ארכיון יומי: 9 בדצמבר 2012


המקובלים במרוקו

אברהם פינטו בן יעקב. מורה צדק במראכש. לפי בנו נאיים נפטר אחרי תקצ"ג. אך נ' בן מנחם הוכיח שנפטר בתקס"ג – ד. הוא כתב פירוש על הזוהר בשם " הדרת קדש ", וכתבי יד המחבר נמצא בגנזי מוסד הרב קוק. בחיבורו זנ נזכר רבי שלום בוזאגלו לעתים קרובות.

 הגהותיו לספר " אוצרות חיים " נדפסו בספר " מקום בינה " בשאלוניקי. הגהות לכוונות פסח לרבי יצחק סבע, נדפסו בספר " שערי בינה "

אברהם רפאל קורייאט. בן יהודה. סביב 1800. יליד תיטואן, מורה צדק במוגאדור, לשם עבר בשנת תקמ"ז, אחר כך המשיך בנדודיו. בהקדמת ספר " מעשה רקם " מאת יצחק אחיו, מיום י"א בחשון תקס"ו, הוא מכונה " צדיק וחסיד איש אלקים קדוש הוא הרב הגדול מעוז ומגדול בנגלה ובנסתר, כמהר"ר אברהם קורייאט זצ"ל.

בהקדמות לשאלו ותשובות " זכות אבות " שחיבר הוא מכונה " החכם השלם הרב הכולל בישראל להלל המקובל האלהי ". בדרושים שבסוף הספר יש קצת דברי קבלה. ובהקדמת בנו, יהודה, מסופרים כל מיני אסונות ותלאות שעברו עליו. הספר נדפס בפיסא תקע"ב.

רבי אברהם קורייאט הראשון ארזי הלבנון

רבי אברהם הוא בנו של רבי יהודה, נולד במרוקו בטיטואן מקום מגורי אביו, אך בשנת תקמ"ז – 1787 כשלוש שנים לפני הפרעות בטיטואן, יצא למוגדור ושם שימש כמורה צדק. את נדודיו המשיך ומצאנוהו בג'יברלטר ובליוורנו.

רבי אברהם חיבר את הספר " זכות אבות , ובו שאלות ותשובות ודרשות נדפס בפיסא תקע"ב. בספר " טוב רואי " על מסכת אבות לרבי יוסף כנאפו כותב עליו : " אכתוב מה שראיתי בספר אחד שהעיד החכם השלם עצו"רכבוד הרב אליהו בן אמוזג נר"ו מר זיקנו הרב ח"ק לישראל עיר וקדיש כבו הרב אברהם קורייאט ז"ל בעל " זכות אבות ", שבכל לילה היה מתבודד ומתוודה וידוי גדול בבכיה עצומה, כמו וידוי של יום הכיפורים שחרית "

בספר " מעשה רקם " לאחיו רבי יצחק קורייאט כתב עליו בהקדמתו : " הרה"ג מעוז ומגדול בנגלב ובנסתר " – מכאן שהיה לו יד ושם בקבלה. כן מובא בספר ה"ל בסופו, דעון הלכתי מרבי אברהם מעניין חשבון התקופתו בדברי הרב פר"ח.

רבי אברהם נפטר בי"א חשון תקס"ו – 1806

אברהם שלום. מגדולי המקובלים בדרעא, במאה ה-16. ראה עליו בספר נר המערב ובספר ספר החזיונות לרבי חיים ויטאל – שאת הספר הזה אביאו במלואו בע"ה, לאחר שנחת זה עתה בספרייתי תודה לאל יתברך ( אלי פילו ).

אהרן בן יוסף בן יבגי. כתב שיר על עשר הספירות עם פירוש ארוך. מובא בספר " מאור ושמש ", שבו כתוב : עד כאן מצאתי מהרב אהרן בן יוסף בן יבגי ז"ל שקיבל מרבותיו ומסר לחביריו ". בבית הספרים הלאומי מצוי צילום כתב יד ניו יורק משנת תנ"ג – 1693, על שם רבגי. אף הוא שיר על דרך האמת, אך כתב היד מטושטש. חברי ד"ר משה אידל, עומד לפרסם עליו חומר נוסף.

אהרן הסבעוני. בן ישועה. נפטר לפני תל"ג, מחכמי סאליעזר הרבה לדכא את התנועה של כת שבתאי צבי במרוקו. נראה לי שהענו והחסיד המקובל האלהי מהר"ר אהרן ישועה אשר מברבריאה, אשר לפי עדותו של רבי מנשה בן ישראל " בא למחננו קדוש השנה הזאת ", הוא הוא רבי אהרון הסבעוני.

אך לא מצאתי במקורות אחרים המספרים על יציאתו של מקובל זה לאמסטרדם. שמא קשורה יציאתו בהדפסת לספר " היכל הקודש של רבי משה בר מימון אלבאז.

אליהו אלעג'מי. תרל"א – כ' באייר תרפ"ז,  מרבני המערב שהתיישב בירושלים, חסיד ומקובל ובעל מדות. היה ממנהיגיה של ישיבת " בית אל ", ומראשי עדת המערבים בירושלים. נפטר כ' באייר תרפ"ז.

