מורשת יהדות מרוקו

באוטאט שבאזור תאפילאלת כתב שיר על הצדיק ר׳ יחיא לחלו, הקבור סמוך לקצר א־סוק. בקהילה זו הוא נתבקש לחבר פיוט עבור העולים לקברו של ר׳ עמרם בן דיוואן סמוך לוואזאן, וזאת שנים מעטות – ואולי אף שנה אחת – בלבד לאחר פטירתו של השד״ר. הוא ביקר גם בכפר בוחאמיד ושר שירי שבח לנגיד הקהילה, ה״שיך״ של המלאח כנראה, אברהם בן משה. הוא שהה גם בקהילות הגדולות כגון מראכש, ושם חיבר פיוטים לכבוד הדיינים ר׳ יצחק ור׳ אברהם פינטו, בניו של המקובל ר׳ יעקב פינטו. כן הוא כתב פיוט לכבוד ר׳ אברהם אזולאי מצאצאיו של המקובל ר׳ אברהם אזולאי, לבקשתו של ״הנכבד וחשוב״ דוד בן דוד ויוסף. הוא ביקר קרוב לוודאי גם במוגאדור ובמאזאגאן. בפאם הוא שהה כנראה תקופה די ארוכה שאפשרה לו לשהות במחיצתם של רבני הקהילה ר׳ אליהו הצרפתי, ר׳ חיים דוד סרירו, ר׳ שאול סרירו, ר׳ יהושע סרירו ור׳ יעקב הצרפתי. שהייה זאת והיכרותו העמוקה עם קהילת פאס ורבניה הן שהביאו אותו כנראה להקדיש קינות רבות כל כך לזוועות שעברו על יהודי המקום בימי מולאי יזיד, אף שלא היה עד ראייה להן, ואף לכתוב פיוט שבח לכבוד הקהילה לאחר שנודע לו על החזרת בניה למקום מושבם ב״מלאח״ עם מותו של המלך הצורר.

• הערת המחבר : ״שיר חדש יסדתיו וכוננתיו בהיותי מתגורר חוץ לארץ מולדתי, ולשמע אוזן שמעתי מדי עוברי בכפר וואטאט יע״א [=יכוננו עליון אמן] שיש צדיק גדול אחד קבור בגבול אחד מגבולי תאפילאלת העיר המהוללה יע״א, והגבול הנז[כר] הוא הנקרא בפה קצאר אשוק. וכשומעי מפי מגידי אמת הרבה צדקתו חברתי שיר זה […] לאומרו בע״ה [=בעזרת האל] בהגיעי לקבורתו […]״ – הכוונה היא לקברו של ר׳ יחיא לחלו. הכפר אוטאט המוזכר כאן נמצא באזור תאפילאלת, ואין הכוונה כאן לעיירה בשם דומה – אוטאט אולאד לחאג׳ – השוכנת בצפון מזרח מרוקו. הטור הראשון של השיר הוא ״צדיק מדבש לחכי מתוק, גדול בישראל״.

הערת המחבר : ״נדרשתי ולי שאלו קהל קדוש קהל לקסאר יע״א […] לפי שהם מזומנים לבקר קבורת החכם השלם והכולל שד״ר [=שלוחא דרחמנא] כמוהר״ר [=כבוד מורנו הרב רבי] עמרם דיוואן זלה״ה [=זכרו לחיי העולם הבא] שנלב״ע [=שנסתלק לבית עולמו] בוואדג׳אן, ולזה בקשו ממני לחבר שיר זה בדרך תפילה ובקשה לאומרו על קבורתו […]״. השיר הוא ״היום הזה הנה באתי / לשחר זוהר פנינה, // לשמע אוזן שמעתי / בתפלתי אתחננה״. ר׳ דוד חסין, שהכיר אישית את ר׳ עמרם בן דיוואן מביקורו במכנאס, כתב בחייו פיוט לכבודו וקינה לרגל פטירתו בשנת תקמ״ב (1782). שני השירים מופיעים בדיוואן שלו תהלה לדוד, דפים מו, ב – מז, א; פה, ב – פז, א.

