ארכיון יומי: 13 בספטמבר 2019


משה מונטיפיורי ויהודי מרוקו-אליעזר בשן-בן צבי תשס"ט

המלצות של הממשל הבריטי

ב־12 בנובמבר כתב מונטיפיורי ביומנו שהלך למשרד החוץ כדי לקבל את מכתבי ההמלצה לקראת נסיעתו למרוקו, ונועד עם ראש העיר ועם כמה נכבדים שהתעניינו בשליחותו. ובאותו היום, ב־12 בנובמבר 1863, הודיע שר החוץ לדרומונד האי שמונטיפיורי מסר לו שהוא עומד לצאת דרך מדריד למען שני היהודים האסורים באשמת סיוע לרצח האזרח הספרדי בסאפי. בפרשה הזאת כבר הוצאו להורג שני יהודים. השר מורה להעניק לו כל סיוע כדי שמשימתו תצליח. ואם יבקש מונטיפיורי לבקר במקומות אחרים בשטחה של מרוקו כדי לשפר את מצב היהודים שם, על דרומונד האי לצייד אותו במכתבים של הקונסוליה שמופנים לממשל המאורי באותם המקומות

תעודה מספר 44:

F.O. Nov[ember] 12 1863

FO 99/116 Draft

Sir J. D. Flay Separate

Sir,

Sir Moses Montefiore having informed me that he is about to proceed to Morocco through Madrid in the hope of being of service to the two Jews now imprisoned on a charge of being concerned in the murder of a Spanish subject at Saffi on account of which two other Jews have already been executed, I have to instruct you to afford to him all such assistance as you can with propriety in carrying out his object, and if he should desire to visit other places in the Moorish dominions in the hope of improving the condition of the Jews residing there you will furnish him with letters to Her Mfajesty’s] Consular officers, & as far as may be to the Moorish authorities at such places.

12 בנובמבר 1863 – שני אסירים שוחררו

ב־12 בנובמבר 1863 כתב דרומונד האי לקונסול ספרד מכתב מפורט בקשר לפרשה זו, והנימה בו פייסנית. ואלה עיקרי הדברים:

ידוע שאין שגריר ספרד במרוקו קשור לפרשה, והספרדים לא ידעו מראש על המשפט שנערך לנאשמים היהודים על ידי ממשל הסלטאן. הוא ביקש ממנו לשפר את היחס לשני האסירים. הוזיר ברגאש הודיע להאי שאין הממשל של ספרד נוטה להפסיק את ההתנכלויות ליהודים. דרומונד האי ביקש מברגאש שיסירו את הכבלים מן האסירים היהודים ויתנהגו אליהם יותר בהגינות. נאמר גם להאי ששני האסירים היהודים יוגלו לתיטואן. סגן הקונסול של בריטניה בתיטואן דיווח לדרומונד האי כשפינתה ספרד את תיטואן, הבטיח המושל המאורי לקונסולים שבעתיד לא ייענשו היהודים בעונשים גופניים. לבסוף שוחררו שני האסירים היהודים אזואלוס ובן עטר לפי הוראתו של קונסול ספרד .

ב־13 בנובמבר 1863 נכתב בנושא מאמר מערכת ב־JC בכותרת: The Mission‘

’to Morocco. במאמר הועלו נימוקים לחיוניות שליחותו של מונטיפיורי למרוקו כדי לשחרר את האסורים המעונים. המערכת המליצה שאחינו בני ישראל יתפללו לשלומו ולהצלחת שליחותו.

תפילות בבתי הכנסת להצלחת שליחותו של מונטיפיורי במרוקו

ואכן, בשבת ב־14 בנובמבר ביקר מונטיפיורי בבתי הכנסת Duke’S – Bevis Marks Place ובבית הכנסת של האשכנזים שבלונדון, והרב הראשי אדלר והרב ברנט אברהמס, ראש בית המדרש לרבנים בלונדון, ניסחו תפילות מיוחדות וברכות להצלחת שליחותו ולשובו בשלום.

נוסחאות התפילות השונות

תפילת הספרדים בבית הכנסת Bevis Marks

אב הרחמן, מכל היצורים את האדם בחרת, ואת זרע ישרון מכל העמים הבדלת, חקים ומשפטים אותם צוית, ומבחר תבל להם לנחלה נתת, ואף כאשר על חטאתם ועל פשעיהם עליהם קצפת ובכל קצות הארץ אותם הגלית, גם אז לא עזבתם ולא געלתם, ובכל דור ודור העמדת להם נדיבים ושועים ותט להם מסד לפני מלכי הגויים למען ועמדו לימין עמף ונחלתך.

