ארכיון יומי: 11 בנובמבר 2016


בס"ד מוסר בלערבי פרשת לך לך בערבית יהודית תוניסאית

בס"ד מוסר בלערבי פרשת לך לך

רבני תוניסיה

רבני תוניסיה


פלפרשה מתאע הזמעה האדי. פיהה אלמצוה התאניה אלי מכתובה פתורה. והייא אלמילה. ויחכילנה אלפסוק. אלי וקתלי אברהם אבינו וצל עמרו 75 סנה. רבבי קאלו אכרז מן בלאדך ומן דאר בוך ומנין תואלדת. ואמשי לוין נקולך. וגאדי נבארכך בלמאל ובזגאר ויוולי ענדך שם טוב. וכרז הווא ומרתו שרה ולוט ולד כו. והאדה נסיון כביר יאסר. ולחז"ל נשדו. השנווה הנסיון האדה. והאדה כל ואחד אלי רבבי יבארכו בלברכות האדון. יסכן חתה פלקמרה כאן לזם. וזאוובו אלי הנסיון לכביר הווא. אלי אברהם אבינו וקתלי כרז מן חרן. מה כממשי עלא לברכות. כאנשי כרז באש יסמע כלאם רבבי. והאו הדליל. אלי וקתלי וצל לישראל. רבבי קאלו אקעד הוני ונבארכך וחנעטיך ישראל ורתה לזגארך. ווקתלי וצל. זא הזוע. ותלז באש יהבט למצרים. ומה קאלשי כיפאש רבבי יקולי אקעד הוני ומן באעד יזיב הזוע באש נכרז מן הוני. ווקתלי קריב יוצל למצרים. קאל לשרה. נערף אלי אנתין מזיאנה יאסר. ואידה כאן ישופוך למצריין יקתלוני באש יאכדוך. ובהאדה קולי אלי אנתין אכתי. וכבאהה פי צנדוק. ווקתלי חידכל. קאלולו הדיואנה האש תמה פצנדוק באש תכלץ עליה. קאלום שעיר. קאלולו לא קמח חל נשופו. קאלום באהי קמח. קאלולו חריר. באהי חריר. דהב באהי. דיאמנט באהי. קאלולו לא חל. ווקתלי חל ושאפוהה. קאלו האדי מה תצלח כאן בפרעה. וכדאהה פרעה. ועטה לאברהם ברשה מאל. ורבבי בעת מלאך וקעד יצ'רב פי פרעה ושרה תקולו זיד. והווא יזיד. ובעת פרעה לאברהם. קאלו כיפאש תגלטני. האיה כוד מרתך ואכרז מן לבלאד. ובעת עסכר יעששו עליה. קאל ימשושי באעד לחד ויזיבלנה מציבה פלבלאד. והוני נפאהמו אחנאן. אלי ואחד מה ילזמושי יכמם עלא לחואייז מתאע רבבי. האו נשופו אברהם אבינו מה כממשי כיפאש. ורבבי רפעו למצרים באש פרעה יעטיה יאסר מאל. ומה נכממו כאנשי. באלכשי הדנוב מתאענה הווא אלי סבבלנה האד לעדאב. ונרזעו בתשובה.
ואברהם תקוה יאסר. וולא ענדו רזק כביר. וחתה לוט תבארך פי זרת אברהם. וולא ענדו רזק כביר. ותכאצמו רעאיה לגנם מתאע אברהם ולוט. אלי רעאית לוט כאנו ירעאו פשואני. קאלולהם רעאית אברהם האדה גזל. זאובוהם רבבי עטה ישראל לאברהם. ולוט הווא אלוארית מתאע אברהם. קאלולום מאזאל מה עטאהלושי. וכבר לכצאם. ונאדה אברהם לוט. וקאלו לכצאם קאעד יכבר עלאש יוצל חתה לינה. ואחנאן וכיאן. כטאר וין תחב תסכן והאנה נמשי לבלאצא אוכרה. וכטאר לוט סדום. ווקתהה כאנת מושכלה בין סדום וכדרלעמר צלטאן עילם. אלי סדום ועמורה ואדמה וצבויים וצוער. כאנו ידפעו מס לכדרלעמר 12 אן עאם. ומן באעד נאפקו עליה. ובאעד 13 עאם. זאהם כדרלעמר ומעאהו אריוך מלך אלסר. ואמרפל מלך שנער אלי הייא בבל. אלי הווא נמרוד. ותדעל מלך גויים וחארבוהם וגלבוהם. ושבאו הנאס אלכל וכדאו הרזק ומעאהם לוט ומשאו. ונמרוד ענדו בונתו מעה אברהם מן חכאית אלכושה. אלי טייחלו קדרו. ווקתלי שאף לוט שאך. עלא כאטר לוט כאן ישבה לאברהם. קאל תווה נמשי ללבלאד ונקוללהם האדה אברהם.וגלבת חס ושלום לאילה מתאעהו. ווקתלי שמע אברהם אלי לוט תשבה ענד נמרוד כמם עלא חלול ד'. ובהאדה לם זמאעתו 318 ואחד. ותמה האשכון יקול אליעזר האכהוו. אלי חשאב אליעזר 318 .וכלט עליהם וחארבהם וגלבהם. וסלטאן סדום קאלו עטיני לעבאד וכוד לפלוס. קאלו מה נאכד שיי מן ענדך. ומה יזישי נהאר תקול אברהם סתגנה מן ענדי. רבבי הווא אלי יגני ויפקר. ורבבי תזללה עלא אברהם וקאלו. אלי חיעטיה ארץ ישראל וחיזיב זגאר. קאלו כיפאש נערף אלי חנוורתהה. וקתהה עמל מעאהו ברית בין הבתרים. וקאלו אלי זגארו חיכדמו פי בלאצה אוכרה 400 שנה. ומן באעד ירזעו ויאכדוהה. ושרה באעד 10 שנין מלי

