אליעזר בשן-יהודי דמנאת על פי תעודות חדשות-ברית 30 בעריכת מר אשר כנפו-תשע"א

מעבדי עורות יהודים סירבו לשלוח עורות למושל בהתבססם על החסות הדיפלומטית

מעבדי עורות יהודים בדמנאת סירבו לשלוח את העורות למושל, כי הוא לא שילם עבורם. הם גם לא שילמו לשומרי הלילות. העזת היהודים התבססה על החסות הדיפלומטית. אחרי שהמקומיים ראו שאי־ ליהודים תעודות חסות- שדדו רכושם.

כבודן של נשים יהודיות חולל: בעת שמספר יהודים מדמנאת מצאו מקלט במקום קדוש, ואחרים סבלו ממעשי אכזריות כלפיהם, כבודן של נשים יהודיות בדמנאת חולל. אשה אחת בשם פריחא בת משה אלבא־ נפצעה כתוצאה מבעיטה שבעטו בה. כך כתב דרומונד האי לשר החוץ.

הסולטאן יפצה את היהודים בדמנאת, השגרירים תבעו לפטר את המושל

ב-20 במרס סוכמו הדברים הבאים ופורסמו ב-27 במרס 1885 ב-J.C: בעיית דמנאת נפתרה, בעקבות הדו״ח של סיד בובקיר ושלושה יהודים, שלפי הצעתו של דרומונד האי הלכו לדמנאת, כדי לחקור את המצב שם. לאחר ההצעות של הנציגים הדיפלומטיים במרוקו, סוכם שהסולטאן יפצה את היהודים על הנזק שנגרם להם ויבטיח חסינותם מפני פגיעות על ידי המושל, באמצעות מינוי מנהיג שלהם, תחת חסותן של צרפת, בריטניה ואיטליה. השגרירים הנ״ל תבעו לפטר את המושל, אבל אין זה קל לביצוע, כי המושל משלם לסולטאן כסף רב. הכתב הוסיף כי שום פיצוי אינו מפצה את היהודים על העינויים שסבלי מהמושל.

למרות שהמושל לא פוטר, ההצעות התקבלו על ידי ועדה של היהודים שיהיו תחת חסותן של שלוש מדינות אלה: צרפת, בריטניה ואיטליה.

האשמות המושל את היהודים: חברי הועדה של היהודים, ביניהם מר קורקוס שהיה אמור ללוות את בובקיר, הלך עם אחיו וגיסו. שני אלה ידידיו של מושל דמנאת, ויש להם קשרי כלכלה אתו. הם לנו בקסבה עם המושל וקראו ליהודים לעשות שלום עם המושל ללא תנאים. היהודים דחו הצעה זו אלא אם יסכימו חברי המשלחת שלהם בטנגיר ובפאס. בובקיר ואנשיו חנו מחוץ לעיר. מלווים על ידי שני חיילים. אחד היהודים הלך למקום הקדוש, בו שהו שאר חברי הקהל שמצאו שם מקלט, והציע לכמה מהם לבא לאהליהם. לאחר שבאו לשם, נקרא בפניהם מכתב מדרומונד האי בו הוא ציין שהמושל מאשימם בהאשמה חמורה. והשאלה היא מה הם מציעים להגנה על התנהגותם. היהודים רשמו את תלונותיהם ודחו אר. ההאשמות המזויפות נגדם. בובקיר שאל מאורים בסביבה, ועדותם תאמה את זאת של היהודים. המושל שלח מתנות לבובקיר שהחזירם.

קורקוס פנה למספר יהודים וביקשם שיחתמו על הצהרה שעשו שלום עם המושל.

נגד הסכם עם המושל ללא אישור המשלחת בטנגייר: אחד הרבנים מחוץ לדמנאת כתב, וביקש שדבריו יפורסמו שהקהילה לא תעשה שום הסכם עם המושל ללא הסכמת המשלחת בטנגייר. באופן בלוד רשמי נודע שהסולטאן כתב לדרומונד האי וביקשו שישפיע על היהודים לעשות שלום עם המושל, וזה יחזיר להם מה שלקח מהם.

שחרור האסירים היהודים: לאחר שבובקיר הגיע עם חבירו לדמנאת, שוחררו כל היהודים מדמנאר. שהיו במאסר. ב-3 באפריל 1885 פורסם בשבועון היהודי באנגליה, כי הובטח שנציגם של יהודי דמנאת יעמוד בקשר עם הוזיר לעניני חוץ. יש סכנה שאם הוא יפוטר, יבולע לכל התושבים. עתה ש״כנפי־ קוצצו", הדבר יהיה לטובת היהודים. הוא יהווה מחסום הגנה ביניהם ובין השבטים הפראים.בישיבר. המועצה של 'אגודת אחים' נמסר מכתב ממשרד החוץ בקשר לגורלם של יהודי דמנאת.

