◆ פרשת ויחי ◆ לאור חכמי מרוקו ◆ מוסדות תפארת מיכאל◆המלקט: הרב אברהם אסולין
תורת אמך
◆ פרשת ויחי ◆ לאור חכמי מרוקו ◆ מוסדות תפארת מיכאל◆
המלקט: הרב אברהם אסולין
מנהג יחודי ליהודי אלג'יר בעלית לתורה בפרשת ויחי מתקופת ספרד בסוף הגיליון
ויחי יעקב בארץ מצרים שבע עשרה שנה ויהי ימי יעקב שני חייו שבע שנים וארבעים ומאת שנה (מז, כח).
????
כתב הרב אליהו בספרו קול אליהו, ויחי יעקב, יעקב נשאר במצרים שהיא טמאה גילולים, היה עוסק בחיי העולם הבא על ידי עסק התורה, וכל זאת כדי להשלים עבודתו עדי ערב. ולא נחשוב משנולד ובימי בחרותו לא עסק בתורה ח"ו, אלא ויהי ימי יעקב שני חייו, שכולם שווים לטובה והיה דבק בחיי התורה, כי כל ימיו ימי חיות ופעולה רבה היו. ואפילו עברו עליו צרות רבות כמובא כמובא (בר"ר פד, כו), על פסוק (איוב ג, כו), לא שלוותי מעשו, ולא שקטתי מלבן, ולא נתתי ויבא רוגז, שקפץ עליורוגזו של יוסף. לזה אמר ויהי שהיה וי, לשון צרה ואפילו כך, היה עוסק בתורה ולא ביטל מלימודה חס ושלום.
ויקרבו ימי ישראל למות ויקרא לבנו ליוסף ויאמר לו אם נא מצאתי חן בעיניך שים נא ידך תחת ירכי ועשית עמדי חסד ואמת אל תקברני במצרים(מז, כט).
כתב הגאון רבי יוסף משאש זצ"ל בספרו אוצר המכתבים ח"א, שאל חכם אחד לשני, וז"ל: וכי הימים מתים, וכן לגבי דוד שנאמר (מלכים א, ב, א), ויקרבו ימי דוד למות, ואפשר לבאר, על חז"ל (תענית ה:), יעקב אבינו לא מת, דוד מלך ישראל חי וקיים, ולכן לא נאמר ויקרב ימי ישראל למות, ויקרב דוד למות עכ"ל. הנה דבר זה ערוך במדרש רבה (צו, ג), ובפירוש מתנות כהונה, והנה נראה, כי מה שאמרו רבותינו ז"ל יעקב אבינו לא מת, הנה משל על זרעו, שכמה אומות אבדו, וישראל עדיין חי. וכמו שכתוב (מלאכי ג, ו), ואתם בני יעקב לא כליתם, וכן זרע דוד חי וקיים, שלא יכבה נרו לעולם, שהרי שניהם מתו ונקברו, וקברותיהם ידועים בירושלים וחברון כאשר מספרים הבאים משם. ופירוש ויקרבו ימי ישראל, חיי ישראל, כמו למען ירבו ימיכם, וכן בהרבה מקומות.
ושכבתי עם אבותי ונשאתני ממצרים וקברתני בקברתם ויאמר אנכי אעשה כדברך(מז, ל).
כתב הגאון רבי מסעוד אדרעי זצ"ל בספרו שפת אמת, אמרו רבותינו ז"ל (תענית:), מכאן שיעקב אבינו ע"ה לא מת. ועוד נקדים מה שכתב השולחן ערוך (יו"ד שסב ס"ה), אין קוברין צדיק גמור בצד צדיק שאינו גמור, לפי שמזכיר עוונותיו של צדיק שאינו גמור. ומצינו שיעקב אבינו ע"ה הוא בחיר שבאבות, לפי שאברהם ויצחק יצא מהם פסול, אבל יעקב אבינו לא כן מיטתו שלימה. וכמו שיש חילוק בין צדיק גמור לצדיק שינו גמור. ומצינו שצדיקים במיתתם גדולים יותר מבחייהם, ויש להם מעלה יתירה, וגם כן קרואים חיים. לפיכך אמר יעקב ושכבתי עם אבותי, וקשה אם כן הא אין קוברין בחיר בצד שאינו בחיר. לכך אמרו רבותינו ז"ל, מכאן שיעקב אבינו לא מת, שהצדיקים נקראים חיים ויש להם מעלה יתירה, ובמעלה זו חזרו להיות כמותו, לפיכך אמר ושכבתי עם אבותי הם שוים.
