סיפור שכתבתי לכבוד דודי אהרון חזיזה שנפטר לפני שבועיים – סולי עזרן

סיפור שכתבתי לכבוד דודי אהרון חזיזה שנפטר לפני שבועיים
סולי עזרן

סאפי מרוקו 1835 

שלום לך דוד אהרון, הדוד הנבחר. 

הבוקר עדיין קריר, אנחנו אחרי ההצפה של כל העיר, כי הנחל שאעבה Cha’aba  עלה על גדותיו. הרבה אנשים טבעו ונלקחו בשיטפונות לשפך הים. רבי דוד חזיזה ישב בפתח דוכן לממכר רקמות ללבוש מרוקאי, לעשיית גלביות וקפטנים ברחבה Rh’ba , בשער הבאב שאעבה Bab Ch’aba לרגלי טאן זריפט Tan Zrif’t , שכונת משפחות יהודיות אמידות . 

היום כולו תפילה כי הצליח להציל את בנו שלמה וביתו מסעודה שנולדו לו עם רעייתו רמו לבית ואעקנין  Oiknine. אלו בני זקונים, כי היו נישואיה השניים בגיל 38 כשדוד היה בן 40 לחייו. רמו גרושה מבעלה הראשון כי לא יכולה להוליד איתו. דוד בעלה השני רק עתה הגיע מצפון מערב מרוקו בעוזבו את עירו נדרומה   Nedroma באזור אוג'דה Oujda על גבול אלג'יריה הצרפתית.  

כל בני חזיזה, מקורם, מן העיר הזאת בחבל דבדוב DEBDOUB ובגלל המריבות לאורך הגבול בין מרוקו לאלג'יריה הוא נאלץ לעקור דרומה יותר ומצא מחסה בסאפי אצל משפחת ואעקנין. שם הכיר את רעייתו לעתיד בשם רמו ואעקנין.  

דוד רכש לו בית בבניה פורטוגזית עתיקה לאורך החומה שמגנה על העיר ברחוב המים (דרב אל מא) שם נולד שלמה 1875 ואחותו מסעודה 1877. מסעודה נישאה מאוחר יותר לשמעון אמזלג Amzalag . 

מאיר דהן היה בעל אטליז מוכר בעיר כי בנעוריו עבד עם אביו יצחק דהן בממכר בשר. בין הלקוחות הייתה עלמה  קטנה שבאה לקחת בשר עבור הוריה, אישה יפת תואר עם עיניים כחולות, שיער בלונדיני וצבע עור לבן ! יופייה הפנט אותו והחיזורים התגלגלו עד שאביה שמעון אמזלג פנה אליו לפשר הדבר. היו דברים בין יצחק דהן ושמעון אמזלג וקבעו שהנישואין יהיו. וכך מאיר דהן ופריחה אמזלג נישאו בהוד והדר בבית אמזלג בטאן זריפט. לזוג נולדו 8 ילדים והם, סבתי חנה חזיזה לבית דהן, חביב דהן, יצחק דהן, שמחה אמזלג לבית דהן שנקראת לאלא LALA, שמעון דהן, מסעודה ברששת לבית דהן, מזל אמזלג לבית דהן, חביבה סרויה לבית דהן. 

שלמה חזיזה היה מבאי הבית של מאיר דהן עד שכמעט אימצו אותו, יום אחד הוא התבקש לבחור אחת מחמשת בנותיו, לכן החליט לקחת זאת שמתקרבת יותר לגילו. חנה הייתה הכי שקטה ומלאה תבונה מכולן, כבר היה קשר רגשי בין שני הנאהבים. הנישואין נחוגו בבית מאיר דהן גם בטאן זריפט בבית אימה פריחה. הבית איפה נולדו כבר כמה דורות. היכרתי הבית הזה, היה מבנה דו-קומתי עם פטיו פנימי ענק עם מלא חדרים מסביב לו ובמרכז מזרקה מזליז ZELIJE. זה היה בפתח באב שאעבה מול רחוב המים איפה עברו לגור חנה ובעלה הטרי שלמה חזיזה בבית הוריו. לימים, עברו שוב לגור בדריבה שם נולדו להם כל הילדים.

