ארכיון יומי: 30 בספטמבר 2016


בס"ד מוסר בלערבי פרשת נצבים – בערבית יהודית תוניסאית

%d7%aa%d7%95%d7%a0%d7%99%d7%a1%d7%99%d7%94-%d7%a8%d7%91%d7%a0%d7%99%d7%94

פלפרשה מתאע הזמעה האדי פרשת נצבים. משה רבינו יווצינה ויאכד עלינה באש נכאפו רבבי. ואלי אלכיר מה יזינה כאנשי וקתלי נווליו כאייפין רבבי. ופי אוול אלפרשה. משה רבינו יפכרנה פי ראש השנה. אתם נצבים היום. "היום" הווא נהאר ראש השנה. כיף מה מכתוב פזוהר הקדוש. וקתלי אלפסוק יקול היום. מענאהה ראש השנה. כיף איוב. ויהי היום ויבואו וכו'. אלי נהארתהה ראש השנה. והשטן זא באש יקטרג עלא ישראל. ורבבי מן כתרת מחבתו פינה. דזו לאיוב. כיף מה קאל אלפסוק. השמת עיניך על עבדי איוב וכו'. והוני משה רבינו קאללנה. אלי אחנאן ואקפין ללמחכמה נהאר ראש השנה.

פי אוול לפרשה מתאע הזמעה האדי. לפסוק קאל אתם נצבים היום וכו'. למפרשים וקפו עלא כלמת נצבים אלי תוקאלת הוני. האש מאענאהה נצבים. ועלאש הוני לפסוק כתב בנצבים. כאן יחב יקוללנה ואקפין. יכתב עומדים. כאן יחב יקוללנה קאעדין. יכתב יושבים. כאן יחב יקוללנה חאצ'רין. יכתב נוכחים. עלאש נצבים.

למפרשים כל ואחד זאווב בטאריקתו. ואחנאן חנחאוולו נזאוובו הנשדה האדי בטריקה אוכרה. אלי כלמת נצב האו נצבים נלקאווהה תלאת מראת פלפרשה. ואחדה הוני אתם נצבים. נלקאווהה פי אברהם אבינו וקתלי זאוו למלאכים והנה שלשה אנשים נצבים עליו. נלקאווהה פי יעקב אבינו פלחלום אלי חלמו והנה סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה. נחאוולו נפשרוהם בלואחדה.

נבדאוו באברהם אבינו. אלי כלמת נצבים תתפסר עלא יציבות. מאענאהה תרכיז. אלי וקתהה תרכז עם ישראל. אלי למלאכים זאו ואחד דאווה אברהם אבינו ומנע לוט אלי כרזו מנו עמון ומואב. אלי מואב כרזת מנו רות ומלכות בית דוד. ועמון כרז מנהה נעמה העמונית מרת שלמה המלך אלי ולדתלו רחבעם אלי כאן לולד לואחיד מתאע שלמה המלך ומן גאדי תבנאת מלכות בית דוד. וואחד כלה סדום באש כרזו לוט ובנאתו מן סדום באש תואלדו עמון ומואב. והתאלת אלי בשר שרה אלי חתזיב יצחק אלי מנו כרזנה אחנאן עם ישראל.

תפסיר אוכר. פי פרשת לך לך וקתלי רבבי קאל לאברהם אבינו באש ימשי לארץ ישראל בארכו ואעשך לגוי גדול ואברכך ואגדלה שמך והיה ברכה. הרש"י ז"ל פסר. ואעשך לגוי גדול אלי נקולו פלעמידה אלקי אברהם. ואברכך אלקי יצחק. ואגדלה שמך אלקי יעקב. והיה ברכה בך חותמין ולא בהם אלי נקולו מגן אברהם. ולחז"ל פסרו תפסיר אוכר. אלי עם ישראל כיפאש ינזם יתקיים פלגלות. ואעשך לגוי גדול בגמילות חסדים אלי הייא הסמל מתאע אברהם אבינו. ואברכך בלעבודה וצלה אלי הייא הסמל מתאע יצחק אבינו. ואגדלה שמך אלי קראית התורה אלי הייא הסמל מתאע יעקב אבינו. והיה ברכה בך חותמין ולא בהם מאענאהה אלי לגאולה לאכראנייה תזי בזכות לגמילות חסדים. והאדה האש מאענאהה כלמת נצבים הוני. אלי עם ישראל יתרכז פי ארץ ישראל ותזי לגאולה בזכות הכנסת אורחים מתאע אברהם אבינו אלי הייא תאבעה לגמילות חסדים.

