ארכיון יומי: 3 בספטמבר 2013


מיהו מוחמד – נביא או מייסד תנועה לוחמת ?  – דורון חכימי

מיהו מוחמד – נביא או מייסד תנועה לוחמת ?  – דורון חכימי

במשך אלפי שנים חיו בני השבטים היהודים בשכנות טובה עם שבטי המדבר בחצי האי ערב, ללא מלחמות וללא שפיכות דמים. הס חיו עמם בשלום ובשיתוף פעולה מלא בכל תחומי החיים.

שבטים רבים מבני העם היהודי התיישבו בחבל חיג׳אז והקימו את העיר יתר׳ב וישובים גדולים אחרים בסביבתה.מיהו מוחמד - נביא או מייסד תנועה לוחמת

ההיסטוריונים חלוקים בדעותיהם לגבי תחילת ההתיישבות היהודית בחבל חיג׳אז. חלקם בדעה שההתיישבות היהודית בחצי האי ערב החלה אחרי יציאת מצרים בדרך אל ארץ ישראל. חלקם טוענים שההתיישבות היהודית בחבל חיג׳אז החלה בתקופת מלכות דוד ושלמה או מאוחר יותר, אחרי חורבן בית המקדש הראשון.

מתוך ויקיפדיה

החדית' (ערביתالحديث) הוא אוסף של הלכות, סיפורים אודות מוחמד ודרך חייו, אשר מופיעים בסונה, הכוללת גם את הביוגרפיה שלו (הידועה גם בתור הסירה), ואת הצהרותיו ועצותיו לגבי נושאים שונים.

המילה חדית' היא מהשורש הערבי "ח.ד.ת'" (حدث) המקביל מבחינה אטימולוגית לשורש העברי ח.ד.ש. משמעות המילה היא "חדשה" או "שיחה". כלומר, המשמעות המילולית של המושג חדית' הוא ידיעה או סיפור על הנביא מוחמד, דבריו ופועלו. מאוחר יותר התפתח המושג חדית' כאוסף סיפורים ואמרות על חיי מוחמד.

כל חדית' בנוי משני חלקים:
1. אִסְנאד (إسناد שפירושו: סימוכין) – שושלת המוסרים מדור לדור.
2. מַתְן (متن שפירושו: תוכן) – תוכן החדית', כלומר הסיפור או הידיעה עצמם.

החדית' הועבר בעל פה מדור לדור, ויש הטוענים שברבות הימים נוספו לו פרטים לא מקוריים. המוסיפים היו היסטוריונים, שליטים או חכמי דת שרצו לחולל רפורמות, והשתמשו בדברי מוחמד כדי לבסס את הרפורמות שלהם. במשך השנים נוצרו מספר אוספים שונים של חדית'. חלק מהם לא היו אמינים. כדי לבדוק האם חדית' ספציפי הוא מהימן אם לאו, בדקו אותם מלומדים מוסלמים קדומים וקבעו את מידת המהימנות שלהם.

כל חדית' יכול להיכלל באחת מתוך שלוש קטגוריות של מהימנות:
1. צחיח (صحيح ההגייה בקירוב: סחיח) – חדית' איתן, כלומר לא נמצא פגם בשושלת המוסרים.
2. חסן (حسن) – "טוב", "יפה", חדית' מהימן למדי, אך המילים של החדית' (מתן) לא הועבר בדיוק כפי שסופר על ידי הנביא מוחמד.
3. צ'עיף (ضعيف ההגייה בקירוב: דעיף) – "חלש" או רעוע, כלומר, נמצאו פגמים בשושלת המוסרים, ואין להסתמך עליו.

קיימות שתי צורות עיקריות לעריכת הקבצים:
1. מוסנד (مسند) – עריכה על פי שמו של האחרון בשרשרת המסירה (אִסְנאד).
2. מוסנף (مسنف)- עריכה על פי נושא הדיון של החדית'.

עבור רוב המוסלמים החדית' הוא המקור המוסמך לפרשנות הקוראן, ומקור להלכה ולמערכת הערכים הרצויה, בדומה למה שמכונה ביהדות תורה שבעל פה. כמו כן החדית' הוא מקור ידע על חיי מוחמד ועל תקופתו.

ישנם קטעי חדית' רבים המקבילים לסיפורי המקרא וכן לאגדות מתוך התורה שבעל פה של היהדות הרבנית.

יש מספר רב של אוספי חדית', ביניהם צחיח אל-בח'אריצחיח מוסלםסֻנאן אבו דאוד הסונייםואל-אִסְתִבְסאר ואוצול אל-כאפי השיעיים.

