ארכיון יומי: 2 בספטמבר 2016


בס"ד מוסר בלערבי פרשת ראה – בערבית יהודית תוניסאית

בס"ד     מוסר בלערבי פרשת ראהתוניסיה-רבניה

פלפרשה מתאע הזמעה האדי פרשת ראה. פיהה 17 מצוות עשה. ו37 מצוות לא תעשה. מצוות עשה הומאן 1] באש נצ'ייעו לעבודה זרה. ולחאזאת אלי יסתקצ'אוו ביהם לדמתהה 2] פלעיד נזיבו קרבנות חובה 3] באש נקרבו קרבנות פיה בית המקדש 4] באש נפכו פסולי הקדשים. מתלן עלוס אלי ולא פיה מום נפכו בלפלוס. ונשריו ביהם עלוס אוכר 5] באש נדבחו לחיה ולבהמה ולעוף אקבל מה נאכלוהם 6] באש נזיבו בהמות ללקרבנות חתה מן חוצה לארץ 7] באש לבית דין יבחתו לעדים מליח 8] באש נחרקו עיר הנדחת. מאענאהה לבלאד אלי יזיו זוז מנהה ויגרו ביהם באש יעבדו עבודה זרה. ורוב לבלאד יסמעו כלאמוהם נחרקוהה 9] באש נשופו סימני לעוף הטהורים. ולחז"ל קאלו חתה ואלו אלי תמה סימנים. אחנאן מה נאכלו כאן אידה כאן ענדנה חזקה אלי לעוף האדאך טהור 10] באש נחיו מעשר שני. והווא אלי אחנאן מווציין באש נחיו התרומה אלי נעטיווהה ללכהן. ומעשר ראשון ללוי. ופלעאם לאוול והתאני והראבע ולכאמס מתאע השמטה. נחיו מעשר אוכר ונרפעו האו נפכו ונרפעו פלוסו לירושלים ונאכלוהם גאדי 11] באש נחיו מעשר עני פלעאם התאלת והסאדס מתאע השמטה. פי עוץ' מעשר שני 12] אלי יחב עלא צאחבו פלוס ותעדאת השמטה יסאמח פיהם 13] באש נטלבו לגויים אלי נחבו עליהם פלוס 14] באש נעטיו הצדקה 15] אלי ענדו עבד עברי ווצל לוקת באש יסייבו. יעטיהו הדאייה מן לפלאחה אלי ענדו 16] באש נפרחו פלעיאדה 17] באש פי פסח ושבועות וסכה נמשיו לבית המקדש. מצוות לא תעשה הומאן 1] באש נסחפצ'ו עלא קדושת ד'. ומה נפסכושי אסם רבבי 2] באש מה נכרזושי מן לקרבנות לברה מן לעזרה 3] מה נאכלושי מעשר שני מן גיר מה נפכו לברה מן ירושלים 4] מה נשרבושי שראב מתאע מעשר שני מן גיר מה נפכו לברה מן ירושלים 5] מה נשרבושי זית מתאע מעשר שני מן גיר מה נפכו לברה מן ירושלים 6] לכהנים מה יאכלושי בכור תמים לברה מן ירושלים 7] לכהנים מה יאכלושי לחם חטאת ואשם לברה מן ירושלים 8] מה נאכלושי מן קרבן עולה 9] מה נאכלושי מן לחם לקרבנות אקבל מה ירצו דמהם עלא למזבח 10] לכהנים מה יאכלושי לבכורים לברה מן ירושלים 11] מה ננשאוושי הלויים. ופלעיד נעטיווהם למעשר מתאעהם 12] מה נאכלושי לחם אקבל הדביחה 13] מה נזידושי מצוות אוכרין ונקולו האדון מן התורה 14] מה נקצושי מן מצוות התורה. ונקולו האדי אמודה ופאת 15] מה נסמעושי לאלי יתנבה באסם לעבודה זרה 16] מה נגרושי בלעבאד באש יעבדו לעבודה זרה 17] אלי יגרו ביה באש יעבד עבודה זרה. ילזמו יכרה אלי גר ביה 18] מה ינשאשי למכרהנייה האדי 19] מה נמנעושי אלי יגר בלעבאד באש יעבדו עבודה זרה. ונכליוו יחצל פי יד לבית דין 20] מה נתכלמושי עליה כלמה באהייה 21] מה נמנעושי רוחנה באש נתכלמו עליה כלמה דונייה פלבית דין 22] מה נבניוושי עיר הנדחת 23] מה נסתנפעושי מן עיר הנדחת 24] מה יכבששי רוחו עלא הנפטר 25] מה ינתפשי שערו עלא הנפטר 26] מה נאכלושי פסולי המוקדשין 27] מה נאכלושי שרץ לעוף 28] מה נאכלושי נבלה 29] מה נטלבושי לאלי סלפנה פלוס. באעד השמטה 30] מה נקסחושי קלבנה עלא לעני 31] מה נווכרושי באש נסלפו יהודי וקתלי יסתחק. חתה פי עאם השמטה וממכן תתעדה השמטה ומה יכלצנאשי 32] אלי ענדו עבד עברי ווצל באש ירווח מה ישייבושי אקבל מה יעטיה הדאייה מן לפלאחה מתאעהו 33] מה נכדמושי בבהמת לקדשים 34] מה נחיוושי הצוף מתאע בהמת לקדשים 35] מה נאכלושי לחמץ פי פסח 36] מה נכליוושי לחם קרבן שלמים מתאע פסח לנהאר התאלת 37] מה נמשיוושי לבית המקדש פלעיד מן גיר קרבן.

