ארכיון יומי: 29 בדצמבר 2015


קבר רבי ניסים אלנקוואה בבית העלימין העתיק בעיר חיפה

 

 

קבר רבי ניסים אלנקוואה בבית העלימין העתיק בעיר חיפה

רבי אברהם ב״ר יעקב אביחצירא [הרביעי]

רבי אברהם ב״ר יעקב אביחצירא [הרביעי]ארזי הלבנון

בעוד שלושה מבניו של מרן אביר יעקב זיע״א ממשיכים להנהיג את קהילת יהודי תאפיללת שבמרוקו, בחר השלישי שבבנים, מרן רבי אברהם זיע״א, להתישב בארץ ישראל. עוד בחיי חיותו של מרן אביר יעקב זיע״א, בשנת תרל״ג, נטל מרן רבי אברהם זיע״א את רשותו לעלות לארץ האבות כאשר אותה נפשו, והוא בן שלושים ושתים שנה בלבד. בידעו את גודל תשוקת אביו לחונן את עפרה של ארץ ישראל, החליט מרן רבי אברהם זיע״א שהוא יהיה הנחשון והחלוץ שלפני המחנה. אלא שבסופו של דבר, למרות רצונו הכביר של מרן אביר יעקב זיע״א, לא אסתיע מילתא כידוע ובהיותו על אם הדרך נסתלק לגנזי מרומים.

עם עלייתו ארצה, קבע מרן רבי אברהם זיע״א את מקום מגוריו בעיר טבריה, שם השתקע מכבר הגאון רבי אליהו ילוז זצ״ל, מבני העיר תאפיללת, שעלה ארצה כבר בשנות נערותו. כדרכו מאז עמדו על דעתו, סירב מרן רבי אברהם זיע״א להתעטר בכתרה של רבנות, וקידש את דרך ההתבודדות וההסתגרות, כשהוא מיחד את כל זמנו וכוחותיו לשקידה מופלגת על התורה. למרות שלא נשא בכל מנוי רשמי, היה ביתו משכן קבע לתלמידי חכמים וצורבים, שבאו לדרוש את פניו וחילו למוצא פיו. גם אורחים ונוסעים ממדינות צפון אפריקה נמנו על באי ביתו, שהיה פתוח לרוחה וכל אורח ודל סעדו על שולחנו. למרות צניעותו המופלגת ועל אף מאמצי ההסתרה שנקט מרן רבי אברהם זיע״א, נודע טיבו והתפרסם שמו בכל הארץ, על שום מעשים שהיו והתבררו בין הבריות. זאת ועוד, עם הדפסת ספרי מרן אביר יעקב זיע״א והפצתם בכל תפוצות ישראל, כשהסכמות נלהבות מכל חכמי ארץ ישראל מעטרות אותם, נודע שמו של מרן רבי אברהם זיע״א ורבים פקדו את מעונו ברצותם להכיר את בנו של אותו צדיק.

על גדלותו המופתית של מרן רבי אברהם זיע״א, יסופר המעשה הבא:

באחת השנים, בערב יומא דהלולא של התנא האלוקי רבי שמעון בר יוחאי זיע״א, בעוד בני הבית טורחים להכין את סעודת ההילולא שתחוג ברוב משתתפים בשעות הלילה, הזדמן לביתו של מרן רבי אברהם זיע״א אחד מחשובי התלמידי חכמים שבעיר תאפיללת, הגאון רבי יחיא לחיאני זצ״ל, שהגיע במיוחד ממרוקו כדי לזכות להשתתף בהלולא הנערכת על הציון הקדוש שבמירון. בהיותו על אם הדרך, ערך חנית בינים בטבריה, שם יוכל לפגוש את מרן רבי אברהם זיע״א, אותו הכיר מימי היותו סמוך על שולחן אביו שבתאפיללת. שמח מרן רבי אברהם זיע״א מאוד לקראת אורחו שהביא עמו פריסת שלום מהמשפחה הענפה, והאריך לשוחח עמו על כל המתרחש בגלילות תאפיללת. בעוד השיחה מתארכת, התנצל האורח על שהוא נחפז לקטוע אותה, יען אצה לו הדרך ברצותו להגיע עוד הלילה מירונה, מטרת בואו ארצה בדרך רצופת טלטולים. החל מרן רבי אברהם זיע״א לשכנעו שיואיל להשאר עוד בביתו ולחוג את ההילולא בחברת חכמי העיר וזקניה, המתעתדים לפקוד את ביתו בשעות הלילה. ברם, רבי יחיא, שהטלטל בדרכים והוזיל ממון רב על מנת להיות על הציון הקדוש בהאי יומא דהלולא רבה, לא אבה לשמוע להפצרות ולשכנועים. גם כשאמר לו מרן רבי

