המשפט העברי בקהילות מרוקו – מ.עמר

ספר התקנות – המשפט העברי בקהילות מרוקו.

המכון למורשת יהדות מרוקו.

הרב משה עמאר

הרב אליהו עצור

מר משה גבאיהמשפט העברי

ואנו מקימים כל הנשאר כתוב בזאת התקנה, בסדר ואופן הכתוב ברור באורן בה. גם מה שעד היום לא הורגל כמו הצוואה, ומתנת ש״מ שיעשו מכאן והלאה שלא בפני דיין או חכם העיר הנמנה עם הדיינים לדין, ועלינו לחקור ולידע כי דיין או חכם היה בתוכם. והוספנו ואמרנו שצריך שתהיה מקויימת מחכם או דיין העיר ידוע

כ. עוד ראינו להוסיף ולתקן בקיעי עירנו, ששום מתנה בכללות, שיראו ב״ד אשר יהיו בימים ההם שנעשית בערמה להבריח נכסיו מן הראוי להם. הואיל וחב לאחרים, לא יחרוך רמיה צידו, ולא תעשינה ידיו תושיה, אם אם ימצאו פוסקים סומכים את ידו, כיון שראינו כמה מרמות נעשות בכל יום, והשעה צריכה לכך. כ״ש כי אל אשר יפנה הרא׳׳ש ז׳׳ל אחריו אנו הולכים וכדאי הוא לסמוך עליו.

כ״א. וכן אנו מוסיפים לתקן מפני שלא תנעול דלת בפני לווין, שיגבה המלוה כל חובו מן היתומים אפילו קטנים, ואף אם הגיע זמן הפרעון בחיי אביהם. וכל מה שהוספנו הוא לשטרות הנעשים להבא. כי מה שהיה הוא שיהיה בלשון הכתוב בו.

כ״ב. גם כן תקננו כי כל בעל חוב אשר יאסור את בעל נשיו לא יכניסנו תחת מנעול, אף אם יהיה כתוב בשטר שיכנס במאסר שירצה מוציאו, זולת אם גזרו עליו בנדוי שלא יצא מבית הסוהר בלי רשות הנושא בו ויצא. או אם אמור לברוח. עד יתן ערב בעדו שיפרע הוא אם יברח. זהו מה שראינו לתקן ביושר לחזק כל בדק ולגדור כל פרצה וה׳ סביב לעמו. ולאחזוקי מילי דלעיל ולראיה, חתמנו שמותינו פה בעשור הראשון לניסן המכובד, משנת חמשת אלפים ושלש מאות וחמש ליצירה בפ׳אס יע״א וקיים.

עד כאן תופס הנעתק מהתורף והגהנוהו ומצאנוהו על נכון, והיו חתומים על התורף החכמים השלמים נוחי נפש ז״ל, הלא המה החכם כמה׳׳ר נחמן אבן סונבאל ז״ל, והחכם כמה׳׳ר יצחק בכה״ר יוסף נהון ז״ל, והחכם כמהי׳ר יוסף טובי ז״ל, והחכם כמה״ר אברהם חאג׳יז ז״ל, והחכם כמה׳׳ר יהושע קורקוס זי״ל, והחכם כמה׳יר יוסף בכה״ר משה מונדה ז״ל, והחכם כמה״ר שמואל אבן דאנאן ז״ל בכה׳׳ר מימון ז״ל, והחכם כמה״ר אברהם עוזיאל ז״ל, והחכם כמה׳׳ר שם טוב בכה״ר יעקב אמיגו ז׳׳ל, והחכם כמה״ר יצחק דונדון ז״ל, והחכם כמה״ר שמואל חאג׳יז ז׳׳ל, והחכם כמה׳׳ר אברהם אלמושנינו ז״ל, והחכם כמה״ר אברהם ביטון ז׳׳ל, והחכם אברהם אוג׳ואילוס ז״ל.