זרם הקוראניסטים וההתנגדות לחדית

בתחילת שנות ה-80 ייסד ד"ר אחמד סובחי מנסור את הזרם המצרי Quranists – הקוראניסטים, שביסוד תפיסתו עומדת האמונה שהקוראן הוא המקור התקף היחידי של דת האסלאם ומצוותיה. הקוראניסטים דוחים לחלוטין את החדית', את חוקי השריעה או כתבים מסורתיים אחרים על מוחמד, מעשיו, קורות חייו ואמרותיו. על פי תפיסת זרם הקוראניסטים, התוספות לקוראן ובכללן החדית', הן מקור לשנאה, פונדמנטליזם, פגיעה בזכויות אדם, אנטי הומניזם, טרור ומלחמות. בשל תפיסותיו נרדף מנסור במצרים עד כדי איום לחייו ונאלץ לגלות לארצות הברית בשנת 2001

Le coranisme est un courant de l'islam scripturaliste, car fondé sur le seul Coran et le refus des hadiths. Le coranisme est la version musulmane du "Sola scriptura" des protestants et du karaïsme dans le judaïsme.

Les coranistes (ou coranites) se fondent uniquement sur le Coran, contrairement aux sunnites et chiites qui croient au Coran et auxhadiths. Ils affirment retourner à l'islam originel, à l'époque où les musulmans ne se référaient qu'aux enseignements coraniques, puisque les premiers recueils de hadiths ne sont apparus qu'après la mort de Mahomet. Les coranistes croient également en la sunnaqui se trouve dans le Coran, et rejettent la sunna telle qu'elle a été rapportée par l'orthodoxie musulmane sunnite.

Les coranistes sont en contradiction avec la majeure partie des pratiques cultuelles en islam qui sont recommandées par les hadiths. Il trouvent que les hadiths sont des textes écrit par l'Homme (après la mort de Mahomet) et n'ont donc aucune puissance divine comme le Coran (dicté par Dieu à Mahomet). Dieu précise dans le Coran que seul ce livre saint sera protégé mais pas les autres écrits. Cependant, ils puisent la sunna du prophète dans le Coran car c'est dans le respect de ces paroles dictées par Dieu que Mahomet a fondé son comportement et donc sa sunna

4

איך נולד המושג ששמו חדית׳, מילה שפרושה למעשה ׳סיפורי ?

החדית׳ מבוסס על שרשרת המוסרים המכונה ׳אסנאד׳, תוכנו ומשמעותו של החדית׳ מכונה ׳מתון׳.

חכמי האיסלאם היו מודעים לעובדה שישנם חדית׳ים מזויפים אשר אמינותם מוטלת בספק וקבעו במסקנותיהם כי יש למיין את החדית׳ים בהסתמך על ביוגרפיה ואמינות המוסרים המכונים באיסלאם ׳עלאם אל- רגל׳. המיון נעשה גם על פי חשיבותו של נושא החד׳ית המכונה באיסלאם ׳מוצנף׳.

תהליך המיון וסידור החדית׳ים על פי סדר הנושאים ואמינותם מכונה ׳מוסנד׳.

אספני החדית׳ים היו רבים, אך החשובים שביניהם היו מקורביו ותומכיו של מוחמד שהפכו בבוא הזמן לבעלי תפקידים צבאיים או מדיניים ואשר למען קידום או שרות האינטרסים האישיים שלהם אמרו את אשר אמרו לאחר מותו של מוחמד, כאילו נאמרו הדברים מפי מוחמד עצמו.

עם היוודע דבר מותו של מוחמד בחצי האי ערב פרשו כל אותם השבטים שהצטרפו לאיסלאם לאחר כיבוש מכה ולאבו-בקר, ממלא מקומו של מוחמד, לא נותר אלא להשתמש בצוואתו של מוחמד כדברי קדושה על מנת להשיב את השבטים הפורשים לחיק האיסלאם במלחמות ה" רידה "במלחמות אלו, שניהל אבו-בקר נגד השבטים שפרשו מהאיסלאם, נהרגו אלפים מבני השבטים המורדים באכזריות רבה למען יראו וייראו ובמטרה מוצהרת להנציח את השלטון מבחינה מדינית ותו לא.

הערת המחבר – מלחמות ה'רידה׳ החלו לאחר מותו של מוחמד ועלייתו של אבו-בקר כחליפה רוב מנהיגי השבטים שנשבעו אמונים למוחמד לאחר כיבוש מכה וטאיף הודיעו על פרישתם ופסקו לשלם את המיסים, מלחמות ה'רידה פרצו על רקע כלכלי ללא כל שייכות למהפכה המונותיאיסטית שכביכול דגלו בה מוחמד ויורשיו. עד כאן.