אברהם זיע״א ש״רבי שמעון בר יוחאי יהיה אצלנו הערב״ – לא שינה רבי יחיא את דעתו. לאחר שנפרדו לשלום, כשניכר על מרן רבי אברהם זיע״א שקשתה עליו הפרדה והוא מצטער מאוד על החלטתו של אורחו, החל רבי יחיא לעשות את דרכו העולה מירונה. בהיותו בדרך, החל רבי יחיא לחשוב אודות הבקשה המוזרה וההפצרות המרובות שהפציר בו מרן רבי אברהם זיע״א להשאר עמו. לבו החל נוקפו על שסירב לבנו של מרן אביר יעקב זיע״א, עד שתהה על הראשונות והתחרט על התעקשותו. אם בתחילה החל להאט את קצב רכיבתו, עד מהרה שינה את כיוון הנסיעה והועיד פניו לשוב לטבריה.

בשעת לילה מאוחרת, הגיע רבי יחיא לביתו של מרן רבי אברהם זיע״א, ששמח מאוד בבואו וצרפו לקבוצת החכמים והמקובלים שישבו סביב השולחן והגו בספר הזוהר הקדוש עד עלות השחר, אז טיהרו עצמם בטבילה ופנו להתפלל שחרית. לא חלף זמן רב מסיום התפילה, כשבשורה לא טובה הגיעה לטבריה ממירון… עקב הדוחק הרב והצפיפות האיומה, כשעלו אלפי חוגגים על גג הציון, נתמוטט אחד הקירות של המבנה שעל הציון, תוך שאנשים רבים נמחצים למות ואחרים נפגעים בכל חלקי גופם. הידיעה שזעזעה את כלל יהודי טבריה, הממה את האורח התפיללתי, שאמור היה להשתתף באותה הלולא שהושבחה…

עודו שרוי תחת ההלם והתדהמה, פנה אליו מרן רבי אברהם זיע״א ויאמר לו כדברים הללו: ״דע לך, שאם היית שוהה הלילה במירון, היו מונים אותך בין הנפגעים… ביקשתי למנוע זאת ממך.״״ החזיר לו רבי יחיא בשאלה: ״ומדוע מנע ממני מר את ההסבר, מה שהיה חוסך את הויכוחים ועגמת הנפש הכרוכים בהם?״

״ידעתי שתשאל זאת השיב מרן רבי אברהם זיע״א – אלא שלא כל מה שמראים לאדם, מתירים לו לספר לזולתו… ללא רשות לא יכולתי לספר לך, אך חשתי חובה להניא אותך מרעיון הנסיעה בכל דרך שהיא״. מרן רבי אברהם זיע״א נסתלק בטבריה בי״א אדר א׳ תרע״ג [1913], ונטמן בבית הקברות המקומי.

