ארכיון יומי: 10 בדצמבר 2015


מפטיר והפטרה לשבת חנוכה בנוסח מרוקאי

מפטיר והפטרה לשבת חנוכה בנוסח מרוקאי

 

בשליחות רבינו לאדמו״ר ״בבא סאלי״ זיע״א

בשליחות רבינו לאדמו״ר ״בבא סאלי״ זיע״אמקנס-ירושלים דמרוקו

רבינו היה קשור מאד עם האדמו״ר רבי ישראל אבוחצירא זצוק״ל, כאשר ביקר האדמו״ר כמה פעמים בעירנו מקנם, והתאכסן בבית סבי רבי אהרן סודרי זצ״ל. לאחר עלות רבינו ארצה היו לו הפרעות בראייה, ואושפז לטיפול עיניים בבית חולים שערי־צדק בירושלים, רבינו ביקש ממני שאסע לביתו של האדמו״ר שיבקש עליו רחמים, נסעתי לאדמו״ר ומצאתי אותו רכון על ספרו ולומד, הרים את עיניו והביט בי, ניגשתי אליו ולחשתי לו באוזנו שנשלחתי מרבינו ר׳ ברוך שיבקש עליו רחמים, ענה לי השבוע בע״ה יצא מבית החולים, ובך היה.

מכתב שנשלח מהאדמו״ר ״בבא סאלי״ לרבינו

בס״ד, ס״ק אב הרחמן יה״ל תש״ה לפ״ק

היא העולה למעלת הרם המופלא, גודלו וטובו מלא, ראב״ד מקודש מימיו יוצאים מן המקדש, בנש״ק, אראלים ותרשישים, מר ניהו חיבת העין כמוהר״ר הרה״ג ר׳ רפאל ברוך טולידאנו נר״ו, והמקום יהיה בעזרו, ויהי בשל״ם סובו ומעונתו, וירום כוכב מערבתו, כי״ר.

אח״ן פנת״ך( -אחרי נשיקת פני תורת כבודו) קיבלתי מכתבו הבהיר, כוכב מזהיר, ומן המודיעי״ת מה שכתוב לחיים וכד…

הודעתי הן כתוב כאן לפני רום מעלתו שהייתי אני שהצע׳ החול״מ בהדח״ן לש׳ עד השבוע החולף שחזרתי לש' איכו השתא או״ב הר׳ מתו׳ שפר ריס יע״א שהרחיק נסיעותיו לפני מעכ״ת לתהות אקנקניה ודנו בחזר״ת וכו' וכה דיבר אליו האיש הנז׳ דאיהו גלפיה מסדר הגט וכו', אנא דאמרי שקר ענה, ואין בפיהו נכונה. והס כי לא להזכיר, שמעולם לא נתמנה להיות ממסדרי הגט ולא היה לו מעולם עסק עמהם, רק באקראי בעלמא אם היה טפילה עמהם להיות מצטרף לאחד מהעדים, ותו לא מידי, והוא מחסרון ידיעתו נבהל להשיב דברים שאין להם שחר ומאליהם הם נופלים וכו'.

ובר מן דין אנן מהכא במחננו זה יע״א רוב גיטין הניתנים רובא דמינכר מכריחין אותם לבוא אצלינו אחד האיש ואחד האשה וכו', ורק מיעוט דמיעוטא שיש להם איזה סיבה המעכבת וכו' אז נותנין להם רשות ליטפל בהם אותם חברי עיר שיש להם דין קדימה במלאכתם מלאכת שמים וכר שיאמר עליהם בישישים חכמה, ולא כגון זה שעדיין טל הילדות והנערות עליהם וכר, חלילה ומה גם בדברים העומדים ברומו של עולם, כגון אלו וכיו״ב וכו', וגם הליכתו של הרב הנז' היתה שלא מדעתינו וכו' וחשב בדעתו דעת קלה שדבר קל הוא העניין וכו', והנה גערנו בו בגערה ובמקל וכו' על מהירותו שהביאתו לידי חרטה וכו'.

