ארכיון יומי: 25 בספטמבר 2016


קורות היהודים באפריקה הצפונית- אנדרי שוראקי

הלשון.שוראקי

משך אלפי שנות ישיבתם במגרב ידעו היהודים תמורות לשוניות ותרבותיות נמרצות. ראינו שבתקופת קרת חדשת אימצו להם את הפונית ואת הניאו-פונית כלשון דיבור, שהם ודאי היו הראשונים שהפיצוה בקרב הברברים. אלה האחרונים כה היטיבו לאמץ להם לשון זו עד שעדיין דיברו בה כתום חמש מאות שנה ויותר אחרי מפלת קרת חדשת.

כל התעודות האפיגרפיות שברשותנו מעידות שבסופו של דבר בחרו יהודי המגרב בלטינית וביוונית, לשונם של כובשי הארץ החדשים. לבטח היו בין אלה שיצרו את הקשר בין הכובשים יוצאי אירופה ובין ההמונים שדיבורם קצת ברברית וקצת ניאו- פונית.

אחרי הכיבוש הערבי היו היהודים הראשונים מתושבי המגרב שידברו וכתבו ערבית. יהודה אבן קורייש היה התושב הראשון של צפון אפריקה שכתב ספר בלשונו של המגרב. עוד נראה שאחריו קמו עשרות מחַברים, פילוסופים, תיאולוגים, רופאים וחוקרים ששלטו באותה מידה הן בערבית והן בעברית, לשון אבותיהם. שכּן למרות התמורות הלשוניות האלו עמד גורם אחד בעינו ללא שינוי : מראשיתם ועד סופם שמרו יהודי צפון אפריקה אמונים לתרבות המקור שלהם, העברית. הם טיפחוה באהבה ובנאמנות, ובצדה לא שכחו את הארמית, זו הלשון בה דיברו אבות אבותיהם מאז חורבן הבית, בימי נבוכדנצאר, לשון תרגומי התנ"ך הגדולים הראשונים, היא גם לשון התלמוד.

נאמנות ראשונה זו הוצרכה להתגבר, כמובן, על הגלגולים הלשוניים האחרונים של המגרב, שדיברו ספרדית אחרי בוא הגל של יהודי ספרד, או שדיברו צרפתית לאחר שכבשה צרפת את המגרב.

דורות של שכנות עם אוכלוסי המגרב, וההכרח לחיות ולסחור עמהם, הטביעו את חותם הלשון השלטת במיעוט היהודי. אך בזכות תופעה הנותנת אותותיה בכל מקום שיש ליהודים ניב משלהם נשאר מסד לשונם שלהם, היהודית הערבית, עתיק מאוד : הדיבור הערבי הטרום מוסלמי נשתמר במללאח של המגרב יותר מאשר בשכונות המוסלמיות השמרניות ביותר.

תוך כדי התפתחות התבדל מן הערבית בהרבה יסודות לקוחים משפת המקרא, בכל הנוגע לביטויָם של חיי הרוח והדת ; יסודות אלה מתרבים ככל שהיה אדם עולה בסולם החברתי. הנשים והשכבות העממיות החדורות פחות תרבות עברית, היו הקרובות ביותר לערבית מדוברת.

 באזורים שבהם הייתה השפעה ספרדית חזקה נקלטו הרבה יסודות מן הקאסטיליאנית, ומאז התבססה ההשפעה הצרפתית נשאבו הרבה יסודות מן הצרפתית לצרכי המציאות החדשה ; אבל מַסד הלשון, הפונטיקה והמורפולוגיה שלה, שמר על אָפיו כניב מזרחי ושֵמי במקורו.