וקתלי פאק יעקב אבינו. ויירא ויאמר מה נורא המקום הזה אין זה כי אם בית אלקים וזה שער השמים. הוני עלאש כאף יעקב אבינו. בלעכס חקו יפרח אלי הווא יושב אהלים מעאנאהה מן בית המדרש לבית המדרש. לאכן האש שאף יעקב אבינו. והנה מלאכי אלקים עולים ויורדים בו. האש שאף יעקב אבינו מלאכי ארץ ישראל טאלעין ומלאכי חוצה לארץ האבטין. הוני חקום בלמקלוב יבדאו יהבטו מלאכי חוצה לארץ ומן באעד יטלעו מלאכי ארץ ישראל כיפאש יכליוו ואחדו. הוני יעקב אבינו שאף אלי מכתוב פלגמרה אלי ואחד רבי מרץ' ותקריב נפטר ומן באעד רזאע. קאלו בו השנווה שפת גאדי. קאלו עולם הפוך. אלי טאלעין הוני האבטין גאדי ואלי האבטין הוני טאלעין גאדי. האדה אלי שאפו יעקב אבינו. מלאכי אלקים מאענאהה נאס כאייפה רבבי

 ותלמידי חכמים. עולים אלי הומאן טאלעין. לקאהם יורדים בו. השנווה אלי יורדים ועלאש יווליו יורדים מאדאמהם כיף מלאכי אלקים. אלי שאף סלם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה. אלי חאטין ראסום פשמה וענדום גאוה. ובהאדה קאל מה נורא המקום הזה. חאזה תכווף יאסר אלי ואחד ינזם יקרא טול עמרו ומן סירת לגאוה יהבט הבטה ואחדה. והאדי הייא רכזה מן הרכזאת מתאענה. אלי וקת לגאולה ילזמנה נעמלו גמילות חסדים. ולאכן מוש מן סירת לגאוה כאנשי מן סירת למצוה.

הוני לפסוק חב ירמזלנה אתם נצבים היום. האך הנהאר אלי נסתנאו פי באש תזי פי לגאולה. כיף מה קאל הנביא הנה יום לד' וכו'. אלי יתכלם עלא נהאר לגאולה. וכיף מה קאל לפסוק והיה ביום בא גוג וכו'. שופו הנצבים אלי מכתובין קבל פי יעקב אבינו ואברהם אבינו אלי הומאן התרכיז מתאענה באש נתפכו ונתרכזו פי ארץ ישראל מעה למשיח במהרה בימינו.

נזמו נפסרו תפסיר אוכר עלא כלמת נצבים. אלי הזוהר הקדוש פסר עלא אתם נצבים היום. הווא יום ראש השנה. ויקצד לפסוק הוני. נצבים לנאס אלי הומאן לאהם קאעדין ולאהם וואקפין כאנשי מעלקין. אלי אחנאן מעלקין פי יום ראש השנה. ונוני תתזאוב. אלי פלאוול קאל כלכם כלל. ובאעד ראשיכם וכו' פרט. ומן באעד כלל כל איש ישראל. אלי מערוף כלל ופרט וכלל אי אתה דן אלא כעין הפרט. יקצד הוני כל משהול ומשהול. עלא דארו האו עלא לקהל האו חתתה עלא צחאבו אלי יסמעו כלאמו. עלא השנווה חנתחאכמו. עלא טפכם וכו' האשכון חייזיב זגאר. האשכון חייערס. מחטב עציך עד שואב ממך. עלא לפרנסה. ועלא השנווה חייחאכמונה. לעברך וכו'. עלא לעבירות אלי עמלנאהם. אלי למצוות לכרה מתאעהם פי עולם הבא ומוש הוני. תקול עלאש כאן אחנאן עם ישראל ולאומות העולם לא. למען הקים וכו'. אלי אחנאן רבבי יהמו מננה. מוש כיף בקיית אומות העולם. וכמל קאללנה. מה נקולושי האיה כללי נשיך פי עולם הזה ופך עלייה. בשרירות לבי אלך למען ספות הרוה עם הצמאה. מאענאהה נעמל שוייה מצוות וברשה עבירות כללי נאכד חק שוייה מצוות פי עולם הזה ונשיך ביהום. כמל לפסוק לא יאבה ד' סלח לו כי אז יעשן אף ד' וכו'. עבד כיף האדה חתתה לכיר מתאע עולם הזה מה יאכדושי. וכאן תנשד המאלה כיפאש רשע וטוב לו וצדיק ורע לו ומראת תלקא חתתה צדיק וטוב לו ורשע ורע לו. כמל עליה לפסוק הנסתרות לד' אלקינו. מה דכלשי רוחך פי חאזאת כאטיך.

