ארכיון יומי: 25 בדצמבר 2012


Le mariage trad. chez les juifs marocains

Dans le Sous. Les cérémonies de mariage commencent ici, généralement, le premier jeudi qui suit le début du mois juif. Le soir, les tamzwarât coiffent la fiancée, en lui faisant des nattes, et lui appliquent du henné aux cheveux, pendant que les femmes chantent et dansent. Seules les amies donnent à ce moment une grama. En même temps que se prolonge cette fête, on élit chez le jeune homme les islan. Son père fait égorger une bête, qui sera con­sommée ce soir-là. La fête, intitulée nbita, durera toute la nuit. 

Samedi matin, après l'office religieux dans la synagogue du père du fiancé, celui-ci distribue aux assistants le taqsim ou nourriture sous forme d'amandes, de noix, de dattes, d'oeufs et de mahia. Chez la fiancée aura lieu ensuite un grand repas, qui donne son nom au samedi: "sabt taqdim". On sert d'abord les jeunes gens. Vers quatre heures, les amis du fiancé se réunissent chez lui. Ils mettent aux enchères le titre de cheik, qui dorénavant dirigera le groupe, et aura le privilège d'assister aux prières avec le marié pendant les huit jours qui suivent son mariage. Le cheik dispose d'une grande auto­rité. Sous n'importe quel prétexte, il inflige aux jeunes gens des amendes sous forme de nourriture, qu'ils consomment ensemble. 

Samedi soir, a lieu chez la mariée L'abraz, lors du travail de la farine, qui durera toute la nuit. Une grande assistance est présente. C'est une fête à laquelle chacun peut assister, même sans être invité. On met dans un grand plat de la farine, du sucre et de l'huile. Les femmes commencent à pétrir la pâte, aux cris des "youyous" et des chants. Des danseuses et des musiciens agrémentent la soirée. On distribue de la mahia et des fruits secs. Les invités lancent au milieu de la pâte leurs offrandes en espèces. On fait asseoir la fiancée sur une table durant toute la nuit. Pendant ce temps, les islan et d'autres invités font la nbita chez le fiancé. Ils n'admettent aucun homme marié à leur fête. Des musiciens jouent et les islan chantent. Ils couvrent le marié d'un drap et lui mettent des bijoux. Deux islan le soulèvent et le font danser, pendant que les autres chantent : 

Hadâ 'lâ hoho                             : Ceci est pour Hoho

Li sâb si ilôhô                             : Celui qui trouvera, jettera

Odi qahar lhtàn, mahobbô          : Celui qui n'aime pas le marié,

ou l'opprime

Ithorz rôhô       : Celui-là mourra. 

On procède ensuite à une grama. On dit: "Dieu est avec un tel" et le nommé remet une somme, jusqu'à ce qu'on remplit une agenza d'argent.

LA VEILLE DUMARIAGE (Dimanche à mardi soir)

Côte atlantique

A Casablanca, on procède le dimanche à la décoration des maisons des mariés. Le peintre  dessine à l'entrée de la maison une hamsa pour chacun des fiancés, et ensuite toutes sortes de rosaces et autres figures géométriques.Pendant qu'il s'adonne à son travail, les femmes poussent des "youyous" et lui offrent unegrama. Il décore aussi l'intérieur de la maison. Le soir, chaque famille reçoit chez elle de nombreux invités. 

Lundi est le "nhar chebu'a" ou "jour du serment". Vers onze heures, le fiancé, sa famille, deux notaires et plusieurs invités arrivent dans la maison de la mariée. Le scribe rédige la Ketouba. Le juge tend un mouchoir, qui est tenu par ses extrémités par les fiancés ou par leurs pères, s'ils sont encore jeunes. Il fait promettre au fiancé de respecter les clauses du contrat. Le geste de tenir le mouchoir équivaut à un acquiescement. Les musiciens jouent toute la journée. Un grand repas clôturera la cérémonie. 

Mardi matin, on prépare et on décore la chambre des mariés. Les islan construisent le talamon, une espèce de trône où le jeune couple recevra mercredi la bénédiction nuptiale. On prend généralement deux chaises, qu'on installe sur une table et qu'on couvre de tapis. Certains installent aussi une sorte de paravent. Une femme, généralement une vieille, fait le tour du mellah pour inviter les gens à la cérémonie du lendemain. 

