L'esprit du Mellah-J.Toledano
TRADUCTION = TRAHISON
Le caractere immuable des textes sacres a fini par deteindre meme sur leur traduction. D'abord parce que la traduction suit le rythme de la phrase hebrai'que et en est un veritable decalque, exactement comme si on collait un mot sur un mot. Le plus amusant est que quand on arrivait a un mot qui n'a pas d'equivalent en arabe (comme par exemple ett qui n'a d'equivalent dans aucune langue) on disait bla sarah, sans traduction. Le sarah n'etait pas recite, mais cantille sur le meme air que le texte hebreu. La traduction qui etait encore enseignee au vingtieme siecle, datait du treizieme siecle., mais comme il etait interdit d'y toucher, elle avait fini par etre parfois encore plus obscure et plus incomprehensible que l'original!
Adopte, l'arabe a ete aussi adapte, se moulant aux besoins specifiques de la communaute. II en sortait a la fois appauvri et enrichi au point de devenir meconnaissable pour nos voisins musulmans.
Appauvri par le manque de contacts avec l'environnement. Enrichi par des neologismes, des tournures, des interpretations empruntees a l'hebreu et a l'espagnol. Paradoxalement c'est son anemie qui en faisait la vigueur: aucun moule grammatical n'entravant sa vitalite, ni aucune des contraintes d'une langue ecrite, il a pu ainsi integrer et digerer les emprunts etrangers au point de les rendre meconnaissables, les locuteurs passant d'une langue a l'autre sans se douter qu'ils passaient une frontiere — les mots on le sait ne payant pas de douane!
"L'arabe integre en son sein I'hebreu-arameen et les autres apports etrangers qui n'alterent pas la structure fondamentale du parler, s'adaptant assez parfaitement a la langue vivante-mere et n'etaient sentis comme des corps etrangers que dans des contextes particuliers" (Haim Zafrani). Meme apres la francisation on aimait retrouver le climat de cette langue, sa saveur, sa malice, la tournure de ses injures et la nostalgie de son humour auquel s'ajoutaient les jeux de mots entre les deux langues
LE LIVRE IMAGINAIRE
Les proverbes sont le domaine privilege pour voir a l'oeuvre cette co-habitation entre les deux communautes, cette symbiose feconde, cette installation dans la meme langue, chacun y apportant son supplement d'ame. Dans une civilisation essentiellement orale, les proverbes constituent comme le livre de reference imaginaire — dans le meme sens que Malraux parle du musee imaginaire de l'art. C'est le grand livre de la sagesse populaire, la cristallisation sous une forme lapidaire et elegante de la lecon des siecles: "Misericorde a nos ancetres: aucun de leurs proverbes n'a ete dementi" dit justement un proverbe — ce qui est en soi un manque de modestie, mais qui peut oser le conredire?
Cet amour des proverbes est profondement ancre dans la tradition juive, ayant recu ses lettres de noblesse du Roi Salomon: "Grace a eux on apprend a connaftre la sagesse et la morale, a gouter le langage de la raison, a accueillir les legons du bon sens, la vertu, la justice et la droiture. Ils donnent de la sagacite aux simples, au jeune homme de l'experience et de la reflexion . . " (Les Proverbes). Cet amour des belles formules resumant la sagesse populaire, est commun aux Juifs et aux Musulmans et dans leurs bouches jaillissent. spontanement les proverbes. La majorite des proverbes etaient communs au Mellah et ala Medina, meme si leur interpretation etait parfois differente, mais nombreux etaient ceux qui n'avaient droit de cite qu'au Mellah et etaient peu cites, sinon inconnus en Medina.
Jaillissement spontane, les proverbes se pretent mal a la classification et a la systematisation. Les etudes les plus fouillees en ont recense au Maroc dans les deux mille, mais pour fuir cette inflation nous n'en avons retenu que quelques quatre cents, les plus populaires au classement imaginaire des best-sellers, avec naturellement une predilection pour les dictons specifiques au Mellah, car quand un proverbe est bien adapte — il est adopte!
מורשת יהדות ספרד והמזרח- י.בן עמי-מגורשי ספרד בקהילת ארם צובא (חלב) – אברהם כהן טויל
2 – מגורשי ספרד בקהילת ארם צובא (חלב) – אברהם כהן טויל
המקורות הידועים לנו לתולדות יהודי חלב מצמצמים למדי. מורכבים מפרקי מסעות של יהודים ולא יהודים, הקדמות והסכמות לספרים, נוסחי מצבות, אגרות קהילתיות ואישיות, חומר ארכיוני עותמאני והמקרו החשוב ביותר – ספרי שאלות ותשובות.
