ארכיון יומי: 11 באוקטובר 2013


הרב אברהם אסולין-הלכה ומאמרים מאת חכמי ורבני מרוקו

תורת אמך◆ פרשת השבוע לך לך

לאור חכמי מרוקו מס' 23◆ מאת המלקט: הרב  אברהם אסולין

ויאמר ה' אל אברהם לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראך (יב, א).

כתב הגאון רבי אברהם אנקווא זצ"ל בספרו מלל אברהם, אמרו רז"ל (בר"ר לט, ט) שלא אמר המקום במפורש כדי להרבות לו שכר. במסכת אבות כתוב (אבות ב, י) "ושוב יום אחד לפני מיתתך", וכי אדם יודע מתי ימות?! … תירצ

הרב אברהם אסולין היו

הרב אברהם אסולין היו

ו 


– ישוב היום, שמא מחר ימות ונמצא כל ימיו  בתשובה. ובזוה"ק אמרו, שהנשמה נקראת "אברהם" , ועפ"י זה, מה שכתב המדרש שלא גילה לו הקב"ה לאברהם להיכן ילך, כי הקב"ה אומר לנשמה לך לך מארצך וכו', ולא רצה לגלות עד היכן יגיע, כדי להרבות שכר התשובה של כל יום ויום. ומזה "אעשך לגוי גדול", שהם המלאכים הנבראים ע"י תשובתו של כל ימי חייו.

ויקח אברם וכו' "אשר עשו בחרן"  (יב, ה).

כתב הדיין הרב אברהם ברוך טולידאנו זצ"ל מרבני  העיר מכנאס, בספרו אמרי ברוך, שהכניסן תחת כנפי השכינה, אברהם מגייר את האנשים ושרה מגיירת את הנשים וכו'. ויש להתבונן מזה השגחת השי"ת כי היה רצונו שיהיו אברהם ושרה מכניסים בני אדם תחת כנפי השכינה, ויתכן דלהכי כבש מעיינם ולא הולידו עד זקנותם? – שאם היו יולדים בנערותם היו משגיחים רק על בניהם לחנכם בדרכי ה' כי מצוה זו עליהם רמיא, והיו נשארים כל בני דורם בלא השגחה ולא ידיעת השי"ת… לא כן עכשיו שהיו עקרים היתה השגחתם על כל בני דורם וזכו לקרבם תחת כנפי השכינה.

ויאמר ה' אל אברם לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך…

כתב  רבי אליהו הצרפתי זצ"ל בספרו אליהו זוטא, נראה לפרש הכפל "לך לך", היינו לך לך לבדך, מבלי שירשו בני אדם ומבלי להודיע להם, אלא בהסתר, כאילו אתה יוצא מחוץ לעיר. וגם שלא תצאו יחד אתה ושרה כדרך הנוסעים מעיר לעיר, אלא כל אחד לבדו, כי אם תעשו רעש ביציאה כדרך הנוסעים יהיה לך עיכוב. "ומארצך" – מישיבת ארצך, וכן מסיבת "מולדתך" שהם בני משפחתך, ויותר מזה מסיבת "בית אביך". ולא יצאו אתך אפילו חמורים וגמלים אלא אתה לבדך, כדי שלא יוודע להם שאתה נוסע לארץ ישראל ויעכבוך,  בגלל השכונה שגרת בה, ומחיבת הקריבה שקשה להם פרידתך מהם ויעכבוך.  ואמר: "אל הארץ אשר אראך", א"כ אברהם יאמר מי יראה לי הדרך אשר אלך בה, כי לא ילכו עימו אפילו חמורים וגמלים כדי שלא ירגישו בו בני העיר. לזה השיב לו הכתוב: " אל הארץ אשר אראך" – כי השי"ת יראך הדרך אשר תלך בה בלי פח ומורא. ונראה לי לפי זה, שהכתוב גילה לאברהם  המקום אשר הוא הולך, אלא הזהירו שלא יגלה לבני דורו מטע שאמרנו שיעכבוהו. 