יעקב סרויה נולד ב 1902 לאהרון ומאמו סרויה שעסק בממכר סוכר בסיטונאות. הם עסקו עם קרובי משפחתנו, משפחת אמזלג הידועה בעיר שהחזיקה בלעדיות את הפצת הסוכר והתה בכל חבל העבדא ABDA' של סאפי. לכן ההיכרות הייתה קרובה ובכך נוצר קשר בין יעקב וחביבה דהן.  

יעקב המשיך לסחור בסוכר ולאחר מכן התבקש להחזיק את בית התמחוי היהודי בעיר La Soupe Populaire  מקום שהבטיח ארוחה חמה לכל היהודים העניים. הוא גם טיפל בהחזקת מלאי מזון שסופק לארוחות תלמידים בבית ספר אליאנס.  

איש נעים הליכות, שקט וצנוע שאהב כל הסובבים אותו. אם פגשת אותו, הוא ישאל אותך אם יש לך משהו לתקן, כמו שעון, רדיו ועוד…אפילו ישאל אותך אם השעון שלך מדויק כדי לאפס אותו !! תמיד אהבתי ללכת אליו ולעזור לו בהכנת כריכים לילדים שבאו בערב אחרי בית הספר לקבל לחמנייה וכוס משקה חם. עלי להגיד כי לרוב אלו הארוחות היחידות שזכו הילדים הללו. זכורני, שהיו המון ילדים מכל הגילים ורובם הכרתי מבית ספר אליאנס קארל נטר בסאפי. עוד אספר יום אחד על הרפתקאות שלי עם הדוד היקר הזה. ליעקב וחביבה נולדו בת בשם מדליין ובן בשם ארמונד סרויה.   

הרון! כך סבתא חנה הייתה קוראת לך, אתה הילד החמישי לבית משפחת חזיזה, קדמו לך דוד, משה, מרדכי ונולדת אחרי אימי סול, בתאריך 15/05/1923 בדריבה Driba’ בסאפי, הרחוב הקטן והצר ללא מוצא מאחורי דרב ליהוד Derb Lyhoud שבמדינה Medina . בית שנבנה בתקופת הפורטוגזים שכבשו העיר בשלהי המאה ה 15 ועדיין עומד על טילו עד לפני 50 שנה. 

חנה שזה עתה הולידה אהרון על ידי המיילדת (קאבלה) המשפחתית רחל רווח (רויחלא) שהיא גם קרובת משפחה שלה. האישה הקטנה וצנומה הייתה מיומנת בהבאת תינוקות לעולם, הלידה הייתה קלה כי הנולד היה קטן, שחרחר עם עיניים ירוקות. אביו שלמה שהיה חייט בקיסריה של בדים (קיסרית דל טואבט) Kisaria , אפילו לא היה במקום, ונודע לו על הלידה רק לאחר מעשה, כאשר רויחלא עברה דרכו לדרוש את שכר טרחתה. 

כך הרון/אהרון בא לעולם וגדל בצל האחים הגדולים כאשר מרדכי אחיו ובכורו לקח אותו תחת כנפיו. החיים היו מאוד קשים וכל ילד שהיה בגיל העמידה, היה חייב לצאת לעבודה כדי לתרום לקיום השבט שמנה מעל 10 נפשות הכולל את הסבות משני הצדדים. הסבא שלמה היה עני מאוד ולא עלה בידיו לקיים משפחתו. 

דוד חזיזה, הבכור שנולד ב 1907 קם והתחתן עם שמחה אסרף כשהייתה עדיין בת 15, בשנת 1934 ופתחו ביחד מין מזנון קטן תחת הקשתות ברח' ר'באט והגישו אוכל כשר ליהודי סאפי. אלו היו ימי צנע וכבר שמענו פעמי המלחמה הקריבה. 