פלפרשה מתאע הזמעה האדי. תממה באעץ' הנשדאת. לפסוק כתב ראה אנכי נתן לפניכם היום ברכה וקללה. לברכה

 ולקללה חאזה מה תתשאפשי בלעין. חאזה אוכרה. עלאש פלברכה כתב אשר תשמעו ופלקללה אם לא תשמעו. חקו יכתב יאמה פתנין אשר האו פתנין אם. חאזה אוכרה. האש מאענאהה היום. חאזה אוכרה. האש מדכל הר גרזים והר עיבל.

לאכן מערוף אלי קאלו לחז"ל. לעתיד לבא הקב"ה חידבח יצר הרע ומלאך המות והשטן קדאם עם ישראל לכל. הוני תממה נשדה. השטן ויצר הרע ומלאך המות מוש עבאד אלי ענדום גוף באש ינדבחו. הומאן מלאכים כיפאש יציר פיהם דביחה. וחאזה אוכרה. עלאש יתעאקבו והאדה הומאן קאעדין יעמלו השליחות מתאע רבבי. וזיד אלי הומאן קאעדין יקיימו לעולם. אלי אידה כאן מה תמאשי יצר הרע עלאש לעבד יאכד כרה וקתלי יתבת למצוות. ואידה כאן מה תמאשי מלאך המות לעבד מה עאדשי ירזע בתשובה. ומערוף אלי לעולם תכלק באש עם ישראל יתבת התורה. ואידה כאן מה תמאשי האדון מה תמאשי עלאש יתכלק לעולם.

הזואב הווא. אלי יצר הרע הווא פי וצט לעבד. אלי יכללי יעמל לעבירות פי זרת התאוות מתאעו. ולעתיד לבא לעבד יפיק אלי התאוות מתאע עולם הזה חכאייה פארגה ובהאדה יתבטל יצר הרע מן וצטו. ווקתלי תבטל יצר הרע השטן אלי יקטרג עלא לעבאד חתתה הווא יתבטל מה עאדשי ענדו מה יעמל. ווקתהה חתופה למיתה. כיף מה קאל לפסוק בלע המוות לנצח. ובהאדה חתה מלאך המות יתבטל אלי מה ענדו מה יעמל. והדביחה אלי קאלו עליהה לחז"ל. הייא לבטול אלי יתבטלו. אלי הומאן תכלקו לדמת ישראל באש יתבתו התורה ויאכדו לכרה מתאע למצוות. ולעתיד לבא מה ענדום מה יעמלו. וחתה יצר הטוב הווא פי וצט לעבד. ולעתיד לבא מה חיציט כאן הטוב אלי פלעבד. והאדה מה חיתבטלשי. אלי הטוב הווא לעתיד לבא. מאענאהה. יצר הטוב ויצתר הרע הומאן הזוז קאעדין פי וצטנה. ולאכתייאר פי ידנה השנווה נתבעו יצר הטוב אלי פינה. האוו יצר הרע אלי פינה.

ותווה נזיוו לתפסיר לפסוק. ראה אנכי נתן לפניכם היום. תבת ושוף. מוש בעיניך. כאנשי במכך. לקאנון אלי עמלתו היום ומוש לעתיד לבא. ברכה וקללה. ברכה הייא יצר הטוב. ולקללה הייא יצר הרע. וכמל. את הברכה אשר תשמעו. יצר הטוב הווא שמוע כלאם רבבי האדאך הווא יצר הטוב אלי פי ווצטנה. והקללה אם לא תשמעו. ויצר הרע האדאך וקתלי מה נסמעושי כלאם רבבי האדאך הווא יצר הרע אלי פי ווצטנה. והוני תנטבק אשר עלא יצר הטוב. ואם עלא יצר הרע. מאענאהה יצר הטוב אלי מסמיהו לפסוק ברכה. האדאך אלי נסמעו כלאם רבבי. אשר תשמעו האדאך הווא יצר הטוב. האמה יצר הרע וקתאש יוולי. אם לא תשמעו. והאדאך עלאש כטאר לפסוק הר גרזים והר עיבל. אלי הומאן ואחד קדאם ואחד. וקתלי ואחד יוצל בינאתהם יכטאר יחב יטלע הוני האו הוני. מוש בעאד אלי ואחד יכטאר התנייה לקריבה. לאכן וקתלי יווליו הזוז חדה בעצ'הם וקתהה ואחד יכטאר לחאזה למליחה. באש ירמזלנה. אלי יצר הטוב ויצר הרע חדה בעצ'הם. וינזם לעבד יכטאר הטריק אלי יחבו מן גיר תעב.

אכוואני לעזאז. רבבי וקתלי עטאנה מצוות התורה. מה עטאנאשי חאזה צעיבה. כיף מה קאל משה רבינו לישראל. ועתה ישראל מה ד' אלקיך שואל מעמך כי אם ליראה אותו. רבבי מה טאלב מננה כאן באש נכאפו מנו. ולגמרה נשד. יאכי חאזה שאהלה הייא לכוף רבבי. וזאוובו ענד משה רבינו חאזה שאהלה. הוני ואחד ינשד. אידה כאן חאזה צעיבה. חתתה ואלו ענד משה רבינו חאזה שאהלה. כיפאש יקול האש טאלב מנך רבבי כאנשי באש נכאפו מנו. מאענאהה חאזה שאהלה. נקולולו מחילה יא משה רבינו לכוף רבבי חאזה מוש שאהלה. לאכן יקצד לגמרה הוני. עלאש ענד משה רבינו חאזה שאהלה. אלי הווא כלאהה חאזה שאהלה אלי כטאר הטריק מתאע לכוף רבבי. ובהאדה כל אנסאן ינזם יוולי כיף משה רבינו פלכוף רבבי ותוולילו שאהלה. ולחז"ל קאלו כל יום יצר הרע יתזדד

