ארכיון יומי: 5 בספטמבר 2016


תולדות חייהם של כל רבותינו חכמי הספרדים ועדות המזרח- שמעון ואנונו

ארזי הלבנון

אהבה בתענוגים רבינו קרא לספרו ״אהבה בתענוגים״, כפי שייווכח המעיין בהקדמתו. מעניין, וגם תמוה לכאורה, שהלומדים בספר והמתארים אותו קראוהו בשם אחר, וכמו שכתב רבי ישראל משקלוב בהקדמתו ל״פאת השולחן״: ״גם מצאתי דאתי לידי ספר כת״י מהגאון בעל המחבר ספר חסד לאברהם, שמו גינת הביתן, שחיבר בימי הגאון בעל התוי״ט. ובספרו על זרעים עיינתי בו, ודבריו המחודשים הנוגעים לספרי הכנסתים פנימה״. עם כתב היד הקיים, על סדר נזיקין, שרד גם השער, ועליו נכתב: ״בית פרעה שמו, והוא החלק השלישי מספר אהבה בתענוגים״. לפי״ז הספר חולק למספר חלקים, כשלכל חלק שם בפני עצמו. גינת הביתן״ שהזכיר בעל פאת השולחן הוא שמו של החלק בו עסק – סדר זרעים. למתארי הספר נודע על תוכנו – פירוש על המשניות ־ מהחיד״א, ועל שמו – גינת הביתן – מהקדמת פאת השולחן, אולם אין זה שם החיבור אלא שם חלקו הראשון. אמנם, יש מקום להסתפק אם ״בית פרעה״ הוא שערו של החלק שלפנינו, שכן סדר נזיקין הוא הרביעי במנין הסדרים, ו״בית פרעה״ ־ שערו של החלק השלישי. חיבור זה כתב רבינו בסוף ימיו, כעשרים שנה אחר כתיבת ספריו בקבלה, כנכתב בשער הספר: ״והיה התחלת בסדר וה׳ ברך את אברהם בכל, משנת יה״י שלו״ם בחיליך לפ״ג [=ת״א]״. כיון שסוף הפירוש אבד לא ניתן לדעת מתי הושלם. החיבור כולל פירושים וחידושים. לדעת רבינו, מטרת פירוש על משניות היא להסביר את המשנה בקצרה בדרך שפירשוה בגמרא. וכך הוא משבח את פירוש המשניות להרמב״ם ז״ל: ״פירש המשנה וכלל [בפירושו] רוב כל הנזכר בתלמוד בהבנת המשנה בלשון צח וקצר״. אלא הענין… פשוט שאין צריך פירוש״. חסרון זה בא למלא ״אהבה בתענוגים״. תוך כדי כתיבת הספר הגיע לידי רבינו פירוש בעל ״תוספות יום טוב״ וכשראהו אמר ״כשם שקבלתי שכר על הדרישה כך אקבל שכר על הפרישה״ורצה להפסיק לכתוב חיבורו. אולם, הלומד יווכח שאלו דברי ענווה, ופירוש רבינו למשנה אינו בבחינת ״משנה שאינה צריכה״. הוא רחב הרבה יותר מפירוש התוי״ט, ובעיקר במטרות החיבור, שעמדנו עליהם לעיל. ב״אהבה בתענוגים״ מובאות כל  מימרות הגמרא הנוגעות להבנת פשט המשנה. במקום הצורך מובאים גם דברי הראשונים ז״ל, רש״י, תוספות הריין, הנמו״י ושאר המפרשים, ולעיתים גם פסק ההלכה, מתוך משנה תורה להרמב״ם, הטור והב״י, הכל אם ובמידה שתורמים הם להבנת המשנה.

