ארכיון יומי: 11 בדצמבר 2015


◆ לאור חכמי מרוקו ◆ פרשת מקץ ◆ תורת אמך המלקט: הרב אברהם אסולין

לאור חכמי מרוקו ◆ פרשת מקץ ◆ תורת אמך

המלקט: הרב אברהם אסולין
ויהי מקץ שנתים ימים ופרעה חלם והנה עמד על היאור (מא, א).
כתב הגאון הצדיק רבי יוסף בן הרוש זצ"ל מחכמי תאפילאלת , בספרו אהל
יוסף, כתב לרמז את כל הפסוק על דיני החנוכה, בראי תבות, "ומנהג ישראל ה'
ישמרם, מעשה קדושים צדיקים, שמונה נרות תמיד יהיו מזהירים, ידליק
משמאל, ימין מזוזה, ויתקין פתילות רבות עם השמן. חייב להדליק מעומד.
וידליק השמש נוסף הוא. עיקר מצוה הדלקה. עלינו לברך הלל, יגמור אותו, –
ויזכור רחמיו".
וייטב הדבר בעיני פרעה ובעיני כל עבדיו (מא, לז).
כתב הרב יחיא נחמני בספרו אמרי נועם, פירוש שהיו עבדיו מכעסים אותו
ומתרעמים עליו על שהמליך עליהם עד כמו שאמר להם הנמצא כזה איש אשר
רוח אלהים בו. אבל כשבאו אחי יוסף וראה אותם שכולם נאים וגבורים וצורתם
מעידה עליהם שהם משפחה נכבדה אז שמח פרעה שידע מה להשיב לעבדיו
שהתרעמו עליו שלא טעה בדמיונו שהצליח עליהם יוסף, וגם עבדיו שמחו שלא
שלט עליהם עבד.
וירדו אחי יוסף עשרה לשבר בר ממצרים ואת בנימין אחי יוסף לא שלח )מב,
ג(.
כתב הרמב"ן ז"ל "וירדו אחי יוסף עשרה", כי לקיים החלום הראשון של
החלומות כי הוא היה מספר אל אחיו העשרה, כי בו אמר )בראשית לז(, ויגד לאחיו
ויוסיפו עוד שנא אותו, ולהם אמר והנה אנחנו מאלמים אלומים, כי בנימין איננו
בכלל הזה, ונתקיים עתה החלום הזה כאשר השתחוו אליו. והחלום השני
שכתוב והנה השמש והירח ואחד עשר כוכבים לא יוכל להתקיים עד שיבא
בנימין וגם אביו ע"כ. וכתב הדיין הגאון רבי ברוך אברהם טולידאנו זצ"ל בספרו
אמרי ברוך, ולכאורה מדכתיב ואת בנימין אחי יוסף לא שלח, אנו יודעים שירדו
עשרה, ונראה לי כי כיוון הפסוק לתרץ איך לא חשש יעקב לעין הרע ושלח את
כל בניו, היה לו לשלח ב' או ג', ומתרץ כי עשרה הם וקימ"ל "כל בי עשרה
שכינה נמצאת" ואם כן שכינה שורה בתוכם, וכל איפה שנמצאת שכינה יתברך
אין שטן ופגע רע.
וירא יוסף את אחיו ויכירם ויתנכר אליהם וידבר אתם קשות וכו )מב, ז(.
יש לדקדק היאך יוסף עם כל צדקתו ויושרו היה מתנכר לאחיו ודיבר אתם
קשות, ואם בגלל כל מה שעשו לו הרי עוון פלילי להיות נוקם ונוטר איבה
והתורה אמרה לא תקום ולא תטור, ובפרט אחר שיצא לו טובה מכל מה שעשו
הרי לא מהראוי שינטור להם איבה. ואפשר שכוונת יוסף אחר שבראותו
שמכוונתם להרע צמחה לו טובה וישועה, רצה להתנכל להם ולדבר עמהם
קשות פן ואולי שוב יחרה אפם בו ומרעה שחושבים לעשות לו תצמח לו טובה.
או שכיוון לדבר עמהם קשות כדי שיגיע להם צער, ותצמח גם להם טובה כמו
שצמחה לו טובה מהצער שציערהו )אמרי ברוך טולידאנו(.
ויאמר שלום לכם אל תיראו אלהיכם ואלהי אביכם נתן לכם מטמון
באמתחתיכם כספיכם בא אלי ויוצא אלהם את שמעון )מג, כג(.
כתב הגאון החסיד רבי יצחק אברז'ל זצ"ל ממרביצי התורה בעיר התורה
מרכאש, בספרו כפר ליצחק, אפשר לרמוז שבשעת סלוק הצדיק אומרים לו
טעם לסלוקו והוא "שלום לכם" לבני הדור "אל תראו" מפני הרעה שלא תבא
ועוד "אלהכם" בזכותכם ובזכות אביכם "נתן לכם מטמון" פירוש נתן בתורת
מתנה עכשיו לכם משלכם מטמון שכר הצפון על דרך מה רב טובך אשר צפנת
כאלו מונח באמתחתכם על דרך כל השונה הלכות כל יום מובטח לו שהוא בן
