ארכיון יומי: 31 בדצמבר 2015


מפטיר והפטרה פרשת שמות בנוסח יהודי מרוקו

 

מפטיר והפטרה פרשת שמות בנוסח יהודי מרוקואיתמר מלכא

טללי א. בתורת ר' "אור החיים" הקדוש

טללי אורות בתורת רבנו ״אור החיים״ הק׳ לספר שמות – פרשת ״שמות״.Asilah

וכן ליום ההילולה דצדיקיא – הנשר הגדול רבנו משה בן מימון ע״ה, והמקובל הגדול רבנו יעקב אביחצירא ע״ה.

יום ההילולה – יום השישי הקרוב, כ׳ טבת.

מאת: הרב משה אסולין שמיר.

״ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה – את יעקב איש וביתו באו״ (שמות א א). שעבוד בני ישראל בכור הברזל במצרים – למה ומדוע?

"כי באמצעות העינוי תתברר בחינת הטוב מהרע, ותיסמך אל חלק הטוב, ותתברר בחינת הרע מחלק הטוב ותיסמך אל בחינת הרע… והוא עצמו שאמר הכתוב "וכאשר יענו אותו, כן…" – כשיעור העינוי היו מבררים חלק הטוב וכך מתרבה חלק הטוב… "וכן יפרוץ" – שהיה נפרץ ממנו חלק הרע שהיה דבוק בו, והוא הצירוף אשר צרף ה' אותם בכור הברזל במצרים".

בירור ניצוצות הקדושה שהיו שבויות במצרים.

(רבנו אור החיים, שמות א, יב)

רבנו ״אור החיים״ הקדוש מסביר מדוע היה צורך בשעבוד בני ישראל במצרים. להלן דברי קודשו: ״כי באמצעות העינוי תתברר בחינת הטוב מהרע, ותיסמך אל חלק הטוב, ותתברר בחינת הרע מחלק הטוב ותיסמך אל בחינת הרע… והוא עצמו שאמר הכתוב ״וכאשר יענו אותו, כן…״ – כשיעור העינוי היו מבררים חלק הטוב וכך מתרבה חלק הטוב… ״וכן יפרוץ״ – שהיה נפרץ ממנו חלק הרע שהיה דבוק בו, והוא הצירוף אשר צרף ה׳ אותם בכור הברזל במצרים״ (אור החיים, שמות א, יב)

הסבר דבריו: במצרים היו שבויות ניצוצות קדושה = נשמות קדושות, ועל עם ישראל הוטל לברור אותן כדברי הרמ״ק (פרדס רימונים שער יג, ג) האומר שבמצרים היו נשמות קדושות = כסף בסיגים, המסמל נשמות קדושות. דברים דומים מובאים גם בשער הכוונות לאריז״ל (מהדו׳ אשלג עמי קלח) ״וכל ענין הגלות הזה של מצרים היה לצרף ולתקן בחינת ניצוצות בסוד ״ויוציא אתכם מכור הברזל ממצרים״.

רבנו אוה״ח הק׳ מסתמך על הזהר הק׳ (ח״ב צה ע״ב, וכן ח״א פג א) המפרש את הפסוק (קהלת ח, ט) ״עת אשר שלט האדם באדם – לרע לו״. שעל ידי עשיית הרע לישראל ע״י המצרים, תתברר בחינת הטוב מהרע שהם המצרים, ותתחבר לחלק הטוב שהוא עם ישראל בבחינת ״כן ירבה״ כך שגם החלק הרע של ע״י עובר למצרים בבחינת הכתוב ״וכן יפרוץ״, וכך נגאלו ממצרים כשהם מזוקקים רוחנית ומסוגלים לעמוד בהר סיני ולקבל את התורה.

רבנו האר״י הק׳ שואל: מדוע התורה מספרת שוב, שבני ישראל באו למצרים דבר שכבר סופר עליו בפרשת ״ויגש״? תשובתו: התורה מספרת לנו בספר שמות על ירידת הנשמות המהוות כוחות רוחניים לגופות שכבר ירדו. רבנו הרמב״ן מכנה את ספר שמות – ״ספר הגלות והגאולה״, כאשר הפרשה הראשונה שלו מתארת את 210 שנות השעבוד של בני ישראל במצרים ככתוב: ״וימררו את חייהם בעבודה קשה בחומר ובלבנים״ (שמות א, יד). ״בחומר ובלבנים״: הביטוי הנ״ל מקפל בתוכו את סוד הגלות והגאולה. בניגוד לאבנים, את ה״לבנים״, יש לייצר ע״י עבודה קשה מ״חומר״ הטיט. מבחינה מטאפורית, ״הלבנים״ הן סמל לניצוצות הקדושה שהיו מוסתרות בתוך המצרים ובתוך רכושם, לכן נאמר: ״ויצאו ברכוש גדול״ = יצאו עם ניצוצות של קדושה. המלה ״לבנים״, מהשורש ״לב״ בבחינת הכתוב: ״אם יהיו חטאיכם כשני, כשלג ילבינו״. כלומר, ע״י עבודתם הם הצליחו ״להלבין״ את ״החומר״, ולהוציא דרכו את ניצוצות הקדושה.

