ארכיון יומי: 5 בדצמבר 2012


יחס דבדו -אליהו רפאל מרציאנו

משפחת בן זהור

השם בן זהור עתיק יומין והיה ידוע בספרד של המאה השתים עשרה: המשורר הגדול רבי יהודה הלוי שר שירים לכבוד הרב נחמן בן אזהור (ספר כל שירי ר׳ יהודה הלוי תל אביב, תש״ו, עמי 275).

בקהילת סיביליה שבספרד, משם יצאו משפחות כהני ה׳ בגירוש שנת קנ״א (1331 למני) ובאו לאלג׳יריה ולאחר מכן לדבדו, חי היה ר׳ אבו אל פתח בן זהור ־ אשבילי תלמיד הגאון הרב יצחק בן יוסף אלפאסי (גראטץ, ח״ד, עמי 408).

ענף משפחת הכהן בן זהור הוא אחד מהקרומים שבענפי משפחות הכהנים בדברו, ולולי דמסתפינא היייתי אומר שהשם בן זהור זהה במידת מה לשם סקלי: שני הכינויים משמעותם זוהר וברק והם רומזים על היחוס הרב של הכהנים הסיביליאנים שבדברו.

בשנת תק״ץ שימש בדבדו הדיין הרב שלמה בן ר׳ אהרן הכהן בן זהור ז״ל: האם הרב הדיין הנזכר הוא הוא החסיד ר׳ שלמה בן זהור הטמון סמוך ממש לקבר המלוב״ן הרב שלמה בר מימון ז״ל ואשר רבים מיהודי דבדו נושעו בזכות תפילות ע״י ציון הרב זיע״א.

אנשי תורה ומעלה היו בני משפחת בן זהור וגם אנשי שררה וגבורה מפורסמים הם במסירות נפשם להציל עשוק מעושקו ולהגן על דלים ואביונים: ר׳ יצחק הכהן בן זהור נתן הון רב על מנת לשחרר יהודי מבית הסוהר (מוזכר בקונטרס תולדות דובדו וחכמיה, עמי ח׳, המצורף לשו״ת מעלות לשלמה לרב שלמה הכהן צבאן).

פתגמי שבח והלל נקשרו לשמם הטוב של בני המשפחה: ״דאר בן זהור דאר זוואג ולעאר״ (בית בן זהור בית החלטות והכבוד), וכן ״יא לביטיווי, יא חזאם צלטאן, ראה מעני בכותו, ראה ראפד לאמאן (משפחת לביטיווי, ״אבנט של המלך, מתגאה בבני משפחתו (בן זהור), אנשי בטחון ואמון״.

וכן ״לכוואהנא יא לחראר, יא מוואלין למזייא, יעמרו קנטאר קנטאר ומא ירדושי בלכטייא״ (הכהנים הגבורים בעלי השרות והטובה, לוקחים סחורה ועוד סחורה, ומחזירים ביד רחבה).

המשפחה מוזכרת ברשימת בתי האב של קהל דברו באגרת יחס פאס (ספר פאס וחכמיה, ח״א, עמי 138 מאת הרב דוד עובדיה). המשפחה היתה מרובה באוכלוסין ורבים מבניה עברו לגור בערים: אוג׳דא, פאס, מלילייא, לעראייש, ווהראן ועוד.

הצדיק הישר והעניו, גזע תרשישים בנן של קדושים, נקי כפים ר׳ יהודה הכהן בן זהור הניח ברכה: שלמה.

החכם השלם, הולך חכמים יחכם, נהנה מיגיע כפיו, מרבה להטיב, הצדיק ר׳ שלמה הכהן בן זהור הנז׳ הוליד: יהודה, יוסף.

החכם השלם והכולל, חן ערכו מי ימלל, תורה וגדולה במקום אחד, רחים ומוקיר רבנן, בן איש חיל, רודף צדקה וחסד, ירא ה׳ ושלם, תמך בהדפסת ספרים רבים (ספר קרן לדוד מאת הרב דוד הכהן סקלי, ויען שמואל מאת הרב שמואל מרציאנו, שיח יצחק מאת הרב יצחק אלמאליח, ספר י״ג שורשי היהדות מאת הרב מסעוד הכהן, ספר ויחל שלמה וספר ויאסוף שלמה מאת הרב שלמה הכהן צבאן, ועוד), הרב יהודה הכהן בן זהור הניח ברכה: משה, שלמה, מרדכי, מאיר, אסתר, אליס, יפה, אורלי-רחל, מרים, רות, דבורה.