אפרים מונסוניגו.

המאה ה-18. תחילה בפאס ואחר כך בתיטואן. הרב הגדול המקובל האלוהי עיר וקדיש.

אנציקלופדיה ארזי הלבנון.

נולד בערך בשנת הת"ע ונפטר סביב לשנת התק"ן – 1710 – 1790. ומה שכתוב במלכי רבנן דל כג -3 שנפטר בשנת התק"מ לא דק. שהרי הוא עצמו מזכירו כחותם בשנת התקמ"ח בדך קכ-2. ועוד שמצאתיו חותם ב " נר המערבי " חלק א', סימן קל"ו, בשנת הקמ"ג.

בשנת התק"י נסמך לרבנות על ידי רבי יעקב אבן מור ונמנה לדיין בבית דין של חמש. בשנת התקי"ח עבר לטיתואן ושם כיהן כסגן אב בית דין רבי יעקב בן מלכא, כשנפטר האחרון התמנה הוא לראש אב בית דין.

כיהן ברבנות בפאס בבית דין של חמש עם הרבנים : רבי יעקב אבן צור, שאול אבו דנאן, אליהו הצרפתי וראפאל עובד, וחתום עמהם בכמה פסקי דין. ובטיתואן עם הרבנים יעקב אבן מלכא, יהודה קורייאט, שלמה טבודרהם, מנחם נהון, שם טוב בן וואליד, יהודה אבודרהם ויהושה הלוי, ועוד.

לעת זקנתו עמדו עיניו מראות וחביריו חתמו בשמו על פסקי דינים. מתלמידיו בעודו בפאס ידוע לנו רבי יעקב חים בן נאיים אשר הרבה לשבח את חכמי פאס ואת רבו רבי אפרים בהקדמת ספרו " זרע יעקב ".

על ספר חוקה חקקתי אשר גמלני בצאתי את העיר, עיר גדולה של חכמים ושל סופרים רבתי בדיעות הן בחוכמה הן בתבונה מתא פאס יע"א…מבין ברכי מורי ורבי לראשי עטרת פז, הרב הגאון המקובל האלהי עיר וקדיש כבוד מורנו הרב אפרין מונסונייגו נר"ו, חונה מלאך ה' הן היום בעיר תיטואן.

רבי אפרים השאיר אחריו אוסף גדול של פסקי דינים שחלקם נדפסו בספרי שאלות ותשובות של חכמי התקופה, ובמיוחד בשאלות ותשובות " נר המערבי " חלק א'. לבד נגדולתו בתורה היה לו גם יד ושם בחכמת הקבלה.

ברוך אסבאג.

 נפטר ג' באדר בשנת תש"ו. ספר הדינים שלו " מנחת משה " קזבהלנקה, מכיל דברי קבלה, בעיקר יהי רצון ולשם יחוד. ספרו האחר " מנחה בלולה " קזבלנקה, מכיל דינים בערבית אך בשולי העמודים הערות " מקור ברוך " ושם נזכרים מקובלים הרבה.

אנציקלופדיה ארזי הלבנון

בהסכמית הספר " מנחה בלולה " כותב הגאון רבי שלום משאש זצוק"ל על הרב הגאון ברוך אסבאג ז"ל ומכנהו : הרב הגאון מעו"ם, הדיין המצוין…הצדיק העצום,מספורסם בצדקתו ויראתו וחסידותו וענוותו מוה"ר ברוך אסבאג הרב הראשי לעיר אסאפי.

מחכמי ומקובלי מרוקו. חיבר ספר הדינם שלו " מנחת משה " קזבלנקה תש"ד, מכיל דברי קבלה, בעיקר " יהי רצון ", ו " לשם יחוד " . ספרו השני " מנחה בלולה\ מכיל דינים בערבית, אך בשולי העמודים הערות " מקור ברוך ", ושם נזכרים מקובלים הרבה. נפטר ג' באדר תש"ו – 1946. נטמן בסאפי..

גדליה יעקב. רבי שלום בוזאגלו מזכירו בברכת המתים בהקדמת " מקדש מלך " שנכתבה בלונדון בשנת התק"י, וכמי שלימדו רבלה " והוא אחד המיוחד מבני עליה, מעלת החכם השלם הדיין המצוין ". ממקום אחר מתברר שהוא חי האגאדיר, ולפי השערת בניהו, הוא שעשה לביסוס הקבלה בעיר זו.

אנציקלופדיה ארזי הלבנון.

מורה צדק בעיר מראקש חי במאה החמישית. והוא אחד מארבעה שהיו בחברת מוה"ר שלום בוזגלו, מחברי מקד מלך. ובהקדמתו לספר הנזכר תארוהו בזו הלשון " אריה דבי עילאי דיתיב בתואאני לבאי, הנמנה תמיד לכל דבר מצווה, ויחדיו נמתיק סוד באהבה ובאחווה.

הוא אחד המיוחד מבני עליה מעלת החכם השלם הדיין המצוין כבוד הרב יעקב גדליה זלה"ה. יש פסק דין ממנו בשנת תצ"א – 1731, באגדיר, יחד עם מו"ה משלה בלחזאן ז"ל היה מורה צדק באגדיר.