וס״ל כתוב אני אברהם באלאנסי הסופר יצ״ו נוטיפ׳יקו, במאמר החכמים השלמים יצ״ו, לה הסכמה אריב׳ה קונטינידה בחמשה בתי כנסיות יב׳׳ץ של המגורשים יצ״ו, בזמן הכתוב לעיל. ולפי שכן הוא האמת, לראיה חתמתי שמי פה וחתום הסופר הנזכר.

ובגב. שטר התורף הנז' נמצא כתוב נוטיפ׳ יקאדה הסכמה זו בבתי כנסיות יב״ץ של התושבים יצ״ו על יד החכם השלם כמה״ר שמואל אבן דאנאן נר׳׳ו בכה״ר החכם השלם כמה״ר מימון זלה״ה, אי לה ריסיב׳י ולראיה חתמתי וחתום הסופר הנז׳ ע״כ.

ואנו החתומים העתקנו כל זה כמאמר ב״ד יב״ץ אחר שנתאמתו להם ולנו החתימות הנז׳ כולם, ולראיה חתמנו פה. יובן קצתם הכרנו חתימותיהם וקצתם נתקיימו חתימותיהם מפי הדור חכמים יצ״ו. ולראיה חתמנו פה במאמר ב״ד יב׳׳ץ וחתומים החכמים השלמים כמה״ר יעקב אבן דאנאן ז״ל וכמה״ר מכלוף בן אסולין זלה״ה.

אייר ש״י.

עוד בתקופת הגאונים פרח בצפון אפריקה מרכז רוחני גדול שהדיו נשמעו למרחקים וזכה להוקרתם של גאוני בבל והוא היווה כחוליה מקשרת בין יהדות המזרח וראשיה לבין יהדות המערב – ספרד. כאשר החלה להתדלדל סמכותו של המרכז הרוחני העולמי של היהדות בבבל, לתקופת מה המרכז הרוחני בצפון אפריקה תפס את מקומו בכמה בחינות.

טופס הסכמה הכתובה שהיא כדת וכהלכה כפי מנהג פ׳אס יע״א.