מהקדמת רבינו עולה שלא נתכוין לחדש, כי אם לפרש המשנה ע״פ הגמרא והראשונים. אמנם, אין בית המדרש בלא חידוש, ובספר שזורים חידושים רבים ונפלאים שעלו תוך כדי לימודו. קושיות על דברי הראשונים שהובאו, תירוצים על קושיותיהם שהשאירו בצ״ע, והסברים חדשים בפירוש המשנה והראשונים. בדייקנות מרובה למד רבינו כל תיבה וכל אות במשנה ורבים מחידושיו מבוססים על דיוק בלשון המשנה ובסדר הדינים במשנה. בהערות צויינו הראשונים שרבינו כתב כדבריהם וגדולי האחרונים שכוונו בחידושיהם לדברי רבינו. יש לציין שעל אף גדלותו העצומה בלימוד ובהבנת המשנה, ואולי בגלל זאת, הוא מתייחס בדחילו ורחימו לכל ביאור ולכל דיבור של הראשונים, ומקיים ללא יוצא מן הכלל את אשר קבל על עצמו בראשית כתיבת הספר: ״יתחדש לי שום דבר לא נחליט לומר שזהו אמיתת הדבר אלא נאמר אפשר לומר וכיוצא בזה״.

מעלה נוספת הטמונה בחיבור זה – חידושיהם של גדולי אותו דור, שברבות הימים כמעט ונשכחו מלב, והודות ל״אהבה בתענוגים״ היתה להם עדנה. במיוחד יש להזכיר את המקובל רבי סולימאן אוחנה, ואת רבי יוסף אשכנזי ״התנא מצפת״.

רבי סולימאן אוחנה, אף הוא יליד ארצות המאגרב שעלה לארץ ישראל, היה מתלמידיו המובהקים של האר״י הקדוש, ואחר כך מגדולי צפת. שמעו יצא הרחק מגבולות העיר ו״מפורסם הוא לעיני כל ישראל בחכמה ובענוה יתירה ובחסידות מופלאה״. הוא הסכים על הספר ״באר שבע״ יחד עם רבי מסעוד אזולאי, ועיין שם שכתב עליו: ״הרב הגדול ראש המדברים כל רז לא אניס ליה מהר״ר סולימאן״.

רבינו מביא רבים מחידושיו גם ב״בעלי ברית אבדם״ ושם בהקדמתו הוא כותב: ״גם כתבתי קצת פשטים על התורה שהחסיד האלוקי כמוהר״ר סלומאן וחנה זללה״ה אשר מצאתי בגנזיו אחריהם למינו להקים לו שם אחריו טוב מבנים ומבנות״.

רבי יהוסף, אשר רבינו מביא מחידישו היה בן לאחת מהמשפחות המיוחסות שבמדינת ביהם, למד תורה מפי גדולי פראג בתקופתו, והיה לחתנו של מו״ה אהרן, אב״ד פראג ואחר כך אבד״ק פוזנא ומדינת פולניה.

בשנת שי״ט עבר הר״ר יהוסף לוירונא שבאיטליה, ומשם עלה לארץ ישראל והתישב בצפת. הוא התרועע עם גדולי העיר, היה היחיד ביניהם שמוצאו מאשכנז, וי״א שע״כ נקרא ״אשכנזי". גדולי החכמים בעיר נהרו אליו לשמוע מפיו דברי תורה ודברי קבלה, ואף האר״י הקדוש היה נוהג לפקוד את ביתו בכל ליל שב״ק, והיה חוזר עמו המשניות ע״פי.

מפעלו הגדול של הר״ר יהוסף היה הגהת נוסח המשנה ע״פ דפוסים וכת״י, וביניהם כת״י בן תת״פ שנה, מנוקד. לא זכינו, והספר המוגה של הר״ר יהוסף לא הגיע לידינו, אמנם חלק מהגהותיו נשדדו בפירוש ״מלאכת שלמה״, לרבי שלמה עדני, בן דורו ובן עירו של רבינו. את הגהותיו של הר״ר יהוסף מביא רבינו תמידין כסדרן, לעיתים כמה פעמים בפרק. אם באותו ענין מובאת הגהה של הר״ר יהוסף גם במלאכ״ש, יהיו הן, בדר״כ, זהות אף בלשונן. פרט לחידושים ששולבו בפירוש עצמו מביא רבינו בסוף מסכת ב״ק  קובץ ״חידושי קמא מהחכם כמהר״ר יוסף אשכנזי זלה״ה״. ייתכן שעל שאר המסכתות שלפנינו היו חידושים מהר״ר יתוסף, ואיידי

דזוטר אירכס.