ועתה ה׳ השקיפה נא ממעון קדשך מן השמים וברך את השר משה מונטיפיורי אשר זה ימים כבירים התנדב לשום נפשו בכפו לבוא לפני מלכים ואדירים למען דבר טוב על עמו, וכעת הערב את לבו ללכת אל ארץ מרחקים ולהוציא לאור משפט אביונים.

צור ישראל וגואלו, כאשר עד הנה גנות עליו כן מעתה ועד עולם היה עמו, פצה אותו והצילהו מכל צרה ומצוקה ומכל מחלה ונגע והגיעהו לשלום אל מחוז מפצו. תן חנו בעיני השרים והרוזנים, הדריכהו בדרףך הנכונה להועיל, ואתה ה׳ תגמר בעדו והשיבהו לונה שאנן בהשקט ובטחה יבלה ימיו בטוב ושנותיו בנעימים, ויזכה לעמד על משמרת הקדש עד עת ביאת גואל במהרה בימינו, אמן.- המגיד כ"א כסלו תרכ"ד-2 בדצמבר 1863

תפילת האשכנזים

רועה ישראל, אתה הודעתנו על ידי נביאיך כי אבינו אתה, באהבתך ובחמלתך תשאנו ותטלנו כל ימי עולם. אתה קשרת לבות בני ישראל להיות אגודה אחת וציוית להם לפתח חרצבות רשע ולשלח רצוצים חפשי. בכל דור ודור שלחת להם מושיעים אשר הלבישו צדקה כשריון ויעטו כמעיל קנאה. בך בטחו ולא בשו לעמד בפרץ מעד העם נגד הקמים עליהם ולהתפלל ולהתחנן בעדם.

גם הלום נשיא אלקים בתוכנו השר משה מונטיפיורי, זה פעמים .רבות שם נפשו בכפו ויצא אל אחיו וירא בסבלותם לגֹל מעליהם חופת חורפיך ולהוציא לאמת משפטם.

גם עתה נדב לבו לשום לדרך פעמיו ולארץ מורוקו להמליץ בעד אחינו האמללים אסירי עני וברזל לבוא לעזר הנאנחים ונאנקים על לא חמס בכפם להוציא ממסגר אסיר ומבית כלא יושבי חשך.

שלח נא מלאכיך לפניו ולפני כל הנלוים אליו לשמרם בדרך אשר ילכו להביאם אל מחוז חפצם. אל ימעטו לפניך כל התלאות אשר ענה בדרך כוחו בימי זקנה ושיבה. זכור עינו הפתוחה ואזנו הקשבת וידו הפרושה אל העשוק ואל הרצוץ, לא תאנה להם רעה צאתם ובואם יברך.

אל הרחמים, אשר לב מלכים בפלגי מים תטנו, הופע חסדך עליו בהתיצבו לפני נסיכים היה עם פיהו גם הפעם בהוכיחו למישור את ענוי הארץ ולהוציא לאור משפט דלים. אוהבי רע יאחזמו רעד. יעלזו כל תמימי לב.

השיבה לנו ששון ישעך ורוח נדיבה ותתמך ארצנו ונספר בציון שמך ותהלתך בירושלים אמן.

משה מונטיפיורי ויהודי מרוקו-אליעזר בשן-בן צבי תשס"ט-עמ'64

שירה ופיוט ביהדות מרוקו-רבי דוד בוזגלו

בד בבד עם לימודיו התורניים הוא למד באופן שיטתי את מסורת הפיוטים של מראכש, ועם צאתה לאור של האנתולוגיה שיר ידידות (1921), שגובשה ונערכה במוגאדור, היה לחסיד נלהב של השיטה המוסיקלית שהיא בנויה עליה. הוא למד את קורפוס הפיוטים על בוריו אצל האחראי על הוצאת האנתולוגיה במראכש, ר׳ חיים עטאר, שהיה ידוע כפייטן מומחה ובעל ידע רב במסורות הפיוטים של מראכש ומוגאדור. לימים, הודות לביצועיו הנמשכים והמרשימים של מסורת זו ולהכשרתו של דורות של פייטנים לאורה הפכה מסורת שיר ידידות למסורת הפיוטים העיקרית ואף הבלבדית של יהודי מרוקו, והחליפה בקרב יוצאי כל הקהילות כמעט את המסורות השונות והמגוונות שהיו קיימות בהן במשך מאות שנים. בגלל ביצועיו המקצועיים והידע המוסיקלי הרב שרכש הן במסורות היהודיות והן במסורות המוסלמיות של המוסיקה האנדלוסית־המרוקנית הפך רד״ב חיש מהר בקזבלנקה לפייטן ראשי ולמנהיג חבורת פיוטים פופולרי ביותר. עצמת קולו ואמנותו עשאוהו גם חזן מבוקש, שאת שירותיו שכרו בעלי שמחה ובתי כנסת בקזבלנקה ובקהילות אחרות לניהול התפילות של שבתות שמחה משפחתיות ולהשמעת חזנותו ופייטנותו.

