ארכיון יומי: 10 בדצמבר 2015


ספר בראשית – פרשת "מקץ" וחנוכה. טללי אורות בתורת רבנו "אור החיים" הק'

Asilah

מאת: הרב משה אסולין שמיר

  "ויהי מקץ שנתיים ימים" – קץ שם לחושך" (הזוהר ע"פ איוב כח, ג).

יוסף הצדיק והחשמונאים –

יציאה מחושך לאור – שבת חנוכת האור.

רבנו "אור החיים" הקדוש מסביר מדוע התורה פותחת את פרשתנו "מקץ" בביטוי "ויהי", דבר המסמל צער בהקשר לחלום פרעה, כאשר בעצם, החלום הוביל לשבע שנות שובע והכנת תכניות הצלה לשבע שנות הרעב ע"י יוסף. כמבוא לדברי קודשו, הוא מציין את דברי רבי חייא בזוהר הקדוש בתחילת הפרשה: "רבי חייא פתח ואמר: "קץ שם לחושך – דא איהו קץ דשמאלא". כלומר המלה "מקץ" רומזת לקץ השמאל שבקץ הימין {הימים} =  מתוך החושך תצמח הישועה כפי שקרה ליוסף, ששוחרר מכלאו, והפך להיות השליט על כל ארץ מצרים.

הפסוק עליו מתבסס רבי חייא הוא: "קץ שם לחושך – ולכל תכלית הוא חוקר אבן אופל וצלמוות" (איוב כח ג). הקב"ה יודע את קץ הזמן שהוקצב לכל אדם לשבת בחושך כמו יוסף בבית האסורים, וכן את תכליתו. יוצא שהמילה "קץ", משקפת את הקשר בין תחילת הזמן לאחריתו.  

על הפסוק הנ"ל מביא המדרש את הפסוק מספר משלי: "בכל עצב – יהיה מותר…" (משלי יד, כג). כלומר, מתוך כל עצבות – תצמח לבסוף ישועה ויתרון. בעצם, כך צמחה ישועתו של יוסף מתוך העבדות אל הנהגת מצרים והעולם הקדום למשך 80 שנה, מגיל 30 ועד לגיל 110.

היות ופרשת "מקץ" חלה בחנוכה, ניתן לומר דבר דומה גם לגבי החשמונאים שצמחו מתוך גזירות השמד של היוונים – לטיהור בית המקדש ולשלטון עצמאי בירושלים.

רבנו "אור החיים" הק' מסביר שלושה סוגי חושך הרמוזים במלים: "מקץ שנתיים ימים", ולכן השימוש בביטוי "ויהי" הרומז לצער.

א. "קץ הגלות" של  עם ישראל במצרים, החל מאז חלום פרעה דבר שהביא לשחרור יוסף מבית הסוהר והעלאתו לגדולה, וכן ירידת אחי יוסף לשבור שבר במצרים, ואחר כך לשעבוד.  "קץ" = 190 שנות הצלה מתוך 400 שנות שעבוד שנגזרו בברית בין הבתרים. יוצא שבני ישראל שועבדו במשך 210 = שנים כמנין "רדו" במצרים. רואים מפה שהמלה "קץ" קושרת בין התחלה לסוף.

את פרשת "מקץ" אנו קוראים בשבת חנוכה, בה קיים דמיון עשיר בין יוסף הצדיק לחשמונאים שהם משופעים ומבורכים בברכת ה' בתוך לבושי הטבע {התלבשות שפע הדכורא בתוך הנוקבא}. האבות ומשה רבנו היו רועי צאן היות וזה מקצוע בו יכלו לשלב עבודת ה' ע"י התבודדות בשדה המרעה, דוגמת יצחק אבינו עליו נאמר: "ויצא יצחק לשח בשדה". יוסף לעומת זאת יכל לשלב במסגרת תפקידיו השלטוניים גם את עבודת ה', ואף להצליח בהם, כפי שנאמר ע"י ראשי השלטון סביבו, המייחסים את הצלחתו לקב"ה: "וירא אדוניו כי ה' אתו וכל אשר הוא עושה, ה' מצליח בידו" (בר' לט, ג) כדברי שר הטבחים פוטיפר. וכן, "ויהי ה' את יוסף ויט אליו חסד – ויתן חנו בעיני שר בית הסוהר … ואשר הוא עושה ה' מצליח" (בר' מ, כא- כג). גם פרעה גדול הכופרים מעיד: "הנמצא כזה איש אשר רוח אלוקים בו" (מא, לח).