אביר יעקב, עמודים 224-226

רבי אברהם ב״ר יעקב אבן טוואה

מחכמי אלג׳יר, דיין הקהל, מגדולי פוסקי ההלכה באלג׳יר, מרביץ תורה ומשורר, תשובות רבות כתב הרב ז״ל וסדרם וערכם בקונטרסים הנק׳ לפי שמות י״ב טורי אבני החושן: אודם, פטדה, ברקת ברקת וכוי. הרב הוא מגזע אנשי השם והיחוס, נין להרמב״ן זיע״א, וז״ל: וכן הסכים אדוני זקני הרמב״ן ז״ל [ואה שו״ת חוט המשולש, ג; סימן ה׳], וכן נין להרשב׳׳ץ ז״ל: וכן הסכים אדוני זקני הרשב״ץ ז״ל [חוט, ג; סימן א; ועוד]. רבני קהילות וראשי מתיבתות מראש המערב ועד קצהו מבקשים הוראותיו ונשמעים לו, על שאלות מהעיר ג׳רבה ראה [חוט, ג׳, סימן נ-ז], מהעיר פאס [חוט, ג; סימן ו] ועוד, עסק בהרבצת תורה ומגדולי תלמידיו היה רבי צמח ב״ר שמעון דוראן [ב״ו הושב״ש] [ואה שו׳ית יכין ונועז, ב/ סימן י״ד בהוספה, ליווינו תקמ״ב], פיוטיו נמצאים בספר קרוב״ץ כמנהג אלג׳יר [ליווהו תוכ״ה עמוד קנו]. באלג׳יר, בדורות עברו עלצו באמירת הפיוט מרבי אברהם ז״ל ״מי כמוך״ לפורים אדום של שנת ש״ב, הפיוט הוא: מי כמוך ואין כמוך… אדיר טובתך תמימה רמה, לאומתך שלימה ותמה, [קווב״ץ, ליווונו, תוכ״ב, דף קי״ט ע״ב]. תשובות הרב ראו אור בשו״ת חוט המשולש, חלק ג; יתר התשובות אבדו ואינם וכפי שכתב זאת רבי יצחק מרעלי ז״ל: ודכירנא כד הוינא טליא כי מפי אדוני זקני הרב יצחק ג׳ורנו ז״ל… שמעתי כי בלכת רבנו אברהם ז״ל לליוורנו להדפיס את חבוריו עמד על הספינה נחשול של ים ונאבדה התיבה אשר בה היו מונחים כתבי ידיו הטהורות והיו כמספר אבני חשן ובשמותם נקראו [ואה פוקים בתולוות יהווי בבל, יוושלים תשמ״ט, ח״ב, עמוד 556 מאת אבוהם בן יעקב] בשו״ת פרי צדיק סימן ב׳ מוזכרת תשובה מחלק ספיר, הר״י עייאש ז״ל מזכיר בספרו בית יהודה תשובות מחלק נופך, חו״מ: י״א, ל, קובץ התשובות נופך שרד ונמצא באוסף ששון [ואה אהל דוד, בי, עמוד :765 שו״ח חלק א׳ למהו״א טווא זלה״ה וזה שמו נופך]. בית הכנסת עתיק מאד הנקרא על שמו של הרב אברהם קיים היה באלג׳יר עד לדור האחרון, לפי אגדה ראשונה נבנתה התיבה מקרשי ספינה שבה הגיעו מגורשי קנ״א הקדושים, ולפי אגדה שניה התיבה נבנתה מקרשי ספינות מלחמה של קיסר אוסטריה וספרד המובסס והמושפל בנמל

אלג׳יר. הרב חי בשנים ר״ע-ש״מ לערך [1580-1510].

מלכי ישורון, עמוד 25

רבי אברהם ב״ר יעקב בן שבת

מרבני חיפה. נולד במוגדור שבמרוקו, בשנת תר״ב [1842]. נפטר בד׳ בטבת, תרע״ז [1917]. אביו היה גדול בתורה ומקובל שחיבר ספר ״רוח יעקב״: ״ויגל יעקב״. היה למדן חריף ומפלפל. והתהלך בענוה וצניעות. במצבתו נחרת: שקדן בתורה החכם השלם והכולל אין גומרין עליו את הלל.

אטלס עץ חיים

רבי אברהם די בוטון

רבי אברהם ב״ר יעקב ב״ר אברהם ב״ר משה די בוטון בעל ״לחם משנה״ ו״לחם רב״. נולד בשאלוניקי בשנת ש״ע [1610] בערך. נמנה על גדולי ישיבתו של רבי אשר כהן בן ארדוט. רבי חסדאי הכהן פרחיה ביקש הסכמתו על פסק אחד, וכן הסכים על תשובה של אהרון הכהן פרחיה. תשובות אחדות שלו נדפסו בשו״ת ״פרח מטה אהרן״ לרבי אהרון הכהן פרחיה ובספרו של בנו רבי יעקב די ביטון. בשנת תל״ו חתם על ההסכמה בענין תעשית האיזורים. אחרי מות רבי חסדאי, בשנת תל״ח, נתמנה לרב הכולל. חברו רבי בנימין עשאל מתארו: ״ריש מתא וריש מתיבתא״.

מסורת היתה בידי רבני שאלוניקי שרבי אברהם התנגד לשבתי צבי וכיתתו שר״י. בשנת תי״ח בערך נשבה גיסו משה לוי והומת. אחותו לאה, נשארה בלי בנים. לרבי אברהם היו ארבעה בנים: יעקב, הגביר יוסף, החכם מאיר שנפטר בחייו, בשנת תל״ט ומשה שהלך לאיזמיר ובת שרה שהיתה נשואה לגביר דון יוסף אברבאנל ומתה בשנת תפ״ג. במותו, הספידו רבי שלמה אמארילייו והביע משאלה, שבנו יעקב, ימלא מקום אביו, כיוון שהוא ראוי לכך. במקום אחר, כתב עליו: ״ואחרון הכביד… הרב הכולל מורינו ורבינו כמה״ר אברהם די בוטון ז״ל, סר צלו מעלינו, צל החכמה, ותך השמש על ראשינו… אכן מדאגה מדבר לבי בל עמי. קברו נכרה בסביבת קברו של רבי ברוך אנג׳יל.