העולם הבא. ושמא תאמר והרי לא עשה את כל המצות כולם לזה אמר "כספכם
בא אלי" פירוש תאותכם באה אלי שהייתם מחשבים לעשות תורה ומצות.
או יאמר "כספכם" צדקה שהייתם עושים באה אלי ושמא תאמר שמא יש בידם
עון חס ושלום ולא יזכו לעולם הבא לזה אמר "ויוצא אליהם את שמעון" פירוש
מחל להם שום עון על ידי התורה כי מאן דלעי באורייתא לא תבעי מניה בההוא
עלמא דינא כלל.
נושא לנשים
"ויאמר שלום לכם" על פי מה שאמרו בגמרא – 1 אמר ריש לקיש כל העוסק
בתורה יסורין בדילין הימנו שנאמר ובני רשף שהם היסורין יגביהם עוף שהיא
התורה שנאמר התעיף עינך בו פירוש אם תעיף עינך בתורה ואיננו על הדרך
אם תעזבני יום ימים אעזבך. אבל על ידי שמיעת המצות לא פלטי מיסורין אמר
ליה הא אפילו תינוקות של בית רבן יודעין אותו שנאמר "ויאמר אם שמוע תשמע
לקול ה’ אלהיך והישר" וכו’ פירוש על ידי שמיעת המצות פלטי מיסורין. ולכן ר’
יוחנן אזיל לשטתיה והביא הברייתא ת"ר )ברכות יז(, גדולה הבטחה וכו’ יותר מן
האנשים שאינן בני תורה שנאמר קומנה שמענה קולי האזינה אמרתי אמר ליה
רב לרבי חייא הני נשי במאי זכיין מן היסורין לסברת ריש לקיש דבעינן תורה.
אמר ליה באקרויה בנייהו וכו’ וזהו "ויוצא אליהם את שמעון" פירוש שמיעת
המצות ובאקרויי בנייהו כאלו למדו התורה ופלטי מיסורין לסברת ריש לקיש.
מעשה רב: הלבנת פנים
איזה איסור חמור יותר?
בעיר טבריא ת"ו שבת אחת התעוררה שאלה בעקבות תקלה בעירוב, שאלו את
רב העיר הספרדי הרב יעקב זריהן זצ"ל, האם מותר לטלטל, השיב הרב בחיוב,
לעומת זאת בבית מדרש של הרב האשכנזי הרב משה קליעסק זצ"ל, אחר
תפלת ערבית בליל שבת, קודם הכרזת הגבאי בבית המדרש, בדבר איסור
1 ברכות ה ע"א.
טלטול בעקבת התקלה בעירוב, שאל הרב האם דבר מה פסק עמיתו לרבנות
הרב זריהן, ענה הגבאי שפסק הרב שמותר לטלטל, במקום פסק הרב בנחרצות
להודיע את הפסק של הרב זריהן שמותר לטלטל, באותה שבת הלך הרב
קליעסק לבית הרב זריהן והציע שילמדו יחד מעט מהלכות עירובין, אחר שלמדו
בעין את הסוגיה שאל הרב את הרב זריהן, לפי הנלמד מה הדין בטלטול בעיר
בעקבות השאלה שנוצרה בעיר, השיב הרב זריהן אכן אסור לטלטל ואם כך
מדוע הרב לא אסר לטלטל בעיר, ענה רבי משה עירוב בעירנו דרבנן, אם יגידו
שיש מחלוקת בין הרבנים ולהלבין פני הרב ברבים הוא איסור דאורייתא.
)"פניני המדות" שיצא בס"ד בקרוב(.
הקפדה
רק פעם אחת הקפיד
הרב בעל "נשמת חיים משאש" הניח תרנגול לשוחטו לכבוד שבת, והנה לקראת
יום שישי נגנב התרנגול מביתו ובכל העיר לא היה בנמצא לא עוף ולא בשר,
נתעצב הרב שלא יכול לכבד את השבת, ואז יצא מפי הרב קללה על הגונב,
ומיד לאחריה נתעצב הרב איך קלל את הגנב, ואף בירך את הגנב שתהפוך
הקללה לברכה, אך שגגה יצאה מפי השליט, והנה בערב שבת הגנב טעם
מהעוף, תיכף נתקע הבשר בגרונו מיד אמו של הגנב הזקנה הלכה לבית הרב,
שיברך את בנה, מיד הצדיק לחש דבר מה על כוס מים, והוסיף שתיתן לבנה
לשתות ויעבור הבשר מגרונו, ומיד הגיע הגנב עם העוף לבית הרב ומבקש
סליחה וששב בתשובה שלמה, הרב מחל לו וברכו ובתנאי שלא יוסף ידו
בגניבה, ונתן לו את התרנגול במתנה, ומאות היום הוסיף עוד גדר לבל הוציא
מפיו דבר הקפדה, פן חלילה על ידו ידו יענש. (פניני המידות).
שבת שלום,
הרב אברהם אסולין
לתגובות:a0527145147@gmail.com

