היחסים בתוך הקהילה- דבדו עיר הכהנים-אליהו מרציאנו
היחסים בתוך הקהילה
סכסוכים ומחלוקות בתוף הקהילה הובאו לידיעת חכמי פאס, מכנאס, צפרו.
הסכסוכים פרצו בתוך הקהילה בשנים ת״ן — ת״ף עקב מחלוקת בין ראשי משפחות הכהנים וראשי משפחות מרציאנו על שררה בבית כנסת. בשנת תר״ל היה סכסוך על מגבית שד׳׳רים. בשנת תרץ היתה מחלוקת בין הכהנים והעם בענין הצבת חיילי המלך לשמור על שכונת היהודים מפני תוקפים ומפני מתנפלים מוסלמים: כת אחת בעד הצבת השמירה וכת אחרת נגד הצבתה. בין השנים תרמ״ד—תר״ס בעקבות ביקור דה פוקו ובין השנים תרס״ב— תרס״ז גבר הסכסוך בין הכהנים והעם. המורד בוחמארה חזק את ידי הנגיד דוד בן חידא כהן, שאר ראשי הקהל שם במעצר רחוק מדבדו בכפר זא. החשדנות והמרירות בין הכתות גברו. בשנים אלה של מתח גדול, כשמחוץ תשכל חרב ומחדרים אימה, ימי שוד וביזה ברכוש היהודים, ימי הפסקת המסחר כשהדרכים בסכנה ומשפחות רבות הגיעו לחרפת רעב, הגיע הסכסוך לשיא.
פריסת חסות צרפת על מרוקו בשנת תרע״א שמה קץ לסכסוכים ולליבוי היצרים בין הכיתות, התעוררות המסחר והבטחון בדרכים נתנה תעסוקה מלאה לאנשים והגירת רבים מבני הקהילה לנקודות יישוב חדשות במזרח מרוקו תרמה לסיום הסכסוך והמאבק החריף בין הכיתות. בשנים תר״ץ — תר״ף התלכדו נציגי הכהנים והעם ברשימה אחת לוועד הקהילה. סיבת הסכסוכים היתה קשורה באהבת המחלוקת ובכיתתיות שאיפיינה את קהילת דבדו, והם הסיבה העיקרית למתח חוזר וניעור בקהילה. כבר גילו לנו חז״ל במסכת שבת דף קמ״ט: הכהנים הם רברבנים ורגזנים כדברי הושע הנביא ״ועמך כמריבי עם״. וכן במסכת קידושין דף עי: יש לכהנים עזות מצח, ומהרש״א מסביר: הכהן מתוך יחוסו וחשיבותו הוא עומד במריבה. שאפתנות בני מרציאנו לאמר אני אמלוך היתה גם להתגרות בכהנים. הסתגרות כל מחנה בתוך עצמו גרמה לכתתיות שאיפיינה את קהילת דבדו.
מאידך גיסא יראת שמים כנה, איתנה וחסידות בני הקהילה הקנו לקהילה מקום מכובד במרוקו. דה פוקו שלא חשך שבט פיו מיהודי מרוקו מצא בדברו ״יהודים ששימשו דוגמא של התנהגות טובה״. לפניו כתב ר׳ משה אדרי שהתושבים המוסלמים מוקירים מאד את יהודי דבדו. חברת כל ישראל חברים דווחה באחד מפרסומיה: יהודי דבדו מכובדים ואינם עוסקים בקבצנות בשום מקום. אצילות יהודית וכבוד עצמי היו מסימניהם של יהודי דבדו. סלושץ כתב: אורחות חיי יהודי דבדו מתוקנים יותר מאשר במקומות אחרים, המדות טובות, דרך ארץ, והצניעות היו לקו יושביה. היהודים מכבדים ומתכבדים!
מנהיגי הקהילה:
מנהיגי הקהילה וראשיה היו דייני הקהל וראשי חברה קדישא אך את עניני הקהילה יום יום ניהלו בעיקר ראשי משפחות הכהנים וראשי משפחת מרציאנו. בידי השיך היו נחתכים ענינים רבים. משרת הנגיד הוזכרה לראשונה בקשר לדבדו כשיהודי תלמסאן ובראשם הנגיד נמלטו לדבדו מסיבת מלחמה בעירם. בשנת ת״פ היה נגיד בדבדו בשם ר׳ דוד מרציאנו. בתקע״א ר׳ יהודה בן חמו הוא נגיד בדבדו. בשנת תק״פ הנגיד הוא ר׳ יעקב דוד הכהן בשנים תר״ן— תרס״ו מן הכהנים הנגיד הוא ר׳ דוד הכהן בן חידא ומן משפחות מרציאנו סבי ר׳ משה מרציאנו. בשנים תר״ע — תרפ״ה מן הכהנים ר׳ יצחק כהן ומן משפחת מרציאנו סבי ר׳ אליהו מרציאנו וכן ר׳ ציון מרציאנו. בשנים תש״ה— תשך — ר׳ דוד מרציאנו בן עקו הוא השיך האחרון בקהילת דבדו. ר׳ דוד ז״ל מילא תפקידו ביד רמה ובאומץ. המושל הצרפתי של דבדו שלח פעמים רבות בעלי ריב ל״שיך דוד״ לפשר ביניהם, ולא הפנה אותם לקייד המוסלמי.