זה הנוסח הרשום על מצבת קבר רבינו: / צלח ורכב וקרב / בעין שכלך הבן / ודע כי מה שבין מקום הרב עוד רב / ושמשו לא ערב ובערב קם לו בן / ימלא את ידו אשר ילבש מדו / ולא פנה הודו וזיוו על עמדו / ואברהם שב למקומו לרב תרבה / נחלתו נחלה כמה נחלו אל הרב הכולל / כמוהר״ר אברהם די מטון זצוק״ל והיתה

/ מנוחתו ביום כד לח׳ ניסן שנת התמ״ה [1685] / תנצב״ה.

מצגות שאלוניקי, עמוד 394-395

קהילות תאפילאלת/סג'למאסא מעגל החיים – מאיר נזרי – סג׳למאסא בשטרי הכתובות והגטין

קהילות תאפילאלת וסג'למאסא

ר׳ ישראל ור׳ מאיר גם ערכו ביקורים מדי פעם בקהילות תאפילאלת המרוחקות וחיזקו את קשריהם גם בביקורים של חכמי הקהילות בארפוד. חכמי הקהילות בתאפילאלת, שמילאו תפקידים כשוחטים ומוהלים, שליחי ציבור ומלמדים, קיבלו הכשרה בישיבה בבודניב ובארפוד, ובה הוסמכו לתפקידיהם.

סג׳למאסא בשטרי הכתובות והגטין

כאמור, תאפילאלת היא גלגולה ושמה החדש של סג׳למאסא. ממילא עולה השאלה המתבקשת, והיא: מה נותר מסג׳למאסא של המאה העשירית אצל תאפילאלת של המאה העשרים? עד עתה אין בידינו דבר ממשי המקשר בין שתי התקופות. אולם תעודה אחת כפולה נותרה כקו מחבר בין סג׳למאסא לתאפילאלת, היא שטר הכתובה ושטר הגט, שבהם מופיע השם סג׳למאסא בנוסח הקבוע ׳למניינא דרגילנא למימני ביה כאן במתא סג׳למאסא דעל נהר זיז מותבה׳ (=למניין שאנו מונין כאן במקום סג׳למאסא שעל נהר זיז מושבה). נוסח זה רשום בכל שטרי הכתובות והגטין של הקהילות הדרומיות בתאפילאלת שבידינו בתקופה של יותר מ־120 שנה החל בשנת תקפ״ז/1827 ועד תש״י/1950. זהו הביטוי המובהק לרצף ההיסטורי מן המאה ה־10 ועד למאה ה־20 וכן לרצף הטריטוריאלי של תחומי סג׳למאסא־תאפילאלת.

סוגיה זו של שמירת השם הקדום בשטרי הכתובה והגטין גם במאה ה־20 נידונה בפירוט רב על ידי שניים מחכמי אביהצירא המגנים על השם הקדום ומגיעים למסקנה משותפת: תאפילאלת היום היא סג׳למאסא לשעבר, שביום אחד נמהר נעלמה מן האופק בשל רעידת אדמה, אך תושביה לא נעלמו, אלא בנו להם קהילות קטנות מסביב ברדיוס עד 20 ק״מ מסג׳למאסא האם, ולכן בכל הכתובות שלהם רשום ׳כאן מתא סג׳למאסא׳

סג׳למאסא ותאפילאלת בשירה ובפיוט

סג׳למאסא נזכרת בשירה לראשונה על ידי ר' אברהם אבן עזרא. בקינתו על חורבן קהילות ישראל בספרד ובצפון אפריקה לפני למעלה משמונה מאות וחמישים שניםי! מונה ר׳ אברהם אבן עזרא קהילות שונות בספרד וביניהן: אליוסנה, אשביליה, אלמריה, ובהמשך גם קהילות במרוקו: מראכס, פאס, תלמסן, דרעה, מכנאס ועוד. בין הקהילות הנזכרות נמנית גם סג'למאסא המתוארת כעיר גאונים ונבונים, עיר המשנה והתלמוד:

אֲהָהּ ירד / עֲלֵי ספרד / רע משמים

וספד רב / עלי מערב / לזאת רפו ידים

………………….