אכוואני לעזאז. נהאר ראש השנה קרב. יום אלי חנווקפו פיה מחשמין קדאם רבבי וכאייפין מלעבירות אלי עמלנאהם. ולאכן ענדנה טריקה כיפאש נמנעו ונכרזו מרפועין הראס מן למחכמה האדי. והייא התשובה אלי נעמלוהה. לאכן מראת תממה חאזה אלי תווקף התשובה מתאענה ומה תכחליהאשי תתעדדה. אלי הייא לעבירות אלי בין אדם לחבירו. אלי מה תתקבל התשובה כאן מה נתסאמחו מעה בעצ'נה. ומוש כאנשי אלי עמל חאזה דונייה מעה צאחבו ברך אלי תתווקף התשובה מתאעהו. כאנשי חתתה אלי עמלו מעאהו חאזה דונייה ומה סאמחשי התשובה מתאעהו תקעד מערקנה. כיף מה קאלו לחז"ל. אלי לעבד יתעאקב עלא לעקובה אלי חייתעאקב ביהה צאחבו פי זרתו. ובהאדה לחז"ל תקנולנה פי קריאת שמע שעל המיטה נוסח הריני מוחל וסולח וכו' באש לא יתעאקב צאחבנה ולא נתעאקבו אחנאן פי זרתו. ובהאדה אחנאן ילזמנה נסאמחו בעצ'נה חתתה ואלו מה טלב מננה חד הסמאח. ולעקובה מתאע לואחד אלי יצ'ר צאחבו מוש כאנשי פי עולם הבא. חתתה פי עולם הזה יתעאקב. עלא כאטר רבבי יחכם מדה כנגד מדה. ומאדאם ואחד עמל הדוני לעבד אוכר פי עולם הזה ועדבו פי עולם הזה. חייתעאקב חתתה פי עולם הזה. ובהאדה ילזמנה נזריוו באש נטלבו הסמאח מן בעצ'נה אקבל ראש השנה. ונזמו מן לגליון האדה. נטלבו הסמאח באסם לקהל מן לקהל. וכל ואחד יסאמח הנאס לכל חתתה מן גיר מה יטלבו מננו הסמאח. ונזיבו הוני מעשה ולד זגיר יתום מן בו. אמו

