נוהג בחכמה-רבי יוסף בן נאיים זצ"ל- מנהגים

נוהג בחכמה

יד.מגהג המנחמין בשבת,ראיתי בס׳ נהר מצרים, למוהר״א בן שמעון זצ״ל, ח״א, הל׳ אבילות, סי׳ קמ, שדיבר על מנהג מחז״ק פאם יע״א, וז״ל: דבעוב״י פאם המעטירה ששם עלו מגורשי קאשטילייא זיע״א, ראיתי מנהג יפה ג״כ, שכל בהכ״נ אחר גמר תפילתם, הולכים לבית האבל ועומדים בחצר נוכח בית האבלים, ואינם נכנסים בבית ולא יושבים, רק כולם עומדים ואומרים שבת תנחמכם והולכים להם, עכ״ל. וכן אנחנו עושים עד היום הזה, ויושבים עוד מעט ולומדים שם הנפטר או הנפטרת באלפא ביתא, ועוד קר״ע שט״ן באלפא ביתא. ואם נתבש״ם בר מינן איזה מו״ץ, מכריזים בכל בתי כנסיות שבעיר בהורמנא דבי דינא, שילכו כל הקהל לבית הרב, ולומדים שם הרב וקר״ע שט״ן באלפא ביתא ועושין השכבה והולכין. וזה מקרוב חדשו לומר אחר שם הנפטר באלפא ביתא, אומרים מזמור שיר ליום השבת, ה׳ מלך גאות לבש. ואמרו הטעם דאמירת שם הנפטר באלפא ביתא נראה כמו רושם אבילות בשבת, לכן אומרים מזמור של שבת ואחריו קדיש. ושמעתי באומרים לי משם ת״ח אחד, דהטעם דאומרים מז׳ שיר ליום השבת. דכשאומרין שם הנפטר באלפא ביתא אין אומרים מז׳ שלם — דכל אלפא ביתא היא מז׳ שלם, ואין לומר קדיש אלא על מזמור שלם. לכן אומרים מז׳ של שבת, כדי לומר מז׳ שלם ועליו אומרים קדיש. וראיתי במחב״ר, סי׳ רפז אות ד, וז״ל: יש מקומות שבשבת האבלים יושבים במקום מיוחד, וחשובי הקהל מבקרים אותם שהולכים אצלם ויושבים מעט פמליות פמליות, ויש סמך למנהג מדברי רבותינו באגדה, הביאה הרמב״ן ז״ל, בתורת האדם, דף עא עמוד ג (דפוס ויניצאה ש׳ שנ״ה), עיי״ש; ובנמוקי יוסף, פ׳ המוכר פירות; והרדב״ז, בתשובות הנדפסות סי׳ תרס״ב, יצא לישע למחזיק ולמעוז לו, עיי״ ש ודו״ק ואין להאריך, עכ״ל [וראה בשו״ע יו״ ד, סימן שצג, ד, מ״ע],

טו. מנהג במערב בשבת של אבילות, כל הקרובים מביאים סעודת שבת לבית האבל וסועדים שם ביום השבת ומנחמים את האבל. וטעם מנהג זה, שיש אבלים עניים שבשבוע זה בטלים ממלאכה, ולא יש בידם במה לעשות סעודת שבת. וכדי שלא יתבזו ויוסיפו צער ויגון על יגונם דאבילות, לכן מביאים סעודה גדולה כדי שיאכלו האבלים בשופע, וישאר להם במה לסעוד במוצאי שבת וביום ראשון, והוא מנהג נכון, ומזה נתפשט המנהג שעושים כן גם לאבילים עשירים. ועושים כן גם בשבת ראשון של חתונה, ושולחים הסעודה ביום שישי בלי בישול ובעלי החתונה מבשלים אותה. והכל עושים בשביל חתנים שאין ידם משגת ועושים לחתנים עשירים גם בן. ועי״ז לא נשאר בושה לעניים, דכשרואים עושים גם לעשירים כן.

טז. מנהג כשחוזרים מן הקבורה, תולשים עשבים ומשליכים לאחוריהם ואומרים ויציצו מעיר כעשב הארץ. ועיין מרן ביו״ד, סי׳ שעו סעיח ד, שכ׳ שתולשין עשבים ומשליכין אחר גיום. ועיין באה״ט, ס״ק ד, שב׳ שאומרים פסוק זכור כי עפר אנחנו [ראה להלן ערך פסח, ה, נימוק למנהג זה, מ״ע].

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 155 מנויים נוספים

מאי 2017
א ב ג ד ה ו ש
 123456
78910111213
14151617181920
21222324252627
28293031  
רשימת הנושאים באתר