בין נדודים ומסעות : גלותם השנייה של היהודים הספרדיים לקנדה

דורות, זהויות והעברת המורשתברית 32

רצינו לדעת מה מועבר לדורות הבאים מתוך החוויה הזאת, באילו דרכים אדם הופך לספרדי בנוטשו את זהותו היהודית-ערבית או היהודית-אספניולית, מה עושים כדי לאמץ זהות ייחודית בתוך תפוצה חדשה ואלו קשרים נרקמים עם מרכז העולם היהודי-ספרדי: ישראל. ממחקרים אשר בוצעו או הונחו על ידי זה יותר מעשרים שנה (2004-1982) בנושא היהודים ממוצא מרוקאי שבעיר מונטריאול, נגזר מספר ניכר של מסקנות הנובעות מן הראיונות והסיפורים שבעל פה, שהשתרעו על פני שלושה דורות.

ההורים העמידו את עצמם מול האשכנזים. לכן, הם מדגישים, בשיעור של פי עשרה, את השתייכותם החדשה (35% לעומת 4%) לעומת האשכנזים. עם זאת, אלה וגם אלה תמימי דעים בכך כי הזהות היהודית בגלות מעוגנת בדת, בה בשעה שקביעה מעין זו נראית בלתי מבוססת לגבי היהודים הישראלים. לא ייפלא אפוא כי הדור הראשון ביקש לטפח את המסורת הדתית ואת התרבות הספרדית, בלי להתעמק בחיפוש אחר הדרך שבה ניתן לשלבן בחברה המודרנית. המאמץ הופנה במה שנוכל לכנות "הזיכרון המאושר" של תור הזהב שחלף ונמוג, על דמויותיו המפורסמות כרמב״ם ויהודה הלוי, אך גם על השושלות של הרבנים המרוקאים.

במישור התרבותי, "השבועיים הספרדיים" הם אירוע דו-שנתי מאז סוף שנות השבעים, אשר בהם מוצעים לאוכלוסייה אירועים אמנותיים ותיאטרליים שונים, מפגשי תרבות והרצאות, קונצרטים של מוסיקה יהודית, ערבית וספרדית וריקודים פולקלוריים. מאז שנת 2003, "השבועיים" הפכו לפסטיבל שנתי, המשמש מקום להעלאת זיכרונות בהיעדר סביבת הזיכרונות. בחינה מעמיקה של אותו מפגש מראה כי דורם של העקורים הוא הנאמן ראשי למפגש זה, בנסותו להקנות משמעות לחוויית "הגלות השנייה".

