פתגמים ואמרות ממקורות שונים
192 – אל־מרא תכ׳לי, אל־מרא תעמר.
האשה תרושש, האשה תאושש.
193 – אל־מרא תפררח,אל־מרא תקררח.
מהאשה הששון, מהאשה האסון.
194 – אל־מרא ב־אולאדהא, מא תוואלמהא, גיר בלאדהא.
אשה עם בנים, רק עירה מתאימה לה.
195 מרא בידא אוו צמרא, בא תסמא מרא.
אשה לבנה או שחרחורת, אשה נקראת.
196 אל־מרא עמארא, וואכ׳א תכּון חמארא.
לליווי טובה האשה, גם אם היא טיפשה
Les grandes figures dans l'histoire des juifs du Maroc..RABBI YAACOB ABENSOUR
RABBI YAACOB ABENSOUR
LE MAIRE DE HALAKHA
Le plus celebre des rabbins de l'une des plus celebres families de Megourachim
installees a Fes apres l'expulsion d'Espagne de 1492 et dont une partie a ensuite a emigre a Meknes et a Sale. Plus connu ses initiales de Yavbetz, considere dans tout le Maroc et meme tout le Maghreb comme la plus grande autorite en matiere de Halakha de sa generation, il 
a domine le siecle par sa stature de juriste, decisionnaire, commentateur, poete, predicateur, continuateur de la grande tradition espagnole, parlant et ecrivant parfaitement l'hebreu, I'arameen, l'arabe et le judeo-espagnol. Au cours de sa vie tumultueuse, il a siege et preside les tribunaux des trois plus centres de Torah de son epoque Fes, Meknes et Tetouan.
L'annee meme de sa naissance, son pere, rabbi Reouben ( 1638 – 1713 ) repute pour son extreme piete et son erudition, quitta sa ville natale de Meknes pour s'installer a Fes. Greffier du tribunal de Fes, il cotoya les plus grandes sommites de l'epoque comme rabbi Yehouda Benattar, surnomme Rbi elkbir, rabbi Vidal Sarfaty et rabbi Menahem Serero.
Son exceptionnelle erudition lui ouvrit les portes de la magistrature exercant sans discontinuite la fonction de juge pendant un demi siecle. D'une grande integrite et d'un caractere entier, il refusa de se plier aux riches et aux notables
Lore de la terrible famine qui decima la communaute de Fes en 1753, il trouva refuge a Tetouan ou il fut accueilli avec les plus grands honneurs, autorise exceptionnellement a fonder sa propre synagogue alors que les Takanot de la ville interdisaient rigoureusement la construction de tout nouveau lieu de culte. A son retour a Fes desertee par sa population juive, il intronisa pour maintenir les etudes sacrees cinq rabbins qui formerent le celebre Tribunal des Cinq et parmi eux son fils Obed le seul de ses 17 enfants qui lui survecut.
Malgre les malheurs familiaux sans fin dont il fut accable, les famines et les persecutions, il a laisse une ceuvre prodigieuse couvrant tous les domaines, devenue rapidement classique bien que non-imprimee, recopiee a la main de generation en generation en particulier le recueil des Takanot edictees a Fes par les rabbins de Castille.
Son chef- d'oeuvre, Michpat outsedaka Beyaacob, recueil de sentences et de Responsa. Ne fut imprime qu'en1894 aAlexandrie par l'association Dobebe Shifte Yeshenim, fonde par l’emissaire de Jerusalem rabbi Raphael besimon qui edita quelques annees plus tard egalement son immortel recueil de poemes ( 400 ) pour toutes les circonstances Et lekol Hefetz
Plusieurs de ses elegies sur la destruction du Temple de Jerusalem ont ete incorporees dans le rituel des offices de Ticha Beab des synagogues marocaines. Une grande partie de ses ecrits ont ete perdus lors de l,expulsion des juifs de Fes de leur quartier du mellah lors du bref regne sanguinaire de Moulay Lyazid ( 1790 – 1792 ).
Meme apres sa mort il ne connut point le repos, sa tombe ayant été tranferee a deux reprises en 1791 sur edit du Sultan dans le cadre de ses persecutions et en 1884 par le bon sultan Moulay Hassan pour agrandir son palais mitoyen de l'ancien cimetiere juif de Fes.