 פלעבד. ויאלוכאן מוש מן מעאוונת רבבי מה ינזם עליה חד. הוני ואחד יקול המאלה אידה כאן מה תגלבתשי עלא ליצר הרע. מאענאהה רבבי מה עאוונישי מליח. ובהאדה עלאש נתעאקב. לאכן אידה כאן נקלבו לכלמה נלקאו בלמקלוב. אידה כאן רבבי קאעד יעאוונה כיפאש אחנאן מה תגלבנאשי עלא ליצר הרע אלי פי ווצטננה. יביין אלי לאשכאל מננה אחנאן. אלי מן כתרת הדוואנה מתאענה חתתה ואלו אלי רבבי קאעד יעאוונה באש נתגלבו עלא יצר הרע קאעדין נשלמו פי מעאוונת רבבי ונתלפתו ליצר הרע. ווקתלי ואחד יפיק בלכלמה האדי. וקתהה וקתלי יעמל דנוב יתחשם יאסר ופי ווקתהה יעמל תשובה. והאדאך עלאש לחז"ל קאלו אידה כאן שפת תלמיד חכם עמל עבירה מה תכממשי עליה אלי ודאי עמל תשובה. עלאש. עלא כאטר קאעד יפהם אלי לווח מעאוונת רבבי ומשה יזרי ליצר הרע בידיה ורזליה. וכיפאש יעמל לעבד באש יתבת התורה ולמצוות. יסאנס רוחו בתורה ולמצוות. אלי וקתהה יחס בלמעאוונה מתאע רבבי וינזם יתגלב עלא יצר הרע. והאדה האש מאענאהה קיום התורה ולמצוות שאהל. אלי לעבד אידה כאן יחב יתבתהם ינזם מוש חאזה ואערה. ואלי יקול מה נגדשי האו האש פיהה קאעד יגדב עלא רוחו. ולאכן ילזמנה נרדו באלנה באש מה נעאוודושי צנעתנה. אלי קאלו לחז"ל עשה עבירה ושנה בה נעשית לו כהתיר. עלאש. עלא כאטר אידה כאן פאק בלחראם ועאווד. מאענאהה מה רזעשי בתשובה. ושאף טריקה אלי תחללו לחאזה האדיך. והאדי חאזה צעיבה יאסר באש ואחד ירזע בתשובה. והאדאך עלאש לחז"ל קאלולנה. עשה לך רב והסתלק מן הספק. אלי לעבד קרוב לעצמו. ווקתלי יעמל עבירה יבדה יקרא באש ישוף טריקה באש יחלל אלי עמלו ויעאווד יעמלו. ואידה כאן שאף צאחבו עמל חאזה ומה עזבתושי. ישוף טריקה כיפאש יחרמאלו ויקולו אנתין עמלת לחראם. והאדה כטר כביר יאסר. ונזיבו הוני מעשה אלי פי כפר צגיר. זא ואחד עשיר כביר יאסר ובדה ישרי פלווטייאן ובדה יחצ'ר מעאמל באש יכדם רזאל לכפר אלי טול עמרהם יכדמו פלפלאחה ותאעבין יאסר. נאס מתאע לכפר פרחו יאסר. והווא בעת האשכון ישרי לווטיאן. ונאס לכפר קאלו תווה חנכדמו פלמעאמל מרתאחין האש נעמלו ביהם לווטיאן. באעו לכל. ולאכן באעד מה כמל שרה לווטיאן וחצ'ר למעאמל. זאב נאס אוכרין שאדין למעאמל. ונאס לכפר כדמהם פלפלאחה וירפעו ללמעאמל. אלי יצברו. יצברו. ואלי יכדמו חאזאת אוכרין. יכדמו. נאס לכפר לקאו אלי התעב קעד הווא הווא. ואלי כאנו יכדמו פלוטייאן מתאעהם ולאו יכדמו פלווטיאן מתאע לעשיר האדה. משאו לכביר לכפר יתשכאוולו בלעבה אלי לעב ביהם. וקתלי זא לעשיר האדה נאדאהו. קאלו כיפאש עמלת לעמלה האדי. קאלו תווה קראבת לארבעין סנה. ולד זגיר מאתו בו ואמו אלי כאנו עניים. האש עמל. כרז מן לכפר ועמל כוך ובדה יזרע שוייה כצ'אר יכדם עלא רוחו. תלמו עליה נאס לכפר האדון וטרדו. לולד האדאך הווא האנה. וחבית נחססהם אלי חסית ביה האנה. קאלו אנתין תווה עמלת זוז גלטאת. לחאזה לאוולה אלי עטיתהם לחק פאלי עמלו אלי חתתה אנתין עמלת כיפהם. לגלטה התאנייה. אלי חללת באש הנאס תעמל איכה. מאדאמך אנתין עמלת. כל ואחד אלי יעמל כיפך מאענאהה ענדו לחק. ומאדאמך חללת לחאזה האדי. חאזתין. יאמה תרזזע כל ואחד ארצ'ו ואנתין אכדם פלמעאמל מתאעך כיף מה תחב. יאמה כיף מה עמלולך קבל נעמלולך תווה ונטרדוך מן לכפר. והאנה חנעטיך שהר תכמם. באעד שהר רזעלו. קאלו ענדך לחק. האנה באש נרזע לאראצ'י לכל. ולמעאמל חנעטיהומלך אלי אנתין מביין פיך חכם ותערף תתצרף ותשתעמלהם למצלחת לכפר לכל. והאנה למעאמל האדוך יצ'ייעולי וקתלי ונכסר פיהם. אלי ענדי ברשה אעמאל אוכרה נצוור פיהם כיר מן למעאמל האדון. יהי רצון. אלי רבבי יעטינה לכיר ולהנה וצחה. ויבעתלנה משיח צדקינו. במהרה בימינו. אמן סלה.  

