ארכיון יומי: 14 בנובמבר 2016


חנה רם אברהם מויאל-האיש ופועלו למען ישוב ארץ־ישראל בשנים תרמ״ב-תרמ״ו (1885-1882

חובבי ציון והביל״ויים%d7%97%d7%9c%d7%95%d7%a6%d7%99%d7%9d-%d7%91%d7%93%d7%9e%d7%a2%d7%94

בשנים תרמ״ב-תרמ״ד (1884-1882) הציף את יפו הגל הראשון של ״העלייה הראשונה״ הנושאת את חותמה של תנועת ״חיבת ציון״ ברוסיה. רוב העולים היו פליטי הפרעות בדרום רוסיה, עניים חסרי כל, ומיעוטם חברי אגודות וחברות, המכונים בשם הכולל ״חובבי ציון״. רובם ככולם הסתופפו ביפו בציפייה לצאת ממנה ׳,'התיישבות חקלאית במושבות החדשות. נמל יפו המה מעולים שלמרביתם, למעט בעלי אשרת תיירות זמנית לשהייה קצרה בארץ (״הפתקה האדומה״), לא הותר לרדת מהאניות לחוף מחמת האיסור שהטילו השלטונות בתורכיה (אפריל 1882) על כניסת מהגרים יהודים לארץ ממזרח וממערב אירופה. עלייה ״מבוהלת״ובלתי־ מאורגנת זו לא מצאה שום תנאים לקליטתה. מעבר לכך, בימים ההם שררה בארץ אווירה של יאוש, אכזבה ולאות מאוזלת־היד שגילו החברות ל״ישוב ארץ־ישראל״ של שנות השישים והשבעים של אותה מאה. יהודי יפו-אשר עשו את הנסיון הראשון בארץ של עבודת אדמה בידי יהודים והיו מתומכיהם הנלהבים של ראשי החברות ל״ישוב ארץ־ישראל״ -ראו בעליית ״הובבי ציון״ את התגשמות מאווייהם וכמיהתם ארוכת השנים לעלייה יהודית גדולה לארץ האבות ולהתנחלות חקלאית בה, אך עמדו בפניה חסרי אונים. הגוף היחיד, ״כל ישראל הברים״ (״אליאנס״) בארץ, שהיה ביכולתו לקלוט עולים, הסתייג מהרעיון הלאומי ואף סייע בידי רבים מהעולים ביפו להגר אל הארצות אשר מעבד לים, ובראשן לארצות־הברית.

בהעדר תשתית כלכלית ומוסדות קליטה לא יכלו פרנסי הקהילה הספרדית ביפו אלא להקל במעט את מצוקת העולים, אם בסיוע בהורדתם מהאניות ואם באירוח נציגי האגודות, שהגיעו ליפו לרכוש אדמות להקמת מושבות בעבור שולחיהם ברוסיה.

כשלוש שנים טרם מינויו לראש הוועד הפועל ביפו היה מויאל בין ראשי העושים למען ישוב ארץ־ישראל. הוא פעל למען העולים־המתנחלים. בהתערבותו הותרה כניסתם לארץ, על אף אזור הכניסה (הנזכר לעיל)." בשנים אלה הוציא מויאל אל הפועל-מכוח תפקידו כסוכן הברון רוטשילד ומיוזמתו הוא-פעולות שהחלו בהן נציגי ״חובבי ציון״ קודמיו בלי שהגיעו לכלל ביצוען המלא.