 

״וייטב אלוקים למילדות, וירב העם ויעצמו מאוד. ויהי כי יראו המיילדות את האלוקים – ויעש להם בתים" (שמות א כ-כא). "תפארת בנים – אמהותם". משה רבנו הולך בדרכי אמו יוכבד.

פרשת שמות מתארת את ההתפתחות הנסית והפלאית של עם ישראל ממשפחה של 70 נפש = !בגימטריהו סוד, לעם של 60 ריבוא. כל זאת למרות הניסיונות האכזריים של פרעה לדלל את הריבוי הבלתי טבעי. בשלב ראשון, פרעה גוזר על עם ישראל עבודת פרך ככתוב: ״בחומר ובלבנים ובכל עבודה בשדה״ (שמות א, יד).

בשלב שני לאחר שעם ישראל המשיך להתעצם למרות גזירת עבודת הפרך, ניתנה פקודה למיילדות העבריות ״שפרה {יוכבד} ופועה {מרים}, להמית {לחנוק} את הזכרים ביציאתם מרחם אמם, פקודה שלא בוצעה בגלל יראתן את האלוקים: ״ותראן המיילדות את האלוקים ולא עשו כאשר דיבר אליהן מלך מצרים – ותחיין את הילדים״ (שמות

א, יז). הקב״ה תיגמל את המיילדות ובירך אותן בבתי כהונה ולוויה {משה ואהרון} מיוכבד, ובתי מלוכה ממרים אשת נחשון בן עמינדב משבט יהודה.

בפסוק ״וייטב אלוקים למילדות, וירב העם ויעצמו מאוד. ויהי כי יראו המיילדות את האלוקים ויעש להם בתים״ המדבר על שכר המיילדות, נראה לכאורה שהביטוי ״וירב העם ויעצמו מאוד״, נראה כמיותר כשאלת הרב משה פיינשטיין. התשובה לכך היא, שהמיילדות יוכבד ומרים הצילו את ילדי ישראל לשם שמים, ולא חשבו על השכר. הקב״ה יודע הנסתרות, רומז לנו בביטוי ״וירב העם ויעצמו מאוד״, שאכן מעשיהן היו לשם שמים ורצויים לפניו, וכתוצאה מכך בני ישראל התרבו במאוד מאוד בזכותן. השכר הגיע בהמשך, דבר שלא יכלו לדמיין. חכמים אומרים שמשה רבנו שקול כנגד כל עם ישראל. הוא זכה לכך בזכות אמו יוכבד שמסרה את נפשה על כל ילד וילד שלא ימות, כך שהיא הפכה להיות האימא של כולנו, דבר שעבר בירושה לבנה משה רבנו שהקדיש את חייו למען בני ישראל.

מוסר השכל: בכל מעשה שאנו עושים למען הכלל או הפרט, נחשוב ראשית כל שזה לשם שמים, גם כאשר יש שכר בצדו. זה יכול להיות המורה המחזיק 40 תלמידים בכיתה, השוטר הניצב מול המחבל, או הרופא המציל נפש, וכן על זה הדרך. בדרך זה נוכל לזכות בשכר בעולם הזה, ועוד יותר בעולם הבא. זוכר אני את אותו מחלק הלחם שהגיע מידי יום ביומו לישיבת ״נווה שלום״ בה למדתי במרוקו, ואמר לנו בחיוך אבהי כהאי לישנא: ״תאכלו לחם לשם שמים״.

השלב השלישי: פרעה נותן פקודה ״לכל עמו לאמור: כל הבן הילוד, היאורה תשליכוהו, וכל הבת תחיון״ (שמות

ב,  כב). תכניות ההשמדה הנ״ל לא רק שלא הצליחו, אלא אף הגבירו את הריבוי של ב״י בבחינת: ״וכאשר יענו אותו כן ירבה {בכמות}, וכן יפרוץ״ {באיכות}. וכפירוש רבנו אוה״ח הקי: ״כן ירבה לשיעור אשר יספיקו העובדים בעבודה = ״כן ירבה״, וגם ה׳ נתן בהם כוח לשיעור אשר יתמעט מכוחם מהעינוי = ״כן יפרוץ״ (אור החיים, שמות א, יב).

דווקא מתוך הגזירה הקשה האחרונה של השלכת הילדים לים, צמח גואלם של ישראל = משה רבנו, לאחר שאמו יוכבד נאלצה לשים אותו לנפשו בתיבה ביאור, והקב״ה מציל אותו על ידי בתיה בת פרעה המגדלת אותו בארמון כנסיך הנועד להנהגה. מצד שני, אנו עדים למחזה סוריאליסטי בו השלטון המצרי רודף את בני ישראל, כאשר משה מושיעם גדל בין ברכי פרעה וחבר מרעיו היושבים על מדוכת השמדת עם ישראל ומושיעם. תופעה דומה אנו מוצאים אצל אסתר המלכה הגדלה בבית אמנה אצל מרדכי היהודי, ומושיעה את בני ישראל בפרס ומדי בשליחות ה׳, מתוך ארמון אחשוורוש הרשע.