והוי אקרא / בַּמְּצֵרָה / על קהלת סג׳למאסה

 ועיר גאונים / ונבונים / מְאוֹרָם חֹשֶׁךְ כִּסָּה

 ושׂח עמוד / והתלמוד / והבניה נהרסה

והמשנה / לִשְׁנִינָה / ברגלים נרמסה

במאה ה־19 מופיעה שוב סג׳למאסא על מפת השירה המתוארת על רקע הנוף הבולט כעיר תמרים, שבה פרח צדיק כתמר, הוא ר׳ יעקב אביהצירא, שהקים את דגל התורה מחדש והוציא לאור זיו סתרים:

הערת המחבר : לסוגיית הדיון בנושא השם סג׳למאסא/תאפילאלת בכתובה ובגט ראה דיון הלכתי מפורט בספר יפה שעה לר׳ מכלוף אביחצירא, ירושלים תשל״א (להלן: יפה שעה), סימן פג, עמי קעא-קעו, ובספר …ניתן להוריד את הספר למי שמעוניין. Bres books

סג׳למסא עיר תמרים / פרח בה צדיק כתמר

דגל תורה הקים הרים / שט בפרדס כמין חֻמָּר

 הוציא לאור זו סתרים / כל דבר וכל מאמר

 יראה תמה הלבישתו / וענוה עטרתו

במדינות שמועתו / דעת ויראת ה'

הערת המחבר : השיר " ארוממך אודה שמך " לר' מסעוד בן ר' יעקב אביחצירא, יגל יעקב, ירושלים תשכ"ב

בזמן חיבור הפיוט האחרון על ידי ר׳ מסעוד אביחצירא תושבי סג׳למאסא אינם יושבים כבר במקום אחד, אלא מתגוררים קהילות קהילות במקומות שונים, הם הכפרים שמסביב לסג׳למאסא בשמה העתיק או תאפילאלת בשמה החדש, כפי שמשתמע גם מבתי השיר של ר׳ יצחק בן ר' יעקב אביחצירא בפיוטו לכבוד אביו ׳אני בניב שפתי אשירה׳. הוא פותח ב׳תאפילאלת הקדושה׳:

אור גדול מארצנו יצא / תאפילאלת הקדושה / זרחה השמש ליעקב

ועובר לתאר את הקהל הקדוש המרכיב את הקהילות היהודיות של סג׳למאסא המתאפיינות בחן המשוך עליהן:

חסד משוך על קהלא קדישא / קהלות סג׳למאסא / אשר הם מזרע יעקב

המשורר אינו שוכח את התושבים הוותיקים של סג׳למאסא השוכנים כבוד בבית העלמין המקומי הקדוש והוותיק הקרוי ׳אלמנצוריה׳, שהיה בעבר יישוב יהודי, שבזכותם יקרב האל את זמן התחייה, ואז יתאחדו עם צאצאיהם:

זכות הישנים באל מנצוריה / קרב זמן התחייה / ותחי רוח יעקב

משורר אחר בשם יוסף נחמיאם, יליד מראכש, הקדיש שיר שבח בערבית יהודית לכבוד תאפילאלת ותושביה ולכבוד חכמי אביחצירא המתגוררים בה, ובו הוא מונה מלבד ראש השושלת גם את האחים ר׳ דוד, ר׳ ישראל ור׳ יצחק, בניו של ר׳ מסעוד, הוא בנו בכורו של ר׳ יעקב אביחצירא, יחד עם כמה משפחות רמות כמו משפחת אזרואל ומשפחת דהאן:

נאס לבלאד מלאח בזאף / לפרחא תבקא תמא / קצרהום קצר מזיאן / תאפילאלת כא יתסמא"

(=אנשי המקום טובים מאוד / השמחה שורה שם / כפרם כפר יפה / תאפילאלת הוא נקרא)

תאפילאלת על נופיה, מעיינותיה, דקלי התמר העומדים צפופים בכל מקום ונהר זיז המפורסם – הפליאו את המשורר המכנאסי, ר׳ דוד בן חסין, שנפטר בתקנ׳׳ב/1792 כחמש עשרה שנים לפני הולדת ר' יעקב אביחצירא, ועוררו מאוד את דמיונו, עד שנחה עליו רוח השירה וחיבר פיוט של עשרים בתים, שבהם מצטיירים נופיה של תאפילאלת כנופיה של ארץ ישראל. להלן כתובת השיר ומבחר בתים: ״פיוט יסדתיו בהליכתי על עיר תאפילאלת היושבת על נהר זי״ז. ושם ראיתי נפלאות כנטיעים מגודלים. אילנות דקלים. מאליפות מרוכבות על פלגי מים שתולים. וידבר דוד את דברי השירה הזאת לנאדר בעדת אראלים. מי כמוהו באלים״.

