ארכיון יומי: 18 בדצמבר 2012


הקהלה והשדרי"ם – רבי דוד עובדיה

רבי רפאל יעקב סורנאגה

כוללות ירושלים תוב״ב ה׳ תקי׳׳ט (1759)

נזכר בספר שלוחי ארץ ישראל עט. 402, ויצא בשנת תקי״ט בשליחות ירושלים למרוקו, באגרת שלחותו לכפר ארוגו במדבר סחרא, היו חתומים ר׳ יום טוב אלגאזי רבי זרחיה אזולאי ובנו החיד״א. והמחבר מסיים ״שליח זה לא נודע ממקור אחר״, וראה שם בהערה 256 שכל מה שכתב עליו היה בתורה שבע״פ מהרב ימ״ט.

מתוך הספר שלוחי ארץ ישראל כרך א' – אברהם יערי

בשנת תקי"ט – 1759 יצא בשליחות ירושלים למרוקו רבי רפאל יעקב סורנאגה. נשתמרה אגרת בעניין שליחותו שנכתבה לעיר אוגרו  במדבר סחרא, ועליה חתומים חכמי ירושלים רבי יום טוב אלגאזי, רבי יצחק זרחיה אזולאי ובנו רבי חיים יוסך דוד אזולאי. בשובו מצפון אפריקה עבר את ליוורנו, והסכים שם ביום ראש חודש אדר שני תקכ"ד – 1764 – על ספר " חמדת ימים " שנדפס שם מחדש בשנה ההיא, הוא חותם : " איש גולה ומטולטל בשליחות רבני ומנהיגי עיר הקודש ירושלים תובב"א רפאל יעקב סורגאנה ס"ט ". שליח זה לא נודע ממקור אחר.

והנה לפנינו נשתמרו שלשה מכתבים המשקפים את זהותו שהיה תקיף וכל יכול, ובהורמנותא דמלכא מלכי רבנן רבני ירושלים שהיתה בידו, יכול היה להתערב בעניניה הפנמיים של הקהלה, והכרע בסכסוכי הנגיד עם טובי העיר 1 ומ-פאס שלח מכתביו לצפרו. המכתבים היו כתובים בכתב יד המיושר של רבי יוסף אשורקי סופרו ומזכירו של רבי אליהו הצרפתי, ועל סכום הנדבה שקבלו עליהם לתת בידו הוא מגזים ומצוה עליהם בחרמות ושמתות, שאם לא ישלחו נדבתם אליו, עליהם לטלטל עצמם ולהביאה בידם ואם יתחמקו מזה נותן צו לחכמי העיר שאין להם רשות לשחוט להם עופות ובהמות, ״ואם באלה לא תוסרו ותמאנו ומריתם אשלח לכם שני פרשים מאילי הארץ מהאלמכז׳ן (מהמשטר) ועליכם לשלט שכר טרחם ועמלם, ובבואכם לכאן אחרם אתכם בהכרזה ושופר״. מה שמאיים עליהם לשלוח (פרשים) מאילי הארץ איפשר שיצא מהיחס הטוב והקרבה שהיתה לו עם רבי אליהו הצרפתי כמובן. וכנראה שהטובי העיר קיימו וקבלו והביאו את המנחה בידם.

השליח הזה אולי הביא אתו עמו כעוזר רבי יעקב עייאש נין ונכד (מסטרא דנוקבא) של המקובל רבי אברהם אזולאי ולכן שלח כמו כן המלצה עליו לעמוד לימינו ולתרום גם למענו, על רבי יעקב הנז׳ לא נודע מקור אחר.

אנשי בריתנו ק״ק צפרו יע״א ח׳ ישמרם כי״ר אחדש״ו במשפט ובדת סיבת שותתים אלו אודות ובשביל המחלוקת שיש לכם עם הנגיד הר' יהודה אגיייני י״א, בי הנה עתה נודע לי הדבר ע״י כתבכם כתב קדש שהוא ברע עמכם שלחתי אחריו עם שלוחי אחר שהיה עומד בפרק הנסיעה והיה נושא משאיו וטוען בכח המסור בידי ובא לפני וספר לי את כל קורותיו ותלאותיו שאירעו לו עמכם עם בל התלאות שעוברים עליו בכל עת ועונה עם העכו"ם כי אין רגע בלא פגע ואין שעה בלא רעה ואינו יכול לעמוד בדבר זה כי כבד עליו המשא.