למשה רבנו שגדל בבית של עבודה זרה הן אצל פרעה והן אצל יתרו, לא היה שום סיכוי להתקבל אצל עם ישראל כמנהיג. לכל דור הקב״ה ממנה את הפרנס ההולם אותו. ״הדור לפי הפרנס – והפרנס לפי הדור״ כדברי הפתגם.

״… ויצא אל אחיו, וירא בסבלתם וירא איש מצרי מכה איש עברי מאחיו״ (שמות ב יא). הראיה הרוחנית של משה רבנו (רבנו אוה״ח

רש״י אומר על הכתוב: ״וירא בסבלתם״ – נתן עיניו ולבו להיות מיצר עליהם״. רש״י מדגיש את צערו העמוק ושותפות הגורל שהייתה טבועה במשה רבנו כלפי אחיו בני ישראל.

רבנו הרמב״ם שיום ההילולה שלו יחול השבוע ביום כ׳ בטבת, מונה אחד עשרה מעלות בנבואה כאשר המעלה הראשונה היא: ״יזרזו לעשות טובה גדולה כגון הצלת חסידים מרשעים״. (מורה נבוכים ב׳ מד – מה). אכן זה מה שעשה אדון הנביאים משה רבנו, שהרמב״ם קרוי על שמו.

רבנו ״אור החיים״ הק׳ אומר על הכתוב: ״וירא איש מצרי מכה איש עברי מאחיו – דקדק לומר מאחיו, ירמוז כי הביט בו שהיה מהצדיקים שבישראל, כי היו אז בישראל רשעים״. המדרש אומר שהמוכה היה בעלה של שלומית בת דברי בה נתן עיניו אותו רשע מצרי, שאף היה אתה לאחר שהוציא את בעלה לעבודת פרך עם עלות השחר, וכך נולד אותו ״מקלל בן אשה ישראלית״ (ויקרא כד, י). לאחר שהמעשה נדע לבעלה, המצרי התנכל אליו להורגו. רבנו אוה״ח הק׳ משתמש בפירושו בביטוי הביט, כדי להדגיש את הראיה הרוחנית שהייתה למשה רבנו כך שהיה מסוגל להבדיל בין צדיק לרשע בראיה בלבד. בכך, הוא כיוון לדברי הרמב״ם: ״כגון הצלת חסידים מרשעים״. חז״ל אומרים שמשה רבנו נבחר ע״י הקב״ה להנהיג את ישראל בזכות שותפות גורל למען כל יהודי ויהודי באשר הוא, כמו במקרה שלנו בו היה מוכן לאבד את מעמדו כנסיך בבית פרעה, דבר שהיה מוביל אותו בסופו של דבר אף להיות מלך מצרים, ובלבד שיציל יהודי אחד ממכהו המצרי אותו הרג בשם המפורש. אכן, משה רבנו נבחר להיות גואלם הראשון של עם ישראל ממצרים, ויהיה גם הגואל האחרון בגאולה הקרובה כדברי רבנו אוה״ח הק׳ לכתוב: ״לא יסור שבט מיהודה… עד כי יבוא שילה״ (בר׳ ויחי מט, י). ש-י-ל-ה = משה = 345. מ-ש-ה = ״מה שהיה הוא שיהיה…״. (קהלת א, ט). משה היה גואל ראשון, וגואל אחרון. לגבי השאלה הנשאלת, הלא מלך המשיח יהיה מזרעו של יהודה כאשר משה רבנו מזרעו של שבט לוי? רבנו ״אור החיים״ הק׳ עונה: ״יש לך לדעת כי בחינת נשמת משה עליו השלום היא כלולה מי״ב שבטי ישראל, כי כל הס׳ ריבוא היו ענפים ע״ה, וענף שבטו של דוד במשה הוא. ולזה תמצאנו בארץ מדבר שהיה מלך, כהן, לוי, נביא, חכם וגיבור, שהיה כולל כל הענפים שבקדושה, ולעתיד לבוא תתגלה בעולם שורש המלכות שבמשה, שהוא עצמו מלך המשיח והוא דוד, והוא ינון, והוא שילה״.

גאולת עם ישראל – אז והיום. ״כימי צאתך מארץ מצרים – אראנו נפלאות״ (מיכה ז, טי). גאולתנו הקרובה – תהיה מלווה ב- נ' פלאות (מרן הרב עובדיה יוסף ע״ה).

רבי שמעון בר יוחאי אומר: הדגם של גאולת מצרים ישמש כדגם הגאולה העתידית והנצחית. הביטוי בפסוק ״כימי״ מבטא את הדמיון בין שתי הגאולות. ״כימי״ – רומז ליומיים !מיעוט רבים שניים!. גאולת עם ישראל התחילה ביום ט״ו בניסן, יום היציאה ממצרים, ותסתיים ביום הגאולה הנצחית. הגאולה בבית שני הייתה זמנית. בין שני הימים הללו נמתח ״מיצר -ים״{מצרים} של צרות מהן עם ישראל סבל עד שיברור את כל ניצוצות הקדושה שהתפזרו בין הקליפות, כפי שהיה במצרים כדברי רבנו אוה״ח הק׳.

