ארכיון יומי: 9 באוקטובר 2013


עליית הנוער ותנועת שרל נטר-י.שרביט

הנוער בעלייה.

תנועת שרל נטר במרוקו – יוסף שרביט.

סיפורה של תנועת " שרל נטר " אינו רק סיפור של תנועת נוער. הוא סיפור של מסד יסודי שעליו כוננה פעילות חינוכית חברתית ופעילות ציונית כללית ודתית – ארוכת טווח ורבת השלכות.

היה זה המשך טבעי לפעילות הציבורית בקהילה היהודית, שהייתה כרוכה באפיקים שונים ומגוונים. תפיסתם הייתה רבת פנים והסתעפויות, ושילבה חינוך פורמלי ובלתי פורמלי, מסורת ומודרנה. אנשי ה – E.N.H, בהיותם רבנים, היו קרובים יותר לרב המסורתי המרוקאי והכירו בערכו הסגולי, ולפיכך המפגש עם עולם המסורת היה פחות טעון מאשר עם הממסד של כל ישראל חברים.

אחת המטלות הראשונות שהטילו אלפונסו צבע וג'ו לסרי על אמיל סבן הייתה לארגן את מחנות הקיץ באטלס התיכון, בבן סמין, במרחק כ-300 ק"מ מקזבלנקה. במחנה הראשון שעמד בראשו בשנת 1946 נסב סביב נושא " שנים עשר השבטים " ה – Service de la Jeunesse et des sports נתן את חסותו לאותו מחנה, כדרך שניתנה חסות לכל פעילויות הנוער המוכרות על ידי הפרוטקטורט הצרפתי.

החינוך הבלתי פורמלי היה במיטבו – בוראת תנ"ך וזיקה לארץ ישראל תחת כיפת השמים ברוח הצופיות. מחנה ראשון זה נחל הצלחה כבירה. הגיעו אליו מכל קצות מרוטקו – מכנאס, פאס, אוג'דה, קזבלנקה, מראכש, מזאגאן, אגאדיר.

הדבר מצביע על תפוצת הפעילות של שרל נטר ברחבי מרוקו. בוגרי בית הספר של כל ישראל חברים שימשו בדרך כלל " אנטנות " והתשתית של פעילות שרל נטר ברחבי מרוקו – הן בהקמת סעיפים והן בהכנה למחנות. מכל מקום, קזבלנקה נותרה ללא ספק ה " מטרופולין " של שרל נטר.

אמיל סבן, בעל עבר צופי באוראן, יחד עם הרב ליאון יהודה אשכנזי – מנטינו, היה בין הפעילים להסדרת הכרת הצופים במרוקו על ידי הפרוטקטורט. היות שב-1946 עדיין לא ניתנה הכרה לצופים היהודים – זאת כדי לא להכיר בצופיות מרוקאיטת של נוער מוסלמי – כונה מחנה זה " מחנה סבן ".

הקריאה " המדינה היהודית בדרך " הייתה מקור להשראה ולתסיסה אידאולוגית רבות עוצמה : קונגרסים והתכנסויות ציוניות היו בבחינת קריאת תיגר כנגד כל הכוחות שביקשו שלמנוע הקמת המדינה. רוח זו שרתה על שרל נטר.

עליית יהודי האטלס-יהודה גרניקר

 

עליית יהודי אטלס – יהודה גרינקר הספר נכתב בשנת 1973

מבוא לספר מאת חנניה דהאן

העלייה ההמונית ממרוקו ימיה כימי המדינה : עשרים ושלוש שנים עברו מאז הדהדה תרועת שופר הגאולה בתפוצות ישראל, וטלטלה קהילות, עדות ושבטים לחופי המולדת. נתקיים חזונו של הנביא " מי אלה כעב תעופינה וכיונים את ארובותיהם ( ישעיה ס' – ה' )יהודי האטלס 555

הנה כי כן, נשמעה ונתקבלה תפילת הכיסופים והערגה לשיבת ציון, לאחר אלפיים שנות גלות, ופעמי המשיח שמהדהדים הם על סף ביתו של כל יהודי לאות בשורת הגאולה.