• בכתב־היד הראשון המצוין בהערה 17 לעיל, שנכתב במוגאדור, בדף 201א מופיע הפיוט עם חתימתו של ר׳ שלמה חלואה לכבודו של ר׳ מרדכי ן׳ לבחאר – ממאזאגאן שהיה קרוב למלכות, לצד פיוטיהם של ר׳ דוד חסין ור׳ חיים בן משה (חלואה) בשבחו של אותו נדבן. הפיוט של רש״ח ״אשירה בשיר מזמור לכבוד צרור המור״ אינו מופיע בדיוואנים שלו. על מרדכי ן׳ לבחאר ראה לקמן, וכן משא בערב, עמי 114-104.

כמעט כל השירים המתייחסים לקהילות אלה מופיעים בדיוואן הראשון שלו, הנושא בראשיתו את התאריך של שנת תקמ״א (1781) ובסופו תקמ״ז(1787). את ביקורו בגיברלטר הוא ערך בשנות התשעים, כנראה שנה או שנתיים לאחר תום זוועות מולאי יזיד במרס 1792. השירים המתייחסים לנסיעה זו מופיעים בדיוואן השני שלו בלבד, שהוא ערך לאחר מאורעות אלה, ובכתיבה שונה מזו של יתר כתבי־היד. את התרגשותו הרבה מביקורו בגיברלטר ואת התלהבותו מהליכותיהם ומנדבנותם של בני הקהילה וגביריה הוא תיאר כך באחד משירי השבח המעניינים ביותר שלו:

אֱלֹהִים חַי, אַתָּה אֲרוֹמִמְךָ, / בּוֹחֵן כְּלָיוֹת, לֵבָב חוֹקֵר;

 בִּקְהַל עַם אֲנִי אָשִׁיר עֻוזְּךָ, / חַסְדְּךָ אֲרַנְּן לַבֹּקֶר,

כִּי רַב טוֹב עָשִיתָ עִם עַבְדְּךָ, / נֵצַח יִשְׂרָאֵל לֹא יְשַׁקֵּר;

 יוםֹ עִירֲ אֲשֶׁר לָהּ יָם חוֹמָה עֵינַי / רָאוּ, אֶפְצַח שִׁיר, אוֹמְרָה כָכָה

5 ״מַה גָּדְלוּ מַעֲשֶׂ[י]ךָ יְיָ! / מאֹד עָמְקוּ מַחְשְׁבוֹתֶיךָ ! "

מקורות וביאורים

• בוחן…: על פי תהלים ז, י.
• אשיר עוזך… לבקר: על פי תהלים נט, יז.
• נצח ישראל…: שמואל א טו, כט.
• עיר אשר לה ים חומה: הכוונה למושבה גיברלטר, הממוקמת על צוק שהוא לשון יבשה בלב ים! התיאור על פי שמות יד, כב, כט ״והמים להם חומה״.
• מה גדלו… מחשבותיך: על פי תהלים צב,

כ. הטקסט של ״מעשה נסים " ותרגומו

(בשער החוברת כתוב): ספר מעשה נסיש זמיע די יקרא האד למצחאף ירא זהד דנסים ונפלאות דצדיקים די כא יעמלו מעאנא פכול ווקת יה״ר זכות הצדיקים תעמוד לנו ולכל ישראל אחינו ויבא משיח צדקינו במהרה בימינו אכי״ר.

הפקיד משה ואזאנא הי״ו דרב לפנדק נו' 115

אדונים יקרים אתה ה׳ תשמרם ובצנה רצון תעטרם כיר״א :

סניוריס נעלמוכום באיין לקדושים די בוחלו הייא מערה כבירא וקדימא אפשר מבית שני ופיהא חכמים וקדושים לאין קץ׳ בלחק, מא מערופין ענדנא מן גיל לגיל גיר זוז דלהכמים ר׳ מוסא בן ישי ור׳ ינאי מול למכפייא ונסים די עמלו די כיף תה יעאוודו לווליין מן גיל לגיל ר׳ מוסא ע״ה נהאר חבת תנבנא ״דמנאת״

תרגום:

כל מי שיקרא ספר זה יווכח בכוח הנסים והנפלאות של הצדיקים שהם עושים למעננו בכל הזמנים. יהא רצון זכות הצדיקים תעמוד לנו ולכל ישראל אחינו ויבוא משיח צדקינו במהרה בימינו אמן כן יהי רצון.

