17 | נובמבר | 2015 | מורשת יהדות מרוקו

ארכיון יומי: 17 בנובמבר 2015

נוסח נדלקת נר חנוכה כפי שכתב כמוהר"ר יוסף משאש זצוק"ל בספרו " נר מצוה "

תאריך 17 בנובמבר 2015

נוסח נדלקת נר חנוכה כפי שכתב כמוהר"ר יוסף משאש זצוק"ל בספרו " נר מצוה "

הרב אסולים הי"ו

תפלה זו בכוונת הלב: לבש״ע הנה אנכי בא לקיים .מצות הדלקת נד חנוכה לתקן את שרשה במקום עליון, ויהר״ט יאו״א, שיהיה עתה עת רצת לפניך, להיות עולה מצות הדלקת נ״ח לרצון לפני כפא כבייך, להאיר פני קדשך אלינו ואל עמך צאן מרעיתך, הנפוצים כארבע כנפות הארץ, לחפיר לב האכן מבשרנו, ורוח נכון חדש כקרכנו, לעשות רצונך כרצונך תמיד כל ימי חיינו, והשפיע עלינו אורה ושמחה לאור כאור החיים, כי אתה תאיר נרי ה^, אלהי יניח חשכי, שלח אורך ואמתך חמה ינחוני ליראה ולאהכה את שמך, וככה פגולת הדלקת מאורות נ״ח, תחכמנו כאוד תורתך אנחנו וזרענו וזרע זרענו כרכר האמור מפי כבודך לא ימושו מפיך ומפי זרעך ומפי זרע זרעך אמר ה׳ מעתה ועד עולם, כזכות מתתיהו כהן גדול ובניו, בנצח חורך הראנו נפלאות ובאורך נראה אוד, והאר פניך על מקדשך השמם, והיה לעת ערב יהיה אור, ותחזינה עינינו בהעלותך את הנרות אל מול פני המנודה זהב כלה וגלה על ראשה ושבעה נרותיה עליה, שבעה ושבעה מוצקות לנדות אשר ראשה, ומלך כיפיו תחזינה עינינו, אכי״ר. ויהי נועם וכוי יהו לרצון אמרי פי ופו/ ואני תפלתי וכו'

ואח״ב יברך בכוונה ובנעימה

ברור אתה ה׳ אמ׳יה אשר קדשנו במצותיו וצונו להדליק נר של חנכה.

ברור אתה ה׳ אמ״ה שעשה נסים לאבותינו בימים ההם בזמן הזה.

בליל א׳ מוםיףן, ברכת שהחיינו, ואם שכח, יאמרנה בכל לילה שיזכור

ברור אתה ה׳ אמ״ה שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה…..

נר מצוה – דף סא

ואח״כ מדליק בליל א׳ נר א׳ מצד ימין. ובכל לילה מתחיל בנוסף

ואחייב אומר

הנרות הללו אנו מדליקין, על הנסים ועל הפרקז, ועל הגבורות, ועל התשועות ועל הנפלאות, ועל הנחמות, שעשית לאבותינו בימים ההם בזמן הזה על ידי כהניר הקדושים, וכל שמנת ימי חנוכה הנרות הללו קדש הם, ואין לנו רשות להשתמש בהם, אלא לראותם בלבד כדי להודות לשמר על נסיר ועל נפלאותיך ועל ישועתיר.

ואח״ב אומר מקראי קדש אלה, שהם ר״ת יאוזדונה״י ה׳ צבאות עמנו משגב לנו אלהי יעקב סלה. אלהים צבאות שוב נא הבט משמיה וראה ופקוד גפן זאת. הודינו לך אלהים הודינו וקרוב שמך ספרו נפלאותיך. דמינו אלהיט הפדיך בקרב היכלך.

ואתה ה^, אלהים צבאות אלהי ישראל, הקיצה לפקוד כל הגויים

אל תחון כל בוגדי און פלה. נהר פלגיו ישמחו עיר אלהים קדוש משכני עליון. הושיענו ה׳ אלהינו וקבצנו מן הגויים להודות לשט קדשו להשתבח בתהלתך.