רצוף לזה ידיע ליהוי רו״מ שבכפר ריס יע״א במוקדם עדיף היו שם שני סופרים מלומדים במלאכתם מלאכת סופרים והן בעון זה ימים שיש בהם ירחים פגעה מדת הדין באחד מהם חיי׳ לרוי״ש וזה הרב הנז׳ היה רק מלמד תשב״ר וש״ץ אז אמרנו טוב לצרפו לזה הנמצא בעיר להיות טפילה עם הראשון מלהביאו למקום אחד וכר והנה כתבת לרו״מ שלישי״ם לשעבר שהכל נעשה על ידינו ומשגיחין אנו על עסקיהן בעינא פקיחא וכו' והנה שלחתי בעד הרב הנז׳ לבוא אצלינו ללמדו מלאכת סופר בכל מה שצריך בע״ה ואח׳׳ן אותו אשלח להקביל פני רו״מ שיסכים על ידו וכו', ומה שבא בקובלנא לפני רו״מ על מה שמעטין לו בשכרו ונותנים לו בני עירו רק אלף פרנקים בחודש, זה שקר מוחלט וכו' ובתשלומין איתנה תשלומי בפ״ל שני אלפים פרנקים בכל חודש חוץ ממה שבא בנדר ונדבה וכר והדבר ברור בלי שום ספק וכר.

סו״ד אנן מהבא נשתדל בכל עוז ואופן המועיל ללמדו קס״ת הסופר וכו' בעזה״ו ויתהלך במישרים לפני רו״מ בעזה״ו אלא מעתה מהדרנא בשלומי כפל מרובה מרה טובה, באלף ורבבה, למעכ״ת, תרב גדולתו, ברוב עוז ושלום, ואשר"ש ואל״ש. (ואתה שלום וביתך שלום ובל אשר לך שלום).

ע״ה ישראל אביחצירא סי׳׳ט

נס הצלה

בשנת תשט״ו בחודש כסלו, ריכזתי למעלה מ 60 משפחות לעלייה לארצינו הקדושה מעיר מקנם והגיענו בחסדי הש״י לכפר סבא, ושם רוב העולים החדשים התפרנסו מיגיע כפם בעבודת האדמה, והנה כל בוקר באה לעיר משאית ואספה את הפועלים לעבודתם, ולפני כן היו משכימי קום לעבודת הבורא במנין קבוע ואחד מן העובדים ששמו יוסף אוחיון מתושבי המקום איחר להגיע לעבודתו והלך רגלי למקום עבודה בחושבו שיוכל להצטרף לשאר העובדים, והנה למזלו טעה בדרך וחצה את גבול ישראל והגיע לעבר הירדן, ושמה נתפס ע״י שלטונות ירדן וחקרו אותו קשות ע״י עינויים וכדו׳ ואנו נפלה עלינו פחד ואימה, ובפרט לאנשי ביתו שלא מצאו דרך איך להחזיר את ראש משפחתם כי ידעו מי שנשבה בידי הגויים זקוק לרחמי שמים מרובים להחזירו לחיק משפחתו, והנה כעבור 5 ימים אחרי עינויים קשים בא אליו בחלום ר׳ יעקב טולידאנו בן דודו של מורינו (ראש חברת גומלי חסדים במקנס) וניחם אותו שיחזור בעוד זמן קצר. וכשעלה השחר בא אליו אחד מן אנשי האו״ם שומרי הגבולות ובישר אותו שבעוד שעות ספורות ישתחרר לביתו, וכך היה. ובשבת הסמוכה עשה מסיבת הודיה וסיפר לנו את החלום שחלם בשבתו בכלא הירדני.

היצירה התורנית של חכמי מרוקו-שלום בר-אשר

אביטבול ר׳ עמור, עמר מןגאוני אביחצירא 3

דרושים לפי סדר פרשיות השבוע (עד פ׳ ויקהל) והספדים. אחריהם חידושים על קצת פסוקי המקרא ומאמרי חז״ל ודרושים מאביו ר׳ שלמה אביטבול. אחריהם פיוטים וקינות מר׳ עמור (1 מישמ״ח עובדיה). ס״ג דפים. 2.

ראה גם: אביטבול, ר׳ שלמה ור׳ עמור.

 

אביטבול ר׳ שאול ישועה, אבני קודש

ירושלים [תרצ״ד ־ 1934], בדפוס ״מנורה״.

חידושים על התורה, חמש מגילות וקצת פסוקי המקרא, קצת חידושים על הגדה של פסח. פרקי אבות ומסכתות (בתוכם קצת מבנו של המחבר ר׳ רפאל), רובם חידושי אגדות, י״ג דרושים [ארבעת הראשונים להנחת תפילין ולנישואין, השאר הספדים]. ס״ג דפים. 2.

נדפס עם הספר אבני שי״ש חלק שני.

 

אביטבנל ר׳ שאול ישועה, אבני שי״ש, חלק ראשון.

ירושלים [תרצ״ה – 1935], בדפוס ר׳ חיים צוקרמן.

שו״ת על ד׳ חלקי השו״ע, בתוכן פס״ד מחכמי מרוקו אחרים.

