התקנת תקנות משותפות- יעקב גלר

ה. התקנת תקנות משותפותמקדם ומים כרך ב

בניקופול הסכימו ביניהם הקהלים הסכמות משותפות על הקמת ועד הנהגה לכל הקהלים, שהיה מעין ארגון־גג לכל הקהלים בעיר. מטרתו היתה השגחה ופיקוח בענייני הנהגת הקהילות. בהתאם ללשון ההסכמה היה צריף כל קהל לשלוח שלושה נציגים (פרנסים) למשך שנה, שיכהנו בוועד ההנהגה. נוסף לנציגים האלה, היה שולח כל קהל מדי שנתיים נציגים נוספים, במעמד כל הקהילות ובעצתן, כנראה לפי גודל אוכלוסית הקהל. שלושה נציגים מק״ק של מעלה, שנים מק״ק ספרד ונציג אחד מק״ק רומאניוטיש, וכולם יחד יהוו ״אנשי המעמד״. משך ההסכמה למאה דורות, וחתמו עליה כל יחידי הקהילות פורעי המיסים. מתון הסכמה זו אנו למדים על היחס המספרי ואחוז האובלוסיה הרומאניוטית בין יתר הקהלים. הרומאניוטים היוו שישית מהאוכלוסיה (16.5%), ונציג אחד מתוך שישה נציגים. לאחר כשמונה שנים קמו קצת מה״יחידים״ והסכימו הסכמה אחרת, לפיה:

ניקוֹפּוֹל (בולגרית Никополטורקית Niğboluיוונית Νικόπολις) היא עיר נמל בצפוןבולגריה. העיר שוכנת במחוז פלבן, על הגדה הדרומית של הדנובה, סמוך לגבול עם רומניה, 229 קילומטרים צפונית מזרחית לבירה סופיה ו-55 קילומטרים צפונית מזרחית לבירת המחוז פלבן.

העת העתיקה

ראשית ההתיישבות האנושית במקום מתוארכת לתקופת האבן החדשה והתיישבות מאורגנת של שבטים תראקים לתקופת הברונזה המאוחרת. במהלך המאה ה-1 לפנה"ס נכבש היישוב על ידי צבא האימפריה הרומית והוא מתועד לראשונה בכתבים רומיים מ-169. בשלהי המאה ה-4 לאחר הפיצול באימפריה הרומית, עבר היישוב לחזקת האימפריה הביזאנטית.

בשלהי המאה ה-10 הקים הקיסר הביזאנטי ניקפורוס השני את מצודת ניקופול שהייתה חלק משרשרת מצודות שהגנו על גזרת הדנובה של האימפריה. השם ניקופוליס, שמשמעותו "עיר הניצחון", הוענק ליישוב ב-1059.

התקופה העות'מאנית

ב-1393 כבשו צבאותיו של מוראט הראשון סולטאן האימפריה העות'מאנית את העיר טרנובושהייתה בירתה של האימפריה הבולגרית השנייה. הצאר הבולגרי איוון שישמן נמלט לניקופול ועמד במשך שנתיים נוספות במתקפות העות'מאניות. ב-1395 נכבשה ניקופול ואיוון שישמן הוצא להורג בעריפה. ב-1396 יצא זיגמונד, קיסר האימפריה הרומית הקדושה למסע צלב כנגד העות'מאנים וצר על ניקופול, תוך שהוא נעזר באבירים צרפתים וונציאנים. ב-25 בספטמבר 1396 נערך קרב ניקופוליס במהלכו הביסו העות'מאנים את הקואליציה הנוצרית במחיר נפגעים כבד לשני הצדדים. לאחר הקרב נסוגו הכוחות הנוצרים וניקופול הפכה לבירת המחוז (סנג'ק) העות'מאני.

בין המאה ה-15 למאה ה-17 התפתחה ניקופול והפכה למרכז כלכלי, רוחני, מנהלי וצבאי וב-1535מנתה אוכלוסיית העיר 41,219 תושבים מהם 77.4% נוצרים, 22.1% מוסלמים סונים ו-0.5% יהודים.. תהליך שקיעתה של האימפריה העות'מאנית שלווה באי סדר מינהלי ושלטוני באזור בולגריה הביא לירידה הדרגתית בחשיבותה של ניקופול.