ב.  רומז לבשורת הרעב למשך 7 שנים דבר שמצער את הקב"ה ככתוב "בכל צרתם לו צר" (ישעיה סג ט).
ג. "ויהי מקץ – ויהי מסיבת הקץ שהוא יצר הרע" {רבנו אוה"ח הק'}, יוסף נשאר עוד שנתיים בכלא, בגלל שהיצר הרע הנקרא "קץ" התגבר עליו, והוא שם מבטחו בשר המשקים לו פתר את חלומו, שיזכירו בפני פרעה כדי לשחררו מהכלא: "כי אם זכרתני והזכרתני" (בר' מ, יד), על כל זכירה, שנה בכלא, שבסופן עלה לגדולה. (ב"ר פט, ג).

פרשת "מקץ" מהווה קץ וסוף להרחקתו והגלייתו רבת השנים של יוסף הצדיק מבית אביו, גלות שנמשכה 22 שנים המורכבות מ- 12  שנות עבדות בבית פוטיפר שר הטבחים ובבית הסוהר, ו- 10 שנים כמשנה לפרעה מלך מצרים אותה ניהל ביד רמה כדברי פרעה בכתב המינוי ליוסף: "אתה תהיה על ביתי – ועל פיך ישק כל עמי… ובלעדיך לא ירים איש את ידו ואת רגלו בכל  ארץ מצרים" (מא, לח–מו). פרעה גם משדך ליוסף את "אסנת בת פוטי פרע כהן און לאשה" שהייתה ביתה של דינה אחותו כדברי המדרש (פרקי דרבי אליעזר פרק לה).

הוא גם משנה את שמו של יוסף לשם מכובד ההולם את חכמתו הגאונית: "צפנת פענח" = מפענח ומפרש צפונות (רש"י). העם מכנה אותו בתואר כבוד ההולם את גדלותו למרות גילו הצעיר כדברי רבי יהודה, ואף מקבל

בהכנעה את מנהיגותו כדעת רבי יוסי: אברך = "אב- רך" = אב בחוכמה ורך בשנים כדברי רבי יהודה. רבי יוסי:

"אין אברך אלא לשון ברכיים שהיו נכנסים ויוצאים תחת ידו". כלומר, כפופים לו. (ילקוט שמעוני דברים תשצב).

השאלה המרכזית העולה מסיפור יוסף היא. במה זכה יוסף הצדיק לטפס מבירא עמיקתא כפשוטו, למשביר של האימפריה המצרית דאז, ואף הצליח לשלוט במצרם במשך 80 שנה?

יוסף הצדיק שהוא בבחינת נשמת כלל ישראל, קידש את ה' בכל מקום: הן מול אשת פוטיפר שר הטבחים כאשר אמר לה: "ואיך אעשה הרעה הגדולה הזאת וחטאתי לאלוקים" (בר' לט, ט), דרך דבריו המדהימים מול פרעה האלילי: "בלעדי – אלוקים יענה את שלום פרעה" (בר' מא, טז), וכלה במפגש עם  אחיו במצרים בו אומר להם: "את האלוקים אני ירא" (בר' מב, יח).

יוסף עוטף את חיי המעשה במעטפה רוחנית אמונית, ולכן בכל אשר פונה, הקב"ה מצליח את דרכו,

כל אשר הוא עושה – ה' מצליח בידו" (בר' לט, ג).

השבח לבורא עולם שזיכני לברית מילה בשבת פרשת "מקץ", חנוכה וראש חודש טבת, כך שזכיתי בשלש קדושות. כל זאת בהמשך ללידתי בפרשת "וישב". הודו לה' כי טוב על שזיכני מנעורי "לשבת" באוהלה של תורה. ידוע שיום הלידה משפיע על התנהלותנו.

החשמונאים כמו יוסף, יצאו לקרב נגד היוונים בניגוד לכל הסיכויים, אבל נר קטן של תקווה ואמונה בקב"ה דלק בליבם פנימה שאכן ינצחו בגלל רצונם העז לטהר את המקדש מהאמונה ההלניסטית אלילית שפשטה בו.  

לידיעתנו כיום:

התרבות החילונית מהווה את בבואתה, המשכה ואף התגלמותה של התרבות היוונית כדברי הרמב"ן:

 היווני הכחיש כל דבר זולתי המורגש לו" (ויקרא טז, ח). כפי שנהוגים לטעון: "תוכיח לי שיש אלוקים".