בקת 1882, אחרי שהרב מוהליבר נפגש בפריס עם הברון ושיכנעו להקים בארץ כפר של איכרים יהודים מרוסיה, נשלח יחיאל בריל הירושלמי, עורך הלבנון, לרוסיה, ובסוף 1884 עלה לארץ עם אחת־עשרה משפחות של חקלאים. בעוד החקלאים עובדים ב״מקווה ישראל״, נפגש בין היתר עם מויאל, שהפגישו עם מתווכי קרקעות ולא אחת נתלווה אליו בחיפושיו אחר מקום לישוב החקלאי. כשבעה שבועות עשה בדיל בארץ. בזמן זה הסתכסך עם הירש, מנהל ״מקווה ישראל״, ועם פקידי הברון, ולבסוף עזב את הארץ תשוש ומיואש כלעומת שבא. מויאל נטל לידיו את הטיפול בקבוצה, ובנובמבר 1884 קנה, בכספי הברון וברשיון מן הממשל, חלקת אדמה .בדרום הארץ, הביא את האיכרים, ואחרים שהצטרפו, אל הנחלה, הדריכם ורכש בעבורם בהמות עבודה, זרעים וכיוצא באלה דברים והקים יחד עם המתנחלים את המושבה עקרון. הוא השתתף בהנחת היסודות ויחד עם רוב המתיישבים חלה בקדחת, שפשטה מהביצות שבקרבת המושבה. עקרון התבססה מראשיתה על אדמת מזרע, שלא כשאר מושבות הדרום שנטעו כרמים. היא היתה גם המושבה הראשונה שנהנתה מתמיכה כספית סדירה של הברון. היחידים מכל החותרים להתיישבות בארץ־ ישראל, שלכלל התיישבות טרם הגיעו, היו הביל״ויים. בדצמבר 1884, אחרי תלאות ויסורים רבים, קנה פטרונם, יחיאל מיכל פינס – אז גם נציג ״חובבי ציון״ בארץ – חלקת אדמה ויסד עליה את גדרה." בראות ויסוצקי (טרם בחירת מויאל), כי לסידור ׳המושבות הזקוקות לתמיכה דרוש סכום גדול, הרחיק את פינס, אשר ממילא קנו את לבו בני פתח־תקוה ועיסוקים אחרים, והחליט להשאיר את הביל״ויים ללא תמיכה (ראה בהמשך), באמרו, מעיד איש ביל״ו, חיים חיסין: ״הם אנשים צעירים, וימצאו להם מוצא מן המצב״. אולם הם לא מצאו, וגם לא יכלו למצוא דרך כדי לצאת מן המצב, שכן הרשיון שנמצא בידי פינס עבר זמנו, וכדי לייסד מושבה חדשה דרוש, על־פי החוק, רשיון מקושטא, דבר הכרוך בקשיים, זמן רב והוצאות מרובות. רשיון כזה, כאמור, השיג מויאל בעבור המושבה עקרון. ואכן, בשעת מצוקה זו, כשהביל״ויים נעזבו לנפשם, נחלץ מויאל לעזרתם ומאז היה לפטרונם והגן עליהם עד יומו האחרון.

מויאל הנחה את הביל״ויים להתחיל לבנות מיד, ללא רשיון, ובתוצאות ישא הוא בעצמו.

היהודים והתאמצות בזמן המלחמה.מראכש העיר-חביב אבגי

 

%d7%90%d7%91%d7%a0%d7%99-%d7%96%d7%9b%d7%a8%d7%95%d7%9f-%d7%9c%d7%a7%d7%94%d7%99%d7%9c-%d7%9e%d7%a8%d7%90%d7%9b%d7%a9

היהודים והתאמצות בזמן המלחמה.

אי אפשר שלא להתפעל מהישגיהם של היהודים ומהשפעתם על כל תחומי החיים, ואין זה עניין של מה בכך. אין תחום מתחומי החיים שיהודים לא היו מעורבים בו, וברוב המקרים בהצלחה בלתי מבוטלת. בתקופת מלחמת העולם השנייה, כמעט ואלא נמצא לו תחליף. ובעלי המוח היהודי ממציאים פטנטים – בעלי מקצוע בכל הסוגים, עמדו כולם בפני בעיות קשות של מציאת מקורות פרנסה חלופיים. וכאן התגלה כושר החשיבה והאלתור, של המוח היהודי במיטבו.

כמעט לכל דבר נמצאו תחליפים שונים ומשונים, חלקים וחלפים שופצו והוחזרו לשימוש. למשל, כוס שנשבר לא נמצא לו תחליף, אך מה לעשות דרכם של הכוסות להישבר. אך אל דאגה, נפח יהודי מצא פתרון לבעיה. התקין סדרה של חישוקי ברזל בגדלים שונים, בקבוקים ריקים נמצאים בשפע. אשר שמשו חומר גלם מצוי בידי הנפח לתעשיית הכוסות. אותם חישוקים שהכין לו, שם אותם על האש עד שהתלהטו, משחיל את החישוק לבקבוק, והלה נחתך לשני חלקים לפי היקף העיגול של קוטר הבקבוק.

