◆ לאור חכמי מרוקו ◆ פרשת מקץ ◆ תורת אמך המלקט: הרב אברהם אסולין

◆ לאור חכמי מרוקו ◆ פרשת מקץ ◆ תורת אמך

המלקט: הרב אברהם אסולין
ויהי מקץ שנתים ימים ופרעה חלם והנה עמד על היאור (מא, א).
כתב הגאון הצדיק רבי יוסף בן הרוש זצ"ל מחכמי תאפילאלת , בספרו אהל
יוסף, כתב לרמז את כל הפסוק על דיני החנוכה, בראי תבות, "ומנהג ישראל ה'
ישמרם, מעשה קדושים צדיקים, שמונה נרות תמיד יהיו מזהירים, ידליק
משמאל, ימין מזוזה, ויתקין פתילות רבות עם השמן. חייב להדליק מעומד.
וידליק השמש נוסף הוא. עיקר מצוה הדלקה. עלינו לברך הלל, יגמור אותו, –
ויזכור רחמיו".
וייטב הדבר בעיני פרעה ובעיני כל עבדיו (מא, לז).
כתב הרב יחיא נחמני בספרו אמרי נועם, פירוש שהיו עבדיו מכעסים אותו
ומתרעמים עליו על שהמליך עליהם עד כמו שאמר להם הנמצא כזה איש אשר
רוח אלהים בו. אבל כשבאו אחי יוסף וראה אותם שכולם נאים וגבורים וצורתם
מעידה עליהם שהם משפחה נכבדה אז שמח פרעה שידע מה להשיב לעבדיו
שהתרעמו עליו שלא טעה בדמיונו שהצליח עליהם יוסף, וגם עבדיו שמחו שלא
שלט עליהם עבד.
וירדו אחי יוסף עשרה לשבר בר ממצרים ואת בנימין אחי יוסף לא שלח )מב,
ג(.
כתב הרמב"ן ז"ל "וירדו אחי יוסף עשרה", כי לקיים החלום הראשון של
החלומות כי הוא היה מספר אל אחיו העשרה, כי בו אמר )בראשית לז(, ויגד לאחיו
ויוסיפו עוד שנא אותו, ולהם אמר והנה אנחנו מאלמים אלומים, כי בנימין איננו
בכלל הזה, ונתקיים עתה החלום הזה כאשר השתחוו אליו. והחלום השני
שכתוב והנה השמש והירח ואחד עשר כוכבים לא יוכל להתקיים עד שיבא
בנימין וגם אביו ע"כ. וכתב הדיין הגאון רבי ברוך אברהם טולידאנו זצ"ל בספרו
אמרי ברוך, ולכאורה מדכתיב ואת בנימין אחי יוסף לא שלח, אנו יודעים שירדו
עשרה, ונראה לי כי כיוון הפסוק לתרץ איך לא חשש יעקב לעין הרע ושלח את
כל בניו, היה לו לשלח ב' או ג', ומתרץ כי עשרה הם וקימ"ל "כל בי עשרה
שכינה נמצאת" ואם כן שכינה שורה בתוכם, וכל איפה שנמצאת שכינה יתברך
אין שטן ופגע רע.
וירא יוסף את אחיו ויכירם ויתנכר אליהם וידבר אתם קשות וכו )מב, ז(.
יש לדקדק היאך יוסף עם כל צדקתו ויושרו היה מתנכר לאחיו ודיבר אתם
קשות, ואם בגלל כל מה שעשו לו הרי עוון פלילי להיות נוקם ונוטר איבה
והתורה אמרה לא תקום ולא תטור, ובפרט אחר שיצא לו טובה מכל מה שעשו
הרי לא מהראוי שינטור להם איבה. ואפשר שכוונת יוסף אחר שבראותו
שמכוונתם להרע צמחה לו טובה וישועה, רצה להתנכל להם ולדבר עמהם
קשות פן ואולי שוב יחרה אפם בו ומרעה שחושבים לעשות לו תצמח לו טובה.
או שכיוון לדבר עמהם קשות כדי שיגיע להם צער, ותצמח גם להם טובה כמו
שצמחה לו טובה מהצער שציערהו )אמרי ברוך טולידאנו(.
ויאמר שלום לכם אל תיראו אלהיכם ואלהי אביכם נתן לכם מטמון
באמתחתיכם כספיכם בא אלי ויוצא אלהם את שמעון )מג, כג(.
כתב הגאון החסיד רבי יצחק אברז'ל זצ"ל ממרביצי התורה בעיר התורה
מרכאש, בספרו כפר ליצחק, אפשר לרמוז שבשעת סלוק הצדיק אומרים לו
טעם לסלוקו והוא "שלום לכם" לבני הדור "אל תראו" מפני הרעה שלא תבא
ועוד "אלהכם" בזכותכם ובזכות אביכם "נתן לכם מטמון" פירוש נתן בתורת
מתנה עכשיו לכם משלכם מטמון שכר הצפון על דרך מה רב טובך אשר צפנת
כאלו מונח באמתחתכם על דרך כל השונה הלכות כל יום מובטח לו שהוא בן
העולם הבא. ושמא תאמר והרי לא עשה את כל המצות כולם לזה אמר "כספכם
בא אלי" פירוש תאותכם באה אלי שהייתם מחשבים לעשות תורה ומצות.