"ומנותר קנ-קנ-ים – נעשה נס לשושנים" (הפיוט "מעוז צור")

 הקב"ה עשה נס לעם ישראל המכונים שושנים: "כשושנה בין החוחים" מהשמן הנותר בקנקנים.

רבנו האר"י הקדוש אומר: "אל תסתכל ב-קנ-קן, אלא במה שיש בו". כלומר, באותיות המסתתרות

 במלה קנקן בי"ג מידות, תגלה שם הוי-ה.  "ו-נקלא י-נק-ה"  = ו-ה-י-ה = הוי"ה + קנקן. ה' עשה את הנס במידת הוי-ה שזה רחמים. ולכן גם ברגעים קשים, נזכור שהקב"ה אתנו ומחכה שנפנה אליו כדברי המדרש: "אשרי הגבר אשר שם ה' מבטחו – זה יוסף". וכן החשמונאים. בכל צרה –  טמונה הישועה: "עת צרה ליעקב – וממנה יושע.                                                                   

         "ויזכור יוסף את החלומות אשר חלם להם" (בר' מב, ח)

יוסף "בעל החלומות" – סוד החלומות

"בעל החלומות": כך מכונה יוסף בפי אחיו לפני מכירתו (בר' לז, יט).  כנראה שהם כיוונו לדברי הגמרא במסכת (ברכות י, ע"ב) האומרת שישנו מלאך הממונה על החלומות המכונה: "בעל החלומות". אמר רב חנן: אפילו "בעל החלומות" אומר לו לאדם: למחר אתה מת – אל ימנע עצמו מן הרחמים".

הפרשיות האחרונות מאופיינות בחלומות רבי עוצמה עם השלכות הרות גורל כמו חלום פרעה ופתרונו על ידי אסיר אלמוני בשם יוסף, דבר שקבע למעשה את התכנית הכלכלית של המעצמה דאז מצרים, למשך 14 שנה.

נתאר לעצמנו כיום שמדינת ישראל תגבש תכנית כלכלית או צבאית לאור חזון חלומי…

חלומות יוסף אודות אלומות האחים בשדה, השמש, הירח ואחד עשר כוכבים המשתחווים לו, כמעט והובילו אותו ל"גיא ההריגה" ע"י אחיו ששנאו אותו בגלל חלומותיו, לולא ה' מושיעו ש"שלח" אותו למצרים ל- 22 שנה. חכמים אומרים שבגין המעשה הזה נהרגו באכזריות נוראה עשרה חכמים מובחרים ובראשם רבי עקיבא המכונים "עשרת הרוגי מלכות". כמו כן, בכל דור אנחנו משלמים על המעשה הנורא, היות ותופעת "מכירת אחים" חוזרת ומתקיימת בווריאציות שונות בקרב עם ישראל, גם בימינו.

"ויזכור יוסף את החלומות אשר חלם להם" (מב, ח –ט). כאשר יוסף רואה לראשונה את אחיו במצרים, הזיכרון הראשון שמתנוצץ לו בראש – החלומות…

 רבנו "אור החיים" הק' מתאר את גדולת יוסף הצדיק שלא רק שאינו נוקם באחיו, אלא בונה לו תכנית פעולה דרכה יוכל להחזירם בתשובה, בכך שיאלץ אותם להביא את בנימין למצרים, ואז לברר האם יפקירו אותו, או ילחמו למענו כפי שאכן עשו. ובלשון קודשו של אוה"ח הק': "ראה אותם בראיית אחים והכיר אחווה להם, אלא שאליהם התנכר… ועשה כן להביא את בנימין כמו שגילה לבסוף. גם לבחון בהם באמצעות המתגלגל לידע מחשבתם אליו באותו מצב, ונתגלה לו כי מתחרטים". בעצם, הוא רצה להוביל אותם לתשובת המשקל כשיטת הרמב"ם.

 

הזוהר הקדוש (א, קצט ב) שואל מדוע יוסף זוכר את החלומות, הרי הוא אב – רך = אב בחכמה…

על כך הוא עונה. ברגע שראה שאחיו משתחווים לו בבואם לשבור שבר במצרים, הוא מיד הבין שאכן חלומותיו מלפני 22 שנה מתחילים להתבצע, לכן "ויזכור יוסף את החלומות אשר חלם להם". הזוהר אומר שיש לזכור חלומות טובים כדי שיתגשמו. החלום מאפשר לרעיונות חבויים לצאת לאור.