ויאמר יוסף אל אביו בני הם אשר נתן לי אלהים בזה ויאמר קחם נא אלי ואברכם(מח, ט).
כתב הגה"צ רבי ישראל אבוחצירא זצ"ל המובא בספר בבא סאלי ח"א, "בני הם אשר נתן לי אלהים בזה", לכאורה, מילת "בזה" מיותרת, וכבר עמדו רבותינו ז"ל ופירשו בזה. ואפשר לפרש, ע"פ דברי רבותינו ז"ל (סוטה לו:), שיוסף היה ראוי להוליד י"ב בנים כמו יעקב אבינו ע"ה, אלא ויפוזו זרועי ידיו (בראשית מט, כד), נעץ ידיו בקרקע ויצאו מבין צפורניו ידיו. ופירשו רבותינו ז"ל (פרקי דרבי אלעזר פרק לט), שיצאו עשר טיפין וכו'. וזהו שאמר בזה, זה בגימטריא י"ב. ואמר יוסף לאביו: בזה – חלק התיבה לשנים ב-זה. כלומר ב' שנים. במקום ז"ה- י"ב. דהיינו נתן לי הקב"ה שני בנים החשובים כשנים עשר, שהרי נמנו בין השבטים.
ואתם חשבתם עלי רעה אלוהים חשבה לטובה למען עשה כיום הזה להחיות עם רב(נ, כ).
כתב הגאון רבי יצחק אברז'ל זצ"ל ממרביצי התורה בעיר מרכאש בספרו כפר ליצחק, פירוש "אתם חשבתם" מיתת הצדיק מפני הרעה שתבוא "אלוהים חשבה לטובה" מפני הרעה שלא תבוא "למען עשה כיום הזה" כיום כפורים דכתיב ביה "כי ביום הזה יכפר עליכם" מה יום כפורים מכפר אף מתתן של צדיקים מכפרת. ושמא תאמר נפש החוטאת היא תמות. לזה אמר "להחיות עם רב" פירוש הצלת הרבים עדיפא.
או יאמר "להחיות עם רב" פירוש לברר נצוצות הקדושה מתוך הקליפה. כי על ידי התפילה מבררים הנצוצות אבל אימתי כשתהיה התפילה בכונה הא לאו הכי נוטל צדיק אחד ויש לו כח ליכנס תוך הקליפה ולהוציא בולעה מפיה. כמו שפירש הרב "ארץ חמדה" הצדיק אבד בשביל שאין איש שם על לב פירוש עבודה שבלב שהיא התפילה ומתפללים שלא בכונה ואדרבא ואנשי חסד נאספים פירוש בבית הכנסת מדברים זה עם זה באין מבין כי מפני הרעה שהיא הקליפה נאסף הצדיק
לברר הניצוצות וכמו שפירש הפסוק "יען כי נגש העם הזה" ואין הגשה אלא תפלה בפיו ובשפתיו כבדוני ולבו רחק ממני. פירוש מתפללים שלא בכוונה לכן הנני יוסף להפליא ואבדה חכמת חכמיו וכו' כדי לברר הניצוצות.