מסכת אבות

כבר עמדנו לעיל על כך שיותר משפרסם רבנו את תורתו בהלכה עשה זאת בחלק האגדה שבתורה, לפיכך פירושו לאבות קובע ברכה לעצמו. בצד הפירושים והחידושים בהלכה מביא רבינו את פניניו בתורת הנסתר. חלקם בלשון פשוטה השוה לכל נפש, וחלקם שמור ליודעי ח״ן. ואכן, פירוש מסכת אבות כבר נדפס בפ״ע, על יד רי״ש שיין, חתן רבי חי״ד אזולאי, נכדו של החיד״א. במהדורה הנוכחית הועתק מחדש גם פירוש מסכת זו על פי כתה׳ נקי משיבושים וטעויות.

לפני כמה שנים פרסם דב זלוטניק מסכת עדויות מכת״י זה, עם מבוא חשוב על המחבר ושיטת פירושו והשוואה מפורטת של גירסאות המשנה ופירושי הראשונים המובאים בפירוש מס׳ עדויות למקורותיהם.

מתוך מבוא לספר ״אהבה בתענוגים״

פרק שני האסמאעילים-ניתוח מבריק של ברנרד לואיס

פרק שני האסמאעיליםהחשישים

המשבר הראשון באסלאם אירע עם מותו של הנביא בשנת 632. מוחמד הקפיד לטעון שהוא בן תמותה, וכי אינו אלוהי ואף לא בן אלמוות; יתרונו היחיד על פני אחרים הוא בהיותו שליח אלוהים ונושא דברו. מכל מקום, הוא לא הותיר אחריו הוראות ברורות בדבר האדם הראוי למלא את מקומו כמנהיג הקהילה המוסלמית ובשליטה של המדינה המוסלמית המתהווה. ניסיונם המדיני של המוסלמים בתקופה שקדמה לאסלאם היה דל מכדי להנחותם. לאחר כמה ויכוחים ורגעי מתח מסוכנים, הסכימו למנות את אבו בכר, אחד מראשוני המאמינים ומן המכובדים ביותר שביניהם, כממלא מקומו(ח׳ליפה), של הנביא. בכך יצרו, כמעט באקראי, את המוסד ההיסטורי הגדול של הח׳ליפות.

כבר מימיה הראשונים של הח׳ליפות חשה קבוצת אנשים כי לעלי, בן דודו וחתנו של הנביא, זכות גדולה יותר לירושה מאשר לאבו בכר ולח׳ליפים שבאו אחריו. אין ספק שהתמיכה בעלי נבעה בחלקה משכנועם של חסידיו בכך שתכונותיו האישיות עשוהו האדם הראוי ביותר לתפקיד ובחלקה מתוך אמונה כנה בזכויותיו של בית הנביא. קבוצה זו טענה שהנביא אכן מינה את עלי ליורשו. לימים נודעה הקבוצה בשם שִׁיעַת עַלי(סיעת עלי) ולאחר מכן סתם שיעה. במרוצת השנים התפתח הדבר לסכסוך הדתי החשוב ביותר באסלאם.

בתחילתה הייתה השיעה בראש ובראשונה מפלגה פוליטית – קבוצת תומכים במועמד לשלטון. היא הייתה חסרת אמונות דתיות ייחודיות או תוכן דתי נוסף לזה הכלול בעצם טבעה של הסמכות המוסלמית הפוליטית, אך עד מהרה חלו שינויים חשובים הן בהרכב חסידיה והן באופי תורתה. למוסלמים רבים נראה היה שהקהילה והמדינה המוסלמית סרו מדרך המלך. במקום החברה האידאלית שחזו הנביא וראשוני חבריו הצדיקים, קמה ממלכה הנשלטת בידי אצולה שאותה ראו כרודפת בצע וחסרת מצפון. במקום צדק ושוויון, התאפיין המעמד השליט באי שוויון, בנטילת זכויות יתר לעצמו ובשתלטנות. רבים מאלה שראו את פני הדברים באור זה סברו שחזרה אל קרובי משפחתו של הנביא עשויה להביא לחידוש הבשורה המקורית והאמתית של האסלאם.

בשנת 656, לאחר הירצחו של הח׳ליף עת׳מאן בידי מורדים, נתמנה עלי סוף סוף לח׳ליף. אולם תקופת שלטונו הייתה קצרה ומלווה מחלוקת ומלחמות אזרחים. כאשר נרצח גם הוא, בשנת 661, עברה החליפות ליריבו מֻעאוִיַה מבית אומיה, המשפחה שהחזיקה ברסן השלטון קרוב למאה שנה.

