ארכיון יומי: 26 באוקטובר 2013


Alliance Israelite Universelle

Brit – 30

La revue des juifs du Maroc

Redacteur : Asher Knaf 

Les 150 ans de l'Alliance Israelite Universelle

Cent cinquante ans après la fondation de l'Alliance Israélite Universelle à Paris et un siècle et demi d'action éducative, culturelle et politique intense dans les communautés juives du Bassin Méditerranéen, est-il temps d'établir le bilan définitif de cette institution unique par son ampleur dans le monde juif? Ce serait aller trop vite en besogne, car l'AIU continue son action, les anciens auraient dit sa 'mission', et s'apprêterait même à la redéployer en créant de nouvelles écoles, en Israël notamment. 

Ridha Ben Rejeb, de la Faculte des Sciences Humaines et Sociales de Tunis, a traite de « L'accueil du projet de l'A.I.U. par le pouvoir hussenite de 1864 a 1878 ». Partant des documents conserves aux archives nationales de Tunisie et en se fondant sur le chroniqueur reformiste tunisien Ahmad Ibn Abi Dhiyaf, Ridha Ben Rejeb reconstitue les moments de la mise en place de la premiere ecole de L'A.I.U. qui sera ouverte a Tunis en 1878. En effet, depuis 1864, date de la creation en Tunisie du premier comite de l'A.I.U. jusqu'a 1978, plusieurs emissaires de l'A.I.U. ont ete envoyes a Tunis pour etudier la possibilite de realiser ce projet, de meme qu'il y eut un echange de correspondance entre les dirigeants de l'A.I.U. et le pouvoir husseinite.

 II s'agissait d'etudier les objectifs annonces et les reactions du pouvoir en place qui, apres des hesitations, finira par autoriser l'A.I.U. a ouvrir une ecole a Tunis, rue Malta Sghira, dont le directeur fut David Cazes. 

Claude Nataf, president de la S.H.J.T. dans « Les premieres annees de l'ecole de l'Alliance Israelite Universelle a Tunis » a expose la specificite tunisienne avec une Ecole voulue par le Rabbinat et realisee grace au concours du Rabbinat. Elle se traduit par la scolarisation des jeunes Juifs avant l'A.I.U. Ensuite, le Baron de Castelnuovo, medecin livournais acquis aux idees nouvelles et president du comite regional de l'A.I.U. en 1877, comprend que la creation d'une ecole moderne ne peut se faire sans le concours du rabbinat qu'il s’emploie avec succes a gagner a ses idees. Enfin, c'est une convention que l'on peut qualifier de revolutionnaire qui est signee le 17  novembre 1877  entre le Grand rabbin et les principaux rabbins, d'une part, et le Baron de Castelnuovo es-qualite, d'autre part.

L'ecole est organisee par David Cazes qui a une vision de l'oeuvre a accomplir : ecole des filles, ecole technique, ecoles a l'interieur de la Tunisie, enseignement agricole. Les consequences sont que Machuel, nomme en 1883  directeur de !'Instruction Publique en Tunisie prend ses nouvelles fonctions, il admire l'ecole frangaisc en plein developpement. 

Abdelhamib Largueche, Directeur du Laboratoire Patri-moine de 1'universite de Manouba, s'est penche sur David Cazes un homme controverse a cause de sa juste cause .Avec David Cazes, ne a Tetouan au Maroc, sa langue maternelle etait la haketiya, L'ecole de l'A.I.U. allait devenir quelques annees plus tard le principal vecteur de la modernisation, de !’emancipation et de la promotion des Juifs de Tunisie, excepte les Juifs de Djerba, trop attaches a leurs vieilles traditions. La vie mouvementee de David Cazes a Tunis a ete etudiee a travers sa correspondance avec le Comite central de l'A.I.U. et avec les autorites beylicales lors des premieres annees qui suivirent l'ouverture de la premiere ecole moderne israelite a Tunis.

מיהו מוחמד – נביא או מייסד תנועה לוחמת ?  – דורון חכימי

מיהו מוחמד – נביא או מייסד תנועה לוחמת ?  – דורון חכימי

במשך אלפי שנים חיו בני השבטים היהודים בשכנות טובה עם שבטי המדבר בחצי האי ערב, ללא מלחמות וללא שפיכות דמים. הס חיו עמם בשלום ובשיתוף פעולה מלא בכל תחומי החיים.

שבטים רבים מבני העם היהודי התיישבו בחבל חיג׳אז והקימו את העיר יתר׳ב וישובים גדולים אחרים בסביבתה.

קורות חייו של מוחמד מיום היוולדו בשנת 570 לספירה ועד יום מותו בשנת 632 לספירה רוויים במאורעות בתחום האישי, הציבורי, המדיני, הדתי והצבאי.