וכן פרשתי אני עני בשעה שבא הקב"ה לבית הכנסת דהיינו בשעה הראויה לתפילה שהיא עם הנץ החמה לא יאחר ולא יקדום ולא מצא בה עשרה. פירוש יש שם יותר מעשרה אבל אינם עונים אמן יהא שמיה רבה מיד כועס שנאמר מדוע באתי ואין איש עונה אמן. קראתי ואין עונה. ושמא תאמר מחשב בטירדות הזמן ובפרנסה. לזה אמר הקיצור קצרה ידי מפדות. בשעה אחת אני מביא לכם פרנסתכם וכמו שפירש מאמר קבעת עיתים לתורה ושמא תאמר אני טרוד בפרנסתי. לזה אמר נשאת ונתת באמונה אתה מאמין שהקב"ה יביא לך שפע טוב ברגע אחד ולכן לא תבטל מהתורה.
וכן פרשתי מאמר כל הרגיל לבוא לבית הכנסת ולא בא יום אחד בשביל שמתאחרין באותה בית כנסת אלא ודאי אין לו בטחון בה' יתברך. הקב"ה שואל בשלומו שנאמר מי בכם ירא ה' שמתפלל בבית הכנסת ולא בא יום אחד שומע בקול עבדו שהוא יצר הרע שאמר לו התפלל בחשכה וזהו אשר הלך חשכים והתפלל בחשכה בעוד לילה. הוי ליה יבטח בשם ה' וישען באלהיו.
ועל פי זה פרשתי כל הקובע מקום לתפלתו אלהי אברהם יהיה בעזרו וכשמת אומרים לו אי חסיד אי עניו פירוש דיקשה היכי דמי יקבע מקום לתפלתו ושמא יקדים לו איזה בית הכנסת בשפרירא והולך ומתפלל בה לזה אמר יבטח בשם ה' וישען באלהיו וכשמת אומרים לו אי חסיד אי עניו פירוש חסיד וקם בשפרירא. אי
עניו ובוחר במקום גרוע שאינם חפצים בו או עניו ואין בו גאוה כדי שיחפוץ כבוד ורוצה הממון להתגאות בו. כמו שפירש הרב "בינה לעיתים" פסוק "ויהי בגזוז את צאנו ושם האיש נבל". פירוש אפילו יום הגזיזה שעושים בו משתה גדול הוא לא רצה לעשות בו שום משתה ושם האיש נבל.
על פי זה פירש הרב "ארץ חמדה" (ברכות כח), כשחלה ר' אליעזר הגדול נכנסו תלמידיו לבקרו אמר ליה צאו והזהרו פירוש עוד שתצאו מבית הכנסת ואחר כך היזהרו בכבוד חבריכם ותדברו חוץ לבית הכנסת וכשאתם מתפללים בבית הכנסת דעו לפני מי אתם מתפללים ולא מלבד אתם רק ומנעו בניכם מן ההגיון בבית הכנסת. וכן פירש הרב "ארץ חמדה" רבה בר בר חנא לא ידעו דוכתיה כיון דחזו צפרי דמטללי עיי"ש. פירוש לא ידעו סיבת פטירתו כיון דחזו צפרו דמטללים פירוש מדברים בבית הכנסת כמו צפרים אמר היינו סבת מיתתו.
מד.אצל יהודי אלג'יר בפרשת שבת ויחי ברכות יעקב לבניו, היא עליה יחודית וקודם שמתחיל העולה לספר תורה, שרים לכבוד העליה החשובה, וכאשר מתחיל החזן פסוק אחר פסוק מברכות יעקב והשני מתרגם לאונקולוס, והשלישי מתרגם לערבית. ברכת יעקב לבניו, והיא מסורת מספר[1]
[1]כמובא בשו"ת אשר לדוד מועטי (דף ג'), מנהג יהודי אלג'יר מתרגמים גם בפרשת השירה, ועשרת הדברות. וכ"כ בספר זה השולחן (ח"ב עמ' רמ), ובספר ארבע גביעים. ובחוברת מנהגי בית כנסת זוהר מיכל להרב אליהו מרציינו (עמ' 12).
