ארכיון יומי: 29 בדצמבר 2012


עבודת שורשים לתלמיד

עבודת שורשים לתלמיד

ב-1937 הצטרפה גם איטליה למסע הגרמני האנטי-יהודי. האיטלקים תיארו את היהודים הן כסוכני הקולוניאליזם הצרפתי במרוקו, והן כסוכני הקולוניאליזם הבריטי בארץ ישראל התיכון. כמו כן נצטוו בתי המסחר האיטלקיים לצמצם את קשריהם עם היהודיםומשנת 1938 ואילך סגרו כמה מוסדות תרבות איטלקיים בטנג׳יר וברבאט את שעריהם בפני יהודים.

תגובת היהודים לאנטישמיות היתה בין היתר הטלת חרם מוחלט על כל הסחורות מתוצרת גרמנית. פעולה זו לא מצאה חן בעיני שכניהם הערביים ועל רקע החרם האנטי-גרמני פרצו התנגשויות דמים בין יהודים למוסלמים, בערים שונות כמו תיטואן, רבאט וקזבלנקה.

ההסתה האנטי־יהודית התגברה מראשית מאי 1940. היהודים הואשמו בין היתר בהתעשרות על חשבון המלחמה, ״שגרמו אחיהם בני עמם באירופה״. תפקיד מרכזי מילאו במערכה זו קבוצות הימין הקיצוני בקזבלנקה, באוג׳דה, בפורט ליוטי וברבאט. במקרים אחדים הצטרפו מוסלמים להתנכלויות שאורגנו על ידי הצרפתים. כך למשל במלאח של פאס נהרג יהודי ושישה אחרים נפצעו בהתקפה שערכו חיילים צרפתיים ומוסלמים. השלטונות הרחיקו את היהודים מהמסחר הסיטונאי, אסרו על היהודים בערים שונות להתגורר ברבעים האירופיים, הוטל נומרוס קלאוזוס של 2% על בעלי המקצועות החופשיים, כגון רופאים, עורכי דין, רוקחים, אחיות ועוד, והונהגה הקצבת מזון לפי קריטריונים גזעניים.

לאחר הפלישה האמריקנית לחופי אלג׳יריה ומרוקו ב-8 בנובמבר 1942 (״מבצע לפיד״), התרבו הפגיעות ביהודים, שהואשמו בשיתוף פעולה עם האמריקנים. פעולות העונשין נגד היהודים קיבלו מעין גושפנקא רשמית, שכן השתתפו בהן שוטרים וחיילים צרפתיים בקזבלנקה, ברבאט, בפאס ובמכנאס, והצטרפו אליהם מעת לעת מפגינים מוסלמים. מאות צעירים יהודיים נשלחו למחנות עבודה, נוסף על מאות פליטים בעלי נתינות זרה, שבחלקם שירתו בלגיון הזרים הצרפתי. עם זאת, יחסית למצבם של יהודי אלג׳יריה ותוניסיה, יהודי מרוקו נפגעו אך מעט כתוצאה ממצב המלחמה.

משפחת הלוי אבן יולי – חיים בנטוב – ממזרח וממערב כרך ב'

 

משפחת הלוי אבן יולי – חיים בנטוב – ממזרח וממערב כרך ב'

לא נטעה אפוא אם נניח, ששמואל היה מקורב עוד בחיי מולאי איסמעאיל, לבנו מולאי מולאי עבד אללאה, וכשמלך הלה, מינהו לנגיד כנראה בשנת ת"צ – תצ"א. עבד אללאה, בשנותיו הראשונות כמלך, מסוכסך היה עם תושבי פאס, הפסיק להם את אספקת המים והפגיז את העיר.

גם במכנאס הסתכסך עם אודאייא " וציווה עליהם להרוס את שכונתם " מדינת ארייאד " הסמוכה למללאח של היהודים. שרי המלך, שזממו לשלול את המללאח, כנזכר בתעודה הנ"ל, ייחסו כנראה ליהודים כוונות מרידה כמו האודאייא שכניהם.

טיב הסכנה שהכניס עצמו שמואל בה, לא נודעה לנו. שמא הצליח להפריך את חשדותיהם לפני המלך, ושכנעו כי היהודים נאמניו. בכל אופן, הקהילה הכירה לו תודה על כך והוסיפה להעריצו.

