ארכיון יומי: 2 באוקטובר 2012


Tehila le David.R.D.Hassine..LA VIE QUOTIDIENNE AU MELLAH DE MEKNES

LA VIE QUOTIDIENNE AU MELLAH DE MEKNES

David Ben Hassine est né à Meknès, y a passé toute sa vie. Jusqu'au XVIIe siècle, les juifs de Meknès vivaient dans la médina, mêlés à leurs voisins musulmans. En 1682, Moulay Ismaïl "expulse les juifs et leur fait construire une cité hors de la ville", dans un mellah un ghetto, situé dans le faubourg de Berrima

Le vieux mellah de Meknès n'a guère changé depuis sa construction. Les murailles massives qui l'entourent n'étaient percées, au XVIIIe siècle, que d'une porte unique, fermée toutes les nuits et tous les samedis, et "gardée par des Maures nommés par le Roy et par un grand nombre de gros chiens, qui servent de sentinelles".

 Le mellah, incluant le cimetière communautaire, occupe un quadrilatère d'environ 300 mètres de long sur 175 mètres de large, où devait s'entasser une population juive de quatre à cinq mille personnes, sans cesse grossie par des réfugiés qui fuyaient les calamités naturelles ou les persécutions.

Au début du XVIIIe siècle, le mellah contient quelques belles maisons appartenant à une minorité de commerçants richissimes, où le sultan loge les ambassadeurs de passage à Meknès.

David Corcos, Studies…, pp. 88 et 130. Ainsi, l'ambassadeur d'Angleterre habite dans la maison de Moshé Ben 'Attar, "une des plus belles de Mequinez" (John Windus, A Journey to Mequinez, op. cit. , p. 9). De même, le Consul de France J.-B. Estelle loge, lui et son serviteur, "chez Maymorain, Juif du Roy de Maroc, dont je reçus toutes les honnêtetés que je pouvais espérer" {Les Sources Inédites…, Arch. et Bibl. de France, op. cit., Dynastie Filalienne, 4:388).

 La situation se détériore pendant la période d'anarchie qui suit la mort de Moulay Ismaïl, comme en témoigne un visiteur anglais: "Ces juifs sont très pauvres pour la plupart, comme ils le sont ordinairement dans les villes éloignées de la mer. Leur quartier est tellement sale qu'il est impraticable pour les gens à pied, à moins qu'ils n'ôtent leurs bas et leurs souliers, et les juifs ne marchent pas autrement. Leurs maisons sont très peu de chose et chacune contient plusieurs familles".

Cf. David Corcos, Studies…, p. 86; Les Sources Inédites…, Arch. et Bibl. de France, Dynastie Filalienne, op. cit., 6:628. Jusqu'au milieu du XXe siècle, les rues du vieux mellah de Meknès n'étaient pas pavées, et par conséquent devenaient boueuses et glissantes en temps de pluie.

 Aux XVIIIe et XIXe siècles, les voyageurs européens seront tous frappés par la misère dégradante des juifs enfermés dans ce quartier surpeuplé, aux maisons insalubres, et aux rues boueuses souvent encombrées par le bétail errant.

Les descriptions détaillées des contemporains de David Ben Hassine nous donnent une idée de l'aspect des hommes et des femmes du mellah de Meknès, au XVIIIe siècle. "Les juifs du Maghreb se laissent pousser la barbe et se rasent la tête, comme les Arabes", écrit le visiteur italien Samuel Romanelli.

משא בערב, p. 68. Voir aussi William Lempriere, A Tourfrom Gibraltar…, p. 193. Une ordonnance communautaire de Fez, à la même époque, oblige tous les juifs, sous peine d'amende, à se raser toute la tête, "y compris les petits enfants à partir de l'â

Ils rejettent souvent sur l'épaule droite leur burnous de laine noire, qu'ils "mettent par-dessus leur camisole et leur culotte à l'espagnole qui va jusqu'à la moitié des jambes"

Romanelli trouve les "femmes [juives] belles et bien en chair".Même l'austère Consul de France Louis Chénier doit reconnaître que "les femmes des juifs … sont en général bien faites, belles, et blanches; elles ont de très beaux yeux; elles sont portées à la parure", une parure dont William Lempriere a brossé le somptueux portrait

Elles portent "une chemise de toile fine, avec de grandes manches tombantes, qui pendent presque jusqu'au sol. Sur la chemise, un caftan, une robe ample de laine ou de velours, aux couleurs variées, … qui couvre tout le corps, sauf le cou et la poitrine… Les bordures du caftan des juives du Maroc sont brodées d'or. De plus, le geraldito – la jupe, est fait de drap fin en laine verte, et les bordures et les coins sont parfois brodés d'or. La jupe est retenue par une large ceinture de soie et d'or, qui entoure la taille… Elles portent ces vêtements à la maison, mais quand elles sortent, elles recouvrent le tout d'un hciik. Les jeunes filles se tressent les cheveux ..

