ארכיון יומי: 21 בנובמבר 2016


גולה במצוקתה – יהודה ברגינסקי

%d7%92%d7%95%d7%9c%d7%94-%d7%91%d7%9e%d7%a6%d7%95%d7%a7%d7%aa%d7%94

הדברים הבאים, בחלקם מותרם לפרסום בחלקם – אסורים. הצרפתים מתייחסים באהדה למפעל העלייה, ואני מעוניין שתכתבו זאת. אולם עם זאת – וזאת אל תפרסמו – צפויה סכנה שהצרפתים יפסיקו את העלייה אם הערבים יעמדו על כך. הארצות הללו קשורות בליגה הערבית, ואין ספק שאם זו תדרוש, ובעקבותיה ארצות אפריקה – העלייה תפגע. ולכן אני קובע – אין לנו זמן ! עלינו לעלות את היהודים בהקדם !.

ובסיכום יש מאה ועשרים אלף נפש היכולים ורוצים לעלות מיד. הייתי רוצה שיעלו תוך שנה אחת. אבל כיוון שאומרים שזה בלתי אפשרי, אני חושב שעליהם לעלות בתוך שנה – שנתיים.

במשך שבעה וחצי חודשי התקציב של שנה זו – העלייה החלה באוגוסט – עלו לארץ רק 16.500 ולא רק מצפון אפריקה אלא מכל קצווי העולם, כלומר, פחות מ-2.000 לחודש, והרי הכל מדברים על 30.000 בשנה – שהם 2.500 לחודש. 25.000 לשנה הכמות המוקצבת לצפון אפריקה היא הגידול הטבעי של היהודים במרוקו ובתוניסיה בלבד. בקצב כזה אין אנו מקטינים את האוכלוסייה היהודית במרוקו ובתוניסיה. באסיה אחת בתוניס אמרו לי : " אתם לא נותנים להכניס לארץ משפחות גדולות בגלל הסלקציה הסוציאלית – הכוונה היא למספר הנפשות במשפחה על כל איש עובד, אבל בן גוריון אמר " עשו ילדים – ועשניו ילדים.

עלי ציין הישג חשוב בתחום הקליטה. מאותם 16.500 שקלטנו לאחרונה – רק 8% הצטרפו לקרוביהם ; 73% נקלטו בחקלאות. אנו חסרים בארץ מועמדים להתיישבות חקלאית, ולולא יהדות צפון אפריקה – לא היו לנו מתיישבים חדשים. גם בתנועה מהעיר אל הכפר, וגם התנועה החלוצית המגיעה לקיבוצים אינן מספקות מתיישבים.

היהודים בצפון אפריקה שואלים : " מדוע דווקא עלינו נגזר התכנון בעלייה ? הנה הגיעו לארץ בתוך 3 – 4 שנים 700.000 יהודים, והם הסתדרו. מדוע עלינו לסבול ולא לעלות, מצבנו כל כך קשה ?

כיום אין שום אפשרות לקיים תכנון של עלייה מצומצמת. הנה הגיעו עכשיו ידיעות ראשונות על צורך בעלייה דחופה מתורכיה. תורכיה חתמה חוזה צבאי עם עיראק. הדבר וודאי ישפיע על חיי היהודים שם. היהודים רגישים לנעשה, וכבר אנו מצפים בדרישות לעלייה. הדבר יתבטא בתוספת של 6.000 עולים בשנה. התנגוס תוספת זו בעלייה מצפון אפריקה ?.

המימון לקליטת העלייה בממדים מוגדלים צריך להימצא משני מקורות : מחוץ לארץ, אך בעיקר מן הארץ : שינוי בכיוון הגדלת שער הדולר הניתן לסוכנות, מיסוי על מותרות, מיסים על מכוניות, מיסים על נסיעות לחו"ל וכדומה, וכן גם בנייה ארעית, למרות הכיעור שבה.

מוטה עלייה ללא תכנון, מאשר תכנון המעכב עלייה ?

העיתונאים המטירו עלי שאלות רבות :

  • האם אפשר לארגן עלייה גדולה בזמן כל כך קצר ?
  • רוב העולים הולכים לחקלאות – וזה טוב.אך דרושים לכך תקציבים מוגדלים, מאין ?
  • מנהל מחלקת הקליטה של הסוכנות, ציגל, ביקר גם הוא בצפון אפריקה, והוא סיפר לנו שבצפון אפריקה קיימת סלקציה קיצונית, וכי הוא מצדד בה. מה דעת הסוכנות על כך ?
  • ישנן שמועות שצפויה עלייה מרומניה. האם הדבר לא ישפיע על הגבל העלייה מצפון אפריקה ?