ה׳ אלהים צבאות השיבנו האר פניך ונושעה.

יהיו לרצון אמרי פי והגיון לבי לפניך ה׳ צורי וגואלי.

ואח״כ אומר מזמור שיר חנוכת וכו' ואחריו אומר ז״פ פסוק ויהי נועם ואח^״כ יושב על שלחנו אל מול פני המנורה, ואוכל ושותה ושמח ונוהגים לעשות ב׳ תבשילין בכל סעודות ח׳ ימי חנוכה, ומספר לבני ביתו את כל מעשה ה׳ הגדול אשר עשה לאבותינו ולנו בימים ההם בזמן הזה……

חנוכה

זמז הדלקת נרות חנוכה

א. נוהגים להדליק נרות חנוכה מיד בצאת הכוכבים כדעת מרן השו״ע. ולא בשקיעת החמה. ויש בזה משום זרזין מקדמין למצות ואם עבר זמן מה, יכול להדליק עד הבוקר בברכה, ואם עבר כל הלילה ולא הדליק, אין לו תשלומים ביום שלמחרת, אלא יגמור וידליק בשאר לילות כרגיל.

כ״כ מרן בשו״ע (או״ח סי׳ תרע״ב סעי׳ אי), וכך היה המנהג במרוקו כמו שכתב הרב שופריה דיוסף בירדוגו (או״ח חנוכה סי׳ בי), וכ״כ מורינו הרב שמש ומגן (ח״א, באו״ח סי׳ לאי לבי), וז״ל ומעתה צריכים אנו להחזיק במנהגינו להדליק אחר צאת הכוכבים כדעת מרן וכסברת הגאונים, וכבר כתבתי דמי שידליק קודם הזמן לדעת מרן דלא יצא והוי ברכה לבטלה, עכ״ל. וכ״כ בנהגו העם (חנוכה), וכ״כ בספר לקח טוב פינטו (עמי קי״ט). וכתב הרב עלי הדס (פרק טז׳ אות גי), שכך המנהג בתוניס.

ב. אין לבטל זמן הדלקת נר חנוכה עם סוף השקיעה כפסק השו״ע, בשביל קביעות שיעור תורה, לאנשי ארץ ישראל, שהרי מדליקים בחוץ משום פרסומי ניסא, אבל אנשי ח״ול שמדליקים בתוך ביתם, לא יבטלו את קביעות שיעור התורה ברבים.

כ״כ מרן בשו״ע (או״ח סי׳ תרעב ס״א). וכתב הגר״י משאש בספרו נר מעוה (עמוד נח), וז״ל אמנם אם אינם מובטחים לחזור ללימודם ואפילו מקצתם ואפילו אחד מהם הדעת נוטה שאין לגרום בטול תורה ואפילו אחד בשביל קדימת ההדלקה. ואף שכתב המגן אברהם (סק״ח), בשם רש״ל והב״ח ז״ל ואפילו ללמוד אסור, ואפי התחיל ללמוד פוסק משהגיע זמנה ע״ש. ומשמע דמירי גם האידנא. מ״מ נוכל לומר דהיינו דוקא ליחיד הלומד בביתו דיכול לעשות המעוה בזמנה ויחזור ללמודו. לא כן יחיד הלומד עם רבים במקום אחר שאם ילך להדליק לא יחזור למקום קביעותו, גם הם יודו דלא מבטלינן מלימודו עם רבים שהיא מעוה רבה, וכוי ובהמשך הרב תולה שכל ההיתר הוא מפני שמדליק בתוך ביתו. אבל עכשיו בארץ שרובם מדליקים בחוץ וכמו שכתב הגר״ש משאש זע״ל בשו״ת שמש ומגן (ח״ד בהשמטות אות וי), וז״ל ואמנם היום שזכינו לגור בארענו, ראוי לנו להשתדל להחזיר עטרה ליושנה להדליק בפתח הסמוך לרשות הרבים למי שגרים בקומה אי ובי ע״כ, אז ידליקו ולאחר מכן ימשיכו בלימודם, כפסק הש״ע (סימן תער״ב), שפסק כהרמב״ם, שמדליקין בסוף השקיעה לא מאחרין ולא מקדימין.