ב-16 ביולי 1877, במהלך המלחמה העות'מאנית-רוסית (1877–1878) נערך קרב ניקופול במסגרתו נכבשה העיר על ידי צבא האימפריה הרוסית. העיר עברה לחזקת נסיכות בולגריה מתוקף סיכומי קונגרס ברלין.

(א) הרכב ועד ההנהגה של כל הקהלים של ״פרנסים יועצים וממונים״ יהיה של ט״ו אנשים: עשרה מק״ק של מעלה, שלשה מק״ק של מטה, שניים מהרומאניוטיש״;

(ב)  שלושה מן הממונים האלה ישגיחו, ימנו ויפקחו בתיקון המדינה והנהגתה:

(ג)    הממונים נבחרו לתקופה של חמש שנים;

 (ד) בהסכמה זו – לעומת ההסכמה הקודמת – חתמו רק ט״ו הממונים, ולא יחידי הק״ק. כעבור כשנתיים קמו חלק מהממונים החדשים והסכימו לעשות גאבילה על סוחרי המלח, סוחרי המזונות, מוכרי היין והקצבים. כאן חל פילוג, והממונים הנותרים, שלא הסכימו על ההסכמה (שלא היו נוכחים בזמן התקנתה), טענו נגד תקנה זו שאינם יכולים לשאת אותה, אף על פי שהיא מצווה ונותנים מהכנסתה לצדקה ולעניי העיר. שלוש טענות היו בפיהם: (א) אי־אפשר לקחת מהסוחרים בחזקה יפוי הכוח, שנתנו היחידים מג׳ הקהילות, והוא לגבות מיסים וארנוניות למלכות ולקהל, ולא ניתן להם כוח לעשות הסכמות חדשות; (ב) גאבילה זו חלה רק על סוחרים המביאים סחורתם מחוץ לעיר, ויוצא שאיש אחד משלם הרבה מס ואילו אחר לא שילם מאומה: (ג) הטענה החזקה והחשובה הנוגעת לק״ק רומאניוטים היא טענת הסוחרים הרומאניוטים, שרוב סוחרי הגראשי הם מאותו קהל. שני הנציגים הרומאניוטים בוועד הקהלים ״אינם מפויסים ורצויים מזאת התקנה, שעליהם נופל שבט עול הגאבילה יותר מכל בני העיר״, ובכך הנפגעים העיקריים של גאבילה זו היו הסוחרים הרומאניוטים והם צריכים לשאת בעולה, אף! על פי שהם היוו רק קצת יותר מעשרה אחוזים מיהודי ניקופול. יוצא מכאן ששיתוף הפעולה בין הקהלים גורם להם רעה.

ר׳ אברהם די בוטון – חכם מן המאה ה־ט״ז בשאלוניקי – פסק שיש לבטל הסכמה זו על סוחרים.גם בק״ק ליפאנטו היו שלושה קהלים, ששיתפו פעולה ביניהם. היו מבררים כל שנה שלושה ״ברורים״ מכל קהל. תפקידם היה לפקח על עסקי הקהילות. נראה שהיה מדובר כאן על רומאניוטים, ספרדים וסיציליאנים.

ו. הסכמה בין רומאניוטים וספרדים בגאליפולי

בגאליפולי רוב היהודים היו מק״ק ספרד. ובתוכם היה קהל קטן, כעשר משפחות מק״ק רומניאה, שבאו מקושטא ונקראו ״שורעניש״, או ״שורגוניש״. הם היו רשומים בפנקס המלך בקושטא עוד מזמן מחמד השני, ושם היו פורעים את המיסים. אולם ק״ק ספרד תבעה מהם שיפרעו מיסים גם במקום מושבם גאליפולי, משום שהם מתפרנסים במקום. בתחילה גרמה תביעתם לפירוד ולמחלוקת, ולבסוף הגיעו לפשרה, ופטרו את ״בני רומאניאה״ מכל מיני מיסים, בתנאי שיקבלו עליהם חמש הסכמות של ק״ק ספרד. "… ואין לספרדים עם אנשי רומאניאה שום תביעה ודין לתבוע ולבקש מהם מפרוטה ומעלה לענין מיסים וארגוניות לעזר פיזור השוחד…״. לאחר עשרים או שלושים שנה סירבו הספרדים לקיים את שטר ההסכמה של פטור הרומאניוטים ונימקו את התנגדותם בכן: (א) שהפטור היה לזמן קצר ולא לעולם: (ב) האבות פטרו ממיסים, משום היו עשירים, ושילמו גם עבור הרומאניוטים, והפרעון לא היווה נטל עליהם. אולם כיום אם הם לא ישלמו מיסים, לא יבואו הספרדים במגע איתם, לא במסחר ולא בשמחותיהם.