ואברכה מברכיך ומקללך אאר ונברכו בך כל משפחת האדמה (יב, ג)

כתב הגאון רבי חיים משאש זצ"ל  בספרו נשמת חיים, יש לדקדק, למה אמר מברכיך לשון רבים, ומקללך לשון יחיד? ועוד , היה לו לומר ואאור מקללך כמו ואברכה מברכיך… ועוד – למה שינה מקללה לאררה היה לו לומר אקלל מקללך, ואפשר לומר, כי על ידי הברכה שיתברך המברך יתרבו המברכים ויתמעטו המקללים, ואף אם ישאר רק אחד שיהיה בטל מיעוטו, גם כן אאור אותו, כדי שלא ישאר שום מקלל. או אפשר שהיו לו אהובים הרבה שהיו מברכים אותו, והיו לו מעט שונאים היפך הזמן הזה שרבו השונאים על האוהבים, ולכן כתב זה בלשון רבים וזה בלשון יחיד. והקדים ואברכה ואיחר אאור, להורות נתן, שלענין הברכה יברך המברך בהקדם האפשרי. ובקללה לא יאור המקלל תיכף, שמא יתחרט, ואם לא יתחרט אז אאור, לכן אמר אאור ולא אקלל, כי אאור יש בה ברכה וקללה, בלא וא"ו יש בה שני פירושים "אורה" "וארירה".

וילך אברם כאשר דבר אליו ה' וכו' (יב, ד).

כתב הגאון רבי יהודה בירדוגו זצ"ל בספרו מקוה המים, אברהם אבינו ע"ה בא להודיע, שאפילו  אם היה ה' מדבר עמו קשות היה הולך, והטעם הוא, על האמירה בלשון רכה ללכת מארצו לפיסו על קושי הפרידה. לזה בא לשלול שלא בעבור שפייסו בלשון רכה הלך, ואם לא כן לא היה הולך, אלא אברהם השווה האמירה לדיבור,וכאילו דיבר אליו קשות, ועם כל זה הלך. ויהיה כאשר כמו שדיבר, וכן כאשר עשה כן אעשה לו.

ואברם בן חמש שנים ושבעים שנה בצאתו מחרן (שם)

כתב הרב יוסף בן הרוש זצ"ל בספרו אהל יוסף, ומה בן חמש שנים בלא חטא, כך אברהם בן שבעים שנה היה כמו בן חמש. ובאומרו בצאתו מחר"ן, אותיות רחמן, בא לרמוז, שתמיד היה רחמן מיום יציאתו מרח"ם אמו, ומדתו  לרחם על עוברים ושבים, מאכיל אותם ומשקה אותם .

הערצת הקדושים -יהודי מרוקו – י. בן עמי

הערצת הקדושים היא תופעה אוניברסלית, שמימדה הדתי עובר דרך כל הדתות המונותיאיסטיות והלא־מונותיאיסטיות. בתופעה זו באים לידי ביטוי אספקטים דתיים, היסטוריים, סוציולוגיים, פולקלוריסטיים, כלכליים, תרבותיים, פוליטיים ואחרים.

 רק בשנים האחרונות מנסה המחקר הכללי לעמוד על משמעותם של ביטויים אלה, אבל עדיין אין בהם כדי לאפשר לנו הבנה כוללת של התופעה. פולחן הקדושים בקרב יהודי מרוקו הוא אחד המאפיינים התרבותיים החשובים ביותר שיש לקבוצה זו ונפוץ מאוד בכל שכבות העם.תפילה בכותל

קדוש מסוגל להחזיר בהמה המיועדת לשחיטה שברחה, וכן להחיות אותה: ר׳ דניאל השומר החיה פרה לאחר שנשחטה כדי להחזיר אותה לבעליה המוסלמים,107 ור׳ עלי בן יצחק החיה פרה שעל חלוקתה התווכחו שני מוסלמים.

אמונה רווחת בין היהודים המרוקאים היא שהקדוש יכול להופיע בצורת חיה או לשלוח סימן באמצעות חיה. לרוב מדובר ביונה או בנחש, אך גם חיות אחרות מוזכרות במסורות: על הדקל של ר׳ דוד הלוי דראע היו תמיד שתי יונים; ליד קברו של ר׳ עמרם בן דיוואן היתה תמיד יונה, ציפור ואפילו נחש; סידי בועיסא וסלימאן הופיע פעם בצורת יונה על עץ ופעם בצורת רמש: ר׳ שלמה בן תאמצות הופיע בצורת זיקית ור׳ אברהם כהן בצורת נחש: על ר׳ שלמה בן לחנס (לחנם פרושו ׳נחש׳), קיימות מסורות רבות הקשורות לנחש: נחש מופיע ליד קברי, אמו ילדה נחש, והוא עצמו היה יוצא בלילה מעורו ומתחיל ללמוד: כששני יהודים ביקשו לאתר את המקום שבו היה צריך לבנות את מצבתו של ר׳ הלל הכהן, ראו נחש יוצא ואז הבינו היכן קבור הקדוש.