נוהג בחכמה- רבי יוסף בן נאיים זצ"ל

נוהג בחכמה

אוצר בלום של מנהגים על ד' חלקי שו"ע

שנהגו בכל קהילות ישראל במזרח ובמערב

רבי יוסף בן נאיים ויצרתו

הרב פרופסור משה עמאר הי"ו

שני ענקים חיים זאב הירשברג ורבי יוסף בן נאיים

שני ענקים
חיים זאב הירשברג ורבי יוסף בן נאיים

רבי יוסף כמורה בכל ישראל חברים.

לאחר שבטלה ישיבתו הציעה הנהלת בית הספר כל ישראל חברים בעיר לרבי יוסף להורות לימודי יהדות בבית הספר. הוא שמח על ההצעה בחושבו שבאמצעות עבודתי בבית הספר, יצליח להרביץ תורה בתלמידים, ולחנך ילדי ישראל לאהבת התורה ולקיום מצוותיה.

אל לאחר מספר חודשים כאשר עמד על טיב התלמידים ושאיפותיהם, נוכח כי אין להם עניין רב בלימודי היהדות וכל שאיפתם היא ללמוד את התרבות והשפה הצרפתית על בוריה. דבר שגרם לו אכזבה ועוגמת נפש. הוא הגיע לידי החלטה שעליו לעזוב את ההוראה בכל ישראל חברים ויהי מה.

על אף משכותרו הגבוהה ולמרות שלא הייתה לו הכנסה אחרת, וכמפרנס יחיד מוטלים עליו כל צורכי בני ביתו, כדבריו :

     אך לזאת חרד לבי ויתר ממקומו, קיוויתי טוב ויבא רע, שראיתי כל יגיעי לריק שהנערים אינם חפצים ללמוד. כי הקליפה גברה, וחפצם ורצונם ומעיינם רק ללמוד חכמת לשון צרפת, והעיקר היה טפל אצלם. לזה נקעה נפשי בחיי ובחלה נפשי מלהיות עוד מורה שם….

אכן הוא התפטר מעבודתו לאחר כששה חודשי עבודה, וחזר לתלמודו. לפרנסתו החליט לשמש כסופר שטרות, שהיא מלאכה קלה שאינה דורשת זמן רב. כך יוכל להתפרנס מיגיע כפיו וגם ללמוד תורה. כדברי התנא : " כל תורה שאין עמה מלאכה סופה בטילה וגוררת עוון " ( פרקי אבות פרק ב' ). בינתיים המשיך אביו רבי יצחק לתמוך בו ובכלכלתו כדי שיוכל להקדיש יותר זמן לתורה.

כהונתו כספרא דדיינא.

השלטונות הצפרתיים במרוקו הנהיגו סדרים חדשים בכל המשרות הציבוריות. אזרחיות כלכליות ודתיות, מוסלמיות ויהודיות. בין היתר דרשו שכל סופרי השטרות ( נוטריונים ) היהודיים, יבחנו במבחן רשמי בהלכה ובמעשה, ורק אלה שיעמדו במבחן יורשו להמשיך במלאכה זו.

כאן ברשותכם אביא תעודה מספר 278, מתוך הספר " קהלת צפרו " כרך א' של רבי דוד עובדיה זצוק"ל. תעודה זו מתייחסת לנושא שהובא לעיל, דהיינו דרישת השלטונות הצרפתיים לעריכת מבחנים בהלכה כתנאי לקבלת תואר סופר שטרות מוסמך.

תעודה מספר 278

פאס יע"א 16 אדר 679

רב אחאי ורב רחומאי, כויה גופאי, הרב המופלא, גודלו וטובו מלא, כבטוד קדושת תורתו כמוהר"ר ישמח עובדיה הי"ו.

צפרו יע"א.

לשלם אין קץ. תעלם די ליום זאנא לק'אדן די זילינאר ליוטי ירום הודו די יוצלך דאכל הר=אדי נסכא מננו בלערבייא, כיף יתמסווי סופרים דיפ]אס ומקנאס וצפרו יע"א וכולסי יכון עלא יידדי דהיינו יאנה נזרבהום בכתב ובעל פה דהיינו כל אחד יכתב דלכתבות ודשטרות ןיכון בקי בהם עאד נעטיה לק'אדן יכון סופר.

והאד אסי כוללו נחדאז נסממיהום אה"ה פי 10 אבריל למאזי ופי 15 אבריל או 17 יכונו הינא ונזרבהום, ביהא ידא נתין תסכן הינא פי פאס ותכדם סופר ראך נכתארך נתין לוולי ווילא גראדך תבקא פצפרו ראך תכון נתין סופר למכייר.

