ארכיון יומי: 26 בספטמבר 2016


הסלקציה – חיים מלכא-הסלקציה וההפליה בעלייתם וקליטתם של יהודי מרוקו וצפון אפריקה בשנים 1948 – 1956

הסלקציה וההפליה בעלייתם וקליטתם של יהודי מרוקו וצפון אפריקה בשנים 1948 – 1956

ב-26 ביולי 1954 נערך דיון ב " מוסד לתיאום " בהצעת ראש מחלקת העלייה, ש"ז שרגאי, לחידוש העלייה מצפון אפריקה. שרגאי תיאר את סיורו בצפון אפריקה :

המצב הביטחוני בכפרים חמור מאוד, וזאת אף לדעת הצרפתים שאמרו לי – מבחינה אגואיסטית צרפהסלקציה 2תית היינו צריכים לומר לכם תשאירו את היהודים במקום. זה אלמנט לויאלי וקונסטרוקטיבי, אבל יש לנו גם גישה אנושית וחיובית למדינת ישראל, תוציאו את היהודים מהכפרים ואנו נעזור לכם בכך.

על כן מציע שרגאי, שבשנת תשט"ו – אוקטובר 1954 – ספטמבר 1955 – יעלו מצפון אפריקה 22.000 יהודים – 15.000 ממרוקו ו-7.000 מתוניסיה, לפי כל כללי הסלקציה, ועוד 25.3000 מכפרי דרום מרוקו ודרום תוניסיה – כ-14.000 מתוניסיה ו-11.000 ממרוקו ללא סלקציה, תוך חיסול קהילות יהודיות בכפרים, ובסייגים הבאים : משפחות שלמות חולות לא יעלו, אף לא חולי רוח ושחפנים, אלא ישוקמו על ידי הג'וינט והקהילות היהודיות בערים. עוד הוסיף שרגאי :

פנו אלי למעלה מ-20 הורים שבניהם נפלו במלחמת השחרור, ועמדו על זכותם לעלות ארצה, לא היה לי כוח מוסרי ופיסי לעמוד נגד הורים אלה. אך לא נתתי שום הוראה בעניין. פנו אלי גם הורים שילדיהם עלו במסגרת עליית הנוער, וטענו שהבטיחו להם שיעלו גם אותם בעקבות בניהם, והם ממתינים למימוש ההבטחה. וישנה עוד קבוצת הורים שלישית, שבניהם משרתים בצה"ל ועומדים על זכותם לעלות ארצה והלחץ מגיע גם מצד הבנים החיילים הטוענים – כלום אתם מענישים אותנו על שאנו ממלאים את חובתינו ? האם בשל כך אתם מונעים את עליית הורינו ?

בדיון בהצעת שרגאי התנגד הגזבר וראש מחלקת הקליטה, גיורא יוספטל, לכל הקלה בסלקציה – אף לכפרי דרום מרוקו ודרום תוניסיה. הוא אף הציע להוסיף סייג סוציאלי – שמכפרים אלה יועלו רק המסוגלים ללכת להתיישבות. הערה אישית שלי – מעוניין רק בשואבי מים וחוטבי עצים, לו היה מדובר בהעלאת יהדות מזרח אירופה, הדבר היה נראה אחרת, ועוד מעיזים לקרוא על שמו רחובות ושכונות. עד כאן.

גם שר האוצר וראש מחלקת ההתיישבות, לוי אשכול, התנגד להצעת שרגאי, והציע לעשות זאת בשלבים : שלב ראשון – לתכנן עליית 10.000 ולראות איך ייקלטו בהתיישבות, ואחר כך לדון על שלב נוסף.

גם שר הפנים, י' רוקח, התנגד לכל הקלה בסלקציה : " כולנו בעד עלייה מקסימאלית של יהודים, הארץ זקוקה ליהודים אבל במקרה זה עלינו להתאכזר ולהעלות רק יהודים בריאים.

כך גם מנכ"ל משרד הבריאות, ד"ר בטיש : " האם רק משום שיש בן המשרת בצה"ל עלינו לקבל חולים ומקרים סוציאלים ? " ועל כך השיבה שרת העבודה, גולדה מאיר : " האם עלינו להחזיר נער שהשקענו בו כסף ועמל בעליית הנוער ואחר כך בצבא ולהחזירו לערבים שיהרגו אותו ?