הקדוש שולט על המרחב ובכוחו לעבור תוך קפיצה ממקום למקום: כך הגיע ר׳ מכלוף בן־יוסף אביחצירא מתארגלי שבעמק הדרע לפאס, כשאמר את השם המפורש: ייתכן שהקדוש יעביר את שליחו בין רגע למקום אחר, בדרך כלל כיכר לחם חם בידו, והשליח מגיע ליעדו כשהלחם עודנו חם: כך שלחו ר׳ דוד בן־ברוך ור׳ יהודה וראובן בחזרה לארץ ישראל, שליחים שבאו לקבל אצלם תשובה לסוגיות, בהן התלבטו חכמים; ר׳ שלמה בן לחנם העביר שליח למראכש, כדי לראות את הלוייתו של ר׳ מרדכי בן־עטר ור׳ מכלוף בן־יוסף אביחצירא העביר את שליחו לפאס.

הקדוש יכול ליצור מזון לפי הצורך כדי להאכיל יהודים רעבים: רבים הסיפורים על לחם שלא נגמר ומחייא בבקבוק שלא מתרוקן בליל ההילולה: ממנת כוסכוס קטנה שנשמרה לר׳ ינאי מול למכפייא על־ידי בני ביתו, אכלו יהודים שברחו מכפר אחר, ולא רק שכולם אכלו אלא גם שבעו ונותר עוד בצלחת.

המסורת אומרת שהקדוש איננו נפטר כדרך כל בני האדם. הוא ממשיך ״לחיות״ ולפעול אחרי מותו.הוא יכול להופיע לחסידיו בחלום אך יכול גם להופיע בעצמו ליד הקבר או במרחב אחר: ר׳ חנניה הכהן מופיע ליד קברו כל מוצאי שבת: את ר׳ אברהם מכלוף בן־יחייא ראו שתי יהודיות, שבאו להדליק נר בחדרו, והשומר היהודי ראה אותו בבוקר כשהוא מתפלל עם ציצית ותפילין: כאשר נכנסים לפתע לבית־הקברות שבו קבור ר׳ שלמה בר־ברירו, רואים אדם עומד ליד גמל, עם נאד מלא מים וספל בידו, אך הדמות נעלמת כאשר מתקרבים: ר׳ משה אמסלם מופיע בחצות בבית־הכנסת על שמו, מודה לחסידיו הלומדים שם ונשאר כשעתיים במחיצתם: אנשים ראו את ר׳ שמעיה כהן ועוד שלושה קדושים הקבורים באותו מקום, לבושים ירוק, ונועלים נעליים ירוקות, הולכים ברחוב יד ביד לכיוון החדר שלהם. מסורות רבות מספרות על קדושים בשעת לימוד. הקדוש לומד, קורא תהילים, מעיין בגמרא, לבד או בחברת קדושים אחרים.יש ורק קולו של הקדוש הלומד נשמע או קולותיהם של קדושים הלומדים בצוותא: בבית־קברות עתיק שבו קבורים ר׳ דוד בן־שאפת, ר׳ חיים טולידאנו, ר׳ חיים בן־עטר ור׳ רפאל ביבס, שומע השומר הערבי בלילה, בשעה עשר ובשעה שתיים אחרי חצות, קולות של אנשים הקוראים תהילים; יש והקדוש מפסיק את לימודיו כדי ללכת לעזרת חולה ומודיע לחבריו שהוא עסוק ואינו יכול להתפנות ללימודים.

קיימת אמונה שגופת הקדוש יכולה להימצא במקומות שונים: לפעמים מדובר בשני קברים או יותר, ולפעמים בקבר ובמקום נוסף כמו הר או בית־כנסת.