שבת שלום,
הרב אברהם אסולין
לתגובות:a0527145147@gmail.com
סיפורי עם ואנקדוטות מאוצר הפולקלור של יהודי ספרד
יצחק מוסקונה
תרגום עברי : רבקה ויואל שלום פרץ
ספרית מעריב
מבוא אוסף זה של אנקדוטות, סיפורי־עם ופרקי הווי המוגש לפני הקורא הוא תולדה של שנות מחקר ארוכות שהוקדשו ללימוד ההיסטוריה והמנהגים של יהודי בולגריה ככלל ושל העדה הספרדית בפרט. חלק מן החומר פורסם בזמנו על־ידי המחבר בבטאון־ השנתי של יהודי בולגריה.
הקהילות היהודיות בארצות הבלקן, ראשיתן נעוצה עוד בתקופה הרומית והביזנטית. בסוף המאה החמש-עשרה, לאחר גירוש היהודים מספרד ופורטוגל, גדלה האוכלוסיה היהודית באזור ויהודי ספרד הפכו בה לרוב. יהודי ספרד הביאו אתם את מנהגיהם המיוחדים ואת שפתם היהודית-ספרדית ומאז ועד תחילת המאה הנוכחית שלטה שפה זו ברחוב היהודי בכל ארצות הבלקן. יהודי הבלקן הושפעו רבות מן הסביבה המזרחית שהקיפה אותם והשפעה זו ניכרת הן בניבים התורכיים והבולגריים שהסתננו לתוך השפה והן במנהגים ובאורחות החיים.
בדור האחרון חל בין יהודי בולגריה תהליך מהיר של טמיעה ושכחה. הדור הצעיר כבר אינו דובר ספאניולית כי אם בולגרית, מרוחק מן המסורת היהודית ואינו מכיר את מנהגיה. יחד עם זאת, קיימת בו סקרנות מסוימת לשמוע על עברו; סקרנות הניזונה מזכרונות בית סבא ומקשרים עם קרובים בקהילות היהודיות השונות.
אנו, שנולדנו בתחילת המאה, איננו יכולים לשכוח את תקופת ילדותנו ונעורינו. בזכרוננו קיימים עדיין אותם חיים פטריארכליים שבמסגרתם התחנכנו, חיים מלאים חום, אהבה ועזרה־הדדית מחד גיסא, ועוני ועבודה מפרכת מאידך גיסא. רבים מסיפורי הקובץ מבוססים על זכרונות אישיים אלה.
חלק מן הסיפורים משחזרים מאורעות אמיתיים; אחרים מקורם בשמיעה ואמיתותם ההיסטורית מוטלת בספק, אך כולם גם יחד משקפים את הרחוב היהודי של אז ואת הדמויות הפועלות בו. הדמויות מוצגות לעתים בנימה הומוריסטית ואפילו לגלגנית, אך זהו לגלוג שבטוב־לב שנועד לעורר בלב הקורא ״צחוק מהול בדמעות״. בפרסום לקט זה עמדו לנגד עינינו מטרות אחדות: ראשית, להדגים את עושר ניביה וביטוייה של השפה היהודית ספרדית ואת כושרה לבטא רגשות ומחשבות ולשקף את צורת הדיבור והמנהגים של טיפוסים שונים ובני מעמדות שונים.
שנית, להביא בפני הקורא חומר מגוון על התרבות, המנהגים, הפולקלור, איכות החיים והמצב הכלכלי של יהודי הבלקן, חומר שיכול לשמש בסיס למחקרים אתנולוגיים ופולקלוריים.
ולבסוף – להראות לקורא כי על אף החיים הקשים, חיי יגע ועמל שהיו מנת חלקם של אבותינו לא נעדרו מהם ההומור הבריא והאופטימיות.
אמרנו כבר שהשפה היהודית־ספרדית קלטה לתוכה השפעות מן השפות המקומיות. הטקסט הספאניולי משקף במידה רבה השפעות אלה ומכיל גם מלים וצורות דקדוקיות משובשות המשמשות כלי מצוין להבעת לעג והומור.