הערת המחבר: רד״ב ערך במשך שנים רבות בבתי כנסת שונים בקזבלנקה מעין ״עונג שבת״ כזה בשבתות שלא נהגו לקום בהן לבקשות, כנראה בלחצם של חובבי הפיוטים. לפגישות אלה, שנקראו קוראי עונג ונערכו בין מנחה לערבית לרוב בבית הכנסת של יוצאי לאראש שבצפון מרוקו (״צלאת לעראייסיין״), נהרו חובבי שירה רבים מכל בתי הכנסת של העיר. רד״ב ביצע אז בעיקר משיריו ומשירים קיימים שהרכיב על סדרות מסודרות של המוסיקה האנדלוסית־ המרוקנית. פרטים אלה שמעתי מפיו של הפייטן נסים שושן מקרית שמונה, מתלמידיו המובהקים של רד״ב, ומפיהם של מסרנים נוספים.

 בשנות השלושים והארבעים הוא אף היה זמר מבוקש שחבורת נגנים בראשותו של שלמה אסוירי (אבן־חיים) ליוותה את ביצועיו בקזבלנקה ובקהילות הגדולות. רד״ב השלים את פעילותו הפייטנית בקזבלנקה בהקמת מקהלות של ילדים ונערים שלמדו במוסד החינוכי ״אם הבנים״. הילדים והנערים ליוו אותו לפעמים בביצוע הפיוטים. כן באו חובבי פיוטים רבים להסתופף בצלו של הפייטן המהולל, קמו אתו בהתמדה לשירת הבקשות בלילות השבת שבין שבת בראשית לשבת זכור ובאו לשמוע את ביצועי הפיוטים שלו אחרי תפילת מנחה של שבת בבתי כנסת שונים של קזבלנקה בחודשי האביב והקיץ. רד״ב המשיך בפעילות פייטנית אינטנסיבית זאת בקזבלנקה וביתר הקהילות הגדולות גם לאחר שאיבד את מאור עיניו בשנת 1949 כתוצאה מסיבוכים של מחלות שונות. עיוורונו, שאילץ אותו לוותר על הוראתו ועל הופעותיו כזמר, הניעו להתעסק באופן בלבדי בחזנות ובפייטנות. אז גם ביקשו פרחי פייטנים לשהות במחיצתו וללמוד מפיו את מסורת הפיוטים על בוריה ואת סודות המוסיקה האנדלוסית־המרוקנית ומקצביה. בשנות החמישים למדו אצלו רבים מן הפייטנים המובילים היום בארץ, כמו ר׳ יצחק רווח, נסים שושן וחיים לוק. עיסוקו זה הפך עקב מגבלותיו הפיזיות למקור פרנסתו היחיד, והוא השקיע בו את שארית כוחותיו הגופניים והנפשיים על אף כל המכאובים והייסורים שהיו כרוכים בדבר. באחד הטקסטים האוטוביוגרפיים הבודדים שלו הוא העלה את הפרדוקס הכרוך בעיסוקו זה, שמהותו לשמח ולבדר את קהל השומעים והמתפללים שעה שהפייטן עצמו סובל ממכאוביו הנמשכים והקשים. אין הוא מצליח להתעלות עליהם ולשלוט בהם אלא הודות לחובת עינוג שבת, המצווה עליו לשמוח הוא עצמו כדי שישמח אחרים ומשכיחה ממנו עקב כך את יגונו ואת סבלו.