מרן הרב עובדיה יוסף זצ״ל אמר פעם שנסי הגאולה העתידית יהיו פי 50 מאשר במצרים. את זאת הוא לומד מהייתור של האות נ במלה ״נפלאות״, הנביא יכל לכתוב ״פלאות״ במקום ״נפלאות״.

אמר רבי אליעזר הגדול: ״מתוך חמשה דברים נגאלו אבותינו ממצרים. א. מתוך צרה: ״ויאנחו בני ישראל מן העבודה. ב. מתוך תשובה: ״ותעל שוועתם אל האלוקים״. ג. מתוך זכות אבות״: ״ויזכור אלוקים את בריתו״. ד. מתוך רחמים: ״וירא אלוקים את בנ״י״. ה. מתוך הקץ: ״וידע אלוקים״. גם הגאולה העתידית תהיה באותה מתכונת לפי הכתוב: (דברים ד, ל-לא)

א. מתוך צרה: ״בצר לך ומצאוך כל הדברים האלה״.

ב. מתוך תשובה: ״ושבת עד ה׳ אלוקיך״.

ג. מתוך רחמים: ״כי א-ל רחום ה׳ אלוקיך״.

ד. מתוך זכות אבות: ״ולא ישכח את ברית אבותיך״.

ה. מתוך הקץ: ״באחרית הימים״. [המדיש הגדול ב, כה-).

וארד להצילו מיד מצרים״ (שמית ג, ח). "לעתיד לבוא ישפיע בנו אל עליון – תורת חיים״ (יבנו אוה״ח הק׳ שמות ג ח). "ולזה נתארך הגלות כי כל עוד שאין עוסקים בתורה ובמצוות – אין משה חפץ לגאול עם

בטלנים מן התורה״ (רבנו אוה״ח הק׳, שמות כז כ).

גאולתנו כיום – תלויה בעיקר בלימוד תורה.

יבנו ״אוי החיים״ הק׳: אומר על הפסוק ״וארד להצילו מיד מצרים״: ״כי עיקר הגלות לברור הניצוצות שנטמעו ב­ני שערי טומאה… ותדע שעם הי השיגו בבחינת כללותם הכלול במשה – מטי שערי בינה… והובטחו כי לעתיד לבוא ישפיע בנו אל עליון תורת חיים שבשער ה-ני… מה שאין כן דויות האחרונים – באמצעות תורתם ישיגו להיכנס לשער החמישים״ (רבנו אוה״ח הק׳ שמות ג ח).

יבנו האוה״ח הק׳ אומר בפרשת תצוה: ולזה נתארך הגלות כי כל עוד שלא עוסקים בתורה ובמצוות – אין משה חפץ לגאול עם בטלנים מן התורה״ (שמות כז כ).

רבנו רומז לגאולתנו כיום, שרק בזכות לימוד התורה נזכה לגאולה. לכן, מן הראוי שכל אחד מאתנו ירבה בלימוד תורה ויתמוך ברוחב לב ובעומק כיס – בעמלים בתורה: ״הרוצה לנסך יין על המזבח, ימלא גרונם של תלמידי חכמים יין״. כלומר, לתמוך בהם בעין יפה. רבנו אוה״ח הק׳ אומר: ״כי המחזיק ידי לומדי תורה, חולק עמהם שכר כידוע, ולכן נאמר בפסוק ״וארזים עלי מים״ – שחוזקם גם כן, הוא ״עלי מים״ שהיא התורה לפי שמחזיקים ידי האנשים הלומדים בתורה שנמשלה למים״ .(במדבר כד, ו). למרות שכידוע ״רק פרי התורה יקרא פרי״.

״ו-א-ל-ה ש-מ-ו-ת״ = וחייב אדם לקרוא הפרשה שניים מקרא ואחד תרגום.

״לעולם ישלים אדם פרשיותיו עם הציבור שניים מקיא ואחד תרגום, שכל המשלים פרשיותיו עם הציבור, מאריכים לו ימיו ושנותיו״ (ברכות ח ע״א). מין השולחן ערוך פוסק: ״אף על פי שאדם שומע את כל התורה כולה כל שבת בציבור, חייב לקרוא לעצמו בכל שבוע, פרשת אותו שבוע, שניים מקיא ואחד תרגום״. (סימן יפה, ס״א):

ימי ה- שובבי״ם = נוטריקון לשמות הפרשיות: שמות, וארא, בא, בשלח, יתרו, משפטים, המתחילות בפרשת שמות.

רבנו אריז״ל אומר: ב-מ״ב הימים של שש הפרשיות הנ״ל, ישנה סייעתא דשמיא לאלה הבאים לתקן את עוונותיהם, ובפרט העוון הידוע – טומאת הקרי. גם מרן החיד״א מאריך בזה בפרשתנו.

בימים אלה, אנו מצווים לעמול על תיקון שלושה דברים מרכזיים: א. כוח התורה. ב. כוח הטהרה. ג. כוח התפילה.

א. תיקון כוח התורה: ״תנה בני לבך לי – ועיניך דרכי תצור» (משלי כג, כו).

״תנה בני לבך לי…״ = בפסוק הנ״ל מבקש מאתנו הקב״ה לתת לו הלב. על השאלה איך עושים זאת? עונה שלמה המלך בהמשך הפסוק: ״ועיניך דרכי תצורנה״ = שמירת העיניים. היות וכידוע העיניים תרות לכל עבר. ״ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם״.

