ארכיון יומי: 22 באוקטובר 2012


רבי עמרם בן דיוואן זצוק"ל-הרב א. עטיה

     כאן עלי לספר מה שנודע לי מפי רבי יוסף משאש ז"ל כאשר כיהן כרב ראשי ספרדי בעיר חיפה, בשנת 1964 באנו לבקר אותו בביתו ברחוב החלוץ אני ורבי יהודה מרסיאנו, ותוך שיחה כשידע שאני הייתי הגבאי של בית כנסת ע״ש רבי עמרם בגבעת אולגה, הוא סיפר לנו שברשותו היה מכתב של רבי עמרם שכתב לסבו, ובו הוא נותן לו יפוי־כח שאם יקרה לו משהו שימכור החדר וימסור התמורה לבנו רבי חיים, כאשר ביקשתי מרבי יוסף משאש שישאיל לי  המכתב להצגתו בבית כנסת הנ״ל הוא הצטער ואמר לנו שהמכתב נשאר אצל אחיו במכנס והוא עדיין לא עלה לארץ. ומסמך זה קיים עדיין.                                                           

במסמך אחר המצולם בחוברת שכתב מר צמח יום טוב המפקח הכללי של כל החינוך בבתי ספר ״אליאנס״ בכתב העת שלו נמצא מסמך ובו מופיעה גם חתימתו של רבי  עמרם, המסמך הוא פסק דין בענין ירושה, ובין יתר הרבנים מכפלה שישבו בדין ישב גם כן רבי עמרם, והמסמך הוא פסיקה שהרבנים חתמו עליו המתיר לבניו של יהודי מטטואן למכור בית כנסת שהיה רכושו, וכך יצא שרבי עמרם בישיבתו הארוכה במרוקו נהיה לאחד הרבנים החשובים שהיו במכנס.

תפילה במערת המכפלה.

"למערת המכפלה נודע מקום מיוחד במסורת ישראל ומלבד הכותל המערבי אין עוד מקום שריכז אליו את רחשי הלב והערצת הדורות כמו קברי האבות. במשך הדורות התרפק הישוב היהודי הדל על קברי האבות, בלב אוכלוסיה עויינת בסכנה ובחירוף נפש.

כי לא מלבד שיש סגולה גדולה להתפלל על קברי האבות כפי שמוזכר – בתרגום שני למגילת אסתר פרק א', ב – אמר הקב"ה לירמיהו – לאחר החורבן – לך קרא לאברהם ליצחק וליעקב…..מקבריהם שהם יודעים לבכות !

אלא המקום עצמו מקודש, כפי שאומר הזוהר הקדוש – בפרשת חיי שרה קכ"ז, עמוד ב' – שאברהם, היה מתפלל כל יום יום – בשדה – והיה יוצא עד אותו השדה שהיה מלעה ריחות עליוניים וראה אור יוצא מתוך המערה והתפלל שם, ושם דיבר עמו הקב"ה ועל כן חפץ בה, בהמערה, ותשוקתו באותו מקום תמיד – על פי תרגום הסולם. 

אין חבוש מתיר עצמו מבית האסורים

הרבה שואלים. מדוע הצדיק רבי עמרם הצטרך להיכנס למערת המכפלה ולבקש מהאבות הקדושים להתפלל בעד בנו רפואה וחיים. הלא רבי עמרם עצמו צדיק קדוש ובאים מכל העולם להשתטח על קברו כדי שיתפלל עליהם, וידוע לכל העולם, כמה נסים ונפלאות נעשים למשתטחים על קברו הפלא ופלא?!

על כך אומרים שכלל הוא בחיים הרוחניים, כבתחום התופעות החומריות האומר; אין האסיר מתיר עצמו מבית האסורים, אלא זקוק הוא שאדם מן החוץ אשר יתיר את כבליו.

מעין הדברים האלו מובאים הרבה בתלמוד. הגמרא מספרת על רבי יוחנן בר נפחא מגדולי האמוראים אשר דבריו מהווים אחד מן הבסיסים העיקריים הן בתלמוד הבבלי והן בתלמוד הירושלמי. באשר היה חולה ביקר אותו חבירו רבי חנינא, איך שפשט לו את ידו העמידו רבי חנינא מחוליו. ושואלים בגמרא מדוע הוזקק ר' יוחנן לחכות עד שיבוא ר׳ חנינא וירפאנו?           