אספר פלאיך / מלך קדוש שוכן עד

עשית עם עבדך / והבאתני עד / עיר התמרים

אִמרו בגויים אשרי / היוצר והבורא

מעינות שתים עשרה / נחלי נהרי / ויבקע צורים

נהרות פלגיהם .י /שמחו מדבר ציה

מזי״ז כבודם נהיה / הארץ פוריה / חטים ושעורים

…אילנות פרים נותנים / מינים ממינים שונים

במנינם הם נמנים / שבעים תמרים…

דקלים שמם נקרא / בלשון משנה וגמרא…

הפיוט במלואו מתוך הספר " תהלה לדוד " לרבי דוד בן אהרן חסין

79- אספר פלאָיך

.פיוט יסדיו בהליכתי על עיר תאפילאלת היושבת על נהר זיז

אספר פלאיך / מלך קדוש, שוכן עד.

עשית עם עבדך / והבאתני עד / עיר התמרים. ( במקרא כינוי ליריחו, כאן הכינוי לתפיללת )

אִמרו בגויים אשרי.

היוצר והבורא

מעינות שתים עשרה.

נחלי נהרי / ויבקע צורים.) נחלי דבש וחמאה )

נהרות – פלגיהם יַ-

שמחו מדבר צייה.

מזי"ז כבודם נהיה

הארץ פורייה / חיטים ושעורים.

כאילנות חסונים

אילנות פרים נותנים

מינים ממינים שונים

במניינם הם נמנים / שבעים תמרים.

יום זה לעיני נגלה.

 מראה גדול ונפלא

ותפארת ותהילה.

הארץ הגדולה / קירית יערים.

דקלים שמם נקרא

בלשון משנה וגמרא

ודבש בלשון תורה.

ובני בבל כופרה / אליהם קורים

.

וקים בחד סידרא ) בסדר אחד, שורה כנגד שורה(

שורה כנגד שורה

ובהם נתפארה

ארץ יקרה / מבחר כל הערים.( שהתמר משבעת המינים(

ילמד איש מבריתן

להיות שפל ענותן

כי לפי גדילתן

נגד מרגלותן / ענפיהם חוזרים. ( שהענפים כאילו משפילים עצמם כלפי מטה )

דלו עיני אליך.

אל אדון הממלכה.

מה גדלו מעשיך.

מהם מהותיך / אנו מכירים ( שאין האדם יכול להכיר את האל עצמו, אך הוא מכירו מתוך מעשה היצירה )

בפרי עץ זה נאמרה

הלכה ודין תורה

נפשו תהיה גזרה

אוכל כתמרה / ביום הכיפורים.( החולה שיש בו סכנה ועליו לאכול ביום הכיפורים, הריהו אוכל פחות מתמרה בכל פעם )

נדיבי עם קדושים

לולב מתמר עושים

עומד בין ההדסים

בחג בו מגישים / שבעים פרים. ( הם שבעים פרי החג, קרבן המוספים שבכל יום)

אמרתי אעלה ב-

תמר ואוחזה ב-

סנסיניו לרעות אבי ( על פי שיר השירים)

ולשתות מגבא / מים הקרים. ( ממעינות תאפיללת )

אילן הזה מה נאה

כל רואהו משתאה

לבוא עד קצו ילאה.

כמו נשר ידאה / על כן ראש ירים. ( כך מתפעל המשורר מגובהם של עצי התמר שהעין מתקשה לראות את צמרתם ומי שמבקש לראותם עליו להרים את ראשו)

הללו דר ערבות

בורא אילנות טובות ) על פי נוסח ברכת האילנות )

לאלפים ורבבות

יש מהם נקבות / מהם זכרים ) נקבות – עצי תמר המניבים פרי – ומהם זכרים – עצים שתפקידם להפרות את העצים האחרים והם עצמם אינם מניבים פרי (

רוממות אל בגרונם ) המשורר פונה אל עצי התמר עצמם (

ספק להם צרככם ) על פי לשון ההגדה  (

כל פעל למינכם

משקכם אכלכם / וכל מחסורים.( במקור נכתב " מחסורכם " ואינו תואם את לחרוז(

נאמן קדוש שמו

לא חסר עולמו

 בדברו ובנאומו

פרות מה נעמו / לזון יצורים.

חסין לו האדרת ) חסין, כינוי לקב"ה )

קים חזון אומרת ( הנבואה מבטיחה לנו את ההבטחה הזו, ומתוך שחשב המשורר על נבואה נקט אומרת בלשון נקבה (

עוד חטה מתמרת

כדקל נגדרת / בראש ההרים.