יש לעבור על אלפי דפים של שאלות ותשובות וללקט " פנינים " המגלים את ההווי ואורחות החיים את המאוויים והכמיהות, את חיי הרוח וחיי המעשה של קהילה עתירת תרבות זו.
בימי בית שני הייתה חלב עיר קטנה ומבוצרת בדרך השיירות למזרח ונקראה בירואה. עם שקיעתה של אנטיוכיה, במאה השישית לספירה, עלתה חלב לגדולה. שני גורמים פעלו לשקיעתה של אנטיוכיה לעיי חרבות הראשון רעידות אדמה קטלניות, שהפכו את אנטיוכיה לעיי חרבות והגורם השני הטייתם של הערבים שלא לבנות את עריהם על חוף הים מחששם מפני פלישות העמים הנוצרים בדרך הים ובעיקר מפני הפירטים – שודדי הים.
במאה השביעית הופכת חלב לבירת סוריה כולה והמסחר העולמי עובר אליה. מיקומה של העיר –60 קילומטרמן הים ו-60 קילומטרמן הפרת – עושה אותה לצומת כלכלית חשובה. באותה תקופה מתבססת העיר קהילה יהודית של סוחרים ובעלי מלאכה.
עדות של ממש על גדולתה של קהילת חלב יש לנו משנת 921 לספירה. באותה שנה ישב בעיר רבי סעדיה גאון, הכותב באחת מאגרותיו : " בתוך הקיץ, בהיותי בחלב, שמעתי כי בן מאיר חושב להכריז מר חשון וכסלו חסרין וכתבתי לו כמה אגרות, להזהירו לבלתי עשות כן.
במאה האחת עשרה הייתה בחלב קהילה יהודית מסודרת. בראש הקהילה עמד רבי ברוך בן יצחק ( רבי ברוך מחלב ) ממפרשי התלמוד. במאה שלאחריה היו לקהילת חלב קשרים עם ישיבת בגדד, ורבי זכריה בן ברכאל מחלב שימש אב בית דין הישיבה בבגדד. עליו כותב שמואל בן עלי : " בקי במקרא ובגמרא….וגורס רב התלמוד על פיו "
עדות חשובה על יהדות חלב אנו מוצאים באותו זמן באגרת הרמב"ם לחכמי לוניל : " אבל בכל המקומות האלה אבדה תורה מבנים. רוב המדינות הגדולות מתות, ומיעוטן גוססות, וכמו שלושה ארבעה מקומות חולים. וכל ארץ ישראל וכל ארץ סוריה, מדינה אחת ושמה חלב ובה מקצת חכמים ועוסקים בתורה "
לחלב בא תלמידו החביב של הרמב"ם, רבי יוסף בר יהודה, להיות רב הקהילה. בר יהודה זה, הוא התלמיד, שלו הקדיש הרמב"ם את ספר " מורה נבוכים ". בר יהודה ישב על כסא הרבנות בחלב, עסק גם במסחר וברפואה ושימש רופאו של אלגאזי מלך חלב, שהיה בנו של צלאח אדין.
על רב זה, כפ הנראה, מספר יהודה אלחריזי בספרו " תכמוני ", כאשר באחת המקאמות הוא מפליג בשבחה של ארם צובה וזה לשונו "
ומשם באתי לעיר המלוכה / היא ארם צובה הברוכה / כי שם ציווה ה' את הברכה / כל מידות חמודות אוספת / והיא על ראש המלכים מצנפת / ומלבד נועם מידות קהילה / וחמודות אציליה / בא אליה זה שלושים שנה מושיע ורב / מארץ מערב / הוא החכם רבי יוסף המערבי. חכמתו בקהלת / ושכלו בגחלת / ולשונות אש אוכלת.
יהודה אלחריזי ביקר בחלב בשנת 1217. הוא מרחיב עליה את הדיבור ומונה את " מבחר גדולי ארם צובה וראשיה וזרע קדושיה ".
בתקופת הממלוכים 1261 – 1416, שוב העמידה חלב סוחרים ולתמידי חכמים מובהקים. מהם רבי שת בר יפת, שכתב פירושים ומדרשים לחומש ולהפטרות בשם " חמדת התעודה ", רבי יהודה אלמדארי, שחיבר פירושים לתלמוד, ורבי יהודה מימוני מצאצאי הרמב"ם.