על דרך התמנותו של שמואל לנגיד מספר לנו הרב אליעזר די אבילה : " לא הביא עצמו לידי מדה זו אלא כשהלך עם הקהל לפני המלך על ענייני הציבור ציווהו לנגיד עליהם ", לאמור, לא ביזמת הקהל ולא על פי הצעתם נתמנה, אלא מלמעלה במצוות המלך. דבר זה מחזק את השערתנו, כי מוכר היה למלך מלפני כן. כשנתמנה לנגיד , נעשה מיועצי המלך ופעל כאחד מחצרניו.

מתעודה שבספר " באר מים חיים " המובאת להלן, אנו עומדים אף על מידת מעורבותו של אחיו יהודה, הבא מכוחו, בענייני החצר. האירוע הוא בתשרי תצ"ה, שלהי שנת 1734, על סף סילוקו של המלך עבד אללאה מן המלוכה בפאס ובצפון הארץ.

יעב"ץ מספר לנו, כי בשנים תצ"ה וחצי שנת התצ"ו נתחלקה הארץ לשתי מלכויות : בצפון ומכלל זה הערים תיטואן וסאלי היו פורעים את המס למולאי עלי ( אלערז ) שהוכרז כמלך על ידי ה " עביד ", ואילו בדרום ומכלל זה אגאדיר, היו פורעים את המס למולאי עבד אללאה, שישב אז בעיר תרודאנת, אשר במחוז סוס.

נראה שאף בהעדר המלך עבד אללאה הוסיף שמואל למלא את תפקיד הנגיד תחת המלכים מולאי עלי, מוחמד בן ערבייא ואל מוסטדי, שמלכו בין השנים תצ"ה – ת"ק – 1735 – 1740. שנים אלו היו שנים קשות ליהודי מרוקו. בהן חל הרעב הגדול של שנת תצ"ז – תצ"ח, שכליה חלק גדול מהקהילות לדלדול היישוב היהודי במרוקו.

שמואל הוא מהנגידים המועטים, שהקהילה העריכה והעריצה אותם. איננו שומעים מישהו מטיל בו שמץ דופי, וכולם מציינים אותו לשבח. אף יעב"ץ, שיחסו לנגידים שבזמנו היה שלילי ביותר, אומר על שמואל, בשנת תצ"ד " דהניחא כל עוד שהנגיד שמואל הלוי עומד על משמרתו הנה הוא עושה שלום ואמת ".

בשנת תצ"ה חיבר לכבודו הפייטן רבי יצחק בן אברהם אסאבאג, שיר ידידות במתכונת אזהרות רבי יצחק בן ראובן, וכולו שבח ותהילה לשמואל. בהקמתו לשיר זה, מספר הכותב על חלום שהיה לו, בערב שבת וראש חודש זיו משנת התצ"ה, שהניעו לחבר את השיר.

" עקרן של דברים כמו שגלוי לפני אדיר אדירים שאדוננו הרב….יהודה בן עטר זצוק"ל היה דורש בתוך הקהל….והיו יושבים סביבו הנגיד המעולה נר"ו וסיים הרב ז"ל….ואמר קדיש…והוציא ספר תורה וקרא כהן ראשון ואמר ויעמוד לנגיד המעולה, והייתי מפייט לכבודו כמנהגי …והנה אדם אחד קדוש ונורא …בא ואמר לי בזו הלשון " ואס בהאד לפיוט כא תחב תכון יוצא ידי חובה מעא סיד שמואל……למעלה דייאלו ענד הקב"ה מא תקדרסי תסמעהו, ונתין קום כתב ואחד שיר עלא תרחיב לאזהרות

תרגום : האם בזה הפיוט אתה רוצה לצאת ידי חובה עם הנגיד שמואל…המעלה שלו אצל הקב"ה לא תוכל לשמעה ואתה קום חבר שיר אחד במתכונת האזהרות.

אמרתי לו : למען ה' מה שמך ? אמר לי רבי יוסף בן זכרי צאחב צדיק למדפון פאזרו

תרגום : חבר הצדיק הקבור באזרו – בכפר אזרו קבור צדיק, שהיו הולכים להשתטח על קברו גם חכמים גדולים. רבי יעקב בירדוגו בספר " קול יעקב " שיר יב, שר לכבודו, ושם הוא אומר כי מקובל בידינו שהצדיק הנזכר נפטר בחור. רבי יוסף בן זכרי – לא מצאתי זכרו במקום אחר. על הצדיק באזרו השתטח וחיבר שיר גם רבי יוסף הלוי בן יולי, שנדבר בו להלן.