לחלק העליון של הבקבוק התאים תחתית סוגרת, אצל חרט עץ יהודי. והרי לא מספיק נפח יהודי אחד, עם חרט עץ אחד, לספק דרישה של אלפים רבים. הנפח היהודי לא חשב למכור את הפטנט שלו לאיש, וכל הרוצה יקום ויעשה, יש מקום לכולם ! ואם נכנסת לבית קפה וביקשת כוס בירה, קבלת אותה בחציו התחתון של הבקבוק, ואם זה יין, אז זה יוגש לך בחצי העליון. לא מעט יהודים מצאו את פרנסתם הודות להמצאת הנפח. ועל מסרק מעץ שמעתם ? מסיקות מעצם או בקליט היו מצרך יקר המציאות, ונגר משועמם שלא השיג מסרק בשוק עבור אשתו, החליט לנסות להכין לה אחד כזה מעץ קשה מצוי, עשה את זה בהצלחה יוצאת מן הכלל, ובין לילה שינה את מקצועו והפך לתעשיין מסריקות, ומאז לא ידע שעמום ולא מחסור.

התקופה קשה, וכולם רוצים לחיות, לאיש לא הייתה הזכות לשמור לו את " העוגה  " לעצמו לבד. התגלתה המשמעות האמיתית של הציווי " וחי אחיך עמך ". ואז בעצם כאן אתה מקבל את התשובה לשאלה הנצחית, מה מחזיק את העם היהודי בגלות ? ומה הסוד שלו להחזיק מעמד גם בזמנים קשים לשרוד, ולצאת מהם מחוזק. הסוד הוא לעניות דעתי נמצא באמירת חז"ל המפורסמת, שישראל ערבים זה – לזה, לשום יהודי אין חזקה על מקורות הפרנסה השמורים לו בלבד. ואיש לא היה מעז להתאונן על מתחרה כשלהו שפתח עסק בסמיכות אליו.

נהפוך הוא ! שווקים של בעלי מקצועות יהודים, היו דבר מובן מאליו. עשרות חנויות של צורפים זה ליד זה, משכו קונים פוטנציאלים. כזה היה המצב בשוק החייטים, הסנדלרים ובכל ענף אחר, ובמידה לא קטנה הדבר היה לברכה לכולם, כוך קונה פוטנציאלי היה מכוון את צעדיו לשוק הרצוי לו. כותב שורות האלה, לא פיגר אחרי ממצאי התקופה. וכמו כל ילדי הזמן ההוא שנטלו חלק בנשיאת העול, באתי יום – יום אחרי הלימודים לחנותו של אבי לעזר. עזרתי התבטאה ביישור מסמרים ישנים, שהצטברו אצלו משנים עברו.

הזמן קשה ושום דבר לא היה בהישג יד. ילדים עמדו בתורים לפחם, נפט, בשר וקמח, או לכל מצרך כשלהו. למרות הקיצוב שהיה נהוג במצרכי יסוד, בהרבה מקרים כשהגעת לסוף התור לאחר עמידה של שעות, ולפעמים של לילה שלם או יום, נמצא שחזרת בידיים ריקות. כי המצרך נגמר ! את התפקיד של עמידה בתור ? היה מוטל על הילדים, כדי לשחרר את ההורים לעיסוקם. על כל פנים יישור מסמרים עדיף.

מרחק כמה עשרות מטרים מהחנות שלנו, היה יהודי אמיד שעסק בסחר תוצרת חקלאית, לאיש היו עגלות וסוסים, אך רוב נסיעותיו עשה באופניים. המרחקים לחוות שמסביב לעיר לא היו ארוכים במיוחד, אבל הכבישים זה מכבר התרוקנו מכלי רכב מנועיים מחוסר דלק.

כלי תחבורה ציבוריים עברו מזמן לשימוש בפחם, ולא פעם קורה ונוסעים שירדו מכלי התחבורה שבו הם נוסעים, יורדים ודוחפים אותו בעליה. גם לאופניים, אין להשיג צמיגים ואבובים. האיש שלנו מר אלמליח, ראה צרפתי שהצמיד מחרוזת של " פקקי שעם " דחוסים בתוך חוט ברזל לגלגלי אופניו, כתחליף לצמיג ואבוב.