מסכינה תכדם פדייאר באש תלקטלהם מה יאכלו הווא וכו אלי כאן אכבר מנו. לעטאר מתאע לקריה האדיך מאתלו לעוזר מתאעהו. כלם אם לולד האדה באש יזי ולדהה יכדם ענדו. מנו יעאוונו. ויצוור שוייה פלוס יעאוון ביהם אמו. למרה פרחת ובעתתו. כדם זמעה. פזמעה התאנייה תסמע חס עייאט מן לחנות מתאע לעטאר. תלממו הנאס לקאוו לעטאר יעייט עלא ליתים האדה וליתים יבכי יקולו וין חטית לפלוס אלי סרקתהם ולולד יבכי ויקולו מה נערפש לפלוס האדון וין קאעדין זמלה. האנה ענדי זמעה מלי דכלת נכדם מעאך מה נערף חתה שיי פלחנות. תלמת לעבאד זא לפוליס כדה לולד רפעו וקפו ותעדדה למחכמה וחטו פי דאר ליתאם ירביוו גאדי. באעד שבעה שנין שייבו. כרז נשד עלא אמו. קאלולו באעד מה דכל הווא לדאר ליתאם בזמעה אמו נפטרת. וכו הרב מן לבלאד מן לחשמה. כמם קאל מה ענדי מה נעמל פיהה לבלאד האדי. משה ספר וקעד יכדם חתתה אלי לם שוייה פלוס ומשה לאמריקה. ווקתהה אמריקה כאנת אידה כאן תכדם תלקא רוחך. למוהם תעטיה זנבך ללכדמה. דכל כדם פי כל כדמה אלי תקאבלו. נעס עלא לוטה ויאכל כבז שאייח באש ילם לפלוס. ופעלן בשוייה בשוייה בדה יעמל פלוס ובדה יעמל פי מאשאריע פלאוול זגירה וקד מה כבר ראס מאלו כברת מאשאריעו. 15 אן סנה והווא יכדם נהאר וליל. חתתה עמל לאמבראטורייה מתאעו פלאעמאל. תווה תהננה מן נאחיית לפלוס. לאכן ענדו כו ילזמו ידור עליה. כרה זמאעה באש ידורלו עלא כו. עאם כאמל והומאן ינשדו חתתה אלי טלעו סאכן פי כרבה פי בלאד זגירה. מן באעד בעת נאס תנשדלו עלא לעטאר ולחאכם אלי חכם עליה וזאבולו כבארהם. כרז רזאע לאורופה. אוול מה משה לכו. לקאהו עאייש תאעב יאסר. דכל חדאהו קאלו מה עקלתנישי. קאלו לא. קאלו האנה אלי הרבת מן לבלאד פי זרתי. קאלו לעטאר. קאלו לא. קאלו לחאכם. קאלו לא. קאלו המאלה האשכון. קאלו כוך. קאלו לא מוש מעקול. קאלו בלחק. ועטאהו המאייר אלי תאכד אלי הווא כו. קאלו מאענאהה כלאם לעטאר צחיח אידה כאן זאייני בלבשה האדי ומביין פיך לאבאש עליך. קאלו האש תערף כוך. קאלו תווה בדית נשך. וכאן בלחק שרקת אבעדני נחב ננשאך. קאלו ויהון עליך כוך. קאלו תחב תוולי כוייה רזאע אלי שרקת. קאלו המאלה עלאש וקתלי זיתך וקתלך אלי הרבת פי זרתו מן לבלאד מה שכיתשי פייה. קאלו עלא כאטר נערף אלי כוייה מתרבבי ומוש שארק. קאלו המאלה תהננה כוך מה עמרו מה שרק ומה עמרו מה חיישרק. וחכאלו כיפאש תעב וכיפאש כדם וכיפאש וצל. קאלו תווה פרחתני. קאלו חתתה אנתין יזיך מן לפקר האנה מה ענדי כאן אנתין זיב מרתך וזגארך ואיזה עיש מעאייה פי אמריקה ונעווצ'לך השנין אלי תעבת פיהם לכל. אלי האנה מה נערפשי אכר פלוסי וין. האמה אקבל מה נמשיו לאמריקה נחב נרזעו ללקרייה מתאענה נחב נוורילך חאזה. וצה עלא זמאעתו באש ישריוולום חוואייז מלאח מתאע עשירים ומשאוו ללקרייה מתאעהם. אוול מה רפעו לדאר לעטאר. מן בררה מביין פיהה לפקר. דכלו לקא לעטאר מריץ'. תקרבלו וקאלו נחב נערפך עלא רוחי. האנה האך ליתים. קאלו מה תזיד תתכלם חתתה כלמה. סאמחני ראני גלט מעאך. ווקתהה לכדמה מה משאתלישי וטאייחין עלייה כמייאלאת ומה ענדישי מנין נכלץ עמלת התמתילייה האדיך באש זמאעאת לכמבייאלאת יסתנאוולי. ומן גיר מה תעאתבני האוו שוף רבבי סתנקם מנני. כרזו מן ענדו משאו לדאר לפוליס. לקאהו פי דארו. קאלו האנה האך ליתים. קאלו סאמחני. האך הזבדה אלי זבדתך מן ידך פי זרתהה תקצתלי ידי. חתתה ואלו אלי כאן מביין לעטאר קאעד יגדב. משאוו לדאר לחאכם לקאוו תעמה ד' יצילנו. קאל לכו תווה תאכד אלי האנה בארי. קאמו יבכיוו הזוז. קאלו כל שיי נזמו נסאמחו פיהה כאן מותת אמהם. כדה כו ומשאו מעה בעצ'הם לאמריקה באש ינשאוו כל שיי ויבדאוו חייאתהם מן זדיד. יהי רצון. אלי רבבי יעטינה לכיר ולהנה וצחה. ויבעתלנה משיח צדקינו. במהרה בימינו. אמן סלה.