אדונים יקרים אתה ה׳ תשמרמ וכצנה רצון תעטדם כיר״א:

אדונים, אנו מודיעים לכם שהקדושים של בוחלו שם יש בית קברות גדול ועתיק, אולי מתקופת הבית השני ושם טמונים חכמים וקדו־ שים לאין קץ. אבל ידועים לנו מהזמנים הקדר מים רק שני חכמים. ר׳ מוסא בן ישי  ור׳ ינאי מול למכפייאוניסיהם שעשו כמו שסופרו לנו על ידי הראשונים מהזמנים הקדומים. בזמנו של ר׳ מוסא ע״ה, ביום בו רצו להתחיל בבנית ״דמנאט״

הערות המחבר : a קיימות שתי מסורות מפי יהודי דמנאט על המקומות בוחלו ואלמדין הקרובים מאוד לדמנאט.

"Dans les temps anciens, nos familles habitaient à Bou-Hlou (à quatre kilomètres de là, où se voient encore les traces d'une agglomération). D'autres, dont le rabbin palestinien Moïse Jacob Tolédano appellent ce lieu Çor Mûsa, c'est à dire Mur de Moïse. Lors d'un mariage célébré là, les convives se jetèrent au visage du berkouks. Ils furent sur le champ transformés en pierres pour

avoir jeté de la nourriture, don de Dieu. Et les survivants fuirent leur village, désormais maudit, pour venir habiter avec les Arabes dans la qaçba de Demnate. D'après une autre version de la tradition orale, la

fondation de Demnale serait due eu Sultan Noir. Ce piince aurait groupé des Juifs de diverses localiiés voisines

Aimedin, Bou-Hlou .

 "Un mellah en pays berbère: Demnate", Pierre Ram- mand, Paris 19S2, p.

פלאמאן הביא מסורות אלו מפי יהודי דמנאט, אבל, כדרכו, הוא לא טרח לבדוק אם ישנן מסורות אחרות אצל יהודי דמנאט וכן לא הביא בשלמותן מסורות אלו. לא ברור מאין שאב את האינפורמציה אודות עדותו של טולידנו, בספרו ״נר המערב״ (ירושלים תרע״א). והרי תיאורו של Voinot ביהס למקום:

A quelques kilomètres de Demnate, près et au-" dessus de la dechra Bou-Hallou. Aucun Juif n'habite cette dernière, où il aurait pourtant existé un mellah autrefois. Dans un terrain pierreux et nu, au milieu d'une douzaine d'oliviers et de figuiers, se trouve une pierre ronde, posée à plat, dont la face supérieure présente un léger creux, cette pierre marque l’emplacement consacré". L. Voinot, .Paris 1948, p _׳Pèlerinages judéo-musulmans

ד. על ר׳ מוסא (משה) בן ישי לא ידוע לנו דבר. ידועים לנו מספר ,חכמים במרוקו ששמם מוסא. השמוש במוסא מופיע גם כשם פרטי וגם כשם משפחה: ר׳ מוסא בן דוד אוחיון, חכם ממרקש שנפטר בשנת תקע״ז (1817). ר׳ מוסא אבוטבול — מחכמי צפרו. ר׳ מוסא הלוי. שלשת החכמים האחרונים הוזכרו ע״י יוסף בן נאים, מלכי רבנן, ירושלים, תרצ״א.

מוסא כשם משפחה נפוץ יותר. נציין את ר׳ מסעוד בן־מוסא אפלאלו (הקבור במערת אופראן), ד׳ דוד בן מוסא, ר׳ אברהם בן מוסא (מחכמי מאראקש), ר׳ אברהם בן מוסא (מחכמי סאלי), ר׳ דוד בן מוסא, ר׳ אברהם ה״ן מוסא בר שלמה (מחבר השיר ״נרדי נתן ריחו״), ר׳ יהודה בן מוסא (מרבני מאראקש), ר׳ יצחק בן מוסא (בן נאים משער שהוא ממאראקש), דוד קורקוס במאמרו  Les Prénoms״  des Juifs du Maroc ״מחקרי המרכז לחקר הפולקלור, כרך ג/ בעריכת בן־עמי, ירושלים תשל״ג, עמי 207—208, מציין ביחס ל״מוסא״ שהשם היה מקובל, ושכינו כך את הבן הנולד ביום הברית, בעליה לתורה וכו'. ביחס לישי (עמי 203) הוא מציין שהוא מצוי כשם פרטי בקהילת צפרו, אבל הוא אינו קיים בקהילות הדרום.

