ארכיון יומי: 29 באוקטובר 2013


חכמי המערב בירושלים-ש.דיין

הקדמת המחבר והעורך בעזר משד"י חלקית.

בעודני עול ימים טמון בחיק הילדות, אהבה רבה לחכמים וצדיקים נשבה בלבי, יקדה בעצמותי והזרימה רוח חיים בדמי. דמויות ההוד והפאר של אדירי התורה וגדולי המעש, עמדו תמיד בין עיני, ואליהם נסעו מורשי לבבי. נפשי נכספה גם כלתה להסתופף בצילם, לשתות בצמא את דבריהם, ולהתאבק בעפר רגליהם.הרב צוף דבש

בכל עת שהייתי רואה את אחד החכמים מתהלך בחוצות קריה, לבי נתמלא רגש של כבוד, יראה ואהבה. רגלי רצו כאיילות להקביל את פניהם, ובחרדת קודש נשקתי את ידם, והתברכתי מפיהם. ותהי לשלל נפשי באהבתם, ואצורה בחבלי חיבתם. 

בונה ירושלים

אחד המפעלים הכבירים שעשה הרב צוף דב״ש למען עניי עדתו היה הקמתה של התיישבות יהודית חדשה ומהפכנית מחוץ לחומות. שכונה זו היתה הבכירה מבין השכונות החדשות שנבנו מחוץ לחומה. ונקראה בשם ״מחנה ישראל״, או ״שכונת המערביים״ בגין מוצא מייסדיה ותושביה, היה לה שם נוסף בגלל מקומה ״שכונת ממילא״. לשכונה זו היתה חשיבות מיוחדת בכך שהיא נוסדה ע״י יהודים יוצאי צפון אפריקה, וגם היה לה ייחוד בכך שלא נבנתה על מנת לעשות רווחים מבתיה, אלא הוקמה למטרה סוציאלית (גמילות חסדים) מובהקת, כי כל בתיה נועדו לעניי בני העדה.

למלכות דוד נדרשו

השפעתו של הרב צוף דב׳׳ש, לא הצטמצמה בחוגי הקהילה המערבית בלבד, אלא חרגה ממסגרתה והקיפה את הקהילות השונות בירושלים, ובערים אחרות. פעילותו רב־גונית במימדי ענק, הסתעפה לענפים רבים. הוא הטביע את חותמו בכל נושא של תורה ויהדות ומוסדות צדקה וחסד, כן פעל בלהט ובמסירות ליישוב ארץ ישראל. בהתלהבותו הגדולה, ובדרשותיו הרבים למען אהבת העם והארץ, עורר והפיח רוח חיים, עודד וחיזק את המתנדבים בעם, לבנות חורבות ירושלים. הדבר בא לידי ביטוי אצלו לא רק במחשבה, בהגות ובדיבור בלבד אלא, במיוחד בעולם המעשה. כן נמנה הרב צוף דב״ש בין מייסדי החברה הכללית ״כל ישראל חברים ליישוב א״י״, שהקים הרב יהודה שלמה אלקלעי, שמטרתה היתה קודש, ליישוב הארץ ופרנסת העניים, לחברי הועד המייסד נבחרו שבעה חברים מנכבדי ירושלים ומטובי עסקניה אשר כל אחד מהם היה מפורסם בזמנו ואלה הם: הרב רפאל מאיר פאניז׳יל, הרב דוד בן שמעון המכונה דב״ש, הרב חיים נסים ברון, הרב שלום משה חי גאגין בן הרב אג״ן, הרב משה פרץ, הרב רחמים יוסף פראנקו המכונה החרי״ף ור׳ שלמה אמזאלג.

השר משה מונטיפיורי, ברצותו להרחיב את היישוב היהודי בארץ ישראל, רכש פרדס גדול ליד עיה׳יק יפו כדי ליישב בו יהודים שיעסקו בעבודת האדמה ויהנו מיגיע כפים. פרדס זה היה הפרדס היהודי הראשון בא״י. נקרא בשם ״גן מונטיפיורי״, (לימים, נבנתה בחלקת אדמה זו שכונת בתים ונקראת ״שכונת מונטיפיורי״). האנשים שהובאו להתישב באדמה זו, לא החזיקו מעמד מפני התנאים הקשים שהיו מנת חלקם, הן במחלות רבות ושונות והן מיראת הגנבים ושודדי לילה והתקפות השכנים הרעים. באחד מביקוריו של השר משה מונטיפיורי בשנת תרכ׳׳ו (1866) בא״י, מצא את הגן עזוב וחרב לחלוטין. מתוך אכזבה מרה ממפעלו ביפו, בניגוד להתפתחותה של ירושלים, פנה אל הרב צוף דב״ש כדי להוועץ עמו, ולקבל ממנו עצה ותושיה למען קיום היישוב היהודי באדמת ״גן מונטיפיורי״.