לכאורה היה צריך להיות, שיעמיד ר׳ יוחנן את עצמו בלי עזרתו ותפילתו של ר' חנינא. שהרי לפני זה מספרת הגמרא שר׳ יוחנן ריפא את תלמידו רבי חייא בר אבא ושם ראינו שגדול כחו הרוחני לרפא את תלמידו? על כך אומרים את הכלל אין חבוש מתיר עצמו מבית האסורים.

ועוד מסופר בגמרא שכאשר שמע אבישי בן צרויה שדוד המלך נמצא בְּנוֹב כלוא אצל יִשְבִי אחיו של גָלְיַת, הלך לנוב על מנת להצילו. אך כאשר ראה אותו ישבי בנוב אמר: עכשיו הרי הם שנים ועלולים להתגבר עלי ולהרוג אותי. מיד זרק את דוד למעלה ונעץ את חניתו למטה בקרקע כדי שיפול עליו וימות, מיד אמר אבישי בן צרויה שֵם מן השמות הקדושים והעמיד את דוד בין השמים לארץ שלא יפול, בהיות אבישי משתומם על הנם הגדול, אמר אבישי שֵם קדוש אחר והורידו לארץ למקום יותר רחוק וברחו שניהם, וזה מה שכתוב ״ויעזר אבישי בן צרויה ויך את הפלשתי וימתהו״ ( שמואל ב׳ ) אמר רב יהודה אמר רב: הכוונה היא שעזרו בתפלה.

ושם שואלת הגמרא, מדוע הוצרך דוד המלך ע״ה לתפילת אבישי כדי שינצל והרי דוד המלך צדיק היה ויכל הוא להתפלל על עצמו ולהנצל, ומשיבה הגמרא, מקובלים אנו כשם ״שאין חבוש מתיר את עצמו מבית האסורים״ והוא זקוק לאחר שיוציאנו, כך הוא בדברים האלו.

לכן אנו רואים בכל הדורות שהצדיקים עליהם השלום אפילו  שהם עצמם מלאי יסורים, יש להם כח עצום להתפלל בעד אחרים. כפי שיסופר ויבואר להלן בעהי״ת.

הקהלה והשדרי"ם – רבי דוד עובדיה

התרפ״ג

צפרו יע״א ר״ח אלול דומרר ש׳ 683

שפעת שלומים, וברכות (שדי) ממרומים, יחולו על ראש עטרת החכמים, מבחר עצמים, נזר תפארתינו, נשיא אלקים בתוכנו, ראש הרבנים, אב לבנים, גאון ירושלים כמוהר״ר יעקב מאיר הי״ו אלקים יענה שלומו. ולפני שמש ינון שמו ויתענג על רוב שלם אמן.

רב מהולל! מודעת ואת כי בימים החולפים התעוררו רבים מבני עמינו ברגש רב ותשוקה עזה ללכת לשכון כבוד בעיה״ק ירושלים תוב״ב. התשוקה הנמרצה הזאת להטה אותם מסביב עד כי כספם וזהבם לא נחשב בעיניהם למאומה. כל הון ביתם ומקנה קניינם מכרו במחיר לא טוב. ויקוו כי בהגיעם למחוז חפצם ימצאו מחית ידם במסחור או בחרושת המעשה כאשר הסכינו פה בערי מארוקו.