Tehila le David.RabbiDavid Hassine

תהלה לדוד 2

Un de ses rares poèmes personnels, composé lors d'un pèlerinage à la tombe du saddiq d'Aguiga, nous renseigne sur les préoccupations de David Ben Hassine, en 1778. Le poète y épanche son coeur et demande au saddiq d'intercéder auprès de Dieu pour qu'il soulage ses misères:

Et moi, ton serviteur, aujourd'hui je me tiens

 Près de ta tombe. Ecoute ma prière!

Guéris ma douleur et ma blessure!

Aide-moi à gagner ma vie!…

Plaide en ma faveur auprès du Roi,

Le Roi Un, éternel, des mondes!

Qu'il entende et exauce ta prière! Qu'il ait pitié de moi!

Qu'il protège mes chers enfants!

Qu'ils aient une longue vie heureuse!

Qu'ils respectent et accomplissent (Ses commandements)!

Il semble malgré tout, qu'en dépit de ses difficultés, le poète a réussi à faire vivre sa famille nombreuse modestement, mais décemment, et à doter ses nombreuses filles avant leur mariage! Il habitait dans une maison qui portait encore son nom au-début du XXe siècle, dans la rue El-Gzzarin, ou rue des Bouchers, qui s'appelait aussi, en son honneur, rue Rabbi David Ben Hassine, dans le Vieux Mellah de Meknès.

 

קפג. אל הר השיג הזה באתי

שיר מעין אזור בין שמונה מחרוזות ומחרוזת פתיחה. בכל מחרוזת ארבעה טורים דו־צלעיים: שלושה טורי ענף וטור מעין אזור. צלע א בטור ג ובטור מעין האזור חורזות בחריזה הסופית של טורי הענף. צלעות א של שני טורי הענף הראשונים חורזות ביניהן. במחרוזת הפתיחה החריזה שונה.

חריזה: א/ב א/ב ג/ד ג/(ד) ה/ו ה/ו ו/ו ו(ד) ז/ח ז/ח ח/ח ח/(ד).

משקל: שמונה הברות בצלע.

כתובת: פיוט יסדתי כאשר עמדתי על מצבת קבורת הצדיק הקבור באגיגה תנצב״ה. והוא נועם ׳סגולתי ואור עיניי. מרובע. סימן: אני דוד חזק. ב״צ: פיוט בשנת ישא ברכה עת בו הלוך הלכתי אל קבר איש האלהים הצדיק הקבור באגיגא וחברתי לכבודו שיר זה ואמרתי אותו על מצבת קבורתו והוא לנועם פודה ומציל. [נ״י: שיר כוננתי על מצבת… זלה״ה נועם ׳מצוק זמני אבחנה׳ מרובע…]. מקור: א- מא ע״א; ק־ מח ע״ב; בן צבי 2144 – 42 ע״ב (ב״צ); נ״י 3097 – 7 ע״ב (נ״י).

אל הר הטוב הזה באתי / אל איש אלהים קדוש הוא

42 – אל הר הטוב הזה באתי

פיוט יסדתי כאשר עמדתי על מצבת קבורת הצדיק הקבור באגינה תנצב"ה

   אל הר הטוב הזה באתי / אל איש אלהים קדוש הוא

   לשמע אזן שמעתי / ועתה עיני ראתהו

   מחזה שדי יחזה / שוכן גבוהים.

           מה נורא המקום הזה / אין זה כי אם בית אלהים.

 

   ניצב אני כדל על דל / דופק שערי חמלתה

   עמוד בפרץ אל תחדל / לך אלי לישועתה

   אל ה' בצרתה / היה נא לי לעזרתה

          עורה, והבאת אתה / הדברים אל האלהים. 

     מה נורא המקום הזה / אין זה כי אם בית אלהים.

 

   יספרו ויגידו / פלאך באי עולם

   מגשת לך יפחדו / מקטנם עד גדולים

   ואם שמך מהם נעלם / צדקתך צדק לעולם

         אל ישוב דך מהם נכלם / ישימו כסלם באלהים. 

 מה נורא המקום הזה / אין זה כי אם בית אלהים.

.

   דר שחקים, אין בלעדיו / לכל לראש הוא מתנשא

   כי הכל מעשי ידיו / מי יאמר לו מה תעשה

   אך צדיקים בהם ירצה / מכל צרה אותם יפצה

          רצון יראיו יעשה / צדיק מושל יראת אלהים.  

מה נורא המקום הזה / אין זה כי אם בית אלהים.

 

   ולי אנוכי עבדך / היום הזה הן עמדתי

   על מצבת קבורתך / שמע נא את תפילתי

   רפא שברי ומכתי / והמצא את פרנסתי

      על כן פניך ראיתי / כראות פני אלהים. 

   מה נורא המקום הזה / אין זה כי אם בית אלהים.

 

   דבר אלי אל המלך / מלך יחיד חי עולמים

   ישמע וירצה קולך / ימלא עלי רחמים

   ישמור בני הנעימים / יאריכו בטוב ימים

יהיו שומרים ומקימים / מצות ה' אלהים. 

מה נורא המקום הזה / אין זה כי אם בית אלהים.

 

   חרדו נבהלו עצמי / ממצבת קבורתך

   כי רבו גדלו אשמי / לא יגור רע במגורך

   אך נשענתי על חסדך / כי הסליחה עמך

       ממדת קונך יש בך / מי אל גדול כאלהים. 

מה נורא המקום הזה / אין זה כי אם בית אלהים.

 

   זכותך תהיה עומדת / בכל עת צוקה וצרה

   סועדת וגם עודדת / זו תורה וזו שכרה

   ונשמתך הטהורה / בצרור החיים צרורה

         עם אבות שוכני מערה / בתוך גן עדן אלהים.    