הנכבד, בנן של גדולים ושועים, רודף צדקה וחסד, נהנה מיגיע כפיו, הצדיק ר׳ יוסף הכהן בן זהור הוליד: משה, סתירא, פרלא, פנינא, מאחא, מרימא.

הצדיק, גומל חסדים טובים, הישיש הנכבד ר׳ משה הכהן בן זהור הוליד: יהודה, יוסף, אסתר.

הזקן הכשר, מוקיר רבנן ומהנה אותם מנכסיו, ביתו פתוח לרווחה, ר׳ יהודה הכהן בן זהור הנז׳ הוליד: משה, עמרם, לאה.

גברא רבא יקירא, בעל יראת ה׳ טהורה, ממייסדי ומראשי הקהילה בעיר נאדור הצדיק ר׳ יוסף הכהן בן זהור הוליד: אהרן, סעדיה, אסתר, לאה.

חסידא קדישא, אבן הראשה, שמו נודע בשערים, חכם חרשים, גזע ישישים, יראת ה׳ היא אוצרו, פאר ישראל והדרו, מוכתר בכתר חסידות שבכהונה וכתר שם טוב, המלוב״ן החסיד הרב שלמה הכהן בן זהור זיע״א הוליד: משה.

החכם הנכבד הצדיק, נהנה מיגיע כפיו, אוהב צדקות, גומל חסדים ידיו רב לו בספר תורת ה׳, בר אבהן ובר אוריין הרב משה הכהן בן זהור הנד הוליד: אליהו, שלמה, חנניה, עווישא, מרימא.

היקר ושפל ברך, נקי כפים, טוב לה׳ ולבריות, הצדיק ר׳ אליהו הכהן בן זהור הנ״ז הוליד: משה, יוסף, אברהם, סתירא, מימי, מרים, עלו, סעידא.

השם הטוב, מתהלך בתומו, חי מיגיע כפיו, עושה צדקות הצדיק ר׳ שלמה הכהן בן זהור הנד הוליד: אליהו, יעקב, יהודה, משה, לוויהא, רחל, סימי, מרים.

השם הטוב, הולך תמים ופועל צדק ר׳ חנניה הכהן בן זהור הנד הוליד: אליהו, סוליקא, פרטון.

החכם השלם והותיק, שב גם ישיש, אילן ששרשיו מרובין, מרבה להטיב, יראת ה׳ היא אוצרו הצדיק ר׳ אהרן הכהן בן זהור הניח ברכה: שלמה, דוד, קמירא, מרימא.

גברא רבא יקירא, זקן ונשוא פנים, מוקיר רבנן, ביתו בית ועד לחכמים, עושה צדקות, הצדיק ר׳ שלמה הכהן בן זהור הוליד: יצחק, יוסף, יהודה, סעידא, עווישא, ג׳והרא, יאקות.

הזקן הכשר, ירא אלהים וסר מרע, משכים ומעריב לבי כינשתא, הצדיק ר׳ יצחק הכהן בן זהור הנד הוליד: אהרן, משה, שמעון, יעקב, רחמים.

הנכבד, הולך תמים ופועל צדק, גומל חסדים תומך בבני תורה ומהנה אותם מנכסיו (העמיד בנין שלם עבור ישיבת בעלי תשובה), חונן דלים ומחסה לאביונים, ירא את ה׳ ושלם הצדיק ר׳ יוסף כהן בן זהור הגז׳ הוליד: מאיר הי״ד, אליהו, נונא, אסתר, דבורה.

היקר השם הטוב, טוב לה׳ ולבריות, איש חסד ורחמים הצדיק ר׳ יהודה הכהן בן זהור הנז׳ הניח ברכה: שלמה, אברהם, משה, סולטאנא, מרי, מאחא.

הזקן הבשר, תם וישר, שב גם ישיש, גומל חסדים טובים, עטרת זקנים, הצדיק ר׳ דוד הכהן בן זהור הנד הוליד: יוסף, מסעוד, אהרן, אליהו, סעידא, מאחא.

הנכבד היקר, נודב נדבות, אוהב צדקות, נקי כפים, הצדיק ר׳ יוסף הכהן בן אזהור הנד הוליד: שלמה, יעקב, דוד, מאיר, ג׳ולייט, שושנה, זקלין, עליזה, מזל-טוב.

