ארכיון יומי: 16 בדצמבר 2015


תולדות רבותינו חכמי הספרדים ועדות המזרח- שמעון ואנונו

רבי אברהם ב״ר יהושע מונסונייגוארזי הלבנון

בן הרב יהושע חי במאה הז׳ היה שקדן וחריף. נפטר במבחר ימיו על פני אביו בשנת התרל״ג [1873] ולא השאיר אחריו צאצאים.

פאס וחכמיה, ח״א, עמוד 308

רבי אברהם ב״ר יום טוב

מחכמי טורקיה. נכדו של הרב אברהם בר יו״ט ירושלימי. מובא בספריהם של חכמי דורו.

אטלס עץ חיים

רבי אברהם ב״ר יוסף אירגאס

רבי אברהם אירגאס בנו של הגאון המקובל הנודע רבי יוסף אירגס ז"ל, מחבר ספר ״שומר אמונים״ ושו״ת ״דברי יוסף״ ועוד, נודע בשכורים המצויינים בעירו ליוורנו המרוממה. קורותיו עלומים

הם, ואך שביבים מקורות חייו נותרו בהקדמות לספרו של אביו שו״ת ״דברי יוסף״.

קודם לכל נקדים איזה מילים על אביו הדגול, ממנו ירש את תורתו וחכמתו. רבי יוסף אירגאס, היה מגדולי רבני ליוורנו, מלבד גדולתו בתלמוד ובפסיקה, גדל כחו בחכמת הנסתר. הוא נודע בראייתו הזכה ובתקיפותו העזה בה נלחם בכת השבתאים, ובעיקר בנחמיה חיון שפרש טלפיו בימים ההם. רבי יוסף גילה פניו ברבים, ואף פרסם נגדו חיבורים בשם ׳תוכחת מגולה׳ ו׳הצד נחש׳ [לונדון תע״ה]. בחיבוריו אלו הראה את עוצם חכמתו ובקיאותו בתורת הנגלה והנסתר לעין הארץ, פועל יוצא שמקרוב ומרחוק פנו אליו בשאלות ובעיות השעה.

רבים אף חילו פניו שיוציא לאור עולם מחיבוריו הנוראים, ואכן לאחר הפצרות מרובות מסר מכתביו לתלמידו הנאמן מאד ה״ה הגאון רבי מלאכי הכהן זצ״ל בעל ׳יד מלאכי', למען יסדרם לדפוס. ואכן אחר איזה ימים הניח התלמיד לפני רבו את החיבורים מסודרים בסדר נאות וטוב.

אך רעה חולה קפצה על רבי יוסף, ונחלה במחלה קשה ונתייסר ביסודם גדולים, עד כי נראית מיתתו קרובה, והנה הוא אך בן ארבעים וחמש שנים, אב ומטופל בבנים, ומוקף בקהל רבבים. ואכן ביום שלישי לחדש סיון שנת הת״צ נשבה ארון האלקים, ופנתה זיוה של ליוורנו העיר, אשר נתייתמה מרבה הדגול.

רבי אברהם אירגאס, בנו של רבי יוסף אירגאס הנ״ל, משחר יניקתו נועד לגדולות. אך דא עקא שאביו נפטר עליו באודו באיבו, בגיל חמש שנים בלבד, דבר שיכל לעוצרו מגדול, אילולי הפקיד אביו רבי יוסף, בחכמתו הרבה, את תלמידו הנאמן רבי מלאכי הכהן ז׳׳ל לטפחו ולגדלו.

וכך תיאר רבי מלאכי הכהן ז״ל את בקשת האב קודם פטירתו מן העולם [הקדמת ״דברי יוסף״]: ״ויוסף עוד לדבר אלי ויאמר ראה הפקדתיך היום הזה הבן יקיר לי, שמחת גילי, הצעיר כצעירתו אברהם יצ״ו בן חמש שנים למקרא, שנולדו בו סימני טהרה, בימינך תסעדהו, לפני שוכן מעונה, סלסלהו ותרוממהו, ובין נגידים תושיבהו, אולי יישר לפני שוכן מעונה, להחזיר העטרה ליושנה״. ואכן את הבטחתו קיים התלמיד בנאמנות גמורה, שטיפח ורבה את הבן הצעיר עד כי גדל ורב, ולתורה וחכמה קרב.