מה נורא המקום הזה / אין זה כי אם בית אלהים.

 

   קרבן שלמים ועולה / ירצה יחשב שירי

   לפני אל נורא עלילה / ברוך ה' צורי

   כי ממנו יבוא עזרי / בחושך יאיר את נרי

       ויאמר אדם אך פרי / לצדיק אך יש אלהים      

ויאמר אדם אך פרי / לצדיק אך יש אלהים   

קולנוע ג'אק בן-סימון מסכת חיים – 50 שנה ב־5 סצנות

קולנוע ג'אק בן-סימון

מסכת חיים – 50 שנה ב־5 סצנותברית 32 - 1

סצנה ראשונה: חזרה למקור מחצבתי

שמש ביישנית ואביבית עולה על אחד המפרצים שבחופו של האוקיאנוס האטלנטי המרוקאי.

בתנועות סדירות, הקצף הנוצר עם הגלים מתרסק על הסלעים. אני מתבונן בנוסטלגיה בנוף הזה, בזכרי את הוריי, את בני משפחתי אשר, לפני חמישים שנה, עזבו את הארץ הזאת על מנת להתיישב בקנדה.

בפרק זמן של חמישה עשורים, הלא הם כהרף עין בתולדות האנושות, הקהילה היהודית של  מרוקו, שהתברכה באוכלוסייה של 500,000 אזרחים, נמסה כשלג בצהרי היום. כעת לא נותרו במרוקו אלא 2,500 נפש בלבד. חרף העובדה שאבות אבותיי חיו במשך יותר מאלפיים שנה בארץ זו, אני מגיע אליה כיום כאלמוני, כזר בינות לתיירים המעטים, התרים אחר הריגוש שבגילוי ארץ חדשה. כניעה לגורל ? כעס ? מבט מהורהר ? אני חש מעט מכל אלה בערבוביה, בלי שאף לא אחת מאותן תחושות תגבור על רעותה.

סצנה שנייה: הבזקים מהעבר

אגדיר. השרגי. יותר מארבעים וחמש מעלות בצל. אני בן 8 או 9. כדי שלא אפגע ממכות שמש, הוריי אוסרים עליי לצאת מהבית לפני השעה 4 אחרי הצהריים. לא בא בחשבון שאציית להם. אני בורח מהבית והולך להיפגש עם החבריה. ציארלי, סימון וגיגי מחכים לי ברחבה של סניף הדואר. בשום הון שבעולם לא אחמיץ את המפגש הזה עם הקולנוע. בזכות שיטת "התפלחות" מתוכננת היטב, אנחנו מצליחים להיכנס לקולנוע "רקס" דרך דלת החירום. מתחת לאלומות האור של המקרנה, אנו מתגנבים מאחורי המסך הענק, אשר עליו גארי קופר הרכוב על סוסו חוצה את ערבות ניו-מקסיקו. אלף סליחות לחברת אמ-גיי-אם ! הרבה לפני עידן האינטרנט, זו הייתה דרכנו לצפות בסרטים בחינם ולחרוט אותם לעולמים בזיכרון החי שבמוחותינו הצעירים. באותם ימים, קולנוע רקם היה עבורנו המכונה לייצור חלומות. על גבי המסכים הענקיים של ילדותי חלפו אלפי תמונות אשר, בלי משים, היו לבית היוצר של אהבתי לקולנוע. בדומה לאדון ג׳ורדן של מוליאר, המגלה להפתעתו כי הוא כותב פרוזה, כך למדנו את שפתה של האמנות השביעית.

סצנה שלישית: מצופה לבמאי

1958 – הגירה לקוויבק. 1962 – לימודי קולנוע בארה״ב. 1967 – תורי להימצא בעמדת הבמאי המתחיל. אין אני מבקש לצלם את מדבריות ניו-מקסיקו, הרי גארי קופר נפטר בינתיים. הנושאים הראשונים הגורמים לי השראה מחזירים אותי לקרובי משפחתי, לילדותי, לנוסטלגיה לימים ההם. בתום לימודיי, אני מביים סרט ראשון אודות ימי נעוריי באגדיר. מראשית דרכי, נושא הזמן כופה את עצמו עליי וחוזר אליי כמו לייטמוטיב בו אעסוק בכל סרטיי, אותו זמן החורץ גורלות. לרגע היינו מאושרים בארץ מרוקו השלווה אשר נראתה לנו כנצחית והנה, לפתע פורצת בה האלימות ועמה ראשית העקירה. זאת ועוד, מספר שנים לאחר מכן, כרעם ביום בהיר, רעש האדמה עתיד להרוס עד היסוד תוך מספר שניות עיר שלמה, אשר תקרום כמשחק קלפים. אנשים יאבדו את חייהם בהרף עין, ייבלעו בתהום המוות. ו ידהם קרובי משפחה ואחדים משותפיי של ימי "ההתפלחות". הסרט "היה הייתה פעם… אגו יו ״ יהיה לי לתחבושת שתסייע לי באבלי על מות יקיריי. הקולנוע ישמש לי כתרפיה 1 או^יעות האמנות לפני שאוכל שוב לדרוך על אדמת מרוקו.

מאוחר יותר, בשנות השבעים, רגש המחויבות שבי כאדם בוגר דוחף אותי לא להישאר כזרועות שלובות ולהחמיץ פעם נוספת את רכבת ההיסטוריה שלנו. זה עשרים שנה אנחנו בקוויבק, עשרים שנה אנו מנסים למצוא את מקומנו במדינה חדשה זו. בפעם השנייה, אני מחליט לקבע את הזמן, בלוכדי אותו בלוח הזמנים של ההיסטוריה שלנו – חלק מחוויותינו באדמת צפון אמריקה.