היחס לארץ המוצא מסומל על ידי מרחב קיים-לא קיים, אם כי הוא נמצא כל הזמן במנהגי החגים ובטקסים המשפחתיים, ההופכים לא פעם להפגנתיים יותר עם חלוף הזמן(בר-מצווה וטקסי חינה, הילולות ומימונה). הנוסטלגיה מפארת את העבר, כנראה משום שהעקירה לא התרחשה בצורה טרגית. אף על פי כן, יש מעין אילוץ כפול בהתכחשות זו ובהצהרה מחדש, המזכירות את הסבל של הגולה ושל דורות ההמשך, השסועים בין הישות הספרדית לזהות היהודית והבוחרים בזו האחרונה במלוא היקפה. וכך, בקרב בני הדור השני, כל הקריטריונים של התנהגות דתית (חרדית) באים לידי ביטוי. כדוגמה, נציין כי תדירות הביקורים בבית הכנסת(יותר מעשר פעמים בשנה) הוא 77% בקרב הילדים לעומת 28% בקרב ההורים. השיבה ליהדות במסגרת חסידות לובביץ או ברסלב מושכת לא מעט חוזרים בתשובה, והיא רווחת במיוחד בבתי הספר החרדים (יבנה). אין ספק שהיא נובעת מנוכחותם של שלושה דורות בגלי ההגירה המרוקאית, והיא מחזקת את האמרה: "את אשר מבקש הבן לשכוח, מבקש הנכד להיזכר בו". נראה שתופעת החילון, אשר החלה בעידן המודרניות הקולוניאלית במרוקו, התהפכה לגמרי. כך, הקשר ליהדות נעשה למכלול הנפתח למורשת עתיקת יומין, שאינה דורשת קשר למרוקו או התייחסות לטריטוריה המיתית של הספרדיות. אם לשפוט על פי המציאות, חלק מהבנים חש עצמו נושא את המורשת האשכנזית של הלובביץ, עד כדי כך שלעתים הם מערערים על התקינות של מנהגי ההורים והסבים, ובכך גורמים לנתק שאינו אלא סימפטום של הקשיים שבהעברת המורשת.

בשנת 1978, מינו מנהיגי הקהילה הספרדית של קוויבק רב ראשי, כדי שהלה ידריך אותם. אולם, ב-1991 הם ביטלו את מינויו ברגע שחרג מתפקידיו הדתיים בהשתלטו על תחומים שונים, בזכות גמישותו של ריבוי התרבויות השורר בקנדה. אותו קונפליקט, אשר נרגע בינתיים, לא נותר ללא השלכות בשל הנטיות הדתיות הרב־לאומיות המופגנות, הן על ידי מפלגת ש״ס בישראל הן בחוגי הלובביץ בסרסל שבצרפת כמו במונטריאול. מתגלים כאן משבר של הקודים המוסריים וכן ביקורת על תופעת ההתבוללות, הנובעת מהחינוך המוענק ברשת כי״ח ובמערכת החינוך בישראל כאחד, מעין רצון להכיל את הזמן בהתחברות

דייר מיכאל אלבז, בין נדודים ומסעות: גלותם השנייה של היהודים הספרדיים לקנדה

לשרשרת המצוות. מן הדין לציין כי דורות הבנים והנכדים נקראים גם לנושאים אחרים, בעיקר סביב השואה ("מצעד החיים") או ישראל("Birth Right"), בלי לדבר על השיבה ל- "פולחן הקדושים" במרוקו, אשר כלפיה נראה שאין הם מגלים כל עניין. תופעת הרב-לאומיות השוררת בתפוצה זו פועמת בזכות הקשרים המשפחתיים ושכתוב הזיכרון בשלושה תחומים: הפוליטיזציה של המוצא, ההתחדשות התרבותית וההתקרבות לדת. ההזדהות העדתית הספרדית סייעה, למן שנת 1959, לעקוף את הסטיגמטיות שנתהוותה בוואדי סליב. הזדהות זו הופיעה בשעה שהמפגש עם האשכנזים נבקע במונטריאול, בפריס או בקארקס (5000). עמותות הקשורות לגיאופוליטיקה של המלך חסן השני("זהות ודו-שיח", האיחוד והאיגוד העולמי של יהודי מרוקו) נוסדו במטרה להשפיע על תהליך השלום במזרח התיכון. זרם זה של פעילות הוליד במרוקו את "זכות השיבה"לאלפי עקורים אשר, בנודדם בין העלאת המתים מתהום הנשייה לבין ביקור בנוף ילדותם, מגלים שהם שונים, בהיותם לכודים בידי זיכרון מתיהם ושפתם. ההילולות הן מסעות הנועדים להשתרשות מחודשת, להצהרה פומבית על תרבות בת אלפי שנים, למרות לאומיותם החדשה. הקהילתיות הפוליטית נובעת מהחיבור לפדרציה הספרדית העולמית, שלא לדבר על השפעת ההתחרדות החדשה של ש״ס.