ואכן מפרי מעשיו של הבן נתוודע בשנת התק״ב, שנת הדפסת הספר הנפלא שו״ת ״דברי יוסף״, הכולל תשובות מופלאות מקצה תשובותיו של רבי יוסף אירגאס ז״ל, אשר יצא לאור בפיקוח תלמידו רבי מלאכי הכהן ז״ל, ובהגהת וביקורת בנו רבי אברהם אירגאס דנן.

בהקדמת רבי מלאכי הכהן ז״ל יעיד על רבי אברהם, כי ״עד שלא שקעה שמשו של הרב המחבר זצוק״ל, האיר ובא, ברא מזכי אבא, ונצר משרשיו יפרח, כאזרח רענן מתערה, לי הנפש גם לי לבב, הנבון והותיק כה״ר אברהם יצ״ו, אשר בתוך זמנו, נטע אהלי אפדנו, ועמד על כנו, למלוא עיונו, לשנות חידושי הלכות, שמורות וערוכות, בן רבי חיי׳א נפק לקרייתא. אל הנער הזה התפללתי אלף עולות, יעלה שלומו ויהי אלהיו עמו, אשר פריו יתן בעתו, דולה ומשקה מתורתו, ותקותי יתן אלוה כי אשלים חקי, וה׳ יגיע חשקי, אשר ימלא את ידו לכהן תחת אביו בקדושה״.״ מעדות זו נווכח שבעוד רבי אברהם צעיר לימים כבן ז״ך שנים, כבר נתעלה בתורה ורחש ידע מקיף וכולל הדרוש למי שרצונו להניף ידו על כתבי אביו העמוקים והכוללים ומשולבים בנסתר ונגלה, לנפותם ולנקותם מכל סיג וטעות, ולהקריבם הקרב היטב על מזבח הדפוס.

מהקדמת רבי אברהם לספרו של אביו הנ״ל, נדע עוד איזה פרטים מחייו, כגון שלאחר פטירת אביו נתגדל בבית אח אביו הגביר רבי משה אירגאס, ופרטים על לימודו מפי רבי מלאכי הכהן ז״ל ועוד. ונביא בכאן איזה שורות מהקדמתו הנ״ל:

״אמר הצעיר והקטן שבתלמידים אברהם בלא״א הרב הגדול החסיד ועניו המקובל האלהי הרב המחבר זצוק״ל, לבי יחיל בקרבי בהעלותי על לבבי יום צרה ותוכחה ונאצה, הוא היום כי יד אלוה נגעה בי ויסר עטרת ראשי אבי אבי רכב ישראל ופרשיו, אשר עודנו באבו ה׳ בשמים הכין כסאו…

אף לזאת יחרד לבי לא יתנני השב רוחי, בזכרי עניי ומרודי אשר לא זכיתי לינק מדדי תכונתו וליהנות מזיו חכמתו, כי הן בעודני בימי הילדות והשחרות לקח אותו אלהים מעמדי, ולא יכולתי לטעום מטעם המלך ונועם אמריו…

זאת נחמתי בעניי, בכל עת אשר אני רואה נפלאות מתורתו שבמדת טובו הורישני… והיה לי למשיב נפש בלמדי משפטי צדקו, הנחמדים מזהב ומפז רב, ויהיה לי לששון ולשמחת לבבי בכל מקום ובכל זמן אשר אשנה הני מילי מעלייתא ומתנייתא דתני רב יוסף.