ביהא עלמנא בכרי לדעת מה יעשה ישראל, טוהאד סי כוללו הוא ביני ובינך סוד נכמס, ונתין נחבך תתעדב תסרדלי באר היטב ואחר ליסטא דתזרביאת די פאס נסקסיהום בכתב ובעל פה כול חאזא תכון מנאיין למקור דייאלהא באס נזיד נאקדדהא מעא די מרססי אע"ה מן נחלת שבעת עט סופר וכו…

פעמוני זהב וכו…באס יכון סדורים לפני חית יכונו לחקקאם גאלסין מעאי, וחית תקרא האד נסכא דלערבייא תקדר תוריהא לידידנו הרב הגאון מוהר"ר שלם אזולאי הי"ו באס יכון ירד באלו במקומו פסופרים ומא תביינלוסי חתא סי ענין די כתבתלך.

ובפרט לעניין די כבודך, נחבך תחרס פדי כתבתלך באס נכון מכ'בר יפה שעה אחת קודם ועמך הסליחה רבה כנפשך שבעך וכנפש נאמן אהבתך ושמ"ח בתורתך תורת חיים.

והוא הצב"י וידאל הצרפתי הי"ו כן יהי רצון.

תרגום תעודה מספר 278.

לשלם אין קץ. הריני חהודיע לך שהיום הגיע לידי מאמר של הנציב העליון זינירל ליוטי ירום הודו. רצוף בזה העתק ממנו בערבית, ובו תקנון שעל פיו יתנהגו הסופרים של הערים פאס מקנאס וצפרו יעזרם האל. הכל יהיה על ידי.

דהיינו שהסופרים יבחלנו אצלי בכתב ובעל פה וכל אחד יכתו שלוש שטרות מהמסובכים ביותר לדוגמה שטר משכונה, מתנת שכיב מרע, ומכר בהטבה ועוד. וכל סופר יהיה נשאל בהלכות הנוגעות לעדות ולשטרות ויהיה בקי בהם.

ואחר כך יתמנה על ידי להיות סופר, והמנויים הללו יהיו על ידי בתאיך 10 לאפריל הבא ובחמישה עשר לאפריל או שבעה עשר יהיו כל הסופרים כאן לבחינה, לכן אם ברצונך לדור בעיר פאס ותהיה סופר אני אתמוך בך אתה ראשון.

ואם ברצונך להשאר בעירך עיר צפרו אתה תהיה הסופר המובחר. לכן עליך להודיע לי בכדי לדעת מה עלי לעשות, והכל ביני ובינך סוד נכמס. ואני מבקשך להטריח את עצמך ותשלח לי באר היטב רשימת של בחינות בהלכה ושאלות שאשאל את הסופרים בכתב ובעל פה וכל שאלה יבוא בצדה המקור מספר הפוסקים, ואשוה את רשימתך עם מה שהעתקתי מספר נחלתץ שבעה.

הערת המחבר שהוא בנו של הרב ישמח עובדיה זצוק"ל : ראה בספר חשמ"ח לבב בחושן משפט סימן כב ושם נדפסה הרשימה שסדר מור אבי ז"ל לבחינות הללו וקרא לה בשם מסכת סופרים. ושמעתי מפיו ז"ל שכשהגיע תורו לבחינה הנכרת עמד הרב וידאל הצרפתי ז"ל במלוא קומתו ופנה לאנשי הממשל ואמר להם שאין אנו כדאים לבחון את הרב הזה והוא בחכמתו הגדולה ראוי והגון לבחון אותנו. אך מפני הפורמליות של החוק נשאל אותו שאלות אחדות. עד כאן לשונו.

וספר עט סופר וכו…פעמוני זהב וכו… ויהיו סדורים לפני יען שבשעת הבחינה יהיו נוכחים אנשי הממשל, ואחרי שתעבור על העתק התקנון הרצוף בזה תוכל להראותו לידיינו הרב הגדול מורנו הרב רבי שלם אזולאי ה' יחייהו וישמרהו ובזה יתן תשומת לבו לסופרים שבעיר.

ולא להגיד לו משום דבר שכתבתי לך לעיל ובפר בעניין של כבודך. ואבקשך להזדרז במה שביקשתי ממך שעל ידי כן תהיה לי ידיעה מבוררת בבחינות הללו ויפה שעה אחת קודם ועמל הסליחה רבה כנפשך וכנפש נאמן אהבתך ושמח בתורתך תורת חיים.