הרב צוף דב׳ש כדרכו בקודש, שקל בכובד ראש את בקשת השר, והוחלט להושיב חמש משפחות מבני העדה המערבית שבירושלים כאשר יעלה בגורל. עצה זו באה מתוך הנחה ברורה, שרק יהודים מערביים, המורגלים לחיות במחיצת ערבים, והמעורים בתרבותם ודוברים את שפתם, יוכלו בהצלחה רבה להתמודד עם בעיית הביטחון, ולעמוד מול התקפות השכנים והשודדים. וכך נאמר במכתב גלוי אל עורך ״החבצלת״, כי מונטיפיורי התיעץ עם מע' הרב כמוהר״ר צוף דב״ש להנחילה לחמש משפחות מבני ישראל מק״ק המערבים לעבדה ולשמרה ולטעתה ולשבת בתוכה למצוא להם מחיה מעבודתם. והסכים הרב הניל ויפל גורל, ויצא הגורל על ארבעה משפחות מתושבי עיה״ק ירושלים תוב״ב והחמישי זכה בגורל הא׳ ישראל שמחון מתושבי ק׳יק יפו תוב׳יב, וישבו חמש משפחות הנ״ל בשדה הנחלה… וגם תלאה רבה עברה עליהם מחלות קשות מהעדר מחסה ומחסור, מחוץ ומשרב ויראת זוחלי עפר… ומיראת גנבים ושודדי לילה…״

ויצא שם דוד בכל הארצות

טירדותיו הרבות של הרב צוף דב״ש בכל ענייני הקהילה גזלו ממנו זמן והדריכו את מנוחתו כפי שהוא עצמו מבטא זאת באחד מתשובותיו.

״כי ה׳ הוא היודע ועד בשחק גודל טרדותי ומצוקותי המשונות מכל בשר ורוח מפני הנכנסים והיוצאים לא יתנוני השב רוחי זה רודה וזה מרדה ולעילא מכל שרא דעניותא דרדיף בתרייהו ואין רגע בלא פגע…״.

עם כל זאת, לא הזניח הרב, את תלמודו ואת שקידתו הגדולה במעמקי ים התלמוד והפוסקים.

בית דינו שהוא עמד בראשו, טיפל בכל הנושאים והבעיות ההלכתיות היום יומיות שנתעוררו בקרב בני הקהילה. הן בנושאי אישות והן בדיני ממונות, ירושות, עזבונות ונחלות. לכל בעיה מצא הרב צוף דב״ש פתרון הולם.

 כמו כן, ערך וכתב פסקי דין מלאים בקיאות וחריפות תוך ציון מקורות רבים. הוא צלל בים התלמוד ובמפרשיו, חדר לתוך חדרי משכיות הפוסקים ראשונים ואחרונים עד הגיעו למסקנה ברורה.

גם מארצות רחוקות פנו אליו בשאלות ובקשו את חוות דעתו בהלכה. אחת השאלות שנשלחו אליו הייתה מהגאון האדיר והמפורסם רבינו חיים חזקיהו מדיני זצ״ל בעל ״ שדי חמד ״, אשר העריך מאוד את הרב צוף דב״ש. הערכה זו באה לידי ביטוי בתוארים הרמים שבהם הוא מכנה אותו.