דמויות בתולדות היהודים במרוקו
רבי יעקב אבן-צור
1673 ־ 1753
מוצאה של משפחת אבi-צור, מהמגורשים שהגיעו לעיר פאס. ענפים מהמשפחה עברו לערים מכנאס וסאלי, במאה vי׳׳ח. מתוכה יצאו תלמידי חכמים אשר הותירו אחריהם יצירה ענפה בכל תחומי היהדות, בפסיקה, בהגות ובשירה. מבני משפחה זו בולטת דמותו של רבי יעקב בן רבי ראובן אבן-צור, שנולד בפאס באייר 673ו. אביו, רבי ראובן, היה חסיד ובעל מעשים, ונמנה על מקימי מרכז התורה במכנאס. בהיות רבי יעקב כבן אחת עשרה שנים, התייתם מאביו. עד אז הספיק ללמוד ממנו רבות וראה בו את מורו ורבו המובהק.
בצעירותו בלט בצמאונו הגדול לדעת, בחריפותו, בהתמדתו ׳באהבתו העזה לספרים. ספרים שלא יכול היה להשיגם, העתיקם במו ידיו. ספרים מוקדמים רבים השתמרו והגיעו לידינו בזכות העתקיו, ביניהם ספר התקנות של חכמי פאס, שהגיע לדפוס. הוא אסף את התקנות שתיקנו חכמי הדורות שקדמו לו, העתיקן אחת לאחת, ערכן לקובץ, והוסיף אליהן רבים מפסקי הדין של חכמים קודמים. בהיותו כבן עשרים, התמנה רבי יעקב לסופר בית הדין בפאס. תפקיד זה נתן לו את ההזדמנות להיות מצוי בקרבתם של חכמי העיר ודייניה, וללמוד ולקבל מהם מסורות ומנהגים. ב-1704, בהיותו כבן שלושים ואחת, התמנה לדיין בבית הדין של רבי יהודה בן־עטר.
ב-1733, התמנה לאב בית הדין, וקנה לעצמו שם כסמכות ההלכתית העליונה בכל מרוקו. הגיעו לידינו מאות רבות מפסקיו, בהם בולטים עצמאותו וכושר הכרעתו, כמו תקיפותו בדין, כלפי ראשי קהל ומקורבים לשלטונות, אשר ניצלו את כוחם לנשל את הפרט. רבי יעקב היה בעל חוש היסטורי מפותח, ובפסקיו ציין פרטים רבים על התקופה, השואלים, מיקומם ותאריכים מפורטים, והם משמשים אוצר בלום לחקר תולדות היהודים במרוקו.
תשובותיו ופסקיו פורסמו בקובץ 'משפט וצדקה ביעקב/ בשני כרכים. בגלל חיכוכים עם ראשי הקהל, היטלים, פגעי טבע ובצורות, נאלץ רבי יעקב לשהות בערים מכנאס וטיטואן, ובתקופות אלו ישב שם כדיין בבית הדין. במכנאס שהה וכיהן כאב בית הדין, למעלה מעשר שנים, ובטיטואן כשלוש שנים, תיקן תקנות רבות בענייני חברה, כלכלה ומשפט. רבי יעקב היה גם משורר וסופר, ושירתו היתה מרובת פנים. כ-400 פיוטים פרי עטו, פורסמו בקובץ שירתו ׳עת לכל חפץ׳. לצד השירים בעברית כתב גם שירה בארמית ובלאדינו.
לבד מנדודיו הרבים, ניחתו עליו גם אסונות כבדים ורבים. רבי יעקב שיכל נשותיו ושישה-עשר מבניו. היחיד מבניו שנותר בחיים לאחר פטירתו, היה רבי רפאל עובד, שכיהן כדיין עוד בחיי האב, ומילא מקומו אחריו. רבי יעקב נפטר בחודש טבת, ב-1753, והותיר אחריו חיבורים רבים, חלקם זכו לדפוס ואחרים מחכים לגואל. פסקיו מצוטטים רבות בתשובותיהם של חכמי מרוקו, מאז ועד היום.
פיוטי רבי יעקב אבן-צור-ב.בר-תקוה
פיוטי רבי יעקב אבן צור
קובץ ראשון יוצא לאור על פי דפוסים וכתבי יד בצירוף מבוא, חילופי נוסח וביאורים
בידי בנימין בר-תקוה
משגב ירושלים
המכון לחקר מורשת יהדות ספרד והמזרח
תשמ"ח.
רבי יעקב אבן צור – רקע היסטורי וחברתי ופיוטים.