הבן השני משה חזיזה שנולד ב 1910 בתחילת מלחמת העולם הראשונה אף הוא גדל והחליט להינשא עם קרובת משפחתנו בשם חנה לבית אמזלג, אף היא בגיל 15 בשנת 1940. אלו ימי מלחמת העולם השנייה ומשה עסק בחייטות ומצא עבודה אצל חייט צרפתי בפלאס דה רבאט. עדיין משפחות מתקשות להבטיח לעצמם מקורות הכנסה נאותה קל וחומר שהמלחמה הביאה עימה הרעב והמחסור בכל. למרות שדוד אמזלג, חמו, היה עשיר ולא עזר להם במחייה. 

שני האחים הגדולים לא ידעו קרוא וכתוב כי מעולם לא הלכו לב"ס. אולם למדו לקרוא בתורה אצל הרב של השכונה. ידעו מעט צרפתית מדוברת איתה, הצליחו להסתדר.   

הבן השלישי מרדושה, ככל שגדל לא הסכים ולא קיבל המצב כצורת חיים וכבר בילדותו החל להילחם על שיפור מצבו ומצב משפחתו. מרדכי חזיזה אכן נולד ב 1912 למד מכונאות וכבר בגיל 18 הוציא רישיון נהיגה, אך הוא רצה מאוד לנהוג על משאית, לכן ב 1930 הלך וסידר לעצמו תעודת לידה המראה שהוא נולד ב 1908 כלומר שהוא בן 22 שנה, שזה הגיל החובה כדי לקבל רישיון נהיגה למשאיות ורכב כבד. אז החל לעבוד כנהג בחברת הובלת מטענים בסאפי בשם בי-סי-טי. לקח העסק ברצינות שהעסיק אותו ימים כלילות וכל פעם רחוק יותר ומכניס יותר. בזכותו, המצב במשפחה החל להשתפר ודאג לכל הצרכים של האחים. את אחותו הצעירה סול, הוא פינק מעל ומעבר כי רצה כאילו לנקום בחיים דרכה. היא גם ידעה לנצל את חיי הנעורים בקרב צעירי העיר עד שנהייתה כוכבת הנוער בעיר. כמובן אחיה מרדכי היה מאחורי כל זה, ושומר עליה כתכשיט! תמיד אימי דיברה על אחיה מרדכי באהבה, רוך וחיבה מיוחדת, זאת הייתה אהבה לאין סוף ומלאה כבוד ואהדה עד שברון לב. 

השניים נשארו קשורים עד לאין קץ עד יום מותם. מרדכי נישא ב 1938 לסול לבית קנפו שנולדה ב 1921. נוצרה מין תחרות בין סול אחותו וסול אשתו כי לשניהן קראו כעת סול חזיזה ! המצב נרגע לאחר נישואי אחותו סול עם עזרן רפאל.

לאחר שהיה נהג מנוסה, תידרך את אחיו הצעיר אהרון באומנות הנהיגה ודחף אותו להוציא רישיון לרכב כבד. כאן, כבר רכש לעצמו המשאית הראשונה והתחיל לשגשג עד הקמת חברה תחבורה לעצמו. 

לאהרון היה קל יחסית להיכנס לשוק העבודה בזכות אחיו שהיה בעל ניסיון רב, ומקצוען בתחום המשאות. שני האחים החלו לחרוש את המדינה מצפון בטנג'ר Tanger ועד סידי איפני Sidi Ifni  בדרום הרחוק שהיה הגבול הדרומי של מרוקו בזמנו. כמובן, שדרכם עברה תמיד בסאפי וחובה היה לעצור אצל ההורים, האחים וגם אחותם סול. 

הם החליטו להכניס למקצוע גם אחיהם חיים שנולד ב 1926. כבר בגיל 16 הכניסו אותו כנהג משנה למרות שהיה עדיין צעיר. באמצע המלחמה לא הקפידו במיוחד, ועם נחיתת כוחות הברית כל נהג היה מבוקש. האמריקאים לקחו פיקוד על העיר עד שהחזירו אותה לצרפתים ובינתיים חיים רכש לעצמו ניסיון בכל סוגי משאיות ובניהם המאק Mack  האמריקאי. בגלל מקצועו שדרש ממנו מסירות גדולה לא היה לו זמן להינשא למרות כמה שידוכים עם טובי בנות העיר.                                                                                 

חיים זכה להיות נהג המשאית הגדולה ביותר במרוקו והתמחה בהובלת מכליות דלק של 52 טון לחברות תעופה במרוקו. מקצוע שעזר לו מאוד בעתידו בישראל. 