לכן אחי המבוקש מכם שתפקחו עליו עיניכם בעין החמלה והחנינה לסלקו מהיזק זה כאשר יראה בעיניכם, וכל אדם שיעמוד נגדו וימסרנו לשום אחד מהעכו"ם או לשר העיר וכ"ש למלך יר"ה, הריני גוזר עליו בכח המסור בידי מרבני ירושלים ת״ו בב״א בגזירת נח״ש כרוך על עקיבו הן יחיד או רבים יהיה מה שיהיה ואין ליהודה הנז' שום תרעומת מאחר מכם על ענין זה והרשות נתונה בידו שכל מי שיגרום לו בין על ידי עצמו או ע״י שלוחו שום נזק ופסידא ודררא דממונא וכ"ש נזק המגיע לנופו ב״מ לעמוד נגדו ולהזיקו בכל אשר תאוה נפשו ולית מאן די מחא בידיה ולימא ליה מה עבדת והריני מבאר דברי שאין לשום אחד או רבים לאנוס להר' יהודה להיותו נגיד משרת בקדש בי אם ברצונו הטוב והפשוט וכל המסרב בדבר זה כבר מילתיה אמורה שהוא מובדל מעדת ישראל ולא יאבה ה׳ סלוח לו ובל קללות האמורות במשנה תורה יחולו על ראשו. ושומע לי ישכון בטח ושאנן מפחד רעה נאום החו״פ בש״ש ט״וב בפאס יע״א דורש ש״ו ושלמהון דרבנן יסגי בסדר בא ברוך ה׳ למה תעמוד בחוץ.

הצעיר רפאל יעקב סורנאנה ס׳׳ט

ב'

בכ"יהשד״ר

הנה כבר כתבתי לכם על ענין הנדבה על כל פנים שיום ד׳ הבע״ל תניע לידי בלי שום עיכוב יען הנני מתעכב בשבלכם וש״ש.

קהל קדוש קהל צפרו יע״א גדולים וקטנים ישמרם השומר אמת לעולם אבי״ר

אחדש״ו כראוי להיות ששבוע שעברה כתבתי לכם על פרט החמשים מתקאלים של נדבת עיר הקודש ועד היום שערי תשובה ננעלו וכבר עבר ר״ח, ועברתם על הקנין במקום שבועה וחייבים זאת אומרת בני החיי הוא ניהו החכם השלם כהה״ר יעקב עייאש נ"ר נין ונכד להרב המקובל האלקי כמה״ר אברהם אזולאי זלה״ה, אשר בלכתו עמי למ״ק אמרתי עת לעשות לה׳ לעמוד לימינו בבל עת כי לו נאה ויאה עשר ידות חמודות בכל מידי דמיטב כאשר בלבם חזיתם, ובראותי הלבבות פרודות ונכאבות אמרתי עת לעשות וכו׳ וביני ביני סלקא בתי'קו, וגם בבא ק״ק למתא פאם להביא מנחת בכורים לקדושת א״י עלה בדעתי לשי'ח בפיקודיו ולא אסתייעא מילתא כי אמרתי מצוה גוררת מצוה. ובלכתם לשלם לבתיכם תעשו מה שלבי חפץ, והן היום אחר בואי לשלם וגם החכם הנ״ל עשה שליחותו כראוי ישלם ה׳ פעולו אמרתי להזכיר ולא להזהיר ע״ע זה דלכוותייכו א״ץ כי יודע כל שער עמי שאנשי קודש אתם ובתיכם פתוחות לרוחה למשאת וארוחה עם כל הרוצה ליטול, אמטו להכי אחי הוו זהירין בכבוד האי צורבא מרבנן להעניקו מברכותיכם ברכה ומנה יפה לא נצרבה אלא להעדפה כי הוא ראוי והגון לכל דבר שבקדושה ומסתייה האי מילתא שהניח ביתו וכתת את רגליו בנחיצה לכבוד ארץ הקדושה ולא כל שעתא ושעתא מתרחיש ניסא לבני נשא לעת מצוא כלי המקבל בזה ואנרא דבל״א דוחק״א למהר לשלוח נדבתכם ע״י ציר אמונים כי יפה שעה אחת קודם ליד ידי״ן החכם השלם הדיין המצויין כהה״ר אליהו הצרפתי נ"ר דבר נאה ומתקבל ובשכר זאת ימהר יחישה אל עליון לכונן ציון בבנין אפריון ויקביץ עם אביון ובאו ורננו במרום ציון נאם המעתיר והכותב באהבה רבה לכבוד התורה ולומדיה בחשק וחבה וחותם בס׳ ויביאו לו את המנחה אשר בידם וריש הצעיר ע״ה ית׳