והוא הצעיר בישראל וידאל הצרפתי ה' יחייהו וישמרהו כן יהי רצון

סוף התעודה. 

הבחינות נערכו בערים המרכזיות על ידי אב בית הדין של העיר, בנוכחות נציגי השלטונות. בפאס התקיימו הבחינות לסופרי הערים פאס, מכנאס וצפרו ביום ט"ז באדר תרע"ט – 18.3.1919. על כל אחד מהנבחנים היה לכתוב שטר עיסקא, שטר מכירת קרקע ושטר שכירות.

אחר כך היה עליו להסביר את משמעות נוסח השטר על פי ההלכה. כמו כן נשאלו הנבחנים שאלות בדיני שטרות ועדות בכתב ובעל פה. המחנים נשלחו לעיר הבירה ארבאט לבדיקה, ואלה שהצליחו לעמוד במבחן קיבלו רשות להמשיך בתפקידם.

ביו הנבחנים היו חכמים מופלגים אשר שימשו אחר כך בדיינות. רבי יוסף נמנה בין אלה אשר עברו את המבחן בהצלחה. במשך הזמן אף נתמנה לסופר גיטין בעיר. הוא התאמן במלאכתו והתעמק במקורותיה ההלכתיים.

הוא עצמו דן בבעיות שהתעוררו ובפתרונן כפי שמבוארים הדברים בתשובותיו. בחיבורו " שארית הצאן " חלק ד', כתב " מזכרת הגיטין ", בו הביא בצורה כרונולוגית גיטין שנפלו בכתיבתם ואת פתרונן ההלכתי.

הגיטין הם מטבת תשי"א – 1951 – עד חשון תשי"ט 1959. בחיבורו " יבין לאחריתו ", העתיק מכתב יד " מזכרת הגיטין " של הרב הגאון רבי אהרן בוטבול זצ"ל. ובחיבורו " מלח בלשוני ", כתב רבי יוסף נוסחי שטרות שישמשו כעזר לסופרים במלאכתם.

השטרות במרוקו נכתבו על נייר רשמי שהוטבע בו סכום האגרה. על הסופר היה להתאים את ערך הסכום הנקוב בשטר לגובה האגרה שיש לשלם, ובהתאם לכך לקנות הנייר. פעם אחת העליל יהודי אחד על רבי יוסף שהוא גבה ממנו עבור הנייר יותר מן הסכום המוטבע בו.

עלילה זו העכירה את רוחו של רבי יוסף וגרמה לו צער רב, עד שהתבטא כלפי המעליל בדברים ארוכים וקשים כגידין, ובנס יצא מעלילה זו בשלום. במלאכת הסופרות עסק עד סוף ימיו.

מחיבוריו נראה שהיה בקי במלאכת סופר סתם ( ספרי תורה, תפילין ומזוזות ), אם כי הוא לא עסק בזה. בהיותו חרד על דבר ה', פנה בשנת תשי"א – 1950 לעמיתו הרב הגאון רבי שאול אבן דנאן, הרב הראשי ליהדות מרוקו, והתריע על העזובה השוררת בתחומי מלאכת הסת"ם.

הוא הציע שמועצת הרבנים תתקן תקנות, תעמיד במבחן רשמי כל הסופרים העוסקים במלאכה ותגביר הפיקוח עליהם. " כדי להסיר המכשול מדרך בני ישראל. רבי שאול קיבל את הצעותיו והבטיח לפעול בנידון

כתר קדושה – תולדות הזהב לבית פינטו

כתר קדושה – תולדות שושלת הזהב של צדיקי בית פינטו מדור ראשון עד דור עשירי

שרשים חסונים

ר׳ שלמה פינטו שעלה על המוקד ור' יוסף אחיוכתר קדושה

להעביר גילולים מן הארץ

כמה מעשיות מגדולתו נשארו בידי צדיקי משפחת פינטו במסורת אבות. באחת מהן מסופר על כך שזכה לעקור עבודה זרה מישראל, ומעשה שהיה כך היה:

בין ענייה של הקהילה היהודית בעיר קושטאנדינא, היה אחד, אשר לפרנסתו הסתובב מבית לבית, ורכש גרוטאות שבעליהם ביקשו להיפטר מהם. את הגרוטאות הללו מכר בפרוטות, כשהרווח שלו זעום. כך היה מנהגו במשך שנים כשהוא עובר בין בתי יהודים וערלים, ומפרנס בדוחק ובצער את בני משפחתו. למרות היותו אדם פשוט, אשר מעולם לא זכה ללמוד תורה, מכל מקום יראת שמים פשוטה קיננה בו. במשך כל ימיו ציפה ליום בו יוכל להשתחרר מכבלי האופפים אותו, לחיות חיי רווחה מעט, ואולי אולי, ללמוד מעט תורה, או לכל הפחות להחזיק ידם של תלמידי חכמים.