הקדוש מחולל נס כדי לקיים את מצוות קידוש היין בשבת, גם בחייו וגם לאחר מותו: כאשר הגיע ר׳ יהונתן סירירו לעיר אחרת, והצטער על שאין לו יין לקידוש, התמלא פתאום הכלי הריק יין ואחר־כך התברר שבאותו ערב נעלם היין מביתו.באותן הנסיבות מתעופפת כוס היין מביתו של ר׳ מרדכי בן־עטר,ומגיעה אל שולחנו של ר׳ דוד בן־ברוך, שנותר ללא יין לקידוש בערב שבת. לאחר מותו, יכול הקדוש לשוב לביתו כל ערב שבת, כדי לקדש על היין, אך יפסיק לבוא ברגע שהדבר יוודע: ר׳ יוסף תורג׳מן, הודיע עוד לפני מותו לאשתו, שיבוא לקדש את היין כל ערב שבת, ושהיא תוכל לשמוע את קולו אבל לא לראות אותו. הוא הפסיק לבוא כאשר גילתה האשה את סודה לשכן; ר׳ שלמה בן־יצחק בא לקדש על היין במשך שנה אצל בתו, עד שגילתה לשכנה ששמעה את קולו.

הרבה ניסים קשורים בצורה זו או אחרת לקברו של הקדוש. על ר׳ חיים בן־דיוואן מסופר שהאדמה נפתחה והוא נכנס בה; קברו של סידי סייד התגלגל מבית הקברות המוסלמי לבית הקברות היהודי; כאשר רצו לבנות כביש, לא הצליחו האנשים להזיז את קבריהם של ר׳ אליהו ושל ר׳ מסעוד בר־מימונא, וגם לא את האבן הגדולה שעל קברו של ר׳ שלמה עמאר. הרבה פעמים לא רוצה הקדוש שיבנו לו מציבה או ציון והוא מודיע על כך לחסידיו. אם הקדוש אינו מעוניין כמציבה, או שהוא אינו מרוצה מצורת בנייתה, לא יצליחו היהודים לבנותה: כל נסיון לבנות מציבה ייכשל, והמציבה תיהרס בעת הבנייה. מסיבה זו לא קיימות מציבות לר׳ עמרם בן־דיוואן, ר׳ יחייא לחלו, ר׳ יחייא אלכדאר, ר׳ אלעזר בן־ערך, איית אל־כהן, ר׳ אברהם אווריוור ואחרים.

ניסים רבים הקשורים להופעת אור בנסיבות מסתוריות מיוחסים לקדושים:על ר׳ יהודה בן עטר, ר׳ אבנר הצרפתי ולאלה סוליכה אומרים שהשכינה יורדת עליהם, כיוון שקבריהם קרובים זה לזה בבית־הקברות בפאס ומוארים תמיד: על הקבר של ר׳ משה בן־יעקב חיון יורדת אש מן השמים כל יום שישי, ערב ראש חודש וערב חג, ועל קברם של מול טרייא וסידי בועיסא וסלימאן יורדות להבות אש: הכוס של ר׳ משה חאליווה נשארה דלוקה שנה שלימה לאחר פטירתו מבלי שהדליקו אותה: בבית־הכנסת על שמו של ר׳ דוד ומשה באשקלון יצא אור מן ההיכל והאיר את כל החדר, בתקופת מלחמת ששת הימים, כאשר היו הוראות להאפלה.

תרומתם של יהודי מרוקו ליישוב הארץ-ד"ר אלישבע שטרית

חלקה של יהודי מרוקו ותרומתה להתיישבות ולבנין הארץ

מהמחצית השנייה של המאה ה- י״ט ועד לחיסולה המוחלט, כמעט, של הפזורה היהודית במרוקו, עלו מרבית היהודים ממרוקו לארץ בכמה גלי עלייה: במהלך המאה ה- י״ט; בתקופת השלטון הקולוניאלי הצרפתי במרוקו: 1956-1912; ובשנים 1956 -1966 תקופת העלייה החשאית ומבצע יכין.