מה מעשינו בארץ זו ? מהי זהותנו מול האשכנזים שהגיעו לפנינו ומגדירים את היהדות על פי הקריטריונים שלהם ?

הנה כי כן, אני מחליט להשתמש בקולנוע התיעודי על מנת להבין טוב יותר באיזה מקום אנו ממקמים את עצמנו, כדי לבדוק מהם צרכינו הזהותיים ומה טיבם שי1 הניגודים הבין דוריים שלנו. את הסרט הזה אני מביים בתקופה, אשר בה קוויבק דובר צרפתית מגביר את מודעותו כלפי המיעוטים הבאים להתיישב בו, שהרי אף הוא מיעוט. בהפקת התוכנית הצרפתית של המשרד הלאומי לסרטי קנדה, ה-^0, ניתן לי חופש פעולה מלא ללכת עד קצה מחשבותיי. אני יוצר סרט, אשר יש בו כדי להתמודד עם חילוקי הדעות והניגודים שבתוכנו. באותם ימים, אנו נעים הלוך ושוב בין חיים מסורתיים לבין מודרניות, בין ישן לבין חדש, בין דתי לבין חילוני, בין זהותנו הקוויבקית ונאמנותנו לקנדה, בין החיבה שלנו כלפי אחינו האשכנזים לבין תביעת זהותנו הספרדית, בין ההגנה על מדינת ישראל והתמיכה ללא סייג בציונות. הדבר הוביל לעשיית סרט, אשר כותרתו מושפעת, פעם נוספת, על ידי מחוגי הזמן: "עשרים שנה אחרי".

הקרנתו גורמת לתגובות שנויות במחלוקת, בין אלה שהיו מעדיפים לשמור על קשר שתיקה בכל הקשור לניגודים שלנו לבין אלה אשר מוחאים כף בראותם סוף-סוף כי הנושא עולה לדיון הציבורי.

כיום, בהביטי לאחור, סבורני כי"עשרים שנה אחרי" הינו מעין השתקפות חברתית של מצבנו באותו פרק זמן מכונן של התיישבותנו באמריקה. בכל אופן, הסרט עדיין קיים. הוא עדיין נצפה ומשמש בסיס לדיונים, דבר המעיד על תעוזתו ועל תקיפותו חרף הזמן שעבר. לגבי אלה מביניכם החפצים לצפות בו, או לצפות בו שוב, הוא עומד לרשותכם, חינם אין כסף, באתר האינטרנט של המשרד הלאומי לסרטי קנדה – www.onf.ca.

באותה תקופה, קיימים מספר יהודים צפון אפריקאים בקוויבק המתבטאים באמצעות המסרטה. עבור עמיתיי, הקולנוע הינו צורת ביטוי ויצירה, אשר איננה בהכרח קשורה באופן ישיר לזהותנו המשותפת. אכן, פייר לסרי, ומאוחר יותר גיורג, עמר, יביימו סרטים תיעודיים מאוד ראויים ומעניינים אודות נושאים בעלי עניין אוניברסאלי. רפאל לוי ומישל שעל יעשו זאת כשהם משתמשים בסיפורים בדויים כדי לבטא את רגשותיהם. למרבה הפלא, צפינו כולנו ככל הנראה בסרטים אלה של אלה, אך מעולם לא נמצאנו יחד על אותה במה על מנת לדבר על הסיבות והנסיבות שהביאו אותנו למדיום הקולנוע.

סצנה רביעית

לאחר שביימתי סרטים שונים בנושאים שלא היו קשורים לשורשיי, פתאום אני שב, מבלי לתכנן זאת מראש. אל זהותי כיהודי צפון אפריקאי. הפעם, אני חש מעין צורך דחוף שלא לאפשר לזמן לגבור עליי. לגבור על זיכרוני המאבד מחדותו עם כל יום שעובר !

במרוצת שנות השמונים אני חוזר למרוקו, כאילו רציתי לערוך דין וחשבון על עובדות היעלמותנו. לשם כל, אני נכנס בה סדרך השער הראשי, משמע בלוויית מדריך יחיד במינו, הוא המלן חסן השני, אשר אשרטט את דיוקנו בטרילוגיה הנושאת את השם: "יומן מסע למרוקו". כי אז אפרט בה את תולדותיה והתפתחותה של ארץ מוצאי.

אני חוזר, בדומה לבלש, על עקבות קרובי משפחתי, וצועד במעלה הזמן כדי לנסות למצות ממנו את העיקר. אני מודע לכך כי אני מצלם את הזמן החולף, את הזמן של עמי ההולך ונמחק מההיסטוריה הצפון אפריקאית, של מלך ההולך ומזדקן, תקופה של פרשת דרכים. בהפיקי את שלושת הסרטים הללו, הזדמן לי לפגוש מספר דמויות העתידות להירשם בתולדות ימיה של מרוקו שלאחר השלטון הצרפתי: הגנרל דלימי, אחמד גדירה, דריס בסרי, מוחמד עלאווי ומעל לכול, המלך חסן השני. לבד מהביקורות הערכיות שיכולתי להשמיע אודות האישים הללו, שההיסטוריה שופטת אותם בעצם הימים האלה, אני מודע לכך שאני חווה רגע יחיד במינו. אני, היהודי המרוקאי, מצלם במסגדים של הממלכה. אני בא במגע עם קדאפי, עם ערפאת ועם המלך פאהד בפגישות הפסגה של העולם הערבי. יחד עם הצוות שלי, אנחנו הראשונים הזוכים לצלם מקרוב את העימות המתחולל בסהרה בין תנועה בדלנית, הנתמכת על ידי אלגייריה, והצבא המרוקאי. כאן, חזית הפוליסאריו מופגז בפצצות הנוחתות עליו ללא הודעה מוקדמת. מרחוק, המלחמה המוזרה הזאת דומה יותר ויותר למשחק נינטנדו. מקרוב מאוד אני מצלם את קברי האחים, אשר יש בהם כדי לבשר את מלחמות עיראק וקוסובו. אלא שבהיות המסרטה מכוונת אל אותם אירועים המופיעים בעמודי השער של העיתונים, אני גם מצלם בשקט ובהיחבא בתי מחסה של קשישים יהודיים שננטשו לגורלם. אני מסתכל דרך העינית על עלובי החיים, על אלה שהתביישנו לקחת אתנו. אני מצלם את בתי הכנסת המוזנחים שלנו, אשר הפכו לבתי מלאכה לייצור שטיחים, למכולות או סתם, להריסות העזובות לשיני הזמן. אני מקליט את ההיסטוריה בשעה שזו הולכת ונמחקת. אני מצלם את הזמן החולף בחיינו, חיי יהודים נודדים.