״נהיר דעה ומזימה אין חקר לתבונתו, נחל נובע מקור חכמה, נהיר יממא בהיר הוא בשחקים, דמי לבר אלהין, עיר וקדיש, מקודש מקודש שקדשוהו שמים ומלא רוח חכמה, נהיר הגדול מעוז ומגדול דרופתקא דאורייתא, גלי עמיקתא ומסתרתא, מני״ר הרב המופלא וכבוד ה׳ מלא, חסין קדוש ענותן כהלל חין ערכו מי ימלל, המפורסם בס׳ היקר שער החצר נר״ו, יאיר לעד לעולם עוטה אור כשלמה כי״ר. נה׳ר שלום שלום שלמים מרובים שלמי חובה ונדבה כמאן דתני אהבה רבה בקידה ת״ק מול הדרת כסא כתה״ר, ושפתי הן צולות בתפלה לעני כחזקיהו ובחלותו, יהיה אלוהיו עמו ויעל על גפי מרומי ההצלחות ושובע שמחות..

זאת אומרת לחלות פני״ק יאיר עינינו בתורתו הקדושה במאי דשאלנא מקדמיה דמר, כי אענותנותיה וחסידותיה דמר סמיכנא, הגם שמצד עצמי איני כדאי לבא אל שער המלך בפטומי מילי בו בטח לבי שיפנה אל האזוב אשר כמוני וישיבני דבר תשובה שלימה…"

גם בעיר טעלז שברוסיה הרחוקה, נודע שמו של הרב צוף דב׳יש. בעקבות ספרו שער החצר ומשם הגיעה אליו שאלה מאת הרה״ג יהושע העשיל מרגליות זצ״ל, המבקש לברר דבר, מספרו אולם השער'. הגאון החסיד כמוהר״ר מרדכי בן ג׳ו זצ״ל, ראב״ד, והרב הראשי של העיר טאנכיר שבמרוקו, עמד עם הרב זצ״ל בקשרי מכתבים בהלכה. כמוהו הרה״ג ר׳ שלמה חזן מו"ץ בעיה׳׳ק יפו. רבני חיפה הרה״ג אלעזר הכהן חמדי, והרה׳יג מסעוד חגו׳אל, בהעריכם את גדלותו של הרב צוף דב״ש, וכי ידיו רב לו בכל התקנות והמנהגים של ארצות המגרב, פנו אליו ודרשו ממנו כי יורה להם מדרכיו וילכו באורחותיו כי מציון תצא תורה. גם הגאון המפורסם רבי משה פארדו זצ״ל רבה של נא אמון פנה אל הרב צוף דב״ש כדי לברר אצלו שורת הדין לפי מנהגי ארץ המערב, ביודעו כי מעטים בקיאים כמוהו בתקנות ובמנהגי המערב. אכן, רבים ועצומים ראו בו כמומחה ובר סמכא להורות בדינים אלו.

הגאון המפורסם הראש"ל רבי אברהם אשכנזי זצ״ל חיבב מאוד את הרב צוף דב״ש, והיה פונה אליו כדי שיחוה דעתו בהלכה על שאלות שהגיעו אליו ממרחקים.

מאז ומקדם – ג'ואן פיטרס

מאז ומקדם – ג'ואן פיטרס –

מקורות הסכסוך היהודי ערבי על ארץ ישראל

1 – פליט המזרח התיכון – מוכּרים ובלתי מוכּריםמאז ומקדם

העתון הלבנוני אליציאד הקדים לבשר על מטרה המובעת כיום באמנת אש״ף, אם גם נקט לשון גלויה פחות. בהערכה מחוכמת הציע הכרה בישראל בחינת אסטרטגיה שתשיג את התוצאות הבאות:

תובטח שיבתם של כל הפליטים לבתיהם ובכך נחסל את בעיית הפליטים, מצד אחד, ומן הצד השני ניצור רוב ערבי גדול שיהיה האמצעי היעיל ביותר לחידוש האופי הערבי של פלשתינה, ובתוך כך יוקם לנו גיס חמישי אדיר־כוח ליום־הנקם־והשילם.