מסורות ולשונות של יהודי צפון אפריקה – משה בר-אשר

  1. נקודה חשובה בתיאור אופיו של השרח מתגלה בדרך הביאור שלו. אין ספק שבעיקרו הוא ביאור בדרך הפשט! דבר זה אמור במובהק ובנחץ באשר לשרח למקרא. בשרח המהלך משה בר-אשרבתאפילאלת(וגם במקומות אחרים) ומקיף מאות פרקי מקרא אפשר לקבוע, שתרגומי דרש ממשיים הם מועטים. דבר זה מתפרט להלן בפרק ב, לפיכך אסתפק כאן בשתי דוגמות:

״לעלוקה שתי בנות הב הב״ (משלי ל, טו) נתבאר במסורת תאפילאלת (ובמסורות אחרות) לגאהנם זוז פמאם ארא ארא (1-zahnnam zuz fmam ara ara), כלומר ״לגיהינם שני פתחים הב הב״. דרשה זו מיוסדת על גמרת הבבלי עבודה זרה יז ע״א ועל שמות רבה ז, ד.

״אליהוא… ממשפחת רם״(איוב לב, ב) תורגם אליהוא… מן קבילת אברהם. מן הסתם נשאב פירוש דרשני זה (רם שתורגם אברהמ) מן התרגום הארמי. ויש להדגיש ששורה ארוכה של שמות פרטיים נדרשים בשרח ואינם נשארים כהווייתם.

. ברם ביאורי דרש אינם דרך המלך בשרת. הדרש מגיע למלוא ביטויו בעיקר באותם מקומות שבעל השרח נמשך אחרי התרגום הארמי, בדרך כלל בקטעים שנועדו לקריאה בציבור המבוגרים. בהפטרה לשמיני של פסח, למשל, השרח אינו מתרגם את הנוסח העברי של פסוקי הנביא אלא את התרגום הארמי, וכן בשרח לברכת יעקב (בראשית מט, א-כז).

בדוגמה זו אפרט דבריי מעט. במקומות הרבה נהגו שני נוסחי שרח: האחד תרגם את נוסח המסורה העברי כפשוטו, מילה במילה, והאחר תרגם את נוסח תרגום אונקלוס, והוא מכונה שרח תוספתא. למשל, ״יתר שאת ויתר עז (שם מט, ג) ־תורגם בנוסח הראשון כּתרת סמך וכתרת לקווא (ktsrt s-s3mx u-ktart 1-kuwa), כלומר ״ררב הגאווה ורוב הכוח״. ואילו הנוסח השני מתרגם את אונקלוס, ״לך הוה חזי למסב תלתא חולקין בכירותא כהונתא ומלכותא״ ־ אילאךּ כּאן מסתוזב תעבי תלת קסמאת לבּכּורא לפכּהונה וצלטנא

כללו של דבר, השרח הוא תרגרם מילולי פשטני, אך יש בר חריגות שבעניין מן התרגום המילולי(יעוין במה שכתבנר למשל באשר לתרגרם ״תעשינה הדבררים״, יש בו יציאות לכיוון תחביר לשון הדיבור, ואף יש בו פניות מועטות אל הדרש. ראין צריך לומר, שכל אחת מן הבחינות הללו מחייבת הרחבה ועידון כאחד, וכל שאמרנו כאן הריהו בגדר ראשי פרקים בלבד.

זהו פרט הטעון הדגשת יתר. קטעי המדרש באים בחלקים שנקראים בציבור בידי קהל ־מבוגרים – הפטרות, פרקי אבות והגדה של פסח ועוד: הקטעים המיועדים לדרדקים יש בהם פחות דרש. הדרש בקטעים אלה אינו עובר על פי הרוב את גבול המילה הבודדת, כגון רם אברהם שהוזכרה לעיל, ירושלים מדינת סלאם, תרצה (שיר השירים ו, ד) למרציא = הרצויה !ראה להלן מאמר ב, שם).

פסוקי הפטרה זו הם, כידוע, ישעיהו י, לב – יב, ו. התרגום הארמי(ת״י) מקיף יותר מאשר ־מקור העברי, ופירושיו הם מדרשיים. (בהפטרה לתשעה באב, ירמיהו ח, יג – ט, כד, השרח מרחיב עוד יותר. משולבות בו דרשות ממדרש איכה וממקומות אחרים.)

נראה לי, שהתרגום הראשון היה מיועד לדרדקי; ואכן הוא השרח שלימדו בדורות אחרונים את -דרדקים. ואילו התרגום השני, ״תרגום התוספתא״, היה כנראה מכוון מלכתחילה לקריאה בציבור המבוגרים.