מפעולותיו הברוכות של הנגיד שמירה על קדושת השבת. הוא תבע מהמושל שבית הספר הממלכתי יפתח ללימודים ביום ששי יום המנוחה למוסלמים, וביום שבת ייסגר כך שהתלמידים היהודים לא יחללו אם יום השבת. המושל נענה לבקשת השיך — ר׳ דוד דאג לשפץ בתי כנסת.
הצרפתים הנהיגו סדר חדש בקהילות ישראל ומינוי הדיין היה מסעם הרבנות הראשית בראבאט. וועד הקהילה ונשיא הקהילה, במקביל למשרת שיך, נבחרו בבחירות כלליות. כנשיאי הוועד שימשו יעקב מחניאנו בן עקו, דוד מרעיאנו, סעידו מרציאנו.
פרק 12: המוסדות
א. בתי כנסת
ברוב בתי הבנסת היו בהם מקומות ישיבה סביב לכתליו. בתקרה היו קבועות כוסות גדולים, שמילאו במים ובשמן והדליקו בהם. בדבדו היו רק בתי־כנסת משפחתיים. כל בתי כנסת של דבדו הם של יחיד, לא של צבור, ונוהגים בהם משנים קדמוניות דין שררה. בית דין ישב בבית כנסת של כהן צבאן הוא בית כנסת העתיק בדבדו, כמו ברוב קהילות צפון אפריקה. שימש בית כנסת מושב בית דין, מקום לתלמוד תורה ולישיבה, ובדבדו שימש גם כמקום כתיבה לסופרי סת״ם. נהגו לדון בבתי כנסת דיני גוד או אגוד להשכין שלום ולהשבית ריב ומדון.
בתי כנסת בדבדו
1 – בית כנסת בן חמו. שטח עשרים ממ״ר.
2 – בית כנסת ענקונינא (מלפנים של משפחות בן צולטאן). שטח כעשרים ממ״ר.
3 – בית כנסת ר׳ דוד מרציאנו(מלפנים של משפחת כהן מריקא). היא בית כנסת הנקראת לדוגם. מבתי כנסת העתיקים בדבדו, תהילה והוד אופפים את הבית הקדוש והמקודש בעיני יהודי המקום. שטח כארבעים ממ״ר.
4 – בית כנסת ר׳ שלמה דנפאח (מלפנים של משפחת כהן מטיס). שטח של שלושים ממ״ר.
5 – בית כנסת מרציאנו בן עקו. בית כנסת ששופץ ע״י הנגיד ר׳ דוד מרציאנו. שטח של ארבעים ממ״ר. ארון הקודש מקושט, תיבת עץ באמצע בית הכנסת. אין עזרת נשים.
6 – בית כנסת מרציאנו להרהאר. בית כנסת חדש ששופץ בשנות תר״ץ. תיבה והיכל עבודת יד עץ. שטח של שלושים ממ״ר.
7 – בית כנסת די דאר צבאן. נקרא צלאת ארבי, מלפנים בית כנסת של אולאד דווד המיוחסים. שימש מושב בית דין. שטחו כשלושים ממ״ר. שופץ בשנים תר״ע — תר״ף ע״י הרש״ך ואחיו ר רפאל כהן צבאן ז״ל.
8 – בית כנסת די דאר למוכאלט. בנוי על בית כנסת די דאר צבאן.
9 – בית כנסת בן חמו. שטח של כחמישים ממ״ר. לא היתה עזרת נשים. על יד בית כנסת היו 4 חדרי לימוד ששימשו ישיבה בשנים קדמוניות.
10 – בית כנסת בן שושן(הנקראת אולד בן שמעון) משנות תרץ סגור.
11 – בית כנסת בן גיגי. שטח כשלושים ממ״ר. מקום ללימוד כתב רש״י וכתיבת שטרות ועוד. לא היתה בו עזרת -נשים.
12 – בית כנסת דאר בר מליל (נקראת צלאת שמאענא). היתה בו עזרת נשים. בקיץ שימש לכתיבת ספרי תורה. סגור משנות תר"ן.
13 – בית כנסת בן שושן. קשתות, שש עמודים. שטח של מאה ממ״ר. היתה בו עזרת נשים. שימש כישיבה של מו״ר ר׳ אברהם בן שושן. בהיכל היו עשרות ספרי תורה.
14 – בית כנסת דאר בלשגר (מרציאנו). לא היתה בו עזרת נשים. ארון מעץ מקושט. שטח כארבעים ממ״ר.
15 – בית כנסת עתיק. בדרך לבית עלמין. סגור משנות תר״ל
בית חברת הזוהר — לגורפא דזוהר בחצר ר׳ יוסף מרציאנו בן עקו.
בתי כנסת עתיקים: בית כנסת לדוגם. בית כנסת אצבאנין היא צלאת אולאד אהרן(יחם דובדו עמ' א׳) או אולי זו היא בית כנסת אולאד דווד המוזכרת בשו״ת מעלות לשלמה עמ' ר״ב? כן היתה בית כנסת עתיקה משותפת למשפחת מרציאנו ולמשפחת בן נאים (יחס דובדו עמי ד).