הרעיון מצא חן בעיני מר אלמליח, שזה מכבר תלה את אופניו, וגנז אתם את התקווה לרכב עליהם בעתיד הנראה לעין. הרעיון של חברו הצרפתי קסם לו, והוא ניגש לעבודה במשנה מרץ. האיש בא אצל אבי לבקש אותי לעזור לו, ושנינו התחלנו במלאכה ובין ההכנות עלה רעיון מבריק, הגענו למסקנה בעניין החומר, השעם לא יחזיק מעמד בשחיקה של הכביש. בהיותי " מומחה " לדבר, היו לי עצות כי גם אני הייתי רוכב אופניים, זה מסורבל מדי אמרתי לו. וגם אין לצפות שזה יחזיק מעמד זמן רב, וחוששני שתמצא את עצמך נושא את האופניים, במקום שהם יישאו אותך. 

האיש לא ציפה לביקורת נוקבת כזו מצדו של נער. " אדון אלמליח " הפנה אלי מבט חודר ושואל, ומה הרעיון שלך אישי הצעיר ? אכן יש לי רעיון, וחייכתי בשביעות רצון לעצמי. והוא בכובד ראש הראוי לציון, בבקשה בוא ונשמע ! פשוט מאוד אמרתי ובלהט של אדם היודע לקראת מה הוא הולך. אדון אלמליח רואה אני שיש לך הרבה אבובים של מכוניות קרועים. ומה לאבובים הקרועים ולרעיון שלנו " מיד תשמע עניתי בפסקנות.

מהאבובים נכין הרבה מטבעות של גומי נשחיל אותם לחוט פלדה חזק ונהדק אותם אחד אל אחד כמחרוזת לאופן במקום הצמיג. אדון אלמליח קנה את הרעיון, ואכן ההצלחה של הרעיון עלתה על כל הציפיות שלי ושלו ביחד. מעוד מאוד מהצלחת הרעיון, באתי לאבי בתרועות ניצחון והכרזתי חגיגית, חסל סדר יישור מסמרים ! מה יש בן ? מה הבשורה המשמחת שהבאת ? ובהתלהבות של נער מאושר הסברתי את חשיבות ההמצאה. אדוני אבי ז"ל שהתעייף ממקצועו הנוכחי נמאס לו לעשות יש מאין, בחן את הצעתי בזהירות, אני לא הרפיתי. במקום החלטתי לגשת לעבודה ומיד, כי לא היה לאף אחד מאתנו מה להפסיד. ותוך כמה ימים הכינונו כמה " מחרוזות " להוציא לשוק, תחילה פנינו למתקני אופניים, שבין היתר גם התפרנסו מהשכרת אופניים. אמנם הרכיבה לא כל כך רכה, אבל על כביש חלק, זה נסע יפה.

מכרנו לכמה מהם כמה זוגות לכל אחד, הניסוי הראשוני היה מוצלח מאוד. אך המחשבה שליוותה אותנו הייתה מה יקרה אם המחרוזת של הגלגל האחורי תקרע תוך כדי נסיעה ? את התשובה סיפק אדון אלמליח, הוא בעצמו יצא לדרך על אופניו עם צמיגים משונים המעוררים סקרנות בכל מקום.

 ואפילו לברו הצרפתי התפעל מהשינוי הכביר שנעשה באמצעותו, קבל אותו בהורדת כובע והוסיף, בראבו לראש היהודי ! אדון אלמליח מרוצה מעצמו והמחמאות שקיבל עלה על אופניו, לאחר ניסיון של כמה ימים תפס ביטחון והחליט ללחוץ על הדוושה, ובירידה תלולה נתן פורקן לאופניו לרוץ כאוות נפשם, והנה את אשר יגורנו בא, הצמיג האחורי נקרע כנראה מהתחממות יתר, ומצא את גבו של אדון אלמליח בחבטה אדירה לאורך עמוד השדרה מהמושב ועד העורף.