פעילות פייטנית זאת היא כנראה שהניעה את רד״ב לחבר פיוטים רבים עוד במרוקו על פי מנגינות של שירים ערביים עממיים בני תקופתו, מרוקניים ומצריים במיוחד, שהופצו החל משנות השלושים ברדיו, בקולנוע ובתקליטים. גם אם אין אפשרות לתארך כיום את רוב הפיוטים שכתב במרוקו, יש להניח שרד״ב התחיל בכתיבת שיריו כבר בשנות השלושים. במרוקו הוא כתב בעיקר שירי גלות וגאולה וכן שירי מוסר וקריאה לחזרה בתשובה, נושאים העומדים במרכז שירת הפיוטים והבקשות הכללית. כל עוד היה במרוקו הוא הקדיש רק לעתים רחוקות שירים לאירועים אקטואליים, כגון שתי הקינות, האחת בעברית והשנייה בערבית יהודית, שקונן על קרבנות רעידת האדמה של אגאדיר בפברואר.1960 גם במלחמת העצמאות ולאחריה הוא הקדיש פיוטים אחדים לגודל הניצחון והתקומה ולקריאה לשלום בין עם ישראל לשכניו.

הערת המחבר: רד״ב חיבר את הפיוט על פי הלחן של השיר הידוע ממלחמת העצמאות ״באב אל־ואד״ שכתב חיים גורי וששרה יפה ירקוני. השיר היה ידוע במרוקו כמו שירים ישראליים רבים נוספים. מפיו של הפייטן צבי תורג׳מן (כיום בירושלים) למדתי, שהוא שלימד את המנגינה לרד״ב לאחר שהוא עצמו התוודע לה בשנת 1952 בארץ, שבה שהה תקופה קצרה לשם השתלמות בהוראת העברית.

רד״ב כתב עשרות רבות – אולי אפילו מאות – של פיוטים בעברית, בערבית יהודית ובשתי הלשונות גם יחד מסוג ה״מטרוז״ במרוקו ולאחר מכן בישראל. אף על פי כן לא ראה את עצמו כמשורר, ומעולם לא שעה להפצרות תלמידיו וידידיו לפרסם את שיריו או לכנס אותם. הוא גם לא חתם מעולם את חתימת שמו בכל צורה של אקרוסטיכון בגוף שיריו, והוא מן המשוררים העבריים הבודדים בכל תולדות השירה העברית במרוקו בפרט ובצפון־אפריקה בכלל בחמש מאות השנים האחרונות שנהגו כך ביצירי רוחם בשירה.

מה הסיבות לכך? תלמידיו וחסידיו מעלים בנדון את ענוותנותו הרבה. גם הוא רמז על כך באחד ממכתביו הבודדים ששרדו, שבו הרחיק לכת ושלל כל ערך מתמיד מיצירי רוחו.

הערת המחבר: ״מעולם לא האמנתי בכל ילדי רוחי ורחשי לבי בתור דברים העומדים בפני הביקורת והראויים להתפרסם בדפוס. על כן חשבתים תמיד לדברים שבעל פה שרק התבה קולטתם, ועל כן נותן אני ליד השכחה לגעת בהם מבלי שאדאג לזה ולא כלום״, כתב רד״ב בשנת תשי״א. ראה שד״ה, עמ׳ 404.

 אם כך, מדוע כתב כל כך הרבה שירים, כמאה וחמישים לפחות? התשובה לכך נעוצה כנראה בעובדה שרד״ב ייחס חשיבות בעיקר להיבטים הפייטניים והמוסיקליים של מומחיותו עם דגש מיוחד על ביצועיו הקוליים האמנותיים, וראה משום כך בשיריו העבריים והערביים־היהודיים כאחד נשאים מילוליים בלבד של המלודיות והמנגינות החדשות והישנות, שהוא החליט לאמצן או לנצלן למטרות פייטניות. בלא תמליליו המקוריים לא יכול היה לבצע את המנגינות הקליטות של השירים החדשים בהקשרים הליטורגיים והפארה־ליטורגיים שבהם הוא שר אותם. זו גם, כנראה, הסיבה לעובדה, שכל עוד ישב במרוקו הוא העדיף להרכיב את רוב שיריו על מנגינות של ״להיטים״ חדשים, מצריים, תוניסאיים או מרוקניים שמשכו את אוזני המאזינים לשירתו ולפיוטיו, והזניח את המנגינות הישנות של אלפי הפיוטים העבריים ששרו במשך דורות בקהילות היהודיות במרוקו.