השם הטוב, דובר משרים, תם וישר, הצדיק ר׳ מסעוד בן זהור הוליד: מזל, ורדה, לאה, רבקה.

היקר, ושפל ברך, נוח למקום נוח לבריות, גומל חסדים, הצדיק ר׳ אהרן הכהן בן זהור הניח ברכה: דוד, שלמה, מרדכי, אסתר.

גברא רבא, נהנה מיגיע כפיו, תם וישר ר׳ אליהו הכהן בן זהור הנד הוליד: דוד, שלמה, יעקב.

יחסם של חכמי מרוקו לאמונות עממיות.א.בשן

ביקורת חכמים על הכישוף.קמע לראש חודש ניסן

מעשה בשנת 1715 שהבעל רצה לשאת אישה שנייה כי אשתו שהוא נשוי אתה קרוב ל – 16 שנה ילדיה מתים בעודם קטנים. הבעל טען שאשתו " דורשת אל המכשפות להפר מחשבותיו שלא ישא עליה ".

רבי יעקב אבן צור כותב " יחקרו וידרשו טיב העניין ויחרימו על כל איש ואישה שחשודין על זה ולא יזידון עוד לעסוק בלט ובכישוף, חתום על פסק הדין גם רבי יהודה בן עטר 1655 – 1733.

רבי דוד צבאי 1869 -1956 יליד רבאט שכיהן במאזאגאן ובאוג'דה מטעם השלטונות, התייחס לכישוף בשלילה. הוא סיפר על אישה שהעידה על יהודי מבעלי הסמרטוטין שהוא עוסק בכישופים שביקה ממנו שיכתוב לה " עניין חשק ואהבה " עם בחור, והחכם כינה את המכשף רשע.

הכישוף תופעה רגילה.

רבי יוסף משאש, שדחה אמונות עממיות, דן בכתביו על הכישוף כתופעה נפוצה. מעשה בחתן שנאסר במעשה כשפים ולא הייתה לו גבורת אנשים, זקנות שסיפרו לגבר שאשתו הראשונה עשתה כשפים לאשתו השנייה ולכן הוא עקר, או בעל שרצה לגרש את אשתו ללא כתובה כי עשתה לו כשפים, ואני אמרתי לו שאין בדבריו כלום. העושה כשפים עוברת על דת יהודית כי יש חשש שתכשיל אותו בשקצים. הוא נימק מדוע נשים עוסקות בכשפים.

א.      שרובן בטלניות, ומוחן רפה.

ב.       כדי שיהיו אהובות על ידי בעליהן, ובייחוד אם יש לו שתי נשים.

רבי יוסף שהתנגד לביגמיה ראה בתופעה זו השפעה של מעשי כישוף. לדבריו " דברים אלו מצויים בכל הנשים מאז ועד עתה.. בדורות האחרונים כל הנשים הן פרוצות בכשפים. כלומר הדבר נפוץ ואין להילחם בו.

אין הוא דוחה את הכישוף, הכישוף הוא למעלה מן הטבע, ותופעה בלתי מובנת. הכישוף עשוי להיות מועיל : משעה ביהודי שנקם בכוח כישופי במוסלמי שלעג ליהודים. ומעשה ביהודייה שהצליחה בכוח כישופיה לזרז לידת תינוק בבית מלך הודו. מסקנתו שאם הכישוף מועיל אין לפסול אותו.

בירושלים הייתה תקנה שהועתקה בשנת 1730 מלווה " חרם שלא לעשות שום כשפים ולא יצוה לגוי לעשות אפילו לאהבה. אבל במרוקו לא התקבלה תקנה זו

כתר קדושה – תולדות הזהב לבית פינטו

רבי יוסף ויטאל קלאבריש

בהיותו בדמשק, פגש במיודעו סופר הסת״ם הידוע, ר׳ יוסף ויטאל קלאבריש, מיוצאי גלילות קלבריאיה, אביו של ר׳ חיים ויטאל, המהרח״ו זיע׳׳א, אשר גם הוא נמנה על פליטי פורטוגל ואנקונה.

ר׳ יוסף ויטאל מאצילי בני ישראל היה, ניצוץ נשמתו מעזרא הסופר, ויש אומרים, משורש ר׳ מאיר ונפש ר' ישבב הסופר.