״בבא סאלי״ זצ״ל, נשאל בזמנו: מהו סוד כוחם של רבני משפחת אביחצירא? שמירת עיניים, הוא השיב.

הפרשיות הנ״ל דנות בגלות עם ישראל במצרים וגאולתו ]שמות, בא, בשלח}, דרך קבלת התורה במעמד הר סיני !יתרוו, וכריתת הברית בין ה׳ לעם ישראל ע״י קבלת התורה בבחינת ״כל אשר דבר ה׳ נעשה ונשמע״ (משפטים כד, ז) שזה יעוד הגאולה כדברי ה׳ למשה רבנו בתחילת השליחות: ״וזה לך האות כי אנוכי שלחתיך – בהוציאך את העם ממצרים – תעבדון את האלוקים על ההר הזה״ (שמות ג, יב).

פועל יוצא מהדברים הנ״ל הוא, שבכדי שאנחנו ניגאל דבר אותו אנו מבקשים יומם וליל, מחובתנו לקבל על עצמנו כל יום את הציווי: ״נעשה ונשמע״, ונתחיל לעשות את מצוות ה׳ גם אם לעיתים אנחנו לא מבינים, היות ועל ידי ש-״נשמע״ = נלמד תורה, נוכל בעזהי״ת גם לנסות להבין, וכדברי אוה״ח הק׳: ״המעמיק בתורה – יוכל להרגיש במשמעות הכתובים עצמם – את אשר חשב ה׳ לומר בהם״ (במדבר יב, ו). שנזכה בעזהי״ת להרגיש את האור. רבנו אוה״ח הק׳ נותן לנו רצפט איך להתגדל בתורה באמת. בברכה ליששכר נאמר: ״בני יששכר למשפחתם: תולע משפחת התולעי, לפוח משפחת הפוני, לישוב משפחת הישבי, לשמרון משפחת השמרוני״ (במדבר כו, כג- כד). בלימוד תורה יש לנהוג בבחינת ״תולעת ספרים״, לפנות את פינו מדברים בטלים ולזכור שבתוך פינו קיימת אות ד של שם השם: פ – ו – ה המחברת את פינו לקב״ה. בלימוד תורה יש לשבת בישיבה, ורק כך ניתן להעמיק באורות התורה ולא באופן עראי, וכן לשמור את המצוות התורה, ורק אז נזכה להישמר ולהיקרא: ״בני יששכר״. ״יששכר״ = יש שכר. יש = ש״י. שנזכה בעז״ה ב- שכר של ש״י עולמות כדברי רבנו ״אור החיים״ הק׳.

ב.  תיקון כוח הטהרה:

״ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה״ (שמות א, א).

את יעקב איש וביתו באו״.(שמות א, א).

רבנו יעקב אביחצירא זצ״ל שההילולה שלו תחול ב- כ׳ טבת אומר בתחילת הפרשה: ״בני ישראל זכו להידבק בשכינה הנקראת מצרימה. שכינה = מצרימה = 385. איך זכו? בזכות ״איש וביתו״, דהיינו שיש בהם המידות הרמוזות בראשי תיבות של המלה: י – ע – ק – ב: י = יחוד. ע = ענוה. ק = קדושה. ב = ברכה. יחוד = שיהיו מייחדים את ה׳ כראוי בכל עומק ליבם; ענוה = בכל שהם עושים, יהיו ענווים ולא יתנשאו בשום דבר. קדושה = שיקדשו אותם כראוי בקדושה ובטהרה, ויהיו עוסקים בתורה הקדושה; ברכה = שיהיו נותנים לבם בכל הברכות לברכם כראוי״.

״איש וביתו באו״ – ״שיטרחו בקדושה ובטהרה כדי להשלים נפש רוח ונשמה הנקראים ״איש וביתו״ (שער הליקוטים ריש שמות). וכשיהיו בהם כל המידות הללו אז ראויים הם להידבק בשכינה״.(רבי יעקב אביחצירא, ״פיתוחי חותם״, שמות). ״ואלה שמות״: המלה ״שמות״ רומזת למצוות שבגינן זכו להיגאל: ש_= שבת; מ_= מילה; ת_= ותפילין; בעצם, אלו הן המצוות בהן מצוין ברית.

ג.  תיקון כוח התפילה.

בזכות עמוד התפילה – רבנו משה בן מימון = הרמב״ם, שקבע שמצות עשה מן התורה להתפלל כל יום.

רבנו משה בן מימון שההילולה שלו תחול ב- כ׳ טבת,

פוסק בהלכות תפילה: (יד החזקה, סדר אהבה, תפילה, פ״א)

א. ״מצות עשה להתפלל בכל יום, שנאמר: ״ועבדתם את ה׳ אלוקיכם״ (שמות כ״ג, ה). מפי השמועה למדו, שעבודה זו היא תפילה, שנאמר: ״ולעבדו בכל לבבכם״ (דברים יא, יג). אמרו חכמים: איזו היא עבודה שבלב? זו תפילה.