הקהלה והשדרי"ם – רבי דוד עובדיה זצ"ל

איש אשר המלך מלבו של עולם חפץ ביקרו, הפיץ עליו אורו איש חיל רב פעלים וכל פניו קודש הלולים. החכם הותיק ה'ן גביר, שר וגדול ליהודים. וכולו מחמדים. כהה״ר %d7%94%d7%a7%d7%94%d7%99%d7%9c%d7%94-%d7%95%d7%94%d7%a9%d7%93%d7%a8%d7%99%d7%9dמרדכי אפלאלו ישצו׳ השוא״ל אכי״ר

מן השיטים שנים החילו עולים. שלמים מרובים. והמה בכתובים בעוצם התרי וחיבה יתירה נודעת ושפתינו הין צוליין לפני אבינו שבשמים למען יחי הרד לנצח ויפקדהו האל בבנים זש״ק שמוריים לכל בני ישראל אכי״ר. ובא האות בקציר אמיץ להודיע לאו״ע כי ליום אתמול כי יעבור עשינו מעמד עם יחידי קהלינו. ישצ״ו אודות ידידינו השד״ר כ מה ״ר ברוך פינטו יצ״ו ואודות הת״ח ישצ״ו אשר הניחום והזניחום גולים ונדחים בארץ לא להם. ונשארו שם במעמד יותר משני שעות ולא עשו שום דבר כי אם זה אומר בכה וזה אומר בכה וזה צולע על יריכו כמנהגם בכל מעמד ואפול1 אכסנייא לא עשו לידידינו הרב השריד ואץ מאסף אותו הביתה עד שנתעורר ידידינו כמוה״ר רחמים יוסף אגייני יצר ואספו אל תוך ביתו. באופן שהאנשים הללו בעוה״ר נטמטמו ונסתמו עיניהם על הצדקה. ועליך המצוה לגמור וכל אשר תמצא ידך לעשות עשה כי איש חכם אתה ועשית כחכמתיך (לשלוח יותר עשרה יחידים והבדי״א במאמר השררה וכשילכו לשם אם עשו אחה תיקון המועיל מכאן ולהבא לת״ח ולעניים ואלמנות הנה מה טוב. ואם לאו הם ילכו לבתיהם לשלום וכל אחד ואחד ממנו יפנה דירתו למקום אשר יחפוץ) וגם אנחנו נדעה מה נעשה פן נספה בעון העיר כי כמעט בעוה״ר כסדום היינו לעמורה דמינו ודי בזה לחכם שכמותו.

יקר מחכמה ומכבוד. איש אמונות רב ברכות. לנו לעינים. והרד ידו נטויה לכונן את ירושלים הדר הוא מעלת הגביר הנבון ומעולה הנכבד רודף צדקה וחסד במהרי סי׳ אהרון אלבאז נרו׳ יאיר לעד לעולם ובריא אולם כירא׳