יפרח כצדיק כתמר

מצות אלהיו שמר

מיין המשומר

וריחו לא נמר / ישתה בזמירים. ) הצדיק המשול לתמר יזכה לשתות בשיר וזמר מן היין המשומר לצדיקים לעתיד לבוא )

צור מושיע וגואל

רצה בנו ויואל

ודימה לתמר אל

כנסת ישראל / גזע ישרים. ( הקב"ה שבחר בעם ישראל ורצה בהם דימה אותם ךתמר, והוא על פי כמה מקומות בדברי חז"ל, כגון סוכה מה, ע"ב, מהתמר זה אין לו אלא לב אחד אף שישראל אין להם אלא לב אחד לאביהם שבשמים )

וזהב הארץ טוב)  יש באיזור הזה מתכות יקרות והן נסחפות ומגיעות מארץ כוש )

מארץ כוש יחטב

יבנה בהר הטוב ( הזהב הטוב עתיד להיבנות בבית המקדש עם בוא הגאולה (

בעת אל חי יקטוב / אויבים ישרים.

אמץ ברכים כושלים

חכמים להם נגלים

נועם שיח אראלים

ושיחת דקלים / שיחת צפרים. ) הקב"ה מגלה לחכמים שיחות צמחים ובעלי חיים, והוא מה שנאמר על רבי יוחנן בן זכאי שלא הניח שיחת מלאכי השרת ושיחת דקלים, סוכה כח, ע"ב (

חזק עם בשבי נכבש ) עם אשר נכבש בגלות ובשביה (

בגדי תפארה ילבש

בתוך עיר ציון ירבץ ( ישכב לבטח, וציון היא סמל לכלל ארץ ישראל  )

זבת חלב ודבש / דבש תמרים. ( זהו שבחה של ארץ ישראל – דבש תמרים – כך נתפרש עניין הדבש שבשבעת המינם

מנהגי ט"ו בשבט אצל יהודי מרוקו

ט״ו בשבט

יהדות המגרב-רפאל בן שמחון

סדר ט"ו בשבט

סדר ט"ו בשבט

ט״ו בשבט ראש השנה לאילן. (מסכת ראש השנה, משנה א)

חודש שבט הוא החודש החמישי למנין בריאת העולם והחודש האחד־עשר למניין יציאת מצרים. חודש שבט מוזכר בספר זכריה: ״ביום העשרים וארבעה לעשתי עשר חדש, הוא חדש שבט. . . (זכריה א, ז). מזלו של חודש שבט דלי על־שם הכתוב: ״יזל מים מדליו״ (במדבר כד, ז).

פתגם יהודי עממי, שגור בפי יהודי מרוקו האומר: " די כא ידכ'ל שבט, כאן יערקו ליבאט "  כלומר: כשנכנס שבט, מזיעים בתי השחי, היינו, לא מתכרבלים יותר מהקור.

ט״ו בשבט ומקורותיו

רבים מבקשים לדעת אם חג ט״ו בשבט עתיק הוא אצל עם ישראל ומאמתי נתקבל ? בדורות קדומים נהגו לחוג את היום הראשון של כל תקופה כיום המבשר תמורות בתבל וחליפות בעולם החי, הצומח והדומם (ספר היובלים פרק ו׳ פסוקים כג־כח). גם מסכת פסחים מספרת לנו –

תנו רבנן: בארבעה שבילין חמה מהלכת:

בניסן, אייר וסיון מהלכת בהרים כדי לפשר את השלגין.

בתמוז, אב ואלול מהלכת בישוב כדי לבשל את הפירות.

בתשרי, מרחשון וכסלו מהלכת בימים כדי לייבש את הנהרות.

טבת, שבט ואדר מהלכת במדבר שלא לייבש את הזרעים (פסחים צד, ע״ב).

כמו־כן, ט״ו בשבט, ט״ו באב וימי הפורים החלים בחצי החודש, זכו לתשומת לב מיוחדת במערכת ימינו הטובים ומן השלושה, זכה לו ט״ו בשבט לבוא בסוד ראשי השנים שלנו ולהיקרא במיוחד ״ראש השנה לאילן״.