. Elles s'entourent la tête d'un bandeau de soie ouvragé, qu'elles nouent par derrière, d'une manière très gracieuse et avenante. Cette coiffure met en relief leur beauté et les distingue des femmes mariées, qui se couvrent la tête d'un foulard de soie rouge, qu'elles nouent par derrière, et qu'elles recouvrent d'une écharpe de soie dont elles laissent les extrémités flotter sur le dos. Aucune femme juive ne porte de bas, mais elles sont chaussées de babouches rouges, curieusement brodées d'or.

Elles portent de très grandes boucles d'oreilles en or à la partie inférieure des oreilles, et, à la partie supérieure, trois petites boucles de perles et de pierres précieuses. Leur cou est surchargé de perles, et leurs doigts de petites bagues d'or et d'argent. Autour des poignets et des chevilles, elles portent de grands bracelets en argent massif. Les femmes riches ont des chaînes d'or et d'argent suspendues à la ceinture, par derrière.

Les interventions répétées des rabbins pour restreindre cet étalage de toilettes fastueuses restent vaines.

רבי ש.משאש ז"ל-אורה של ירושלים

והרא״ם הנקרא מענה לשון, אמנם לספר זה לא זכה דורנו זה לאורם, ונעלם מאיתנו, אמנם בשנים עברו היה כתב הספר הזה לעזר גדול ללומדי התורה ובפרט למלמדים שבעיר מקנס. (מתוך דברי הגאון רבי רפאל אלכרייף שליט׳׳א בפתח הספר שרביט הזהב). ומלבד זה שכל הספרים הנזכרים כל אחד מהם הוא עב כרס, כתב עוד חידושים על מסכת חולין שהיו בשימוש אצל הרב שר שלום משאש זצ״ל, וחדושים על מסכת מנחות, ושניהם נעלמו מאתנו. (מדברי רבנו, שם)

גם הגאון רבי יוסף משאש זצ״ל מספר בפתח הס׳ שרביט הזהב: ואלו דבריו ׳אזכרה ימים מקדם בהיותי בחור ישיבה אצל אדמו״ר כמוהר׳׳ר חיים בירדוגו זצ׳׳ל, בכל יום כשסיים את הסבריו בסוגיא, היה אומר הבו הבו לי את ספר שרביט הזהב, שכל דבריו קצרי אומר, ומלאים תוכן.

. מצבי חולי ועוני גמור וטרדות גדולות לא הניאו אותו מהתמסרותו לתורה, עד לגבול היכולת ללימוד התורה ולהפקת חידושיה, כמו כן בגלל עוניו למד תורה לאור הלבנה, וכפי שכתב בחי׳ לחולין דף ט׳, ובחי׳ למס׳ שבת דף לב׳ ״חידושים אלו כתבתי מתוך הטירוף, ויוקר השערים ומתוך חוסר כל״

יראת ה׳ טהורה

בספר מלכי רבנן עמוד קו׳ מספר שרבי רפאל היה מתמיד עצום, לילה כיום יאיר כחשיכה כאורה. והיה קושר שערותיו בכל לילה, ואת רגליו היה מניחם בגיגית מים קרים כדי שימנע מלהתנמנם. וקברוהו בארון עץ עפ״י בקשתו, מאחר שהעיד על עצמו ביום מיטתו שנזהר כל ימיו בכל הקשור לעניני קדושה, וכידוע ללומדים בחכמת הקבלה, שקבורה בארון עץ זכאים בה רק קדושי עליון. וגם לאחר שנה שהוציאו את קברו עפ״י מעשה שהיה בפקודת המלך, תכריכיו היו עדיין נקיים ולבנים, ופניו היו זוהרים כזוהר החמה.

וכך כתבו הרבנים בהקדמה לספרו ״משפטים ישרים״ שרבי רפאל ישב לחוף ים התלמוד הבבלי והירושלמי, ספרא וספרי, תוספתא ומתניתא, הלכתא גברתא, וכבר יצאו מוניטין שלו בכל ערי המערב קרובים ורחוקים, כולם ענו אחריו מקודש מקודש.