השבתי להם :

" כאשר תגיע עלייה ממזרח אירופה נתמודד עם הבעיה. בנוגע לסלקציה קיצונית. לא מדובר בסלקציה סתם, בפסילה. ישנה סלקציה סוציאלית ובריאותית. את דעתי שלי לא הבעתי אך השאלה היא שאחרי כל הסלקציות מתדפקים על דלתות העלייה 120.000 יהודים  ואני דיברתי על הגדלת מכסות העלייה.

המאבק שלי בתוך הנהלת הסוכנות הוא על הממדים. הוויכוח על 60.000 נמשך זה חצי שנה. אלה היודעים כמה נחוצה עלייה גדולה בשביל יהודי צפון אפריקה, ובכל זאת מתנגדים לה, מזכירים לי את סיפור הקדירה של שלום עליכם :

ראשית, לא לקחתי אצלך קדירה, שנית, הקדירה הייתה שבורה, ושלישית החזרתי לך אותה – ראשית, כביכול, אין המצב הפוליטי קשה שם ; שנית, אין יהודים הרוצים לעלות וכו' וכו……..

סיירתי בצפון אפריקה שישה שבועות ולמדתי על הנעשה שם ; המצב הפוליטי והכלכלי אכן קשה. אבל אני אומר : אם התכנון יעכב את העלייה, תהיה עלייה בלי תכנון. אני דורש : נביא אותם לשיכון ארעי, נמצא להם עבודה, נראה…..ותראו שזה יסתדר, כפי שהסתדר הכול עד עכשיו.

הרי אלה שהגיעו במסגרת העלייה הגדולה שבאה עד עכשיו לא הפסידו דבר וגם אנו לא הפסדנו. השנה היא שנת בחירות, הכול עסוקים, אבל שם – יהדות של חצי מיליון נפש, והיא גוססת, גוועת ברעב. אינך יכול לומר להם : " לכו לצרפת או לדרום אמריקה ".

אסור לנו להשאיר את היהודים שם. אם הממשלה והסוכנות היהודית, כל היישוב היהודי בארץ – לא ימצאו את הסכומים המינימאליים הדרושים לקליטתם המיידית – יש להכריז על עלייה בלי תכנון. נמצא להם אוהלים, ואחר כך – עבודה.

חוכמת עשיית העלייה היא – יש להעלות יהודים לארץ בכל רגע, תמיד, כאשר יש אפשרות לעשות זאת. עלינו לזכור : לא לעתים קרובות מתגלות אפשרויות של יציאה מארצות הגולה. היום אפשר להוציא יהודים מצפון אפריקה. אם לא עכשיו – אימתי ?

מתוך מכתב ממרוקו אל הנהלת הסוכנות. – נתפרסם ב " ידיעות אחרונות " , 1956.

"על פי בית דין של מעלה ועל דעת בית דין של מטה הננו מבקשים ממעלתכם להעלות אותנו 150 יהודים בין 80 אלף ערבים……כבר ביקרו אצלנו הציונים ורשמו אותנו, אף לבסוף רצו להעלות רק את הבחורים הבריאים ונשרנו דואגים על הזקנים והזקנו איך יישארו בין גויים ואין מי שידרוש עליהם רחמים…..קחו אותנו לעבדים וכל מה שתוציאו עלינו ועל הוצאות עלייתנו תנכו מעבודותינו ומלחמינו בבואינו לישראל. "

ד"ר דינה צבע – חמישים שנות פעילות מוסיקלית

                                    מוסיקה

ברית 32

 

ד"ר דינה צבע

חמישים שנות פעילות מוסיקלית

בהתרגשות עמוקה עומדת אני לשחזר חמישים שנה של חיים מוסיקליים בקרב הקהילה היהודית. התרגשותי הראשונה: כבר חמישים שנה של נוכחות יהודית במונטריאול? הסיבה השנייה להתרגשותי טמונה ברגעים הרבים שחלפו במוחי לזכר כל אותם אירועים מוסיקליים, אשר להם היינו עדים.