באחד מן הימים הגיע לביתו של ערל אחד ורכש ממנו כמות גדולה של גרוטאות, כלים מכלים שונים, ובגדים ישנים. בהגיעו לביתו החל למיין את סחורתו, בגדים לערימה זו, וכלים לערימה זו. בעת עבודתו נתקל בפסל נחושת קטן אשר שימש לעבודה זרה, הפסל היה מאובק ומקומט מכל צדדיו, ובקושי רב ניתן היה להבחין בתפקידו הנלוז מן העבר. העני הרוכל שלא הבחין במהותו של החפץ, השליך א הפסלון הקטן לעבר ערימת כלי הנחושת, מתוך מחשבה למוכרו לסוחר נחושת יחד עם כל כלי הנחושת שהיו בין גרוטאותיו, והמשיך בעבודתו.

בעודו עסוק במלאכתו, שמע לפתע, קול עמום שלא מהעולם הזה, הקורא לעברו- ״יהודי יהודי, למה תזניחני״.

הקול המוזר הרעיד את לבבו של האיש, שכן באותה שעה לא היה אדם נוסף בבית. העני הביט סביבו היטב, חיפש בכל פינה, ומשלא מצא מאומה החליט, כ־ בודאי אין זה אלא סתם דמיון, ושב למלאכתו.

לאחר זמן מועט, שוב נשמע אותו קול זר ומוזר, והפעם ביתר שאת: ״יהודי, למר תניחני כך מוטל על הארץ בחרפה, רחם עלי והקימני בחמלה וחנינה״!

העני הופתע שבעתיים, והחל לחפש במרץ מהיכן נובע הקול המוזר.

לתדהמתו הבחין, כי הקול בוקע מערימת גרוטאות הנחושת…

תיכף התחיל לנבור בה, ומיד מצא את הפסלון הקטן, אשר בינתיים לא הפסיק להתחנן ולבקש, שירימנו מתוך גל הגרוטאות ויניח אותו למעלה, במקום מיוחד ומכובד.

״אם תניח אותי על הארגז הזה תרוויח היום כפלים מהרגיל״, הבטיח הפסל.

מעשה שטן הצליח, והעני התמים והפשוט השתכנע מהדברים ששמע, הרים את הפסל והניחו על הארגז.

משסיים את עבודתו, יצא למכור את מרכולתו, וראה זה פלא! כדברי הפסל כן היה, ובאותו יום הרויח פי שנים מכפי הרגלו.

למחרת שוב דיבר אליו הפסל, וביקש ממנו כי ינקה אותו מערימות האבק שעליו ויפשט את קימוטיו. גם היום צירף הבטחה לבקשתו: ״אם תעשה את בקשתי, תרויח היום כפלים מאמש״!

הרוכל התמים שאמש נוכח לראות שהבטחת הפסל מתקיימת, מיהר למלא את מבוקשו, ובחריצות רבה הסיר את האבק מעליו, יישר את עקמימותו, הבריקו ומירקו, עד שהבהיק. לאחר מכן יצא לעבודתו, וכאשר מנה את רווחיו בערבו של יום, ראה, כי גם היום התקיימה הבטחת הפסל, ורווחיו היו פי שנים מאתמול.

ביום השלישי ביקש כבר הפסל, כי יבנה לכבודו ארגז מיוחד אשר ישמש לו כבית, ששם יהיה מוצב בדרך קבע, כמובן, לבקשתו צירף הבטחה להצלחה מיוחדת במסחר. הרוכל העני לא עמד בפיתוי, ומיהר למלאת את בקשתו, הכין לו ארגז נאה מחוטב ומעוצב, והניחו בתוכו. ההבטחה התממשה כמובן, וגם באותו יום הרויח סכום נאה, הרבה מעבר לרגיל.

מכאן ואילך הפך הדבר לשיגרה, היהודי התמים נלכד ברשתו הערמומית של הפסלון, ונהפך למשרתו הנאמן, כאשר במסלול קבוע, בכל יום ויום באה בקשה נוספת ובהתאם למילוי הבקשה, מתרבה השכר.

