תולדות חייהם של כל רבותינו חכמי הספרדים ועדות המזרח- שמעון ואנונו

ארזי הלבנון

אהבה בתענוגים רבינו קרא לספרו ״אהבה בתענוגים״, כפי שייווכח המעיין בהקדמתו. מעניין, וגם תמוה לכאורה, שהלומדים בספר והמתארים אותו קראוהו בשם אחר, וכמו שכתב רבי ישראל משקלוב בהקדמתו ל״פאת השולחן״: ״גם מצאתי דאתי לידי ספר כת״י מהגאון בעל המחבר ספר חסד לאברהם, שמו גינת הביתן, שחיבר בימי הגאון בעל התוי״ט. ובספרו על זרעים עיינתי בו, ודבריו המחודשים הנוגעים לספרי הכנסתים פנימה״. עם כתב היד הקיים, על סדר נזיקין, שרד גם השער, ועליו נכתב: ״בית פרעה שמו, והוא החלק השלישי מספר אהבה בתענוגים״. לפי״ז הספר חולק למספר חלקים, כשלכל חלק שם בפני עצמו. גינת הביתן״ שהזכיר בעל פאת השולחן הוא שמו של החלק בו עסק – סדר זרעים. למתארי הספר נודע על תוכנו – פירוש על המשניות ־ מהחיד״א, ועל שמו – גינת הביתן – מהקדמת פאת השולחן, אולם אין זה שם החיבור אלא שם חלקו הראשון. אמנם, יש מקום להסתפק אם ״בית פרעה״ הוא שערו של החלק שלפנינו, שכן סדר נזיקין הוא הרביעי במנין הסדרים, ו״בית פרעה״ ־ שערו של החלק השלישי. חיבור זה כתב רבינו בסוף ימיו, כעשרים שנה אחר כתיבת ספריו בקבלה, כנכתב בשער הספר: ״והיה התחלת בסדר וה׳ ברך את אברהם בכל, משנת יה״י שלו״ם בחיליך לפ״ג [=ת״א]״. כיון שסוף הפירוש אבד לא ניתן לדעת מתי הושלם. החיבור כולל פירושים וחידושים. לדעת רבינו, מטרת פירוש על משניות היא להסביר את המשנה בקצרה בדרך שפירשוה בגמרא. וכך הוא משבח את פירוש המשניות להרמב״ם ז״ל: ״פירש המשנה וכלל [בפירושו] רוב כל הנזכר בתלמוד בהבנת המשנה בלשון צח וקצר״. אלא הענין… פשוט שאין צריך פירוש״. חסרון זה בא למלא ״אהבה בתענוגים״. תוך כדי כתיבת הספר הגיע לידי רבינו פירוש בעל ״תוספות יום טוב״ וכשראהו אמר ״כשם שקבלתי שכר על הדרישה כך אקבל שכר על הפרישה״ורצה להפסיק לכתוב חיבורו. אולם, הלומד יווכח שאלו דברי ענווה, ופירוש רבינו למשנה אינו בבחינת ״משנה שאינה צריכה״. הוא רחב הרבה יותר מפירוש התוי״ט, ובעיקר במטרות החיבור, שעמדנו עליהם לעיל. ב״אהבה בתענוגים״ מובאות כל  מימרות הגמרא הנוגעות להבנת פשט המשנה. במקום הצורך מובאים גם דברי הראשונים ז״ל, רש״י, תוספות הריין, הנמו״י ושאר המפרשים, ולעיתים גם פסק ההלכה, מתוך משנה תורה להרמב״ם, הטור והב״י, הכל אם ובמידה שתורמים הם להבנת המשנה.

מהקדמת רבינו עולה שלא נתכוין לחדש, כי אם לפרש המשנה ע״פ הגמרא והראשונים. אמנם, אין בית המדרש בלא חידוש, ובספר שזורים חידושים רבים ונפלאים שעלו תוך כדי לימודו. קושיות על דברי הראשונים שהובאו, תירוצים על קושיותיהם שהשאירו בצ״ע, והסברים חדשים בפירוש המשנה והראשונים. בדייקנות מרובה למד רבינו כל תיבה וכל אות במשנה ורבים מחידושיו מבוססים על דיוק בלשון המשנה ובסדר הדינים במשנה. בהערות צויינו הראשונים שרבינו כתב כדבריהם וגדולי האחרונים שכוונו בחידושיהם לדברי רבינו. יש לציין שעל אף גדלותו העצומה בלימוד ובהבנת המשנה, ואולי בגלל זאת, הוא מתייחס בדחילו ורחימו לכל ביאור ולכל דיבור של הראשונים, ומקיים ללא יוצא מן הכלל את אשר קבל על עצמו בראשית כתיבת הספר: ״יתחדש לי שום דבר לא נחליט לומר שזהו אמיתת הדבר אלא נאמר אפשר לומר וכיוצא בזה״.