Dans la même matinée, aura lieu la curieuse cérémonie de l'abattage de la vache, dans la cour de la maison de la fiancée. La bête est habillée d'un habit semblable à celui de la mariée, d'une "ksswa elkbira". On la ceint d'un hzâm, on lui met un voile et on la pare de bijoux. Les musiciens sont là et jouent des airs de circonstance. On promène la vache dans la cour, pendant que les femmes lancent des zgarit stridents. Le fiancé et ses amis font une offrande à rabatteur. 

La fiancée donne un déjeuner d'adieu à ses amies. Les musiciens ne quittent pas la maison ce jour-là. Les jeunes filles font des fumigations d'encens et arrosent les murs d'un extrait de fleurs d'oranger. Le fiancé aussi offre ce jour-là ou le lendemain un repas à ses amis, à qui il remet à leur départ un petit cadeau. 

Le soir aura lieu chez la mariée, la cérémonie la plus somptueuse du mari­age, celle du henné. On prépare pour cette occasion une quantité considérable de henné. La fiancée, habillée de la "kaswa olkbira" ou grand costume, le visage couvert, est installée sur le talamon. Les islan emmènent le fiancéet le font asseoir près d'elle. A ce moment, le jeune homme tente d'écraser le pied de la jeune fille, afin de commander le ménage.

 Si celle-ci n'a pas honte, elle essaye d'être plus rapide que lui. Pendant ce temps, l'assistance pousse des zgarit. L'ambiance est éclatante. Les femmes ont leurs plus beaux  habits et leurs plus chers bijoux, qui brillent d'un eclat incomparable. Les musiciens jouent sans repit, interrompus seulement par les cris de l'heraut, qui annonce les sommes de grama offertes par les invites. Tard dans la soiree, unetamzwara s'approche et met du henne aux mari6s, pendant que d,autres chantent:

Jour heureux, o filles,

 La mariee a mis le henne

Les beaux jours sont arrives

 Et chez elle sejournent.

Avec peches et grenades

 Se sont assises les filles,

Les beaux jours sont arrives

 Et chez elle sejournent.

השירה היהודית העממית – לערובי-י.לסרי-טייחוני פי רזאל מעווז הפילוני בגורל בעל פתלתל

טייחוני פי רזאל מעווז

הפילוני בגורל בעל פתלתל

 

וואס דדאני ייא ייממא נזווז

אמא !! מדוע להתחתן איכפת היה לי

וועלא זזוואז הזרת סבאבי

כי למען נישואים, הפקרתי מזלי

 

טייחוני פי ראזל מעווז

הפילוני בגורל בעל פתלתל

 

ווהאגדא מא עמלולי חבאבי

כל עשו לי ידידי, בעצה ובמעל

 

עלאס ייתכססף עלייא זי וולד למרא

ומדוע יתחצף עלי, כל ילוד אשה

 

האגדא מא עמלולי ייאמי

ככה גרמו לי, ימי שנותי לבושה

 

וליום דדיתהא בוואחד מררא

היום נפלתי למשכב, בסוג מחלה

 

ווסבאב מרדי הייא גבינא

ועילת מחלתי, היא תוגה אומללה

 

הננית באבא וויממא

זנחתי אבי ואמי נטשתי

 

מסית וותבבעת לאללא וומאלי

לפי בחור חיפשתי וביקשתי

 

ללאלה ייא רבבי, ללאלה ייא רבבי

 האל אלוהי, ריבוני

 

וונתי הווא ללי תכזר מן חאלי

המביט ורואה מצוקתי ועונשי

 

מללפוג מא כאן דככאן

ממעל אין כאן עשן

רבבי בלאני בעדרא

האל פגע בי, באחת העדינות

 

וומפדדלא עלא זמיע לבנאת

ומועדפת על פני כל הבנות

 

תזורני ייא עמרי כל יום מררא

בקרי אותי משוש חיי, פעם ביום בלחישה

 

לאזמכ צערפ, עליכ ררוח פנאת

חובה עליך לדעת, כי הנפש תשושה

 

חובב לבנאת יפנני, וושעלתלי נארהום

אהבת הבנות מתישה, נדלקו בי להבים

 

נזלת ללוואד נתבררד

וירדתי לנחל לטבול בצוננים

 

וודרבוני בזזין חזארהום

אך הן היכוני בנוי ויפי אבנים

 

ממלפוג מא כאן דככאן

ממעל, אין כאן עשנים

 