זכות זו לשיבה לא יושמה מעולם הלכה למעשה, משנוכחו אלפי הישראלים ממוצא מרוקאי, שהם כיום אזרחיה של מדינה אחרת, אשר לה הם קשורים, חרף קשיי הקליטה וההסתגלות. שיבה זו היא לא פעם הזדמנות של התאחדות רב-לאומית של משפחות, כפי שחשתי זאת במלון "חואן" שבעיר פז במהלך ביקורי האחרון. מפגשים מחודשים אלה מאפשרים ביטוי של הומור כואב. אותם יהודים מרוקאים פנו לקרוביהם, כשהם מתלהבים לנוכח הפאר של בית המלון: "אתם רואים את כל מה שהשארנו להם!" אפשר אולי לחלום על קץ הקונפליקט הישראלי-פלסטינאי, אשר יהיה בו כדי לגרום לכך שתוענק מעין "זכות שיבה סמלית" לפליטים הפלסטינאים מאז, כדי לאפשר להם לבקר את קרוביהם, את חופי ילדותם ולפקוד את קברי יקיריהם.

 

המורשת הוזכרה בהרבה מופעים תרבותיים. תצוין גם הפריחה של "הרומנסרו", של "שיר הידידות", של "מטרה", של המוסיקה היהודית האנדלוסית, של חידושים כגון "הברירה הטבעית" של שלמה בר, בלי לשכוח את הפזמונים העממיים שבהם מתערבבים מקצבים ערביים, יווניים ובלקניים. ניתן להשוות את השפעתם של "הקולות הצבעוניים" של המזרח רק למאכלים של בית אימא: חומותיה האחרונות של תרבות, אשר יסודותיה נסדקו. אזי הופיעו ספרי עדות וסיפורים, ששחים לנו על היעלמותה של האמנות להכיל את זמן. לשפות היהודיות בנות כלאיים (ערבית, ברברית וחקטייה) אין עוד דוברים אחרי דור העקורים (חוץ מאשר בישראל ובמרוקו). לבני הדור החדש לא נותרו אלא המלים כדי לבטא רגשות וכאופק יחיד, ריבוי של שפות. הרצון להבין את הבלבול העצום של אותה תפוצה היה לנושא של עבודות מחקר במיוחד בישראל, אך גם בצרפת, בקנדה, בארה״ב, בספרד ובמרוקו. רצון זה מתבטא גם בתחום הציור (מ. בן-חיים, א. אלבז, פ. כהן-גל). תערוכות הוצגו במוזיאונים, בין היתר בבריסל, במונטריאול, בפריס, בתל-אביב ובטולדו. בקזבלנקה צץ מוזיאון היהדות המרוקאית. אין מוזיאון ללא יד זיכרון ל-"עם" שנעלם.

החזרה ליהדות דרך החרדיות החדשה של ש״ס והלובביץ שילבה אתיקה של ישועה וחזרה לדת האבות אחרי תופעת מחיקת הזהות ביוזמתם של מורי כי״ח ושל אלה מישראל. עבודותיי גילו לי שעבור לא מעט מהיהודים המרוקאיים וילדיהם החזרה בתשובה מהווה אתגר להצלת העולם, לתיקון חילול השם ולהחזרת הסמכות לאב המשפחה. הפניה לרבנים מקובלים עושי הנפלאות ולקברי צדיקים היא הדרך לסקל את פחד האבדן הקונצפטואלי האורב להם. הדורות הבאים אחריהם בנתיבות, במונטריאול ובפריס עומדים בפני דרך כפולה: א. להתמזג עם אבותיהם, לקפוץ דורות ולבנות את עצמם במעין מצב שמעבר לזמן או ב. למחוק את העבר על מנת לחיות הווה מודרני ונוסטלגי.

הקוסמופוליטיות הרווחת במונטריאול אפשרה לספרדים לבנות לעצמם מחדש היסטוריה שנופצה, מבלי שיהיו נאלצים לנשל את עצמם מתרבותם וגם בלי שיצטרכו להתחרות על זהויות, כפי שקורה לחלק מצאצאיהם, המוצאים את עצמם מושלכים אל עולם פוסט- מודרניסטי מפוקפק ולתהייה מתמדת אל מול שכחת המורשת של מסורות לשוניות ותרבותיות, שעוצבו במרוצת אלף שנים ויותר בצפון אפריקה ובמזרח התיכון.