מלבד צדקותו וחסידותו, נמנה על אותם סופרי סת״ם יחידים, עליהם כוונו חז״ל בהשוותם את זיכוי הרבים שגורמת כתיבתם, לזריחת כוכבי השמים. מוניטין רבים יצאו לפרשיות התפילין ומזוזות שכתב, שכן, מלבד הכתב הנדיר ביופיו, הצטיינו גם בכך שנכתבו בקדושה ובטהרה, בריבוי טבילות, בכוונות ויחודים עילאיים.

מפה לאוזן סחו הבריות, כי מרן הבית יוסף סיפר, שהמגיד שהיה נגלה לו בקביעות מן השמים גילה לו כי: ״חצי העולם עומד בזכות התפילין הכשרות שר׳ יוסף ויטאל כותב״ ואף האר״י הקדוש אמר כן לבנו ר׳ חיים ויטאל. והרמ״ע מפאנו, גדול הדור, כאשר יצא חוצץ נגד המערערים על כשרות התפילין הנעשים באיטליה, כתב: שמכיון שהתפילין שעשה ר׳ יוסף ויטאל נעשו כתבנית אותם תפילין הנעשים באיטליה, הרי שיש בזה הוכחה ניצחת לכשרותם, והמערער על כך עתיד ליתן את הדין, (שו״ת הרמ״ע מפאנו סימן ל״ח).

לפיכך, מדקדקים במצוות התאוו לקבוע את המזוזות שכתב בפתחי בתיהם, ולעטר את ראשם וזרועם בפרשיות התפילין פרי קולמוסו. בדמים מרובים רכשו את התפילין ומזוזות שנשאו את השם: ״תפילין רב קלאבריש״, ונהגו בהם קדושה יתירה.

יוסף ה׳ עליכם ככם

בת יקרה, יראת שמים ותמימה, היתה לו לר׳ יוסף ויטאל. כאשר חפץ להשיאה, ביקש למצוא חתן כלבבו, תלמיד חכם צדיק ומיוחס. לכן כאשר פגש בר׳ פינטו יוסף ידידו משכבר הימים, שהיה מוכר לו כמי שמתאים לדרישותיו, החליט כי  הוא מתאים להיות חתנו, ועל אף גילו המתקדם (בשנות השבעים), נתן לו את בתו לאישה.

על פי מסורת המשפחה. כאן המקום לעמוד על נקודה עמומה, בה התחבטו כמה מכותבי קורות לימים (ראה: היהודים במצרים וסוריה תחת שלטון הממלוכים עמי 490 הערה 27). והיא: האם רבי יוסף אביו של ר׳ יאשיהו הוא עצמו היה מגולי פורטוגל וניצל מן המוקד, או שמא היה רק נכדו של ר׳ יוסף הניצל. הגרום לערעור: מרחק השנים הרב בין גלות פורטוגל ללידת ר׳ יאשיהו. אכן, הם נשענו על אוצר ישראל ומקורותיו העמומים, שם נכתב שר׳ יוסף הגיע לדמשק מפורטוגל בשנת רנ״ז (1497) שהיא שנת גרוש פורטוגל. וזה לא נכון! כי כפי המסופר לעיל, ר׳ יוסף היה מנמלטי המוקד באנקונה בשלהי שנת שט״ו (1555), ורק אז הגיע לדמשק, ובודאי היה זה לא לפני שנת שט״ז. א״כ לפי ההערכה שר׳ יאשיהו נולד בסביבות שנת שכ״ה (1565), הרי שר׳ יוסף אביו נשא את בתו של ר׳ יוסף ויטאל כמה שנים אחר שהגיע לדמשק, ותיכף נולד לו בנו ר׳ יאשיהו, והדברים מתאימים מאד. אלא, שהנקודה הקשה היא: אם אכן הוא עצמו היה מגולי ספרד ופורטוגל, מוכרח הדבר שהיה כבר למעלה מגיל שמונים בעת שנולד לו בנו. אמנם אין בכך פירכא לגירסת מסורת המשפחה משתי סיבות: א. משום שיתכן כן, בפרט לפי מה שהיה רגיל בפיו של הצדיק ר׳ משה אהרון פינטו זצ״ל שאבותיו ואבות אבותיו נולדו להוריהם בגיל מאוחר בדרך כלל, כפי שתעיד על כך העובדה שמאותם ימים (לפני למעלה מארבע מאות שנה) עד עתה אין בשושלתם יותר מעשר דורות, והמעיין בתאריכי הלידה בהמשך הספר יווכח בכך. ב. כידוע, גירוש ספרד אמנם היה בשנת רנ״ב, אך לא כל היהודים ברחו מיד, אלא רבים החביאו בסתר שנים רבות דבר יהדותם, ובפרט בגלות פורטוגל. אם כן, יתכן מאד, שר׳ יוסף נולד בספרד להוריו, כמה שנים לאחר שנת גירוש ספרד או פורטוגל, בזמן שהם המשיכו לדור בערים אלה כאנוסים, ורק לאחר כמה שנים נמלטו לאנקונה. השערה זו תתחזק עם העובדה שגזירת האפיפיור באנקונה חלה על ראשם של האנוסים בלבד.