אולם כשם שסירב לכנס את שיריו ולפרסמם כך סירב בעקשנות להתיר הקלטה של ביצועיו הקוליים ושל שירתו. נראה כי חשש שהטקסטים שלו ישובשו בפיהם של פייטנים הדיוטות, וגם ביקש למנוע אולי את תפוצת זמרתו שמא יתמעטו ההזמנות שקיבל, שהרי קולו וביצועיו היו כל פרנסתו. הדבר מתמיה עוד יותר כשלומדים, שעל פי עדויות רבות הוא נהג להפריש כמחצית מהכנסותיו למתן צדקה בסתר לעניים ולתמיכה קבועה בפייטנים זקנים שאיבדו את מקור פרנסתם. רק הודות לעקשנותם של אחדים ובזכות קרבתם הרבה של כמה מחסידיו ותלמידיו נותרו בידינו הקלטות בלתי מקצועיות מעטות. גם על פי מסמכים קוליים אלה ניתן להתרשם מעצמת קולו ומאמנותו המיוחדת בביצוע הפיוטים ובלימודם לתלמידיו. עקב עיסוקו זה בפייטנות בלבד היה רד״ב בין הבודדים בתרבות יהודי מרוקו שהתפרנסו בכבוד ממקצוע זה, שכן לגבי כל היתר הפייסנות הייתה רק עיסוק נוסף, שלא שימש להם כמקור פרנסה עיקרי.

הערת המחבר: בשנת 1957 הצליח פרופ׳ חיים זעפרני להקליט את רד״ב שעות רבות בביצועי פיוטים וקטעי תפילה. מהקלטות אלה הוכן תקליט אריך נגן בבית התפוצות בשנת 1984, והוא הוצא לאחרונה גם בצורה של תקליטור. השווה שיטרית, שירת רד״ב. הפייטן הדגול ביצע גם כמה מפיוטיו וקטעי חזנות בתכנית היהודית השבועית של רדיו מרוקו, ששודרה בשנות החמישים לפני תום הפרטוקטורט וגם לאחר שמרוקו קיבלה את עצמאותה. תכניות אלה הוקלטו על גבי תקליטים; חלק מהם נמצאים בידי ח׳ זעפרני, ורובם אבדו כנראה. מלבד ואת הקליטו תלמידיו של רד״ב את מורם אם באישורו ואם בהיחבא, וניתן למצוא אצלם עד היום הקלטות שונות של ביצועיו, אך לרוב לא ברמה מקצועית סבירה.

שירה ופיוט ביהדות מרוקו-רבי דוד בוזגלו-עמוד 324

דניאל ביטון בר אלי -מי אתה המעפיל הצפון אפריקאי?- עבודת גמר מחקרית לקבלת התואר "מוסמך האוניברסיטה"- רעיון 'החלוץ האחיד ו'תוכנית המיליון

ארגונים ללימוד השפה העברית בתוניס. מזכירות תנועת הצופים קיבלה כמות גדולה של ספרי היסטוריה ציונית, שירי ביאליק, וביקשה גם את ספריהם של גורדון והרב פישמן בצרפתית ומפה של פלסטין. חבר בתנועת 'יושבת ציון' בעיר בג'ה, פנה גם הוא לקבל ספרים בהיסטוריה ציונית וארץ ישראל. בראיון עם מרדכי כהן, מתנועת 'תורה ועבודה' ש"הבסיס לפעילות התנועה היה קבוצת 'דורשי גאולה ישראל')'דג"ל'  שצמחה עם תנועת הנוער של בני עקיבא". כהן אישר קבלת ספרים רבים שחלקם היו בעברית, אנגלית וערבית. עם זאת, ציין שהפדרציה הציונית בתוניס ]…[ "לא מצאה עד היום מעון אשר בו יתאסף כל הנוער ותתקיים ספרייה בשמה". הכותב היה בדעה שהקמת ספרייה מרכזית תהיה מקור משיכה לנוער. הוא ביקש שהסוכנות היהודית תמשיך לשלוח ספרים כדי להפיצם ברחבי תוניס. הוא זיהה גם את המחסור במורים ומדריכים לעברית בתוניס כבעיה המרכזית בכל הקשור ללימוד השפה העברית.