צאו ולכו.

י"ז סיון תשט"ו 7/6/1955

הגיעו אלי יהודים מהכפרים שבאזור איית בולי ותל וואד, וביקשו בכל לשון של בקשה להחיש את עלייתם, בהדגישם כי אין הם יכולים לחיות יותר בין שכניהם הערבים המציקים להם מידי יום ותובעים מהם לפנות את הכפרים באמרם : " הבתים אינם בתיכם והאדמה אינה אדמתכם, צאו ולכו "

דברי עידוד

ל' סיון תשט"ו 20.6.1955

קיבלתי מכתב מהרב משה כהן מטיקרט אשר במורד הדרומי של האטלס בדבר העיכובים שחלו בעליית בני הכפר. עניתי לו :

צערם הוא גם צערי אולם אין להתייאש מהגאולה כי קרובה היא לבוא. להווי ידוע לכם כי בביקורי אצלכם לא עשיתי זאת למען יציאת ידי חובה בלבד. אני עושה הכל כדי לזרז ולהחיש את עלייתכם, ותקותי כי מאמצינו המשותפים לא יכזיבו ובקרוב ניפגש בארץ.

כאשר תגיע אלי בשורה כלשהיא, אבוא מיד אליכם ואסדר את העניינים, אבל עד אז אל תחסלו ואל תמכרו דבר מרכושכם עד בוא שעת הבשורה.

אנא חזק את לב קהילתך, אנשי טיקרט, והסבר להם כי גאולת ישראל לא תפסח גם עליהם ויקויים בכם " ובא לציון גואל ,. ושב עמו לארצו לעבדה ולשמרה.

ביקור שני במראכש

ט"ז תמוז תשט"ו 6.7.1955

מביקורי הראשון במראכש ועד היום הצטברו ערימות ערימות של בקשות לעליה. הזמנו האנשים לרישום. תור ארוך הזדנב ליד המשרד. כדי למנוע אי סדר חולקו מספרים לכל העומדים בתור ראשון ראשון ואחרון אחרון.

הלחץ היה רב וההרשמה נמשכה שעות רבות. מרוב הדוחק פקעה סבלנותם של האנשים, ןמפחד שתורם לא יגיע ולא יירשמו התפרצו כסופת סערה לתוך המשרד. קמה מהומה שלא יכולנו להשתלט עליה ונאלצנו להפסיק את ההרשמה

ואף על פי כן, ולמרות הכל…

י"ג באב תשט"ו 1.8.1955

לאחר העבודה המפרכת במראכש ביקרנו היום בתורינט, בו-עיון ואוג'דה, זו שעל גבול אלג'יריה ששימשה בשנים 14947 – 1948 כתחנה להברחת גבולות מרוקו, לקראת הריכוז באלג'יריה ומשם באניות ההעפלה לארץ.

זכורות לנו האניות " יהודה הלוי " ו " שבי ציון " אשר יציאתן מאלג'יר אורגנה על ידי אבידוב ז"ל, גם כן מנהלל, ואפרים בן חיים ( פרידמן ) מבית אורן. בעיירה אוג'דה נאספו רבים וביקשו מאתנו לרשמם לעליה. נוכח ריבוי הפונים נאלצנו לעסוק בהרשמתם עד שעה עשר בלילה.

בצהרי היום, תוך כדי הרשמתם, עקב תנועת היהודים הבלתי רגילה לכיוון משרד ההרשמה, נפוצו בעיירה שמועות מפה לאוזן שגרמו למתיחות רבה, שהערבים מתכוננים לפרעות ביהודים. לא הספקנו את העבודה ולא נרתענו על אף הבהלה שקמה. גם המשטרה חששה מפרעות ודרשה מאתנו להפסיק את הפעילות  " הפרובוקטיבית " הזאת. מצאנו תחבולות אחרות, כדרכם של יהודים, להמשיך בעבודתנו על אף איומיה של המשטרה, והמהומה הייתה על לא מאומה.