במשך הזמן עם התרבות הבקשות ומתן שכרן, חלף עוניו של הרוכל ועבר כלא היה. דרישותיו של הפסל הלכו וגברו מיום ליום. הרוכל לא היה בכוחו לעמוד בפיתוי החזק, משום שהכסף הרב שזרם לכיסו, סימא את עיניו ואטם את ליבו. בתוכי תוכו עלץ, הנה הגיע היום בו אוכל להגשים את חלומי העתיק, להשתחרר מכבלי העוני, אוכל לחיות מעט חיי רווחה, וגם ארבה בצדקה ובהחזקת תלמידי חכמים.

לא ארכו הימים, והרוכל העני לשעבר, נהפך לעשיר ממש. בכספו הקים לפסל בית מפואר, בו דוכן מיוחד עליו הציב את הפסל, כאשר נר תמיד דולק לפניו. כשם שהקים לפסל בית מפואר, כך גם בנה לעצמו בית עשירים מהודר, עם חדרים גדולים ומרווחים ובוסתן נאה.

אנשי העיר אשר התפלאו מאין בא לו העושר הרב הזה, ושאלוהו מאין בא לו עושרו הפתאומי, קבלו מענה, כי החונן דלים ריחם עליו, והרימו מאשפות. אולם האמת הנוראה נעלמה מעיני כולם, כי הרוכל התמים נצר את סודו בלבו ולא גילהו לאיש, אפילו לאשתו ובני ביתו. לשבחו יאמר, כי עשרו לא השכיח ממנו את עברו העגום, וליבו לא גבה. האיש הרבה במעשי צדקה וחסד, וידו היתה פתוחה לכל נזקק בנוסף לכך, פתח בית מדרש בביתו, בו החזיק תלמידי חכמים, בכל יום למדו בו עשרה תלמידי חכמים אחרים, כאשר בסיומו של יום זכו לסעודת מלכים ולמתנה הגונה.

באחד מן הימים, כאשר יצא ר׳ יאשיהו לתור על פני הארץ, כדרכו מימים ימימה, להסתובב ולחקור אחר איזו סיטרא אחרא של עבודה זרה ולבטלנה, הגיע לעיר קושטאנדינא.

אנשי העיר ששמעו על גדולתו, קבלוהו בכבוד מלכים, כיאות לאחד מגדולי הדור.

כמובן, הרוכל שהתעשר היה בין מקבלי הפנים, והזמין את ר׳ יאשיהו לביתו לומר שיעור לפני הלומדים באותו יום, ולאחר מכן יסעד את לבו בסעודה מפואר שהכין לכבודו.

ר׳ יאשיהו שמע מבני העיר, כי עשיר זה עד לפני זמן לא רב היה עני ואביון, ובדרך פלאית שאינה ידועה לאיש, התעשר עושר רב. אנשי המקום שבחו אה הרוכל העשיר, ספרו על הליכותיו הנאות, על מעשי הצדקה וחסד שעושה, ועל כך שמחזיק ידי תלמידי חכמים. ר׳ יאשיהו התרשם מכך מאד, ונענה להזמנה.

בתום הלימוד פנו לסעוד את ליבם. כל זמן הסעודה הביט ר׳ יאשיהו על מארח העשיר, שכן סיפור התעשרותו לא מצא חן בעיניו כל כך. חכמת אדם תאיר פניו. ופני האיש העידו על פשטותו וחמימותו, ועל כך שלא ניחון בחוש מסחרי, או כשרון אחר. חכמת לבו של ר׳ יאשיהו ונימי נפשו הדקים וטהורים, עוררוהו לחקור מה מסתתר מאחרי עושרו של האיש. במיוחד הציק לו שאף אחד איננו יודע מאין בא לו העושר הרב הזה.

בסיום הסעודה, לאחר ברכת המזון, קם ר׳ יאשיהו ופנה ללכת אל בית אחר, והזמין את מארחו הרוכל העשיר להתלוות אליו.

בהגיעם לאותו בית, הכניסו לחדר מיוחד ונעל את הדלת אחריו. תחילה חלק לו שבחים על מעשיו הנאים, על צדקותיו המרובים, ועל כך שלא גבה לבו. לאחר מכן פנה אליו בשאלה:

״אמור נא לי אחי היקר, מאין בא לך העושר הרב הזה"? העשיר הסמיק, והתחמק ממתן תשובה ברורה.

אז אמר לו הרי״ף: ״בתוקף היותי מוסמך, גוזר אני עליך לגלות לי מאין באה לך כל הגדולה הזאת, ואם אינך מגלה לי את האמת, דע לך כי בכוחי לברר את האמת בכוחות עצמי, ויתכן שתנזק מכך״.

הרוכל העשיר ששמע גדולתו של הרי״ף הגיע לאוזניו, נתקף בפחד וחלחלה, ותיכף סיפר לר׳ יאשיהו את האמת הנוראה, מאין בא לו העושר הגדול הזה.