כל אחד מגלי עלייה אלה הוסיף לבנה משל

סמל קבוצת אליעזר בן יהודה - הוקמה ועוצבה במרוקו בשנת 1943

סמל קבוצת אליעזר בן יהודה – הוקמה ועוצבה במרוקו בשנת 1943

ו על הלבנים שהיו קיימות בבניין הארץ. אולם, בשנות החמישים והשישים של המאה העשרים הניחו העולים ממרוקו יסודות לצורות התיישבות חדשות וליישובים חדשים בהתאם למגמות הלאומיות שהנחו את מדיניות ההתיישבות: פיזור אוכלוסין, עיבוי גבולות המדינה והבטחתם והפרחת הנגב.

על עשרת הבחורים הראשונים, שעלו לארץ, עוד בתקופת המנדט הבריטי, במטרה להקים יישוב בארץ מספר שלמה יוחאי ( ביטון ) ממייסדי קיבוץ צאלים, בין היתר את הדברים הבאים :

בשנת 1946, תחת שלטון המנדט הבריטי בארץ, נתנו לנו עשרה סרטיפיקטים וגם זה היה בקושי רב, כי כל הסרטיפיקטים נועדו, מטבע הדברים, לניצולי השואה. אבל גם אנחנו במרוקו ביקשנו ויזות, כי רצינו מעט תקווה. אישרו לנו עשרה סרטיפיקטים. בראש הקבוצה עמד אליעזר אביטל (1968-1924) ממייסדי תנועת הנוער ״קב"י קבוצת אליעזר בן יהודה״ בקזבלנקה, שקמה מיד לאחר שחרור מרוקו ממשטר וישי (נוב׳ 1942). בין המייסדים ניתן למנות גם את חיים סנה (בוחבוט), אהרון איפרגן, אלמליח שלמה, שאול זיז (זיני) דוד בוסקילה ז״ל ואחרים. התנועה שמה לה למטרה להפיץ את השפה העברית בין בני הנוער במרוקו, לדון בנושאים על הנעשה בארץ, להכשיר עצמם לעבודה חקלאית לקראת עלייתם ארצה וליצור הווי ארץ- ישראלי בגולת מרוקו באמצעות ערבי שירה עברית, טיולים מאורגנים, מחנות קיץ וכוי.

על הקמת הקבוצה כתב אליעזר אביטל – מראשוני חלוציה של יהדות מרוקו ואחד האישים הבולטים שלה, איש הגות ומשורר- את השיר הבא:

שיר שחיברתי לכבוד קבוצת בן יהודה א. אביטל (קזבלנקה 1943)

אם כי ובארץ גלותנו נתארגנה חברתנו

 עוד תמשיך ובחיק מולדתנו תוסיף לקבצנו

והיא היא המצמיחה בקרבנו רעיון תקוותנו

 היום סוללת דרך מובטחת לגאולתנו

 אכן ידועה לכל נערינו בשם קבוצת בן יהודה

וברכותינו אליה עולות תמיד לשם תודה.

 

חושו אחים אליה: תיכף אל נא תאחרו

כי לא רק את רוח עמכם וחייו בה תכירו

 אלא גם חזיונות עתידו בפיכם ברינה תבשרו

 ומה טוב חלקכם זה אם לה בקרוב תתחברו

וידעתם כי רק לטובתנו אנו קבוצת בן יהודה

במאודה כל הימים טורחת ברוב חדווה וחמדה.

 

את זיכרון ציון בעומק לבנו לעד ייחרת

 ודגל עמנו ממנו לנצח בל ייכרת

 הלוא הם כמעוז נפשנו וכמיטב חיינו נשרת

 עד אשר ישובו לנו להיות למגן ולתפארת

וכל עוד חיה וקיימת קבוצת אליעזר בן יהודה

נדע לשמור סיסמתה ונעמוד על צו הפקודה

שבעים סיפורים וסיפור מפי יהודי מרוקו


סיפורי עמים

17- האם האכזרית

מספר שלמה וייצמן.

זהו הסיפור היחידי ששלמה וייצמן מספר : יליד קזבלנקה – 1937 – לאב יוצא מזרח אירופה ואם בת המקום. עלה עם בני משפחתו בשנת 1955 לפני שירותו בצה"ל התחיל לעבוד כבנאי וצבע בקריית מלאכי. שם סיפר ליעקב אביצוק את הסיפור על האם האכזרית. 