אדון אלמליח השליך את אופניו בצדי הדרך והתפתל בכאביו, חמד ערבי שעבר במקום נחלץ לעזרתו של מר אלמליח, אסף אתו את מטבעות הגומי שהתפזרו בכביש. העניין לא נעים גם לקבל חבטה בגב, וגם לרדת מאופנים ולרכב על חמור עם האופנים, כל זה ביחד ? לזה הוא לא היה מוכן ! ועם התקרבו לשוק, כברת דרך לפני חנותו של אדוני אבי ז"ל, ירד מהחמור שלא יראו אותו בהשפלתו, וכוון את " החמר " לחנותו של אבי. וכעבור זמן קצר הגיע אדון אלמליח מוכה וכמעט מושפל, השתתפנו בצערו על שנפל בחלקו להיות שפן ניסיון.

נרתמנו כולנו למצוא פתרון לבעיה והבטחנו לא שאנו כבר נתגבר על התקלה, ואכן בעזרתו של יהודי מומחה שהמליץ על חוט פלדה כפול מסוג מסוים. זה הביא לסיום התכנון המוצלח, שנעשה על גבו של אדון אלמליח.ההצלחה עלתה על כל מה שהדמיון שלנו יכול לקלוט. כל המשפחה התגייסה למבצע, כל מקום עבודה אפשרי צר היה מלהכיל את מספר העובדים שהיה יכול לספק. מגודל הדרישה שהייתה למוצר החדש. חומר גלם שנדרש לייצור היה מצוי בשפע, ולא היה כל קושי בהשגתו.

כל כמות שהספקנו לייצר נחטפה מחתחת ליד, כמעט בכל מחיר שנדרש ! זה יה הנס שבא בזמנו. בשבילנו ממש נתקיים הפסוק " מקים מעפר דל ". ככל שנמשכה המלחמה אנו התעשרנו יותר. כמוהן יותר לא עמדנו בתור לשום מצרך, הכל הגיע הביתה בכמויות ובשפע. אף אחד מאתנו לא התעניין כמה שזה עלה, העיקר שיש. אמי ז"ל הייתה חכמה, עזרה לנזקקים ודאגה לכל אחד ואחד בסביבה, שייהנה ככל שרק יכלה עד כמה שהדבר עלה בידה

מנהגי החתונה בארפוד-ד"ר מאיר נזרי

כתובת מארפוד משמת תרפ"ט – 1929

באדיבות של משפחת גרוס, תל אביב

 

%d7%90%d7%a8%d7%a4%d7%95%d7%93-%d7%9b%d7%aa%d7%95%d7%91%d7%94

פגיעות בחיי הדת של יהודי מרוקו בשנות ה-70 של המאה ה-19 – אליעזר בשן

תזכיר לסולטאן

דרומונד האי וטיסו כתבו ב 10 באפריל 1873 מכתב משותף לסולטאן בלשון זו:%d7%9e%d7%9e%d7%96%d7%a8%d7%97-%d7%a9%d7%9e%d7%a9-%d7%a2%d7%93-%d7%9e%d7%91%d7%95%d7%90%d7%95

מנהיגי הקהילות היהודיות באירופה הביאו לידיעת החתומים מטה, כי התנהגותם של מושלי רבאט ומכנאס, מנוגדים לחוש הצדק הידוע של הסולטאן כלפי נתיניו המוסלמים והיהודים כאחד. נודע שמושלים אילצו יהודים לעבוד בשבתות שלהם, ובכך הפרו את חוקי אללה שניתנו לאדוננו מוסה. להלן פרטי העובדות:

המושל של רבאט הכריח כמה יהודים למלוח בשבת את ראשיהם של המורדים שנשלחו לעיר זו לשם הוקעתם. הסולטאן וקודמיו שאפו תמיד שהיהודים ייהנו מחירות גמורה בקיום אמונתם. טיראניות זו פורסמה בעתוני אירופה, ועשתה רושם שלילי על הממשלות הזרות, המניחות שהמושל פעל לפי הוראות הסולטאן. כיון שהח״מ אינם רוצים שהממשלות הנ״ל ישנו דעתם בדבר רגשות הצדק של הסולטאן כלפי נתיניו היהודים, אנו רואים לחובתנו להביא עובדה זו לידיעת הסולטאן. אנו משוכנעים שלא רק המושל של רבאט יינזף בצורה חמורה, אלא שיינתנו פקודות לכל מושלי הערים, לבל ייאלצו יהודים לעבור על מצוות דתם. נהיה אסירי תודה אם הוד מלכותו יביע באמצעות אחד הוזירים שלו גינוי למעשים כאלה, ויאשר שנשלחו הוראות מתאימות למושלים. הדבר יימסר לממשלות של מדינות אירופאיות. יש כמה פרטים האופיניים למכתבים דומים שהריץ דרומונד האי לסולטאן זה וליורשו בהקשר להתנכלויות כלפי יהודים במארוקו.

א. הכרה בחוש הצדק של הסולטאן, הרוצה בטובת היהודים ורווחתם, וכי רק המושלים או אנשים חסרי מרות הס המציקים ליהודים.

ב.  הרושם הרע שמעשים כאלה גורמים אצל ממשלות באירופה ובדעת הקהל, כפי שמתבטא בעתונות. הסולטאנים היו מעונינים בקשרי סחר עם המדינות החשובות באירופה מהן רכשו נשק ותחמושת. וסולטאן זה כמו יורשו פעלו לשיפור הצבא לפי דגם אירופאי, בין השאר כדי להתגבר על כוחות מרדניים. השגרירים ניצלו את החולשה של הסולטאן, והביעו חשש שמא מקרים כאלה עלולים לפגוע בשם הטוב של הסולטאן וביחסים הטובים עם מדינות אירופה.

תשובת הסולטאן

לאחר שבועיים ענה לשני השגרירים בשם הסולטאן מזכירו סיד דריס בן דריס. לדבריו הסולטאן לא ידע כלל על הנעשה בנדון ברבאט ובמכנאס. לו היו היהודים מגישים תלונה על כך בפניו, היה המעוות מגיע לתיקונו. הסולטאן כתב כבר לשני המושלים הנ״ל ונזף בהם, ציוה שלעולם לא יחזרו על מעשה זה.

״פקודה זו היא בהתאם לפקודות חוזרות שניתנו לכל המושלים, וכפי שאנו נוהגים בצדק כלפי כל בני האדם״.  הסולטאן מדגיש כאן כמו במקרים דומים את מידת הצדק שהוא נוהג כלפי כל נתיניו ללא הבדל באמונתם. זו כמובן מליצה בלבד, הנעימה לאזני האירופאים.

דרומונד האי דיווח בו ביום (24 באפריל 1873) לשר החוץ, ומזכיר תשובתו לכרמיה ב 13 במרס, לאחר שהאחרון העיר תשומת לבו להתנהגות אכזרית של מספר מושלים במארוקו כלפי יהודים. וכן העביר לשר העתק תזכירו המשותף עם טיסו לסולטאן, והתשובות הזהות שקיבלו שניהם מהסולטאן. כיון שדרומונד האי הניח שמר טיסו יעביר באמצעות ממשלתו דיווח לכרמיה על תוצאות פנייתם המשותפת, לא ראה צורך לכתוב לכרמיה.

במכתב אחר שכתב דרומונד האי באותו יום לשר החוץ, הביע תקוותו שיוכל לדווח תוך  הצעדים שנקט הסולטאן כדי למנוע אילוצם של יהודים לעבוד בשבת כפי שאירע ברבאט ובמכנאס.

האמנם פעלו המושלים בהתאם לפקודות שקיבלו מהסולטאן והפסיקו לאלץ יהודים לעבוד בשבתות ? אילוצם של יהודים למלוח ראשי נידונים למוות בשבת, נזכרת במכתב של ראשי כי״ח ב1888, לקראת ועידה מתוכננת בדבר החסות, כפי שנערכה במדריד ב .1880.