אישור צעדיו של דרומונד האי

ב-4 באפריל 1885 כתב משרד החוץ הבריטי לדרומונד האי, כי מכתבו הנ״ל מה-26 במרס בו דיווח על המצב של יהודי דמנאת התקבל, והצעדים שנקט מאושרים.

צעדיו של דרומונד האי אושרו על ידי ממשלת בריטניה

משרד החוץ הבריטי כתב ב-14 באפריל 1885 לנשיאי שני הארגונים היהודים'אגודת אחים' וועד שליחי הקהילות, בהוראת שר החוץ. בהתיחס להתכתבות בקשר לפגיעות ביהודי דמנאת, מצורפים בזה שני העתקי מכתבים של השגריר הבריטי במרוקו, המדווח בנושא. יש לציין, כי צעדיו של מר דרומונד האי אושרו על יד משרד החוץ.

המשלחת של יהודי דמנאת חזרה מטנגייר לדמנאת

כפי שפרסם השבועון היהודי בלונדון ב-17 באפריל 1885, המשלחת היהודית חזרה לדמנאת, לאחר שהגישה תלונתה לסולטאן.

מספר הבורחים וההרוגים

בעתון 'החבצלת' פורסם בטו אייר תרמ״ה- 30 באפריל 1885, כי מאה ושניים יהודים נמלטו מדמנאת למקומות אחרים במרוקו. אבל נשותיהם וילדיהם נשארו בדמנאת, כי המושל אינו מניח להם לעזוב את העיר. שישה יהודים נמצאו הרוגים בבתיהם (גליון 28, עמי 221).

המשלחת של יהודי דמנאת תעמוד תחת חסות קונסולרית

נשיאי שני המוסדות של יהודי אנגליה 'אגודת אחים' הני וורמם, וועד שלוחי הקהילות ארתור כהן, כתבו ב-30 באפריל 1885 מכתב משותף לשר החוץ הרוזן מגרנויל, בו אישרו קבלת מכתבו מה-14 באפריל, בצירוף שני מכתבים של השגריר הבריטי במרוקו בקשר לרדיפות על יהודי דמנאת. הם הביעו צער שמושל דמנאת, שבשטח שליטתו אירעו מעשים מצערים נגד היהודים, לא פוטר. נודע לכותבים כי נבחרה משלחת שתייצג את יהודי דמנאת, שתעמוד תחת חסותו של הסולטאן ושל שגרירי בריטניה, צרפת ואיטליה, ומקוים שצעד זה יעניק הגנה לאחינו בדמנאת.

יהודי ויהודיה נרצחו, לאחר שהמושל הסיר הגנתו על היהודים, נבזז רכושם

בכי אייר תרמ״ה 5 במאי 1885 פרסם כתב העת 'הצפירה' בהסתמך על Gibraltar Chronicle, כי המידע בדבר עינויי הנשים בדמנאת אינו נכון, וזה גם המידע שנמסר על ידי יהודים שהגיעו מדמנאת לטנגייר. הסיבה הראשונה לתלונת היהודים בדמנאת על המושל היתה, כי דרש מהם לשלם מסים גבוהים, מבלי שהממשל המרכזי תבע מהם זאת. אשתקד באו לדמנאת שני נציגים של הסולטאן כדי לחקור, האמנם נדרשו היהודים לשלם מסים מופרזים. היהודים שנשאלו הכחישו את הדבר ואז קרא השליח את דבר המושל. היהודים הואשמו כי רגמו באבנים מוסלמים ואחדים נפצעו. יהודים שפחדו מנחת זרועו של המושל, מצאו מקלט במקום קדוש, בו חלה חסינות מפני פגיעה בנמלט, אפילו אם הוא רוצח. אבל שליחי המושל רדפו אחריהם, ושניים מהם נרצחו. אחת מהן יהודיה שנרמסה ברגליים. כאשר ראו המוני העם המוסלמים כי המושל הסיר את הגנתו על היהודים, אז שלחו ידם ובזזו את רכוש היהודים. רבים מהם נאסרו בפקודת המושל, וגם הוטל קנס קיבוצי על כל הקהילה. בהמשך דווח על חלקם של שגרירי בריטניה צרפת ואיטליה בהגנתם על היהודים. הכתבה מסיימת במשפט כי 'עתה יש תקוה שהשלום והשלוה לא יסורו ממשכנות ישראל במאראקא',

אליעזר בשן-יהודי דמנאת על פי תעודות חדשות-ברית 30 בעריכת מר אשר כנפו-תשע"א

עמוד 143