החתונה המוסרתית אצל יהודי מרוקו-שטרית
4.5.3 טקם הטבילה במקווה כהדגמה לשיטת התיאור א. מקורו של הטקס: טקס הטבילה במקווה טבוע בחותם ההלכה היהודית ומתקיים כנראה מאז ומתמיד כחלק מכללי הטהרה של האישה בכל קהילות ישראל. על תשתית הלכתית וכלל־קהילתית זאת הולבשו בקהילות השונות במרוקו מנהגים רבים ומגוונים נוספים שבללו טקסי• משנה שונים בעלי כוונות מגיות בעיקר ובן שיח נשי משוחרר על היחסים שבינו לבינה.
ב. תכלית הטקס: טקס הטבילה במקווה מכין את הכלה להתייחדותה עם החתן בלילה שלמחרת, אחרי טקס החופה והקידושין הנערך בבוקר יום רביעי או במוצאי אותו יום, לשם מימוש חוזה הנישואין. לתכלית יסודית זאת נוספו מטרות הקשורות בחניכתה הראשונית לחיי האישות שלה.
ג. מעמדו של הטקס: טקס הטבילה משמש הכנה ותנאי מוקדם לטקס ההתייחדות, אך הוא גם טקם חשוב בפני עצמו עבור הנערה המתחתנת. במסגרתו היא עומדת במרכז ההתעניינות של המשפחה ומתיידעת בפעם הראשונה לדיני הטהרה ולאילוצים ההלכתיים שתחיה בהם בקהילה בעלת המסורת הרבנית. על פי תיאורים בלתי שיטתיים מפיהן של מסרניות שונות אפשר טקס זה לקרב את הכלה בפעם הראשונה למיניותה. יעידו על בך גם השירים ששרו בקהילות שונות ושמועלה בהם במרומז או במפורש עניין יחסי המין שהבלה תצטרך לקיים עם בעלה. מבחינת מעמדו במערכת הטקסים של החתונה טקס הטבילה במקווה משמש טקס מבין שהוא תנאי להמשך הטקסים של החתונה. הוא גם משמש טקס מגשר בין טקסי החתונה שנערכו ברובם עד לאותו ערב בבית הכלה לטקס המרכזי של החופה והקידושין שמפגיש את החתן ואת הבלה וחותם את חוזה הנישואין.
ד. זמנו ומקומו של הטקס: בל שלבי הטקס מתנהלים מחוץ למרחב המוכר של בית הכלה ובית החתן ומתקיימים, לרוב בחשכה, במרחב הציבורי בהליכה למקווה ולאחר מבן במרחב המקווה, שהיה לרוב צר וחשוך, ובחזרה מן הטבילה. רק בקהילות תאפילאלת נערך הטקס במוצאי יום ראשון; בכל יתר הקהילות הטקס נערך ביום שלישי לפנות ערב או בלילה סמוך לחצות, לרוב לאחר טקס החינה המרכזי. בקהילות העירוניות נערך טקס הטבילה במקווה הקהילתי. יש לציין, כי עד לרבע השני של המאה ה־20 לא הוחזקו מרבית המקוואות בתנאי היגיינה נאותים. בקהילות הכפריות, שלרוב לא היה בהן מקווה, נערך הטקס במעיין המקומי, במקום מרוחק מיישוב כדי שהשכנים המוסלמים לא יפריעו לטקס ולא ישבשו את מהלכו. הכלה הובלה אליו לרוב על פרדה בליווי בני המשפחה, גברים ונשים. סמוך למעיין החזיקו הנשים סדין גדול כדי להסתיר את הבלה מפני מבטים של סקרנים מזדמנים או מתגנבים. מסיבות של בטיחות התהלוכה התקיימה בשעות האור ביום שלישי אחרי הצהריים או ביום רביעי בבוקר."
69 על טקס הטבילה ועל מועדיו בקהילות שונות במרוקו ראו בן שמחון, יהדות
ה. המשתתפים בטקס: הנשים לבדן נכנסו עם הכלה למקווה או התקרבו אתה למעיין; אך בקהילות שונות ליוו פייטנים את הכלה עד לכניסה למקווה וחיכו לה עד שתסיים את הטבילה כדי ללוותה חזרה בפיוטים לביתה. בכפרים הובילו הגברים את תהלוכת הכלה אך חיכו במרחק־מה מן המעיין. ברוב הקהילות ליוו נשות המשפחה ונשים מבוגרות או זקנות את הכלה מביתה למקווה ושרו לה שירי חתונה וכן שירים מיוחדים לטקס תוך תיפוף על תופי מרים וצהלולים.
ו. מהלך הטקס וטקסי משנה – הטקס כלל שלושה שלבים:
ו.א. תהלוכת הנשים שהובילה את הכלה למקום הטבילה בתהלוכה השתתפו נשות משפחת הבלה ומשפחת החתן, נשואות ורווקות, ובן נשים מבוגרות או זקנות שהטבילו את הכלה. הנשים נשאו מנורות ונרות דלוקים, שרו וציהללו(בליווי תוף לעתים). בקהילות שונות התלוו פייטנים לתהלוכה עד לכניסה למקווה.
ו.ב. הטבלת הכלת נשות המשפחה הפשיטו את הכלה, פיזרו צמותיה וליוו אותה עד למקווה. הזקנות הטבילו אותה ולימדו אותה את הברכה על הטבילה. הכלה טבלה במים עד שהמים כיסו לגמרי את שערה. היו קהילות שנערך בהן לפני הטבלת הבלה טקס של השלכה למי המקווה של חפצים נשיים סמליים לשם הגנה על הכלה מפני המזיקים. חפצים אלה בללו בסאליי" ובמבנאסי' ראי קטן, מסרק וכלי איפור. בתום הטבילה והלבשת הכלה נהגו הנשים המלוות בקהילות שונות לסעוד את לבן במקום תוך ביצוע שירי חתונה ושירים מיוחדים לטקס הטבילה. על פי ״שיר המאגוסה״ שהושר במיוחד בצפרו נהגו בנות המשפחה הרווקות לצבוט את הכלה (בנצלן את החושך ששרר במקווה) מרוב קנאה באושרה."
עמוד 71