הלשון הערבית הטביעה, אפוא, חותם עמוק מאוד בנשמתה של יהדות צפון אפריקה. התופעה המופלאה בהסתערבותם של היהודים התבטאה בשימוש שעשו בערבית לצרכי תפילותיהם : בבתי הכנסת היו קוראים מן התורה בתרגומיה הערביים, כגון תרגום הרב סעדיה גאון. חכמי דת, בלשנים ואפילו משוררים, לא היססו להזדקק לערבית על מנת להורות בה את אמיתותיה של דת ישראל. הרבנים היו מתנצחים בהלכה בלשונם של בני ישמעאל. כמה רבנים, כגון הרב נסים, נזקקו בכתביהם לעברית ולערבית בלי הבחנה. בעצם היו כותבים ערבית באותיות עבריות, באירופה של ימי הביניים לא היו היהודים עשויים מעולם להשתמש בלשון של חול לצרכי קודש.

תולדות רבי אליעזר די אבילה וחכמי רבאט-חסד אמת

אבותיו ורבותיורבאט העיר

ימי ילדותו עברו עליו בעיר רבאט, בחברת חכמי העיר ושועיה ובפרט הושפע מבית אבותיו הקדושים מצד אמו משפחת רבי חיים בן עטר הזקן ובנו רבי משה שהוא אבי אמו, ובמיוחד מדודו הקדוש אור החיים אשר תמיד עקב אחריו וצפה שהילד יהיה לגדול מאוד בתורה כמו שיסופר באם למסרת כב.

ר' משה די אבילה ה־א

יד. הוליד עוד שני בנים כה״ר יצחק (ב) וכה״ר יעקב , שניהם נמנו עם חכמי ורשומי העיר סאלי. ר׳ יצחק (ב) הוליד ר׳ יהודה ר׳ משה, והרה״ג רבי יוסף מחבר הספר"ויבא יוסף״ עה׳׳ת. ערך וההדיר אותו משנת תשנ״ב החה״ש ראש ח״ק של טיטואן רבי יצחק גרשון זצ״ל. יש להזכיר שלרבי משה בן עטר בנו של רבי שם טוב אחיו של רבי חיים הזקן, היה בית כנסת על שמו במכנס. ומוזכר שהמשורר רבי דוד חסין טיפל בשיקום הביהכנ״ס ותמורת זה קיבל 250 אונקיות מרבי עובד אבן צור (ראה כ״י 40 באוסף קלגס נזלד נ׳׳ז, וכ״ז מובא גם בספר תחלה לדוד בהוצאת אורות יהדות המערב עיין עליו לקם! באם למסרת יזז).

רבינו מילדותו היה שקדן בלימודו ולמד בחריצות רבה, ירש מאבותיו את שקדנותם, חריפותם וענוותנותם. אבל שיטתו המקורית וחריפותו המיוחדת מעידה שיותר ממה שלמד מאחרים למד הוא מעצמו.

בעודו צעיר לימים בשנת התפ״ט בהיותו בן חמש עשרה שנה השיא אותו אביו קטנה בת ת״ח מעיר סאלי ה״ה רבי אליהו הלוי אבן שושן.

אשת רבינו היתה יתומה בת יחידה לאמה מרת דונה, ונזקף לזכותה שטר חוב אשר היה על שם בעלה, וגם היה חצר שרבינו בהיותו נער היה סרסור ויכל כבר להיות בעל אחריות ולשאת ולתת במשא ומתן בדיני ממונות וכו'.

תורתו למד מאבותיו, את שיטת לימוד התורה בעיון ופלפול שאב רבינו מאביו הגאון המפולפל רבי שמואל. רבינו מזכירו בחידושיו: ואדוני אביו ז״ל כתב טעמא דאהדריה לקרעיה לאחוריה וכר (ראה לקמן פרק כח עמוד רפו). רבי שמואל אביו למד בצעירותו אצל כמוהר״ר יוסף בן בהתית זלה״ה כפי שהוא מספר בהקדמת ספרו ״אזן שמואל״ שמות בא לו בחלום לזרזו להוציא את ספרו לאור, באומרו:

בחלום חזיון לילה וכו' והנה איש עומד לנגדי, מורי ורבי החכם השלם, החסיד העניו, הרב המובהק, המרביץ תורה ברבים כמוהר״ר יוסף בן בהתית זלה״ה כי מנעורי גדלני כאב, ייואותי ציוה בעת ההיא, בצו לשון זירוז מיד ולדורות וכו'.

