מיהו מוחמד – נביאו או מייסד תנועה לוחמת ? —-דורון חכימי
בסורה 80-75 בספר הקוראן בשורת הפרה כתוב מצטט חלקי: 
קבענו בברית: אל תשפכו דם אחיכם ואל תגרמו לנשלם מבתיהם ואתם הסכמתם והעדתם על עצמכם לשמור על כך, וכעת אתם הורגים את בני בריתכם, מנשלים חלק מהם מבתיהם משתלטים עליהם בחתירות ומלחמות וכאשר הם
נופלים בידיכם כשבויים אתם דורשים פדיון בעד אלה שנאסר עליכם לנשלם
האם תאמינו בחלק מהתורה ותכפרו בחלק ? מה עונשם של אלה מכם שכך פועלים אם לא קלון בחיי העולם הזה ועונש כבד ביום תחיית המתים?
סוף ציטוט
זהו התיאור האמיתי של כל אשר התרחש לשבטי היהודים בהנהגת מוחמד למרות הסכם ההגנה אהד אל אומה שהיה חתום בין הצדדים שכביכול נחתם בין השבטים היהודיים למוחמד בהגיעו ליתר׳ב בשלהי שנת 622 לספירה.
איך אפשר להסביר את הניגוד בין הכתוב בקוראן לבין כל אשר התרחש הלכה למעשה ביתר׳ב נגד השבטים היהודיים שנושלו מבתיהם, נשדדו ונרצחו באכזריות ונשיהם וטפם נלקחו בשבי ונמכרו כעבדים על ידי מוחמד ולוחמיו?
תיאוריו של התיאולוג המוסלמי איבן הישאם בספרו ״חיי מוחמד״ אודות ההסכם אהד אל אומה אינם משקפים נכונה את אשר אירע בפועל ומגדיל את הספק בקיומו של ההסכם בכללו.
בני השבטים היהודים היו מאמינים באלוהים ולא היו עובדי אלילים על כן הסיבה היחידה לכל אשר אירע נגדם במדינה נעוצה ברצונם של מוחמד וחבר מרעיו לגזול את רכושם למטרות מימון המלחמות וגיוס לוחמים חדשים להגדלת כוחם הצבאי.
אז מה יהיה עונשו של מוחמד וחבר יועציו שנישלו וגזלו את ממונם של היהודים ללא עוול בכפם בהתאם לכתוב בסורה 80-75?
בסורה 120- 115 בספר הקוראן בשורת הפרה כתוב מצטט חלקית:
וזכרו כי בקבענו את בית הכעבה כמקום כינוס ומבטח לאנשים אמרנו: קיבעו את המקום של אברהם כבית תפילה וצוויתי לאברהם ולישמעאל שימרו על טוהר ביתי לאלה המקיפים אותו, הנעזרים בו, והכורעים והסוגדים וכאשר ביקש אב ריבוני.
ציטוט חלקי
נשאלת השאלה, מי קבע את בית הכעבה למקום כינוס ומבטח לאנשים? אברהם אבינו מכנען או מנדב וקוצי אבות שבט קורייש ממכה מאות שנים לפני הולדת מוחמד ועלות האיסלאם.
כידוע מנדב בנה את הכעבה והשכין בתוכה כשלוש מאות פסלי אלילים, אלילי כל השבטים והכריז על הכעבה כמקום קדוש מפאת נוכחות האלילים וקבע כללי בטיחות לכל המבקרים מכל השבטים.
חזקה הסברה שכל אשר נוסח על ידי אבן הישאם שנפטר בשנת 833 איננו מסתמך על כתובים אלא על הדיסים ועל כתבי אבן אסחאק שנכתבו אודות מוחמד כ־135 שנה לאחר מותו.
מאין הומצאה הפיסקה, מצטט שנית: וצוויתי לאברהם ולישמעאל שימרו על טוהר ביתי לאלה המקיפים אותו הנעזרים בו והכורעים והסוגדים וכאשר ביקש אברהם ריבוני.
על פי תורת ישראל רגלי אברהם ובנו ישמעאל מעולם לא דרכו על אדמת מכה בהסתמך על הכתוב בתורת היהודים בפרק כב פסוקים ב-ג בספר בראשית. מצטט:
״קח נא את בנך את יחידך אשר אהבתה את יצחק ולך לארץ המוריה והעלהו שם לעולה על אחד ההרים אשר אומר אליך״.