בימים שחלפו, בזמנים הקדמונים, היה היתה משפחה. אבי המשפחה היה זקן, לפני מותו קרא לבניו ואמר להם – כאשר אמות, אל נא תשפכו מים חמים על סף הדלת.

עברו ימים אחדים׳ אבי המשפחה נפטר, והילדים היו צריכים לעבוד קשה כדי לפרנס את עצמם. כרגיל היו יוצאים השכם בבוקר לעבודה וחוזרים לפנות ערב.

פעם שכחה האם את פקודת אבי המשפחה ושפכה מים חמים על סף הדלת. מיד הופיע אריה שאמר לה: — הרבה זמן מחכה אני לרגע זה. עכשיו החליטי: או שתינשאי לי או שאטרוף אותך.

אמרה האשה— הצעתך משמחת אותי מאוד. מזמן חיכיתי להצעה כזאת, כי בעלי מת מזמן וברצוני להינשא שנית. התחתנו בשקט כל כך, עד שאפילו הבן הבכור לא הרגיש בשום דבר. כעבור זמן מה נולד לאשה בן, והיא ביקשה מן האריה עצה מה לעשות בתינוק. הציע לה האריה:— שימי את התינוק בדרך שבו נוהג בנך הבכור לחזור מן העבודה. אם יראה בנך את התינוק בדרכו, הוא בוודאי ירים אותו ויביאנו אליך.

וכך היה: הבן הבכור חזר מן העבודה ובזרועותיו תינוק בוכה. ובפי הבן בקשה:— אמא, היניקי אותו.

האם עשתה את עצמה כאילו היא מסרבת — לא, איני רוצה. אבל אחרי שהבן חזר וביקש היא נעתרה לבקשתו.

גדל הילד, והאח הבכור (שמו היה שלמה) היה אוהב אותו מאוד׳ משחק אתו בשובו מן העבודה ומביא לו דברים טובים.

פעם׳ כאשר הבן הבכור לא היה בבית׳ ישבו האריה ואמו של שלמה והתייעצו:— מה יהיה כאשר תיוודע לשלמה האמת הרי אז יהרוג בוודאי את שנינו… הציע האריה:— טוב׳ אני מוכן להרוג אותו שאלה האם:— איך ?

—       יש לי שלושה ראשים. אתן מכה בראש אחד ועקרב יצא ממנו. אכניס אותו לנעל וכשיחזור הבן הבכור מן העבודה וירצה לנעול את הנעליים, אעקוץ אותו וימות.

הילד ששמו היה אברהם, שמע זאת וחיכה לשובו של שלמה מן העבודה. שלמה חזר, התחיל להתלבש ועמד לנעול את הנעליים. פתאום קרא לו אברהם: — לא! אל תנעל אותן!

— מה יש ?

— הפוך אותן תחילה.

הוא הפך אותן, והנה עקרב. מובן שהוא הרג אותו. אחר כך שאל את אברהם:

איך ידעת ? — אך אברהם לא גילה לו דבר.

בינתיים אמרה האם לאריה:— אתה רואה׳ עצתך לא הצליחה.

ענה האריה:— אין מקום לדאגה׳ יש לי עוד שני ראשים. אקיש על אחד מהם ויצא ממנו נחש׳ שיתחבא ליד החלון. בו ברגע ששלמה יתרחץ וייגש לשאוף אוויר צח דרך החלון׳ אקפוץ עליו ואבישנו. כך ימות.

הקיש האריה על ראשו ונחש יצא ממנו, שטיפס ועלה על העץ שליד החלון. שם חיכה להוצאת הראש של שלמה.

הילד אברהם שמע את הכול, הכין מקל גדול בידו, וחיכה לשובו של שלמה מן העבודה.

שלמה חזר התרחץ כרגיל, וניגש לפתוח את החלון. פתאום עצר בעדו אברהם׳ בקוראו:— אל תפתח את החלון!

— מה יש ?

לקח אברהם את שלמה מסביב לבית, נתן את המקל בידו ואמר לו:

— הסתכל בעץ וראה את המתרחש שם.

הסתכל שלמה למעלה, והנה נחש גדול. מיד התחיל להרביץ בו במקל שבידו עד שהרג אותו.

