ארכיון יומי: 3 בדצמבר 2015


מפטיר והפטרה פרשת וישב בנוסח יהודי מרוקו

מפטיר והפטרה פרשת וישב בנוסח יהודי מרוקו

איתמר מלכא

קצצת סידנא יוסף הצדיק. קורות אדוננו יוסף הצדיק.

קצצת סידנא יוסף הצדיק. קורות אדוננו יוסף הצדיק.השירה העממית

 

ביסמ אללאה אנא נבדא נעיד מא סאר

סידנא יוסף מעא כותו בעשרה

 

בשם האל אתחיל ואספרה מה שקרה

לאדוננו יוסף עם אחיו עשרה.

 

כאן גאלס מעא בוה פדדאר

בללילה ובננהאר ידלל גיר יקרא

 

תמיד ישב עם אביו בבית לחוד

ביום ובלילה נהג רק ללמוד

 

וואחד נהאר גאל לבוה רית עתבאר

בופת חדאצ דנזום אולגמרא

 

יום אחד אמר לאביו : ראיתי פלאים

ראיתי ירח ועשתי עשר כוכבים

 

כללהום כא יבאייעו לייא טוויל לעמר

גאללו ייא וולדי יזזיכ מן להדרא

 

לי כולם משתחווים ולאורך ימים

השיב לו : בני חדל מן הדיבורים האלה הרמים

 

חים שמעוה כותו כול וואחד תגייר

גאלו בגא ייתצלטן האדי לימארא

 

כאשר שמעוהו אחיו, על אחד נעצב בלבבו

אמרו, למלוך עלינו הוא מבקש בלבבו.

 

מא בקאשי מננהום וואחד פיה ייכור

גאלו לאיין גאדי בהאד דצארא

 

מכולם לא נותר אחד, בו יביט באהבה

אמור, לאן מובילה אותו זו המשובה

 

קאדא יוסף כלאמו, מא רפד גאייא למנאמו

חין כאן פריד ענד אוממו, עזז ממנו מא כאן

 

סיים יוסף דבריו, ואת חלומו לא החשיב

כי יחיד היה לאמו, לא היה כמוהו חביב.

 

כותו סארו גדדאמו, רפדו ענדהום מנאמו

כול וואחד יירעא גנמו, פלכלא וולכלוואן

 

אחיו רדפו אותו ועיניהם נשאו לחלומות

כל אחד רועה צאנו במדבר ובשממות

 

ראובן קאיר הממו, כא יככממם פי תכמאמו

ווללי מזממם פי זמאמו, יצררפו מעא לכוואן

 

ראובן הוגה ברעיונו, ונתון במחשבותיו

כי הכתוב ברישום פנקסו יפרע עם אחיו

 

נרדדו לחדית ליעקב מא נווא לעאר

מא נוואסי לכוואן יגדרו פמררא

 

נשובה בשיחנו ליעקב, שלא חשב על דיבה

בדעתו לא עלתה לבגידות אחים כל סיבה

 

גאללו ייא יוסף עזזם זיב לכבאר

כותכ מא ראחו באייתין פי בררא

 

אמר ליוסף : לך אל אחיך והבא שלומים.

הלא אחיך בחוץ ללון, אינם אמורים

 

גאל האדא מא קדדרת ייא לזבבאר

מא נכצצאר כאטר בוייא חתתא בנדרא

 

השיב יוסף, זו פקודת אל התעצומות

ולא אסור ממצוות אבי, אפילו בנסתרות

 

סאר יוסף יתמססא פלכלא וולקיפאר

חתתא לגאה מאליכ מתלוף ייתסארא

 

שקד יוסף על לכתו, במדבר ובשממות

עד שפגשו מלאך, ומצאו תועה בנתיבות נעלמות

 

גאללו ייא יוסף עלאס כא תדוור

כאן כותב אזי נעטיכ לימארא

 

שאל את יוסף, את מי תחפפש בשבילים הרחוקים

אם אחיך, בואו ואתנה לך סימנים בדוקים.

 

דיר תכאלאב ענד ללאה, ידרב ווידאווי בדוואה

זיר ענד רבבכ לא תנסאה, זידלו פססכראאן.

 

שים את ביטחונך באל, המכה והמרכה ברפואותיו

דבק באלוהים ואל תשכח, והוסף לו תשבחותיו

 

בוכי יעקב כא יילגי בלגאה, מאסיין לדותן

חין מסא יוסף לתממא זא ייתזארא

 

ומי נותא עם יעקב אביך ? הן אחיך שמוהו בזעם

כל אחד הוגה בלשונו, ולדותן עשו דרכם

 

חין מסא יוף לתממא וסאק לכבאר

כול וואחד מן כותו זא ייתזארא

 

וכאשר הלך יוסף שמה, וחשאל על המצב בתמימותו

ראוהו אחיו, וכל אחד התרוצץ לקראתו

 

סאר ידממם לככותו כבאר וסגאר

מה קדא פיהום לא רגוב וואלא חזארא

 

התחנן אל אחיו גדולים וקטנים

לא הועילו לו הפצרות, ולא תחנונים

 

גאללהום ייא ככותי אס עמלת מן עאר

האד לפעאל מא יעמלוה חתתא לכפפארא

 

אמר להם אחי ! מה הרעה אשר עוללתי לכם ?