חוקרים רבים שחקרו אודותיו התקשו בהגדרת אופיו מיהו מוחמד - נביא או מייסד תנועה לוחמתכי מוחמד ניחן באופי שלבש צורה ופשט צורה, הכל בהתאם לנסיבות ובהתאם להלך רוחו. הוא ידע לשכנע את תומכיו לצדד ברעיונותיו מחד ומאידך היטיב במאבק לוחמני וחסר פשרות במטרה להסיר כל מכשול שעמד בדרכו על מנת להשיג את מטרותיו בכל תחום ובכל נושא בחייו.

מוחמד היה איש כריזמטי, בעל אינטליגנציה טבעית, בעל חוש הנהגה מפליא, שתלטן, עקשן ודבק במטרה, טקטיקן ובעל דמיון מפותח וראיה לטווח ארוך. הוא שאף בכל מאודו להגיע לגדולה וכל האמצעים ליישום שאיפותיו היו קדושים בעיניו.

מעלות אנושיות אלו חיזקו אותו ואפשרו לו לשרוד בשדה המערכה ולמרות הקשיים הרבים שהיו מנת חלקו בחייו, לא נטה לוותר והשתמש בכל הכלים שעמדו לרשותו לשם השגת יעדיו. אלו היו מעלותיו הטבעיות שהתברך בהן למרות שמעולם לא למד ולא ידע קרוא וכתוב.

אולם, חסרונותיו של מוחמד המשתקפים לעתים מקורות חייו עולים על מעלותיו. חסרונות אלו מגדירים את אופיו כנקמן חסר פשרות, כלוחם חסר רחמים, כאדם שלא בחל בין הטוב והרע במסלול חייו והרוע באופיו בכל מהלכי חייו בא לידי ביטוי בחיסול יריביו בכוח החרב ללא רחם. לדוגמא:

♦          נקמתו חסרת הרחמים כלפי שבטי היהודים מאל־מדינה שלא האמינו בשליחותו ולא סרו למרותו.

♦          נקמתו חסרת הפשרות כלפי משפחתו, משפחת קורייש, שהאשימו אותו בהתחזות וכינו אותו חולה נפש.

השאלות הקרדינאליות הנשאלות בנידון הן:

♦          האם מקובל ששליח ה׳ יצדד ברצח היהודים בעלי ספר התנ״ך על כך שלא האמינו בשליחותו הנבואית?

♦           האם מותר לשליח ה׳ להורות על שוד וביזה ועל גירוש המאמינים בה׳ מעל אדמתם בכוח החרב?

♦           האם מותר לשליח ה׳ להפר את הבטחותיו שהתבטאו במסלול חייו באי כיבוד הסכמים? הסכמים שנחתמו על טהרת אמונה הדדית כמו הסכם ׳אהדל אומה׳ עם יהודי אל-מדינה משנת 622 והסכם חודיביה עם מנהיגי מכה משנת 628 אשר הופר בהפגנתיות על ידי מוחמד לאחר שנתיים בלבד.

חלוקות הדעות בנושא הפרת הבטחתו לעלי בן-דודו הנאמן כי לאחר מותו הוא אשר יירש את מקומו אחריו.

הערת המחבר – הסכם ׳אהדל אומה׳ נחתם בין מנהיגי השבטים היהודים מיתר׳ב לבין מוחמד על בסיס שיתוף פעולה הדדי ומצב של אי-לוחמה בין הצדדים. עד כאן

מוחמד, שהגדיר את עצמו כשליח אלוהים בהסתמך על חלומו, אכזב קשות במעשיו את תומכיו ומצדדיו שהאמינו בניקיון כפיו ובשליחותו, אולם לא יכלו להביע את התנגדותם למעשיו או לפרוש ממחנה תומכיו מפאת תגובתו האכזרית כלפי מתנגדיו שהתבטאה ב׳גזר דין מוות לפורשים׳.

ממזרח וממערב-כרך א'- מאמרים שונים-מפגש בין ארבע קבוצות בחברה היהודית

 

בין מזרח למגרב – מפגש בין ארבע קבוצות בחברה היהודית – מסה היסטורית. ח.ז.הירשברג.

קראתי לדבר מסה היסטורית חברתית,מאחר שאיני מביא בהם אזכורים ( חוץ ממקומות שאני מביא דברי מקור כשלונו ), אסמכתאות וסימוכין לדעות שאני מביע. אמנם הן בחלקן בגדר השערות, שאפשר להסיק על סמך תהליכים דומים בארצות ובזמנים אחרים. כוונתי להרחיב את הדיבור על הנושא הנרמז בכותרת, ואז אביא גם את האפאראט המדעי במלואו. 