הספרייה הפרטית של אלי פילו-שבחי הרמב"ם סיפורים עממיים בערבית יהודית מהמזרח ומצפון אפריקה

שבחי הרמב"ם

סיפורים עממיים בערבית יהודית מהמזרח ומצפון אפריקהשבחי הרמבם

יצחק אבישרור

ירושלים תשנ"ח

ספר זה עוסק בדמותו של הרמב״ם כפי שהצטיירה בעיני עם ישראל בסיפור העממי בעיקר במקומות שבהם חי הרמב׳ים ופעל, בקהילות ישראל שבצפון־אפריקה ובמזרח התיכון.

בסיפורים על הרמב״ם קשר העם כתרים רבים לאישיותו והעלהו למדרגה עליונה, אם במסגרת הסיפור הבודד ואם במסגרת מחזורי סיפורים שבהם סופרו קורות חייו מלידתו ועד מותו וקבורתו. בין דמותו ההיסטורית של הרמב״ם ובין דמותו המצטיירת מן הסיפורים נוצר פער, והעם ייחס לו אף דברים שהרמב׳׳ם התנגד להם בחייו. בספר זה נאספו סיפורים מכתבי־יד, מדפוסים ישנים ומהקלטות ומרישומים מן המסורת שבעל־פה בקרב הקהילות הנ״ל. מתוך שלוש מאות הסיפורים הנמצאים בכתבי־יד ובדפוסים, ברשימות ובהקלטות, הבאנו קצת יותר ממחציתם, שהם הטובים שבסיפורים. במבוא בוררה מהותו של הסיפור העממי על הרמב״ם, תוך בדיקת קורפוס הסיפורים והמחקר שנעשה בנושא זה עד עתה, ועומתו קורות חייו של הרמב״ם הידועות עם קורות חייו כפי שהן עולות מן הסיפורים. לסיפורים שהובאו במקור בערבית יהודית ובתרגום עברי ניתנו הקדמות והערות לייחודו של כל הסיפור ולמיונו הספרותי.

פרופסור יצחק אבישור, ראש החוג ללשון עברית באוניברסיטת חיפה והמנהל האקדמי של מרכז מורשת יהדות בבל, חיבר עשרות מחקרים בחקר המקרא, ספרותו, סגנונו ולשונו, בעיקר בזיקה לספרויות וללשונות השמיות של המזרח הקדמון. בין ספריו בנושאים אלה: כתובות פיניקיות והמקרא; עיונים בשירת המזמורים העברית והאוגריתית; Stylistic Studies of Word Pairs in Biblical and Ancient Semitic Literature

המחבר פרסם מחקרים גם בתחום הלשון הערבית היהודית וספרותה. בין ספריו בנושאים אלה: שירת הנשים: שירי עם בערבית־יהודית של יהודי עיראק! החתונה היהודית בבגדאד ובבנותיה; הסיפור העממי של יהודי עיראק{ שירת הגברים: שירי עם בערבית־יהודית של יהודי עיראק; התרגום הקדום לנביאים ראשונים בערבית־יהודית .

PLAN DU MELLAH DE SALE AUTREFOIS

PLAN DU MELLAH DE SALE AUTREFOIS

Publié le 10/12/2015 à 11:19 par rol-benzaken

 COPYRIGHT. NE PAS COPIER LE CONTENU SANS AUTORISATION DE L'AUTEUR

PLAN DU MELLAH DE SALE AUTREFOIS. 1954

Voici des noms de rues, ruelles et impasses

Rue du Mellah

Impasse (derb) Ben Zefira

Impasse (derb) El Caïd

Impasse (derb) Samuel Cohen

Impasse (derb) Isajar (Reki Isajar)

Etc

 

Saleportedumellahetbabmrissa

 

Saleleplan1930

 

Saleplanguidesbleus1954Copie

 

Petit guide autrefois pour aller de Rabat à Salé.

 

 

Voir le plan de Salé et du Mellah avec Google maps aujourd'hui avec le nom des rues et impasses.

Mellah – Google Maps

La ville est connue par ses sept portes 

  • Bab El marissa
  • Bab Sabta
  • Bab Chaafa
  • Bab Al khamis
  • Bab Hssayen
  • Bab Maalka
  • Bab Bouhaja
  • Le visiteur peut faire le tour de ces sept portes en 2 heures à pied

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 135 מנויים נוספים

דצמבר 2015
א ב ג ד ה ו ש
« נוב   ינו »
 12345
6789101112
13141516171819
20212223242526
2728293031  

רשימת הנושאים באתר