כ״ג. עלא קאדר אין כאן מנהג איל קהל קדוש קהל פ׳אס אלבאלדיין ישצ״ו אין כול יהודייא אין תזווז ת״א ייזידו פ׳י איל נדונייא איל תולת ועאלא האדא אסתעדו אן ואקת חזי תתכ׳לץ׳ פ׳י כתובתהא תכ׳לי אלתולת מן אל כתובה וליום נחו כ׳מסי ועסרין אסנא בחתנאהא עלי׳ אלמנהג אן נחן נוג׳דוה מכתוב ולא ציבנאשי ופ׳י דאליך לוקת ג׳רדנהא וכתבנא איל הסכמה ושהדוהא איל חכם ושבעה טובי העיר וכאנת ענד איל נזכר בספר הזכרונות אלדי אלקהל ישצ״ו. ואל אן בחתנא עליהא ומא ציבנאש׳י לקד אן צ׳אעת ועלא קד אנא מוג׳ב שראעי אן אל מנהג יכון כתוב וחתום. לדאליך כתבנא האדא לזכות הקהל במאמר הקהל יצ״ו ובפני ראשי הקהל הקדוש ראשי התושבים באיין כל יהודייא אלמנה די תזי תתכ׳לץ׳ מן כתובתהא אן הייא תכ׳לי אתולת מן ג׳מיע מא יכון פיי כתובתהא עלא קד אן כא יזידו אתולת פ׳י לקימא דאל אנדונייא כמא קולנא אן האכדא כאן מנהג אבותינו והא כדא אוג׳דנא פ׳י הרמב׳׳ם ז״ל. והאדא כצ׳א מנהגות רבות יש בנדונייא יש מקומות שנהגו שיכתב בכתובה הנדונייא יתר על דמיה בשליש או בחומש או במחצה כגון שהיתה הנדונייא מאה וכותבים שהכניסה מאה וחמשים כדי להרבות בפני העם. וכשתבוא לגבות הכתובה לא תגבה אלא המאה. ויש מקומות שנהגו לפחות וכו׳ הכל כמנהג המדינה ונחנא אליום ג׳דדנאה מעמד אן הייא חוג׳א משהורא ומערופא ענד אל כול עאוודנא ג׳דדנאהא ושהרנאהא באש׳ תכון כתובה וחתומה כמא כאנת מן קדים כימי עולם וכשנים קדמוניות ולדאלן קיידנא שהאדתנא הנז׳ לזכות הקהל יצ״ו ולראיה חתמנו פה בעאד מה קרינאהא עלא אלקהל בבית הכנסת ביום השבת בעוד ס״ת בתיבה וואפקו אלקהל אל כול עלא דאלך ביום חמישי בשבת ר״ח אייר שנת הש״י וסימניך להנחיל אוהבי י״ש לפ״ק ע״ב. וחתומים החכם השלם ה״ר שמואל בן דאנאן בכה״ר מימון ז״ל. והחכם ה״ר שמואל בן דנינס ז״ל. והחכם ה״ר אפרים בר נחמיה אל הכהן ז׳׳ל. והחכם ה״ר משה בר שלמה בן אטויל ז״ל. והחכם ה״ר יוסף אל חדאד ז״ל. והחכם אברהם בן רמוך ז״ל. והחכם ה׳׳ר חיים קורקוס ז״ל. וה״ר שמואל בר יצחק פראוניל ז״ל. והנגיד המעולה ה׳׳ר יעקב רותי ז״ל. והיקר רבי מסעוד בן צפט נ׳׳ע. והיקר ר׳ משה אנפאוי נ״ע. והיקר ר׳ יעקב בן סיניור נ״ע. והיקר ר׳ שמעון ן׳ צפט נ״ע. והיקר ר׳ חנניה בן עזיז ן׳ מייארה נ״ע. ע״כ טופס שהעתקנו והגהנו מן התורן! תיבה בתיבה ונמצא על נכון ונתאמתו לנו קצת החתימות מפי סופרים ומפי ספרים וקצתם הכרנו חתימתם. ולראיה חתמנו פה במאמר ב״ד יב״ץ וחתו׳ החכמים השלמים כה׳׳ר יעקב ן׳ דאנאן ז״ל וכה״ר מכלוף אסולין זלה״ה.

שנת י״ש בחדש אב הנחמות.

כ״ד. טופס העתקה אחת על ענין פרעון כתובה שהיא כדת וכהלכה, ואעפ״י שתבעה כתובתה בב״ד לא הפסידה מזונותיה כי אם עד שתגבה כתובתה.