כששמע ר׳ יאשיהו את הדברים, ספק את כפיו, וזעק: ״אבוי! הרי נלכדת ברשת השטן בכבודו ועצמו! הינך עובד גילולים!״.

הרוכל העשיר שהיה תמים, ולא הבין את הרעה שעשה, נחרד מאד, והחל לבכות.

האם אתה אותו יהודי כשהיית מקודם, המאמין אתה באמונה שלמה בבורא עולם ובתורתו הקדושה״? שאל הרי״ף.

וודאי וודאי״, השיב האיש. ״יהודי מאמין הייתי, ויהודי מאמין נשארתי, והנני מאמין בד׳ אלוקינו ובתורתו באמונה שלימה. בכל יום מתפלל אני בוקר וערב, ומקיים את כל המצוות כפי ידיעתי. מרבה אני בצדקה, ומחזיק ידי תלמידי חכמים בכבוד וחיבה, כפי שיעידו בני עירי. מעשי מוכיחים על כך שנשארתי באמונתי התמימה, ולא זזתי ממנה אפילו כמלא נימה״.

ואם יציעו לך עושר רב כדי שתעבוד עבודה זרה, האם אכן תעבוד לה״? הקשה הד־״ף.

חס וחלילה, חס ושלום, אפילו אם יציעו לי את כל הכסף והזהב שבעולם, לא אעזוב את אמונת אבותי, ולא אעבוד עבודה זרה אפילו רגע אחד״ – השיב הרוכל העשיר…

דבריו היוצאים מלבו, והחרטה העמוקה שהביע, עשו רושם על הרי״ף, שפנה ואמר לו 'אם כך, הראה נא לי את אותה צורה שהביאה לך את העושר הזה״.

האיש הסכים, ויחד פנו לביתו. שם הביאו אל אותו בית מיוחד ומפואר שהקים לכבודו של הפסל, והראה לר׳ יאשיהו את הארגז שבו מונח הגילול המתועב.

ר' יאשיהו התמלא שמחה על המצוה הנדירה שהזדמנה לידו להעביר גילולים מן הארץ. בזריזות פתח את הארגז, נטל את הפסל והשליכו בחבטה על הרצפה. לאחר מכן ציוה על בעל הבית להביא לו פטיש כבד, והחל לחבוט על הפסל. הפסלון זעק בקול זעקה גדולה ומרה, אבל ר׳ יאשיהו לא הניח מלהכותו, עד שהשחית  את צורתו, ריסקו לגמרי, ושחק אותו הדק היטב, עד שהעביר את הגילול מן העולם.

לאחר שסיים את מלאכתו הקדושה, פנה אל בעל הבית ואמר: ״דע לך, כי כל המצוות הרבות שקיימת מיום שהתעשרת היו מכספי עבודה זרה, שהם אסורים בהנאה. אולם ממון ששוגג היית ולא מזיד, הקב״ה לא יקפח שכרך על העבר. אבל, אם חפץ אתה שלא לאבד את זכויותיך עליך לאבד ולהשמיד את כל רכושך, שבא אליך מעבודה זרה. ולאחר שתשמיד את כל רכושך, יסייע לך הקב״ה למצוא את פרנסתך באופן אחר, בהיתר ולא באיסור, וימציא לך כל מחסורך. שכן גלוי וידוע לפניו יתברך תום לבבך, ואהבתך אותו, ורדיפתך להרבות צדקה וחסד״.

כששמע זאת העשיר, לא התמהמה, ובעודו תחת הרושם העז של דברי הרי׳׳ן* והגילוי הנורא על העושר שהתעשר מעבודה זרה, רץ בזריזות והעלה אש בנכסיו, בביתו וברכושו ובכל אשר לו, וחזר לעיסוקו הקודם בסחר גרוטאות ובלויי סחבות.

אנשי העיר ששמעו את המעשה, וראו איך שמיודעם העני – העשיר – העני לא היסס לרגע לשלוח אש בכל נכסיו, לא פסקו מלשוחח על שאר רוחו, איך שבמו ידיו הביא עליו את עניו בחזרה, העיקר שלא להנות מכספי עבודה זרה. ומכיוון שזכרו את התנהגותו הרחבה עמם בימי עושרו, השיבו לו כגמולו ודאגו לכי מחסורו.

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 134 מנויים נוספים

ספטמבר 2013
א ב ג ד ה ו ש
« אוג   אוק »
1234567
891011121314
15161718192021
22232425262728
2930  

רשימת הנושאים באתר