הרי מעשיכם זה, יעשוהו רק אכזרים כמותכם

 

דבחו עתרוס מן למעוז כאן מכתאר

מרמגו פיה דרראעא או רזעת חמרא

 

תיש טבחו גדי מהעדר, והיה מובחר למשימה

טבלו בדמו הכותונת, שהייתה אדומה

 

חין פסכוהאלו מאבא, כל וואחד דרבו דרבא

גאל לפדיחא מכתובא, נצררפהא מעא לכוואן

 

התנגד יוסף להסירה, וכל אחד חבט בו חבטה

אמר : הגזרה רשומה, ועם אחי אשא אותה

 

קאם נפתלי בזזרבא, קאל נעבביווהא לבונא דאבא

ציבנאהא פוואחד לגאבא, מסייבא סוף אוכאן

 

אמר בפתלי במהירות, נבי אותה לאבינו עתה

ונאמר ביער מצאנוה, זרוקה והבט בה אתה.

 

חין חכמהא נדב וואחד ננדבא

גאל האדי הייא לגריבא

 

כאשר אחז בה יעקב, הספיד אותה בזעקה מרה

ואמר זהו אסון גדול מאוד ונורא

 

די בני הייא, מן דאבא וואנא ייא חזנאן

נרדדו לחדית ליוסף זין לבצר

 

כתונת בני היא, מעתה אשב אני באבלות

נשוב לעניין יוסף יפה התארים

 

יום לאחוה פי ביר כאווי בלא עמארא

לחנוס וולעקארב פיה דון תחכאר

 

יום בו הושלך לבור ריק ואין בו מים

רק נחשים  ועקרבים שורצים בו

 

חתתא דבאלת אוזהו וורזעת צפרא

זאב ללאה וואחד לקאפלא דלערב גאדייא

 

חיש נפלו פניו חוורו עד מהרה

זימן לו האל, ובאה אורחת ישמעאלים

 

למאצר זאייא מן טריק בעידא מן צצחרא

קאלו אראוו נביעוה להאדו ייאכ ייגבר

מא נסופוה וואלה נעטיוו לבשארא

 

למצרים ירדו, ממדבר ממרחק שבילים

אמרו אחיו טת יוסף בואו ונמכורה

לא נראה אותו יותר, ולאבינו לא נשמיע את הבשורה

 

חיו טללעו דאכ לערבי, גאללו תעאלא ייא צאחבי

מקבול מא ייעטיכ רבבי, גיר ייאלה אוכן

 

כאשר העלה אותו הישמעאלי, אמר לו בוא הנה נער

קבל פסק דין האל, בוא עמנו ואל תאחר

 

פי וואחד לביר כונת מרבבי, באיין לוחאייס כאן עדאבי

יהודה כאי וחביבי סעאני בתתאמאן

 

בבור אחד נחבא הייתי, ובין חיות סבלתי צער

יהודה אחי ואהובי, במחיר הייתי לו לממכר

 

גאללו נצררף מכתובי, פין בוייא יירא עדאבי

טלעוני פסכו תובי, תלקוני ערייאן.

 

אקבל מלוא גורלי, והעיכן אבי ויראה מצוקתי

העלוני ובגדי מעלי הוסר, שילחוני בעירום גופתי

 

חין קבדו לערבי, וורכבו עלא חמאר

דווזו עלא קבר אוממו טאחת חורא

 

אחז בו הישמעאלי והרכיבו על חמורו

חלפו בקרבת קבר אמו רחל

 

גלס יוסף כא יצייח צייאח לגדר

קאלתולו ייא וולדי צבר לצרה, רזעו ירגבוה נתי תגפר

 

ישב יוסף צווח על זאת הבגידה בזעקות

אמרא אמו : קבל הצרה !! ואילו אחיו ראו בו  כפרות

 

ערפתא באיין דנובכ ראה ייתסארא

חין קטעו סומו עבבאווה למאצר

 

ידענו כי עוונך רודפנו, והנה הוא מתהלך בלךי ליאות

קבעו סופית ביניהם מחירו, והמשיכו למצרים

 

סראה פוטיפר קאייד לגזזארא

גאללו נחבבכ תכדם ענדי פדדאר

וואלאכין תכדם ענדי בלא איזארא

 

קנה אותו פוטיפר שר הטבחים

אמר לו : בביתי תעבוד כמנהג עבדים

ותעמול אצלי, בלי שכר ושלמונים

 

חין דככלוה מן באב דאר, גאללו דדי מן דאכ לכבאר

דדי יוסף זין למנדר, נסמעו לכלאם

 

כשהכניסוהו בשער הבית, שאלו מי זה בא ?