ותהי עוד נחמתי שפקדני אבא לאחיו יפ״ת הגדול, איש תם וישר בכל ענייניו מאושר, זה דוד״י וזה רועי, שאהבה נפשי אף רוחי בקרבי, האלוף הותיק והתורני זקן ונשוא פגים כה״ר משה אירגאס יצ״ו, ויהי מאז הפקיד אותו על ביתו ועל כל אשר יש לו, לא עזב

דו ואמתו לפקח בכל ענייני בכחו כח גברא, וברוב חסדיו הוא היה לי לאב ואני אהיה לו לבן… ואברך את ה׳ אלהי אדוני אב רם ונשא כי ביום צוותו, עוד פקד עלי לרחימא דנפשיה הרב הדומה למלאך ה׳ צבאות אישי כהן גדול, לשים עיני השגחתו עלי לטובה, הלא הוא מורי ורבי ועטרת ראשי רב חביב״י החכם השלם הדיין המצויין כמוהר״ר מלאכי הכהן נר״ו, ויקם אדונ״י את דברו, כי בכל לבבו ובכל נפשו מנעורי גדלני כאב, וכאשר יישר יישרני בדרך הישרה, וילמדני דעת ודרך תבונות יודיעני כאשר אמר יוסף״. אכן ספר שו״ת ״דברי יוסף״, בהגהת ועריכת הבן, יצא לאור עולם כלול בהוד והדר, ברווחות הדפוס ונייר משובח, עד כי היה מהספרים היותר יפים שבדור ההוא, כיאות ויאה לבן המכבד לתורת אביו, והוא בעל נכסים ופזרן לצדקה. תשובה מרבי אברהם אירגאס בעניין ״ביטול חכם והסכמת הקהל על איסור השחוק נדפס במקבציאל״ גליון כב, עמודים כא-כח.

קובץ חידושי תורה, ״מקכציאל״, גליון כב, תמוז תשנ״ו

משה עובדיה לתולדות דמויות מערביות בירושלים: סיפורו של מרדכי אלמשעאלי(משעלי)

אלמשעאלי מרדכי

ברית 28

בירושלים היו תלמודי תורה אחרים שלמדו בהם בערב ונתמכו על-ידי 'ועד יגדיל תורה', שמטרתו הייתה לייסד ולחזק את תלמודי התורה והישיבות בארץ ישראל. נשיא הוועד היה הראשל״צ, הרב בן ציון מאיר חי עוזיאל. בתמונת הילדים שבמאמר נראים ילדים מבני עדות המזרח שלמדו בכיתות שיעורי ערב לנוער בעיר העתיקה, ובהם מערבים מבני משפחת משעלי. בתמונה הופיע גם מרדכי בעצמו עם חליפה וקסקט, הוא ראה בעידוד לימוד התורה וקריאת תהילים של ילדי העיר העתיקה מצווה גדולה, מרדכי דאג למקום הלימוד ולהנאת הלימוד של הילדים נתן פרסים ודברי מתיקה.

מרדכי התחתן פעמיים. מאשתו הראשונה נולד לו בן אחד ששמו אברהם, לימים נמנה אברהם עם עורכי הדין בירושלים, עוד מתקופת המנדט. לאחר פטירת אשתו הראשונה נשא מרדכי לאישה את מזל, יהודייה ממוצא תורכי דוברת לדינו. מזל ילדה למרדכי עשרה ילדים. להלך לפי סדר הולדתם ילדיו שנולדו בעיר העתיקה ונאלצו להיות מבין מגורשיה בעקבות מלחמת השחרור (1948).

אליהו משעלי, נולד בירושלים ב-1921. אליהו רכש את השכלתו בישיבת 'פורת יוסף' ובתיכון מחוץ לעיר העתיקה. בימי המנדט עבד בבית חרושת לטבק בשכונת גבעת שאול, וב- 1942 התגייס לצבא הבריטי. מעדותו עולה שהתגייס ב-1942 והשתתף בקרבות באל-עלמיין בפיקודו של הגנרל הבריטי מונטוגומרי, משם הגיעה יחידתו לטריפולי ולאוסטריה וחזרה לישראל. הוא השתייך לכוח עזר ללוחמים. בשירותו הצבאי הגיע עם אחת מיחידות התחבורה של הצבא הבריטי עד לנורמנדי. במהלך חייו שירת אליהו במשטרת ישראל ופיקד על משטרת תל-אביב. ויקטוריה ז״ל עקרת בית. שרה ז״ל עקרת בית.

משה משעלי, נולד ב-1930 בעיר העתיקה ואת חינוכו היסודי קיבל במוסדות של הספרדים שם, ובימי המנדט עסק בנגרות. ב־1946 הצטרף להגנה, וב-1948 נפצע באורח קשה מאוד בלחימה ברובע היהודי. נפטר ממחלה קשה ב-13.08.2005.