אהרון גויס מיד לשרות הצבא האמריקאי כנהג והוביל מטענים וציוד מלחמתי עבורם. התקדמות הצבא מערבה לכוון מדבר סהרה אילץ אותו להעדר והיה שב הביתה לעתים רחוקות עייף ומרוט. אך מעסיקיו עשו רווחים נאים בזכות היחסים הטובים שפיתח עם מדורגים בצבא.  

אחד המפקדים הביא אתו אופנוע דגם הארלי  דוידסון Harley Davidson  מסוג קטאויקי Katawiki  750 כ"ס, זה היה אופנוע ענק וחזק. לאחר הנחיתה בסאפי, האיש נקרא להתקדם עם הכוחות לכיוון צפון אפריקה כדי לפגוש את הצבא הגרמני של רומל Rohmel . הוא לא ידע מה לעשות עם הרכב המיוחד הזה כי מעטים יכלו לנוע אתו בגלל כובדו. היות וחיבב אהרון שעסק אתו, הציע לו לרכוש בסכום ממש זעום את האופנוע. העסקה נעשתה והרכב הפך לאטרקציה בעיר ושימש אותו כאשר היה מגיע מדי פעם הביתה. 

תמיד היה מסיע אותנו ועושים סיבוב בעיר לשמחתנו. היה מפנק כל הילדים בטיול רכיבה מזדמן לעיני הולכי רגל העומדים הצידה בפחד, מפאת הרעש האדיר שמתקרב אליהם. זכורני, בפעמים הרבות, בסיבובים המדהימים הללו שיום אחד לקח 8 ילדים ביחד רכובים צפוף מאחוריו ודהר בכל העיר לגאוותנו! הרכב הזה עשה עוד ימים יפים עד נישואיו למדליין כאשר היה מחנה אותו בחצרו של הדוד יעקב סרויה. באחד הימים, אחרי לידת הילדים, לא שימש אותו יותר ומי שירש את זה, זה גיסו ארמונד סרויה ששמר אותו עוד כמה שנים ואף המשיך לקחת אותנו לסיבוב המסורתי עד הגבעות שסובבו העיר או לאורך הים האטלנטי דרומית לעיר.

לאחר חיים, נולדה ב 1931 מדליין- מאמו על שם אמו של שלמה חזיזה. הילדה שגדלה והיתה יפיפיה שכל בחורי העיר חיזרו אחריה. למדה חייטות ועבדה אצל רפאל גיסה לעתיד. היא תמיד מצאה מחסה אצל אחותה סול שאף היא נישאה לרפאל עזרן עליהם נספר בפרק ניפרד כי אלו הם הוריי.

בהמשך לחנה היו שתי לידות נוספות, בן בשם ניסים שנפטר בגיל 7 ורחל שנפטרה בגיל 3 שנים.

היה גבר חתיך אחד, בשם מוריס כהן שחיזר אחרי מדליין והיה מאוד אלגנטי, ידע לכבוש את ליבה כי פינק אותה ואהב אותה לאין גבול. טוב ליבו נודע בקרב כל המשפחה, הוא ספר במקצועו, כבר היה לו עסק עובד והצרפתים בעיר אהבו להסתפר אצלו כי בנוסף לאומנותו ידע לדבר טוב לשונם.                      