רבי שלום בוזאגלו מזכירו בברכת המתים בהקדמת מקדש מלך, שנכתבה בלונדון בשנת יקה"ת – 1750. ושם נרשמו דברי שבח לכבודו, כמי שלימדו קבלה " והוא אחד המיוחד מבני עליה, מעלת החכם השלם הדיין המצוין. ממקום אחר מתברר שהוא חי באגאדיר ולפי השערת בניהו, הוא שעשה לביסוס הקבלה בעיר זו.

בספר כף נקי, קרוב לתחילתו, וכותב רבי כלפיא לעניין תפלין : " כך הייתי נוהג וכך היה נוהג החכם השלם הכולל כבוד הרב יעקב גדליה ז"ל שנטה אחרי בזה כשהיינו שנינו שבת אחים גם יחד משמשים לקהל אחד של בית הכנסת ני"ג שבעיר אגאדיר, הנקראת " מקור חכמה " 

רבי ישראל נג'ארה

שטר כתובה שנתן החתן – עם ישראל לכלה – התורה.

כתובה של החתן הנקרא ישראל, האומר לה לזו הכלה, התורה הקדושה הוי לי לאינתו יפה כלבנה. מושר בליסבון שבפורטוגל עוד מימי אנוסי ספרד.

בסימנא טבא יאיא ובמזלא מעליא ושעת רצון ברה והצלחה.

בששי בשבת אגדי את הרשום בכתב הנשתון, להנחיל אוהביו תורה נתכון, בששה ימים לחודש סיון, ביום מסיני בא וזרח משעיר אל עולם.

והופיע מהר פארן על מלכי גויים כולם, בשנת אלפים וארבע מאות וארבעים ושמונה לבריאת העולם, למנין שאנו מונים פה בשירה ובזמרה, בארץ הלזו יפה והדורה.

אך החתן שר שרים ונגיד נגידים הנקרא בשם מאוד נעלה על כל הגויים לתהילה ולשם, לחייו כערוגת הבושם, אמר לה ליקרה ונעימה.

הבת רבת המעלות תורת ה' תמימה, אחת היא יונתי היא לאִמָהּ, הוי לי לאנתו יפה כלבנה, וארשתיך לי לעולם שמעי נא זאת עדינה, וארשתיך לי באמונה.

ואנא במימרא ובסייעתא דשמיא, אֱפַלח ואוקיר יתיכי כל יומיא, עד עולם ועד ועלמי עלמיא, ויהיבנא ליכי מוהר בתוליכי כבתולה נאה, אוזן שומעת עין רואה יעשו פרי תבואה.

וצביאת כלתתא דא קדושה, והות לי לאנתו על לוח לבי חרושה. וישם כתר מלכות בראשה. ןצבי חתנא דנא ישראל הנזכר.

והוסיף לה מדילהּ תוספת על עיקר, מבן עשרים שנה ומעלה במספר כל זכר. ועוד רצה להוסיף לה כתובתה, מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש באוריתא.

ספרא וספרי ואגדתא ותוספתא, ודא נדוניא דהנעלת לִהּ כלתא דא למופת ולאות. מבית אביה אדון הנפלאות, לב לדעת ואזנים לשמוע ועיניים לראות.

ועוד הכניסה לו מעות בעין לאכול פרותיהם, רמ"ח מצוות עשה עם דקדוקיהם, אשר יעשה אותם האדם וחי בהם, ועוד הביאה לו כלים עם שימושי ערסא ותכשיטים שס"ה מצוות לא תעשה ועונשיהם, ומשפטים בל יחיו בהם.

נמצא סך כתובה ונדוניא וחקר כבודם, ותוספות מאורח ומוקדם את האלהים, ירא ואת מצותיו שמור כי זה כל האדם.

וכך אמר לנא חתנא דנא ברוח נדיבה,, קיבלתי עלי ועל ירתאי בתראי אחריות חומר כתובה, דאם אוביר ולא אעביד אשלם במיטבא.

התנאים שהותנו ביניהם שרירים וקיימים עם כל חיזוקיהם. עד האלוהים יבוא דבר שניהם : מעשה ידיה לו טמון במצפוניו, עד יום עלותו למכוניו.

הנה שכרו אתו ופעולתו לפניו : ושלא ישא אישה אחרת עליה בחייה מחכמות חיצוניות, רק בה יקרא בראש הומיות, כי לא כנשים המצריות והעבריות.

ושלא יצא לדרך ויניחנה, אלא אם כן עִמו יוליכנה, פו ימות במלחמה ואיש אחר יקחנה ושלא יניחנה מתוך כעס והתרשלות, ולא יאכל עִמה לחם עצלות.נוהג בחכמה ולאחוז בסכלות.

ושלא ימשכן כל חמדה ולא ימכור, אך להרבות ספרים תמיד יזכור, אמת קנה ואל תמכור, והירושה כמנהג דת ודין על לוח לבו חרותה.

מטיבה הצפון לצדיקים עין לא ראתה, עלֹה נעלה וירשנו אותה, והדירה בארץ ישראל, כי יבנה ויכונן הבית והאריאל מהאדון ה' אלוהי ישראל.