הרקע ההיסטורי והחברתי לצמיחת הפיוט במרוקו
הפיוט הוא בן לווייתה הנאמן של ההיסטוריה היהודית. קביעה חשובה זו של אחד מגדולי החוקרים שקמו לפיוט מהעברי הלא הוא י"ל צונץ. מתאשרת גם מתוך עיון בפיוט העברי בארצות המזרח במאות האחרונות. ואולם כדי להבין קביעה זו לאשורה עלינו לשרטט מעט את הרקע ההיסטורי של גולת מרוקו.
את המבנה החברתי שלה, שעל גביו צמחה השירה העברית בכלל, ושירת רבי יעקב אבן צור בפרט. הבא נזכור את הכלל, כי כל ספרות באשר היא, אינה נכתבת בחלל ריק, וצכאן שלכל עיון בספרות חיית להתלוות הידיעה הכללית של הרקע עליו צומחת ספרות זו. להלן הרקע הכללי של התקופה.
המקום.
ההיסטוריה של תושבי מרוקו ובהם של יהודיה, מושפעת מן הגיאוגרפיה המיוחדת המאפיינת ארץ זו. מבחינה גיאוגרפית הפיזית נוכל להבחין בשלושה מרכיבים. חבל ארך של שפלה ורמות, נמוך יחסית, סמוך לים התיכון ולאוקיאנוס האטלנטי, חבל ארץ הררי הכולל את הרי האטלס הגבוהים ואת הרי הריף, וחבל ארץ הכולל רמות ומישורים היורדים את הסהרה.
במקביל נוכל להבחין בשלושה מרכבים גיאופוליטיים שהשפיעו על תולדות יהודי מרוקו, רצועת הארץ לאורך הים התיכון עליה לוטשים עיניהם ספרד אנגליה, רצועה אשר בה נודע תפקיד חשוב ליהודים בחיי המסחר, והוא הדין לערי החוף הסמוכות לאוקיאנוס האטלנטי.
אזור הארץ המרכזי שם נמצאות ערי השלטון המסורתיות ובראשן פאס. לאזור מרכזי זה הגיעו רבים מן המגורשים, ובתוכם משפחת אבן צור, שהתיישבו בערי השלטון מטעמים שיוסברו להלן. אזור דרום מרוקו שהרים גבוהים מפרידים בינו לבין שאר חבלי הארץ, ואשר עמקיו יורדים אל הסהרה.
בחבל ארץ זה נתפתח קשר הדוק ביותר בין היהודים הכפריים ובין שבטי הברברים המקומיים. ואולם דומה כי כדי לספוג מעט ממגוון הנופים המיוחדים של הארץ עלינו להטות אוזן לרישומיהם של נוסעים שביקרו במרוקו, התרשמו ורשמו זיכרונות מסעותיהם.
שני ספרי מסע יוזכרו כאן : הראשון, " משא בערב ", שנכתב לפני כמאתיים שנה על ידי שמואל רומאנילי ( שממנו אביא בהמשך בע"ה קטעים נבחרים, ככל שיאפשר הזמן ) . והשני " מארץ מבוא השמש " שנכתב לפני כשלושים שנה על ידי פרופסור הירשברג ( שממנו כבר הבאתי קטעים רבים בכל הפורומים ) .
האחרון מציין כסימן היכר את ריבוי הניגודים במרוקו שבהם נתקל האדם בכול : בטבע הדומם, באקלים, באופי העמים והאנשים ללא יוצר מן הכלל. מבחינת הנוף בולט הניגוד בין המדבר הלוהט להרים המושלגים, בין יערות העד של הארזים לערבות הצחיחות, ואף שתיאורו נכתב במאה העשרים על חידושיה, הנה מציאות היסוד של נופי מרוקו ניכרת היטב מתוך הדברים.
" הרי לפניך פאס היושבת על מים רבים שקול שקשוקם בברזים הפתוחים יומם ולילה מלווה אותך בכל אשר תפנה. והנה מראכש אף היא במרכז מרוקו, שאקלימה יבש ומידות החום מגיעות בה בקיץ לחמישים מעלות צלזיוס.
מצפון מקיף אותה יער דקלי תמרים, ומדרום נשקפות עליה פסגות האטלס הגבוה.ומראה שלגיו מצנן את להט השמש הבוערת. אורחות גמלים המתכוננות לחצות את הסהרה מכאן, ותחנות החורף לגלישה בשלג. העוטף במכסה צחור את מדרונות ההרים ואת פני האגמים הקפואים, מכאן.