מתי נקבע ראש השנה לאילן

יש המייחסים את מקורו של חג זה, עוד מהימים שעם ישראל התנחל בארצו, שכן כתוב: והיה כי תבואו אל הארץ ונטעתם כל עץ. .. (ויקרא יט, כג), ואמנם, לא רק קיימוהו אלא מאז ומתמיד, במסורת ישראל ראו את העץ כבן־ אדם, חי ומשמש את הבריות, כי ״האדם עץ השדה״, אולם לגבי היום הקובע, הראשונים נחלקו ביניהם בענין, ורק בימי בית הלל ובית שמאי, נקבע ראש השנה לאילן ביום ט״ו בשבט. בית שמאי סברו תחילה שיש לקובעו באחד בשבט, ובית הלל בחמישה עשר בו כמובא במסכת ראש השנה, משנה א׳. חכמי בית הלל התנגדו לאחד בשבט, משום שראו, שעדיין לא עברו ימות הגשמים וטרם עלה השרף באילנות, לכן יש לחכות עד ט״ו בשבט, ליל ירח מלא ומפיץ אור. כמו־כן בט״ו בשבט כבר שבעה האדמה ורוותה ממי הגשמים שירדו עתה כמו שאומרת אותה משנה א׳ פרק יד, עא: ״ראש השנה לאילן, מאי טעמא ? אמר ר׳ אושעיא: הואיל ויצאו רוב גשמי שנה״. (מסכ ׳ראש השנה, יד, ע״א).

תיקון ט׳׳ו בשבטפרי עץ הדר 1

 

יום ״ראש השנה לאילן״, אפילו שלא היה קיים בימי התנ״ך וגם לא היה חג ולא ״יום נטיעה״  ובכל זאת, אין ספק שמאז שנקבע יום ראש השנה לאילן, היה האיכר רגיש ביותר לגורל העץ שנטע, טיפח אותו, טיפל בו, וביום ט״ו בשבט שהוא ״ראש השנה לאילן״, היה מפנה את לבו בתפילה ובתחנונים כביום ״ראש השנה לאדם״. גם הקב״ה מזהיר את ישראל ואומר:

אף־על־פי שתמצאו אותה מלאה כל טוב, לא תאמרו נשב ולא נטע, אלא הוו זהירין בנטיעות שנאמר: ונטעתם כל עץ מאכל. כשם שנכנסתם ומצאתם נטיעות שנטעו אחרים, אף אתם היו נוטעים לבניכם שלא יאמר אדם: אני זקן, כמה שנים אני חי, מה אני עומד מתיגע לאחרים, למחר אני מת. . . (מדרש תנחומא, פר׳ קדושים, (ח).פרי עץ הדר 2

במאה השש־עשרה, עם עליית המקובלים יוצאי ספרד ופורטוגל לצפת, חל מפנה בסדר המועדות של עם ישראל. המקובלים עשו תיקון גדול וחשוב ליום שהוא ״יום ראש השנה לאילן״ וקבעו אותו יום להרבות בו באכילת פירות ולערוך סדר של ט״ו בשבט אשר זכה אחר־כך להתעניינות רבה.

האר״י (ר׳ יצחק לוריא אשכנזי) על ״גוריו״ וחבריו עמדו ותיקנו ״יום לאכילת פירות״, סמל להשתתפות האדם בשמחת האילנות, זאת כשם שתיקנו את סדר ״קבלת שבת מלכתא״, בערב שבת, מנהג ״מלווה מלכה״ במוצאי שבת, ״תיקון ליל שבועות שהוא ״ליל שימורים״ ללימוד תורה כהכנה למעמד קבלת התורה, ״תיקון ליל הושענא רבה״ כהכנה לקראת גמר החתימה לטובה, ״תקע האשמורות״ היינו ״תיקוני חצות״ לבכי ולמספד על חורבן הבית והמקדש, על גלות השכינה ויסורי עם ישראל וצרותיהם בגלות.

תיקון חדש זה של אכילת פירות בט״ו בשבט, היכה מהר שורשים בקרב כל העדות בארץ ובמיוחד בקרב הספרדים והתפשט אח״כ לארצות רבות. ניתן לו גם אופי של סדר ליל פסח, נדפסו ספרים מיוחדים לכבוד המאורע כמו הספר פרי עץ הדר והספר חמדת ימים המיוחס לנתן העזתי ובהם דיני ט״ו בשבט ומנהגיו. הספר ״פרי עץ הדר״ נפוץ היום בקרב היהודים – ספרדים כאשכנזים.

מתוך ספרו של אבי ז"ל

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 135 מנויים נוספים

דצמבר 2015
א ב ג ד ה ו ש
« נוב   ינו »
 12345
6789101112
13141516171819
20212223242526
2728293031  

רשימת הנושאים באתר