צפיתי במופעים רבים במהלך "השבועיים הספרדיים" כאחת מתוך הקהל. עם זאת, גם הזדמן לי להפיק מספר אירועים מוסיקליים, הן במסגרת "השבועיים הספרדיים" הן מחוץ למסגרת זו. בראש ובראשונה, עליי להבליט את רצונם הכן של המארגנים להציל ולשמר את אשר מייצג את התרבות הספרדית. כל אותם "שבועיים ספרדיים" הצטיינו באירועים תרבותיים שונים ומגוונים, אשר בהם גם קונצרטים בידוריים בהפקה המונית. הכלל הבסיסי היה הצורך להיענות למירב הטעמים של הקהל, ככל שהדבר ניתן. אולם, הדבר שנגע ביותר ללבי היו השבתונים. לאלה אשר לא התמזל מזלם ולא חוו עדיין סוג זה של חגיגה, הרי עיקר המעשה: להזמין אורח בעל שם ולהטיל עליו את הנחיית תפילות השבת בבית הכנסת של המרכז הקהילתי. לאחר מכן, בצאת השבת, התקיים קונצרט של פיוטים, אשר משך אליו חובבי מוסיקה אנדלוסית ופיוטים.

לדעתי, סוג זה של אירוע מוסיקלי מבטא את רצונם הכן של המארגנים לשמר את המורשת המוסיקלית הזו כדבר חי וקיים.

הייתי חברה בוועד המנהל פעמים רבות במהלך שנות ה-80 וה-90, וזכורים לי דיונים ערים באשר לתקציבים שהופנו לפעילות זו. השאלה שעלתה שוב ושוב באותם ימים הייתה: "האם עלותו של אותו אירוע מוסיקלי מצדיק את ההיקף העצום של התקציב שנדרש להשקיע בו?" והנה, היום אני חשה רגש של סיפוק, משום שבמרבית המקרים של "השבועיים הספרדיים" ההחלטה הסופית הייתה להמשיך בפעילות זו בשל חשיבותה ובשל הערך שהיא ייצגה למורשת שלנו.

אני זוכרת כי בראשית שנות ה-80 ארגנתי ערבי פיוטים אשר כונו"נעים זמירות", בביצועם של פייטנים מקומיים. הייתה זו ראשיתה של הפצת המסורת המוסיקלית הזאת במונטריאול. למרבה המזל, התקיימו לא מעט קונצרטים של פיוטים לאחר מכן בביצועם של אמנים רבים. אחד הגורמים המוסיקליים, אשר הטביעו את חותמם בחייה של הקהילה היהודית, היה הקמתה של מקהלת "כינור" בשנת 1969. כל אחד ממנהליה בחר רפרטואר מוסיקלי שונה, אך כולם תרמו, איש-איש לפי דרכו, לפריחתה של הקהילה היהודית. המקהלה ביצעה מספר מסעות לחו״ל, בין היתר לישראל, שם השתתפה באירוע "הזמרייה" (כינוס המפגיש מקהלות יהודיות מכל קצוות העולם). כמו כן, היו נסיעות לארצות נוספות, למרוקו למשל, מסע שהשאיר בנו את חותמו העמוק.

בחודש יולי 1993, אליאס מלכא הגשים חלום יקר לו: להעלות את מקהלת "כינור" לבמה עם רפרטואר מתאים ומחזה לתיאטרון. הוא קרא לפרויקט: "חזרה לשורשים". ניצחתי על המקהלה בקזבלנקה ואני עדיין זוכרת את גלי ההתרגשות שעברו בקהל בשעה ששרנו בצרפתית, בערבית ובעברית. כותרתו של המופע היה "המוסיקה שבלב" ואילו המחזה אשר בויים על ידי סולי לוי נקרא "הבג'אדי, הב׳סלט המדומה". כל אלה שנטלו חלק במסע זה זוכרים בוודאי את החוויה הבלתי נשכחת הזאת.

כמו כן, ברצוני לציין את רוח הפתיחות ממנה נהניתי לכל אורך עבודתי הקהילתית. מאז ומתמיד רציתי לשלב מוסיקאים מקצועיים בפעילות של המרכז. בראש ובראשונה, היה בשילוב זה כדי להקנות מימד מקצועי, אך מטרתה הייתה גם להפיץ את קיומו של המרכז מעבר לגבולות הקהילה. כך הופיעה להקת "קונסטנטינופול" במספר קונצרטים. אזכיר גם את הלהקה הקוויבקית "קלוד גירבז", המתמחה במוסיקה מימי הרנסנס, אשר נטלה חלק במספר מופעים שאורגנו על ידי המרכז. שיתוף הפעולה בין להקה זו לבין הכנר צ'רלי אדרי היה מוצלח במיוחד, והוא זכה למחמאות מכל מאזיניו.