או יאמר "כספכם" צדקה שהייתם עושים באה אלי ושמא תאמר שמא יש בידם
עון חס ושלום ולא יזכו לעולם הבא לזה אמר "ויוצא אליהם את שמעון" פירוש
מחל להם שום עון על ידי התורה כי מאן דלעי באורייתא לא תבעי מניה בההוא
עלמא דינא כלל.
נושא לנשים
"ויאמר שלום לכם" על פי מה שאמרו בגמרא – 1 אמר ריש לקיש כל העוסק
בתורה יסורין בדילין הימנו שנאמר ובני רשף שהם היסורין יגביהם עוף שהיא
התורה שנאמר התעיף עינך בו פירוש אם תעיף עינך בתורה ואיננו על הדרך
אם תעזבני יום ימים אעזבך. אבל על ידי שמיעת המצות לא פלטי מיסורין אמר
ליה הא אפילו תינוקות של בית רבן יודעין אותו שנאמר "ויאמר אם שמוע תשמע
לקול ה’ אלהיך והישר" וכו’ פירוש על ידי שמיעת המצות פלטי מיסורין. ולכן ר’
יוחנן אזיל לשטתיה והביא הברייתא ת"ר )ברכות יז(, גדולה הבטחה וכו’ יותר מן
האנשים שאינן בני תורה שנאמר קומנה שמענה קולי האזינה אמרתי אמר ליה
רב לרבי חייא הני נשי במאי זכיין מן היסורין לסברת ריש לקיש דבעינן תורה.
אמר ליה באקרויה בנייהו וכו’ וזהו "ויוצא אליהם את שמעון" פירוש שמיעת
המצות ובאקרויי בנייהו כאלו למדו התורה ופלטי מיסורין לסברת ריש לקיש.
מעשה רב: הלבנת פנים
איזה איסור חמור יותר?
בעיר טבריא ת"ו שבת אחת התעוררה שאלה בעקבות תקלה בעירוב, שאלו את
רב העיר הספרדי הרב יעקב זריהן זצ"ל, האם מותר לטלטל, השיב הרב בחיוב,
לעומת זאת בבית מדרש של הרב האשכנזי הרב משה קליעסק זצ"ל, אחר
תפלת ערבית בליל שבת, קודם הכרזת הגבאי בבית המדרש, בדבר איסור
1 ברכות ה ע"א.
טלטול בעקבת התקלה בעירוב, שאל הרב האם דבר מה פסק עמיתו לרבנות
הרב זריהן, ענה הגבאי שפסק הרב שמותר לטלטל, במקום פסק הרב בנחרצות
להודיע את הפסק של הרב זריהן שמותר לטלטל, באותה שבת הלך הרב
קליעסק לבית הרב זריהן והציע שילמדו יחד מעט מהלכות עירובין, אחר שלמדו
בעין את הסוגיה שאל הרב את הרב זריהן, לפי הנלמד מה הדין בטלטול בעיר
בעקבות השאלה שנוצרה בעיר, השיב הרב זריהן אכן אסור לטלטל ואם כך
מדוע הרב לא אסר לטלטל בעיר, ענה רבי משה עירוב בעירנו דרבנן, אם יגידו
שיש מחלוקת בין הרבנים ולהלבין פני הרב ברבים הוא איסור דאורייתא.
)"פניני המדות" שיצא בס"ד בקרוב(.
הקפדה
רק פעם אחת הקפיד
הרב בעל "נשמת חיים משאש" הניח תרנגול לשוחטו לכבוד שבת, והנה לקראת
יום שישי נגנב התרנגול מביתו ובכל העיר לא היה בנמצא לא עוף ולא בשר,
נתעצב הרב שלא יכול לכבד את השבת, ואז יצא מפי הרב קללה על הגונב,
ומיד לאחריה נתעצב הרב איך קלל את הגנב, ואף בירך את הגנב שתהפוך
הקללה לברכה, אך שגגה יצאה מפי השליט, והנה בערב שבת הגנב טעם
מהעוף, תיכף נתקע הבשר בגרונו מיד אמו של הגנב הזקנה הלכה לבית הרב,
שיברך את בנה, מיד הצדיק לחש דבר מה על כוס מים, והוסיף שתיתן לבנה
לשתות ויעבור הבשר מגרונו, ומיד הגיע הגנב עם העוף לבית הרב ומבקש
סליחה וששב בתשובה שלמה, הרב מחל לו וברכו ובתנאי שלא יוסף ידו
בגניבה, ונתן לו את התרנגול במתנה, ומאות היום הוסיף עוד גדר לבל הוציא
מפיו דבר הקפדה, פן חלילה על ידו ידו יענש. (פניני המידות).
שבת שלום,
הרב אברהם אסולין
לתגובות:a0527145147@gmail.com