הערת המחבר : ראה אודותיו בספר ״מלכי רבנן" למהר״י בן נאים זצ״ל. וראה דרשת הרב המשבי״ר על רבו זה בספרו כנף רננים שנלב״ע בי״ג בניסן תע׳׳א.

מכאן ראיה גם שאבותיו היו במכנס והוא גדל ולמד במכנס עד היותו בן שבע עשרה שהתחתן בבת בנו של ר׳ חיים בן עטר הזקן ואז עבר לגור בעיר סאלי והמשיך לנהל מסחרו הגדול אשר במכנס ובזה מובנת היטב דברי ריבות וסיכסוכים בינו לבין חכמי קהילת מכנס, ומובנת תשובת היעב״ץ לחכמי העיר כמו שאמרנו לעיל.

בשנות התס״ה — התס״ז שנתיים וחצי נתאכסן בבית אביו במכנס הצדיק רבי חיים אבן עטר הזקן לרגל השותפות במסחרו הגדול של אחיו הנגיד רבי שם טוב בן עטר יחישב רבי שמואל בין ברכיו ללמוד תורה בעיון וסברא ובהתמדה גדולה, כמו שמספר בהקדמת ספרו אוזן שמואל:

ונתאכסן בבית אדוני אבי, ושם תהילות לאל יתברך שימשתי אותו שתי שנים ומחצה ״ביום ובלילה״, בעבודת גדול, שימושה יותר מלימודה. והשפיע עליו [על רבי חיים הזקן] מרוח קדשו כשיצק מים על ידי שני גדולי הדור כמוהר״ר אלישע אשכנזי זצוק״ל לה״ה וכמוהר״ר חייא דיין זצוק״ל לה״ה, הני טנרי תקיפי דארעא דישראל. ולא זזתי, ולא משתי מאהלו של אדוני מורי הנזכר, עד שפנה הלך לביתו ולנחלתג״עיי״ש.

באותה הזדמנות גם אביו של רבינו זכה להתחתן עם בת בנו רבי משה בן עטר אביו של אור החיים הקדוש, וכך הוא מספר בהקדמתו:

ובהגיעני, קוני, לזמן טו״ב שנה, ויעף אלי אחד המיוחד מן השרפים אפילו היה בסוף העולם, הסיטו הקב״ה אשר ״זכיתי להתחתן בו״ ולקחתי בת בנו לאשה, הלא הוא הרב המופלג וכר אדוני מורי ורבי כמוהר״ר חיים בן עטר נר״ו…

רבי דוד ומשה- י.בן עמי ואחרים

רחוב רבי דוד ומשה

לאחר שנבחר משה חניה לראשות העיר צפת, העביר החלטה בוועדת השמות העירונית להסב את שמו של הרחוב אותו ציווה לו הצדיק לרחוב "רבי דוד ומשה״. רחוב זה מתמלא לחלוטין ביום ההילולה. רבים נוהרים אליו.

הצדיק שומר על צפת

במהלך העשור שלאחר מלחמת לבנון השנייה, עד פלישת צה״ל ללבנון, כאשר המתיחות בגבול הצפון גאתה חדשות לבקרים, קיבל אברהם מסרים מרגיעים מפטרונו. ״כל זמן שאני גר בבית הזה, אף מחבל לא ייכנס לצפת", הבטיח. ואכן מטחי הקטיושות ופשיטות המחבלים מלבנון שפקדו את הגליל העליון פסחו על צפת.