זאת ועוד, אזכיר כאן בסיפוק רב את הפקתה של "הקנטאטה מספר 3" מאת אן לאובר, יצירה המבוססת על נושאים מוסיקליים משלוש הדתות המונותיאיסטיות, ואשר חלקה היהודי מבוסם על קטעים ליטורגיים ספרדיים. הקנטאטה נוגנה באולם פיאר מרקור בחודש נובמב־ 1996. בביצועה של תזמורת I MUSICI ממונטריאול ובניצוחו של יולי טורובסקי. המקהלה, אשר שרה את החלק היהודי-ספרדי, הייתה "קול זמרה", אותה הרכבתי לכבוד אירוע זה. סבורני נ­היה זה רגע מכונן בחיים האמנותיים של העיר מונטריאול, כאשר הופעתה של מקהלה יהודית באותו אירוע הוסיפה לכבודנו. גם במקרה זה חברו מוסיקאים מקצועיים ומקצועיים למחצה, והתוצאה הייתה מפליאה.

אלא שתפקידו של המרכז איננו מוגבל להפקת מופעים מוסיקליים. הוא גם ידע לשחק תפקיד של מוציא לאור ושל מפיץ. במשך שנים לא מעטות, עבדתי על שני ספרי מוסיקה בליווי תקליטור וטקסטים: "נעים זמירות"(1990) ו-״עת הזמיר"(2000). היו אלה ספרי מוסיקה של המוסיקה הליטורגית והפרה-ליטורגית של יהודי מרוקו. במונטריאול, כל הפרסומים של מוסיקה לבתי כנסת הופצו אך ורק באמצעות קלטות אודיו, אשר הופקו על ידי חזנים מקומיים. שני הפרסומים הללו העלו בדרגה את המוסיקה שנמסרה עד אז בעל פה. הם הקנו לה תקופת זוהר חדשה ובמקביל לכך, תרמו לחיזוק המוניטין של המרכז הקהילתי. והנה כי כן, בשנת 1981 קלט המרכז להקה, אשר הקדישה את עצמה להפצת הרפרטואר המוסיקלי המסורתי היהודי-ספרדי: להקת "גרינלדו". במהלך הקונצרטים הרבים שלה הביאה עמה להקה זו שונות ברוכה למוסיקה היהודית.

רבי יעקב אביחצירא – האיש ותורתו – דן מנור

ברית 31 - תאפילאלת 001

עולם התיקון, שהוא הברודים, נועד לתקן את הפגמים של השבירה על מנת לגבש אלוהות מתגלה ודינמית, שעימה יכול האדם לבוא במגע רוחני, ושני פנים מאפיינים אותה: א. מהותן של הספירות כפרצופים. דהיינו, ספירה היא בת עשר ספירות, חסד שבתפארת, נצח שביסוד, וכו'. ב. דירוג הספירות על פי דין ורחמים. למשל. הספירות של העמוד השמאלי – גבורה, הוד – הן דין, ואילו הספירות בעמוד הימיני – חסד, נצח – הן רחמים. ראשית התיקון, לפי קבלת האר״י, הוא הגדלת נפח הכלים על מנת שיהיו מסוגלים להכיל את האור, ואילו המחבר כאן סבור, שעוצמת האור צומצמה, לא רק כדי שיתאים לכלים, אלא כדי לאפשר לאדם לעבוד את השם: "דעיקר כל זה (צמצום האור) כדי שיבוא האדם לעבוד את השם". הדיון בנושא זה רחב ומסובך ואין לו מקום במסגרת צרה זו. נציין רק תקלות אחדות שלא באו על תיקונן, והחובה לכך מוטלת על האדם.

א.   בנקודת החיבור שבין שני הפרצופים העליונים (חוכמה ובינה שהן אבא ואימא) הסתמנה סטייה, ועל ידי כך הם שרויים בחוסר תיאום. תופעה זו מונעת מהם ייחוד מושלם. כתוצאה מכך מתעמעמים האורות, והשפע לעולמות התחתונים מתעכב. תיקון הייחוד מותנה באורח החיים הדתי של ישראל: "דהזווג השלם והמעולה הוא כשישראל עושים רצונו של מקום.

ב.   גירעון במבנה של שני הפרצופים תפארת ומלכות (הקב"ה ושכנתיה) , תפארת שכינויו הוא'זעיר אנפין' כולל רק שש ספירות, בשל חיסור זה הוא נקרא גם'ו' קצוות'. ספירת מלכות היא בת ספירה אחת בלבד.