יש מי שיגיד שגנב מגנב פטור. הרי בהיותי ילד, הסתדרתי כדי לצפות חינם אין כסף בסרטים של חברת אם-גיי-אם בקולנוע רקס, אז כיום, סרטיי שלי, כגון "יומן מסע למרוקו", הם הנמצאים באינטרנט ונצפים באופן פיראטי ומופיעים באתרים ללא תשלום, כמו יו-טיוב ודיילי-מושן.

סצנה חמישית: להחזיר טובה כנגד טובה

מיד עם סיום הטרילוגיה במרוקו. אני נוטש לזמן-מה את המסרטה ושוקע בניהול רשתות קולנוע וטלויזיה תחילה, אני מנהל את ועדת התוכניות הצרפתיות של ה-^0 ולאחר מכן, אני זוכה למינוי של אחראי על פעילויותיה הבינלאומית. בהמשך, אני עוזב לטורונטו, שם מבקשים אותי להקים ערוץ טלוויזיה. אכן, אני מקים את ערוץ הטלוויזיה של דוברי הצרפתית באונטריו,

ומנהל אותו במשך קרוב ל-15 שנה. בראשית שנות ה-2000, אני ממונה בידי ראש ממשלת קנדה לנהל את ה־^0, בתפקיד של ממונה של ענף הקולנוע הקנדי. כך אני חוזר ל-״ביתי הראשון" ומנהיג בו רפורמות, תוך כדי השבת הרשת על הפסים.

במהלך כל אותן שנים של פיקוח והנהלת מוסדות תרבות, ניסיתי לשמור ולשמר את הקשר עם שורשיי ומוצאי. נושא אחד בולט מאותן שנים: העובדה שניסיתי, ככל שהדבר ניתן לי, לפתוח את הדרך לאחרים, להקנות קול לחסרי קול. בארץ זו, קנדה, ניתנה לי האפשרות להתבטא, להגיד בקול רם את האהבה ואת ערגה שאני חש כלפי היקרים לי. רציתי שאחרים יוכלו גם הם לעשות זאת בתורם.

זאת ועוד, תמכתי במתנגדי המערכת, באלה שחשו לבדם או מבודדים, באלה שהזדקקו לקולנוע כדי לצעוק בקול רם את העוולות והזוועות, אך גם את השמחות ואת ההישגים שהם חוו. לבד מסרטיי, זהו כנראה ההיבט אשר אני מתגאה בו ביותר: העובדה שעלה בידי לעזור ליוצרים ולמנהלים, הפועלים כיום כעצמאים בשטח.

לסיכום: סגירת המעגל

לילה גדוש כוכבים במיוחד יורד על החוף המרוקאי. הגלים מגיעים בלא הרף ובערגה ומסיימים את מרוצתם על פני החול העדין.

סוף כל סוף, הגיע האביב למרוקו בתום חורף גשום מאין כמוהו. היבולים יהיו טובים. הערב, הבריות חוגגים את המימונה. אנו נחגוג בחיק המשפחה את סוף יציאתנו מהמדבר. למרות אווירת החג, אין לנו את מי לבקר ולמי להשיב לאיחולי ה-"תרבחו", אותה מלה אשר פירושה "הצלחה", הטעונה בשלום ובאושר שאיחלנו האחד לשני, בעוברנו מבית לבית. הרי במרוקו של היום, בהמולת הרחובות, בחוף, בחנויות ובבתי הקפה, דבר לא מבדיל בין היום לבין הימים האחרים. במקום הזה, אינני קיים עוד. קהילתנו לא קיימת עוד. אינני אלא תופעה חולפת בארץ שהסובלנות עדיין קיימת בה, אך ניכרים בה בכל מקום הסימנים של האסלאם הקיצוני.

באשר לי, אני חש שהמעגל נסגר. הפקתי סרטים על קהילתנו ועל מה שהיינו. השתמשתי בכלי הקולנוע כעדת לנוכחותנו במרוקו, כעדות להגירתנו לקנדה. אני מעז לקוות כי, בדורות שיבוא רחינו , גם אחרינו ילכו בדרכנו ויעזו להמשיך לתעד, להגיד וליצור על אודות מה שאנחנו ועל אודות מה שאנו הופכים להיות.

כיום אני חש שלוות נפש ומצוי בשלום עם עצמי, אני כבר לא רץ אחרי הזמן, אני פשוט נותן לו לשאת אותי.

 

תגובת יהודי ספרד למאורעות שנת קנ״א – 1391- אליהו רפאל מרציאנו

תגובת יהודי ספרד למאורעות שנת קנ״א – 1391גירוש קנא

עם התפשטות האיסלאם לארצות מערב הים התיכון התנהלו מאבקי דמים בין המוסלמים והנוצרים, מאבקים שפגעו בקהילות ישראל הן בנפש והן ברכוש. על סבל היהודים בספרד רמז ר׳ יהודה הלוי:… פלשתים נאספים ואדומים שוסים אלה ברכב ואלה בסוסים … צוררים נלחמים כפריצי חיות, אלופי אליפז עם אילי נביות, ונבהלו ביניהם צעירי השיות…ו).