יצחק משעלי נלקח לשבי הירדני ב-1948 ושוחרר בעת חילוף השבויים. עבד בצי הישראלי ובסוכנות היהודית. מרים עקרת בית

שמעון משעלי, נולד בשנת 1935 בעיר העתיקה בירושלים. בנערותו הצטרף לגדוד הנוער של העיר העתיקה. כשהיה בתצפית בעמדה ברובע היהודי החליף אותו אחד הלוחמים בשם

לא עלה בידי לפענח את שמו המלא.

:אוסף מאיר סודרי, תעודה ובה מחזיקי חברת הזוהר ולומדיה, שנת תרפ״ד.

 ראו עותק של התמונה שקיבלתי מבנו שמעון. על אודות מרדכי אלמשעלי ראו אצל מאיר סודרי, ספר מאיר זיכרונות. כפר-סבא 1994, עמי 178-176, ארכיון העיר ירושלים, אוסף חוברות, חוברת פרסום ל״ועד יגדיל תורה׳.

ריאיון עם אליהו משעלי; על חשיבות נוכחות החיילים מארץ ישראל ראו אצל מיכאל מ׳ לסקר, ישראל והעלייה מצפון אפריקה, ירושלים תשס״ז, עמי 49-48.

ראו על פציעתו: שאול תובל, הגדנ״ע ברובע היהודי בירושלים העתיקה בתש״ח, ירושלים תשס״ג, עמ׳91.

ניסים גיני להפסקה קצרה, כאשר חזר שמעון מחדר האוכל ראה שגיני נהרג מכדור במצחו. במהלך חייו שימש שמעון חבר בקואופרטיב 'המקשר' ולאחר מכן באגד ירושלים, כמו כן עסק בצרכי ציבור בוועד העדה המערבית והספרדית בירושלים. היום גמלאי, מתגורר בירושלים. רחל עקרת בית. חנה עקרת גית.

את דרכו של מרדכי ממשיך היום נכדו מרדכי אבועזיז המתגורר בארצות הברית. נראה כי מרדכי הטמיע בילדיו את אהבת הארץ ומידות נעלות ביניהן מידת החסד, כן הצליח להקים משפחה רחבה בירושלים אליה יהודי מרוקו ושאר יהודי התפוצות שאפו להגיע תמיד ובפיהם הייתה שגורה האמירה, 'ירושלים מא תעדש', כלומר'ירושלים לא יאונה לה כל רעי.

סוף המאמר…..

רבי ש.משאש ז"ל-אורה של ירושלים

נודע בשערים בעלהרבי שלום משאש - בול

כשהיה רבנו חוזר מאוחר מדרשות וכנסים, ופעמים רבות הכנס היה מתחיל מאוחר או מתארך הרבה יותר מהתחזית, בכל זאת היתה אשתו מקבלת את פניו בשי הרוגע, ולכך לא היה רבנו לחוץ בכנסים למהר, ואף שהשעה התחילה להיות מאוחרת. ולכך המליץ רבנו על אשתו הרבנית תחי׳ את הפסוק ״נודע בשערים בעלה בשבתו עם זקני ארץ״ שלכאורה בהיבט ראשון הפסוק מוקשה שהרי פסוק זה מוזכר בפרק העוסק בשבחי האישה, ואם כן מה ראה שלמה המלך להזכיר כאן את שבחי הבעל? ועל כך ענה רבנו ששבח האשה ניכר מהזמן שיושב הבעל עם זקני ארץ, ופעמים שהשעה מתאחרת מאוד, ואז אם יודע הבעל שאשתו לא מקפידה על איחורו כלל אזי רואים שאין הבעל לחוץ, ומזה אפשר להכיר את מדותיה של אשתו של החכם.