וכל התנאים האלה שרירים וקיימים, כתבא השמים בשמי מרומים, לעדי עד ולעולמי עולמים, ונשבע החתן הנזכר, לקיים כל דבר להיות זריז ונשכּר, דבר ה' היה יקר.

ויקם עדות ביעקב ותורה שםּבישראל במרץ, ואמר להקים גדריה מאין פורץ פֶרץ, ואעידה לי עדים נאמנים את השמים ואת הארץ. וכל החתום הכהנים הלוים נושאי הארון, אשר מכבודם כל לב אנוש ירון, הוא משה ואהרן.

יראו צדיקים וישמחו ויאכלו את פרים, בתעודה ארוכה מארץ מדה ורחבה מיני ים, והכל שריר וברירי וקיים, ישמח לב חתן בכלה לקחה לו לגורלו, ותשמח כלה עם בעל נעוריה ותאמר מהללו, אשרי העם שככה לו.

סוף הכתובה. 

פאס וחכמיה-ד.עובדיה

וכן כל היום כולו אנו מחפשים ומפשפשים על העבירות אשר בידינו.. אבל הגדולים שעסקם תמיד עם הציבור לגבות המס לא היה שם מי שהודה על פשעו זולת איש אחד שמו חנניהכ בן מייארא ייזכר לטוב הודה ופרסם עצמו שנשארו בידו ששים אוקיות מחשבון הקהל, ובראותי כי אין שם איש שיודה צעקתי עוד בקול גדול ואמרתי אליכם אישים אקרא אלכה לי אל הגדולים ואין קול ואין עונה.

וישבנו שם עד שעה בלילה ורוב העניים ורוב הבינוניים הם שעשו תשובה גמורה כיום כיפור. ויצאנו בשמחה ולא ירדו גשמים, אומנם היו רוחות וטללים שעד היום לא היה אפילו טל מן השמים כי אם רוח חרישית. וביום ששי גם כן השיבו גזילות גדולות וישלח בעד הנגיד והיה שם איש אחד ושמו מנחם סאנאניץ שכל ענייני הקהל יוצאים על ידו והוא נקרא רישפטור – גובה מסים, ודבר עמי קשות על מה שאמרתי בלוכחה אלכה לי אל הגדולים.

ואני השבתיו קשות ואמרתי לו שמן הראוי להוכיח אל הגדולים שהקולר תלוי בצווארם כי הרגלים הולכים אחרי הראש. וכמה מן הקהל לקו מלכות מ'. והים שבת קודש התחיל גשמים לירד כמו שעה והועילו. ובליל ד' ירדו גשמי רצון ברכה ונדבה. וכל זה השבוע קע"ע אני אחד מן הדיינים להיותי יושב במדרש חדש עם החכמים לשפוט. וכמה גלויות באו להשיב. ועכשיו איש על מקומו יבא שלום.

אמר שאול אכתוב מה שקרה לים עם מנחם סאנאניץ ואני נשבע לך בשבועה ובאלה שאיני משנה כלל בכל הדברים אשר אני מגיד אפילו בדבר אחד אלה דברי אמת כל מה שאני כותב. ומשעה שהיה כך היה. בלי תוספת ומגרעת.

כשבאתי לביתי הייתי עצב ועלה בדעתי שלא להוכיח עוד. אחר זה הייתי משיב אל לבי כי אולי פן יהיה חטא זה מוטל עלי הגם שחרפוני ראוי להוכיחם כמו שכתוב הוכיח תוכיח וכו…. אפילו  כמה פעמים. וכן הנביאים היו ישראל מחרפים ומגדפים אותם ועל כל זה היו מוכיחים אותם.

והייתי בזו המחשבה כמו ב' שעות. אוי לי אם לא אומר אם אוכיח אם לא. אחרי כן לקחתי ספר תנ"ך והתפללתי להשם יתברך שיענני בשאלתי זאת לדעת מה אעשה, וכאני מתפלל פתחתי את הספר וזאת הייתה תשובתי בראש הדף. 

באמרי לרשע מות תמות ולא הזהרתו ולא דברת להזהיר רשע מדרכו הוא רשע בעוונו ימות ודמו מידך אבקש. ותחילת העניין בן אדם צופה נתתיך לבית ישראל. ושמחתי על זה אחר כך אמרתי עוד בתפילתי ריבונו של עולם אתה יודע כוונתי וגם שהשבתני תשובה ברורה ועל כל זה אל ייחר אפך בעבדך והשיבני עוד תשובה שנית.

ופתחתי הספר ובא הגורל פרי צדיק עץ חיים וכו…הן צדיק בארץ ישולם אוהב מוסר אוהב דעת לא יכון אדם ברשע. וכתבתי זה ביום ו' י"ב לאייר. ובעת כותבי חזרתי והתפללתי ואמרתי ריבנו של עולם גלוי וידוע לפניך כי רצוני להוכיח העם אבל מה אעשה שהשעה מסוכנת ואני מפחד מן הרשעים לבל יזיקוני.