רבנו בהקדמתו לספר רב פנינים מכנהו ״מעיין המתגבר, ראש גולת אריאל, שר צבא ישראל, האדם הגדול בענקים, דגל התורה הקים, המאור הגדול, איש אלוקים קדוש, הוא מר זקני כקש״ת וכמוהר״ר המלאך רפאל בירדוגו זצוקללה״ה וזיע״א לא הניח פינה וזוית מש״ס ופוסקים שלא נשתטח בה בדעתו הרחבה לארכה ולרחבה, גלי לדרעיה ונפל נהורא בדברים הראויים למי שאמרם וכו'

מתוך ספריו מתבלט הוא גם כדרשן עצום, כמוכיח נפלא, וכמנהיג מעולה, ספריו מתאימים לכל עת ולכל דור. דרכו דרך ישרה ־ דרך הפשט הפשוט וההגיון הבריא, כאשר האמת היתה נר לרגליו.

המלאך רבי רפאל נפטר בליל הושענא רבה בשנת תקפ״ב בהיותם לומדים באדרא בענין הסתלקותו של התנא האלהי רשב״י זיע״א, והוא יום אושפיזא של דוד המלך, שהוא מזרעו. על קברו שבמקנס נחקק התואר ״המלאך״. השאיר אחריו ארבעה בנים גדולי תורה: רבי מימון המכונה המבי״ן, רבי מרדכי, רבי אברהם, ורבי מאיר. וכל מי שמזכירו עד היום, מתמלא ברגשי יראת שמים, מעוצם קדושתו וגדלותו.

זכות אבותם מסייעתם

ואכן כל המעיף מבט על האילן של משפחת בירדוגו, מבין מהר שמדובר בשולשלת אדירה של חכמים וסופרים, כשהגזע שממנו יצאו הענפים ענפים כבדי המשקל, ועמוסי הפירות העסיסיים והמתוקים, הלא הם המשבי״ר המרבי״ץ, והמלאך רפאל, ועוד ועוד. וכפי שכותב רבנו בהקדמה לספר שרביט הזהב: זכות המלאך רפאל, גדולה. שמלבד חלק השופט הרבנים שעמדו מזרעו, עמדו ממנו גם כן ראשי עדה ויועצי ארץ שעשו טובה הרבה לקהילתם באונםובהונם, ופעלו במסירות בכל כוחם ומרצם.״

מה נאה אילן זה

בהקדמת רבנו לספר שופריה דיעקב ח״ב כותב רב בשבח משפחת בירדוגו, ואלו הם דבריו: המשפחה הקדושה, המפורסמת ומהוללת בפי כל, ברבניה וחכמיה האדירים משפחת בירדוגו הרוממה, עשתה לה שם על פני כל הארץ, ותשרש שרשיה ותמלא הארץ, זה יותר מארבע מאות שנה, החל מהמאור הגדול מוהר״ר משה בירדוגו זצ״ל המכונה בפי כל בשם הרב המשביר. והוא בנו של רבי אברהם זלה״ה.

אחריהם באו האחים המבורכים האדירים בני רבי יוסף אחי ר׳ אברהם הנז׳, והם הרה״ג המרבי׳׳ץ בעל השו״ת ״דברי מרדכי״ ועוד ספרים (המרבי״ץ ר״ת מרדכי בירדוגו ישמרהו צורו. והוא תלמידו וחתנו של הרב המשבי״ר (נפטר יד׳ אב תקכ״ב). ואחיו המפורסם מוהר״ר יהודה בירדוגו זצ״ל. בעל הספרים ״מים עמוקים״ ו ״מקוה המים״, ידידו של ״אור החיים״ הקדוש זצ״ל.

 אחריהם באו בניהם המפורסמים, המלאך רפאל בירדוגו זצ״ל תהילתו מלאה הארץ. ואחיו הגדול מוהר״ר יקותיאל זצ״ל (נפטר יוה״כ תקס״ב). דור שאחריהם באו בניהם, הרב הגדול רבי מימון בירדוגו זצ״ל המכונה בשם הרב המבין, בנו של המלאך ר״ב וחתנו של המשורר רבי דוד בן חסין. והרה״ג רבי פתחיה מרדכי זצ״ל בעל ״נופת צופים״ ו״פיתוחי חותם״ (נפטר י״ז אדר תק״פ). ועל ידו אחיו השני בן הזקונים של רבי יקותיאל רבי יעקב מחבר הספרים העצומים "שופריה דיעקב״(נפטר כ״ט אב).