פעמון זהב ורימון

במקום שלא היה חייב רבנו לחוות דעתו, או במקום שידע שהמלחמה אבודה, היה שם קץ לדיבור, והיה מושל ביצר הדבור וההתנשאות, והיה סגור כרימון. מאידך כשהיה צריך להביע דעתו הביעה בבהירות כקול הפעמון. ואעפ״י שידע שהוא נתון תחת ממשל, היה אומר: שמחמת הממשל אינו צריך להיות מושלל מלהביע דעתו ואף שהיא סותרת וכואבת לממשל.

ופרצו חומות מגדלי

בדרשותיו היה צריך לעמוד בפרץ כחומה בצורה נגד רוח החופש שהכניסו הצרפתים, ומספר רבנו בכאב על ההידלדלות בענין כיסוי הראש של הנשים בערים במרוקו: שבתחילה זוכר הוא שבהיותו כבן עשרים וחמש היה רדיד גדול שבו כיסו הנשים ראשן ורוב גופן, אח״כ פנו למטפחות, אח״כ החלו במטפחות מרוקמות שהמצח והצדדין נראין, וכשבאו הצרפתים הריחו במרוקו דרך החופש, וגם מסווה הבושה לא נשאר כ״כ, ואז פרצו לגמרי והתחילו לגלות ראשם לגמרי, והחשובות שבהן כדי לעשות היתר ויהיו לרוח הזמן חבשו פיאה נוכרית.

וכן לענין החכמים מקונן רבנו בספרו תבואות שמש אה״ע/סט׳ ואת׳׳ד: לא כן בזמנינו שרוח החופשיות גברה והאמונה נחלשה, ואי אפשר להעמיד משפטי הדת על תילם, שבדורות הקודמים היה הדור ירא וחרד שכוח החכמים היה גדול, ותיכף שראו מעט רפיון ידיים היו עושים חיזוק גדול לדת בחרמות ונידויים, והם ורק הם היו עיני העדה ואין מי שימחה בידם. כידוע לנו מפי זקני הדור, לכמו שראינו קצת מה שהיה קודם שבאה ממשלת צרפת.

ובא השמ׳׳ש וטהר

היה רבנו מרבה לדבר על טהרת המשפחה, ושבזה זוכים שהבנים לא יהיו פגומים, וזוכים לאריכות ימים, לשלום בית, ולבנים עם בושת פנים. והיה מעורר בזה בפרט את הנשים בטענה שענין זה כולו נתון בידם, ונשות ישראל קרובות מאוד לקיים את מה שהן שומעות, שבזכות נשים צדקניות נגאלו ישראל ממצרים. ומידי פעם היה רבנו כותב מאמרי חיזוק בעניינים האלו, כשהם מתורגמים לצרפתית, ומחלקם למשפחות היהודיות שבעיר קזבלנקא.

מעין עולם הבא

בדרשותיו היה מרבה לעורר על השבת בדברים מיוחדים מעוררים ומושכים. דרשותיו עשו רושם על שומעים רבים, עד שהדרשות גרמו לשומעים לקבל עליהם להתחזק בשמירת שבת בהידור.

רבנו היה כואב במיוחד את כאבה של השבת, כיון שבקטנותו לפני בואם של הצרפתים, מספר רבנו שחילול שבת בפרהסיא היה דבר שבלתי נתפס במחשבה. כמו כן היה מזרז שידרשו בכל בתי הכנסת כל שבת, בטענה שלרוב ההרגל יחזור המוסר להיות קנין בנפשם של השומעים, וחברך חברא אית ליה. (וחם השמש/ תרכג)

״העולם שלו היה מיום השבת״ זו ההגדרה של השבת אצל רבנו. היה מקפיד ומדקדק בכבוד ועונג שבת בצורה המירבית ביותר, בימי שישי אחר חצות היה מסתפק בשתית כוס חלב או בשתית כוס לבן, וזאת כיון שרצה להרגיש את עונג השבת באכילה של שבת כראוי, לכך דאג שלא לבוא לשבת כשהוא שבע, וכבר בשעות הסמוכות לשבת היה יושב בסלון וממתין ליום השבת כשהוא מלובש בבגדו הלבן ובכובעו המסורתי בצבע שחור ואדום, ופיו מלא בשירים ופיוטים לכבוד השבת באומרו שכוונת הפסוק ״שמור את יום השבת״ הוא ללמד גם שצריך להמתין ליום השבת, כי שמור הוא מתפרש גם לכיוון של להמתין.