כאמור, ר׳ מוסא בן ישי אינו נזכר במקורות שלנו. בן ישי כשם משפחה אינו מקובל על יהודי מרוקו ואף חכם בשם זה אינו ידוע. החוקר פלאמאן (דמנאט, עמי 108) מביא כציטוט שר׳ מוסא בן ישי הוא צאצא ישיר של המלך דוד, אך אינו מגלה את מקורותיו. סיפור הנס שהוא מביא עליו, גם כן בצורת ציטוט, הוא מ״מעשה נימים״ אם כי הוא אינו מזכירו.

8. מכפייא (רבוי מכאפי) פרושו: צלחת גדולה ושטוחה.

 أُوْلَئِكَ الَّذِينَ لَعَنَهُمُ اللَّهُ فَأَصَمَّهُمْ وَأَعْمَى أَبْصَارَهُمْ 23

העושים זאת הם אשר קיללם אלוהים ועשה אותם חירשים, ועיוור את עיניהם

 أَفَلَا يَتَدَبَّرُونَ الْقُرْآنَ أَمْ عَلَى قُلُوبٍ أَقْفَالُهَا 24

למה זה לא יתבוננו בקוראן, או האם נעולים הלבבות על מנעול ?

إِنَّ الَّذِينَ ارْتَدُّوا عَلَى أَدْبَارِهِم مِّن بَعْدِ مَا تَبَيَّنَ لَهُمُ الْهُدَى الشَّيْطَانُ سَوَّلَ لَهُمْ وَأَمْلَى لَهُمْ 25

אלה אשר נסוגו אחור לאחר שכבר התבררה להם דרך הישר – השטן הוא אשר השיאם ומילא את לבם תקוות שווא.

אלה אשר נסוגו אחור : מפרשים שהם המתחסדים, או לפי אחרים, היהודים.

מילא את לבם : או : נתן להם ארכה, המפרשים כך גורסים כי הנושא הוא אלוהים

ذَلِكَ بِأَنَّهُمْ قَالُوا لِلَّذِينَ كَرِهُوا مَا نَزَّلَ اللَّهُ سَنُطِيعُكُمْ فِي بَعْضِ الْأَمْرِ وَاللَّهُ يَعْلَمُ إِسْرَارَهُمْ 26

הם אמרו לאלה שמאסו באשר הוריד אלוהים במרומים, נישמע לכם במקצת הדברים. ואלם אלוהים יודע את אשר יסתירו.

אמרו לאלה שמאסו באשר הוריד אלוהים : הפרשנים מסבירים שהדוברים הם המתחסדים הפונים אל היהודים בהצעה לשתף פעולה נגד מוחמד. ויש המפרשים שהדוברים הם היהודים הפונים אל הכופרים – בני קורייש-.  

מקצת הדברים : הנוגעים למעשים נגד הנביא

فَكَيْفَ إِذَا تَوَفَّتْهُمْ الْمَلَائِكَةُ يَضْرِبُونَ وُجُوهَهُمْ وَأَدْبَارَهُمْ 27

כיצד ירגישו כאשר יאספו המלאכים את נשמתם וילקו אותם על פרצופיהם ואחוריהם ?

ذَلِكَ بِأَنَّهُمُ اتَّبَعُوا مَا أَسْخَطَ اللَّهَ وَكَرِهُوا رِضْوَانَهُ فَأَحْبَطَ أَعْمَالَهُمْ 28

זאת על שום שנהו אחר הדבר אשר הכעיס את אלוהים וסירבו להפיק רצון מלפניו, לכן יכשיל את מפעלותיהם

أَمْ حَسِبَ الَّذِينَ فِي قُلُوبِهِم مَّرَضٌ أَن لَّن يُخْرِجَ اللَّهُ أَضْغَانَهُمْ 29

האם חושבים אלה אשר פשה הנגע בלבבם כילא יגלה אלוהים את טינתם ?

وَلَوْ نَشَاء لَأَرَيْنَاكَهُمْ فَلَعَرَفْتَهُم بِسِيمَاهُمْ وَلَتَعْرِفَنَّهُمْ فِي لَحْنِ الْقَوْلِ وَاللَّهُ يَعْلَمُ أَعْمَالَكُمْ 30

אם נרצה, נוכל להראותם לך ואתה תכירם על פי קלסתר פניהם ועל פי נימת דיבורים המגונה, אלוהים יודע את אשר תעשו

קלסתר פניהם: יש אומרים שפרצופם של הרשעים שחור ועיניהם כחולות

وَلَنَبْلُوَنَّكُمْ حَتَّى نَعْلَمَ الْمُجَاهِدِينَ مِنكُمْ وَالصَّابِرِينَ وَنَبْلُوَ أَخْبَارَكُمْ 31