סיעתו של עלי לא נעלמה עם מותו. קבוצות ניכרות של מוסלמים המשיכו להיות נאמנים לקרובי משפחתו של הנביא, אשר בהם ראו את בעלי הזכות להנהיג את הקהילה המוסלמית. תביעות אלה והתמיכה שעוררו נשאו אופי דתי ואפילו משיחי שהלך וגבר במרוצת הזמן. המדינה המוסלמית, שנולדה כאידאל, היא יחידה מדינית דתית, שנוסדה ומתקיימת באמצעות החוק האלוהי. ריבונותה נובעת מן האל. על הח׳ליף העומד בראשה מוטלת החובה לקיים את האסלאם ולבצרו ולאפשר למאמינים לחיות חיים מוסלמיים טובים. בחברה זו ההבחנה בין חילוני לבין דתי אינה קיימת – לא בחוק, לא בפסיקה ההלכתית ואף לא בסמכות. הממסד הדתי והמדינה ישות אחת הם, אשר בראשם עומד הח׳ליף. בסיס הזהות והליכוד החברתי, חישוקי הנאמנות והחובה במדינה נתפסים ומובעים כולם במונחים דתיים. ההבחנה המוכרת במערב בין דת למדינה – בין ההתייחסות לדת ולפעילות הדתית לבין הפעילות הפוליטית – אינה רלוונטית ולמעשה אינה קיימת כלל. חוסר שביעות רצון דתי, אשר כשלעצמו הוא חוסר שביעות רצון חברתי – מובע במינוח דתי. מחלוקות דת נשאו משמעות פוליטית. כאשר קבוצה של מוסלמים גילתה התנגדות, שהיא יותר מאשר סתם אופוזיציה מקומית או אישית לאנשים שבשלטון – משקראה תיגר על המשטר הקיים והחלה מתארגנת לשנותו, קריאת התיגר שלה נעשתה שיטה תאולוגית, והארגון שלה הפך לכת דתית. במשטר התאוקרטי המוסלמי של הח׳ליפות, לא הייתה שום דרך אחרת לגבש מכשיר או לנסח תורה כלשהי שיחרגו מעבר לפעולותיהם האישיות או מעבר למטרותיהם המידיות.

במאה הראשונה להתפשטות האסלאם נוצרו מתחים רבים שגרמו להתמרמרות, לקובלנות ולשאיפות, שמצאו ביטוין במחלוקות כתתיות ובמרידות. התפשטות האסלאם באמצעות המרת דת הכניסה אל חיק הקהילה המוסלמית מספר רב של מאמינים חדשים, שהביאו עמהם מרקעם – הנוצרי, היהודי או האיראני – מושגים ותפיסות דתיות שלא היו ידועים לערבים המוסלמים הראשונים. מומרים חדשים אלה אף שהיו מוסלמים, לא היו ערבים, ובוודאי לא אצילים; המעמד החברתי והכלכלי שהוקצה להם על ידי האצולה הערבית יצר בקרבם תחושת קיפוח ועשה אותם נוחים להתגייס לכל תנועה שהטילה ספק בחוקיותו של המשטר הקיים. אף הערבים הכובשים לא היו מחוסנים מפני התמרמרות זו. ערבים אדוקים בדת גינו את חילוניותם של הח׳ליף ושל צמרת השלטון. גם הערבים הנוודים נפגעו מהשגת גבולם בידי הרשויות; אלה שהיו ערבים־למחצה, צאצאיהם של פילגשים שנלקחו בשבי, התכחשו לשוויון עם אחיהם מבטן ומלידה, שהיו בני חורין(כלומר בניהם של נשים משוחררות), ורבים מהם סבלו מן הפער הכלכלי והחברתי שיצר הכיבוש ומן העושר שהביא עמו. הם החלו להצטרף למומרים החדשים בטענותיהם ובתקוותיהם. בידי רבים מהם הייתה מסורת של חוקיות פוליטית ודתית. היהודים והנוצרים האמינו בקדושת בית דוד בזכות המלך המשיח העתיד לצאת מחלציו. בדומה להם, ציפו גם בני דת זרתוסטרא לבואו של סאושיאנס, מושיע, נצר לזרעו הקדוש של זרתוסטרא, העתיד להופיע באחרית הימים. משהמירו דתם לאסלאם, נמשכו מומרים אלה בקלות לבית הנביא אשר נראה להם מביא קץ לעוול שנעשה להם בידי המשטר הקיים, ובמי שעתיד להגשים את תקוותיו של האסלאם.