ב. ואין מניין התפילות מן התורה. ואין משנה !נוסחו התפילה הזאת מן התורה. ואין לתפילה זמן קבוע מן התורה.

ג. אם היה רגיל, מרבה בתחינה ובקשה…וכן מניין התפילות כל אחד כפי יכולתו.

_ד. כיוון שגלו ישראל…. וכיון שראה עזרא ובית דינו כך, עמדו ותיקנו להם שמונה עשרה ברכות על הסדר…( עד הרמב״ם לא נקבעה הלכה בנושא מצות התפילה. האם זו מצוה מן התורה או מדרבנן.

אכן, ההשגחה העליונה זיכתה את הרמב"5 לקבוע להלכה שמצוות התפילה היא מן 

"אראנו נפלאות״ לרבנו הרמב״ם ורבנו אברהם אבן עזרא
הרמב״ם היה רופא ויועץ המלך במצרים, ושימש כנגיד הישוב היהודי שמצודתו הייתה פרוסה גם על קהילות יהודיות שמעבר לים. מתוקף תפקידו כיועץ המלך, הוא דאג לקהילתו שבמצרים, וגם ליהודי הגולה כמו בתימן. במצרים, הוא הקים בית חולים לקהילה היהודית שם קבלו טיפול רפואי בחינם. בביה״ח, הרמב״ם העסיק רופאים אחרים והוא שימש כרופא הראשי שבדק את החולים מידי בוקר, וקבע לכל אחד את הטיפול המתאים. רבנו אברהם אבן עזרא – הפרשן לתורה, המשורר, האסטרולוג והמדקדק הגדול שכתב 60 ספרים, מחליט לנסוע למצרים כדי לפגוש את הרמב״ם. כדרכו בקודש בתחום השירה והפרשנות שם השתמש בחידות, החליט לבדוק את אמיתות פרסומו הגדול של הרמב״ם כרופא ״המסוגל לרפא את הגוף והנשמה, ובידיעותיו הוא עומד בראש רופאי דורנו… היכול לרפא גם את הירח…״ כדברי הסופר והקאדי הערבי אל סעיד אבן סינא. כמו כן, הרמב״ם בעצמו כותב במכתבו לתלמידו רבי יוסף אבן עקנין: ״ואודיעך, כי נתפרסם שמי מאוד ברפואה בין הגדולים…״. רבי אביהם אבן עזרא התחפש לחולה וביקש להתאשפז בביה״ח היהודי בטענות מחלות שווא. אכן הוא אושפז וחיכה לבואו של הרופא הגדול הרמב״ם. בעוברו ליד מיטתו, הרמב״ם רשם לו מרשם רפואי בו כתב: ״המחלה: עוני, דלות ומחסור. התרופה: ארבע מאות דינרים.

הרמב״ם שמע על אבן עזרא קודם לכן, ואף הכיר את ספריו. הוא ציווה את בנו רבי אברהם שילמד בעיקר את פרשנות האבן עזרא, אבל לא הכירו פנים אל פנים. אחרי ״המפגש״ בביה״ח, התוודעו איש לרעהו וישבו לעסוק בתורת אלוקים חיים.

שבת שלום ומבורך – משה אסולין שמיר.

לע״נ הצדיקים אמו״ר רבי יוסף בי עליה ע״ה. הרב אביהם בי אסתר ע״ה. המלוב״ן רבי מסעוד אסולין ע״ה. לע״נ הצדיקות א״מ זוהרה בת חנה ע״ה. חנה בת מרים. עליה בת מרים. חניני בת עליה. בתיה בת קנדוב ע״ה.

 

הילולת הרמב"ם ורבי יעקב אביחצירא כ' טבת.

לקריאה קלה וקולחת….יש להקליק על התמונה וניתן להגדילה……זכות הצדיקים האלה תעמוד לכל עם ישראל….אמן ואמן…..

שבת שלום ומבורך….

111

112

 

 

 

 

 

 

 

 

113

114

 

 

 

קסידה על ר׳ דוד הלוי דראע-תרגום לעברית

קסידה זו הוקלטה בערבית מפי המחבר ר׳ דוד אוחיון, המכונה בן־זואה, ב־17.3.74. היא נכתבה לרגלדמויות יהודים ממרוקו בירושלים

הנס שקרה בהילולה של הקדוש בשעה שגג התמוטט ולא נפגעו האנשים הרבים שעמדו עליו. ראה

סיפורים מס׳ 3.132 ו־16.132.