לאחר שבמיוחד קיבל ברכת סול אחותה, נחוגו הנישואין בבית סבתא חנה חזיזה בטראב סיני TRAB SINI. אלו היו 7 ימי כלולות שכל המשפחות חזיזה-אמזלג-דהן-כהן-בן שבת שהגיעו מכל מרוקו. התזמורת מובלת על ידי בן דודה סמי אמזלג והרי הוא סמי אלמגריבי הידוע.        מאז ומאותו יום נקשר גורל שתי המשפחות עזרן רפאל וכהן מוריס לנצח, כי סול ומדליין לא נפרדו מעולם וכך גם הדורות הבאים. מוריס פינק כל האחיינים שלו כי הזוג לא יכל להביא ילדים לעולם משך תקופה ולכן הפנה אהבתו אלנו במיוחד. דמי פורים ודמי חנוכה שלו היו תמיד הכי נדיבים, תדירות היה שואל לשלומנו מתעניין בלימודים וחינוכנו.                                                       

אם אוכל לספר דבר אחד מתוך אלפי זיכרונות, זה שהוא לימד אותי לשחות בים הפתוח בגיל 8, היה זורק אותי לים רחוק ולא נותן לחזור לחול עד שאלמד לצוף ולשחות, וכך יום ראשון אחד בחוף ג'ורף ליודי JORF LYUDI בים האטלנטי דרומית לסאפי רכשתי היכולת לשחות לכל חיי בזכות מסירותו. עוד נספר גם דף מיוחד על הזוג הנפלא שליווה את חיינו עד היום.  החיים בסאפי התנהלו בהרמוניה כאשר מוריס ומדליין בלב הסיפורים והחוויות.

מדליין סרויה, הלו היא בת דודתו של אהרון, ביתם של דודה חביבה ויעקב סרויה נולדה ב 12/07/1932 בסאפי, גדלה ועסקה כפקידה סטינו-דקטילו Sténodactylo  מיומנת אצל חב' בארבר Barber ואחרי הנישואין בהתאחדות חברות שימורי סרדינים Fédération de Conserverie de Safi. חנה, סבתי, אמו של אהרון, שכנעה אחותה חביבה שיהיה טוב אם אהרון שמאוד עסוק בדרכים יינשא למדליין בהתקרב לגיל 24, ואהרון היה כבר בן 33. אכן ביום 11/11/1956 התחתנו בבית חנה חזיזה. הם היו גרים במרחק שני בתים מדודה חביבה ובפינת הרחוב שלנו, רחוב חאג' טהאמי Hadj Thami . כאן נולדו להם 3 ילדים: ניקול 1957 – סולי 1959– ואירן 1960 ומיד אחרי לידתה עקרו כולם לעיר קזבלנקה שם הוא עבד בחברת תובלה. לימים נוספו ילדים צ'רלי 1962 – יפה 1965 –  מישל 1970. מדליין הפסיקה לעבוד בקזבלנקה. 

אנו הספקנו להכיר את צ'רלי ילד כי עלינו בשנת 1964 לארץ. עברו 10 שנים ואנחנו בארץ ביחד עם אח של מדליין, ארמונד סרויה באשדוד. הפרידה מאימו שנשארה עם מדליין במרוקו הייתה קשה עד שאהרון החליט שהגיע הזמן להתאחד עם משפחתו בישראל. אכן, כל המשפחה אהרון חזיזה על טפייה עלו בשנת 1974 כאשר הביאו איתם את דודה חביבה לבית דהן ויעקב סרויה לאשדוד. 

לימים דוד יעקב סרויה נפטר ב 1985, דודה חביבה ב 1987, מדליין ביתם – חזיזה לבית סרויה הלכה מאיתנו ב 2009, וכעת הלך למנוחת עולמים דוד אהרון היקר ב 09/11/2020. כולם טמונים בחלקה המשפחתית בבית העלמין של אשדוד.

אני מרגיש חובה להעלות הסיפור לפני סגירת דף היסטורי של האחים ואחות, אותם אנשים יחידי סגולה כאשר נשארה רק אחות אחרונה אחת, הדודה מדליין כהן לבית חזיזה, שתיבדל לחיים ארוכים ולשלום. 

תהיה מנוחת אהרון חזיזה עדן, הוא יחסר לנו בעדינותו, נעים הליכות ופתוח לכל. 

עזרן סולי

 

Recent Posts

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 219 מנויים נוספים
נובמבר 2020
א ב ג ד ה ו ש
1234567
891011121314
15161718192021
22232425262728
2930  
רשימת הנושאים באתר