 אך לדאבון לבב תקותם זאת היתה להם מפח נפש. כי מעת בואם בשערי ירושלים התעתדו לרגלם חתחתים ומכשולים רבים. אשר חכו להם על יד השער, המסחור וחרושת המעשה פנו אליהם עורף. מחיר הפראנקים (הנמוך) מצורף אל צוק העתים רדפו אותם בלי חשך ויכלו את שארית כחם, רבים הטו שכמם לסבול כובד אבן ונטל החול ובכל זאת לא מצאו מנוח, ויאמרו נואש, עד כי לאחרונה המה ראו כי אין דרך מוציאם מן המבוכה הואת כי אם בשובם אל ארצם איש איש על מקומו ולעומת שהלכו כן הם שבים יום יום בנפש מרה ויתמלטו בעור שניהם באפס דמים כי הכסף אול מכליהם. ותגרת יד מסלות הברזל וכל נושאי אדם בים וביבשה ונתקיים בהם מאמר אני מלאה הלכתי וכו' ואלה הצאן הנשארים בירושלים תוב״ב נבוכים הם בארץ וגם אניתם הנהלאה חשבה להשבר ואנו מצטערים על שתי פרידות טובות שבה הלא המה כמוהר״ר אלישע אפריאט וכמוה״ר שלם מרדכי אזולאי הי״ו אשר גם המה באו בצער״י ירושלים בתוך הבאים והם מתפרנסים בצער עם עדת המערביים הדלה והעניה.

אי לזאת באנו לחלות את פני רו״מ הדר״ג למען יטה אליהם חסד כטבעו הטוב להטיב, וכאשר נם אנחנו משתדלים תמיד לטובת ק״ק הספרדים יכב״ץ בכל היכולת האפשרי. כאשר צדק יבחן מפי השרידים הבאים למחז״ק. והנה שמענו באומרים בי בימים האלה נוסדה בירושלים תוב״ב ישיבה גדולה תחת יד פקודת הדר״ג הנקובה בשם פורת יוסף תכב״ץ אשר בה התנוססו כאבני נזר רבנים חכמים אבריכים ללמוד תורה והמחזיקים מספיקים להם די מחסורם אשרי עין ראתה כל אלה, בכן תוחלתנו היא מאת פני הדר״ג לעמוד לימין האברך כמוהר״ש אזולאי הי״ו להטעימו מפרי נדבת הישיבה המהוללה הזאת עם האבריכים כמוהו הבאים אליה לעתות ידועות, (כי עם החכמים ידענו כי אין תקוה שכבר הפיסו וזכה מי שזכה) כי החכם היקר הזה ראוי והגון הוא לכל דבר שבקדושה והאל החנון חננו בשכל יקר ודעת נכונה וישקוד על דלתי התורה בישיבות היותר גדולות אצלנו ואח״ך הרביץ תורה בעי״ת פאס יע״א בתתו לקח טוב לתלמידים חשובים.

והיה מתפרנס בריוח. ועד הנה לא מצאו אנשי פאס מלמד ומנהל יקר כמוהו, תקותינו חזקה כי דברינו אלה יעלו לרצון ולריח ניחוח לפני הדר״ג ולא ישיב את פנינו ריקם, וגם אנחנו לא נחדל מהתפלל בעד הארון ובעד כל ב״ב והסריס למשמעתו, למען יאריכו ימים ושנים, דשנים ורעננים. וזכות התורה הק׳ תהיה בעדם מנן וסתרה צנה וסוחרה אכי״ר אני הוא המדבר בריה קלה, במלוא מובן המלה. החותם ברוב עוז ושלם והוא איש צעיר.

ע״ה שמעו! חיים עובדיה הי״ו כי״ר

ובחשון תרפ״ג נשלח מכתב מהתם להכא על ענין הכנסת קופת יחזקאל שמו״ר מר אבי ז״ל היה הגבאי הממונה על ידם עליה כמו שכתבנו למעלה וז"ן

רבי דוד ומשה- י.בן עמי ואחרים

 

17.135 ״ר׳ דוד ומשה. אני זוכר שכאשר היו עושים הילולה אצלו, רצו לסלול כביש באיזה מקום. פתאום נתגלתה הקבורה ואף אחד לא יכול היה להזיז את הקבורה הזאת. אנשי מע״ץ עבדו שם על הכביש ואף אחד לא יכול לגשת למציבה. כל מכונה שרצתה לגשת למציבה לא יכלה, פתאום נעצרת. ואז בא להם בחלום ואמר להם: רבותי, אני ר׳ דוד ומשה שנפטרתי בזמן ככה וככה, ועליכם לבוא לשם לבנות את הקבר ולעשות את הכל, וכל מה שתרצו, תקבלו. מאז אנשים הולכים לשמה, עקרות יולדות. מי שיש לו שחפת נרפא שם. כל מיני מחלות. הוא התגלה לאנשי העיר שלו.