נעמידכם במבחן, למען נדע מי בכם הקמים להיאבק ומי עזי הרוח. כך נבחן את אורחותיכם

إِنَّ الَّذِينَ كَفَرُوا وَصَدُّوا عَن سَبِيلِ اللَّهِ وَشَاقُّوا الرَّسُولَ مِن بَعْدِ مَا تَبَيَّنَ لَهُمُ الهُدَى لَن يَضُرُّوا اللَّهَ شَيْئًا وَسَيُحْبِطُ أَعْمَالَهُمْ 32

הכופרים והמרחיקים אנשים מעל נתיב אלוהים, והחולקים על הנביא לאחר שהתבררה להם דרך הישר, לא יזיקו לאלוהים כמלוא נימה, והוא יכשיל את מפעלותיהם.

يَا أَيُّهَا الَّذِينَ آمَنُوا أَطِيعُوا اللَّهَ وَأَطِيعُوا الرَّسُولَ وَلَا تُبْطِلُوا أَعْمَالَكُمْ 33

הוי המאמינים, הישמעו לאלוהים והישמעו לשליחו, ואל תסכלו את מעשיכם

אל תסכלו:אל תגרמו לאלוהים לא להתחשב בהם בגין חטאיכם.

إِنَّ الَّذِينَ كَفَرُوا وَصَدُّوا عَن سَبِيلِ اللَّهِ ثُمَّ مَاتُوا وَهُمْ كُفَّارٌ فَلَن يَغْفِرَ اللَّهُ لَهُمْ 34

הכופרים והמרחיקים אנשים מעל נתיב אלוהים, והמתים בעודם כופרים, לא יסלח להם אלוהים לעולם.

فَلَا تَهِنُوا وَتَدْعُوا إِلَى السَّلْمِ وَأَنتُمُ الْأَعْلَوْنَ وَاللَّهُ مَعَكُمْ وَلَن يَتِرَكُمْ أَعْمَالَكُمْ 35

אל תרפינה ידיכם ואל תושיטו יד לשלום, כי ידכם על העליונה ואלוהים עמכם ולא יגרע משכר מעשיכם.

ידכם על העליונה :  יש המפרשים כי במצב שבו ידם של המאמינים אינה על העליונה הרשות בידם לעשות שלום עד אשר ישובו ויתחזקו ויגברו על אויביהם (כמו שעשה מוחמד בחודיביה). ברוח זו יש לתרגם: ״…כל זמן שידכם על העליונה״.

إِنَّمَا الحَيَاةُ الدُّنْيَا لَعِبٌ وَلَهْوٌ وَإِن تُؤْمِنُوا وَتَتَّقُوا يُؤْتِكُمْ أُجُورَكُمْ وَلَا يَسْأَلْكُمْ أَمْوَالَكُمْ 36

חיי העולם הזה הם רק משחק ושעשוע. אם תאמינו ותהיה בכם יראה, ייתן לכם את שכרכם ולא יבקש מכם את רכושכם.

ולא יבקש מכם את רכושכם: למעט מס הזכאת(צדקה).

إِن يَسْأَلْكُمُوهَا فَيُحْفِكُمْ تَبْخَلُوا وَيُخْرِجْ أَضْغَانَكُمْ 37

אילו היה מכביד עליכם בבקשו אותו, הייתם מקמצים, והיה מלבה את טינתכם

هَاأَنتُمْ هَؤُلَاء تُدْعَوْنَ لِتُنفِقُوا فِي سَبِيلِ اللَّهِ فَمِنكُم مَّن يَبْخَلُ وَمَن يَبْخَلْ فَإِنَّمَا يَبْخَلُ عَن نَّفْسِهِ وَاللَّهُ الْغَنِيُّ وَأَنتُمُ الْفُقَرَاء وَإِن تَتَوَلَّوْا يَسْتَبْدِلْ قَوْمًا غَيْرَكُمْ ثُمَّ لَا يَكُونُوا أَمْثَالَكُمْ 38

בזאת נקראים הנכם להוציא ממון למען אלוהים, ואולם יש בכם מקמצים. כל המקמץ, מקמץ רק על עצמו. אלוהים הוא העשיר ואתם הנזקקים לו. אם תפנו עורף, יחליפכם באחרים תחתיכם, והם לא יהיו כמותכם.