במעברה של השיעה ממפלגה לכת, היו לשני אירועים משמעות מיוחדת ושניהם נבעו מניסיונות כושלים של שיעים אשר בטענתם לזכותם למנהיגות ביקשו להפיל את הח׳ליפות האומיית. הניסיון הראשון נעשה בשנת 680 בידי חוסין, בנם של עלי ואשתו פאטִמה, בת הנביא. ביום העשירי בחודש מדורם, בכרבלא אשר בעיראק, נתקלו חוסין ומשפחתו בכוח של בני אומיה, שטבחו כשבעים מהם ללא רחם. רק ילד חולה, עלי זין אלעאבדין בנו של חוסין, שנשאר באוהל נותר לפלטה. מות קדושים דרמתי זה של צאצאי הנביא וגל האבל והחזרה בתשובה שבא אחריו, הפיחו רוח דתית חדשה בשיעה, שקיבלה עתה השראה מכוחם של מוטיבים רבי עוצמה – ייסורים ובקשת כפרה.

מראכש העיר-חביב אבגי

הגזר.אבני זכרון לקהיל מראכש

הזמן היה קשה, והחורף היה שחון, ומוחמד העריך שהקיץ היוקר יאמיר, ושוב ישראל ז"ל נתבקש להיחלץ לעזרתו של מוחמד. " אש ראייך " – מה הצעתך יא ישראל. כלומר מה דעתך ישראל ? וישראל בתמימותו התרופה אינו מתקשה בעצות, ומיד מייעץ לו :

תקנה גזר יא מוחמחד – הרבה גזר ! ושלו תחשבו חלילה שזו הייתה מהתלה, הדברים נאמרו בכובד ראש וברצינות. מוחמד שואל : מה אני אעשה עם גזר ? גזר זה לא חיטה או שעורה שתחזיק מעמד עד לאחר הבצורת. וישראל בשלו, " יא סידי ", הלא בית גדול לך, שים אותו על הגג תייבש תאחסן ותאכל. בגזר יש הכל, גם חיטה, גם שעורה, ממש כמו המן בשעתו. חופן גזרים והרי לך ולאשתך ארוחה. מוחמד קיבל את עצת ישראל ז"ל, השכים קום בבוקר, ועשה את דרכו לשוק הירקות הסיטונאי.

אורחת הגמלים הראשונה של גזר עשתה דרכה לשוק, קנה אותה מוחמד והובילה אחר כבוד לביתו. שטח את הגזר על גגו וחצרו ובכל פינה בלתי מוצלת. השכנים התלחשו ביניהם, אללאה ואכבאר, מוחמד השתגע. והמשוגע אצל הערבים נחשב לאדם מוכה גורל שאין להפריע לו. וכן שכניו של מוחמד סרו מדרכו, והפסיקו לדבר אליו. כאמור, היה חורף שחון והשמש של מראקש הכתה ללא רחם, כמו בימי תמוז החמים. וגזר ששקל לפנים רבע או חצי קילו, הצטמק ורע לו עד לבלי היכר.

פגה ממנו הלחלוחית והאודם, שלא לדבר על הטעם. הלילות הקרים והימים החמים עשוהו אצבעות רגליהם של אנשי המדבר. כמובן שארוחת הערב הראשונה מהגזר לא עלתה יפה, ואפילו בתנאי בצורת, לא היה בה לא טעם של חיטה ולא שעורה, ואפילו של גזר לא נשאר בה. מוחמד בא בקובלנה אל ישראל ז"ל, ראה מה עשית לי יא ישראל, מהגזר שלך לא נשאר דבר שידמה לגזר, לא המראה ולא בטעם. וישראל לא נשאר חייב, אשתך גרועה מבדווית ! לו הייתה יודעת לבשל הייתה מבשלת עם קצת שמן ותבלינים. אפשר שזה יהיה מעדן.