תרגום:

בואו והאזינו למאורע זה שקרה לי

לי ולהמון

כאשר ספר תורה היה בידי

יום שני בערב

אז קרה מאורע זה

נפלתי אני והנגנים

 הציל אותנו ר׳ דוד הלוי מאור עיני

 יימחה זכר עמלק

שמעו אמרים אלה אמיתיים

 אף אחד לא יצא (נפגע)

 בזכות ר׳ דוד הלוי הצדיק

אלוהינו הציל אותנו

 העביר [הילולה] ללא סכנה

אם קץ ימינו טרם הגיע

נפל הגג והאנשים עמדו

בשעה זו הציל אותנו אלוהינו

 בשעת הסכנה

ה״אריה״ הציל אותנו

ושמו ר׳ דוד אדראע

 זאת סיפרתי בפי

 ולולא היה לי שם

 דמי לא היה מתקרר

מאה ראשי כבש

אני משבח ומזכיר

—) ונזכיר

ר׳ דוד הלוי יפה התואר

כאשר נפל הגג וניצלו חייהם

 ספר תורה הובילו עם פייטנים מרחוק

והשמחה היתה בלבבות

יום שני בשעת הערביים

כאשר נפלו העמודים

כמה אנשים נפלו

ואף אחד לא נפצע

שימו לב לדברים אלה

ובנם שעשה לנו החכם

 בזכותו העולם עומד

כל השנה באים אנשים לבקרו

 זכותו גדולה עד למאוד

ומי שיקרא לו מעולם לא יחשוש

 ומי שבא אליו לא שב ריקם

בניין בית־הכנסת עתה נאה

אין בו פגם

ומי שאחראי היה השמש דוד אוחיון וכן יצחק אלמליח

ה׳ יברך אותו בבריאות

כמה אנשים נפלו

 ואף אחד לא נפגע

נעשו לנו ניסים [גדולים]

כמה נפשות ניצלו

 הוא גומר כל דבר

הוציאו לכבודו חמישה שוורים

 ר׳ דוד הלוי השלים את הבקשה

כאשר באו דיינים מקזבלנקה

באו לשמוח ולערוך סעודה

לשמוח בבית־הכנסת החדש

והחכם הציל אותם מהגזרה הזו

החכם הראה לנו את זכותו

כדי שישראל יינצל

כל אחד דאג לאשתו

מה שהציל אותנו זה הקריאה אליו

 בזכות זה הנאה

באים אנשים מכל הערים

 גזירה זו היתה בר״ח חשוון

וגזירה זו התבטלה בר״ח חשוון

החכם הראה לנו את זכותו

כדי שישראל יינצל

כל אחד נפל בערמתו

ומה שהציל אותו זוהי הקריאה אליו

 בפתח הקומה הראשונה עמדו

התחילו לעשות זגארית ולמחוא כפיים

אנשים מול בית־הכנסת נאספו

 עד שנפלו מתוך החצר

והאנשים עוד סועדים

 מאה אנשים היו ואולי יותר

זה עם תוף ובן-זוואה עם מצילתיים

 נפלו בחדר והחיים נותרו

שימו לב

ר׳ דוד הלוי הקדים אותם

 ובאמצע הבית עמד עד שהצילם

 מן הגזירה שבאה אליהם

 אלוהים ישיב אתכם בתשובה

וכן לתורה

 ותבוא מיד הישועה

בזכות ר׳ דוד הלוי גדול הרופאים

כאשר האיש נפל

האשה כמעט יצאה מדעתה

כאשר ראתה בעלה תקוע

קסידה זו חוברה על ידי דוד

 אוחיון ומשה אברגל

 ה׳ יתן לכם אור בעיניים

 אף אחד מכם לא יהיה עצוב

 השמש הוא דוד אוחיון

קסידה זו מתוקה וטעימה

נכחו בה יהודי קזבלנקה

ומחירה [לירה] אחת

התורה אצלנו יקרה

חביבה ויקרה

 הקריא להם ר׳ עקיבא

 לתלמידים בישיבה

זכות הרב ר׳ עקיבא

 זכותו תעמוד לנו

לנו ולישראל אחינו

הודו לה׳ כי טוב

הלכה העייפות ואני בא עייף

החולה שב בריא

זאת ראינו במו עינינו

 זכות הרב חוני המעגל

 ורבי עמרם בן־דיוואן

יציל ישראל מאויבים.

 

 

Joseph Dadia A l'ombre du Bani L'ecole de l'Alliance a Akka

ALLIANCELa population juive, qui vieillit et qui s'use, place son espérance dans ses jeunes. J'ai entre les mains l'avenir et la relève de cette ancienne communauté, à laquelle j'accorde ma sollicitude et ma compréhension. Je me dois d'ajouter que les parents me facilitent la tâche. Ils recommandent aux enfants de bien se tenir en classe, d'être attentifs et d'apprendre les leçons. Les élèves sont assidus aux cours. Aucune fugue, aucune absence non justifiée. Tout au long de mon séjour à Akka, je n'ai eu à déplorer  aucun incident ni à l'intérieur de l'école ni à l'extérieur. Dans mes contacts avec tous, je me montre discret, ne me mêlant jamais de leurs affaires privées ou de la marche interne de la communauté. Tout le monde sait ce que je fais en classe. Chaque mois, les élèves font des progrès. Je n'ai pas eu le temps de remarquer que la matinée a passé rapidement, dans la bonne humeur et la décontraction. Les élèves ont repris confiance en eux, rassurés de voir que je tiens compte de leur personnalité, de leur mentalité et du contexte où ils vivent.

C'est l'heure du déjeuner. Au réfectoire tout est fin prêt pour accueillir les élèves autour d'un bon couscous préparé, pour cette heureuse reprise de l'école, d'après la recette du mâ'rouf, en signe de bon augure et de mazal tov. La bonne odeur du couscous se répand à la ronde. Un vieil homme, alléché par le fumet délicat de la cuisine, se présente à la porte de l'école. Il tient un mouchoir dans sa main. Je le remplis de viande et de semoule. Il me remercie et m'invite à venir voir son jardin et ses palmiers. C'est un voisin. C'est comme ça que j'ai fait la connaissance du tonitruant Mbark.