דף הקדמת ר׳ אבא אלבאז ור׳ ישמ״ח עובדיה + פ״ז דפים. שלשה דפים אחרונים ־ פס״ד בענין מתנה על תנאי, מר׳ ישמ״ח, ומפתחות בשם ״אבני חפץ״ ערוכים ע״י ר׳ יהודה אלבאז. 2.

 

אביטבול ר׳ שאול ישועה אבני שי׳׳ש, חלק שני.

ירושלים שנת שמח״ה לארצ״ך [תרצ״ד – 1934], בדפוס ״המערב״ של יצחק עמרם צבע ושות׳.

שו״ת על ד׳ חלקי השו״ע ־ כנ״ל בחלק ראשון.

דפים הקדמות (ר׳ שלמה אבן דנאן, ר׳ אבא אלבאז, ר׳ ישמ״ח עובדיה ור׳ יקותיאל מיכאל אלבאז) + קי״א דפים. כולל מפתחות בשם ״אבני המקום״ שנערכו ע״י ר׳ ישמ״ח.

נספח אליו ספר אבני קודש מהמחבר.

 

אביטבול ר׳ שלמה ור׳ עמור, מנחת העומר

ג׳רבה [תש״י-1950], בדפוס חדאד-עידאן- כהן-צבאן.

שו׳׳ת ופסקי הלכה על ארבעה חלקי השו״ע, רובן על חו״מ, בתוכן תשובות רבות מרבני מרוקו אחרים.

המחברים הם ר׳ שלמה ובנו ר׳ עמור. התשובות נאספו ע״י ר׳ דוד עובדיה, שגם הקדים הקדמה והעיר הערות לספר.

6 דפים הסכמות, הקדמות ומכתבים היסטוריים + צ״ה דפים. אחריהם מודפסים פסק דין בעניין פנויה מר׳ ישמ״ח עובדיה (5 דפים), וארבעה דפים מפתחות בשם ״קצירת העומר״, שנערכו ע״י ר׳ דוד עובדיה [יש טעות בסימוני הדפים].

מצורף אליו ספר דרושים עמר מן מר׳ עמור אביטבול (ס״ג דפים), וקונטרס פרפראות לחכמה מר׳ דוד עובדיה. הקונטרס .מלוקט מגליונות ספרים וכתבי יד (כ״ח דפים). 2.

 

אביצרור ר׳ שלום [ב״ר נסים],       נתיבות שלום

צ׳אר לבייצ׳א [=קזבלנקה], שנת שבו׳׳ת [תש״ח – 1948], בדפוס ראזון.

חידושים על התורה ודרושים בנושאים שונים כולל הספדים לפי סדר הפרשיות 3 דפים הסכמות, הקדמת המחבר ורשימת המחזיקים + ס״ד דפים. 2.

עולים במשורה- אבי פיקאר

אבי פיקאר

ראשי הסוכנות ושרי הממשלה היו במבוכה. מחד גיסא רבבות העולים שהחלו להגיע הוסיפו על העומס הכבד שכבר היה מוטל על מערכת הקליטה. מאידך גיסא ממשלת ישראל לא יכלה לבקש מממשלת רומניה להאט את קצב העלייה. הדבר עמד בניגוד לעמדתה של המדינה בזירה הבין־לאומית. שר החוץ משה שרת (מפא״י) הבהיר ש׳ניתן לעצמנו מכה מוסרית קשה אם נבוא להודות בפה מלא בפני ממשלת רומניה כי חוסר שיכון מאלצנו לצמצם את העלייה […] אין ספק כי הדבר ינוצל נגדנו באופן הממאיר ביותר׳.שר העלייה שפירא חשש מקצב העלייה. ׳האוניה הזאת עלולה להגיע 4 פעמים לחודש ופרוש הדבר 5000 איש מרומניה. דבר זה אסון׳, אמר. הוא הציע לעכב את קצב פריקת האנייה ואפילו להשאיר את העולים יממה על סיפונה. היו גם הצעות לדרוש מהרומנים את הקטנת מספר המפליגים בכל מסע מטעמי היגיינה. אולם אנשי משרד החוץ הזהירו שהתערבות בקצב העלייה עלולה להביא לעצירתה. העלייה מרומניה נמשכה בקצב מוגבר עד שלהי 1951 בלי התערבות ממשלת ישראל ובלי ניסיונות השהיה מצדה.