מבעד לסיפורים קורמת עור וגידים שורה ארוכה של בעלי מקצועות ועיסוקים ברחוב היהודי. הנחותים ביניהם הם חסרי־ההשכלה החיים מן היד אל הפה: קבצנים, מוכרי סמרטוטים, סבלים, מוכרי ירקות עונתיים ומאכלים מתוצרת בית. למעמד גבוה יותר משתייכים בעלי העסקים הזעירים ומתווכים למיניהם. עיסוק בפני עצמו הוא הרוכלות בכפרים – עיסוק מסוכן מאוד באותה תקופה בגלל חוסר הבטחון בדרכים. העם נתן ביטוי קולע לפרנסה מפוקפקת זו: ״לשליחות מיהר בסיסה, בעבור חצי נגיסה״. אחד מרבני אותה תקופה, רבי אליעזר פפו, נהג לחייב את אותם סוחרים לברך ברכת ׳הגומל׳ בכל פעם ששבו בשלום לעירם, על שום ששיחק מזלם ולא הותקפו על־ידי שודדים, לא נפלו מן הסוס ונחבלו ולא טבעו בנהר, ובדרך כלל עברה עליהם הנסיעה בלי טרדות וסיבוכים מיוחדים. הספרות הרבנית מאותה תקופה מלאה בשאלות ותשובות שענינן יהודים שנרצחו בדרכים.
צד נוסף המבצבץ ועולה מתוך הסיפורים הוא הבדלי הגישה וההשקפות בין הדור הישן לדור החדש השואף לחיי נוחות ולשינוי מצבו הכלכלי.
גם למעמד העשירים בקרב היהודים יש ייצוג בסיפורינו וניתן ללמוד מתוכם מעט על אורחות חייהם של אותם גבירים ויחסם לאחיהם העניים. עולם שלם של הווי יהודי דתי, מנהגי חגים ושמחות, ולהבדיל מנהגי אבלות, בא לידי ביטוי בסיפורים. הקשר החי של היהודים לדת ולמסורת ניכר גם בפתגמים הרבים הנפוצים בפיהם והשזורים במלים וניבים עבריים, או הרומזים למאורעות תנ״כיים כמו: ״הבטיחו לו את רחל ונתנו לו את לאה״, ״בין כך ובין כך אבדה בת יפתח״, ״ימות שמשון עם אלפיהם״, ״במקום שאין ברוך־הוא, אין גם ברכה״.
גם מערכת היחסים המיוחדים השוררת בין גויים ליהודים משתקפת בסיפורים וכמו כן הבעיות הכרוכות בנישואי תערובת.
מתוך הסיפורים למדים אנו גם על התייחסותו של היהודי לעצמו ־ הזדהותו וגאוותו על השתייכותו לעם זה. הרגשה זו באה לידי ביטוי גם באמרות עממיות כגון: ״יהודי טיפש אין בנמצא״.
ולבסוף, ניתן בסיפורים הד גם לתקופת השואה ושנות הברבריות והאימים של השלטון הפאשיסטי. עוז רוחו של העם הבולגרי ואי נכונותה של השכבה האינטליגנטית המתקדמת להיכנע לדרישות הגרמנים, מנעו מיהודי בולגריה את הגורל שפקד את אחיהם בארצות הכיבוש הגרמני, אך איש מאלה שעברו תקופה זו אינו יכול לשכוח את ההשפלה שבנשיאת הטלאי הצהוב, את מחנות העבודה ואת תחושת האימה שהתלוותה לשנים אפלות אלה.
אנו מקווים כי בעזרת אוסף זה של סיפורים ומעשיות, יצייר הקורא לעצמו תמונה מקיפה של חיים יהודיים על כל פרטיהם ויעמוד על עושר הבעתה של השפה הספאניולית. אם אכן השגנו את מטרתנו – זאת נניח לקורא לשפוט. מכל מקום תיוותר לו לפחות ההנאה שבקריאת דברי הומור.