מחלום זה נוכל אנו לדמות לעצמנו כמה חשוב היה הנגיד שמואל ומתאר מקצת מדרכי התנהגותו, אהבתו הגדולה לתורה וללומדיה, כיצד היה מחלק צדקה בעצמו בכל יום שישי, ועוד. ערכו האמנותי של השיר אולי אינו גדול, ולא יהא אלא כתעודה המבליטה את פועלו של שמואל.

Mariage juif a Mogador-fran-angl

Mariage juif a Mogador-fran-angl 

L'obligation de dresser une ketouba est générale dans toutes les communautés juives et semble très ancienne. Il est à penser qu'elle l'était sur parchemin ou sur vélin (comme l'est encore aujourd'hui, obligatoirement, le guett (acte de divorce) mais on ignore à quelle époque on commence à l'ornementer. Il semble que cette tradition remonte à plus de mille ans, si l'on considère que la première ketouba ornée connue date de l'an 1010. Il est a pesumer que d'autres l'ont precede.

Le lieu où fut découverte cette ketouba (Le Caire), le style islamique de l'ornementation où l'écriture elle-même constitue le principal élément de décoration, la proximité de la patrie du Judaïsme et de ses premiers centres talmudiques, laissent supposer que l'usage d’embellir la ketouba soit né dans le Moyen Orient, d'où il rayonne d'abord vers les communautés de rite espagnol (sépharade) et ensuite vers les communautés européennes de rite allemand (ashkénaze) puisque la plus ancienne ketouba connue, après celle du Caire, date de 1391 (Autriche).

Il est évident qu'avec les massacres, les expulsions, les pillages, les conversions obligatoires, les tortures et autres atrocités commises principalement par les peuples d'Europe, les archives familiales avaient bien peu de chance de durer. Il faut donc attendre le XVIIe siècle et surtout le XVIIIe siècle et les premières clartés de la tolérance pour retrouver la ketouba ornée souvent richement, dans les styles Renaissance, Baroque, Classique ou Rococo suivant le lieu et l'époque.

Pour souligner à quelle somptueuse profusion on en est arrivé dans ce sens, il me suffira de signaler une ketouba padouane de 1670 où la décoration occupe quatre fois plus d'espace que le texte. Et quelle décoration! Le tiers supérieur est occupé par un demi-cercle où une vigne déploie ses feuilles, ses vrilles et ses grappes autour d'une cartouche ovale où figurela Jérusalemidéale. Six autres cartouches, plus petites mais plus travaillées montrent la femme au foyer : une douzaine de volatiles habitent la vigne que deux fontaines monumentales au triple jet d'eau arrosent. Dans les angles supérieurs laissés libres par le demi-cercle deux cartouches vides étaient destinées sans doute à porter les initiales des mariés.

Sur les deux tiers du bas, vingt-quatre cartouches alternent les symboles des douze tribus d'Israël et les douze signes du zodiaque autour d'un carré formé par deux colonnes torses supportant, au dessus d'un seuil carrelé, une poutre portant les mots " sous un bon signe et un sort supérieur ".

Et à l'intérieur du carré, le texte écrit en caractères carrés, par lequel Moïse, fils de Simha Luzzato, prend pour femme Laura, fille de Moïse Altrini et lui assure un douaire de 2500 ducats de Venise. L'exagération dans ce sens était telle en Italie que certaines communautés furent obligées de fixer un prix maximum à ne pas dépasser pour la décoration de la ketouba.

חיי היהודים במרוקו – תערוכת מ.ישראל- " סכאראת דתפילין " 

 

 

חיי היהודים במרוקו – תערוכת מוזיאון ישראל

תיקים לתפילין – " סכאראת דתפילין " 

המחציתת הראשונה שלהמאה העשרים

קטיפה או משי על גבי קרון ; רקמה של חוטי כסף וזהב

על גבי דגמים גזורים של עור או של קרטון ; גדילים ושרוכים 

קלועים מחוטי זהב ומשי

בצד אחד כתובת גדולה ; " תפילין " בצד האחר

כתובת נוספת ; " אליהו הלוי

זה האיש חנניה לוסקי זצ"ל

קברו של חנניה לוסקי ז"ל
צילמה ענת לוי-כהן הי"ו

זה האיש חנניה לוסקי זצ"ל

 

 

 

 

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 135 מנויים נוספים

דצמבר 2012
א ב ג ד ה ו ש
« נוב   ינו »
 1
2345678
9101112131415
16171819202122
23242526272829
3031  

רשימת הנושאים באתר