אנחנו החתומים אחרי ראותינו תביעת הכבודה לאה חנה אלמנת הנגיד המעולה ה״ר שם טוב ן׳ רמוך נ״ע, שבקשה ממנו החתומים חכמי קהלות הקדש פ׳אס יצ״ו, שנצוה להגבות לה כל כתובתה במושלם שיש לה נגד בעלה הנז', מסכום שש מאות אוקיות כסף. והנגיד המעולה הי׳ר שאול בן רמוך יצ׳׳ו השיב, שלא תגבה לאה חנה הנז׳ כי אם שני שלישי כתובתה. ואנו החתומים ראינו שטר כתובתה וראינו העדת העדים אשר הועדו בין שתי הכתות, ונשאנו ונתננו בענין וראינו שדבר זה תלו אותו חכמים ז״ל כמנהג. ועל הענין הזה בעצמו אמרו במשנה במס׳ כתובות רשב״ג אומר הכל כמנהג המדינה. וכדבריו פסק הרמב״ם ז״ל, מנהגות רבות יש בנדונייא יש מקומות שיכתבו בנדונייא יותר על דמיה בשליש, או בחומש או במחצה. כגון שתהיה הנדונייא מאה וכותבים שהכניסה מאה וחמשים, כדי להרבות בפני העם, וכשתבוא לגבות לא תגבה אלא מאה, ויש מקומות וכוי. הנושא סתם, כותב ונותן כמנהג המדינה. וכן היא שפסקה להכניס נוהגת כמנהג המדינה. וכשתבוא לגבות כתובתה, מגבין לה מה שבכתובתה כמנהג המדינה. ובכל הדברים האלו וכיוצא בהן, מנהג המדינה עיקר גדול, ודנין על פיו. והוא שיהיה מנהג פשוט בכל המדינה עכ״ל. וכן פסקו כל הפוסקים אין חולק. ומאחר שנתברר עפ״י עדים שמיום שישבו בעיר הזאת, ידעו שמנהג פשוט וברור הוא, שכשמגבין התושבים לאלמנה שטר כתובתה הם פוחתים לה שליש. לכן אנו גוזרין שלא תגבה לאה חנה הנז׳, כי אם שני שלישי כתובתה לבד. ולפי שלאה חנה הנז׳, כשתבעה כתובתה בב״ד אמרה שאם יתנו לה פרעון הראוי לה משטר כתובתה מיד מוטב, ואם אין שלא תפסיד תנאי מזונותיה, מחמת שעמדה בב״ד. אנו גוזרין שכל זמן שלא תגבה ב׳ שלישי בכתובה, שתוכל לאה חנה הנז׳ לתבוע מזונותיה. ובסדר הזה אנו גוזרין על כל שטר כתובה שהיה כתוב בה כדת ובהלכה. לפי שכל זה עשינו אחר הדרישה והחקירה והעיון, שדרשנו וחקרנו ועייננו שכך הוא הדין, וכן היו דנין בכל בתי דינין מקדם קדמתה, וכן יעשו לדורות. ולא יהיה רשות לשום ב״ב לשנות ממה שכתוב בפס״ד זה, בשום זמן. ולפי שכך גזרנו. ולראיה ח״פ בכ״ב לאב יה״ל משנת י״ש לפ׳׳ק וקיים, והפרעון יהיה בזה האופן, אם הניח הבעל מעות, תגבה במעות. ואם לא הניח מעות, והניח מטלטלין, תגבה מטלטלין. ואם לא הניח מטלטלין, תגבה ממקרקעי, וממטלטלי וממקרקעי שוה כסך ע״כ. והיו חתומים בו החכמים השלמים כה״ר נחמן ן׳ סונבאל יצ״ו. והחכם ה״ר יצחק בן יוסף נהון זלה׳׳ה. והחכם כה״ר שמואל ברכה מימון בן דאנאן זלה״ה. והחכם ה״ר שם טוב בן ה״ר יעקב אמיגו ז״ל. והחכם ה״ר אברהם עוזיאל יצ״ו. והחכם ה״ר כמה״ר יצחק דונדון והחכם ה״ר אברהם אוג׳ואילוס ז״ל. ע״ב הטופס ועדיו. ואגו החתומים העתקנו והגהנו זה הטופס מן התורף תיבה בתיבה. ולראיה שהעתקנוהו והגהנוהו חתמנו שמותינו פה

וקיים ע״כ. וחתומים ה״ר אברהם באלנסי הסופר. וה״ר דוד בן ר׳ סלימאן ן׳

סמחון זלה״ה. ועדי הקיום ה׳יר דוד אבן חיים. ור׳ שלום בר יוסף הלוי ז״ל ואנו החתו׳ העתקנו הטופס זה מהתורף ולראיה ח״פ עכ״ל. וחתומים החכמים השלמים, כה״ר שמואל בן דנאנן ז״ל. וכה״ר מכלוף בן אסולין ז׳׳ל.

חשון ב׳ שי״א.

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 155 מנויים נוספים

אוקטובר 2013
א ב ג ד ה ו ש
 12345
6789101112
13141516171819
20212223242526
2728293031  
רשימת הנושאים באתר