רפאל יעקב סוראעה ס״ט

קהלת צפרו – רבי דוד עובדיה ז"ל

". תעודה מספר 73

ידידינו שד"ר הרב הכולל מזה בן מזה, כבוד הרב אליהו מאיר אשכנזי, ישמרהו ויחייהו ה'עזי, אמן כן יהי רצון.

אחרי דרישת שלומך וטובתך כדחזי ושלמא דכן רב לזרע רב מיניה דמר בן ישמח אב יגדל שלומו ועל של עתה באנו להודיע לכבוד כתר תורתו כי עינינו הרואות בשנה מקולקלת הזאת אירעו לנו כמה דברים קשים אשר אין די באר השם יתברך יאמר לצרות עמו ישראל ולצרותינו די למען שמו.

ומפני חמת המציק בעוונותינו הרבים נתפזרו בני רהלנו ועזבו ארצם ונחלתם וינוסו לנפשם ורובא דרובא נדדו הלכו לאהלי פלשתים למצוא טרף לנפשם ועזבו את ביתם ריקם קים לגזירה שוה. והנשארים הנה יושבים ובטלים אף בעלי אומנויות אין דורש ואין מבקש ובמה שיוצאים בו נכנסים.

ובאמת הגמור כי תם הכסף וכלתה פרוטה מן הכיס וראינו שביאת כתר תורתו לכאן טרחט יתירה על לא דבר וחשנו על כבודו ועל כבוד התורה ועמדנו על עמדינו ואזרנו כגבר חלצינו ועשינו נדבה ואחר עמל וטורח זה כמו ט"ו ימים ואנחנו ערב ובוקר וצהרים מסבבים בשווקים וברחובות ועל החנויות.

ומה שראינו על ככה עד שנתקבץ סך- צם- וראינו שאין זה סך כדאי להקביל לו פניך וחזרנו ולקחנו הלואה סך – צם סך- קם-כם ועתה תגיע לכתר תורתו מובל כתבא דנא ולא נצרכה אלא לקבלינהו בשמחה ומועט מחזיק את המרובה כי הזמן גרמא אשר חציו ירה לנגדנו בקום עלינו אדם ולא מלך ויאכל גם אכול את כספיו.

ולא נשאר כי אם גוויתנו ואדמתנו ויהי רצון מלפני אבינו שבשמים שירצה לפניו כקרבן אשה לכפר על כל תטאתנו וישע יקרב, ממזרח, ממערב בעגלא ובזמן קריבכן יהי רצון כ"ד החתומים פה צפרו יע"א.

כתב ידו של הרב יהודה אלבאז ז"ל

סוף תעודה מספר 73

תעודה מספר 22

התרט"ו -1855

ב"ה

באלול אשתקד כאשר נתחדש על בני קהילתנו קהילת קודש צפרו יע"א השר סידי אטאלב מוחמד עזו אללאה, יקרי ה' כי כן יצא דבר מלכות, וראו בני קהלינו בחוש הראות כי אי אפשר לשום אדם להיות נגיד ומווה ומפקח בענייני היהודיםהנוגעים אל השר כי אם להיקר רפאל בן ברוך המכונה עמרם.

יען כי קרב אליו בימי פחזותו, בתחילת שירותו ומינויו על בני אומתו דווקא, ואל היה שום יהודי נכנס אצלו כי אם רפאל הנזכר הוא היה נדרש לכל חפציו, ומהנהו מנכסיו, גם מה שהיה השר הנזכר צריך ללוות היה רפאל הנזכר לווה מאחרים וכותב על עצמו.

באופן בעת אשר נתחזקה יד השקר הנזכר למושל בכל ממשלת השר הראשון שמכללם היהודים האומללים יושבי צפרו יע"א היה רפאל הנזכר הוא המוציא הוא המביא, וכל ענייני השר נחתכים על פיו וכאשר יגזור כן יקום.