בנייה משמים

כשרצה אברהם לבנות באזור ביתו ולהרחיב את המקום, שיוכל להכיל כמות גדולה יותר של אנשים בזמן ההילולה, בא אליו הצדיק בחלום ואמר לו: ״שמע, אם יש לך כסף ואתה יכול לבנות, תבנה! אם הם רוצים לקחת אותך לבית המשפט, לך לבית משפט. אם הם יגידו לך: ״תהרוס את המקום הזה״, תגיד להם: ״אני בניתי, אתם תהרסו״. ובזמן הזה הם יראו מי יושב במקום הזה״. אברהם שהתקשה להשיג אישורי בנייה, הלך אל הקבלן וביקש ממנו לגמור בינתיים חדר אחד או שניים. הקבלן סירב וגילה אדישות וחוסר אכפתיות. חיפש אברהם את הצדיק ואמר לו: ״אתה גר פה עכשיו, לך אל הקבלן ודבר איתר. הצדיק הלך אל הקבלן ולאשתו, ובמשך יומיים לא הצליחו השניים להירדם. ביום שישי בא הקבלן אל אברהם ואמר לו: "אנא, בקש מהצדיק לעזוב אותי לשלום.״ הצדיק בא אליו בחלום ואמר לו: ״או שאתה מסיים את בניית המקום, או שאני גומר אותך״. הקבלן בא וביקש סליחה, וגמר לו את החדרים שביקש.

שמירת השבת

שמעון, ילדו השני של אברהם סיפר, כי התרחקותו ההדרגתית מהדת נבלמה שבועות מספר אחרי התגלותו של רבי דוד ומשה. הדבר קרה יום אחד בחזרו הביתה באחת השבתות מבריכת השחייה העירונית, כשדלת זכוכית התנפצה לפתע לרסיסים בקרבתו – ללא סיבה נראית לעין. קביעתו הפסקנית של אביו הייתה, כי התנפצות הדלת היא אזהרה שלוחה מעם הצדיק על חילול השבת. שמעון חזר לשמור מצוות לשמחת לבו של אביו.

שמירת הבן במלחמה

                          מספר אברהם: "רבי דוד ומשה הופיע בחלומי, וציווה עליי לבחור: ״משהו טוב מהגן״.

הוא הצביע על כבש גדול שאברהם גידל בחצרו, ותבע ממני לנדור שאקריב אותו לסעודה בתום המלחמה. ״זה יכפר על הבן שלך ויחזיר את הילדים הביתה בשלום״. וכך תיארה מסעודה (אשת אברהם) את נסיבות הפציעה של בנה: ״הם היו ששה בטנק, והטנק עלה על מוקש. אחד הלכו לו הידיים, הרגליים והעיניים. האחרים מסכנים, נפצעו קשה, רק מאיר ניצל. כאילו מישהו משך אותו מהראש וזרק אותו מהאוטו. הוא נפל על סלע ורק עיקם את העקב. זה הכול״.

־ הצלה מהמחבלים

מספרת אחייניתו של אברהם: ״בשנת 1974 השתלטו מחבלים על בית ־הספר במעלות בו למדתי, בכיתה, אני ישבתי ליד שלחן שהיה צמוד לאחד מחלונות הכיתה. עלה במוחי הרעיון לקפוץ דרך החלון ואמרתי לעצמי שרק זכותו של רבי דוד ומשה תהיה בעזרי. נשאתי תפילה חרישית ובה ביקשתי את עזרתו של רבי דוד ומשה וכך אמרתי: אה רבי דוד ומשה אילא ענדק סי זכות פקני! (הו רבי דוד ומשה! אם יש לך איזו זכות הצל אותי). העפתי מבט לעבר המחבלים וכשראיתי שאינם מבחינים בי, קפצתי  מהחלון והנה אני חשה כאלו יד לוטפת אותי ומחזיקה בי עד הגיעי למטה, ממש כמו חצה וכך ניצלתי ללא פגע ".