ארגונים ללימוד השפה העברית באלג'יר. חברי תנועת 'צעירי ציון' מההכשרה בריווט, אלג'יר, ביקשו מ'הקיבוץ המאוחד' לשלוח חומרי חינוך ועיתונים שיצאו לאור על ידי הסתדרות העובדים כדי להכין צעירים לחיי הקיבוץ. התנועה אישרה למזכירות 'הקיבוץ המאוחד' את קבלת הספרים בעברית. התכתבויות מהמגרב ביטאו ניסיונות של ארגונים וולונטריים ושל יחידים ממרוקו, תוניס, אלג'יר ולוב לשמר את הקשר עם היישוב כדי לקדם את לימוד השפה העברית ותרבותה בארצותיהם. ההתכתבויות נמשכו מספר שנים ולנמענים נאמר שהתשלום עבור הספרים יבוצע כאשר תוסדר ההעברה הכספית. הנכונות לשלם עבור חומרי הלימוד לא הרתיעה את הפונים שביקשו להתבשם באורה של העברית. ריבוי הפניות התקבל בהסתייגות מנהלי המחלקות בסוכנות היהודית והתנועות הפוליטיות בפלשתינה א"י והצורך בריכוז הפניות ניכר בתשובות גופים אלה. ניתן להניח, שהמגמה – הייתה לא לאבד שליטה במרחב העצום של המגרב. אספקת חומרי הסברה על הציונית וחומרים ללימוד עברית היו בין מטרותיה של התנועה הציונית. אלא שהיקף הבקשות הספורדיות של יחידים ושל ארגונים וולונטריים עמדו בדרכה של הסוכנות היהודית. שפת המכתבים הייתה מליצית ובעיני הקורא הייתה עשויה להישמע כחנופה. הייתה זו שפת המקרא ושפת חז"ל העברית היחידה המדוברת – בקהילות המגרב. מפליא שהפעילים הכירו שמות של ספרים בציונות ועורכי מילונים בעברית צרפתית- – עברית בעוד שהיו בין פקידי הסוכנות שהתקשו בקריאת כתב רש"י.

מאבקה של הסוכנות היהודית להשליט את חסותה על פעילות ספורדית של יחידים וארגונים וולונטריים במגרב היה ניסיון לרכז את הפעילות הציונית במסגרת אחת. הדרישה לרכז את הפעילות הציונית במרוקו עלתה, כאמור, בשיחה של חיים ברלס עם יוסף לוי בקונגרס הציוני בלונדון. יעידו על כך הגופים הוולונטריים שניסו לשמר את עצמאות הקהילות היהודיות בערים הגדולות במרוקו ולא נתמכו על ידי הסוכנות היהודית שניסתה להרחיב את שליטתה על פעילות זו במגרב. ניתן לשער, שהגיבוי שאגודת 'שארל נטר' בקזבלנקה קיבלה מהסוכנות היהודית ו'ברית עברית עולמית' הייתה טקטיקה שהסוכנות היהודית נקטה כדי לא לבזר את קשריה וכוחה ברחבי מרוקו ונועדה לחזק את שליטתה על הארגונים הוולונטריים שפעלו שם.

חנה אברהמי, חברת הגרעין הצפון אפריקאי לבית אורן, ציינה שהשליחים הארץ ישראליים בשליחותם הראשונה והשנייה לא פעלו בחלל ריק. פעילותם הייתה אמנם בהיקף מצומצם, אך סיפקה תשתית לפיתוח תנועת 'החלוץ ההסתדרותי האחיד' שמטרתה הייתה ]…[ "חיסול הגולה בצפון אפריקה".  נוספה לה הפעילות החינוכית של השליחים ומודל ההכשרה החלוצית, סמי חקלאית, – הצפון אפריקאי. הקהילה היהודית בארצות אלה תמכה בפעילות הציונית הזו והעמידה לה משאבים שסייעו להכין את הרקע לעלייה במהלך מלחמת העולם השנייה ולטובת מפעל ההעפלה מארצות המגרב אחרי המלחמה.

מדיניות העלייה כלפי יהדות המגרב המשיכה להעדיף פליטים יהודים מאירופה ופליטים יהודים אירופאים ששהו במגרב על פני יהודים ממרוקו, אלג'יר, תוניס ולוב. ולמרות זאת הצליחו השליחים לשכנע את המוסד לעלייה ב' לספק שלוש ספינות כדי להעלות יהודים מצפון אפריקה.

דניאל ביטון בר אלי -מי אתה המעפיל הצפון אפריקאי?– עבודת גמר מחקרית לקבלת התואר "מוסמך האוניברסיטה"– רעיון 'החלוץ האחיד ו'תוכנית המיליון

Recent Posts


הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 219 מנויים נוספים
ספטמבר 2019
א ב ג ד ה ו ש
1234567
891011121314
15161718192021
22232425262728
2930  

רשימת הנושאים באתר