בראשי המאה הארבע עשרה הגיעה יהדות חלב לשיא בהשפעתה על החיים הציבוריים בעיר ובסביבה עד כדי כך, שהדבר נראה בלתי נסבל למשכיל המוסלמי בשם אדין עבד אללאה אבן יוסוף, שהעדיף לצאת את חלב סופית, לדמשק ומשם לקהיר.
על משעה זה הצטדק בשיר : " הארצה בעיר האפורה, הבצורה, שתהיה מגורי והנה דגלי היהודים עליה נשואים. אם יורידו נסיהם, אשוב אליה, ואל – אזי ממני מגורשת "
כיבוש חלב בידי העותמאנים בשנת 1516 הביא לקהילת חלב פריחה נוספת. מבחינה כלכלית ותרבותית נתחזקו הקשרים עם מרכזי היהודים באימפריה העותומאנית, כולל קושטא, ונתחזק מאוד גם הקשר לארץ ישראל ובעיקר לצפת.
בשנת 1523 עבר בחלב והתגורר בה זמן קצר הרלב"ח – רבי לוי בן חביב ועל כך כתב שלוש שורות מלאות משמעות :
בהיותו הולך לדרכי דרך הקודש, נתגוררתי בחלב היא ארם צובא יע"א, ומצאתי בה אנשים נבונים וחכמים, ורבנים קובעי עתים לתורה, לומדים ש"ס והלכות בכל יום, ולמדי פרק, אלו נערות, בחברתם, באהבה ובחיבה רבה מאוד.
עדות דומה לעדות הרלב"ח אנו מוצאים מאה שנה לאחר מכן, מפיו של השל"ה הקדוש, רבי ישעיהו הלוי הורביץ, שהיה רב בקהילת קודש פראג ועלה לארץ ישראל בשנת 1621. הוא עבר דרך חלב וכתב :
" ובכן באנו לשלום במדינת סוריה קודם יום הכיפורים, ובאנו בעיר ואם בישראל, בקהל קדוש חלב אלאפפא…והכבוד הגדול והאחווה והרעות היה לנו שם אי אפשר לכתוב. והייתי יושב שם כמו שהייתי יושב בקהל קדוש פראג לכבוד ולפארת. נפשם חשקה לתורתי והיו משכימים ומעריבים לפתחי, וכל לשונם לשון הקודש, וכל עת שדרשתי שם שרשתי בלשון הקודש באר היטב "
במאה השבע עשרה היה כוחה של חלב גדול גם בקבלה. מפורסם במיוחד הוא הרב חיים הכהן מאר"ץ, מחבר " תורת אמת " ו " מקור חיים, תלמידו של רבי חיים ויטאל. הרב חיים הכהן מאר"ץ מתפלסם בחיבוריו עם רבני פולין בצורה מכובדת מאוד.
לגבי המאה השמונה עשרה ראויה לעיון עדותו של רבי ישראל איסרל בן הרב אליקים געץ, שביקר בחלב בשנת 1732. על לימוד התורה בחלב ועל רבניה במאה התשע עשרה ראה עדותו של בנימין השני, שביקר בחלב באמצע המאה.
בסוף המאה התשע עשרה ובראשית המאה העשרים הזרימה חלב לארץ ישראל עשרות ומאות תלמידי חכמים, רבנים ודיינים. רובם התיישבו בירושלים. הם יסדו ישיבות, שהחשובה בהן היא " פורת יוסף ", ומילאו תפקידי רבנות ודיינות, בהיקף הרבה יותר גדול מן הצפוי מקהילה יהודית בעיר אחת.
מחקרים בתרבות יהודי צפון אפריקה
לקראת טקס חנוכת האוניברסיטה העברית בהר הצופים בירושלים נבחר ריל״ך להיות החותם על הודעת הברכה של 
קהילות ספרד ומרוקו הספרדית. רבי יהודה לא יכול להשתתף באופן אישי באירוע, אולם הכבוד שזכה לו ריגש אותו. וכך הוא כותב ל – ,Sr. D. J. Farache סגן נשיא הקהילה היהודית במדריד, במכתב הנושא את התאריך 18 בפברואר 1925 (דפים 340-339):
Muy distinguido y estimado sr mió.
He tenido el gusto de recibir su muy apble f = apreciable] 13 actual la cual ha sido objeto de mi particular atención. Me congratulo sobremanera de que las Comunidades de España y de su Zona de Protectorado de Marruecos hagan ese noble acto de solidaridad nacional enviando un mensage de salutación con motivo de la inauguración oficial dela Universidadhebrea de Jerusalen, agradeciendo al mismo tiempo el honor que han tenido Vds a bien dispensarme de ser el firmante de dicho mensage. Celebro muchísimo con gran alegría en el alma que sea su portador nuestro querido presidente Dn Ignacio Bauer quien tendrá la dicha de presenciar tan fausto acontecimiento.