Les veilleurs de l'aube-V.Malka

רבי דוד בוזגלו מבדיל על הכוסLES VEILLEURS DE L'AUBE – VICTOR MALKA

On l'a parfois comparé à Ray Charles, en ver­sion orientale. Non seulement parce qu'il était aveugle mais aussi parce qu'il avait une voix qui réveillait les cœurs. Le rabbin David Bouzaglo (1903-1975) a été et continue d'être pour tous les juifs marocains, qu'ils soient installés en France, au Québec, en Israël ou au Maroc, un modèle et une référence. Poète, rabbin et chantre, il a dirigé durant des décennies, la tra­ditionnelle cérémonie dite des bakkachot (supplications) au cours. de laquelle les juifs d'Orient et singulière­ment ceux de l'Empire chérifien se réveillent avant l'aube pour chanter dans leurs syna­gogues des textes et des poèmes religieux sur des airs de musique andalouse

Les thèmes ésotériques et leurs symboles font donc leur entrée dans la poésie liturgique des juifs marocains. On y fait référence à des concepts venus de Tibériade et de l'école de Louria. On y traite par exemple du guilgoul (la transmigration des âmes) et de l'influence des astres. On médite d'abondance sur la prière et les préparatifs, ainsi que l'intention qui doivent la précéder, ce que les kabbalistes nomment la kavvana. Des poèmes sont consacrés à une défense et illustration de la théorie des Dix Séfiroth, les émanations de Dieu dans le monde. On y débat notam­ment sur le fait de savoir si ces Séfiroth sont l'identité même de Dieu ou si elles ne sont que des instruments à travers lesquels Dieu agit dans le monde. On y évoque l'univers des démons et des fantômes. Les poètes maro­cains se mettent à imiter les œuvres d'Israël Najara, poète kabbaliste s'il en fut, devenu pour le coup leur modèle et leur inspirateur en chef. On écrit sur les cérémonies d'ac­cueil du shabbat en y faisant référence à l'antique légende selon laquelle deux anges (appelés les anges de la paix) accompagnent le père de famille le vendredi soir de la sortie de la synagogue jusqu'à son domicile. On consacre encore plus de poèmes et de chants à l'autre cérémonie au cours de laquelle on prend congé, le samedi soir, de la journée sainte.

Dans un autre chant, on fera écho à une légende de la Kabbale qui veut qu'en cet instant solennel de clôture du shabbat (et qui sépare le samedi des jours ordinaires), le prophète Élie lui-même soit assis sur l'Arbre de Vie. Ce qu'il y fait ? Eh bien, il note – dit poétiquement la légende – le détail des œuvres des âmes pieuses qui ont observé plus ou moins scrupuleusement le shabbat.

Un poète, Simon Labi, qui vit à Fès depuis sa tendre enfance, après l'exil espagnol, écrit en Libye où il s'ins­talle un hymne consacré à rabbi Chim'on Bar Yohaï, le maître de la Mishna dont le Zohar note scrupuleusement les propos et raconte, en araméen dans le texte, les faits et gestes. Ce poème sera adopté par tous les foyers juifs et y sera chanté – sur des airs différents selon les villes et les pays, mais aussi selon l'inspiration du chef de famille – en introduction du repas du vendredi soir. On a signalé plus haut qu'un autre grand maître de Safed, Rabbi Chlomo Alqabetz, rédige un poème, Lekha Dodi, sur le thème de l'accueil festif du shabbat. Ce poème fait réfé­rence à une célèbre légende talmudique (Traité Shabbat 119 a) selon laquelle Rabbi Hanina se couvrait, le ven­dredi soir, de son talit (le châle de prière) et sortait de chez lui en disant à haute voix à la cantonade : « Allons a la rencontre de la reine Shabbat. » Il faut signaler que ce poème s'est très vite répandu – et jusqu'à nos jours – dans toutes les communautés juives du monde. En voici ceux strophes :

A la rencontre du shabbat, allons. Il est source de béné­dictions. Depuis longtemps, dès le début, il a été sanctifié. Il existait dans la pensée de Dieu dès le commencement. […] Sanctuaire du Roi, ville royale, redresse-toi, sors du milieu des ruines. Tu as trop longtemps séjourné dans la vallée des pleurs. Dieu t'a prise en pitié.