פורסם בקטגוריה חנוכה במרוקו-מנהגים, פיוטים וכו | עם התגים חנוכה-נר מצוה- אסולין-אור חדש

א. כתבות מסופרי צפון־אפריקה בעיתונות העברית-יוסף שטרית-מקדם ומים כרך ג'

תאריך 17 בנובמבר 2015

המקורות לחקר תפוצת ההשכלה העברית בצפון־אפריקה

אולם קודם שננסה להתמודד עם שאלות נכבדות אלה ואחרות, עלינו לתת את הדעת על המקורות והמסמכים העומדים לרשותנו לחקר התופעה כפי שהצגנו אותה עד כה, ועל תפוצת ההשכלה העברית ברחבי צפון־אפריקה בכלל. שמא תופעה שולית ואף קיקיונית לפנינו, שאינה מצריכה מאמצים רבים ואינה מחייבת שיתייחסו אליה ברצינות רבה כל כך?

למרות גילויה המאוחר במחקר של פעילות החוגים המשכילים בצפ״א אין מקום לסברה, שמעטים או דלים הם המקורות העומדים לרשות המתעניין כדי לתהות על ממדיה ותפוצתה של התופעה. אדרבה, הטקסטים רבים הם ומגוונים, והם מאפשרים לנו לעמוד על ייחודיהם של המרכזים הקהילתיים ושל הדמויות המרכזיות שנשאו וקידמו את הפעילות המשכילית או תיעדו אותה. המקורות הם בעיקר עיתונאיים או ספרותיים, הן פנימיים והן חיצוניים ליהדות צפי׳א, ונושאים אופי תיאורי־דיווחי, יצירתי או פובליציסטי.

א. כתבות מסופרי צפון־אפריקה בעיתונות העברית

כאמור, התודעה המשכילית העברית התפתחה בעיקרו של דבר מתוך קריאה בעיתונים העבריים, ובראשם השבועון המגיד, שהתחיל להופיע ב־1856 בליק שבפרוסיה, לא הרחק מגבול רוסיה. עיתון זה הגיע כנראה כבר בשנים הראשונות להופעתו למרכזים העירוניים היהודיים של צפון אפריקה, אולי דרך גיבראלטאר ואלג׳יר, או אף במישרין. אולם מה שחשוב עוד יותר הוא, שזמן־מה לאחר מכן לא הסתפקו קוראים מסוימים בקריאת העיתונים אלא החליטו לכתוב בעצמם רשימות על קהילותיהם ובעיותיהן, ושלחו אותן לפרסום בעיתונים העבריים של מזרח אירופה ומרכזה, כולל רשימות וכתבות שבהן הם התייחסו במישרין או בעקיפין לבעיות החברתיות והתרבותיות שהעמידה בפני קהילות אלה המודרניות הצרפתית הכובשת. כתבות אלה הן מהמקורות החשובים העומדים לרשות החוקר להבנת עולמם ודפוסי פעילותם של המשכילים העבריים בצפ״א, ולכן נמסור כאן את פרטיהן המלאים.