 למרות המימצאים של ועדת־הפיוס של האו״ם לארץ־ישראל מ־,1950 שהמליצו על ״התרכזות ביישובם המחודש של פליטים ערבים בארצות הערביות בסיוע הטכני והכספי כאחד של האו״ם ויחד עם תשלום פיצויים בעד רכושם״, עמדה הליגה הערבית על דעתה כי תכניות סיוע אינן צריכות לפגוע בזכותם של הפליטים לשוב לבתיהם או לקבל פיצויים אם לא ירצו לשוב…

השבועון Revue du Liban היה אחד מרבים שפרשו מן הציבור וקראו תגר על עמדת הליגה הערבית אף הניאו את הפליטים הערבים מ״לשוב״: …עובדה היא שרבים הערבים העוזבים כיום את ישראל מרצונם החופשי. העתון הטעים כי ״במקרה שיחזרו הפליטים הרי יהיו מיעוט… בסביבה זרה….בלתי־מוכרת…, יחד עם אנשים הדוברים בלשון שאין הם מבינים״. כן גם, אמר העתון, עתידים הפליטים ״להיתקל בקשיים הכלכליים של ישראל״, ולא עוד אלא יישובם בישראל יעלה הרבה יותר מקליטתם בארצות שבהן הם מתגוררים כיום. אחרי שלוש שנים אין זה אנושי ואין זה הגיוני לאלץ אותם לחכות בלי לתת להם עזרה של ממש. סוריה ועיראק יכולות לקלוט בנקל פליטים נוספים… מן הדין שיהיו אלה כוח יצרני שיוכל לעזור בשיפור המצב הכלכלי בארצות שבהן ייקלטו. אף־על־פי שבמובלע הוכר שרבים כל־כך מן הנוגעים בדבר הם למעשה ״תושבים״ – בניגוד ל״פליטים״ – הוסיפו תכניות שלא היו כדוגמתן לפליטים במקומות אחרים להציע הקלות ביישוב כל ה״פליטים״ בעולם הערבי גופו. אף־עליפי־כן הדפו הערבים כל נסיון להקנות רווחה מציאותית לעצמם־ובשרם. בוועידת-פליטים שנערכה בחומם שבסוריה הכריזו הערבים כי :

כל דיון שמטרתו לפתור את שאלת ארץ־ישראל ולא יתבסס על הבטחת זכותם של הפליטים להשמיד את ישראל ייחשב ביזוי העם הערבי ומעשה של בגידה.

מי־שהיה מנהל ססו״ת, רלף גאלובֵיי, הכריז ב־1958 בכעס, בעת שהותו בירדן, כי המדינות הערביות אינן רוצות לפתור את בעיית הפליטים. הן רוצות להשאיר אותה כפצע פתוח, כעלבון לאומות־המאוחדות, וכנשק נגד ישראל. השאלה אם יחיו הפליטים הערבים או ימותו חשובה בעיני המנהיגים הערבים כקליפת־השום. והמלך חוסיין – המנהיג הערבי היחיד אשר, מטעמים שהתבהרו יותר במשך הזמן, הורה על שילובם של הערבים – הצהיר ב־1960:

מאז 1948 טיפלו המנהיגים הערבים בבעיה הפלשתינאית בצורה בלתי־אחראית… הם ניצלו את העם הפלשתינאי למטרות מדיניות אנוכיות. זה דבר מגוחך, ויכול אני לומר, אפילו נפשע. אחת־עשרה שנה לאחר יציאת הערבים חזר המזכיר-הכללי המנוח של האו״ם, דאג האמרשלד, ואמר כי יש אמצעים למכביר לקליטת הפליטים הערבים בכלכלת האיזור הערבי; הוא הוסיף וקבע כי הפליטים יהיו לברכה לארצות המארחות אותם, על־ידי שיוסיפו כוח־אדם הדרוש לסיוע בפיתוחן של הארצות הללו. האמרשלד פירט את אומד העלות של קליטת הפליטים, והציע לממן אותה בהכנסות מן הנפט ובסיוע־חוץ. אך המנהיגים הערבים שוב דחו תכניות לשיקום־קבע של הפליטים, משום שצעדים מעין אלה היו שמים קץ למעמדם של הפליטים כ״פליטים״; המנהיגים הערבים גרסו כי משעה שיקבלו פליטים את בתיהם החדשים סופם שיחדלו משאיפתם ׳׳לשובי׳ לבתים הקודמים, כמו שאירע לפליטים אחרים. פעולה מעין זו היתה שומטת מידי העולם הערבי כלי־נשק נגד ישראל, ויוצרת רושם כוזב של השלמה עם המדינה היהודית.

Recent Posts


הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 138 מנויים נוספים

אוקטובר 2013
א ב ג ד ה ו ש
« ספט   נוב »
 12345
6789101112
13141516171819
20212223242526
2728293031  

רשימת הנושאים באתר