הרמח"ל – רבנו משה חיים לוצאטו אומר שיש לאדם נשמה פנימית הקשורה לעולמות רוחניים עליונים, אבל סגורה בתוך גופנו, ורק לעיתים רחוקות זוכים אנו ל"קצת התעוררות ולא יותר" (דרך ה', חלק ג, פ"א).

הרמח"ל ממשיך להסביר שרק כאשר האדם ישן מסוגל יותר לתקשר עם נשמתו. גם המהר"ל מדבר על כך שכדי שהאדם יוכל להקשיב לנשמתו, עליו ללמוד את "קדושת הדומייה" שהיא קדושה עליונה.

 "כל החלומות הולכים אחר הפה" (ברכות נה ע"ב) כפי שאמר שר המשקים לפרעה כאשר המליץ על יוסף:

 "ויהי כאשר פתר לנו – כן היה" (בר' מא, יג). חכמים אומרים שחלום שלא נפתר, דומה לאיגרת שלא נפתחה. לכן חשוב מאוד לפתור את החלום לטובה. מסופר בגמרא על אישה אחת שחלמה שמשקוף ביתה נשבר. היא באה לרבי אלעזר שפתר לה שהיא תלד בן זכר, דבר שאכן התקיים. שנה לאחר מכם, שוב חלמה את אותו חלום, ושוב שבה  לבית המדרש, אבל רבי אלעזר לא נכח. התלמידים פתרו לה שתלד בן, ובעלה ימות. כאשר חזר רבי אלעזר לבית המדרש, ספרו התלמידים על החלום ופשרו. כעס עליהם ואמר: הרגתם את האיש… ויהי כאשר פתר כן היה". מסופר על רבי בנאה שחלם חלום אחד והלך אצל 24 פותרי חלומות בירושלים. כל אחד פתר לו בדרך שונה, וכל הפתרונות התקיימו בו.  חלומות פז…

התעוררת מחלום רע: תאמר: "וחלומות השווא – ידברו הבל" (זכריה י, ב).

הקיצות מחלום טוב: תאמר "אם יהיה נביאכם… בחלום אדבר בו" (במדבר יב, ו).

פתרון החלום: יש לפתור את החלום בכיוון חיובי. "ויהי כאשר פתר לנו – כן היה" (בראשית מא, יג).

מנורת הנביא זכריה וסמליה – אז והיום.

(זכריה ב – ד) מתוך ההפטרה לשבת חנוכה).

"ראיתי והנה מנורת זהב… ושבעה נרותיה עליה…" כך עונה זכריה הנביא לשאלת המלאך "מה אתה רואה?". לשאלת הנביא "מה אלה אדוני? עונה המלאך "הלא ידעת מה המה אלה". תשובת הנביא: "ואמר, לא ידעתי". נשאלת השאלה מדוע שוב שואל הנביא את המלאך, הרי הוא ענה לפני כן שהוא רואה מנורה וכו'. התשובה לכך היא: הנביא ביקש לדעת מה מסמל מחזה המנורה? תשובת המלאך: "זה דבר ה' אל זרובבל לאמור: לא בחיל ולא בכוח – כי אם ברוחי אמר ה' צבאות…".

 פשר החלום: כמו שהשמן מגיע לנרות ללא טורח (מצודת דוד), כך ניצחונות עם ישראל בכל התחומים כולל מלחמה, יתנהלו על פי ה' בלבד, ועם ישראל רק עושה השתדלות. אכן, רואים אנו את הניצחונות הכבירים והנסיים של עם קטן מול מיליוני הזאבים הטורפים מסביב. 

"שני היצהר העומדים על אדון כל הארץ": שיתוף פעולה בין המנהיג המדיני זרובבל, למנהיג הרוחני הכהן הגדול = בין הרבנות לממשלה (מלבי"ם).

שבת שלום וחנוכה שמח. משה אסולין שמיר.

  1. Shamir240298@gmail.com

לע"נ הצדיקים אמו"ר רבי יוסף בר עליה ע"ה. הרב אברהם בר אסתר ע"ה. המלוב"ן רבי מסעוד אסולין ע"ה.