היא אכן תמכה בהקלות בסלקציה והוסיפה : " אם מדובר כאן על עליית 22.000 איש לפי חוקי הסלקציה, הרי לולא היו בתוניסיה או במרוקו יכלו לעלות ללא כל הגבלה ". עוד התלוננה על היחס השווה לילדים וזקנים :

אני מוכנה לומר בכל האכזריות, אם נניח ישנו יהודי זקן ועיוור וצריך להפקיר אותו, אבל על ידו ישנו ילד בגיל שבע או שמונה או שלוש עשרה, בריא, או שיש לו מחלה שאפשר לרפא אותו, מדוע נפקיר גם אותו ? יהודי זקן ועיוור אין לו תקווה, אבל אינני יכולה להגיד שהילד או הנער על ידו גם כן יופקר בגלל זה. צריך להציג לגוף העליון של התנועה הציונית את שאלת המאמץ הכספי נול הפקרת ילדים, כי בזמן פרעות בוודאי לא נוכל לדבר על כך.

גולדה מאיר אף התנגדה להכללה הגורפת של חמישה "נלווים למפרנס " וטענה, כי בהגדרה זו יש להפריד בין ילדים לבין נלווים אחרים, כגון סבא, סבתא, אל או אחות ; " הרי לא יעלה על הדעת שנעניש משפחה שלה 7-8 ילדים !, אך גיורא יוספטל שישב בראש הדיון – לאחר שראש הממשלה, משה שרת, נאלץ לצאת ממנו, התנגד להצעה.

בדיון זה התקבלה גם ההחלטה, שאלמנה המתאימה לעלייה לפי כללי הסלקציה – תאושר עלייתה, אם יש לה ילדים מגיל 11 ומעלה, ולאחר שהבטיחו את קליטת הילדים בעליית הנוער.

על כך כעסה השרה גולדה מאיר ושאלה : " אלמנה שיש לה ילדים 6 – 7 , נשאיר אותה שם ?

ויוספטל ענה לה : " עד כה זה היה כך, היא אינה נחשבת למפרנס ".

גולדה מאיר לא וויתרה : אם ישנה אלמנה עם ילדים גם מתחת לגיל 11, יש להציל אותם, שיתחנכו בארץ ולא בזוהמה שם, אם לא נעלה את הילדים עכשיו כשהם בריאים, נצטרך להעלותם בעוד מספר שנים כשהם חולים. מוטב שיהיו כאן מאשר שם, אני זוכרת את המלחמה שהייתה לנו עם המנדט הבריטי בקשר להעלאת ילדים, לא אתן ידי לסעיף הזה. גורל הילדים בארץ יהיה טוב יותר מאשר במרוקו ובתוניס – תוניסיה – ישראל צריכה לעשות מאמץ. לשם כך הוקמה המדינה

האשכנזים בחצי האי הבלקאני במאות הט״ו והט״ז (באספקלריה של ספרי השו״ת של התקופה) מאת שלמה שפיצר

ממזרח וממערב- כרך ראשון

המקור הברור והמוסמך ביותר אודות קדמות הקהל האשכנזי בשאלוניקי הם דברי רשד״ם, יורה דעה מ, מב, הוא דן אודות חילוקי המנהגים בבדיקת הריאה בין האשכנזים והספרדים בעיר, ומעיר ״שהדבר ידוע שאנו יושבי העיר הזאת שאלוניקי הספרדים, שכשבאנו לכאן מצאנו האשכנזים, ישמרם אלוקים, שלא היו אוכלים בשר ע״י נפיחה והיה לנו לקבל חומרות המקום שבאנו בו, עם כל זה נראה לחכמים ההם קדושים אשר בארץ המה נ״ע, וגם הגאון מוהר״ר יעקב חביב זצ״ל הודה לדבריהם…״. היו חילוקי מנהגים נוספים בין אשכנזים ובין הספרדים בשאלוניקי הן בדיני איסור והיתר  והן בדיני אישות ומנהגי תפילה  שמקורם בראשית ההתיישבות האשכנזית. לעניות דעתי, נעוצה מציאות זו בעובדה הפשוטה, שהתיישבות האשכנזים קדמה לספרדים. על כן, גם בזמן מאוחר יותר, כאשר עלו עליהם הספרדים במספרם, קשה היה לאשכנזים לעזוב את מנהגיהם הראשונים, כפי שנראה להלן בקשר לקהילת פליבנה. מענין להוסיף, שקונפורטי (קורא הדורות, דף לב, א), מציין שלפני בוא המגורשים היה בשאלוניקי ק״ק אשכנזים שבראשו עמד ר׳ אליעזר תשמעוני אשכנזי, נכדו של ר׳ שמעון בעל הילקוט. מלבד זה שקונפורטי טעה כידוע בזיהוי הרב הזה, הרי בא רוזאניס (א,ע׳52) ומוסיף טעות על טעותו ״ומיסד״ בשאלוניקי קהילה חדשה הלא היא ק״ק ורנקפורט.