הרב יוסף משאש-חוכמה מקדם-חזי כהן

חוכמה מקדם

הרב יוסף משאש

תלמיד חכם, פוסק נועז וחשוב, דרשן מופלא (1974-1892). נולד במכנאס לאביו, הרב חיים משאש, שהיה מגדולי חכמי מרוקו, ומגיל צעיר הצטיין בגדולתו בתורה. עם מות הוריו נדרש לסייע בפרנסת המשפחה ובמקביל למד תורה בהתמדה, ובגיל שש־עשרה החל לכתוב תשובות בהלכה. היה רבה של תלמסאן באלגייריה, שם שימש כרב ראשי, דיין, דרשן ומנהיג רוחני. בתלמסאן נדרש להתמודד עם תהליכי המודרניזציה שעברו יהודי אלג׳יריה בעקבות הכיבוש הצרפתי. הרב משאש ביקש לנסח מחדש את יחס ההלכה לשאלות המודרנה ולתמורות הזמן. לאחר שבע־עשרה שנים חזר למכנאס וכיהן כחבר בבית הדין הגדול וכנשיא בית הדין לענייני שררה. היה בעל השכלה כללית רחבה וראה ערך בלימוד הישגי התרבות האנושית, ואף שלח ידו בשירה ובציור. דרשותיו היו שם דבר ורבים נמשכו אחריהן – כמה מהן נדפסו בסדרת הכרכים ״נחלת אבות״. כתב חיבורים רבים בתורה. מספרים כי כתב ביד ימין ומשעייפה ידו המשיך לכתוב ביד שמאל, לבל ייבטל זמנו מתורה. פסיקותיו פורסמו בספריו ״מים חיים״, ״נר מצווה״ ועוד. בסדרת ״אוצר המכתבים״ נוספו, מלבד השאלות והתשובות בענייני הלכה, גם מכתבים בנושאים שונים, חידושי תורה, עניינים אישיים וחקירות היסטוריות. בשנת 1964 עלה לארץ והתמנה לרב הראשי של חיפה.

רב של כולם

כשחזר הרב יוסף משאש למרוקו מתלמסאן קיבל עליו את הרבנות ושימש חבר בית הדין הגדול. אנשי העיר ראו אותו משוחח ממושכות עם אדם אשר הוחרם על ידי הקהילה לאחר שחילל שבת בפרהסיה. הם ניגשו אל הרב והתריעו בפניו שהוטל חרם על הכופר, אך הרב יוסף משאש השיב להם, ״יודע אני גם יודע. ובשביל מי, לדעתכם, באתי להיות רב?״

בלי הפחדה

פעם הגיע לידי הרב משאש מכתב שקרא לתיקון באמצעות הפחדה, ופירט שורה של עונשים מבהילים שיוטלו על החוטאים. בתגובה כתב הרב: ״קראתי את מכתבו והנה הוא מלא רעיונות של פחדים וקריאה לייסורים, חדשים לבקרים, על מעשה בני אדם אשר לא טובים. דרך זו, לא בלבד שלא תביא בכנפיה שום טובה, לא גשמית ולא רוחנית, אלא להיפך! תשים מועקה בכל אברי האדם ולחץ גדול בלב וערבוב מחשבות, עד שתוכל להביא לידי שיגעון, ויגרום נזק לעצמו ולאחרים, כאשר קרה לכמה בני אדם אשר נוקשו ונלכדו.״

שבת שלום

שבת אחת הלך הרב משאש ברחוב ולפתע ראה אדם מן הקהילה שנעדר מבית הכנסת זה זמן רב, ובידו סיגריה. האיש התבייש וניסה להסתתר אך הרב משאש הבחין בכך וצעד לכיוונו. כשהגיע אליו שאל הרב בשלומו, ״התגעגעתי אליך מאוד. מנהגי מדי שבת לערוך בסוף התפילה ימי שבירך׳ לכל הציבור, והיות ואתה נעדר איני יכול לברך אותך. אנא! השתדל להגיע לתפילה, וגם אם התפילה ארוכה מדי – בוא בסופה.״ הרב משאש נפרד ממנו בברכת שבת שלום ובחיוך. דבריו חדרו ללבו של האיש, ומאז לא הדיר עוד את רגליו מבית הכנסת.

מתוך הספר " חוכמה מקדם " מאת חזי כהן

Recent Posts


הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 219 מנויים נוספים
נובמבר 2016
א ב ג ד ה ו ש
 12345
6789101112
13141516171819
20212223242526
27282930  

רשימת הנושאים באתר