או, מללתחת שעלתלי חבבת ניראנהום

אך מלמטה, בערה חיבת אהבים

יחסם של חכמי מרוקו לאמונות עממיות.א.בשן

מנהג שאין לו טעם שכלי.קמע 1

רבי יוסף משאש נשאל על מנהג של מוהל זקן שאת כל הערלות שהיה מל היה מייבש ומטמינם אצלו בקופה וציווה שבעת מותו יחרזו את כולם בחוט ויתלום עליו, ונאמר שזו סגולה גדולה להרחיק מעליו כל מזיק וכל משטין. אבל בניו לא רצו לקיים צוואתו בחושבם שיש איסור וחיסרון בדבר. רבי יוסף מצא מקור למנהג, והוסיף שיש מוהלים המצווים " כשנפטרים קוברים עימהם ספר אשר בו כתובים כל הילדים הנימולים על ידיהם בחייהן כדי שיגנו עליהם.

מסקנת החכם ש דבר שה היה כבר לעולמים ואף שאין לא טעם שכלי, מצווה לקיים דברי המת.

אמונה שילד ידבר מאליו עברית.

בתשובה לאדם שהאמין כי ילד שאין מלמדים אותו שפה כלשהי ידבר מאליו עברית, דחה רבי יוסף משאש אמונה זו :

כתבת כי דרש חד גלילאה במחנכם קדוש כי, לשון עברי הוא מוטבע בטבע האדם שאם לא נשמיע לילד שום דיבור מיום צאתו מרחם, עד שיתחזק בו כוח הדיבור אזי ידבר מאליו בשפה עברית צחה. דע ידידי כי דבר זב נמצא כתוב על ספר שהולידן איזה חכמים אוהבי הבלים.

בהמשך ציטט אנשים שהאמינו באמונה זו, אבל הרמב"ם במורה נבוכים כתב שהלשונות אינן טבעיות.

מנהג אמירת לשם יחוד.

בשנת 1926 בהיותו בעיר תלמסאן שבאלג'יריה כתב רבי יוסף משאש בתשובה שלאלתו של חכם, שלא מצא אסמכתא למענה אמירת " לשם יחוד , על כל דבר מצווה ולפני כל תפילה. לדבריו, הוא עצמו היה נוהג לומר זאת " בלי דעת ותבונה רק מצוות אנשים מלומדה, כמנהג עירו מכנאס. אבל לאחר שחקר את הנושא הגיע למסקנה שזהו מנהג המקובלים החדשים שהוא מלגלג עליהם, לדבריו.

" בזמן הזה תמה ונשלמה חוכמת הקבלה מערי המערב, ותחתיה עמדה קבלה חדשה אצל בעלי הדמיון מלאה על כל גדותיה, רק חילופי אותיות וגימאטריות וסודות מעולפים בדברי הבא אשר בדו מלבם ריקי המוח, למען התהלל במתת שקר, למדו לשונם איזה קטעים מדברי בעלי הסודות הראשונים הנכונים, והפכו אותם למדורות פתנים ויחזו בקרב ההמון משאות שוא ומדווחים הבלים ".

בהמשך מתח ביקורת על התופעה שכל אחד מעיין בתפילתו רק במסחרו ובהבליו, ואין אפוא טעם באמירה הנ"ל. ציטט מקור המיוחס לגאון מווילנה, שהתנגד לאמירת " לשם יחוד " או הנני מוכן ומזומן לקיים מצוות בוראי וכו…, כי מצוות אינן צריכות כוונה, והגיע למסקנה.

" הרוצה לילך בטח ושאנן, יבטל הרגלו מלומר שום נוסח, ובפרט נוסח לשם יחוד אם אינו יודע פירוש הדברים על אמיתותן, וכל שכן שלא לומר והריני סומך על דעת רבנו האר"י ז"ל רק בכל מצווה שהיא דאורייתא או שהיא מדברי קבלה כמו מקרא מגילה וכיוצא יכוון רק במחשבתו דווקא שבא לצאת באותה מצווה ".

יש להעיר שגם רבי יחזקאל לנדאו התנגד לאמירת לשם יחוד. הוא כותב " ולדעתי זה רעה חולי בדורנו.