על קושטא מצויים מקורות רבים יותר, כנראה מפאת חשיבותה כבירת האימפריה לאחר כיבושה בשנת 1453. המקור המפורסם, וגם המעניין ביותר, הוא פנייתו של הרב יוסף קולון מאיטליה אל רבני העיר, ביניהם גם אל הרב אשר ב״ר יצחק הכהן אשכנזי בעניין הלעז שהוציאו נגד ראש הרבנים שבעיר, הרב משה קפשאלי. ברצוני להפנות את תשומת הלב ליחסים ההדוקים ששררו בין החכמים האיטלקיים ובין רבני קושטא, כאשר מחד, לא היססו אלה להוציא פסק דין למרחקים, ולא חששו לפגוע כביכול בסמכותם של אלה, ומאידך, כאשר נוכחו שהוטעו או שטעו, לא נחו ולא שקטו עד אשר עלה בידם להשיב את השלום ביניהם. הריב הסתיים כאשר נוכח מהרי״ק לדעת ששגה בפסק דינו, משום שהוטעה או אפילו רומה. ריב זה בין שני ענקים אלה היה ונשאר אפיזודה חולפת בלבד, כי בדרך כלל שררו יחסי כבוד הדדיים בין הרבנים הרומניוטים ובין רבני אשכנז. במיוחד נאמנת עדותו של ר׳ אליהו מזרחי, יורשו של ר׳ משה קפשאלי בהנהגת הקהילה בקושטא, אשר העריך מאד את האשכנזים, וכפי שכבר הראינו לעיל, היה רבו ר׳ אליהו תלוי בעצמו אשכנזי ״וכל ימיו נתגדל בישיבות האשכנזים״. ר׳ יהודה מעץ כותב עליו: ״ידוע שמן רוקח זה הלא הוא אהוב מהר״ר״. הוא עמד בקשרים גם עם הרב האשכנזי שבשאלוניקי, הרב אליעזר תשמעוני (רא״ם, סד; מים עמוקים, ח).

לאחר שסקרנו עד עתה בקצרה כמה מקורות אודות קדמותה של הקהילה האש­כנזית ברחבי האמפריה, הבה נסקור את המקורות השופכים אור על קהילה זו במאה הט״ז, לאחר שהגיע כבר הגל הגדול של מגורשי רנ״ב—רנ״ז מספרד ומפורטוגל, ומתחילות להתגבש זו על יד זו שלוש הקהילות: הוותיקים, האשכנזים והספרדים , תהליך ההתגבשות הביא איתו, במידה מסויימת, מיזוג, או אפשר לקרוא לכך גם התבוללות, כאשר הוותיקים והאשכנזים נעשים ברוב הקהילות מיעוט לעומת הס­פרדים שהיוו רוב התושבים היהודים באימפריה. כך קרה שתוך תקופה של 100—150 שנה נעלמים לאט לאט האשכנזים כקהל נפרד ורק שמם מעיד עוד על מוצאם.