יחסם של חכמי מרוקו לאמונות עממיות.א.בשן…דבריו של הרב "הבן איש-חי

 

בֵּית מִדְרָשׁ "שַׁעֲרֵי עֻזִּיאֵל", עיה"ק שְׁלוֹמִי ת"ו.

הנה דבריו של הרב "הבן איש-חי", חכם נוסף ידוע ומפורסם בגדולתו בנגלה ובנסתר.

אביא בהמשך עוד מאמרים כלשונם, משיעוריו של הרב משה אלחרר, אחד מן המטיפים הבולטים נגד האמונות הטפלות ועין הרע. 

דברי הרב בן איש-חי, הרב יוסף חיים מבבל, מגאוני חכמי ישראל בתורת הנגלה והנסתר לפני כ–100 שנה בספרו: "סוד ישריקמיע למתקשה ללדתם", שאלות ותשובות על פי תורת הקבלה: שבזמנינו – השתנו הזמנים וכל הכוחות הללו שנזכרו בתלמוד – שדים, רוחות וכו' לא נשאר מהם אפילו לא אחד מאלף (!!).

שאלה: נשאלתי, יודיענו כבוד תורתו מה שנתבאר בשער המצוות (להאריז"ל) פרשת ואתחנן דף נ', בעניין שינת היום שהחמיר בה רבינו ז"ל (האר"י) ובפרט במה שכתב שיתפרדו ממנו נשמות העיבור, אם כן על מה סומכים עתה רבים וכן שלמים אשר המה באו בסוד ה', שהם ישנים ביום כמו שעה אחת או שתיים, האם יש להם איזה יחוד או כונה שהם עושים להרחיק מהם הנזק…

תשובה: אשר שאלתם על הבאים בסוד ה' איך ישנים שעה או שתים ביום ולא חיישי לדברי רבינו האר"י ז"ל, הנה הבאים בסוד ה' אין ישנים אלא מחמת הכרח שהיו נעורים בלילה בעסק התורה, ואי אפשר להם בלי שינה ביום, מיהו ודאי דאין חוששין להפסד נשמות העבור, היינו דעתה (שעכשיו) בדורות אלו, אין מחזיקים עצמם לצדיקים גדולים שזוכים לבא להם נשמות בסוד העיבור, כדי שיהיו חוששין להפסידם, והאומר בזה הזמן שהוא חושש לכך (=להפסיד את נשמות העיבור) מחזי יוהרא (נראה כגאוה), על דרך שאמרו בעניין "התכבדו מכובדים" דבטלה אמירה זו (שהתבטלה האמירה הזו למלאכים בכניסה לשירותים) בזה הזמן מהאי טעמא (=מהטעם הזה) וגם אין חוששים פן בשינתם ביום החול יתלווה עם נשמתם מנשמות הרשעים הסובבין באויר, יען כי בזה הזמן נחלש כח הסטרא אחרא. (בזמנינו נחלש כוחה של הטומאה וגם דבר זה נחלש ואין ממנו חשש), וכאשר תראה שבזה הזמן נתמעט מהלך הרוחין והשידין המשוטטים בעולם, ולא נשאר בדבר (ה)זה ממה שהיה בזמן הראשונים אפילו שיעור אחד מאלף, וכל זה מחמת חולשת הסטרא-אחרא ומיעוט הקליפות, כי הא בהא תליא.

("סוד ישרים" לרב הבן-איש-חי, הרב יוסף חיים מבבל חלק ב' סימן ט'. הספר הודפס בתוך ספרו של הרב שו"ת רב פעלים חלק חושן משפט)

 לא תיפקד גם דעתו של הרה"ג הרב יעקב משה טולידאנו זצ"ל על מנהגי האמונות שהעכירו רוחו של האדם.

Recent Posts


הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 219 מנויים נוספים
אוקטובר 2013
א ב ג ד ה ו ש
 12345
6789101112
13141516171819
20212223242526
2728293031  

רשימת הנושאים באתר