Espero remitir a Vd á la mayor brevedad el mensage de referencia. Implorando la bendición del Todopoderoso para esa querida Comunidad saludo a Vd muy afectuosamente con toda consideración. Y. León Jalfon
ותרגום האיגרת:
אדון נכבד,
עונג היה לי לקבל את מכתבו המוערך מיום 13 בחודש זה, אשר לו הקדשתי את מרב תשומת לבי.
אני שמח מאד שקהילות ספרד ואזור החסות שלה במרוקו החליטו לנקוט צעד אציל זה של סולידריות לאומית ולשלוח את ברכתן לרגל חנוכתה הרשמית של האוניברסיטה העברית בירושלים, ואני מודה על הכבוד שהואלתם להנחיל לי בעשותכם אותי חותם על אותה ברכה..אני מלא שמחה על כי הברכה תינשא בידיו של נשיאנו היקר מר איגנסיו באואר, אשר בחלקו ייפול האושר להיות נוכח באירוע חגיגי שכזה. אני מקווה למסור לכם בכל ההקדם את נוסח הברכה. נושא אני תפילה לאל עליון שיברך את קהילתכם היקרה ושולח לכבודו את מיטב ברכותיי והערכתי. י׳ ליאון כלפון.
הארכיב של רבי יהודה ליאון כלפון איש תיטואן
יעקב בךטולילה אוניברסיטת בךגוריון בנגב
דברי מבוא
באותם ימים של התפתחויות חשובות בעשייה הציונית עלה על דעתו של רבי יהודה לתכנן עלייה לארץ, – רבי יהודה קנה חלקת אדמה בארץ ישראל לקראת מימוש תוכנית עלייתו. במכתב ששלח לרב חיים הלוי בירושלים, הוא מזכיר שני מגרשים שרכש בשכונת בית וגן – כך אנו למדים ממכתב הנושא את התאריך 17 באוגוסט,1922 ששלח לרבי יצחק אלמוסנינו, מן העיר מליליה. המכתב כתוב ספרדית באותיות לטיניות ועוסק תחילה בתרומתו של הנמען בהחזקת ״ישיבת לוי״ בתיטואן; בהמשכו נאמרים הדברים הבאים:
Erez-Israel Me complace sobremanera su decisión de habitar
על ארצנו ועל נחלת אבותינו
Que aparte de ser
מצוה רבה
La vida es alli muy agradable, hay para todos los gustos e inclinaciones. Le deseo que sea pronto y para Vd y los suyos.
Como vera el Mandato porla Palestinaha sido firmado por la sociedad de las Naciones definitivamente. Como protesta los moros pretendieron organizar una huelga pacifica (alborotear ya no se les ocurre)[,] la cual no ha tenido éxito, en muy pocas localidades algunos cerraron sus establecimientos pacificamente y no ocurrio nada anormal, según
leemos en la prensa diaria de Jerusalem. La animación alli es grande[,] se están construyendo barrios modernos con bulevares y todos los adelantos[,] se están estableciendo fabricas de varios artículos, abriendo carreteras[,]
…etc
Yo también tengo hace tiempo el decidido proposito de ir á vivir alli, pero en este momento no puedo hacerlo, por razones que no dependen de mi voluntad, pero trato seriamente de llevarlo á efecto cuanto antes.
Me es grato repetirme suyo amigo y SSQESM [= Su Servidor Que Estrecha Su Mano]. Leon Jalfon
והתרגום:
ארץ ישראל מצאה חן בעיניי מאוד החלטת כבודו לגור ״על ארצנו ועל נחלת אבותינו״, אשר לבד מהיות הדבר ״מצוה רבה״, החיים שם הם נעימים מאד, יש [בהם כדי לספק את] כל הטעמים וכל השאיפות. אני מאחל לו שיהיה זה בהקדם ולטובה לכבודו ולכל בני ביתו.
הלא ידע כי המנדט על פלשתינה כבר נחתם סופית על ידי חבר הלאומים. לשם מחאה ניסו הערבים לארגן שביתה שקטה (אין זה עולה על דעתם להתפרע), שביתה שלא הצליחה, במקומות ספורים כמה [סוחרים] סגרו את חנויותיהם בשקט ולא קרה שום דבר חריג, על פי מה שאנו למדים מקריאת העיתונות היומית מירושלים.