נפתח גם כאן את סקירתנו בעוברנו על פני יישובי הקיסרות העות׳מאנית ונשתדל לדלות מתוך הספרות הרבנית מה שכתוב בה לגבי הקהל האשכנזי . בקושטא, בירת הקיסרות, נוסד קהל נפרד לאשכנזים עוד לפני בוא הספרדים לעיר, כפי שכבר ראינו למעלה. קהל זה התקיים גם במאה הט״ז, כפי שמעידים המקורות. ההגירה בקרב האשכנזים היתד» נפוצה, ותעיד על כך בעקיפין תשובתו של ר׳ אליה מזרחי הדן באחת מתשובותיו בהיתר עגונה שבעלה שנעלם היה אשכנזי: ״.. .וחפשו בכל קושטנדינה אם נמצא שום אחד מהאשכנזים ששמו עזריאל, שהלך מקושטנדינה ושוב לא חזר…״. בתשובה נזכר גם אשכנזי אחר בשם יודלין (רא״ם, עח). על ההגירות שומעים אנו בדברי תלמידו של רא״ם וממלא מקומו ברבנות בעיר, ר׳ תם ן׳ יחיא, המספר לנו על ״ראובן שבא מעיר בודה אשר במלכות ההגרי ונשא אשד. פה קושטנדינה והיה עמה קרוב לעשר שנים, והיה לו אח וכן בנים מאשה אחרת שם במלכות ההגרי, ופעמים רבות באו משם יהודים ממלכות ההגרי והגידו לו איך הם חיים וקיימים״ (אהלי תם, קצח)  ליהודים ההונגרים מבודון היה גם בית־ כנסת משלהם. פעם התעוררה בעייה, כשאחד מהם הקדיש פרוכת לבית־ כנסת זה, אלא שהיו בה רקמות של שש שורות כתב שומרוני ולא ידעו מה דינה של פרוכת זו (שם, רד). לקראת המחצית השנייה של המאה התמזגו ההונגרים עם האשכנזים בקושטא, כפי שנאמר בבירור בשאלה שהופנתה אל ר׳ יהושע צונצין (נחלה ליהושע, לה, בסופה). על בית־הכנסת של האשכנזים ועל מנהגי הנדבות בפני ספר התורה שם, מספר לנו ר׳ אליהו הלוי (זקן אהרון, פא). על היחסים הפנימיים שבתוך הקהל, כמו למשל על היחס שבין ראש הקהל וחבריו שומעים אנו: ק״ק אשכנזים נתרעמו על החכם כה״ד ברוך באמרם שבני משפחה פלונית יש מאבותיהם ממון רב שהקדישו בקהל… והם מעוניינים שהממון יתחלק על פיהם ולאו דווקא רק לפי החלטת החכם הנ״ל (אהלי תם, קצה).

הספריה הפרטית של אלי פילו – הספרות הרבנית בצפון אפריקה. שלום בר-אשר

הספרות הרבנית בצפון אפריקה.%d7%94%d7%a1%d7%a4%d7%a8%d7%95%d7%aa-%d7%94%d7%a8%d7%91%d7%a0%d7%99%d7%aa

השתלשלות הספרות הרבנית בשנים 1700 – 1948

ביבליוגרפיה מוערת ליצירה הרוחנית של חכמי צפון אפריקה

שלום בר-אשר.

ירושלים, התשנ"ט

פתח דבר

מורשתם התרבותית והספרותית של קהילות המזרח זכתה ב־30 השנים האחרונות לפריחה ולפרסום על־ידי מערכת החינוך בכלל ועל־ידי החינוך הדתי בפרט. אנו האמונים על מסורת ישראל, ראינו בגילוי ובהפצה של יצירות יהודי המזרח חלק מחובתנו כלפי כלל האוכלוסיה הלומדת במוסדותינו ונדבך חשוב בחינוכם הדתי של תלמידים רבים.

רובה המוחלט של היצירה היהודית המזרחית נשענת על מסורת ישראל. היא מבטאת הווי־חיים אישי ולאומי, אמוציונאלי ואינטלקטואלי של בני הקהילות השונות ברחבי העולם. היא יכולה לשמש כחומר לימודי וכהזדמנות להיכרות עם דמויות חיוביות שניתן להזדהות עמן. כיום משולבת תרבות המזרח יפה בספרי הלימוד השונים. מאות יצירות של סופרים ומשוררים מן העבר וההווה פורסמו וזכו לתפוצה נרחבת.

הספר שלפנינו עוסק ביצירה הרוחנית של חכמי ארצות צפון אפריקה (לוב, תוניסיה, אלג׳יריה ומרוקו) בשנים 1948-1700, והוא פרי מחקר רב שנים של ד״ר שלום בר־אשר. בהבאת מבחר מייצג של יצירה זו בביבליוגרפיה המוערת, יש מן הגאולה והתרומה להעשרת ״ארון הספרים היהודי״ השייך לכלל עם ישראל המתקבץ בארצו מכל קצוות תבל. אני מקווה שהמחנכים, המנחים, כותבי ספרים ותכניות לימודים, והתלמידים ייעזרו בספר זה.

אני מבקש להודות לד״ר שלום בר־־אשר, לד״ר יצחק יצחקי מפ״א על מורשת, לעורך מר יצחק הקלמן, ולגב׳ מלכה שטיין, עורכת הפרסומים של מינהל החינוך הדתי.

מתתיהו דגן ראש מינהל החינוך הדתי

Recent Posts


הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 219 מנויים נוספים
ספטמבר 2016
א ב ג ד ה ו ש
 123
45678910
11121314151617
18192021222324
252627282930  

רשימת הנושאים באתר