בית כנסת רבי דוד ומשה באשקלון

ר׳ שמעון ועקנין ז״ל התגורר באחד הכפרים הסמוכים לציון. הוא ובני משפחתו נהגו לבקר במקום לעיתים קרובות, זכו לראות בו נסים ונפלאות, ואמונתם בצדיק הייתה חזקה מאוד. ר׳ שמעון ועקנין אסף כסף כל חייו למען הצדיק. וכשהצטבר אצלו סכום כסף גדול, רכש שני ספרי תורה לבית הכנסת בציון. באותו זמן ספרי תורה היו יקרים מאוד, במיוחד באותו אזור שהסופרים בו היו מעטים מאוד.

בשנת התשי"ז(1957) עלה ר שמעון ועקנין ז״ל עם משפחתו לארץ ישראל, והתגוררו בעיר אשקלון. בביתם החליטו להקים בית כנסת על שמו של הצדיק רבי דוד ומשה זיע״א. מספר שנים לאחר מכן, העלו את ספרי התורה  מהציון במרוקו לבית הכנסת באשקלון.

כיום לא קוראים בספרי תורה האלו מכיוון שהם ישנים, מעור נהמה גסה ואינם קריאים כל כך.

מידי שנה מתקיימת הילולה לצדיק במקום עם מאות אנשים. בעבר היו נוהגים לשחוט במקום, לזכר מנהג השחיטה בציון ביום ההילולה והייתה חלוקת מנות.

במקום קיים משטח הדלקה לכבודו של הצדיק רבי דוד ומשה זצוק״ל זיע״א, ורבים נושעים בזכותו.

סיפורים ומופתים מבית הכנסת באשקלון

ההילולה הקדושה

ליום ההילולה שנערכה בבית הכנסת בראש חודש תשל״ד באשקלון, הגיעו מספר מועט של אנשים בגלל המלחמה. כתוצאה מכך, נשחטו רק מעט בהמות (שני כבשים ומספר עופות). הטקס הגדול של שחיטת הפר הנערך בתוך בית הכנסת נדחה. הופעלו לחצים מצד גורמים שונים לשמור על הפר עד השנה הבאה בעיקר בגלל שיקולים כלכליים. לאחר שהצדיק הופיע בחלום אצל בעל בית הכנסת, הוא החליט לערוך את ההילולה מחדש. וכך, במוצאי שבת א׳ בכסלו נערך טקס שחיטת הפר בתוך בית הכנסת בנוכחות כמה מאות אנשים.

תאג'ר אל סולטאן- מיכאל אביטבול

אל טייב ן' אל ימאני מודה ליעקב ואברהם קורקוס על היחס המיוחד שהם גילו כלפי ידידו אל חאג' אל ערבי בניס.תאגר אל סולטאן

19.3.1861

الحمد للاه وحده

ولا حول ولا قوة الا بالله العلي العظيم

الطيب

صاحبينا التاجر ابراهم قرقوس واخاه التاجر يعقوب آما بعد فشد وصلنا كتابكم وعرفنا منه

אל שני חברינו, הסוחר אברהם קורקוס ואחיו הסוחר יעקב, לעצם העניין, הגיענו מכתבכם

ما ذكرتما من تشوفكما لاخبارنا وما يحصل لكما من الفرح والسرور بكتبنا وسلامتنا

בו אתם כותבים כמה מייחלים אתם לידיעות ( אודותינו ) ומה רבה השמחה ורב העונג אשר מכתבינו ודבר שלומינו מסיבים לכם.

כך חשבו עליכם , יתן אלוהים חיים לילדיכם . קראנו את אשר כתבתם לנו אודות טיפולכם המסור באמין……

אלסייד אל-חאג' אל-ערבי בניס ועל מה שעשיתם למענו בזכות האהבה היתרה והעניין המיוחד אשר הנכם רוחשים כלפינו…….

טרם הגיע הבורג לידינו ולא ראינוהו. סוף 7 רמאצ'אן שנת 1277

Recent Posts


הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 219 מנויים נוספים
ספטמבר 2016
א ב ג ד ה ו ש
 123
45678910
11121314151617
18192021222324
252627282930  

רשימת הנושאים באתר