פלשתים נאספים / ר' יהודה הלוי

 

פלשתים נאספים / ואדומים שוסים,

אלה ברכב / ואלה בסוסים ­–

ואנחנו שמך / למגדל עז נשים:

הפלה חסדיך, /  מושיע חוסים!

 

חוסים הבטחתם / יום אשר יסרתם,

כי אז לא מאסתם / ועתה לא נעלתם.

נושאי על קמים / ומוראם וחתם

מדברים על לבם / אנשי מלחמתם:

רבים אשר את‑ / נו מאשר אותם –

רחמיך רבים / כמים לים מכסים.

 

צוררים נלחמים / כפריצי חיות,

אלופי אליפז / עם אילי נביות –

ונבהלו ביניהם / צעירי השיות

ואיך ישלם עדר / ינהגוהו אריות?

הלא בפלאי מעשים, / בגבורות ונסים!

 

נתנום עוניהם / בידי מעניהם,

ואין להם מעשים / לבד ברית קדמוניהם

ולשאת עת צרה / לאל את‑עיניהם,

כעיני העבדים / אל יד אדוניהם –

דלים ונמאסים / בידי שרי מסים.

 

הקיום היהודי הסתגל לעול הכפול לא רק על אדמת ספרד אלא גם על אדמת הבלקאן, או צפון אפריקה. הנוצרים נלחמו במוסלמים בצפון יבשת אפריקה ועדות, לתלאות היהודים שם, מצוייה בכתבי הרב וידאל צרפתי, מחכמי פאס במאה השש עשרה:

…ומשנאינו שסו למו(תהילים פרק מ״ד): עושים עצמם מריבים זה עם זה ודוחפים זה עם זה ומפילים עצמם על הישראלי כדי להרע לו.״2).

בספרד השלטון הלך ונשמט מידי המוסלמים ועבר בהדרגה לידי הנוצרים, והיהודים העוברים מרשות לרשות משלמים מחיר כבד. בתקופה הראשונה לריקונקוויסטה, במאה השתים עשרה, נראו כבר עקבותיה הראשונות של המכה העתידה לנחות על עדת ישראל. בספרד, בתקופה ההיא, קמו רבנים וערערו בקולי קולות על כתבי הרמב״ם …הצעקה הייתה על ספר מורה נבוכים, אך גם על יד החזקה), ומתוך כעס ומריבה, הגיעו שתי המחנות, חסידי הרמב״ם ומתנגדיו, לבירור בפני ערכאות הגוים. הסכסוך פרץ החוצה. הנוצרים נתנו דעתם על כך ומאז גדלה התערבותם בבעיות הקהילות. ברכה מזה לא תצמח לישראל.

בימים ההם התחזקה, משום מה, מדת ההלשנה ופגעה באחדות הקהילה וגרמה לשיבוש נוסף בקשרי היהודים והנוצרים. פרשת מאסרם של חכמי ישראל בברצלונה תעיד על כך. בברצלונה נעלם לחם המיועד לטכס דתי נוצרי.

הנוצרים האשימו את היהודים בחילול וגניבת הלחם. בימי המתח והחרדה הוטחו האשמות הדדיות בין יהודים, ובלהט הויכוח השתרבבו שמות גדולי ישראל לפרשה. הרב יצחק בר ששת (הריב״ש) התייחס לפרשה וכתב: …כי זה קרוב לחמשה חדשים קמו אנשים בני בליעל מקרבנו והעלילו הרב הגדול רבנו נסים נ״ר וששה נכבדים מן הקהל ובתוכם החכם דון חסדאי נייר ואני ואחי ומסרו אותנו למלכות ועדיין אנחנו נתונים בערבון על לא חמס ישיב להם גמול ה׳ כמעשה ידיהם…4).

הרב שמעון בר צמח (הרשב״ץ) ראה בסכסוכים הפנימיים בתוך מחנה ישראל גורם מרכזי למאורעות הדמים של שנת קנ״א, וכתב: …הלא ידעתם כי סבת חרבן הקהלה הקדומה (לפני שנת קנ״א) אשר היתה במקומכם, היתה מפני המחלוקת, עד אשר פגעה מדת הדין בהם והשליכתם אל ארץ אחרת כיום הזה…5).

הרב שלמה אלעמי בן הדור ההוא, מצא בלבוי יצר הקנאה והשנאה סיבה להדרדרות במצב היהודים ולסערת שנת קנ״א … ויקנאו איש באחיו ואיש ברעהו לדבר עליו לפני המלכים והסגנים סרה … איש ברעהו יהתלו, בעזותם מפרסמים עצמם את קלונם… גם הנה אמת נכון הדבר כי רוב הגזרות והצרות אשר נתחדשו עלינו היו בסיבת פריצי עמנו…6)

פרשת הוצאתו להורג של המוכס היהודי יוסף פיגון השפיעה קשות על הקשרים בין יהודים ונוצרים. יהודים בעיר סיביליה הסתכסכו עם יוסף פיגון, וראו בו יהודי בוגד בעמו וגם איש ריב ומדון. לאחר מכן באו לחצר המלך והלשינו על פיגון ואמרו שהוא מועל בתפקידו הרם. מתנגדי פיגון באו לידי החלטה וסיכמו להוציאו להורג.

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 135 מנויים נוספים

ספטמבר 2016
א ב ג ד ה ו ש
« אוג   אוק »
 123
45678910
11121314151617
18192021222324
252627282930  

רשימת הנושאים באתר