שלמה א' גליקסברג-המדרשה הגבוהה ללימודים רבניים במרוקו -1967-1950פעמים 131 תשע"ב-סיום המאמר

הגירת היהודים ממרוקו גרמה גם תחלופה מתמדת של התלמידים במדרשה והקשתה לקיים מסלול לימודים מסודר, וגם חלק מהמורים עזבו ועלו ישראל. מקרב התלמידים שמשפחותיהם בחרו להישאר במרוקו, היו שעברו ללמוד בישיבות ליטאיות באנגליה, בצרפת וכן בטנג׳יר.

התהליכים התרבותיים שהתחוללו במרוקו ואפשרות ההגירה לארצות מתפתחות פתחו לפני התלמידים והבוגרים אפשרויות תעסוקה מגוונות, וחלק מהתלמידים העדיפו שלא לעסוק בדיינות או ברבנות. יתרה מזו, התגברות החילון, המודרניזציה ופריחת התרבות הצרפתית בקרב היהודים, גרמו לבוגרי המדרשה להתרחק מעולם הרבנות והדיינות, ומיעוטם אף התרחקו מן הדת.

מסתבר כי כל אלו חברו יחדיו לתוצאות שהיו רחוקות ממשאת הנפש של הוגי המדרשה ומייסדיה, עד סגירתה הסופית בשנת 1967.

ויקטור מלכה תיאר מתיחות בין שניים מהמורים וביקר את התנהלותם, והניח שהתנהלות זו השפיעה השפעה מסוימת עליו ועל חבריו שלא לשמש ברבנות או בדיינות ולבחור להם עיסוק אחר. ראו: מלכה, יומנו, עמ׳ 116. אחד הבוגרים ששוחחתי אתו טען שבהיעדר זמן ומוטיווציה להשקיע בלימודי הקודש, ההישגים בלימוד תורה לא השביעו רצון, ומנהלי המדרשה והתלמידים היו מודעים לכך, ומשום כך לא נעשו מאמצים רבים לשלב את הבוגרים במשרות תורניות.

י. התימה: על ערכה של המדרשה מנקודת מבט ישראלית

אין לכחד כי מפרספקטיבה היסטורית לא מילאה המדרשה את היעדים שהציבו מקימיה. על אף המשאבים הרבים שהושקעו בה במשך השנים, כמעט לא יצאו מקרבה דיינים ורבנים, והרוב המכריע של בוגריה השתלב בתחומי עיסוק אחרים.

יש להדגיש כי רוב הבוגרים, אף שכאמור לא נתמנו לרבנים או דיינים, הצליחו לשלב קודש וחול, תורה והשכלה, במסגרות השונות שבהן פעלו, והם רואים במדרשה מסלול שהכשיר אותם לכך.

אולם ראשית, יש לזכור כי אי הצלחתה של המדרשה נבעה בעיקר מסיבות שלא היו קשורות לרמתם של פרחי הדיינות או לתכנית הלימודים הייחודית שיצרו מייסדיה, אלא משינויים היסטוריים מפליגים שקשה היה לצפותם מראש: חילופי השלטון במרוקו ובעקבותיהם גל העזיבה הגדול של יהודים שנהרו לישראל, לצרפת, לקנדה ועוד בתחילת שנות השישים, הביאו לצמצום דרסטי של יהדות מרוקו. אלמלא שונו פני ההיסטוריה, סביר להניח כי לפחות תלמידי המחזורים הראשונים היו משתלבים בבתי הרין המקומיים, בתחילה אמנם כדיינים מתמחים או כדיינים נוספים על הרכב שלושת הדיינים הרגיל, כספרי דדייני או כמזכירי בית דין, אך לאחר מכן היו מתקדמים ותופסים את תפקידי ההנהגה התורנית של יהדות מרוקו. הרב שלמה אבן דנאן, בוגר המחזור הראשון, סיכם זאת יפה בתשובתו על שאלתי על מידת ההצלחה של המדרשה: ׳ההיסטוריה עברה אותנו׳, כלומר ההיסטוריה היא זו שלא העניקה למדרשה ולבוגריה את ההזדמנות הראויה.

ריאיון עם הרב שלמה אבן דנאן. לא מן הנמנע כי הביקורת של חלק מהבוגרים על רמת הלימודים במדרשה, על איכות התלמידים ועל רמתם הדתית, מקורה בין היתר במפגש עם תרבות דתית אחרת משעלו לארץ.

נקודה זו ביקש הרב שלמה אבן דנאן להבהיר במכתבו אליי מכ״ז בטבת תשע״א: ׳אילו נשארה הקהילה היהודית במרוקו בשלמותה כי אז היתה המדרשה נוחלת הצלחה עצומה, ומוכיחה באופן ברור את נחיצותה החיונית לפעולת בתי הדין הרבניים, לחינוך הדתי ולשירותי הדת בכלל, גם אחרי חילופי השלטון במרוקו בשנת 1956׳.

שנית, וזו הנקודה החשובה לענייני: פרשת הקמתה של המדרשה, אף שלא השיגה את מטרותיה, מעידה על תפיסת העולם של הזרם המרכזי והעיקרי של רבני מרוקו באותה העת, ועל הדרך שבה בחרו להתמודד עם אתגריה הרוחניים של המודרנה, דרך השונה באופן מהותי מגישות שהמליצו על הסתגרות וריחוק. אפילו פרטים שוליים לכאורה, דוגמת הטרחה והעמל סביב הקמת המדרשה, התקוות שתלו בה, וההתרגשות הכנה והחפה מכל ציניות לקראת פתיחתה, כפי שהם עולים מעדויות בכתב ובעל־פה, משקפים את עולמה של יהדות מרוקו ואת עולמם של הרבנים שעמדו בראש הנהגתה. רבנים אלה התייחסו למודרנה בדרך כלל באופטימיות, וראו את תפקידם – לכתחילה ולא בדיעבד – להנחות את הציבור כיצד למזג ולשלב באופן נאות בין ערכיה לבין ערכי התורה וההלכה. ניסיון זה, שלא צלח מבחינה מעשית, אך ערכו רב מבחינה אידאית רעיונית וחינוכית – העניק לנו אפשרות לטעום מטעמה של יהדות מרוקו ואיכויותיה המיוחדות ודרכה המיוחדת במבחן המאה העשרים.

שלמה א' גליקסברג-המדרשה הגבוהה ללימודים רבניים במרוקו -1967-1950פעמים 131 תשע"ב–סיום המאמר

עמוד 63