איני יודע הפטיר מוחמד בגמגום אולי אתה צודק, בהמה לקחתי לי יא ישראל. וישראל מנסה לנחם, סבלנות יא סידי הכל יעבור. ואם כל זה לא מספיק, מוחמד פנה ביאושו לעזרת הרופאים, והפעם גילו למוחמד סופית שהוא עקר, וסיכויו להוליד אפסיים. זאת הייתה התחלת קצו של מוחמד, הבשורה הייתה קשה מדי עבורו. את אשתו בת הקבצנית הוא גירש, שכניו שגילו אצלו התחלה של שיגעון, מאז " הגזר שנחת על ראשו כמקל " חדלו זה מכבר לברך אותו לשלום, ואפילו לא במנוד ראש.

מוחמד קבע – לשם מה נחוצה אישה לאדם עקר ולשם מה הוא נחוץ לעולם …..ואכן לא עבר זמן רב ומוחמד המסכן השתגע, ובוקר אחד עמד בכיכר המרכזית של העיר, וכיוון את התנועה. שלח את ידיו לצדדים ימינה שמאלה מטה מעלה, התקופה הייתה של המלחמה שבנת ארבעים ושתים עד שבוקר אחד נעלם. למוחמד לא היה יורש, וככזה ביתו ורכושו עבר לידי ההקדש המוסלמי.

לסיכום, כל אלה שקבלו עצות מיהודים היה מצבם כמו זה של מוחמד, ההפך הוא הנכון, וכמובן לא כל נותני העצות היו תמימים כמו ישראל ז"ל. הסיפור הזה כתבתי בתקופה שישראל ז"ל היה בחיים. מאוד אהבנו להתבדח לפעמים מהסיפור המשעשע והטראגי כאחת. ישראל ז"ל עליו השלום החזיק בדעתו שהעצה שנתן למוחמד הייתה נכונה ! הוא טען, שבהרי האטלס שמרו באסמי התבואה לתקופה ארוכה של חודשי החורף, לפת, גזר ותפוח אדמה, ואפילו מעונה לעונה, כמובן שכאן המצב היה אחר לגמרי.

למוחמד לא היה אסם תבואה בביתו ואם היה, ספק אם היה עוזר. האקלים החם מאוד של מראקש, אינו דומה כלל לזה שבהרי האטלס. למרות שמראקש אינה רחוקה ממנו, ובנסיעה של חצי שעה מגיעים לאקלים שונה לגמרי מהאקלים החם והיבש של העיר, אם כי בשנות הבצורת היובש מגיע גם לשם.

משפחת לימאמא – יחס דבדו רפאל אליהו מרציאנו

משפחת לימאמאיחס דבדו 22

משפחת רם המתייחסת למשפחת בן עקו.

איש צדיק היה, אוצר כלי חמדה, ראש פנה, גומל חסדים טובים, אילן ששרשיו מרובים, ר׳ יוסף (דלימאמא) הניח ברכה: אברהם, דוד, יעקב.

הנכבד ויקר, איש גבור חיל, ברכת ה׳ מצויה בביתו, איש אמונים, גומל חסדים, בעל צדקה וחסד, הצדיק ר׳ אברהם הוליד: יוסף, פנחס הי״ד, רחמים, מרים, סעידא.

המרוחם, עדין הנפש, בעל מדות טובות, בעל צדקה, נוח לה׳ ונוח לבריות, הצדיק ר׳ יוסף הניח ברכה: אברהם, שלמה.

המנוח, תם וישר, משכים ומעריב הצדיק ר׳ פנחס ה׳ ידרוש דמו וינקום נקמתו הוליד: אברהם.

הזקן הכשר, מתהלך בתומו, מתפרנס מיגיע כפיו, נודב נדבות, נעים הליכות, הצדיק ר׳ רחמים הוליד: אברהם, שלמה, אליהו, מרימא, עווישא.

המרוחם, הולך בתומו, גומל חסדים טובים עם החיים ועם הנפטרים, הצדיק ר׳ דוד הוליד: יוסף, מזל־טוב, זמילא, פריחא.

הצדיק, תם וישר, ירא אלהים וסר מרע, משכים ומעריב לבית כנסת, הזקן הכשר ר׳ יוסף הוליד: משה, דוד, אברהם, ר׳ יהודה, סאעודא, עווישא.