סוף ציטוט
ידוע שהר המוריה שוכן בירושלים היכן ששלמה בן דוד בנה את המקדש והמרחק בינו לבין מכה רב מאוד.
כל אשר נכתב בסורה 120 – 115 בקוראן בשורת הפרה הנו חלק מהמסורת הפגאנית אשר כללה את מצוות החאג׳ כגון הקפות סביב .
" טקס הטואף״ והלאה יתר ארבעת הטקסים ״סעי״, ״ערפאת״, ״מינה״ זדלפה״, שנכללו בנוהלי עליה לרגל וכללו קידות וכריעות בשעת תפילה,ק לפסלי האלילים ששכנו בכעבה.
בסורה 136- 140 בקוראן בשורת הפרה, מצטט חלקית:
והפתאים שואלים: מה גרם לשינוי בכיוון התפילה ״הקיבלה״ שהיינו נוהגים על פיה ולכן הפנה פניך לעבר המסגד הקדוש במכה ובכל מקום שתהיו הפנו פניכם לעברו.
ציטוט חלקי
ידוע לכל בר דעת שפניית היהודים לכיוון ירושלים בשעת התפילה נועדה להזכיר להם את חורבן בית המקדש ותחינה לשיקומו מחדש.
מה סימלה הקיבלה למוסלמים? את משכן הכעבה עם שלוש מאות פיסלי אלילים?
הכעבה מעולם לא שימשה את המוסלמים כמסגד והכינוי מסגד הקדוש בסורה 136 – 140 חסר כל אחיזה במציאות ונועד להטעיית המאמינים.
כאמור מוחמד הורה בתחילת דרכו למאמיניו לפנות בשעת התפילה לכיוון ירושלים כמנהג היהודים אולם לאחר שהסתכסך עם מנהיגיהם »שינה את דעתו והורה ללוחמיו לפנות לעבר כעבה למרות שידע מעל לכל ספק שבכעבה שכנו באותם הימים כשלוש מאות פסלי עובדי האלילים.
קטע מס׳ 16 – 17 בקוראן מתייחס לתגובת אנשי מדינה לשינוי הכיוון מירושלים למכה וטוען שמוחמד רצה למצוא חן בעיני היהודים, הייתכן? גרסה אחרת אומרת שמוחמד קיבל הוראה מאלוהים לשנות את כיוון התפילה.
הייתכן שאלוהים יורה למאמיניו לפנות לכיוון הכעבה מלאת פסלי האלילים?
אִבּן־אבאס חוקר תולדות האיסלאם גורס שהסלע בהר הבית בירושלים מצא חן בעיני מוחמד וכיוון שהכעבה הייתה מלאה בפסלי אלילים הורה מוחמד למאמיניו לפנות לכיוון ירושלים. אכן ברור לכל בר דעת שרגליו של מוחמד מעולם לא דרכו על אדמת ירושלים ועיניו בחייו לא ראו את פני הסלע בהר הבית.
כל הגרסאות וכל האמתלות להצדקת מעשיו של מוחמד כוזבות וחסרות אחיזה במציאות.
בשלהי שנת 624 לספירה לאחר הקרע בינו לבין רבני היהודים עקב ביקורתם על מעשיו הבזויים נגד שיירות האספקה למכה שינה מוחמד את יחסיו כלפי היהודים ואף הסתייג מכל הלכותיהם אשר האמין בהן לפנים.
כתגמול הורה לתומכיו להתעלם ממנהגי היהודים ולאמץ את מנהגי הפגנים שנהגו אבותיהם לפנים. מוחמד קבע כתחליף לפנות לעבר ה״כעבה״ למרות שידע בוודאות ששוכנים בתוכה מאות פסלים של עובדי אלילים.
היהודים פנו לעבר ירושלים בתפילה שיבנה בית המקדש שנית, לשם מה הורה מוחמד ללוחמיו לפנות לעבר כעבה בתפילה? לברך את פסלי האלילים?
כל הנאמר בקוראן בהתייחס לפניה לעבר כעבה, למשכן האלילים הנו כפירה בתורת ה׳ וסילוף עובדות ותו לא.