בערב, כאשר שלמה לא היה בבית, נכנם האריה. אמרה אליו האם: מה נעשה עכשיו ? היו לך שלושה ראשים. הראשון היה לעקרב׳ השני היה לנחש׳ עתה נשאר לך אחד ויחיד בלבד, והוא שלך…

ענה לה:— אל תדאגי, יש לי אחות ולה שבעה ראשים. תשלחי אותו לשם, והיא תטפל בו.

כך היה. כאשר חזר שלמה מן העבודה ונכנס הביתה, הוא מצא את אמו חולה. שאל אותה:— מה יש לך, אמא ?

— חולה אני.

— האם היית אצל הרופא ?

—       כן… הייתי. והוא אמר לי, כי את התרופה הדרושה לי אי אפשר להשיג כאן. יש צורך לנסוע לעיר פלונית, כי רק בה אפשר לקבלה.

אמר הבן לאמו:— טוב׳ אני מוכן לנסוע כדי להביא לך את התרופה.

הכין שלמה את חרבו ואת סוסו, לקח צידה לדרך ויצא לעיר׳ שבה אפשר להשיג את התרופה. בדרך עבר במדבר, והנה הוא רואה את אחותו של האריה, ולה שבעה ראשים. היא שאלה אותו:— מאיפה אתה בא ?

— מעיר פלונית.

—       האם באת כדי לקבל רפואה ? אמך סיפרה לך בוודאי, שהיא חולה, ורק בעיר פלונית אפשר להשיג תרופה בשבילה.

התפלא שלמה!— נכון הדבר, אך מניין לך כל זה ?

סיפרה לו הלביאה׳ כי אחיה האריה נשוי עם אמו של שלמה:— אמך דרשה מן האריה להרוג אותך. הוא שם את העקרב בנעלך ואת הנחש על העץ שממול לחלונך. עכשיו הוא שלח אותך אלי, כדי שאהרוג אותך. אבל אצלי המנהג הוא להזהיר את היריב ולא להרגו במרמה או מן המארב. היכנס התארח אצלי, תאכל ותשתה. ומחר נצא לתחרות ולדו־קרב: אתה עם חרבך ואני עם שבעת הראשים שלי.

וכך היה. למחרת היום נלחמו שלמה והלביאה כל היום׳ אך איש מהם לא ניצח. הגיע הערב והלביאה אמרה:— טוב, בוא לנוח עכשיו, נאכל ונשתה ומחר בבוקר נמשיך.

וכך היה. הם אכלו, שתו והלכו לישון. במחצית הלילה התעורר שלמה, לבש את בגדי הלביאה, ואת בגדיו הלביש לה.

בבוקר התעוררו והגה רואה הלביאה שהיא לבושה בגדי גבר. היא שאלה אותו:— מי עשה כזאת ?

— אני !

קראה הלביאה לכל האריות ואמרה להם:— קחו איש זה לבאר, הטילו אותו לתוכה ונקרו את עיניו.

וכך היה. שלמה הוטל לתוך הבאר ועיניו נוקרו.

ובימים ההם היתה מלחמה ופלוגת־חיילים עברה ליד הבאר. והנה הם שומעים צעקות של אדם. ניגשו החיילים אל הבאר וצעקו לתוכה»— מי אתה ? המן השדים או מבני אדם אתה ?

— בן אדם אני — נשמע קולו של שלמה.

הכניסו החיילים חבל ארוך לתוך הבאר והעלו את שלמה. הוא סיפר להם כל מה שקרה לו, והם אמרו לו:— עכשיו לא נוכל לקחת אותך לביתך, אך נביא אותך אל ארמון המלך ונשאירך שם.

שלמה הסכים בשמחה.

החיילים השאירו את שלמה העיוור ליד ארמון המלך. בבוקר הוציאה בת המלך את ראשה דרך החלון וראתה אותו. מיד שלחה את העוזרת שלה כדי שתכניס אותו הביתה. היא שאלה אותו:— איך קוראים לך ?

— שלמה­

—ושמי מרים.

סיפר שלמה למרים את כל מה שקרה לו. בסוף אמר לה:— אני גר במקום פלוני, ושם עיני, בידי אמי, כי שמעתי את אחות האריה אומרת לאריות, שהיא שולחת את עיני לאמי כדי שזו תהיה בטוחה כי נהרגתי.