 אמר להם: אני ר׳ דוד ומשה. והזהיר אותם שכל מי שייגע בקבורה שלו, אף אחד לא יכול לנגוע בזה. ואתם תבנו את המציבה ותעשו הילולה ותנו שמירה שמה במקום. ויש סיפור… מסופר על מ״ו אחד שהיה מטפל במקום. והוא אומר שאחד אבד לו הארנק. והוא היה מלא כסף. והאיש שמצא את הארנק הביא אותו לידו. ומספר כמה ניסים שקרו. אני אף פעם לא הייתי שמה. מספרים שהיו הרבה ניסים שם. אני הדגשתי לאנשים, אם בן־אדם נגש לקבר, אפילו אם יהיה הצדיק הגדול בעולם, בשבילי זה מציבה, זה רק אבן.

אם הוא מנשק את האבן, הוא מנשק עבודה זרה. וגם להגיד לצדיק: קום תרפא אותי. בתורה אומרים ״אלקי דמאיר ענני״, בזכות הצדיק תענה לי אלוהים. הצדיק אין לו שום כוח לעשות את זה. הוא בךאדם. אבל כשאלוקים רוצה, שאתה כבר סומך על בך אדם צדיק גדול, אז הוא עונה. כפי שהוא עשה את רצוני, אז גם אני עושה את רצונו ומרפא״.

18.135 ״בר׳ דוד ומשה מה שראיתי, אנשים באים על פרדות. שתי בנות ישבו על יד המציבה. בחורה אחת שהיתה על הפרדה רצתה ליפול וצעקה לערבי: תפוס אותי, אני נופלת, שתי הבנות התחילו לצחוק עליה ונהיו אילמות במשך שלושה ימים. לא יכלו לדבר. אחד אמר: אני ראיתי אותן צוחקות על בחורה אחת שצעקה, באה לרב ורוצה ליפול. ההורים שלהן מתחילים לבכות ולצעוק וקשרו להן את הידיים על יד ר׳ דוד ומשה ומביאים שני כבשים. שוחטים אותם ומתחילים להתחנן לרב ואומרים: ד׳ דוד ומשה, אנחנו מבקשים ממך שתעזור לבנות, שלא ישארו אילמות. וככה שלושה ימים, לילה אחד קמו מדברות״.

19.135 ״דבר שני, היה לי אחד קוראים לו וענונו. אני לא רוצה לגלות את השם שלו, למה יש דבר אחד שהוא קצת בושה. הוא היה אתי והוא היה מעשן בשבת, ואני לא מאשים אותו, כי לא יכול לסבול לא לעשן. היינו שותפים במכונה. כשרצינו ללכת לרב, אמרה לי אשתו: מאה אחוז. אני לא אלך אתך לר׳ דוד ומשה עד ישו׳ יבטיח לי שבשבת לא יעשן. טוב, הגענו, ישבנו. והכנו. ביקשו ממנו והוא הבטיח. בחדר שאנחנו נמצאים יש חדר בתוך חדר.

החדר הראשון יש לו חור בגג. היתה רוח. מה אגיד לך. הבחור הזה אמר לאשתו: יותר טוב לא לאכול, לא לשתות. רק תעזבו אותי לישון עד שייגמר כל היום. הרוח הזה סובב איזה אבן מהגג ונפלה מהחור איזה עשרים סנטימטר מהראש של הבחור הזה. והאבן הזו שקלה עשרה עד שנים־עשר ק״ג. כשראינו את האבן חשבנו שהראש שלו הולך. קמנו והתחלנו לצעוק: בלאה ובר׳ דוד ומשה.170 איזה נס קרה! הוא קם ואמר: תרחם עלי ולא אעשן יותר ולא אעשה משהו רע. את זה ראינו בללאה ובצדיק. מאז הוא לא מעשן בכלל. הוא עכשיו בחור זהב ועובד עם.המכונה שלו״.

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 134 מנויים נוספים

אוקטובר 2012
א ב ג ד ה ו ש
« ספט   נוב »
 123456
78910111213
14151617181920
21222324252627
28293031  

רשימת הנושאים באתר