ומילנו גדול משמואל הנביא עליו השלום שאמר ושמע שאול והרגני כ"ש יתוש כמוני שאין בי זכות כלל ולכן ה' אלהי ענני בגורל זה, האם אשים אל לבי פחד הרשעים שאני יגור מהם והנני שואל ממך ושתהיה תשובתי בזה האופן שאפתח הספר ואשליך ז' עלין וז' דפין וז' פסוקים וז' תיבות וז' אותיות והאות הח' יהיה פסוק המתחיל באות זה תשובתי.

ופתחתי הספר ומצאתי בראש הדף פסוק , לא מרוכם והשלכתי ז' עלין וז; דפין וז' פסוקים וז' תיבות וז' אותיות והיה האות הח' אות יו"ד. וביקשתי פסוק המתחיל באות יו"ד ומצאתי פה יתן ה' את אויביך הקמים עליך נגפים לפניך וכו….וכל זה כתבתי להודיע השגחתו יתברך שמו וקבל עם ועדה להוכיח בכל כוחי. השם ישתברך יהיה בעזרי אמן כן יהי רצון.

הערת המחבר – שמעתי שבזה הגורל היה משתמש גם הגר"א – הַגָּאוֹן רַבִּי אֵלִיָּהוּ (מווילנא, גדול חכמי התורה במאה ה-18- וראה בספר אלפ"א בית"א של הרב המחבר – הרב שאול סירירו זצ"ל בערך "תורה ". וראה בספר " גורל החודש למהרח"ו הנד"מ דף כ"ג שהביא דוגמא של גורל בקצת שינוי.

בשמונה עשר לאייר השנה הנזכרת באו אנשים מעיר מארויכוש והגידו לנו כי חמל עליהם השם יתברך מן המסים כי הרבה להרע להם האלקאיים – מורד, קודם בסיבת אברהם בן וואעיש שהיה עם המלך זידאן והענישם יותר ממאה ושלושים אלף בזו השנה עד שברחו רובם וקצתם והמירו דתם..

ותפס האלקאיים את אשתו של אברהם בן ואעיש וייסר אותה יסורין קשים והענישה מאה וחמשה אלף, ומולאי זידאן היה בהרים קרוב לעיר בורח מן האלקאיים והיה הולך ודל והאלקאיים הולך וגדל.

יום חמישי ששה ועשרים לאלול נהרג איש בליעל המצר לישראל שמו עלי מזייא"ן שלו"ל ורבצה בו כל האלה הכתובה בספר אוי"ר.

אמר הכותב אפשר שזה הבליעל היה כמו שתיק טמיא אלכייא"ט בן מנצו"ר ושלו"ל שהיה בזמננו עם המלך מולאי סמאעל יר"ה בשנת התע"ב ליצירה והיה מצר לישראל והעניש להרבה יהודים והפסידו ממון הרבה ושרפו את היהודי יצחק בן עמארא הוא ובנו ביום ששי ערב שבת קודש י"א לתמוז שנה הנזכרת היקר עד שקצו היהודים בחייהם.

 ולאחר כך נהרג גם כן הוא במיתה משונה על ידי אלקאייד אלגאזי בוחפר"א ששחט אותו ושלל כל אשר לו כן יאבדו כל אויביך השם וכל אויבינו וכל שונאינו ומי שפרע מן הראשונים הוא יפרע מן האחרונים אמן כן יהי רצון ובע"ה.

ב"ה לקמן אכתוב כל מה שאירע לנו בימיו אם יגזור ה' בחיים ויאר אפלתינו בקרוב אמן כן יהי רצון ישמח צדיק כי חזה נקם כן יעשה עמנו נפלאות אמן כן יהי רצון נאום הצעיר ע"ה שמואל אבן דנאן סיל"ט.

בשנת השע"ד ליצירה באה שמועה מן אשארק (המזרח) ששר אחד הנקרא׳ כיליף הרג מולאי אשי"ך והשר שלו סידי בוכביר׳א, ושחטו אותו ואת אחיו ואת כל הגדולים שהיו עמו והיו מוליכים את ראשיהם בידם ומכריזים ואומרים ככה יעשה למי שיסכים בנתינת לאראג׳י לנוצרים.

והלך כיליף הנזכר ללקצא׳ר לעשות מלחמה עמהם ושלחו לנו היהודים להתפלל עליהם. ויום שמחת תורה עשינו מצלאין, ונתנו בעוונותינו הרבים אלפים אוקיות. השם יתברך יוציאנו לאור כן יהי רצון.

בכ"ב לחשון השנה הנזכרת באה שמועה שמולאי זידא׳ן נצח לאלקאיים ותפסו. והייתה החיטה שווה ק"ם כ"ם לסחפא. והמלך מולאי עבדל אללאה הלך לרדוף אחר כיליץ הנזכר אשר הרג לאביו מולאי אשי״ך הנזכר.

ובחמשה לטבת שנה הנזכרת באה שמועה שנהרג האלקיי׳ם הנזכר הוא ובנו אלקאייד עזוז וביום הזה בעצמו הרג סידי סלימאן למולאי אדרים שבפ׳אס אלבאלי. מי יוכל לספר תלאותינו שבכ"ה יום לטבת הנזכר הייתה החיטה שווה קק"ם לסחפ"א.