של יוסף יפה המראה הייתה התשובה

 

זוליכא עמלת עינהא פיה, גאלת האדא באס נתיה

נטלב מן רבבי ייהדיה, האד פרכ לגוזלאן

 

זוליכא נשאה אליו עיניה, אמרה, בו אמצא שעשועים

אבקש כי האל ישקיטו, הרי זה עופר איילים

 

כול מא גאל אנא נעטיה, מן דהב ופדדא נגניה

חלפת מא נחמד עליה, מן טריק לעצייאן

 

כל אשר ידרוש אתן לו, אעשיר אותו בזהב ובכספים

נשבעתי כי רק בו אסתפק מדרכי תעתועים

 

פוטיפר דאבאנזליה, מא יסופ פייא וואלא פיה

סידי וואס נעמל במזיה, נברא מן למחאיין

 

את פוטיפא בעלי אדיח, לא יביט בי ולא יסתכל עליו

וכי מה אעשה בנוכחותו, ואז מטרחותי אבריא

 

גאללהא יוסף לוכאן תעטיני מייאת קנטאר

מא הייא דדי בוייא ווזדי לעבירה

 

השיב לה יוסף : כזאת לא תיעשה, גם במחיר מאה כיכרות

ואין זה כבוד אבי וסבי לעבור עברות

 

מא נעצי רבבי לכרים ראה נאדר

כיף נעמל למעאצייא, אוכיף ייזרא

 

לא אמרוד באל עליון, והוא צופה עלי מלמעלה

לא אהיה בן מרדות, לא אעשה כזאת נבלה

 

ראני מן באנו ישראל דוכ לחראר

דיר קומי פחלאכ ייזזאכ מן להדרא

 

ואנוכי הן מבני ישראל, בני חורין וחופשיים.

סורי לך מזה, וחדלי מאלה דברים בטלים

 

זוליכא ייבסת מא תלאת תהדר

חתתא דבאלת אוזההא ורזעת צפרא

 

זוליכא נשתתקה, ולא יכלה עוד לאמר דברים

עד נפלו פניה ולבשו צהובים

 

סאלוהא זייראנהא אס האד לגייאר

גאללתלום גאדייא נמסי פלכצארא

 

שאלוה שכנותיה, מה העצבות הזאת ?

השיבה : עוד אלכה לאובדן אסונות

 

יוסף קטטע קלבי בסיף באטר

וללי תגדדבני תזי תחוף וותרא

 

יוסף היפה קרע את לבי, בפגיון חד ומרטיט

מי שאינה מאמינה, תבוא לראות ולהביט

 

גללסתהום וועטאת פידיהום לכייאר

כלל ווחדא קבדת פידיהא צפרא

 

הושיבה אותן ובידיהן נתנה תפוחים

כל אחת בידה אחזה סכין קילופים

 

עייטת ייא יוסף אזי כזר ודהר

עליכ אמאן ללאה, מא בקאת הדרא

 

וליוסף קראה : בוא, וזרח באור נגוהות

עליך שבועת האל, כי לא נותר דבר ספקות

 

חין דכל יוסף, דווא עליהום דאכ לקצר

תקול נצרת עליהום שמש ולגמרא

 

וכאשר יוסף נכנס, האיר להן במקום שבתן

כמו נהרו השמש והלבנה ברקעים

 

חין הזזו פיה עיניהום, ווסארת דנייא ביהום

נקטעו צבאע יידיהום מן כתרת ששופאן

מא קדרס יוסף ייכזר פיהום, כרז מן דאר אוכללאהום

 

כשנשאו לעברו עיניהן, עולמן נסתחרר עליהן

נחתכו אצבעות ידיהן, מרוב עוצמת מבטיהן

לא סבל יוסף להסתכל בפניהן, עזב את הבית והשאירן כולן

 

קאל ייא רבבי תעימהום, אס האד לקתלאן

וואחד נהאר תזמעו כללהום

 

ביקש אלוהיו כי יסמאן על כל מעללן

יום אחד שוב נתאספו כולן

 

כאנת וואחד נזאהא ענדהום

כא יימסיוולהא כללהום, זאת בין אולידאן

 

ערכו משתה עינוגים לעצמן

אצל זוליכה הלכו כולן, ואל יוסף מחמדן

 

קאלו לזוליכה נוד תפאייד לגייאר

קאלתלהום מא קדרת חתתא נתסארא

 

אמרו לזוליכה קומי מעצבונך נוחי

השיבה להן, לצעוד לא נותר בי כוחי

 

חין דכל יוסף תסככאתלו בלעדר

זאוובהא לוכאן תקטע לחמי בצצפרא

 

כשנכנס יוסף, באה אליו בצערה להלין

השיב ואמר, כך לא יהיה, ולו בשרי ייחתך בסכין

 

צברת פיה וובקא מעאהא ייתעאפר

כרז מן דדאר ווכלאלהא לגפארא

 

אחזה בגופו, ויוסף עוד נאבק נגדה

יצא מן הבית והשאירה לכפרות

 