מעלה נוספת הטמונה בחיבור זה – חידושיהם של גדולי אותו דור, שברבות הימים כמעט ונשכחו מלב, והודות ל״אהבה בתענוגים״ היתה להם עדנה. במיוחד יש להזכיר את המקובל רבי סולימאן אוחנה, ואת רבי יוסף אשכנזי ״התנא מצפת״.

רבי סולימאן אוחנה, אף הוא יליד ארצות המאגרב שעלה לארץ ישראל, היה מתלמידיו המובהקים של האר״י הקדוש, ואחר כך מגדולי צפת. שמעו יצא הרחק מגבולות העיר ו״מפורסם הוא לעיני כל ישראל בחכמה ובענוה יתירה ובחסידות מופלאה״. הוא הסכים על הספר ״באר שבע״ יחד עם רבי מסעוד אזולאי, ועיין שם שכתב עליו: ״הרב הגדול ראש המדברים כל רז לא אניס ליה מהר״ר סולימאן״.

רבינו מביא רבים מחידושיו גם ב״בעלי ברית אבדם״ ושם בהקדמתו הוא כותב: ״גם כתבתי קצת פשטים על התורה שהחסיד האלוקי כמוהר״ר סלומאן וחנה זללה״ה אשר מצאתי בגנזיו אחריהם למינו להקים לו שם אחריו טוב מבנים ומבנות״.

רבי יהוסף, אשר רבינו מביא מחידישו היה בן לאחת מהמשפחות המיוחסות שבמדינת ביהם, למד תורה מפי גדולי פראג בתקופתו, והיה לחתנו של מו״ה אהרן, אב״ד פראג ואחר כך אבד״ק פוזנא ומדינת פולניה.

בשנת שי״ט עבר הר״ר יהוסף לוירונא שבאיטליה, ומשם עלה לארץ ישראל והתישב בצפת. הוא התרועע עם גדולי העיר, היה היחיד ביניהם שמוצאו מאשכנז, וי״א שע״כ נקרא ״אשכנזי". גדולי החכמים בעיר נהרו אליו לשמוע מפיו דברי תורה ודברי קבלה, ואף האר״י הקדוש היה נוהג לפקוד את ביתו בכל ליל שב״ק, והיה חוזר עמו המשניות ע״פי.

מפעלו הגדול של הר״ר יהוסף היה הגהת נוסח המשנה ע״פ דפוסים וכת״י, וביניהם כת״י בן תת״פ שנה, מנוקד. לא זכינו, והספר המוגה של הר״ר יהוסף לא הגיע לידינו, אמנם חלק מהגהותיו נשדדו בפירוש ״מלאכת שלמה״, לרבי שלמה עדני, בן דורו ובן עירו של רבינו. את הגהותיו של הר״ר יהוסף מביא רבינו תמידין כסדרן, לעיתים כמה פעמים בפרק. אם באותו ענין מובאת הגהה של הר״ר יהוסף גם במלאכ״ש, יהיו הן, בדר״כ, זהות אף בלשונן. פרט לחידושים ששולבו בפירוש עצמו מביא רבינו בסוף מסכת ב״ק  קובץ ״חידושי קמא מהחכם כמהר״ר יוסף אשכנזי זלה״ה״. ייתכן שעל שאר המסכתות שלפנינו היו חידושים מהר״ר יתוסף, ואיידי

דזוטר אירכס.

מסכת אבות

כבר עמדנו לעיל על כך שיותר משפרסם רבנו את תורתו בהלכה עשה זאת בחלק האגדה שבתורה, לפיכך פירושו לאבות קובע ברכה לעצמו. בצד הפירושים והחידושים בהלכה מביא רבינו את פניניו בתורת הנסתר. חלקם בלשון פשוטה השוה לכל נפש, וחלקם שמור ליודעי ח״ן. ואכן, פירוש מסכת אבות כבר נדפס בפ״ע, על יד רי״ש שיין, חתן רבי חי״ד אזולאי, נכדו של החיד״א. במהדורה הנוכחית הועתק מחדש גם פירוש מסכת זו על פי כתה׳ נקי משיבושים וטעויות.

לפני כמה שנים פרסם דב זלוטניק מסכת עדויות מכת״י זה, עם מבוא חשוב על המחבר ושיטת פירושו והשוואה מפורטת של גירסאות המשנה ופירושי הראשונים המובאים בפירוש מס׳ עדויות למקורותיהם.

מתוך מבוא לספר ״אהבה בתענוגים״

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 155 מנויים נוספים

ספטמבר 2016
א ב ג ד ה ו ש
 123
45678910
11121314151617
18192021222324
252627282930  
רשימת הנושאים באתר