ובאומות העולם מתים בכל יום יותר משישים וביהודים שבח לאל עדיין לא מת אחד מהם. וזכרה לי אלהי לטובה כמה אני משתדל בקופה של צדקה עם האלגזבר כבוד הרב חיים אביעטר עם החכם החשוב הדיין המצוין כבוד מורנו הרב שמואל אבן דנאן נר"ו השם יתברך יחון וירחם עלינו אמן כן יהי רצון.

الجهاد والكراهية يهودي-ג'יהאד ושנאת יהודים-מתיאס קונצל. על שורשיה הנאציים של מתקפת 11 בספטמבר.

ג'יהאד ושנאת היהודים – מתיאס קונצל.

על שורשיה הנאציים של מתקפת 11 בספטמבר.

אירועי 11 בספטמבר 2001 התקבלו בעולם בדרכים שונות ומנוגדות. נוסף על ההלם שזורע הטרור, הלכה והתבססה פרשנות הרואה בכל אירוע " אנטי אימפריאליסטי, שבו עומדת ארצות הברית המרושעת מן העבר האחד, ומולה ניצבת פעולת התנגדות מובֶנת, גם אם מוטעית, של חלשים.

גהאד ושנאת היהודים

הנטייה לפרש באופן זה את הטרור האסלאמי, הפוגע מדי יום גם בישראל, הביאה למחשבה שההקצנה של האסלאם היא תוצר של עוני, היעדר הזדמנות וייאוש. לתפיסה זו יש כוח רב, שכן היא יודעת להצביע על האשמים : באירועי 11 בספטמבר – ארצות הברית : בסכסוך במזרח התיכון – ישראל.

הספר " ג'יהאד ושנאת היהודים " הוא פרי מחקרו של החוקר הגרמני מתיאס קונצל המציג את הג'יהאד העולמי מנקודת מבט חדשה, המעניקה הקשר חדש לטרור האסלאמי : מקורות השראתו של הג'יהאד בתפיסות הנאציות האנטי שמיות וזיקתו אליהן.

הספר מראה כי את ארגון אל-קאעידה, כמו גם קבוצות אסלאמיות אחרות, מנחה אידיאולוגיה אנטישמית שאותה ייבאו מהעולם הנאצי של העולם המוסלמי בעיקר תנועת " האחים המוסלמים " המצרית והמופתי של ירושלים.

הוא מוכיח שהאנטישמיות אינה פרט זניח ושולי בג'יהאדיזם המודרני, אלא הליבּה האידיאולוגית שלו. שנאת היהודים היא שהציתה את מלחמת הג'יהאד של מחוללי אירועי הטרור של 11 בספטמבר.

ד'ר מתיאס קונצל, יליד 1955,הוא איש מדע המדינה המתגורר בהמבורג. שימש יועץ בכיר לוועידה המפלגתית של מפלגת הירוקים בגרמניה, וכיום עמית מחקר ב " מרכז הבינלאומי לחקר האנטישמיות על שם וידאל ששון " באוניברסיטה העברית בירושלים וחבר בהנהלת ארגון " אקדמאים למען שלום במזרח התיכון ". 

האסלאמיסטים הרדיקלים שונאים יהודים. הם הבהירו זאת עוד זמן רב לפני מתקפתה של אל קעידא על ארצות הברית ב-11 בספטמבר 2001. הם ביטאו זאת בגלוי בהתקפות טרור שכוונו נגד אזרחים ישראלים, בהכפשות כלפי " הברית הציונית צלבנית ", ולבסוף בַמתקפה על וושינגטון ועל ניו יורק.

הם הבליטו בגאווה את האנטישמיות הקיצונית שלהם באינספור ספרים, מאמרים, פסקי דין, דרשות, מנשרים והצהרות שהופצו בעיתונים, ברדיו, בטלוויזיה ובאינטרנט. נוכח התופעה המתמשכת הלך והתחוור לכל מי שבכיר את האנטישמיות הרדיקלית של המשטר הנאצי שאף לא אחת מהכרזותיהן של אל קעידא והחמאס, גם לא אלו של האחים המוסלמים שקדמו להן, ואף לא הגרסאות שהציעו מחמוד אחמדיניג'אד וממשלת איראן – אף לא אחת מכל אלה הייתה תרומה מקורית להיסטוריה של השנאה.

בכתבים האידאולוגיים ובמעש הפוליטי של האסלאם הרדיקלי ניכרו, כבר למן התגבשותו במצרים במהלך מלחמת העולם השנייה ולאחריה, הדהודים של אלימות נאצית שאין לטעות בהם, ותאוריות קשר פרונאידות על טבעם המרושע של היהודים ועל כוח ההרס העצום שיש בידיהם.

ובכל זאת, למרות בולטותם של ההדים והֵקשרים הללו, רבים מספרי המחקר הטובים על האסלאם הרדיקלי, כמו גם דוחות ממשלתיים חשובים על אודותיו, הסתפקו באזכור קצרצר של ההיבט האנטישמי שלו או אף התעלמו ממנו לחלוטין.