מראהו בשבת היה כמראה מלאך ה׳, והיה שש ושמח בו ביותר, וממנו היה שואב כוח להשלים בין הרוחניות לגשמיות לכל ימות השבוע. הן על ידי שהיה מקדשו ביתר שאת לתורה לתפלה בשירה בפיוטים ובקשות, והן על ידי דרשותיו שהיה דורש בשבתות ברוב עם.

ההבדלה אצל רבנו היתה ברגש מיוחד, והיתה מתארכת זמן רב, ההבדלה היתה מלווה בתפלות להצלחה ופיוטים רבים.

כל גופי מזדעזע

ומעיד רבנו על עצמו בספרו וחם השמש עמי רסב וז״ל: ובאמת ה׳ יודע שבשעה שאני מגיע בליל שבת בתוך התפלה לפסוק ״ויברך אלקים את יום השביעי ויקדש אותו״ אני מתרגש רגש עצום וכל אבריי מזדעזעים ־ איך זכינו לזכיה גדולה כזו, ליום שהקב״ה בכבודו ובעצמו ברך וקידש אותו, כמ״ש על כן ברך ה׳ את יום השבת ויקדשהו״ ונתן ה׳ לנו את היום הזה? כמה אנו צריכים לשמוח בזה, ולהתבטל לפניו ית׳, וכמה צריכים אנו לשמור על מתנת ה׳ ולכבד אותה.

וגילו ברעדה

בקולו הנעים והערב היה מוסיף רבות להרגיש ולהנעים את השבת לעצמו ולאחרים. וכשהיה רבנו מתחיל לשיר שירי שבת היתה רעדה אוחזת את המסובים, ומצד שני היה החלל מתמלא שמחה ורגש עד כדי דמעות שירדו מעיניו ומעיני המסובים.

ברוב עם הדרת מלך

בהיות שידעו שרבנו לבו חם להחזיר את בני ישראל בתשובה לאביהם שבשמים, היו מזמינים אותו-כל שנה, (לאחר עלותו ארצה) באחד מימי החנוכה לכבדו בהדלקת החנוכיה הגדולה שהיו מציבים ברחוב הראשי של ירושלים, והיו מתקבצים אנשים רבים והיה רבנו מדליק את החנוכיה בברכה, בטענה שיש בזה פרסומי ניסא דרבים יותר מביהכנ״ס, ושאם בביהכנ״ס מברכים מפני האורחים ק״ו בחנוכיה שברחוב, והיה מכוין להוציא את הנוכחים שאין להם חנוכיה בבית, ולאחר מכן היה נושא את דרשתו בדברים המושכים את הלב, בדברים השוים לכל נפש. (ח״ג שמש ומגן/סג׳).

אשרי המדבר על אוזן שומעת

ואכן שומעי לקחו בדרשותיו הן הן תלמידיו, והם בנוסף לתלמידים להן זכה בהיותו מלמד בת״ת ובישיבה בעיר מקנס, ומלבד זאת זכה לתלמידים והם אותם שלמדו בספריו ובמאמריו. ואותם התלמידים – ראו ברבנו שהוא רבם ושאבו ממנו חיזוק ועצה לכל דבר וענין. דרשותיו המפליאות הלא המה כתובים בספריו ״וחם השמש״ שיצאו בעבר, ושיצאו בעתיד, ועל לוחות ליבם של אלפים מאחינו בני ישראל די בכל אתר ואתר ששתו את דבריו בצמא.

על דרשותיו בארץ ישראל ידובר בפרקים הבאים

׳צדיק כתמר יפרח׳(תהילים צב,יג) מה תמר זה אם נעקר אין לו חליפין, כך הצדיקים, אין להם חילופים בשעה שמתים,שנאמר ׳והחכמה מאין תמצא׳(במדבר רבה ג.א)

Recent Posts


הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 139 מנויים נוספים

דצמבר 2015
א ב ג ד ה ו ש
« נוב   ינו »
 12345
6789101112
13141516171819
20212223242526
2728293031  

רשימת הנושאים באתר