כבר ב־1862 לכל הפחות, לאחר שהמגיד הרבה לפרסם ידיעות מכלי שני על יהודי צפון־אפריקה ובעיקר מרוקו, לרגל מלחמת ספרד-מרוקו ב־1859 ואלפי הפליטים היהודיים שברחו בגללה לגיבראלטאר, שלח העורך ליוסף אשריקי מטנג׳יר את גיליונות עיתונו, ופנה אליו בבקשה כי ישגר לו ידיעות וכתבות מחיי הקהילות במרוקו; אולם ללא הועיל. הוא חזר ופנה באותה בקשה אל כתבים אפשריים מצפון־אפריקה באביב 1864, לאחר נסיעתו של סר משה מונטיפיורי למרוקו ודיווחו עליה מעל דפי העיתונות היהודית, העברית והלועזית. אולם הפעם, חודשים מספר לאחר מכן, התחיל אברהם שמלה מתוניס לשלוח לשבועון זה דיווחים ופניות לארגונים היהודיים על מצבם המושפל והאומלל של יהודי תוניסיה ועל עיוותי הדין וההתנכלויות שהם סבלו מהם בקהילות שונות. הוא המשיך בכך עד 1879, עם הפסקות לעתים ארוכות. ברם, עוד לפני כתבתו הראשונה של אברהם שמלה התפרסמה בהמגיד רשימה מבלידה שבאלג׳יריה, ראשונה בסדרת כתבות ורשימות מקהילות נוספות באלג׳יריה: אלג׳יר החל משנת,1865 מסתגאנם ותלמסן" ב־1868.

ב־1875 ובשנים שלאחר מכן שלח ר׳ יעקב רקח רשימות קצרות מטריפולי על הזמנתו של ר׳ אליהו בכור חזן שמש רב ראשי בקהילה ועל פעולותיו השונות של הרב. אולם רק ב־1876 הופיעה בהמגיד הרשימה השנייה ממרוקו בצורת תגובתו של רבה הראשי של טנגייר, ר׳ מרדכי בן ג׳יו, על פרשנותה של כי״ח לכתבה שהתפרסמה בעיתון הלבנון ב־1872 והתקיפה את יהודי מרוקו. בשנות השמונים והתשעים התרבו הכתבות מצפ״א, וביניהן הגיעו רשימות מקהילות אחרות, כגון גאבם(מיצחק חי בוכבזא) ואוראן(מר' יעקב סופר) או מכתבים חדשים, כגון שלום בכ׳אש ויצחק בן דוד מרעלי מאלגייר, שלום פלאח החותם בשם ״החוזה״ מתונים, יצחק בן יעיס הלוי ממוגדור. לאחר הפסקת הופעתו של המגיד נשלחו כתבות להמגיד החדש, שיצא בקראקוב.

בהלבנון, שעבר מירושלים לפאריס, התפרסמה בשנים 1875 ו־1876 מודעה שהזמינה את הקוראים באלג׳יריה הרוצים להיות מנויים על השבועון לפנות לשני סוכניו של העיתון באוראן, ר׳ יהודה צ׳רמון ור׳ יוסף שמואל אבולעפיה: ומתוך עדויות שונות ידוע לנו שהעיתון הגיע גם למרוקו, ללוב ולבטח גם לתוניסיה. עיתון זה פרסם ידיעות רבות על יהדות צפון אפריקה שהוא תרגם מהבולטין הצרפתי של חברת כי״ח, וכן כתבות מעטות שהגיעו במישרין מצפון־אפריקה. גם בהמליץ, שיצא באודסה, התפרסמו כתבות שונות שהגיעו מצפון־אפריקה בסוף שנות השמונים ובשנות התשעים, אולם עמדותיו האנטי־מסורתיות של העתון לא חיבבו אותו כנראה על הקוראים בצפון־אפריקה.

מסיבות הפוכות ממש, של יישוב ההשכלה עם האמונה הדתית, היה הצפירה בשנות השמונים והתשעים, בעריכתו של נחום סוקולוב, לעיתון הנפוץ ביותר בצפ״א, ובו התפרסמו כתבותיהם החשובות של שלום פלאח מתוניס, החותם לרוב בשם־העט ״המקנא״, ושל יצחק בן יעיס הלוי ודוד אלקאים ממוגדור, שעליהן מבוססים בחלקם הגדול התיאורים והניתוחים המוצעים כאן, וזאת מלבד כתבותיהם של סופרים מזדמנים מקהילות שונות, כגון טנג׳יר. כמו כן, עם צאתו של השבועון הציוני־דתי היהודי בלונדון, לאחר קונגרס באזל, שלח אליו כתבות דוד אלקאים, והתמיד בכך כעשר שנים. מרדכי הכהן מטריפולי שלח גם הוא כתבות לשבועון זה, אולם הוא התחיל בכך רק ב־1906.