ואף שבאותו זמן היה נגיד ומצווה על קהילת קודש צפרו יע"א הנבון וחשוב ומעולה הרב אברהם בן מאמן ישצ"ו לא יוכל לסבול להיות רפאל הנזכר עיקר והוא טפל, כי אין אדם דר עם נחש בכפיפה, ועל דעת אחת לא יסמכו, זה בונה וזה סותר, זה קושר וזה מתיר.

ומה בצע בקריאת שם נגיד , לכן הוצרך הרב אברהם הנזכר להשחיד הזר הנזכר ברצי כסף עד שיצא בשלום, וכאשר ראו בני קהלינו שנשארו כצאן אשר אין להם רועה כי אין איש שיכול ליכנס בגבולו חזרו אצל רפאל הנזכר למנותו עליהם לנגיד.

ואף שאינו לא מאנשיה ולא מהראויים לה זו מצוות עשה שהזמן גרמא, והלכו יחידי הקהל ופייסו לרפאל הנזכר להיות נגיד ומפקח עליהם להרחיק הנזק ולקרב התועלת, ובכן נענע להם בראשו ונתרצה ונתפייס כי מעיקרא כך הייתה כוונתו ותחילת המחשבה סוף המעשה.

אמנם התנו עליו יחידי הקהל שלא יעשה שום דבר קטון או גדול הן בדבר הנוגע לרבים, הן בתפיסת איזה יחיד בר מינן כי אם שיהיה הדבר בהסכמת חמישה אנשים אשר בחרו לו הלא המה כבוד הרב ישועה המכונה אלבאז והרב אברהם המכונה מאמאן והרב אברהם המכונה עוליל והרב אליהו המכונה שלוש והחכם כבוד הרב חיים אליהו המכונה אביטבול.

ונכתב שטר מינויו בסופרי ישראל ותוכו רצוף התנאי הנזכר גם נכתב שטר מינויו בערכאות גם כן, ותכף למינויו הגדיל לעשות ולא היה חושש להסכמת שום אדם כי אם להסכמת עצמו, והחזיר חוקי השר הראשון ןמנהגיו לאיתנם הראשון דהיינו האלתסרוד.

כל מה שצריך להוצאת השר ממה שנותן לבני אומתו המסייעים אותו לעמוד  על משמרתו, והאלסבון שנותנים בעלי מלאכת הבורית מדי חודש בחודשו, והאלעסאר שנותנים היהודים המתגוררים בכפרים בעת עשיית הזיתים בין עשו בין לא עשו

והאלסמן שנותנים היהודים ההולכים לאהלי פלישתים אחר עבור חג הפסח באופן שהחזיר עטרה ליושנה, ובכל זאת היו בני קהלינו סובלים טורחו ומשאו, אך דא עקא שעמד אחיו אח לצרה זה שמו ישועה בן ברוך ומשל ממשל רב בגאונו וגאוותו  וכל דבר קטון או גדול אשר נעשה בהאלמללאח מגיעו אל השר אין דבר נעלם חוזר ומפשר עם השר בעד הנתפסים.

באוםן שהוחזק למסור ורודף אחר היחידים לקעקע ביצתם ולהומם ולאבדם כאשר נודע מפי מגידי אמת, וזה מלבד כמה ענייני כיעור שבאו כמה נשים והגידו לחכמים ולקהל שאמר להם שאם לא יהיו נשמעים אליו יפסידם הפסד גדול.

וכאשר ראו יחידי קהלינו יש"ץ שכולם או רובם מעותדים לתפיסה חס ושלום, עלו אל השר בכינופייא גדולה והוציאו לרפאל הנזכר מהנגידות ותפס השר לישועה אחיו הנזכר, ובחרו להם הקהל איש אשר כלבבם הלא המה החכם החשוב כבוד הרב יעקב המכונה אדאהאן יש"ץ ויעזרהו על דבר כבוד שמו, ומינו אותו לנגיד בהסכמת הקהל.

והן עוד היום האחים רפאל וישועה הנזכרים ויוסף אחיהם מבצבצים ורודפים אחר השררה כדי להנקם מכל היחידים אשר סבבו מפלתו, ובכן נועדו לב יחדיו יחידי קהלינו, הלא המה הרב אברהם בן רבי דוד המכונה מאמאן והרב אהרן בן כבוד הרב שלמה המכונה אלבאז והרב אברהם בן הרב ישועה המכונה עולייל.