ההסתייגות מן העלייה מרומניה אינה סותרת את ניתוח השפעת המורשת הקולוניאלית על הלך החשיבה של קברניטי מדיניות העלייה. הרומנים נתפסו כמי שעומדים בתחתית המדרג של יהודי מזרח אירופה. בהתאם לגישות של הומי באבא בדבר הריבוד הפנימי על בסיס הקריטריון של קרבה לתרבות אירופה היו הרומנים ׳הפרענקים של האשכנזים׳.

הערת המחבר : בעת דיון במוסד לתיאום ב־1950 ציינה גולדה מאיר שכדי להעלות את רמתם של ריכוזי עולים בפריפריה יש לשלוח לשם גם עולים מאירופה. לכן כאשר מגיעה אניית עולים מרומניה ׳מחלקים את החומר האנושי שבה ושולחים קצת רומנים הנה ורומנים שמה׳. ברל לוקר, יו׳׳ר הנהלת הסוכנות, שאל בלגלוג: ׳אלה הם נושאי התרבות?׳, וגולדה ענתה: ׳הכל יחסי. דרך אגב יש מהם אנשים הגונים ואנו חייבים להשתמש בהם להשבחת [כך!] ריכוזי עולים׳(מצוטט אצל מאיר־גליצנשטיין, מעמד ועדתיות, עמי 134)…עד כאן….

העיתוי והממדים של העלייה מעיראק הביאו לשיא את מעמדה של מדינת ישראל כמדינת שיבה, מדינה שהיא גם ביתם של יהודים ׳ילידים׳ מאסיה ומאפריקה, ואת מדיניות ההצלה שבאה על חשבונה של מדיניות הבניין.

עיראק, שיחסה העוין לישראל היה הקיצוני מכל מדינות ערב, חוקקה במרס 1950 במפתיע חוק שהתיר את יציאתם של היהודים. החוק נועד במידה רבה להסדיר את היציאה הבלתי לגלית של יהודים מעיראק, שהלכה וגברה באותם ימים. בעיני הממשלה העיראקית נועד החוק להביא לעזיבת הגורמים המתסיסים מבין צעירי הקהילה ושל בני השכבות העניות הרוצים לשפר את מעמדם הכלכלי. ראשי הקהילה היהודית וממשלת עיראק, ובמידה מסוימת גם ממשלת ישראל, לא ציפו שהחוק יביא לעלייתם של כמעט כל יהודי עיראק.

הדינמיקה שחוללה חקיקת החוק הביאה בפרק זמן קצר לשינוי חד בממדי העלייה ובקצב יציאת העולים. היהודים, שבעקבות החוק חשו חוסר ביטחון בעתידם, מיתנו את פעילותם הכלכלית והחלו לנסות לממש נכסים ולהמיר נכסי מקרקעין בהון. הדבר השפיע על הכלכלה העיראקית כולה והזין את התסיסה האנטי־יהודית שהתקיימה בעיראק כבר זמן רב. בשבועות הראשונים ניסו פעילי התנועה הציונית להניא את היהודים מלהירשם עד שיוסדרו דרכי היציאה ותוסדר סוגיית הרכוש היהודי. דחיית הרישום נועדה ללחוץ על השלטון העיראקי, שהיה מעוניין בעזיבה מהירה, לאפשר ליהודים תנאי יציאה נוחים יותר. השליחים הישראלים בעיראק גם המתינו להוראות ברורות מהארץ באשר להרשמה ותהו אם לאמירות בדבר רצונה של ישראל לקלוט רבבות מיהודי עיראק יש כיסוי או שאין הן אלא הצהרת כוונות בלבד. אולם כעבור זמן שונתה הגישה ביזמתם של הפעילים המקומיים של התנועה הציונית. הם הפיצו כרוזים ובהם קראו ליהודים להירשם לעלייה. אלפי יהודים החלו לצבוא על מרכזי הרישום. ייתכן שפצצה שהושלכה לבית קפה יהודי בבגדאד כחלק מגל ההתנכלויות ליהודים, שהלך וגבר באותם ימים, זירזה את ההרשמה, אם כי נטייה זו הייתה קיימת גם קודם לכן והרישום נמנע בשל קריאתם של הפעילים הציונים. בתוך ארבעה חודשים נרשמו 100,000 יהודים לעלייה. שאיפות משיחיות, התנכלויות של לאומנים ושל ממשלת עיראק ותהליך של התרוקנות הקהילה היהודית היו מהמניעים לכך שהסדר שנועד לפתור את בעייתם של יחידים היה לתופעה שסחפה כמעט את כל יהודי עיראק.

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 182 מנויים נוספים

דצמבר 2015
א ב ג ד ה ו ש
 12345
6789101112
13141516171819
20212223242526
2728293031  

רשימת הנושאים באתר