כי"ח – אליאנס – תיעוד והיסטוריה

 מ־1897, החלו להבנות בתי ספר במהירות רבה. בשנת 1885 מספרם הגיע לכדי 34. ב-1890 הגיע מספרם ל-94 ועשרים וחמישה אלף תלמידים למדו בהם.

 ב־1908 הגיעו עד לכדי 124 בתי ספר ומספר התלמידים שלמדו בהם הגיע לארבעים ושניים אלף. מה שהעניק לאליאנס אפשרות להתרחב, הייתה ירושה גדולה שהותירה אשתו של הברון הירש.

 בשנת 1885 מספר המורים שקיבלו את הכשרתם בסמינרים של אליאנס ולימדו בבתי ספר שלה במרוקו היה 92. סך כל המורים שלימדו בבתי ספר של אליאנס העולמי היה 304. בסוף 1908 מספר המורים של אליאנס במרוקו הגיע לכדי 282 וסך כל המורים של אליאנס העולמי הגיע לכדי 1250 מורים.

כא נוקף ואחד למינוטו חתא נפידלכלום באיין האד אססגיל דתתעלימא בא יכדם בלא די פרינסייא אללולאד וללבנאת, לאיין באש נעטיו אלאמרא אזזהד ולמוצ׳ע די לאזם יכון ענדהא פיאפאמילייא, באש נעטטיוהא נית לקצמא די לאזם יתכון ענדהא פיתמשייא דלעקא ודטרבייא די אולאדהא, כא נחדאזו נגאדדיוהא מעא כיוואנהא וראזלהא בתתעלימא ואידוקאסיון(וטרבייא).

פהאד לעאמאת לפיאייתין, לאלייאנץ תחגילית בטיוח די טאחו פששרק ולאפריק אתעלימאת דרבנים. לקהלות די אנאס דייאלהום בא יזידו כול נהאר פ׳לפיייאקא רגיעו בא יפיסמו באיין כא יכיצצוהום רבנים מעללמין ומוזזדין אלססגיל דייאלהום לעאל.

פעאם 1891 לאלייאנס, ולאנגלו דלקיולונייאת כ׳לקו פיאנדרינופל פטורקיא ואחד אסימינור צגייר דרבנים, וציפדו ללסימיניר דרבנים די פיפאריז זוז דתלמידים מן אששרק באש יתעללמו פיה לפילוסופיה דדיו•

פעאם 1895 אסימיניר די אנדרינופל אתתרחל לקיונסטאנטינופל, פיה כא יתעללמו לכתרה דרבנים דליום ולקהלות דליהוד.

סיניור נחום לדם שי עאמאת פרופיסור פהאד אסימיניר, ופעאם 1898 טלע ללמעלה לקבירה דררבאן לקביר דטורקיה.

לעאממאת דליהוד די לאלייאנץ קילפפית באש יתפייקהום, מדהורין בלעניות פחאל מדהורין בקללת אתעלימא ו' אידא אסקוילא כא יתפצאל ויתעממר לעקל, אתעלימא די כא יתתעללמו אדרארי, קליל איימתא כא

ההוצאות של אליאנס גדלו בהתאם למספרם של המורים. בשנת 1885 סך כל ההוצאות של בתי הספר בכל השנה הגיע לכדי 620,000 פרנקים שמהם אליאנס מימנה 258989 פרנק והיתרה 381402 פרנק הגיעו מהאוכלוסייה של הערים שבהן היו בתי הספר.

ב-1908, ההוצאות הגיעו לכדי 2,000,000 פרנק שמהם אליאנס מימנה 1,250,000 פרנק והקהילות היהודיות 975,000 פרנק.

העזרה הזו של הקהילות שרובן היו עניות מעידה כאלף עדים שבתי הספר היו מקובלים על הקהילות. מיותר לציין ש-975,000 פרנק – שני שליש של ההוצאות היו ממומנים ע״י התלמידים. האם ניתן להעריך כמה ראויה לציון העובדה שההורים, שהם לא עשירים ייקחו על עצמם תשלום שפעמים היה גבוה מידי? ולוואי והם היו יודעים כמה השקעה מושקעת ע״י אליאנס ללימוד ילדיהם וכמה תועלת תצמח לילדיהם מתלמודם, כל ימי חייהם. 

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 135 מנויים נוספים

דצמבר 2012
א ב ג ד ה ו ש
« נוב   ינו »
 1
2345678
9101112131415
16171819202122
23242526272829
3031  

רשימת הנושאים באתר