גם לעיתונים שיצאו בשנות השמונים והתשעים בירושלים, כגון החבצלת, האור או הצבי, נשלחו רשימות מאוראן, מתוניס וממוגדור, אולם כיוון שרשימות אלה לא הופיעו בחתימות שולחיהן, קשה להתחקות אחריהם. גם מאספים כגון השחר, שיצא בווינה, והאסיף, שיצא בווארשה, הגיעו לקוראים בצפון־אפריקה, ושלום פלאח פרסם בזה האחרון את אחד ממאמריו הארוכים ביותר על קהילת תוניס.

פורסם בקטגוריה מקדם ומים כרך ג' | עם התגים המגיד-צפון אפריקה-מוגדור-דוד אלקיים

שירי הקינה לרדב״א חסין —טיבם וייחודם אפרים חזן

תאריך 17 בנובמבר 2015

הקינה ״פנה הורי והדרי״ על מות רבי זכרי בן משאש מיוחדת בכך, שהדברים נאמרים מפי אבי הנפטר, ובדברי הכתובת ״וקוננתי בשם אביו המדבר״. הכתובת מצביעה, כמובן, על המודעות של המשורר לחשיבות הדובר ולתרומתו לעיצוב השיר. הבחירה לומר את דברי הקינה בשם אבי הנפטר מקשרת את קינותיו של רדב״א חסין למסורת השיר הקדומה ולדוגמה שעוצבה בסדרת הקינות שכתב יהודה הלוי על מותם של אנשים פשוטי עם, שבהם מדובב המשורר את קרובי הנפטר ולעתים את הנפטר עצמו, ויש שהדברים באים בדרך הדו־שיח בין הנפטר לקרוביו. ודוגמה מובהקת לכך בקינה ״הה בתי השבחת משכנך …״, שבה פותחת האם ושואלת את בתה המתה הייתכן כי שכחה מקומה, שהרי נושאי הארון נשאוה למקום אחר… אצל יהודה הלוי ואצל קודמיו, בעיקר שמואל הנגיד, עומדים דיאלוגים או מונולוגים מעין אלה על קישוט ההיתממות: הדובר מתעלם כביבול מן המצב החדש, ועל כן תמה הוא כיצד זה אם מואסת בבתה ומעטרתה בעטרת עפר ומושיבה אותה בחופת אבדון.

הפער בין ההיתממות לבין המציאות הוא העושה את השיר ומעמיד את הממד הטראגי שבו. אצל ר״ד חסין אין כל שימוש בהיתממות, ודברי הצער הנאמרים מפי האב או הדו־שיח בין הנפטר לקרוביו, ובמקרה אחד בין בני־זוג שנפטרו, אינם כוללים כל יסוד של היתממות ואינם מתעלמים מן המציאות כפי שהיא. המוות קשה הוא ומצער, וכבד על המשורר גם בלאו הכי. וכך זועק אביו של רבי זכרי בן משאש ״פנה הודי והדרי / זה שמי וזה זכרי; ובצד תיאור הצער הגדול והמספד של אב ששכל את בנו ״אהה עלי אויה לי… אור חשך באהלי נדעך וכבה נרי״. דמות האב בדובר בשיר זה מבטאה לא רק את עניין המספד והצער, המועצמים מאוד כשהם באים מפיו של אבי הנפטר עצמו, אלא יש בדמות האב כדובר גם בדי להעמיד עדות של מי שמכיר את הנפטר מקרוב ויודע את דרביו היטב ויכול לספר עליהם:

ועמלו בתורה / לא ימוש מתוך האוהל

כּחשכה כאורה / נרו לא ידעך יָהֵל

התיאור מתקשר אל ההספד, ויש בו כדי לנמק את הצער הרב על מי שאלה הם דרכיו. בו בזמן מעיד תיאור זה גם על תבונה חשובה באישיות של תלמידי־החבמים: ש ק ד נ ו ת. לא רק ידיעת התורה אלא גם השקידה בה ראויה לציון ולשבח, ואף בידיעת התורה חשיבות יש ליכולת העמידה בוויכוח ולידיעות בבל הסוגים של ספרות חז״ל, כדברי המשורר:

כגבור חגר חרבו / במלחמתה של תורה

במשנה בגמרא / תוספתא סיפרא ספרי

בצד הרמיזה המפורשת שיש כאן לנאמר במסכת מגילה כח ע״ב על אותו נפטר שהיה שונה ־הלכתא ספרא וספרי ותוספתא״ ניכר בציטוט זה סממן נוסף לשירת רבי דוד חסין: הרמיזה והשיבוץ הנרחבים מתוך ספרות חז״ל ושילובם אל תוך הלשון המקראית על שיבוציה ורמזיה. בצד מה שלמדנו על דרכי העיצוב תוך ביסוס הדבר מהמשך השיר ומשירים אחרים נוכל ללמוד גם מה הם המקורות והנושאים שתלמיד־חכם אמור להיות בקי בהם, ובתוך אלה גם בקיאות בקבלה ובחכמת הנסתר, כפי שמקונן השיר בהמשך:

גבור ובידו רומח / משנתו קב ונקי

בסהלי חודה בקי / בסתרי גורי ארי

בצד ספרות חז״ל על כלל סעיפיה ובצד יכולת העמידה במלחמתה של תורה, ותוך כדי רמז למשנת רבי אליעזר בן יעקב, עולה כאן השבח של ידיעת הקבלה על פי האסכולה הלוריאנית. בהעמדת דמות האב כדובר די בדי להעניק ממד אותנטי גם לדוגמה ממשית המתארת את דרכו של הנפטר בקיום המצוות, כפי שמעיד השיר:

זהיר היה ביותר / במוראי וכבודי

לא החציף פניו נגדי / שומע אל דברי

הניסוח הלכתי במובהק, ורצה לומר קיים רבי זכרי מצוות כיבוד אב כהלכתה, וממנה תלמד על שאר מצוות. ועוד עניין אחד במעשה השיר שלפנינו ביסוד השלישי של שירי הקינה, התנחומים או הברכה למת: האב־הדובר מבקש על בנו הנפטר ״נרו ההל לא ידעך / בעולם שכלו טוב״. ההל לשון ציווי הוא, כמו הָאר. נמצא ציור הנר הדלוק או הכבוי מקיף את השיר, שכן פתח ואמר האב ״אור חשך באהלי / נדעך וכבה נרי״ — בך במספד; ובשבח הזכיר עמלו בתורה ״לילות כימים — נרו לא ידעך יהל״; ובתנחומים ביקש על נר נשמתו כי יהל. ואם ניזכר עד כמה הקפידו בני צפון־אפריקה על הדלקת נר נשמה בימי האבל ולאחריהם, נגלה כי יש זיקה מעניינת בין הריאליה למטאפורה.

הקינה של רבי דוד בן אהרן חסין במלואה מתוך הספר " תהלה לדוד "

227 – פָנָה הוֹדִי הֲדָרִי / זֶה שְׁמִי וְזֶה זִכְרִי

קינה קוננתי לפטירת החכם השלם כבוד הרב הגדול רבי זכרי בן משא ז"ל וקוננתי בשם אביו המדבר.

ארים קולי ביללה / אהה עלי אויה לי

כבודי גלֹה גלה / משושי שמחת גילי

אור חשך באהלי / נדעך וכבה נרי