ב  " ג'יהאד ושנאת היהודים " מבקש מתיאס קונצל לשבור את ההתחמקות הרווחת מהנושא " להביט במציאות בלי רתיעה " כדבריו, ולעמוד על הקשרים ההיסטוריים בין האסלאמיזם  לנאצים. לדעתו מדהימה העובדה שאנטישמיות גלויה זו לא זכתה עד כה לתשומת לב של ממש בדיון על המניעים של 11 בספטמבר.

בספרו הקצר, הנוקב, הנרגש והמעמיק הוא מציע לקורא המתעניין מן השורה, כמו גם לעמיתיו המלומדים, חוויה מתקנת. זו יצירה של סינתזה ופרשנות הבוחנת כיצד ומדוע צמח האסלאם הרדיקלי כחשובה שבתנועות שהציבו את שנאת היהודים בראש מעייניהן מאז תבוסת המשטר הנאצי בשנת 1945.

הספר הוא גרסה מתוקנת ומורחבת של הספר,  " ג'יהאד ושנאת היהודים : על המלחמה האנטי יהודית ", שהתפרסם בגרמניה בשנת 2002. אף שיש ספרות נרחבת בנושא בלשון האנגלית, ג;יהאד ושנאת היהודים, הוא תרומה ייחודית ונדרשת לדיון הציבורי והאקדמי בסוגיות אלו.

קונצל טוען כי במהלך מלחמת העולם השנייה ולאחריה עבר מרכז האנטישמיות העולמית מגרמניה הנאצית אל העולם הערבי, ובפרט למצרים – לזרמים האיסלאמיסטיים הרדיקליים בתנועת האחים המוסלמים ובסביבתה הרעיונית.

הדבר אירע לא רק בשל התפתחות הסכסוך הערבי ישראלי, להפך : הסכסוך הזה החריף בשל השקפותיהם ומדיניותם של האיסלמיסטים הרדיקלים. עבודתו של קונצל פותחת לדיון שאלות שחקר הנאציזסם המתמקד באירופה מזניח.

חג' אמין אל- חוסייני, המנהיג של ערביי הארץ בתקופת המנדט, תכנן פתרון סופי ליהודי ארץ ישראל, בשיתוף הנאצים / ד"ר רבקה שפק ליסק וד"ר שאול ברטל
הפלסטינים מרבים להשוות את ישראל לגרמניה הנאצית, בעוד שהערבים בכלל, כולל ערביי א"י (הפלסטינים) והמוסלמים לא רק הזדהו עם האידיאולוגיה הנאצית, אלא גם שיתפו פעולה ואף התנדבו לשרת בס.ס.גיהאד 3

א. המופתי והיטלר

חאג' אמין בן טאהר בן מצטפא בן טאהר אלאסוודי – אלחסיני, נולד ב-1895 בירושלים למשפחה דתית שמוצאה מאזור חג'אז בחצי האי ערב. ענפים של המשפחה חיים גם בעזה (משפחתו על יאסר ערפאת), ובלוד. ב-1921 מונה כמופתי של אלקודס, היא ירושלים המנדטורית. שנה מאוחר יותר מונה לראשות ה"מועצה המוסלמית העליונה" של פלשתינה המנדטורית. בתפקיד זה החזיק עד יום מותו. המופתי התנגד לרעיון הבית הלאומי לעם היהודי בא"י ופעל כדי למנוע את הקמתו. היה לו תפקיד בהסתת ערביי הארץ לערוך מעשי טבח ביהודים ביפו, ב- 1921, ובחברון ב- 1929 . הוא היה גם מיוזמי המרד הערבי, 1936- 1939,שהיה מלווה בהתנכלויות ובפעילות רצחנית של כנופיות נגד היישוב היהודי.

פעולותיו נגד שלטון המנדט הביאו להדחתו ולבריחתו מהארץ.לאחר נדודים בארצות ערב הוא הגיע לגרמניה. המופתי נפגש עם היטלר ב- 28 בנובמבר 1941 ומצא אוזן קשבת אצל היטלר. ברומא ובברלין הוקמו משרדים של ה"וועד הערבי העליון", שהוא עמד בראשו, והוא החל את פעילותו לצד מדינות הציר.

מדינות הציר הסכימו להתחייב בפני המופתי לדברים הבאים:
1. הכרה בזכותן של סוריה, לבנון, ירדן ופלסטין לעצמאות. 
2. הכרה בזכות הערבית על פלסטין וביטול תוכנית "חבר הלאומים" להקמת בית לאומי לעם היהודי בפלסטין. עפ"י תזכיר של שמיט על פגישת היטלר והמופתי מיום 28.11.1941 כפי שנרשם ביום 30.11.1941
3. מניעה בכל מחיר של עליית יהודים לפלסטין וטירפוד כל עיסקה או שיתוף פעולה שמטרתה להציל יהודים. יש עדויות בספרה של ג'ני לבל, "חג' אמין וברלין", על פעילות מתואמת בין הנאצים והמופתי למניעת עלייה יהודית.

היו גם דרישות נוספות שלא היו קשורות באופן ישיר לפלסטינים. היטלר הסכים עקרונית לדרישות אלו אך טען שמוקדם מדי להכריז עליהן ויש לחכות לתבוסת בנות הברית.