שלחה מרים את אחת העוזרות שלה לבית־שלמה וציוותה עליה: — השתדלי להביא את העיניים.

העוזרת הגיעה לבית־שלמה והציעה לאם:— אעבוד אצלך תמורת מים ולחם בלבד. היא נתקבלה לעבודה, וכעבור חודש ימים ידעה את כל סודות הבית. היא יגעה וחיפשה ומצאה את העיניים.

יום אחד סיפרה העוזרת לאם, שיש לה בן עיוור:— אם תוכלי לתת לי את העיניים, כדי שאוכל להרכיבן לו, הוא יוכל להתפקח ולראות.

הסכימה האם לתת את זוג העיניים לעוזרת, והיא הביאה אותן, כמובן, לבית המלך ונתנה אותן לגבירתה. בת המלך הכניסה את שלמה לחדרה, קראה לרופא וסיפרה לו את כל מה שקרה. היא נתנה לו את העיניים וציוותה עליו:— הרכב את העיניים לשלמה. הניתוח נמשך כמה שעות והצליח.

התחיל שלמה לראות. אז ביקשה בת המלך להינשא לו, ושלמה הבטיח לה זאת, אך ביקש רשות לבקר תחילה בעירו. שאלה אותו מרים:— לשם מה אתה רוצה לחזור ? — יש לי שם מישהו שאני מוכרח לבקרו.

נתנה לו מרים חרב, סוס וצידה לדרך. שלמה הגיע לעירו, נכנס לביתו, הפתיע את האריה ואת אמו והרגם. הוא לקח אתו את אברהם אחיו, חזר אל בית המלך ונשא את בת־המלך לאשה. מאז חיו כולם בעושר, בשלום ובנחת.

הספרייה הפרטית של אלי פילו-מיכאל אביטבול משפחת קורקוס 

מיכאל אביטבול

משפחת קורקוס 

וההיסטוריה של מארוקו בזמננו

מכון בן צבי – ירושלים

תשל"ח

דוד קורקוס (1975-1917)דוד קורקוס

דוד קורקוס נולד ב־1917 במוגאדור שבמארוקו למשפחה ותיקה של מגורשי ספרד, אשר הוציאה מקרבה מלומדים ואנשי־עסקים רבי־השפעה  שנתפזרו על פני שלוש יבשות. הקהילה היהודית של עיר נמל זו רישומיה ניכרים יפה בפנקסי החשבונות והדו״חות, וכשנולד דוד קורקוס כבר היתה ״רגלה האחת בעולם הישן והשנייה בעולם של ימינו׳׳.

הגורל האיר פנים לקורקוס הנער. הוא קיבל חינוך מושלם, שנמזגו בו ערכים מסורתיים־משפחתיים, ערכים יהודיים־כלליים וערכים של תרבות העולם המערבי. לימודים צרפתיים רגילים, סיורים לא מעטים בחו״ל וקריאה מרובה בספרים יוליכו בן זה למסלול שפלטו לו אבותיו לפניו: המסחר הגדול, עיסוק שהעלה את קודמיו לדרגה הגבוהה של ״סוחרי המלך״. כמוהם יצבור הון גדול, וכמוהם יהיה לאחד הגורמים הקובעים בחיי הכלכלה של דרום־מערב מארוקו.

אך הזמנים השתנו מאז 1912. מארוקו הישנה של המאה התשע־עשרה חדלה להתקיים, ואתה הלכו לעולמם הסדר הפוליטי והתנאים הבינלאומיים, שאיפשרו לקבוצה מצומצמת של יהודים בני־מזל למלא תפקיד נכבד בתולדות ארץ זו, במיוחד בתקופת פתיחתה לעולם החיצון. ארץ זו, המצטיירת בעיני ד. קורקוס כארץ של ״אריסטוקראטים אמיתיים״ ושל ״יהודים אותנטיים״, תישאר חרוטה בזכרונו עד ימיו האחרונים. בכל מאודו הוא ישתדל לעודד את ההכרה בה, ואף לטהר את שמה.

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 155 מנויים נוספים

אוקטובר 2013
א ב ג ד ה ו ש
 12345
6789101112
13141516171819
20212223242526
2728293031  

רשימת הנושאים באתר