זא פוטיפר קאללהא אס האד לגייאר

קאלתלו עבד יהודי בדאני פדדצארא

 

בא פוטיפר בעלה ושאלה : מה הצער והעוגמה

אמרה לו : עבד עברי נגע בי בחשק ובכוונה

 

סוף תובו האדא פידי, מא קדא מעאה גיר למאדי

מה הנא גיר אנא ווחדי, וואלא מעאייא זיראן

 

הבט בבגדו זה, ולא נותר אלא עונש בלי תואנה

אים פה איש ואני בודדה, אין לי שכן ולא שכנה

 

גאללו כיף יציר ייא עבדי, חתתא תגדרני פולאדי

דוז מעאייא ענד לקאדי, ווסכי בללי כאן

 

אמר לו פוטיפר : כיצד זה, עבדי תבגוד באשת נעורי

בוא אחרי לשופט, וזדונותיך ספר באוזנו ובאוזנַי

וואזבו חאסא ייא סידי, מא הייא דדי בוייא ווזדי

ראה עאלם רבבי סידי, וולא נדרתהא בעייאן

 

השיב יוסף : חלילה אדוני ! אין זה מנהג אבי וסבי !

בריבוני היודע צפונות, אשתך לא ראיתי בעיני

 

חין ווצלו ענד לחאחכ, זבדו תייאב לגדר

שאפהום אוקאל מא בקאת הדרא

 

וכאשר הגיעו למושל, הוציאו הבגד לעדות בוגדנות

ראהו יוסף ואמר : אין יותר הוכחות נחרצות

 

עייט עלא צחאבו דרבוה דריב כאפר

גאללו מא ייאכד פייא כלאם למרא

 

ציווה פוטיפר על משרתיו, והפליאו בו מכות אכזר

נהפ פוטיפר : אל יאמק העבד נגעתי באשתי

 

מא עמלתס ייא סידי האד דדנוב ייאסר

רבבי עאלם ראה ישוף ווירא

 

השלים יוסף ואמר : אדוני הן מרובה זה העונש

הלא יודע מלכי ואלוהי, הרואה ודורש

 

עייאת תוזן פייא בלקנאטר

ראה עאלם רבבי סידי מייאת מררא

 

נלאתה אשתך מלפתות אותי, בכיכרות זהב רבות

וריבוני ראה, כי הניחה אבני חן לרבבות

 

סאר סידי צררפ לקדרא, כיף חבב מולאנא וורדא

פי לסזן ליום אוגדדא, חתתא יריד אררחמאן

 

ואולם האל חפץ ביכולתו, כפי חפצו ורצייתו

והשליכוהו בבית אסורים, עד הרמן ירחם אותו

 

גלס עסר סנין מעדודא, אוזאד עאמסאיים זאיידא

האדא יידחיה להאדא, חתתא כייוולו מא כאן.

 

ישב עשר שנים במספר, ונוספו לו שנתיים הוספה

זה משליכו אל זה, ודמות פניו עמומה וכפופה.

 

וואחד נהאר עלא גיר רראדא, כאנו זוז דלקייאדא

נאמו מנאמא ווחדא, צבחו עלא לגנאן

 

אך לימים ולפתע פתאום, היו עמו שני שרים אסורים

ושניהם חלמו חלום אחד, ועם בוקר החלו אותו מספרים

 

קאללהום אזיוו תעאוודולי ייא חדדאר

דאבא תתפאזא עליכום אלגמרא

אמר להם יוסף, בואן וספרו לי עניינכם

אולי עוד יוטב לכם, ויואר אושרכם.

 

נאד לכבבאז ייא כותי עאד ייהדר

גאללו נתי רזעת אוזהכ מדבאלא ווצפרא

 

קם שר האופים, וחלומו שיחזר בפרטים

העיר לו יוסף, כי הנה פניך נבלו והם צהובים

 

נאד מול לכאס חתתא הווא קאם יהדר

פי חלמי נדרת האד נדרא

 

קם שר כוסות המשקים, וחלומו שיחזר בפרטים

אמר, בחלומי ראיתי אלה המראים.

 

ענאקד לעינב קונת נעצצר

פי ווסט לכאס וואלא בקאת הדרא

 

ושריגי ענבים סחטתי לתוך הגביעים

לפנים הכוסות, ואין אלה הזיות תעתועים

 

דגייא פצצרלו למנאם, קאללו מן דאבא תלת ייאם

תנטלק וותזוול להמום, אותרזע פרחאן

 

חיש פתר לו יוסף חלומו, ואמר בעוד שלושה ימים

תשוחרר ותשכח תוגות, ועל כנך תשוב כמלפנים

 

קאם לכבבאז וותכללם, קאללו ייזאכ מא תכממם

מא בקאלו עישאן

 

קם שר האופים ושוב דיבר, ויוסף אמר לו אַל לך מחשבות

כי לא נשארו לך חיי קוממיות

 

נררדו לחידית לפאעה ייא חדדאר, יום נאם מנאמו פולק מן לגצרא

מא צאב מן יפצצלו מן אהל מאצר

 

