התפתחות התמורות החברתיות־הפוליטיות בקהילות היהודיות במרוקו-דניאל שרוטר ויוסף שטרית
[1] התפתחות התמורות החברתיות־הפוליטיות בקהילות היהודיות במרוקו
2.1 התמורות שלפני החלת הפרוטקטורט הצרפתי
עד להחלת הפרוטקטורט הצרפתי על מרוקו בשנת 1912 הוגדר מעמדן המשפטי של הקהילות היהודיות כמו בכל יתר ארצות האסלאם, על פי שתי מערכות שונות, האחת חיצונית והשנייה פנימית. מחד גיסא הכירה המדינה האסלאמית ביהודים כאהל אל־ ד׳ימה והעניקה להם את חסותה המותנית; מאידך גיסא הצליחו המוסדות הקהילתיים לקיים מעין שלטון עצמי בכל הנוגע לחיים הדתיים, החברתיים והתרבותיים של בני הקהילה. מעמדן זה של הקהילות במרוקו התקיים להלכה עד להחלת הפרוטקטורט הצרפתי, אך חלו בו תמורות שונות עוד לפני העידן הקולוניאלי כתוצאה מפעולתם של גורמים שונים, כגון: הענקת החסות הקונסולרית לסוחרים יהודים בערי החוף במאה ה־19 צמיחתם של חוגי השכלה עברית בקהילות שונות בסוף המאה ה־19, ובמיוחד חדירת הארגונים הפילאנתרופיים הבינלאומיים היהודיים כי״ח ואגודת אחים Anglo-Jewish Association שני ארגונים אלה התחרו ביניהם להלכה על הקמת מוסדות חינוך וארגונים קהילתיים חדשים בקהילות שונות, אך למעשה שיתפו פעולה ביניהם ועם הקונסוליות הזרות להשגת מטרותיהם. כך קרה, למשל, במוגדור, שבה התקיימה קהילת החוף הגדולה ביותר במרוקו במאה ה־9 ו. זמן מועט לאחר הקמתה של כי״ח בפריס בשנת 1860 תמך הקונסול הצרפתי בעיר נמל זו, אוגוסט בומייה(Beaumier), בהתלהבות במטרותיה ופעל להקמת בית ספר ראשון בקהילה. כי״ח ראתה בקונסוליה הצרפתית בת־ברית בהשגת תמיכה לבית הספר שלה במוגדור, ובשנת 1888 — לאחר שבית הספר נסגר כמה פעמים — היא ביקשה מן הקונסוליה לכנס אספה של חברי הקהילה כדי לדון בדרכים מעשיות לפתיחתו מחדש של בית הספר לבנים.
לאחר פתיחתו המחודשת של בית הספר פיקחה למעשה הקונסוליה הצרפתית על פעולותיו. נוסף לכך, כאשר קמו במוגדור סניפים של כי״ח ושל אגודת אחים,, קראו חבריהם לקונסוליות הזרות לפעול אצל השלטון המרכזי למען יהודי מוגדור ויהודי מרוקו בכלל והפנו אליהן את עתירותיהם בד בבד עם פרסומן מעל דפי העיתונות העברית של מזרח אירופה ומרכזה. שליחותו של משה מונטיפיורי במרוקו בינואר-פברואר 1864 בעניינם של יהודי מרוקו לא שינתה בעיקרו של דבר את מעמדם כ׳ד׳ימי' אך סימנה נקודת מפנה חשובה לבני הקהילות, ואלה שיוועו מעתה להתערבותן של המעצמות הזרות כדי לשים קץ להתנכלויות ולהתעללויות שמהן סבלו היהודים מאז ומתמיד במרוקו. מלבד זאת, במחצית השנייה של המאה ה־19 צמחה אליטה חדשה של יהודים, שעסקו רובם ככולם בסחר־חוץ ונהנו מזכויות אקסטרה־טריטוריאליות כמעט מלאות הודות לשיטת החסות הקונסולרית. חסות זרה זו נתמכה בידי הארגונים הבינלאומיים היהודיים. בוועידת מדריד שנערכה בשנת 1880 פעלו ראשי הארגונים במישרין אצל ממשלותיהם לשם המשך קיומה של השיטה ולהסדרתה החוקית של החסות הדיפלומטית שהוענקה ליהודים. לשם כך הם ניהלו מסע שתדלנות מאומץ בקרב באי הוועידה, אך פעולתם לא הצליחה במלואה.
כך נוצר קשר כפול למען יהודי מרוקו: בין הארגונים היהודיים הבינלאומיים לבין ממשלותיהם, ובין הארגונים היהודיים וממשלותיהם לבין יהודים ממרוקו שנהנו מן החסות. הודות לקשריהם אלה תפסו בהדרגה חברי אליטה זאת, שהיו לרוב סוחרים אמידים, עמדות השפעה מכריעות בקהילותיהם, ובמיוחד באותן קהילות שבערי החוף שהנהנים מן החסות ישבו בהן. המנהיגות המסורתית נאלצה להתאים את עצמה לתנאים החדשים שהתפתחו בקהילות, או שהושתקה למעשה בידי אלה שיצרו קשרים עם הנציגים האירופים ובעלי האינטרסים הזרים. תהליך זה גרם לשינויים במבנה הארגוני של מספר קהילות, ולעתים יצאה המנהיגות המסורתית נגד תמורות אלה. במהלך המחצית השנייה של המאה ה־19 ובעיקר לקראת סוף המאה הוקמו באופן פורמלי ועדי קהילה, שכונו בשם הספרדי חונטה (Junta) או העברי מעמד, בקהילות של ערי חוף שונות כגון טנג׳יר," תיטואן, מוגדור וקזבלנקה, והוסדר עניין בתי הדין הרבניים. לצד מוסדות קהילתיים אלה התחילו לפעול סניפים של כי״ח ושל אגודת אחים שפעלו לא רק למען בעלי החסות הזרה אלא גם השפיעו על חיי הקהילות, ושימשו צינורות להחדרת השפעת המעצמות הזרות. כמו כן קמו בתחילת המאה העשרים אגודות של בוגרי בתי הספר של כי״ח בקהילות שונות.
כל התחומים שהיו בעבר בשליטתה המוחלטת של המנהיגות המסורתית הושפעו מכך; המדובר בחינוך הקהילתי, בהכנסות ובהוצאות של הקהילה, בחברות הוולונטריות, בארגון הצדקה ובחברות סעד אחרות, וגם בדימויים העצמיים של הקיום היהודי בגולה, שהבליטו יותר ויותר את האנומליות שבו. כידוע, מנהיגות מסורתית זאת היתה מורכבת מאוליגרכיה רבנית ומאוליגרכיה מסחרית.