רבי חיים בן עטר אגדת חייו-יצחק גורמזאנו

קבר אור החיים הקדוש

ארבע שנים שלוות עברו על ר׳ חיים בן עטר. שנים שבהן נולדו, בנוסף לספרו הראשון ״חפץ ה'״, עוד שניים מיצירי רוחו האחד, ״פרי תואר׳ אשר תוכנו השגות על הספר ״פרי חדש״ מאת ר׳ יחזקיה דה־סילווה, והשני, פאר יצירתו, ספרו ״אור החיים״, פירוש על התורה. אולם פוריותן של השנים הללו התבטאה ביצירה הרוחנית בלבד. עברו שנה, שנתיים, שלוש וארבע וגם אסתר לא הרתה. עם זאת לא העיבה אכזבה גדולה זו, עם היותה עמוקה, על ההרמוניה והאהבה בין ר׳ חיים לאשתו החדשה. שוב עברו את כל אותם מדורים של רופאים ומכשפים, של תרופות ושל תכשירי מרפא, אך ללא הועיל. לילה אחד, בהיותו בקיטונו, שקוע בתורתו, באה אליו פאסוניה, וכוס תה בידה להשיב נפשו. ״פאסוניה,״ אמר פתאום, ״אני מבקש את מחילתך, פאסוניה.״

פאסוניה נבהלה: ״על מה ולמה?״

״כל השנים חשבנו שבעטייך נותרנו ערירים. והנה, באה אסתר, ובזכותה האמת גלויה לעין.״

״אין בדעתך להאשים את אסתר, אני מקווה!״

״אסתר? חלילה לי. גם אסתר וגם את בריאות לחלוטין. כלום אינך רואה? הפגם הוא בי!״ 

והגבר בן הארבעים פרץ בבכי מר בחיק אשתו האוהבת. הוא ידע שמאת השם הגזירה, ואין דבר שיוכל לעשות בנדון. לכן בכה. הוא בכה על אותן ברבות אדירות שהרעיף עליו הכל־יכול, ועל הברכה הפשוטה, הטבעית, שמנע ממנו. במה חטא? ואיך יוכל לכפר על אותו חטא, אם בכלל חטא? אם לשם כך, שומה עליו להמית עצמו באוהלה של תורה. כלום לא עשה זאת? אם התשובה היא בהתמכרות לרזי הקבלה והמסתורין, האם יימצאו רבים סביבו אשר צללו עמוק יותר ממנו בנבכי תורת הנסתר? אם התשובה היא בהסתפקות במועט ובסיגוף גופני, האם לא יצא שמו של ר׳ חיים בן עטר כמי שבז להבלי העולם הזה ? מה אם כן התשובה? מה אם כן הכפרה?

לא היתה תשובה לשאלות הללו, ולכן התפרץ אותו בכי מר ומתמשך. ר׳ חיים לא היה מעז לחשוף כך את חולשתו בחיק אשתו השנייה, הצעירה. עם כל אהבתו אליה, עדיין חש מבוכה. ביאתו אליה לוותה תחושת אי־נוחות עמומה. לעתים העדיף לראות בה בת מאומצת — מעין פיצוי־מה על חשך־בנים, ולאו דווקא אשת־חיק. רוצה היה לשחרר אותה מעולו ומהתחייבותה אליו. ״צעירה את עדיין, אסתר שלי,״ אמר לה פעם, ״ויכולה את ללדת בנים רבים לאיש אחר. לכי, אם זהו רצונך!״

אך הנערה נצמדה אליו. היא נפלה על צווארה של פאסוניה והתחננה אליה שתדבר על לב בעלה לבל ישלחנה. פאסוניה חיבקה אותה ונישקה אותה, והוכיחה את ר׳ חיים על שכה הכאיב לאסתר. מאז לא הועלה עוד נושא כאוב זה בבית בן עטר.