 הצדיקות א"מ זוהרה בת חנה ע"ה. חנה בת מרים ע"ה. עליה בת מרי ע"ה. חניני בת עליה ע"ה. בתיה בת שרה ע"ה. שרה קנדוב בת שושנה ע"ה

מפטיר והפטרה לשבת חנוכה בנוסח מרוקאי

מפטיר והפטרה לשבת חנוכה בנוסח מרוקאי

 

בשליחות רבינו לאדמו״ר ״בבא סאלי״ זיע״א

בשליחות רבינו לאדמו״ר ״בבא סאלי״ זיע״אמקנס-ירושלים דמרוקו

רבינו היה קשור מאד עם האדמו״ר רבי ישראל אבוחצירא זצוק״ל, כאשר ביקר האדמו״ר כמה פעמים בעירנו מקנם, והתאכסן בבית סבי רבי אהרן סודרי זצ״ל. לאחר עלות רבינו ארצה היו לו הפרעות בראייה, ואושפז לטיפול עיניים בבית חולים שערי־צדק בירושלים, רבינו ביקש ממני שאסע לביתו של האדמו״ר שיבקש עליו רחמים, נסעתי לאדמו״ר ומצאתי אותו רכון על ספרו ולומד, הרים את עיניו והביט בי, ניגשתי אליו ולחשתי לו באוזנו שנשלחתי מרבינו ר׳ ברוך שיבקש עליו רחמים, ענה לי השבוע בע״ה יצא מבית החולים, ובך היה.

מכתב שנשלח מהאדמו״ר ״בבא סאלי״ לרבינו

בס״ד, ס״ק אב הרחמן יה״ל תש״ה לפ״ק

היא העולה למעלת הרם המופלא, גודלו וטובו מלא, ראב״ד מקודש מימיו יוצאים מן המקדש, בנש״ק, אראלים ותרשישים, מר ניהו חיבת העין כמוהר״ר הרה״ג ר׳ רפאל ברוך טולידאנו נר״ו, והמקום יהיה בעזרו, ויהי בשל״ם סובו ומעונתו, וירום כוכב מערבתו, כי״ר.

אח״ן פנת״ך( -אחרי נשיקת פני תורת כבודו) קיבלתי מכתבו הבהיר, כוכב מזהיר, ומן המודיעי״ת מה שכתוב לחיים וכד…

הודעתי הן כתוב כאן לפני רום מעלתו שהייתי אני שהצע׳ החול״מ בהדח״ן לש׳ עד השבוע החולף שחזרתי לש' איכו השתא או״ב הר׳ מתו׳ שפר ריס יע״א שהרחיק נסיעותיו לפני מעכ״ת לתהות אקנקניה ודנו בחזר״ת וכו' וכה דיבר אליו האיש הנז׳ דאיהו גלפיה מסדר הגט וכו', אנא דאמרי שקר ענה, ואין בפיהו נכונה. והס כי לא להזכיר, שמעולם לא נתמנה להיות ממסדרי הגט ולא היה לו מעולם עסק עמהם, רק באקראי בעלמא אם היה טפילה עמהם להיות מצטרף לאחד מהעדים, ותו לא מידי, והוא מחסרון ידיעתו נבהל להשיב דברים שאין להם שחר ומאליהם הם נופלים וכו'.

ובר מן דין אנן מהכא במחננו זה יע״א רוב גיטין הניתנים רובא דמינכר מכריחין אותם לבוא אצלינו אחד האיש ואחד האשה וכו', ורק מיעוט דמיעוטא שיש להם איזה סיבה המעכבת וכו' אז נותנין להם רשות ליטפל בהם אותם חברי עיר שיש להם דין קדימה במלאכתם מלאכת שמים וכר שיאמר עליהם בישישים חכמה, ולא כגון זה שעדיין טל הילדות והנערות עליהם וכר, חלילה ומה גם בדברים העומדים ברומו של עולם, כגון אלו וכיו״ב וכו', וגם הליכתו של הרב הנז' היתה שלא מדעתינו וכו' וחשב בדעתו דעת קלה שדבר קל הוא העניין וכו', והנה גערנו בו בגערה ובמקל וכו' על מהירותו שהביאתו לידי חרטה וכו'.

רצוף לזה ידיע ליהוי רו״מ שבכפר ריס יע״א במוקדם עדיף היו שם שני סופרים מלומדים במלאכתם מלאכת סופרים והן בעון זה ימים שיש בהם ירחים פגעה מדת הדין באחד מהם חיי׳ לרוי״ש וזה הרב הנז׳ היה רק מלמד תשב״ר וש״ץ אז אמרנו טוב לצרפו לזה הנמצא בעיר להיות טפילה עם הראשון מלהביאו למקום אחד וכר והנה כתבת לרו״מ שלישי״ם לשעבר שהכל נעשה על ידינו ומשגיחין אנו על עסקיהן בעינא פקיחא וכו' והנה שלחתי בעד הרב הנז׳ לבוא אצלינו ללמדו מלאכת סופר בכל מה שצריך בע״ה ואח׳׳ן אותו אשלח להקביל פני רו״מ שיסכים על ידו וכו', ומה שבא בקובלנא לפני רו״מ על מה שמעטין לו בשכרו ונותנים לו בני עירו רק אלף פרנקים בחודש, זה שקר מוחלט וכו' ובתשלומין איתנה תשלומי בפ״ל שני אלפים פרנקים בכל חודש חוץ ממה שבא בנדר ונדבה וכר והדבר ברור בלי שום ספק וכר.