לכאורה נראית סבירה ההשערה על רציפותה וארגונה של החברה היהודית באגפו המזרחי של האזור. לא כן הדבר לגבי אגפו המערבי. הבעיה העיקרית מתמקדת בשאלת רציפותן של העדות באפריקה, שנרדפו על ידי המייחדים (במאות הי״ב־י״ג), וגורלן כמאה־מאתיים שנה לאחר מכן, כשלכאורה שותקה כל פעילותן הרוחנית והארגונית — כלומר עד המאה הט״ו. יש להניח שאילו לא היו קיימים תאים עצמאיים — ולו צנועים ביותר — בטרם בוא הפורענות, לא היה בכוחם של האברים המדולדלים והמנותקים להחזיק מעמד בימי צרה ומצוקה.

ואמנם נשמרו במקורות מאוחרים, מימי התגבורת מהמערב הספרדי שהגיעה במאות הי״ד—ט״ז, עדויות ברורות על קיום עדות יהודים באזורים נידחים בפנים המגרב. כלומר קיימת שורה של נקודות מָסוף, ועתה עלינו לחפש את התחלתן, כדי לקשור את חוט הרציפות מראשית התהוות העדות הנידחת ועד ימי המפגש עם המהגרים מספרד הנוצרית, כי הרי במאות הט״ופאס 2—ט״ז נמצאת ספרד רובה ככולה תחת שלטון נוצרי.

הכתובות היהודיות מראשית הסה"נ, ששרדו בקיריני, מלמדות אותנו, שהפוליטוימה, כלומר ארגון המושתת על יסוד אתני והנהנה מזכויות פוליטיות אוטונומיות, שהיווה את המסגרת של כל קיבוץ אתני במצרים בימי התלמיים, המשיך להתקיים בקיריני גם בימי שלטון רומא. על סמך ממצאים ארכיאולוגיים ועדויות ספרותיות מימי הקיסרים הרומיים של המאות הראשונות לסה״נ יש להסיק בוודאות, כי גם אז נהנו היהודים מאוטונומיה מוכרת — אם כי מבוקרת—על ידי השלטון. לא היתה זו זכות שהוענקה ליהודים בלבד, כי ממנה נהנו גם גופים מוניציפאליים — ובמיוחד אותן הערים, שנוסדו על ידי הקיסרים. כידוע התאונן טרטוליאן, סופר הכנסיה באפריקה בימי הקיסרים הפאגאנים, הראשון שכתב את דבריו בלאטינית, כי לדת היהודית מעמד מוכר בקיסרות. ברור שעם נצחונה של הנצרות זכתה גם הכנסיה להכרה רשמית ולמעמד אוטונומי נרחב.

מסתבר, כי מעמד אוטונומי זה של העדות היהודיות נשמר בכללו גם בימי השלטון הביזאנטי, אפילו בארצות הרגישות מבחינת המאבק הדתי, כגון ארץ־ ישראל ואסיה הקטנה. הקמתם ואחזקתם של בתי־כנסת מפוארים באותה תקופה מעידה על מציאות יותר נוחה לעדות היהודיות, מאשר עלולים אנו להסיק לכאורה על סמך תקנות ההגבלות והדיכוי, שהוצאו אז. דווקא מכלל הלאו: האיסורים שהוצאו בדבר הקמת בתי־כנסיות חדשים, לימוד תורה שבעל־פה וגזירות דומות, החל מימי יוסטיניאן (527—565) ובמשך מאות שנים אחריו, אתה למד על ההן. לאחר פרקי זמן של רדיפות היו באים ימים יותר שקטים של חופש דתי מוגבל. אפילו.הריסת בית־ הכנסת בבוריון (קירינאיקה) על ידי בליסר, מפקד חיל הכיבוש ששלח יוסטיניאן לאפריקה (533), אינה הוכחה מכרעת למגמת דיכוי כללית, כי היא נעשתה בסערת מלחמה.

שרדו רק ידיעות מקוטעות על מה שהתרחש באזור זה למן הכיבוש הביזאנטי ועד לראשית המאה חט׳ לסה״ג, כלומר פרק זמן של שלוש מאות שנה. והוא הדין— כפי שכבר ציינו — לגבי מה שקרה כאן החל מימי רדיפות המייחדים ועד המאה הי״ד, כלומר כמאתיים שנה בקירוב, חסרים לחלוטין מקורות יהודיים ממצים. שלא כמצב באגף המזרחי, שעליו עמדנו במה שקדם, עלינו להסתפק ברסיסי רמזים. עם כיבושיו של יוסטעיאן לא פסקת ה״נוכחות״ היהודית ורציפותה אפילו באזור החוף, שהיה תחת שליטתם הבלעדית של חביזאנטים, יש עדויות ספרותיות לא״ יהודיות, כי בימי הרקליוס (610—641) נמצאו יהודים באפריקה הצפונית והוא גזר עליהם גזירת שמד. בימי רדיפות הוויזיגוטים בספרד במאה הזי עברו יהודים רבים את המיצרים ונמלטו למגרב.

Recent Posts


הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 219 מנויים נוספים
אוקטובר 2013
א ב ג ד ה ו ש
 12345
6789101112
13141516171819
20212223242526
2728293031  

רשימת הנושאים באתר