והרב יעקב בן הרב משה המכונה אטרזמאן והרב אליהו בן הרב אהרן המכונה שלוש והרב אברהם בן הרב יצחק המכונה אלבאז והרב אהרן בן הרב מרדכי המכונה אלבאז, והרב שלום בן היקר משה המכונה שטרית ידיד אלפילאלי והרב משה בן הרב בנימין במכונה אביטבול והרב יוסף בן הרב אברהם הכהן והרב שאול בן הרב ס"ן ( ? ) המכונה הרוש.

והיקר יוסף בן היקר משה המכונה הרוש, והיקר יונה בן היקר משה בן גבאי והרב רפאל בן הרב דניאל המכונה זכרי והיקר יצחק בן היקר אהרן הכהן והיקר מכלוף בן היקר שלמה המכונה אביטבול ידיע תמאיושת.

והעידו על עניין בקננין שלם ושבועה חמורה במנא דכשר למקנייא ביה ושבועה חמורה כל אחד למה שיועיל האנשים האלה אשר נקבו בשמות ובכוח הקניין ושבועה חמורה הודו הודאה גמורה וחייבו עצמם חיוב גמור שכאשר יתאמת להם שרפאל ואחיו הנזכרים מרדפים לחזור לשררתם או שיהיו מתעסקים בהפסד רבים או יחידים שעל האנשים הנזכרים וטל להפר עצתם ולקלקל מחשבותם ולרודפם עד החורמה.

ויפסידו מכיסם על זה בהוצאות שוחדות עד כדי סך אלף מתקאלים כסף טהור אדעתא שתבוא לכלל גוביינא מכללות הקהל. ובתחילה יהיו קובלים עליהם לפני השר, ואם ראו שהשר עודנו מחזיק בהם ואינו חפץ ברעתם ילכו לקבול לםני המלך ירום הודו ואפילו יפסידו עד כדי הסך הנזכר דלא למטינהו כי אם ריווח והפסד ממון רב.

ויובן שזה שאמרנו שחייבו עצמם האנשים הנזכרים להפסיד על האחים הנזכרים עד כדי הסך הנזכר הוא בין אם הוצרכו האנשים כולם ללכת ולקבול בים אם לא הוצרכו כי אם ארבעה או חמישה מהם על כל פנים כללות הסך הנזכר יתנו אותו האנשים הנזכרים.

ונקטו קניין ושבוע חמורה כל אחד למה שיועיל האנשים הנזכרים וקיבלו עליהם להרב אהרן בן הרב שלמה המכונה אלבאז הנזכר להיות הולכים אחרי דברו ואחרי עצתו ובעת אשר יגזור עליהם ללכת ולקבול כולם או מקצתם אותו המעכב ללכת חייב עצמו בקניין גמור ושבועה למורה לתת לעניי העיר מעכשיו בתורת קנס סך מאה מתקאלים כסף טוב.

יובן שכל אחד מהאנשים הנזכרים חייב עצמו בכך עוד קיימו וקבלו עליהן ועל זרעם אחריהם האנשים הנזכרים בפנים עד סוף כל הדורות שמהיום הזה והלאה לא ימנו עליהם שום נגיד בעיר הזאת לא משלושת האחים הנזכרים לא מהם ולא מהמונם ולא מהמתם ןמזרעם אחריהם עד סוך כל הדורות ונגמר הכל בקניין גור ושבועה חמורה כל אחד למה שיועיל על כל מאי דכתיב ומפורש לעיל.

ולראיה על הכל חתומים פה והי"ז בשבעה ושבעה ועשרים יום לחודש אייר הוא חודש זה של שנת ראה כל גאה הכניעוהו ונ=הדוך אשעים תחתם ליצירה ושריר ובריר וקיים

שלמה אביטבול סי"ט – רפאל משה אלבאז סל"ט

סוף תעודה מספר 22 

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 135 מנויים נוספים

דצמבר 2012
א ב ג ד ה ו ש
« נוב   ינו »
 1
2345678
9101112131415
16171819202122
23242526272829
3031  

רשימת הנושאים באתר