אחרי עתרת החיים והשלום אנחנו חכמי ורבני עהק׳ ירושלים תו׳ תכון תפלתינו לפני אלדיניו למען יחיה הודי לנצח. ובכל אשר יפנה ישכיל ויצליח ויעל עג׳ מרומי ההצלחות ברב הונים ותפארת בנים כירא׳, אותותינו אלה יביעו ידברו הא ודאי רומי יודע את כל תקף צרת הבת ירושלים המלאה לה עניים ויתומים ואלמנות ות״ח העטופים ברעב והנם צועקים אלינו על הלחם ועל בית דירתם. ואין בידינו להושיע. ובפרט בשנה הואת הגויים הרשעים בעלי החצירות עשו ערכי שכירות הבתים בכפלי כפלים דבר אשר לא היה לעולמים, עד אשר נשארו כמה בעלי בתים מושלכים בחוצות ירושלים כי לא השיגה ידם לשכור בית, באופן הגרם האלה שמו מגמתם לגרש אותנו מן העיר לא יבוא ולא יהיה, ואנחנו עולם חשך בעדינו לא ידענו מה נעשה, ע״ב לעתות בצרה הסכמנו לשלוח תרי שלוחי דרחמנא להודיע צערינו לרבים ולמען יאיצו לרחמינו יפה שאק׳ וימן ה׳ לנו מעי טובים השנים ראשון בקי הרב הכולל ישראל להלל ורע רבנים כולם קדושים נז״י כמוהר״ר יוסף נסים בורלא נר״ו נין ונכד להרב המופלא וכבוד ה׳ מלא במוהר״ר יאודה בורלא זלהה׳ נושא משך הזרע להרב עיר וקדיש הרב הגדול כמוהר״ר ישראל יעקב בורלא זלה״ה ואתיא מכללא זרע רב להמאור הגדול הרב החסיד המפורסם כמוהר״ר ישראל יעקב אלגאזי זלהה: ואת השני בקדש מעי הרב ועצום רב טוב לבית ישראל ממשפחת רם בנש״ק כמוהר״ר ברוך פינטו נר״י ומפיהם ידע תם׳ גודל צרותינו כי כן נא גבור קום לעזרת ה׳ בגבורים לעמוד לימינם לעמרם בין במקום שילכו שניהם כאחד בין אם כל אחד ילך לבדו כי כל אחד מהם ראוי לכל כבוד שבעולם ועליך המצוה לעשות כפל הנדבה הן לצורך צרת שכירות הבתים, והן לצורך מצות לחם לרעבים להחיות תה שפלים ונפשות אביונים, והן אמת מה מאד תמהנו עליך על מה שעשית עם הרב ה ש דייר כמוהרר׳ ר׳ בתך פינטו נרו׳ הנד כשהיה שליח כולל במיני בזיונות רח״ל, כי חרה לנו עד מאד, הלא תראה כל עם בני ישראל חכמים וגדולים המה עושים יקר ורבותא לכל חכמי ארץ ישראל הן בעבור בי א״י מקודשת אשר בחר בנו ה׳ אלדינו: והן בעבור כבוד התורה. ע״כ נא ידידינו כלך מדרך זו והחזק במעוז מעשה אבותיך ואבות אבותיך לעמוד בכל עוז ותעצומות לימין כל שלוחינו, אז גם ה׳ יתן הטוב לטוב כל הימים להריק לך ברכה עד בלי די על כל פרוטה תרקבא דדינרי, ואנחנו מפה על משמרתינו נעמודה להתפלל בעדו תמיד הון ועושר בביתו וצדקתו עומדת לעד כנהר׳ וכנא״ה החותמים פעהק׳ ירושלים תובבא׳ בחי ניסן התרט״י ליצירה ברב עז ושלום

חיים נסים אבולעפייא ועוד גושפנקא דמלכא

הקבלה בצפון אםריקה למן המאה הט"ז-משה חלמיש

 

%d7%94%d7%a7%d7%91%d7%9c%d7%94-%d7%91%d7%a6%d7%a4%d7%95%d7%9f-%d7%90%d7%a4%d7%a8%d7%99%d7%a7%d7%94הקשר שנרקם בין ארץ ישראל לבין מארוקו הלך ונתחזק. השליחים שיצאו מהארץ לאסוף כספים, תרמו תרומה רוחנית ליהודי הגולה. למשל, ר׳ אלישע חיים אשכנזי, אביו של נתן העזתי, נסע בשליחות ירושלים לכמה ארצות. יחד עם שלמה נווארו הוא יצא למארוקו בסביבות שנת ת״ט. בשנות ת״י־תי״א לערך התאכסן בביתו של ר׳ יעקב ששפורטש בסאלי. סביר להניח שהוא ״הביא עמו גם את כתבי הקבלה השבתאית של בנו, שנפוצו ביותר במארוקו בדור הבא״. אך ידוע שהביא גם כתבי־יד לוריאניים. כתבי־יד נוספים הגיעו, כמובן, גם באמצעות אחרים. ספר קול ברמה של ר׳ יעקב צמח, ממקובלי ירושלים באמצע המאה הי״ז, הועתק בכתב־יד ביום כב באדר תפ״ח בפאס, על־ידי ר׳ יצחק בן אברהם אסבאג, מתוך עותק שהחזיק בידו שליח מארץ ישראל, דוד יקותיאל הכהן. סידורו של ר׳ חיים הכהן מארם־צובה הועתק בפאס בשנת תק״ב. כן נזכר ״קונדריס שהביא ר׳ יעקב הלוי מירושלים״, בתוך ספר סגולות (כתב־יד) שליקט ר׳ יעקב בן צור בפאס. ר׳ יחיאל לוריא אשכנזי, הידוע כמי שהביא כמה ספרי קבלה לדפוס בוונציה, היה שליח צפת באלג׳יריה, וסביר מאוד להניח, כדעת יערי, שגם שם הפיץ דברי קבלה. ואולי אפשר לשער שברבות הימים עברו כתבי קבלה מאלג׳יריה למארוקו. גם במאה הי״ח ידוע על ר׳ אברהם אשכנזי שנשלח לצפון אפריקה על־ידי ר׳ אברהם קאליסקר שישב בטבריה, ובא במגע עם גדולי חכמי מארוקו. אכן, ניתן למצוא שמות חסידיים ומובאות מחיבורי חסידות בכתביהם של חכמי מארוקו. ברם, חשיבות רבה יש לראות בכתבי־היד שהובאו לשם בראשית המאה הי״ז או באמצעה, שכן הם נושאים עליהם חותם של מקוריות, טרם שנוספו הגהות או עיבודים של מקובלים שונים בכתבי האר׳יי.