ג.   לאה ורחל, על פ׳ הזוהר, מסמלות את ספירת בינה כאם (שכינה) עליונה ואת ספירת מלכות כאם (שכינה) תחתונה. אולם המחבר דבק בגרסת האר"י, שלאה אינה ספירה, אלא נקבה שנשרה מהדינים של בינה, והגיעה עד החזה של תפארת. מצב זה שנגרם בעטייה של השבירה מונע ייהוד שלם מתפארת עם מלכות שהיא בת זוגו האמיתית. תיקון כל התקלות הללו מותנה באורח חיים של תורה ומצוות, וכמובן בייחודים המיסטיים של המקובלים. רק אדם הבקי בתורת הסוד יודע לכוון, כל מצווה, ברכה תפילה, או כל ריטואל אחר לתיקונים האלה

מכאן ואילך הדיון מתמקד על מעמדה של ספירת כתר ועל מהותן של הספירות כעצמות (אורות) וכלים. ולאחר דיון רהב וטעון בעיות תיאוליגיות שונות מצטיירת אלוהות שונה בתכלית מאל היחיד הבורא והמנהיג שבמקרא ובספרות חז״ל. זו אלוהות בעלת עשר דרגות, כששלוש העליונות – כתר, הכמה בינה – עלומות מהשגת השכל האנושי, והגלויות לחשיבה ולאורח החיים הדתי של האדם הן : חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד יסוד שהן שש ספירות הבניין יחד עם ספירת מלכות. הפנייה לאחת מהן מחייבת לקשר אותה במחשבה עם כולן. זהו תהליך הייחוד. פנייה לספירה אחת בפני עצמה היא חטא המוגדר בדימוי: "קיצוץ בנטיעות".

למטה מעולם האצילות שתואר כאן, נאצלו עוד שלושה עולמות במתכונתו, הלא הם: בריאה, יצירה, עשייה. יחד עם עולם האצילות מסומנים בשם אבי״ע, ומדורגים על פי מידות הטוב והרע שבהם. עשייה כולו רע, יצירה חציו טוב וחציו רע, בריאה רובו ט־ב. אצילות כולו טוב. עולם העשייה הוא מדור האנושות.

מול העולמות הללו ניצב עולם הסטרא אחרא (הקליפה, הרע, הטומאה), הבנוי אף הוא במתכונתם, אך בכיוון הפוך. הספירה החזקה ביותר בתחתית, והחלשה מכולן למעלה. עולם זה, שלפי קבלת האר״י הוא ישות עצמאית מנהל מערכה תמידית נגד האלוהות, ואם תמצי לומר, הטומאה נגד הקדושה, הרע נגד הטוב. הוא שוקד להכשיל בני אדם בעבירות שמהן הוא ניזון. כל חטא מוסיף לו תגבורת, ובו בזמן מחליש את הקדושה.

יתרה מזו, הסט״א ניזון, לא רק מחטאי האדם, אלא בעיקר מאותן ניצוצות אלוהיים שנשרו כתוצאה מן השבירה, שבחלקן נכלאו במדור הקליפות, ובחלקן נבלעו בדומם, בצומח ובחי. חובתו הדתית של האדם מישראל היא, אפוא, בת שלוש משימות. א. הרמת המ״ן(מי נקבה) כדי לעורר משיכה בין הזוג האלוהי – תפארת ומלכות (הקב״ה והשכינה). כזכור, חיבורם נפגם בעטייה של השבירה. ג. שחרור הניצוצות והעלאתם למקורם האלוהי. ג. הימנעות מהטלת פגמים נוספים באלוהות. האמצעי העיקרי למימוש משימות אלו הוא עיסוק מתמיד ומעמיק בתורה, וקיום המצוות תוך כוונות וייחודים.

בכל הפרשה הזאת העוסקת במאבק שבין עולם הקדושה ועולם הטומאה, המחבר הולך בעקבות תורת האר״י. אולם, בנטייתו לעקוף כל דעה המכרסמת באמונה על ריבונות האל, כפי שנהג בעניין הצמצום והשבירה, גם כאן במקום הדעה, שפיזור הניצוצות נבע מחוקיות פנימית החורגת משליטת המאציל, הוא מביע דעה אחרת, שפיזור הניצוצות נבע מרצונו הריבוני של המאציל:

"דצריך האדם שיתבונן במעשיו ית' שעשה בבריאת העולם…והוא דרפ״ח ניצוצות נתפזרו בכל מה שברא הקב״ה… ונתן הקב״ה לעמו ישראל תורה ומצוות שע״י כך יצרפו ויתלבנו הניצוצות שנתפזרו ויחזרו למקומם מקום הקודש". מן הדברים עולה, שפיזור הניצוצות הוא אתגר דתי שהאל הציב בפני האדם. במילים אחרות, פיזור הניצוצות הוא בעל תכלית, ולא תוצאה של תקלה, כפי שעולה מאחת הנוסחאות שבתורת האר״י.

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 159 מנויים נוספים

נובמבר 2016
א ב ג ד ה ו ש
 12345
6789101112
13141516171819
20212223242526
27282930  

רשימת הנושאים באתר