J'ai retrouvé mes élèves l'après-midi et j'ai examiné avec eux les livres et les cahiers, en remettant à chacun les fournitures scolaires dont il a besoin. J'ai esquissé le programme des prochaines semaines, y ajoutant un peu d'instruction civique, de gymnastique, de chant, de dessin et, chose importante et nouvelle pour eux, des sorties de découverte dans la nature. Il me restait à programmer les cours d'hébreu et à trouver un maître d'arabe classique, dont l'enseignement est obligatoire depuis l'Indépendance du Maroc.

Le vendredi après l'office, le cheikh Yitzhak m'entraîne chez lui pour le premier repas du shabbat. Nous pénétrons dans sa demeure par un corridor en chicane, qui aboutit à une grande cour entourée de nombreuses pièces. Une petite table basse est dressée sous la voûte céleste contre l'une des colonnes, qui soutiennent la galerie du premier étage. Nous sommes tous les deux à partager le repas. Le shabbat matin, la prière se déroula avec plus de solennité qu'à l'accoutumée, en présence d'une foule de fidèles venus faire ma connaissance. Rabbi Moshé dirigea l'office d'une voix douce et mélodieuse, en chantant des poèmes de circonstance. Après la lecture de la Tora, il prononça des paroles de bienvenue et de succès en mon honneur, le tout émaillé de citations bibliques et talmudiques.

Après la sieste, Raphaël m'accompagne chez son cousin Moshé. Il habite le village de Taourirt qui prolonge Tagadirt. Moshé habite avec sa femme et ses filles, les deux mignonnes nouvellement arrivées à l'école, dans une maison confortablement meublée. Moshé est grand de taille. Il porte l'habit européen, une montre à son bras et une grosse bague au doigt. Il travaille avec les neveux du cheikh Yitzhak, qui exploitent une carrière sur la route de Tindouf. Il passe la semaine à Goulimine et il revient chez lui pour shabbat. Nous nous installons sur le toit de la maison. Nous dégustons des fruits cueillis la veille dans son verger confié à un métayer, khamas. Du haut de ce toit, la vue sur l'oasis est grandiose. D'un côté, la chaîne du Bani frappe par la ligne continue de ses falaises de granit, s'étirant de Tiznit sur plusieurs centaines de kilomètres, avec la même composition et la même couleur, entrecoupées de gorges à Akka et à Tata. De l'autre côté, des milliers de palmiers à perte de vue jusqu'au lit de l'oued Dra. Au-delà de l'horizon, l'on peut deviner dans le lointain les hamadas du sud algérien et, avec un peu plus d'imagination, la dune des ergs.

Trois semaines après mon arrivée à Akka, la terre a tremblé à Agadir e lundi 29 février 1960 à 23 heures. J'apprendrai plus tard la disparition des membres de ma famille, à l'exception d'un seul rescapé.

Peu de temps après, la nature se pare de ses habits de printemps. Le rossignol chante et la tourterelle annonce l'arrivée de Pessah, tirant le mellah de son engourdissement hivernal. Les préparatifs commencent. Les femmes nettoient le four commun, préparent les fagots de bois et remplissent les jarres d'eau fraîche. Les hommes sortent les instruments nécessaires à la fabrication de la matsa

Monsieur Elias Harrus, Délégué-adjoint de l'Alliance et Inspecteur des écoles, est venu me voir à Akka. Il m'apprend comment répondre aux questionnaires administratifs, établir des devis et remplir des bons de commande. Je lui fais part d'un projet de réaménagement des locaux, afín de les rendre plus gais et aérés, en élargissant les fenêtres existantes et en ouvrant d'autres, de peindre les murs intérieurs et de créer un espace de verdure dans la cour. Il me donne son accord et il me dit qu'il est satisfait de ce que je fais pour les élèves et leurs parents. Pour la prochaine inspection il m'invite à le rencontrer à Tiznit, ayant une totale confiance en moi. Akka est un point reculé. Ses tournées dans le Sud marocain sont longues et fatigantes

La fin de l'année scolaire approche. Ahmed, maître d'arabe classique, m'offre des paniers et des présentoirs faits en feuilles de palmier, par sa mère et son épouse spécialement pour moi.

J'ai invité les grands élèves de l'école à venir me rejoindre à Mogador à la colonie de vacances de Marrakech pour un séjour gratuit de trois semaines, avec l'accord du directeur David Dayan, ami de longue date. Il vient de me confier le poste de surveillant général de la colonie. Ainsi, ils pourront rencontrer des enfants de leur âge et connaître les jeux et les joies de la plage. Un seul garçon de l'école se présenta à la colonie. Au bout de quinze jours, il a voulu retourner chez lui.

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 135 מנויים נוספים

דצמבר 2015
א ב ג ד ה ו ש
« נוב   ינו »
 12345
6789101112
13141516171819
20212223242526
2728293031  

רשימת הנושאים באתר