הנכבד, טוב וישר, נושא ונותן באמונה, בעל צדקה, הצדיק ר׳ יעקב הוליד: אהרן, שלמה (ה׳ ינקום נקמתו, נרצח ע״י בני עוולה בכפר ג׳ראדא ע״י העיר אוג׳דא, בשנת תש״ח), יוסף, עווישא.

ענף בני משפחה שמקום מושבם היה בנדרומא (אלג׳יריה).

גברא רבא יקירא, אבן יקרה, זרע קדושים, גזע תרשישים, מוכתר בנימוסין, חי מיגיע עשר אצבעותיו, עושה צדקות, מתהלך בתומו, הצדיק ר׳ אברהם הוליד: שלמה.

 

בן איש חיל, ירא אלהים וסר מרע, תם וישר, בענייניו מאושר, גומל חסדים עם החיים ועם הנפטרים, הזקן הכשר הצדיק ר׳ שלמה (מקום מגוריו בעיר נדרומא, בני המשפחה שייכים לענף בן עקו וי״א להרהאר) הוליד: אברהם, יצחק, יעקב, עווישא, זהירא, חנינא.

הנבון וחשוב, יקר ובר לבב, בעל מדות טובות, משכים ומעריב, ידיו רב לו בתורת ה׳, הזקן הכשר ר׳ אברהם הוליד: שלמה, מרדכי, יוסף, רבקה, מאחא, חנונא.

המנוח, תם וישר, משכים ומעריב, לבי כנישתא, בעל צדקה הצדיק ר׳ יצחק הוליד: שלמה, מריומא, זהארי, אסתר, סולטאנא, רבקה, מסעודא, עישא, חנינא, מאחא.

הזקן הכשר, צדיק תמים, מתפרנס וחי מיגיעו, נודב נדבות, משכים ומעריב לבית כנסת, הצדיק ר׳ יעקב הוליד: יהושע, אסתר, נונא.

המרוחם, זקן ונשוא פנים, חי מעמל עשר אצבעותיו, בעל צדקה וחסד, משכים ומעריב לבי כנישתא, הצדיק ר׳ יוסף (בן ר׳ אברהם הנד) הוליד: אברהם, יעקב, שלמה, יצחק אליהו, אפרים, מישל, זאקלין, ג׳וזיאן.

ענף בני משפחה שהתגוררו בעיר בני־סאף באלג׳יריה:

הזקן הכשר, ראש בית אב, מוקיר רבנן ותלמידהון, ירא ה׳ ושלם, משכים ומעריב לבית כנסת, בעל צדקה וחסד הצדיק ר׳ אלישע הוליד: אברהם, יוסף, שלום (שלמה), רחל, אסתר.

השם הטוב, הצדיק רודף צדקה וחסד, טוב לה׳ וטוב לבריות, הזקן הכשר ר׳ אברהם הוליד: מיכאל, לוסיין, רוני, רחל, ג׳יזל.

המנוח תם וישר משבים ומעריב, גומל חסדים, הצדיק ר׳ יוסף הוליד: דוני, ניקול, מרסל.

המרוחם, הולך תמים ופועל צדק, נעים הליכות נותן צדקות ר׳ שלום (שלמה) הוליד: לוסיין, ליאו, רוני, אודיט.

ענף בני משפחה שהתגוררו באלג׳יריה, בעיר סוק-אהרץ.

השם הטוב, מתהלך בתום, מתפרנס מיגיע בפיו, משבים ומעריב לבי בנישתא, הצדיק ר׳ אליהו הוליד: יוסף־שמעון, יעקב, רחל, אימה.

בני משפחה שהתגוררו בעיר ווהראן (אלג׳יריה).

הנכבד, בעל צדקה, גומל חסדים, השם הטוב, ירא ה׳ ושלם, הזקן הכשר הצדיק ר׳ אהרן הניח ברכה: מכלוף, שלמה, אברהם, פול, ג׳ורג׳יט, מרסל, איוון, פוליט, ג׳ילברט.

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 219 מנויים נוספים
ספטמבר 2016
א ב ג ד ה ו ש
 123
45678910
11121314151617
18192021222324
252627282930  

רשימת הנושאים באתר