" פלשתינה " תקדים של טרף

" פלשתינה "  תקדים של טרף עמוד 143

…לעתים כה קרובות בשיחות עם

רוג׳רס, קיסינג׳ר, סיסקו ואחרים שמעה

 מצרים את האמריקאים אומרים, למעשה, ״אין לנו

ענין לחטט בנושנות: הבה נסתכל

במצב כמו שהוא כיום״. אבל

 המצב של היום הוא מעשה האתמול.

מוחמר הייכל, הדרך לרמדאן

חלק מהם [מן היהודים] הרגתם וחלק

שביתם והורשנו לכם את אדמותיהם,

 בתיהם ורכושם, עם שטחים

 שמעולם לא דרכה רגלכם

 עליהם, כי אללה הוא הכל־יכול.

קוראן, בעלי הברית, סורה לג

כן, קיומה של זהות פלשתינאית נפרדת

 אינו בא אלא לצרכים טאקטיים. הקמתה

 של מדינה פלשתינאית היא מכשיר חדש

במערכה הנמשכת נגד ישראל…..

­­ זוהייר מוחסן, לשעבר ראש המחלקה הצבאית של אש״ף וחבר הוועד־הפועל שלו,

ביומון ההולנדי טרוּב, מרס 1977

אמר הנביא מוחמד, ״המלחמה היא מרמה״.

אל־בוכארי, אליגיאמע אל־צחיח

אף על פי שמיתולוגיה שיסודה בפוליטיקה צמחה סביב עברה המתועד של הארץ הידועה בשם ״פלשתינה״ או ארץ-ישראל וחנקה אותו, קיימת אצל חוקרים ראשונים במעלה הכרה בדבר שאחד מהם קרא לו ״הגירסה השובינית יותר של הערבים לתולדות האיזור, כאילו תחילתן בערבים ובאסלאם״.

הטענה של  "פלשתינאים " ערבים-מוםלמים היה ״קשר רגשי״ אל ״חלקת־אדמתם שלהם בפלשתינה " – קשר המבוסס על ״נוכחות מוצקה״ על אדמה ״ערבית״ משך " אלפים בשנים " – היא חלק חשוב מאותה מיתולוגיה בת הזמן האחרון. היא הומצאה לא מכבר במאמץ תעמולתי אורווליאני שעד כה הוכתר בהצלחה – פנייה אל הרגשות ש ״תסתור את הציונות״ ו״תשרת״ צרכים טקטיים כ״מכשיר חדש במערכה הנמשכת נגד ישראל׳/ כמו שאמר איש-אש״ף המנוח מוחסן בגילוי־לב בראיון שממנו ציטטנו בראש הפרק הזה.

כדי להבין איך, בהסתייעו בבורות כללית כמעט לגבי ״העבר שאינו מרפה״ סילף אותו מכשיר את ראייתו של ההווה, עלינו להעיף מבט ב״אתמול״ של ״פלשתינה״.

הבדיקה תתמקד בהשלמתו של מעגל – במעקב אחר התנאים והמאורעות הממשיים ששויפו או הושמטו מהדיאלוג על הסיכסוך הערבי־ישראלי; אלה הם תנאים ומאורעות שעיצבו את התנאים המדיניים, הכלכליים והדמוגרפיים הממשיים באיזור. אותם תנאים מצדם השפיעו במידה מכרעת על ממשותו של ה״צדק״ – לגבי הפליטים היהודים והערבים, או לגבי ״בעיית ארץ־ישראל״; לגבי הסיכסוך הערבי־ ישראלי. הארת המצב ההוא חושפת וסותמת את התהום הפעורה בין העובדות המתועדות לבין הטענות הערביות, ומעניקה פרספקטיבה לאותן סברות והנחות שנעשו מפתח בפירושו של ה״צודק״ לגבי האוכלוסיה הנדונה כיום.

״השלטון הערבי היחיד מאז הכיבוש ב־635 לספה״נ נמשך בדוחק, כשלטון ערבי 22 שנה…״, העיד יושב-הראש המוסלמי של המשלחת הסורית בדברו בוועידת- ׳השלום בפאריז בפברואר .1919

ב־1937 דיווחה הוועדה המלכותית הבריטית לארץ-ישראל כי ״אכן הגיעה השער להכיר שה׳אזרחות׳ הארצישראלית… כמו שהיא, אינה אלא נוסחה משפטית המשוללת תוכן מוסרי״.

היסטוריונים ומזרחנים חשובים מטעימים כי ההיסטוריה סותרת את הטענה על ״זכויות הערבים הפלשתינאים על פלשתינה הערבית מימים-ימימה״.

לדברי הרוורנד ג׳יימס פארקס, ״נתנו הרומאים לארץ את השם פלשתינה כדי לעקור מן השורש כל זכר להיסטוריה היהודית שלה..״

לכאורה אולי לא מן הראוי הוא להקדיש זמן רב כל־כך ל״מצב שחלף לפני אלפיים שנה״. אב­ל מבחינה פוליטית חוללו נצחונה של רומא, ופיזורה של האוכלוסיה היהודית, שינוי מכריע בתולדותיה של ארץ. מה שנוצר ביותר מאלף שנות היסטוריה יהודית [אלף שנה לפני 135 לספה״נ] נשאר, והוא הדין במה שהחל להיווצר במחשבותיה של הכנסיה הנוצרית הצעירה.

 הרבה חוקרים מובהקים עסקו בסילופים האופפים את המלה פלשתינה. השם נגזר מ״נודדים אחרים שבאו מצפון־המערב, הפלשתים. אף-על־פי שהגיעו אחרונים, ואף-על-פי שרק משך כמה עשרות־שנים בלתי-ברורות שלטו בארץ כולה, הרי בגללם ניתן לה השם פלשתינה. הפלשתים האלה היו עם איגאי, שגורש מיוון ומאיי הים האיגאי ב־1300 לפנה״ס בקירוב. הם שטו לרומא לאורך החוף האסיאני וב־1200 לערך ניסו לפלוש למצרים. כיון שנהדפו, נאחזו בשפלת־החוף של ׳פלשתינה׳ הדרומית, ושם הקימו שורה של מדינות־עיר״.

לדעת ברנארד לואיס, מלומד מהולל, ״אין המלה פלשתינה מופיעה בברית הישנה… פלשתינה אינה מופיעה כלל בברית החדשה״.