ההתלהבות שם היא רבה, בונים רבעים חדשים עם שדרות ועם כל החידושים, מייסדים בתי חרושת למוצרים שונים, סוללים כבישים, וכו' וכוי. גם אני זה זמן החלטתי לממש תכנית ללכת לחיות שם, אבל כרגע נבצר ממני הדבר, מסיבות שאינן תלויות ברצוני, אבל אני משתדל ברצינות להגשימה בכל ההקדם.
לעונג הוא לי לחזור ולהצהיר על ידידותי, אני כמשרתו הלוחץ את ידו. ליאון כלפון
סיכום
במאמר זה בחרתי להציג מכתבים אחדים, המשקפים את ההתעניינות ואת הפעילות של רבי יהודה כלפון בעיקר בשני תחומים: יחסיו עם הגויים הספרדיים וקשריו עם התנועה הציונית. בין השורות אפשר לעמוד גם על קווים באישיותו של האיש, חכם יהודי נלהב ומשכיל. חוברות מכתבים אלה מהוות אשנב לא רק למעשיו ולהגיגיו של רבי יהודה בתחומים מגוונים, ציבוריים ופרטיים, אלא גם לקורות את הקהילה
בתקופה משמעותית של פריחה ושקיעה המשתרעת על פני שלושה עשורים, שתחילתה באמצע ימי מלחמת העולם הראשונה וסופה סמוך להקמתה של מדינת ישראל. אין ספק כי ערכו של צרור המסמכים הזה רב הוא לחקירת תולדותיה של קהילת תיטואן ולהכרה אינטימית של אחד מאישיה הבולטים.
עבודת שורשים לתלמיד
לאחר כיבוש אלג׳יריה בידי הצרפתים הורע מצבם. אמנם בעת ביקורו של מונטיפיורי במרוקו ב-1864 הבטיח הסולטאן, מולאי מוחמד, להעניק ליהודים שוויון זכויות, אך הבטחתו לא נתמלאה.
חוזה החסות בין צרפת למרוקו לא שינה את מעמדם של היהודים והם היו נתונים לחסות הסולטאן. עם זאת, הצרפתים שאפו, עד כמה שניתן, לשלב את הקהילה היהודים בתוך המערכת החוקית והמינהלית של הפרוטקטוראט. כמעט שלא הורגשה נוכחות יהודית במפלגות הצרפתיות. ברם, יהודים אחדים נמנו עם מנהיגי המפלגה הקומוניסטית. ב-1948 הצטרפו כ־500 יהודים למפלגה זו שמנתה כ-6,000 חברים. היהודים נטו בדרך כלל לתמוך במפלגות שצידדו בקיום המשטר הקולוניאלי יותר מאשר בגופים שהתנגדו למשטר זה. עם זאת, ערב העצמאות הצטרפו כמה מאות יהודים למפלגת האסתקלאל (העצמאות). ככלל, נכשלו כל המאמצים לשלב את היהודים בתנועה הלאומית המקומית.
בתקופה שבין שתי מלחמות העולם הורגשה תסיסה אנטישמית במרוקו וזו סחפה גם את האוכלוסייה המוסלמית. בשנות ה-30 הופיעו ארגונים אנטי-יהודיים שונים בקרב האוכלוסייה האירופית. אולם הן בשל המעמד המשפטי המיוחד של הארץ והן משום שרוב היהודים היו נתינים מקומיים ולא אזרחים צרפתיים, לא נודעה לארגונים האנטישמיים חשיבות רבה. לעומת זאת, חשובה הרבה יותר היתה התסיסה שאחזה בקרב האוכלוסייה המוסלמית שניזונה באופן חלקי מהתעמולה הגרמנית, כתוצאה מהתגברות התעמולה הפאן- ערבית ובשל ההתעוררות הלאומנית, שפקדה את הארץ באותן השנים.
לאחר הניצחון של הגנרל פרנקו במלחמת האזרחים בספרד, פעלו הגרמנים מתוך שטחה של מרוקו הספרדית, ובעריה נוסחו והופצו עלוני הסתה נגד היהודים, למשל: ״היהודים מכרסמים כמו שהעכברושים מכרסמים בכבשים״, ״צרפת מגינה על היהודים, היהודים הם סוכנים של צרפת, הם משענתה של צרפת״, ״גרמניה רודפת את היהודים ומחרימה את רכושם.אילולא הייתם עבדיה של צרפת, גם אתם יכולתם לנהוג כמו גרמניה״.