אותה שעה שרוי החוף האטלנטי באוויר ממוזג של אביב נצחי ויתה יכול להתרחץ במימי האוקיאנוס בתקופת טבת, ולהתענג למראה הביצורים שהקימו כאן הפורטוגזים לפני מאות בשנים, ועל ידם, " קצבות " – בירות ו " קצור , טירות שליטים ברברים אף הן ירושת העבר.
מגוונת ורבת פנים היא אפוא ארץ מרוקו, ומרובים יישוביה ופינותיה בהם ישבו היהודים לדורותיהם, ואשר בהם נהלו על פי התנאים הגיאוגרפים את אורח חייהם המגוון, אך מאחדת את היהודים הדבקות בתורת ישראל.
בנופים אלה של ארץ המערב נתפתח יישוב יהודי עוד מימים קדומים. בידינו עדות של כתובות קבורה עברית מן המאה השלישית לספירה, אשר נמצאה בוולוביליס שבין מכנאס לפאב וזו לשונה : מטרונא בת רבי יהודה נח. מהידוע לנו על ההיסטוריה המוקדמת של היהודים במרוקו יש לציין את עדויות ההיסטוריונים הערביים ובתוכן עדותו של ההיסטוריון הנודע אבן חלדון.
המספרים לנו על אודות שבטים ברברים שלמים שנתגיירו לפני התפשטות האסלאם. נקודת ציון חשובה בתולדות היהודים במרוקו קשורה בייסודה של העיר פאס על ידי אדריס השני בראשית המאה התשיעית. בעיר זו ישב במאה הי"א הרי"ף הלא הוא רבי יצחק אלפאסי הפוסק הנוגע.
במאה שאחרי כן, משתנה מצב היהודים במרוקו לרעה עם עלייתם של האלמאחידים. הם המייחדים. שבטים קנאים אלו החריבו קהילות שלמות במרוקו ובספרד בין השנים 1140 – 1150. ועליהן קונן הפייטן הנודע רבי אברהפ אבן עזרא בקינתו " איך נחרב המערב ורפו כל ידייים "
ובקינתו " אההה ירד על ספרד ". עם שהוא מזכיר קהילות שחרבו במרוקו, כדרעא, סג'למאסה, תלמסאן, סאוטה, מכנאס, סוס אגאמאת, ותלונות שיא בפיו על חורבן פאס. הדי טרור, אימה, טבח ושמד עולים מתוך קינות אלו.
נקודת המפנה בתולדות יהודי מרוקו קשורה בבואם של המגורשים מספרד. אשר כאמור גם משפחת אבן צור נמנתה עמהם. מצד אחד עדים אנו לפריחה רוחנית ולשגשוג מוחדש של חיי התרבות היהודיים עם בוא המגורשים, ומצד שני מעידים המקורות ההיסטוריים על חבלי קליטה של המגורשים ועל קשיי מיזוג של קהילות המגורשים וקהילות התושבים.
ואולם ברבות הזמן רואים אנו כי בני המגורשים עולים לגדולה הן בתוככי הקהילה היהודית והן מחותה לה בחצר המלכות. אלא שיש לציין במיוחד את תרומתם לחיי הרוח היהודיים, חותמם מכריע של בני המגורשים מוטבע בתחום הפסיקה וההלכה. אכן הספרות הרבנית של מרוקו מתמלאת מתורתם של המגורשים, והפסיקה נבנית על פי מורשת חכמי קסטיליה.
עדות חיה לכך משמש הקובץ הנודע של " תקנות יהודי מרוקו " שבו מובעת לא אחת תחושת הרצף הרוחני של חכמי מרוקו בני המגורשים, שראו עצמם כממשיכיה הנאמנים של מסורת הפסיקה הספרדית. דבר זה עולה גם מתוך קובצי השאלות והתשובות של חכמים אלו ובתוכם מתוך קובץ השאלות והתשובות " משפט וצדקה ביעקב " לרבי יעקב אבן צור.
דרך אגב יש להעיר, כי את עלייתם המהירה של המגורשים יש התולים בדלדול הקשה שפקד את יהדות מרוקו ובמיוחד את קהילת פאס ערב בוא המגורשים, בשל רדיפות ושמד שהתישו את כוחם הפיזי והרוחני כאחד. ואולם תהליך עליית המגורשים בחברה היהודית במרוקו נשא עמו ברכה מרובה. ואין מרכז אחר בצפון אפריקה שבו שינו המגורשים את פני חיי הרוח לדורות כבמרוקו.