אכן נפלאות הבורא, שני פליטי חרב מאותו גיא צלמות, נתגלגלו למקום אחד, הצדיק חתן, ויוסף הצדיק מחותן. וצדיקו של עולם, הוסיף מצדק צדקתו, ושידך ביניהם, להקים בנין נצח, לקיים שבחו ״צדקתך צדק לעולם". ודאי זהו הגורם שנתברך זרעם בברכת: ״יוסף ה׳ עליכם ככם אלף פעמים״, וכפי שדרשוהו דורשי רשומות: ״יוסף״ – ר׳ יוסף ור׳ יוסף, ״ה׳ עליכם״ – בורא עולם שעמד עליכם, להוציא אתכם מכור ההריגה, והוא שסובב וגלגל שתשתדכו ביניכם, אם כן, ראויים אתם, שמחיבורכם יצאו ״ככם״ – צדיקים כמותכם – ״אלף פעמים״

כפי שאכן זכו…

בהקמת בית מפואר זה, על אדני המשפחות המיוחסות בישראל, הונח היסוד האיתן לאותו בנין רב קומות, בנינה של צדיקי משפחת פינטו לדורותיהם.

לידתו של צדיק

בשנת שכ״ה (1565 למנינם), זרח בחושך אור לישרים, ונתברך ר׳ יוסף בפרי בטן, זרע קדש, נטע שעשועים.

עשר שנים לאחר שנמלט בחסדי ד׳ מן המוקד, נולד לו בן זקונים, הרי הוא, אור ישראל וקדושו, רבינו יאשיהו פינטו – ״הרב המוסמך״ – הרי״ף ד״עין יעקב״.

בהיוולדו, התמלא הבית אור – אורה של תורה.

מליצה זו, אין כוונתה רק לביתו הפרטי של ר׳ יוסף, בית העולם הזה, העראי, החולף כחלום.

– אלא לבית העומד לעולמי עד, בית שושלת גאוני וצדיקי משפחת פינטו, כמאמר החכם מכל אדם: ״בית צדיקים יעמוד״ (משלי יב,ז).

בית זה, הרי הוא ביתם של כלל ישראל, אותו בנין עליו נסמך בית ישראל דורות רבים. ובלידת ר׳ יאשיה התמלא הבית באור התורה, כי הוא היסוד שעל אושיותיו יצוק עמוד התורה המפואר של בנין זה.

כאמור לעיל, שונה ומגוון אורם של הצדיקים, לא דומה אורו של צדיק אחד, לאורו של חברו, אלא בשלל אורות יאירו. והשוני, חשיבותו בפרט באותם צדיקים שרשי האילן, היות וכל אחד נותן את כוחו המיוחד בגזע הנטיעה, להפרות תנובתה, להמתיק פירותיה, ולהוסיף בהם טעם כפי מעלתו. ור׳ יאשיהו, גדלותו בתורה, וחבוריו הכבירים, הם אשר הבהיקו ושלחו ניצוצי נוגה שהשרישו באילן רב פארות זה. מורשתו הרוחנית הכבירה, יצקה את התשתית והיסוד לחלק התורה, ומסירות הנפש למענה, בעומק קרביהם של צדיקי משפחת פינטו.

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 135 מנויים נוספים

דצמבר 2012
א ב ג ד ה ו ש
« נוב   ינו »
 1
2345678
9101112131415
16171819202122
23242526272829
3031  

רשימת הנושאים באתר