סו״ד אנן מהבא נשתדל בכל עוז ואופן המועיל ללמדו קס״ת הסופר וכו' בעזה״ו ויתהלך במישרים לפני רו״מ בעזה״ו אלא מעתה מהדרנא בשלומי כפל מרובה מרה טובה, באלף ורבבה, למעכ״ת, תרב גדולתו, ברוב עוז ושלום, ואשר"ש ואל״ש. (ואתה שלום וביתך שלום ובל אשר לך שלום).

ע״ה ישראל אביחצירא סי׳׳ט

נס הצלה

בשנת תשט״ו בחודש כסלו, ריכזתי למעלה מ 60 משפחות לעלייה לארצינו הקדושה מעיר מקנם והגיענו בחסדי הש״י לכפר סבא, ושם רוב העולים החדשים התפרנסו מיגיע כפם בעבודת האדמה, והנה כל בוקר באה לעיר משאית ואספה את הפועלים לעבודתם, ולפני כן היו משכימי קום לעבודת הבורא במנין קבוע ואחד מן העובדים ששמו יוסף אוחיון מתושבי המקום איחר להגיע לעבודתו והלך רגלי למקום עבודה בחושבו שיוכל להצטרף לשאר העובדים, והנה למזלו טעה בדרך וחצה את גבול ישראל והגיע לעבר הירדן, ושמה נתפס ע״י שלטונות ירדן וחקרו אותו קשות ע״י עינויים וכדו׳ ואנו נפלה עלינו פחד ואימה, ובפרט לאנשי ביתו שלא מצאו דרך איך להחזיר את ראש משפחתם כי ידעו מי שנשבה בידי הגויים זקוק לרחמי שמים מרובים להחזירו לחיק משפחתו, והנה כעבור 5 ימים אחרי עינויים קשים בא אליו בחלום ר׳ יעקב טולידאנו בן דודו של מורינו (ראש חברת גומלי חסדים במקנס) וניחם אותו שיחזור בעוד זמן קצר. וכשעלה השחר בא אליו אחד מן אנשי האו״ם שומרי הגבולות ובישר אותו שבעוד שעות ספורות ישתחרר לביתו, וכך היה. ובשבת הסמוכה עשה מסיבת הודיה וסיפר לנו את החלום שחלם בשבתו בכלא הירדני.

היצירה התורנית של חכמי מרוקו-שלום בר-אשר

אביטבול ר׳ עמור, עמר מןגאוני אביחצירא 3

דרושים לפי סדר פרשיות השבוע (עד פ׳ ויקהל) והספדים. אחריהם חידושים על קצת פסוקי המקרא ומאמרי חז״ל ודרושים מאביו ר׳ שלמה אביטבול. אחריהם פיוטים וקינות מר׳ עמור (1 מישמ״ח עובדיה). ס״ג דפים. 2.

ראה גם: אביטבול, ר׳ שלמה ור׳ עמור.

 

אביטבול ר׳ שאול ישועה, אבני קודש

ירושלים [תרצ״ד ־ 1934], בדפוס ״מנורה״.

חידושים על התורה, חמש מגילות וקצת פסוקי המקרא, קצת חידושים על הגדה של פסח. פרקי אבות ומסכתות (בתוכם קצת מבנו של המחבר ר׳ רפאל), רובם חידושי אגדות, י״ג דרושים [ארבעת הראשונים להנחת תפילין ולנישואין, השאר הספדים]. ס״ג דפים. 2.

נדפס עם הספר אבני שי״ש חלק שני.

 

אביטבנל ר׳ שאול ישועה, אבני שי״ש, חלק ראשון.

ירושלים [תרצ״ה – 1935], בדפוס ר׳ חיים צוקרמן.

שו״ת על ד׳ חלקי השו״ע, בתוכן פס״ד מחכמי מרוקו אחרים.