נשוב על העלילה אל פרעה, נפעם כי גם הוא חלם חלום

ופותר לא מצא לו בכל חכמי מצרים וחרטום

 

נאד מול לכאס ייתכללם פרד מררא

גאללו ייא סידי ראני נתפככר

 

אזי בא שר המשקים, להזכיר חטאים ולדבר פתאום

אדוני פרעה, אמר, הן יש לי זכרונות

 

יום כונת מסזן וואלה זברת קודרא

כאן תממא עבד יהודי כא יפצצר

 

יום הייתי אסור, ולא מצאתי לחלומי פתרונות

אך היה שם עבד עברי, שידע לפתור

 

אוכיף דאללו האגדאכ זרא

קאללהום זיבוהו לייא, אוליה מעאווד מא בייא

בעד מא יגול עינייא נעטיהום אוכאן

 

וכדבר פתרונו יצאת מהבור

הביאוהו ! פקד פרעה ואמר לו : אספר חלום עוועים

ואחרי דבריו, אתן לו אף עיני בלי כל תנאים

 

חין זאבו מול למזייא, גאללו דווי וותכללם דגייא

ראה כאיין מול דדונייא פוק מננכ צולטאן

 

וכאשר הביאו איש התושיה, אמר לו : מהר ספר חלומך

שהרי פטרון העולם, והוא מני אז רם ונישא ממך

 

גאללו חלמת סבע שבול מא פיהום לאטר

וסבע שבול כול ווחדא פיהא גמרא

 

אמר לו : חלמתי, והנה שבע שיבולים טובות ומלאות

אחריהן שבע שיבולים צנומות דקות ושדופות

 

גאללו חלמת סבע בגראת כבאר

ווסבעא דארבהום אלכצרא

 

חלמתי שבע פרות יפות תואר ובריאות בשר

ועוד שבע פרות דקות ורעות תואר

 

וואזבו יוסף, סבע סנין וורכא כּא יסיר

ווסבע סנין דלגלא בלא תזארא

 

השיב לו יוסף : שבע שנים של שובע למצרים באות

אחריהן, שבע שנות יוקר בלי כל שכר ותבואות

 

גיר כייל זזרע וובדא תעממר

אושוף וואחד ללי ייעטיכ סי דבארא

 

קום אסוף זרעים למלא מזנים אל זנים

ומצא איש נבון, שידע לקבץ מחסנים

 

גאל פרעה ראה כממנא, האדא די יצלאח בינא

הווא יכון מול למדינה, באמר אררחמאן

 

השיב פרעה ואמר : חשבנו והנמצא כמותו מוצלח בתוכנו ?

היה יוסף מושל המדינה, במאמר האל הרחמן עלינו

 

גאללהום זיבהולי הינא, חתתא ייתכללם מעאנא

ווידא יעאוונו מולאנא, יסרח סבע סנין

 

פקד פרעה והביאוהו שוב הלום, יתן עצה ודברים נכונים

ואם יהיה אלוהינו בעזרו, יזין אותנו שבע שנים

 

זאה מאליכ מן ענד מולאנא

קאללו זוול האד לגבינא

 

ובא אל יוסף מלאך שליח אלוהי עליון

 אמר לי, הסר ממך עצבון

 

רבבי יעפו עלינא קום תרזע צלטאן

חין דווזוה וונסמאע לכבאר

 

האל בחמלתו עליך, קום להיות לכל המלכים ריבון

כשהעבירוהו ונודע הדבר

 

להדייאת בדאוו יזיוו פמררא

אמא מן ייאקות וואמא מן זוהר

אמא מן דהב וואמא מן נקרא

 

זרמו המנחות כמים במדבר

כמה מרגליות ומספר אבני ספיר רב

כמה כסף וכמה פז וזהב.

 

סארת לקצצא יתתא טלעו מן מאצר

זמיע קבילת סידנא יעקב למכתארא

 

נמשכו קורות יוסף, עד שעלו משעבוד מצרים

כל שבטי משפחת יעקב, בני מובחרים

 

ייא רביי תזמענא פי ארדנא

תבנילנא פי קריב מקדאסנא

 

אלוהים ! קבץ אותנו על אדמתנו

ובקרוב בנה לנו בית מקדשנו

 

וונרזעו לחוררייתנא

חנא ווזמיע ישראל כוואנא

 

ונשובה אל חרותנו

אנחנו וכל בני ישראל אחינו.