המופתי הכריז על התחייבות גרמנית זו כבר בנאומיו בפני גדוד המתנדבים בצפון אפריקה ובמזרח אירופה, שנענו לקראתו. אפילו היטלר, שהופתע מהגיוס והארגון של המוסלמים שהצטרפו אליו, הגיב: איני פוחד מהאימפריאליזם האנגלו-אמריקאי-יהודי ולא מהקומוניזם העולמי היהודי אלא מהאסלאם.

שיתוף הפעולה של המופתי בא לידי ביטוי בתחומים הבאים:

1. הכשרה של צעירים פלסטינים במכללות צבאיות בגרמניה. 
2. גיוס צבא של 100,000 בוסניים לעזרת צבאות מדינות הציר. 
3. השתתפות במרד רשיד עלי אלכילאני בעיראק (מרד שאורגן על ידי שליחו המופתי נגד השליטה האנגלית בעיראק). ב-1941. 
4. הקמת "ערב החופשית", יחידה ערבית במסגרת הוורמכט הגרמני. 
5. קבלת נשק רב למלחמה בפלסטין. הנשק אוחסן בלוב, מצרים ורודוס. 
6. הקמת מכון אסלאמי (אלדעוה) להכשרת קאדר מוסלמי פרו- גרמני בגרמניה. תשתית זו נועדה ליצור קאדר של מוסלמים שיתמכו בגרמנים ויגייסו מוסלמים מכל העולם להשתלם בכל ההיבטים הצבאיים הנדרשים לצורך הקמת צבא אסלאמי לצד מדינות הציר.
7 .פעילות למניעת הצלת ילדים יהודיים מקרואטיה, מבודפסט מכל רחבי הונגריה:
מסמכים רשמיים מוכיחים שחאג' אמין עשה ככל יכולתו למנוע עליית יהודים ממזרח אירופה ופנה בעניין זה לשלטונות גרמניה במהלך יוני 1944. הוא ביקר אצל מוסוליני באיטליה בעניין זה ובמכתב של המופתי מ-10/6/1943 למוסליני הדוצ'ה של איטליה, הוא מפציר בו למנוע, בין היתר, עלייתם של 700 ילדים מפולין שיש להם קרובים בפלסטינה. הוא פנה לממשלות בולגריה והונגריה כדי למנוע עליית יהודים לארץ והציע לגרש את היהודים לפולין, היכן שפעלה מכונת ההשמדה הנאצית

8 .צירוף שותף מוסלמי ל"מחלקה היהודית" של אייכמן שעסקה באירגון הפתרון הסופי של יהדות אירופה. חוסייני אף השתתף עם אייכמן בסיור באושוויץ שנועד לבדוק את תהליך השמדתם של היהודים בתאי הגאזים.

9. מעורבות ב"מבצע אטלס" – הרעלת מעיינות ראש העין כדי להרוג את תושבי תל אביב והמושבות סביבה (גוש דן דהיום). צנחנים גרמניים ופלסטינים צנחו באזור יריחו יחד עם 10 מיכלי רעל קטלני שהיו מסוגלים לפי הערכות להרוג רבע מיליון נפש.

המקור הטוב ביותר לפשעיו של המופתי הוא ספרה האמיץ של ג'ני לבל "חאג' אמין וברלין".

היתרונות בספר זה שהוא כתב אשמה בולט נגד המופתי הן כאלה:
1. בספר מובאים צילומים של מכתבים מקוריים לצד מקורות אחרים. 
2. התיעוד בספר מבוסס ברובו על תיעוד גרמני ותרגום תעודות גרמניות ועיתונות גרמנית ויוגוסלבית. 
על שיתוף הפעולה של המופתי עם הנאצים הוא קיבל מענק חודשי של 50,000 מרקים ועוד 25,000 במטבע זר. המענק תוקצב מרכוש יהודי שהוחרם ע"י הנאצים.

מקורות ערביים

המקורות הערביים מאשרים את כל המימצאים בספר ואף מחזקים אותם. סיפרו של המופתי, "חקאאיק ען קדית פלסטין" [האמת על בעיית פלסטין] בו הוא טוען שהיטלר שנא את היהודים ורצה להשמידם משום שהם אשמים בהפסד הגרמני במלחמת העולם הראשונה, הם פגעו במאמץ המלחמתי הגרמני וגרמו לגרמניה הפסדים גדולים במלחמה ואף הפעילו שירות ריגול נגד גרמניה. לכן במלחמת העולם השנייה היטלר עכשיו נוקם בגזע המקולל הזה.

המופתי הביא בספר מכתבי ברכה שקיבל אישית מהיטלר, התומכים במאבק הפלסטיני על ארץ ישראל. מבחינתו היטלר הוא אישיות נעלה. כל זאת על סמך דבריו בערבית בספר שהוא כתב ויצא לאור בשנות החמישים. 

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 135 מנויים נוספים

דצמבר 2012
א ב ג ד ה ו ש
« נוב   ינו »
 1
2345678
9101112131415
16171819202122
23242526272829
3031  

רשימת הנושאים באתר