אז עשו יחידי ק״ק ספרד הסכמה חדשה (נוסחתה בלאדינו מי׳יא באב השל״ז – 1577), ועליה חתמו כל יחידי הקהל. כמובן ש״בני רומאניאה״ סירבו לחתום על ההסכמה, שהיתה לרעתם, ושוב החלה המחלוקת בין שתי העדות. כדי למנוע את המריבות, ביררו בורר, וקיבלו עליהם שני הקהלים שכל אשר יגזור הבורר ההוא ישלמו ״בני רומאניאה״, בתנאי שכל אימת שיצטרכו הגבאים לעשות מעמד, יקראו חמשת אנשי המעמד, שני אנשים מהרומאניוטים. על ידי כך נתרצו, והוחלט שק״ק רומאניוטיש ישלמו 120 לבנים על אלף לבנים שישלמו הספרדים (נוסח הפשרה כתוב בלאדינו). מתוך ההסכמות הללו נודע לנו בשלישית (מלבד ניקופול) אחוז האוכלוסיה הרומאניוטית בעיר, והוא 12% מבני העיר (יתר 88% היו ספרדים). מסתבר שבכל העיר היו בסך הכול כשמונים משפחות יהודיות.

פשרה זו עמדה במשך ארבע־עשרה שנים. ושוב תבעו הספרדים שינוי בפשרה, שהשיג הבורר, ורצו ש״בני רומאניאה״ יפרעו את כל המיסים ועול המלכות המוטלים עליהם, מס גולגולת ומס על רכושם, למרות שהם משלמים בקושטא. יתר על כן: לרומאניוטים אלה, תושבי קושטא לשעבר, היה בידם גזר־דין מן המופטי, הנקרא ״פיטפה״, ומאמר המלך, שלא יוכלו לתבוע מהם מיסים בשום מקום, אך למרות כל זאת, תבעו הספרדים תביעות, חדשים לבקרים.

גליפולי (בטורקיתGelibolu Yarımadası, ביווניתΚαλλίπολις‏, Kallipolis) הוא שמו של חצי איבתראקיה הטורקית, חלקה האירופי של טורקיה, הנושק בצד מערב לים האגאי ובצד דרום למצרי הדרדנלים. בשל היותה של העיר מוגנת מרוחות ובעלת אספקת מים שופעת, שלטה העיר על השיט בדרדנלים ועל הכניסה לים מרמרה.

מקור השם גליפולי במלה היוונית "קאליפוליס" (Καλλίπολη), שפירושה "העיר היפה". בעת העתיקה נקרא חצי האי הכרסונסוס התראקי.

ב-1204, נכבשה קונסטנטינופול על ידי הצלבנים של מסע הצלב הרביעי, במסגרת חלוקת השלל ביןהאימפריה הלטינית לבין הוונציאנים, הוענקה גליפולי לדוג'ה של ונציה, אנריקו דאנדולו. לוונציאנים לא היה כוח צבאי מספיק להחזיק את העיר והביזנטים קיבלו אותה לידיהם.

ב-1354 הייתה רעידת אדמה, העות'מאנים ניצלו את המצב והשתלטו על המקום.

ב-1366 התקיים מסע הצלב של אמדיאוס, אחיינו של הקיסר יוחנן ה-5, וגליפולי נכבשה על ידי הביזנטים.

ב-1376 העות'מאנים והגנואזים עזרו לאנדרוניקוס ה-4 לחזור לקונסטנטינופול ובתמורה קיבלו חזרה את גליפולי.

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 163 מנויים נוספים

ספטמבר 2016
א ב ג ד ה ו ש
 123
45678910
11121314151617
18192021222324
252627282930  
רשימת הנושאים באתר