 

אמן ואמן – סוף קצידת יוסף הצדיק כפי שהובאה על ידי יעקב לסרי בספרו " השירה היהודית עממית במרוקו "

 

לתולדות רבי יוסף בן נאיים ויצירתו-משה עמאר

  1. רבי יוסף בן נאיים

    רבי יוסף בן נאיים

  2. כל חדש שאלות ותשובות בהלכה, בדברים שהטכנולוגיה חידשה. בעיקר בדיני שבת, כגון: חשמל בהלכה לענין שבת, יום טוב והדלקת נרות חנוכה; נסיעה בשבת במכונית וברכבת; רכיבה באופנים ובאופנוע; פתיחת מטריה וסגירתה; הפעלת רדיו ושמיעתו; טלפון בהלכה לענין שבת, עדות, נדרים, תפילה, ועוד. למרות שחלק גדול מהנושאים הנ״ל, נדונו בספרות ההלכה של חכמי אירופה עשרות שנים לפני כן, במארוקו התעוררו שאלות אלו לראשונה בשנות הארבעים של המאה העשרים, שעה שהובאו חידושים אלו על ידי הצרפתים. מחמת חידושם והרכבם הטכנולוגי המורכב, התקשו רבים מהחכמים לפסוק ולהכריע בשאלות הללו. לרובם הגדול לא היו חיבוריהם של חכמי אירופה שדנו בזה.

בספר זה השתמש המחבר בבקיאותו הגדולה ובספרייתו העשירה, לסכם את מה שנכתב בספרות ההלכה ובכתבי עת תורניים, סביב חידושים אלו באירופה ובמזרח. כדברי המחבר בשער הספר:

ונתתי אל לבי לילך במשעול הכרמים — כרם ה׳ צבאות, לתור ולחפש בספריהם הקדושים ולראות כל דבר מה עלה בידם להלכה … ודין גרמא שראיתי ההלכה רופפת בדברים אלו. וכל אחד אומר אני אמלוך … ומורים התירא להמוני עם מסברת הראש בדברים שגדל איסורם מבלי לשקול הדבר בפלס החקירה 

המחבר שלח בשנת תרצ״ז (1937) את הספר ״כל חדש״ לירושלים, לשם הדפסתו יחד עם חיבוריו ״צאן יוסף״ ו-״יבין לאחריתו״. לשני הספרים הראשונים נערך בדפוס סדר מלא ואף נשלחו למחבר גליונות להגהה, וכן לחלק מהספר השלישי. אר בעקבות מלחמת העולם השניה ומלחמת העצמאות שהחלה בעקבותיה, חלו שיבושים בדרכים ועיכובים בהדפסה. עם הכרזת העצמאות וחלוקת ירושלים בין מדינת ישראל לירדן, נשארו גליונות הספרים בבית הדפום בירושלים העתיקה. דבר זה גרם צער גדול למחבר, וכל השתדלויותיו לברר מה עלה בגורל חיבוריו עלו בתוהו. בחיבור מ״ד תשובות ומספור סימניהם הוא המשך לחיבורו ״צאן יוסף״ סימנים קיג—קנו. כי המחבר החליט להדפיסם יחד בכרך אחד, ואף ערך לשניהם מפתח אחד. עד כמה שידוע לי אין בידי המשפחה כתב-יד של חיבור זה. על חלק מהנושאים חזר המחבר לדון בהרחבה בחיבורו ״שארית הצאן״.

  1. שארית הצאן תשובות שהשיב לשואליו בהלכה בכל ארבע חלקי שלחן עריה וכן בירורים הלכתיים שערך לעצמו, לאחר חתימת חיבורו ״צאן יוסף״ ומסירתו להדפסה, והוא מהווה המשך שלו. מכאן השם ״שארית הצאן״ ״יען הוא שארית הנשארה מן צאן מרעתי צאן יוסף…״!. החיבור גדול בהיקיפו, וכלולות בו תמ״ד תשובות שנכתבו בין השנים תרצ״ו—תשי״ט (1936—1959). התשובות ערוכות לפי סדר כרונולוגי ומחולקות לארבעה קבצים. בתשובות נשא ונתן עם חכמים ממארוקו, מתונים ומאלג׳יר ואף עם חכמי אשכנז. לשאלות ששאל ר׳ אברהם הלוי פינגורהוט מווארשה שכיהן ברבנות באלג׳יר, מוקדשים בספר כארבע עשרה תשובות בנושאים שונים. וכן נשאל מר׳ משה איזנביט רב באלג׳יר בענייני החזקה הנהוגים במארוקו, השאלה כתובה במכונת כתיבה בצרפתית, את השאלה הדביק בספר ליד התשובה. בספר, תופשות מקום נכבד שאלות מתחומי התמחותו והתעסקותו של המחבר, כגון: בענייני טרפות וגיטין. בסימן רצא, כתב את הצעתו שהציע לפני הועדה שהוקמה על ידי מועצת הרבנים במארוקו לדון ולהציע איחוד במנהגי טרפות הנהוגים במארוקו, שהמחבר נמנה עם חבריה. בסוף קובץ ד, כתב מזכרת גטין. וכן נדונו נושאים רגילים ובעיות שהזמן גרמא כגון נשואין אזרחיים, תנאי בגט ובקידושין, בדיקת זרע לאדם שאין לו ילדים, אתנן זונה לביהכ״נ; גילוח הזקן בתער; בשר קפוא; לימוד זכות על עולה שיורד מהארץ בגלל מצוקה כלכלית ; ארץ סיחון ועוג אם היא בכלל א״י; חלב שחלבו גוי ואין ישראל רואיהו מאחר שרובם מזלזלים בזה, אם יש להם על מי לסמור, ומסיים תשובה זו:

זאת להודיע כי בר״ח כסלו שנה הנזכרת (תש״ה), הייתי בעיר מכנאם יע״א והרציתי הדברים לפני כמהר״ר יצחק אסבאג הי״ו שהוא בקי באיסור והיתר והיו דברי בפיו למתוק וענה אחריהם אמן, והעיד לי שקבלה בידם מן הראשונים נ״ן [נוחי נפש] שלא קבלו הוראת מרן [ר״י קארו] בזה ושותים חלב שחלבו גוי ואין ישראל רואיהו היבא דלא חיישינן לתערובת דבר טמא דהטעם הוא משום תערובת.

בקובץ ראשון של הספר יש שער והקדמה, ציור השער עשוי בידי המחבר מגזרי ניירות. מאחורי השער רשימת שלשים וארבעה חיבוריו, תוך תפילה ותקוה שיזכה להוציאם לאור הדפום. הקובץ הוא פנקס חשבונות גדול, כתוב בכתב ברור עם שוליים רחבות מכל הכיוונים, ובו 313 עמודים. העמוד 30.519.8/. בעמוד 28 שורות. בשורה 15—18 מלים. בו קכד תשובות שנכתבו בשנים תרצ״ו—תש״א (1936—1941).

קובץ ב אין בו שער, הקדמה וקולופון. מתחיל מסימן קכה ומסתיים בסימן רסו. התשובות נכתבו בשנים תש״א—תש״ח (1941—1948). הקובץ הוכן מנייר ללא שורות בידי המחבר, אינו ממוספר ובו רד דפים. הדח 17.625.6/. בעמוד 24—26 שורות. בשורה 13—17 מלים.

קובץ ג אין בו שער, הקדמה וקולופון. בו סימנים רסז—שמט. התשובות נכתבו בשנים תש״ח—תשי״א (1948—1951). הקובץ הוכן בידי המחבר מנייר ללא שורות. אינו ממוספר ובו קלח דפים. הדן> 17.525.6-. בעמוד 23—29 שורות. בשורה 12—18 מלים.

קובץ ד אין בו שער הקדמה וקולופון. כתוב על פנקס חשבונות גדול. אינו ממוספר בו 261 עמודים כתובים. הדן! 30.519.8-, בדך! 22—28 שורות. בו סימנים שנ—תמד. התשובות נכתבו בשנים תשי״א—תשי״ט (1951—1959). עמודים 1—247, תשובות. 248—261 מזכרת גטין ובו ״זכרון מעשה גטין שהיה בהם ספק בדין בעת הכתיבה״ ומוזכרים ל״ ו גטין שנערכו מטבת תשי״א — קיץ תשי״ט ( 1951—1959). כנראה בתקופה שכיהן בה כסופר גטין הקבוע בעיר.

עולים במשורה- אבי פיקאר

עולים במשורה

העלייה מפולין, שממשלתה התירה את יציאת היהודים ממנה בספטמבר 1949 למשך שנה, הציבה פחות דילמות באשר למדיניות העלייה. ציר ישראל בפולין ישראל ברזילי (מונה ב־1955 לשר הבריאות מטעם מפ״ם) דרש התייחסות ייחודית לעלייה הפולנית, שונה מן ההתייחסות לעליות אחרות, ומשלושה טעמים: חשש שבעיות בעלייה ובקליטה יגרמו לעולים לחזור לפולין; הצלחה בקליטתם של עולי פולין תשפיע על יחסן של מדינות קומוניסטיות אחרות לעלייה; בקרב עולי פולין היו בעלי מקצוע הדרושים למשק. יצחק רפאל, ראש מחלקת העלייה, הוסיף טיעון בדבר צדק היסטורי. שנים רצו יהודי פולין לעלות אך לא הייתה להם אפשרות. על כן יש להקדים את עלייתם לזו של יהודים שהתעוררו לעלייה לארץ רק לאחר קום המדינה.

רוב הדיונים בעלייה מפולין לא נסבו על ויסות קצב העלייה אלא על השאלה אם יש לנקוט מדיניות קליטה ייחודית עבור עולי פולין, מדיניות של אפליה לטובה. גזבר הסוכנות יצחק גרינבוים, שקרא אך כמה חודשים קודם לכן לשקול מחדש את העלאתם של יהודי תימן, היה מליץ יושר של העלייה מפולין. הוא היה ממנהיגי יהדות פולין ונציג היהודים בפרלמנט הפולני (הסיים) עד עלייתו ארצה ב־1933, וכעת דרש לעשות מאמצים כדי לקלוט את הפולנים מחוץ למחנות העולים ההולכים ונעשים צפופים. היו הצעות לקלוט אותם בבתי מלון או להקים עבורם מחנה מיוחד שלא יהיו בו אולמות שינה המוניים אלא חדר לכל משפחה. לדרישה לאפליה לטובה של יהדות פולין הצטרפו גם חברים נוספים בהנהלת הסוכנות כמו יצחק רפאל, יו״ר ההנהלה ברל לוקר(מפא״י), וראש מחלקת הארגון אליהו דובקין (מפא״י). אחרים, כמו אשכול וצבי הרמן (ציונים כלליים), חששו שהדבר עלול להביא לפיצוץ חברתי שיערער את בסיס השלטון .בן גוריון, שגם הוא, כמו רבים מבכירי הממשלה והסוכנות היה מיוצא, פולין, התנגד לאפליה זו ומנע את הפעלתה, אך דוח הוועד לענייני העלייה מפולין השתבח בכל זאת בתנאים המועדפים שניתנו לעולים משם.