פרט חשוב הוא שספרי חכמי הדרום, כר׳ משה אלבז, ר׳ יהודה חנין, ר׳ יצחק הכהן או ר׳ יעקב איפרגאן (והוא המאוחר בהם, בספרו שנכתב בשנת שע״ט) – עדיין אין בהם מקבלת האר׳׳י. אך אהרן הסבעוני, שהוסיף הגהות להיכל הקדש, כבר עמד תחת השפעה לוריאנית. דבריו נכתבו סמוך להדפסת הספר (אמשטרדם תי״ג), הווה אומר, באמצע המאה הי״ז, והוא אותו זמן ששליחים באו מארץ ישראל, כפי שכתבנו לעיל.

אכן, שליחים אלה הביאו בעיקר מתורת האר׳׳י, ומכאן ואילך תופסת זו מקום חשוב בחייה הרוחניים של מארוקו, שילך ויגבר במרוצת הימים. חכמי מראכש, למשל, השקיעו מעייניהם בזוהר ובקבלת האר׳׳י, ואלה מובאים גם בכתביהם של חכמים רבים. עם זאת, ספר הזוהר נשמר גם בפי תלמידי חכמים שאין אומנותם בתורת הקבלה. אלה ראו בזוהר מנכסי צאן הברזל של התרבות היהודית ושילבוהו באופן טבעי בדרושיהם ובעיוניהם, ואף בתקנות של בתי־הדין, כפי שמצינו בתקנה ביחס לחובת תשלום מס, משנת שס״ח. ועם שדיברנו על ההשפעה החזקה של כתבי האר׳׳י, בעיקר בחוגי לומדים מעמיקים, חובתנו לציין כי הרש״ש (לעומת החיד״א) כמעט לא זכה להשפעה כלשהי אצל חכמי מארוקו, וזאת בניגוד למה שאירע בתוניסיה ובטריפולי, כפי שנראה לקמן.

דומה כי דברים שכתב הרב ד׳ עובדיה על קהילת צפרו יפה לאומרם גם על קהילות רבות אחרות. וכה סיכם: ״תחום שעסקו בו הרבה בצפרו הוא לימוד הקבלה. במקצוע זה התבלטה עיר זו, שכן על כל אחד מרבניה יש עדות שעסק בקבלה, ורובם אף השאירו כתבים במקצוע זה. כבר השם ׳החבורה הטהורה׳ או ׳אנשי חברה קדושה׳, תואר בו כונתה אותה קבוצת חכמים תלמידיו של ר׳ משה בן חמו, וביניהם ר׳ מאיר די אבילה, ר׳ שמואל ן׳ חותה, ר׳ יוסף עטייה ועוד, נראה כמרמז על עיסוקם של חכמים אלה בקבלה … אתה מוצא רעיונות קבליים, מפוזרים בכתביהם ודרשותיהם. באגרת שכתב ר׳ שאול ישועה אביטבול לגר צדק יצחק בן אברהם, הקדים לדבריו רעיון הגרות על פי הקבלה, לפיו הגרים הם ניצוצות נשמות קדושות שנתפזרו בין הקליפות והם מתקבצים וחוזרים לשרשם הקדוש״.

ולסיכום, שמעם של חכמי מארוקו, ״רבני המערב״, יצא בארצות המגרב כגדולים בנגלה ובנסתר כאחד (יוסף חי, לו ע״ג).

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 135 מנויים נוספים

ספטמבר 2016
א ב ג ד ה ו ש
« אוג   אוק »
 123
45678910
11121314151617
18192021222324
252627282930  

רשימת הנושאים באתר