דף הקדמת ר׳ אבא אלבאז ור׳ ישמ״ח עובדיה + פ״ז דפים. שלשה דפים אחרונים ־ פס״ד בענין מתנה על תנאי, מר׳ ישמ״ח, ומפתחות בשם ״אבני חפץ״ ערוכים ע״י ר׳ יהודה אלבאז. 2.

 

אביטבול ר׳ שאול ישועה אבני שי׳׳ש, חלק שני.

ירושלים שנת שמח״ה לארצ״ך [תרצ״ד – 1934], בדפוס ״המערב״ של יצחק עמרם צבע ושות׳.

שו״ת על ד׳ חלקי השו״ע ־ כנ״ל בחלק ראשון.

דפים הקדמות (ר׳ שלמה אבן דנאן, ר׳ אבא אלבאז, ר׳ ישמ״ח עובדיה ור׳ יקותיאל מיכאל אלבאז) + קי״א דפים. כולל מפתחות בשם ״אבני המקום״ שנערכו ע״י ר׳ ישמ״ח.

נספח אליו ספר אבני קודש מהמחבר.

 

אביטבול ר׳ שלמה ור׳ עמור, מנחת העומר

ג׳רבה [תש״י-1950], בדפוס חדאד-עידאן- כהן-צבאן.

שו׳׳ת ופסקי הלכה על ארבעה חלקי השו״ע, רובן על חו״מ, בתוכן תשובות רבות מרבני מרוקו אחרים.

המחברים הם ר׳ שלמה ובנו ר׳ עמור. התשובות נאספו ע״י ר׳ דוד עובדיה, שגם הקדים הקדמה והעיר הערות לספר.

6 דפים הסכמות, הקדמות ומכתבים היסטוריים + צ״ה דפים. אחריהם מודפסים פסק דין בעניין פנויה מר׳ ישמ״ח עובדיה (5 דפים), וארבעה דפים מפתחות בשם ״קצירת העומר״, שנערכו ע״י ר׳ דוד עובדיה [יש טעות בסימוני הדפים].

מצורף אליו ספר דרושים עמר מן מר׳ עמור אביטבול (ס״ג דפים), וקונטרס פרפראות לחכמה מר׳ דוד עובדיה. הקונטרס .מלוקט מגליונות ספרים וכתבי יד (כ״ח דפים). 2.

 

אביצרור ר׳ שלום [ב״ר נסים],       נתיבות שלום

צ׳אר לבייצ׳א [=קזבלנקה], שנת שבו׳׳ת [תש״ח – 1948], בדפוס ראזון.

חידושים על התורה ודרושים בנושאים שונים כולל הספדים לפי סדר הפרשיות 3 דפים הסכמות, הקדמת המחבר ורשימת המחזיקים + ס״ד דפים. 2.

עולים במשורה- אבי פיקאר

אבי פיקאר

ראשי הסוכנות ושרי הממשלה היו במבוכה. מחד גיסא רבבות העולים שהחלו להגיע הוסיפו על העומס הכבד שכבר היה מוטל על מערכת הקליטה. מאידך גיסא ממשלת ישראל לא יכלה לבקש מממשלת רומניה להאט את קצב העלייה. הדבר עמד בניגוד לעמדתה של המדינה בזירה הבין־לאומית. שר החוץ משה שרת (מפא״י) הבהיר ש׳ניתן לעצמנו מכה מוסרית קשה אם נבוא להודות בפה מלא בפני ממשלת רומניה כי חוסר שיכון מאלצנו לצמצם את העלייה […] אין ספק כי הדבר ינוצל נגדנו באופן הממאיר ביותר׳.שר העלייה שפירא חשש מקצב העלייה. ׳האוניה הזאת עלולה להגיע 4 פעמים לחודש ופרוש הדבר 5000 איש מרומניה. דבר זה אסון׳, אמר. הוא הציע לעכב את קצב פריקת האנייה ואפילו להשאיר את העולים יממה על סיפונה. היו גם הצעות לדרוש מהרומנים את הקטנת מספר המפליגים בכל מסע מטעמי היגיינה. אולם אנשי משרד החוץ הזהירו שהתערבות בקצב העלייה עלולה להביא לעצירתה. העלייה מרומניה נמשכה בקצב מוגבר עד שלהי 1951 בלי התערבות ממשלת ישראל ובלי ניסיונות השהיה מצדה.

ההסתייגות מן העלייה מרומניה אינה סותרת את ניתוח השפעת המורשת הקולוניאלית על הלך החשיבה של קברניטי מדיניות העלייה. הרומנים נתפסו כמי שעומדים בתחתית המדרג של יהודי מזרח אירופה. בהתאם לגישות של הומי באבא בדבר הריבוד הפנימי על בסיס הקריטריון של קרבה לתרבות אירופה היו הרומנים ׳הפרענקים של האשכנזים׳.