אשר להגבלת העלייה, הדבר לא היה נתון כלל לשיקול דעתה של ישראל. ליציאה מפולין הייתה אחראית חברת הנסיעות הפולנית ולסוכנות לא הייתה שליטה עליה. ממשלת פולין האריכה את היתר היציאה עד פברואר 1951 כדי לאפשר לכל המעוניינים בכך לצאת, ובכל זאת, משנסגרו השערים, נותרו בפולין כמה אלפי יהודים שהיו מעוניינים בעלייה.

באמצע 1950 נשמעה ביתר תוקף הדרישה להאטת העלייה. מתקני הקליטה היו עמוסים בעולים שהגיעו עד אז. אמנם העולים שהגיעו ב־1948 ובראשית 1949 שוכנו בחלקם בבתים נטושים של ערבים, אולם כאשר גברה העלייה שוכנו העולים עם הגעתם במחנות שהוכנו לקליטתם מבעוד מועד, בדרך כלל מחנות ישנים של הצבא הבריטי, שם הם זכו לכלכלה ולמגורים על חשבון הסוכנות. בתחילה אמורים היו העולים להתגורר במחנות אלו תקופה קצרה ואחר כך להסתדר בכוחות עצמם, אך מספרם הרב גרם למחסור חמור בפתרונות דיור. במחנות העולים נוצר עומס רב מאחר שהעולים שהגיעו זה מכבר לא התפנו לשיכוני קבע. הם שהו במחנות חודשים ולא ימים ספורים כפי שתוכנן, ובצפיפות רבה. קצב הבנייה לא הדביק את קצב העלייה והמחנות עלו על גדותיהם. בסוף 1949 היו ב־35 מחנות 100,000 נפשות.

חיי המחנה הוגדרו מנוונים. בדרך כלל לא הורשו הדיירים לצאת ולבוא כרצונם וגם כניסת מבקרים הוגבלה. העולים גם לא הורשו לעבוד וחיו על חשבון הסוכנות. חיי הבטלה כמו גם הצפיפות ורמת ההיגיינה הנמוכה גרמו למצב שאחד מראשי מפא״י הגדירו סכנה ל׳קונטר רבולציה׳. המחנות זכו גם לתיאורים שליליים ביותר בעיתונות. באביב 1950, בגבור העלייה מעיראק ומרומניה, החלה לקרום עור וגידים שיטת המעברות, התיישבות בשיכונים ארעיים (אוהלים, פחונים, וצריפים), בתור פתרון חלקי של הבעיה.

ברומניה היה הריכוז היהודי הגדול במזרח אירופה (פרט לברית המועצות, שנעלה את שעריה). ב־1948 חיו בה למעלה מ־350,000 יהודים. תחילה נאסרה יציאתם משם, ובסוף 1949 הותרה יציאתם של כמה אלפים בלבד. באביב 1950 גבר מאוד קצב העלייה. ברומניה התחילה תסיסה חברתית מלווה באנטישמיות והממשלה שם ראתה בעלייה פתרון טוב. ממשלת רומניה הייתה מעוניינת להוציא את היהודים מתחומיה והיהודים מצדם שאפו לעזוב את הארץ במהרה. בערים אחדות נרשמו בין שישים לתשעים אחוזים מן היהודים לעלייה. האנייה שהפליגה בקו לישראל הייתה לעסק מכנים עבור ממשלת רומניה. היא גבתה 55 דולרים עבור כל עולה, פי שניים מעלות הנסיעה. בשלב מסוים המחיר אף האמיר לתשעים דולרים לאדם והדבר עורר את זעמו של בן־גוריון. במאי 1950 הפליגה האנייה פעמיים כשעל סיפונה 600 עולים בכל הפלגה. ביוני היא הפליגה ארבע פעמים וביולי גדלה תדירות ההפלגות לשש בחודש. גם מספר העולים בכל הפלגה גדל והגיע עד 1,500 בהפלגה. קצב העלייה עלה במהירות.

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 136 מנויים נוספים

דצמבר 2015
א ב ג ד ה ו ש
« נוב   ינו »
 12345
6789101112
13141516171819
20212223242526
2728293031  

רשימת הנושאים באתר