ועוד אחריו הגאון העצום מוהר״ר יוסף בירדוגו זצ״ל בעל הספרים ״דברי יוסף״ י״כתונת יוסף״ ואחריהם היה הרב רבי יעקב בעל ספר ״עדות ביעקב״, ומורנו הרב שלמה בירדוגו בעל ספר ״די השב״.

ואחרון הרבנים הגדולים משיירי כנסת הגדולה, הוא הרה״ג ראש רבני המערב מוהר״ר יהושע בירדוגו זצ״ל. שהיה שופט ושוטר, ואימתו מוטלת. זכר כולם לעדי עד, אכי״ר.

רבי דוד ומשה- י.בן עמי ואחרים

 

9.135 ״הלכנו לר׳ דוד ומשה. יש לי בן אחד. נולד לי והיה חולה.

אחר־כך אמרו לי: אולי את רוצה הילד בריא ? לקחתי אותו לר׳ דוד ומשה. הלכנו. היו כואבות שיניים. כל שנה לא מרגיש טוב. ר׳ דוד ומשה היה צדיק גדול. לקחתי בן שלי. אני ואח שלי. הגענו. אח שלי אמר לי: בואי נקנה כבשים אצל ערבי אחד. אמרתי לו: אני לא יכולה לתת לו את הכסף.

אני לא באתי עם בעלי. באתי רק לבד. הבאתי [קצת] כסף ואיך אקנה כבש אחד? אז האח שלי נתן לי כסף לערבי לקנות שני כבשים. הוא ירד לשוק. לקחו את הערבי למלחמה. שמונה ימים לא בא הערבי. אנחנו חיכינו. יום שני. יום ששי צריך לעשות את החגיגה. הלך אתי אחי לקנות כבשים אחרים. ביום ראשון אנו יורדים לאגוים, עיר אחרת. ירדנו מיום ראשון עד יום שבת ואין מכונית שתקח אותנו.

כל המכוניות באו ואני ואה שלי, אין לנו מקום. אנחנו נשארנו שמה שמונה ימים. יום שבת בא ערבי אחד אלינו ואמר: פרץ, הערבי שלקח לכם את הכסף בא עכשו. הלכתי אצלו ואמרתי לו: למה עשית לנו ככה? איפה הכסף? איפה הכבשים ? אמר: תסלחו לי. ר׳ דוד ומשה מכיר את המצב שלי. אני ירדתי והלכתי למלחמה. לקחו אותי. אבל אתמול בערב אני הגעתי לפה. ערב שבת לא יכולתי ללכת אליכם, אתם לא מקבלים כסף ולא יכול לדבר אתכם, אבל במוצאי שבת רציתי לבוא אליכם למעלה ולתת לכם את הכסף. אז אמרתי לו: אנו נחכה. במוצאי שבת רק קיבלנו את הכסף, אוטו בא מיד ונסענו למולאי איגגי׳׳.

סיפור זה נמסר על ידי גברת רחל פ'

10.135 ״ליד הקבר כל אחד זורק טבעת, שעון… זה בגלל הכוח של ר׳ דוד ומשה. אף אחד לא יכול לגנוב. אם ערבי ירצה לקחת, ישים את היד שלו ייתפס כך. אשה אחת קנתה טבעת, אלפיים שש מאות ל״י. בא ערבי אחד, לא מהסביבה של הקבר, גנב את הטבעת. הלך לעירק סוידן [הכוונה למרחק], רק מגיע לבית שלו, הוא לא מסתכל. הלך לו העיניים שלו. אז אמר להם: תראו מה קרה. לא היה לי כלום. אמרו לו: תגיד, גנבת משהו? אמר לו: לא.אחר־כך אמר: גנבתי טבעת. אז ככה. שמו לו את הידיים שלו מאחור ולקחו אותו לר׳ דוד ומשה. לקחו כבש וביקשו ממנו מחילה, שהאיש לא יודע את זה. החזיר הטבעת והעיניים שלו חזרו לו״.

סיפור זה נמסר על ידי גברת רחל פ'

המוסיקה שלי – קישורים לשירים

מחלה איפראן

 

המוסיקה שלי – קישורים לשירים

מחלה איפראן עוד גרסה

 

Recent Posts


הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 219 מנויים נוספים
אוקטובר 2012
א ב ג ד ה ו ש
 123456
78910111213
14151617181920
21222324252627
28293031  

רשימת הנושאים באתר