הערת המחבר : בעת דיון במוסד לתיאום ב־1950 ציינה גולדה מאיר שכדי להעלות את רמתם של ריכוזי עולים בפריפריה יש לשלוח לשם גם עולים מאירופה. לכן כאשר מגיעה אניית עולים מרומניה ׳מחלקים את החומר האנושי שבה ושולחים קצת רומנים הנה ורומנים שמה׳. ברל לוקר, יו׳׳ר הנהלת הסוכנות, שאל בלגלוג: ׳אלה הם נושאי התרבות?׳, וגולדה ענתה: ׳הכל יחסי. דרך אגב יש מהם אנשים הגונים ואנו חייבים להשתמש בהם להשבחת [כך!] ריכוזי עולים׳(מצוטט אצל מאיר־גליצנשטיין, מעמד ועדתיות, עמי 134)…עד כאן….

העיתוי והממדים של העלייה מעיראק הביאו לשיא את מעמדה של מדינת ישראל כמדינת שיבה, מדינה שהיא גם ביתם של יהודים ׳ילידים׳ מאסיה ומאפריקה, ואת מדיניות ההצלה שבאה על חשבונה של מדיניות הבניין.

עיראק, שיחסה העוין לישראל היה הקיצוני מכל מדינות ערב, חוקקה במרס 1950 במפתיע חוק שהתיר את יציאתם של היהודים. החוק נועד במידה רבה להסדיר את היציאה הבלתי לגלית של יהודים מעיראק, שהלכה וגברה באותם ימים. בעיני הממשלה העיראקית נועד החוק להביא לעזיבת הגורמים המתסיסים מבין צעירי הקהילה ושל בני השכבות העניות הרוצים לשפר את מעמדם הכלכלי. ראשי הקהילה היהודית וממשלת עיראק, ובמידה מסוימת גם ממשלת ישראל, לא ציפו שהחוק יביא לעלייתם של כמעט כל יהודי עיראק.

הדינמיקה שחוללה חקיקת החוק הביאה בפרק זמן קצר לשינוי חד בממדי העלייה ובקצב יציאת העולים. היהודים, שבעקבות החוק חשו חוסר ביטחון בעתידם, מיתנו את פעילותם הכלכלית והחלו לנסות לממש נכסים ולהמיר נכסי מקרקעין בהון. הדבר השפיע על הכלכלה העיראקית כולה והזין את התסיסה האנטי־יהודית שהתקיימה בעיראק כבר זמן רב. בשבועות הראשונים ניסו פעילי התנועה הציונית להניא את היהודים מלהירשם עד שיוסדרו דרכי היציאה ותוסדר סוגיית הרכוש היהודי. דחיית הרישום נועדה ללחוץ על השלטון העיראקי, שהיה מעוניין בעזיבה מהירה, לאפשר ליהודים תנאי יציאה נוחים יותר. השליחים הישראלים בעיראק גם המתינו להוראות ברורות מהארץ באשר להרשמה ותהו אם לאמירות בדבר רצונה של ישראל לקלוט רבבות מיהודי עיראק יש כיסוי או שאין הן אלא הצהרת כוונות בלבד. אולם כעבור זמן שונתה הגישה ביזמתם של הפעילים המקומיים של התנועה הציונית. הם הפיצו כרוזים ובהם קראו ליהודים להירשם לעלייה. אלפי יהודים החלו לצבוא על מרכזי הרישום. ייתכן שפצצה שהושלכה לבית קפה יהודי בבגדאד כחלק מגל ההתנכלויות ליהודים, שהלך וגבר באותם ימים, זירזה את ההרשמה, אם כי נטייה זו הייתה קיימת גם קודם לכן והרישום נמנע בשל קריאתם של הפעילים הציונים. בתוך ארבעה חודשים נרשמו 100,000 יהודים לעלייה. שאיפות משיחיות, התנכלויות של לאומנים ושל ממשלת עיראק ותהליך של התרוקנות הקהילה היהודית היו מהמניעים לכך שהסדר שנועד לפתור את בעייתם של יחידים היה לתופעה שסחפה כמעט את כל יהודי עיראק.

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 135 מנויים נוספים

דצמבר 2015
א ב ג ד ה ו ש
« נוב   ינו »
 12345
6789101112
13141516171819
20212223242526
2728293031  

רשימת הנושאים באתר