 וצלו לישראל ולקאת רוחהה מה זאבתשי זגאר. עטאת כדימתהה לאברהם למרה. וחבלת לכדימה וקעדת תתפיסך עלא שרה. ותגשת עליהה שרה ועדבתהה ורמאת והרבת. ופתנייה זאהה מלאך וקאללהה רזעי וחתחבלי מרה אוכרה וחתולדי. וצאר איכאך. ווקתהה אברהם עמרו 86 שנה. ווקתלי וצל עמרו 99 .רבבי בדלו אסמו מן אברם לאברהם. וקאלו באש יעמל למילה הווא ואלי ענדו פדאר זמלה. ואלי חיתואלד מן באעד יעמלולו למילה בתמנייה הייאם. וקאלו אלי שרה חתולד ולד ויסמיהו יצחק והווא אלי חיתסממה עלא אברהם ענד רבבי. ואלי בדללהה אסמהה מן שרי לשרה. ועמל אברהם למילה הווא וולדו ולכדאמה מתאעהו לכל.

תמה נשדה נשדהה הזוהר הקדוש. עלאש לפסוק פי אברהם אבינו כתב וילך אברהם. מה כתבשי ויצא אברהם מחרן כיף מה כתב פי יעקב אבינו ויצא יעקב מבאר שבע. גאדי זאווב. ואחנאן חנחאוולו באש נזאוובו זואב אוכר.

לחז"ל וצאוונה יאסר עלא קצ'ר לואלדין. והייא ואחד מן למצוות אלי לפסוק כתב לכרה מתאעהה פי זנבהה. אריכות ימים. ולאכן אידה כאן יווציונה באש נכאלפו כלאם רבבי מה נסמעושי כלאמום. כיף מה קאל לפסוק. איש אביו ואמו תיראו ואת שבתותי תשמורו. מאענאהה ילזמנה נקצ'רו ואלדינה. ולאכן פי שבתותי. יקוללך כסר השבת האו חאזה אוכרה מתאע חראם נקולולום לא. ומן זמלת למצוות אלי נזמו מה נסמעושי כלאם ואלדינה. אידה כאן נחבו נסכנו פי ארץ ישראל והומאן יקולולנה לא. נזמו נכאלפוהם.

עלא קד לחשאב אלי מכתוב פתורה. אלי אברהם אבינו תואלד וקתלי תרח עמרו 70 סנה. והווא משא לארץ ישראל עמרו 75 סנה. מאענאהה וקתהה תרח עמרו 145 סנה. ותרח נפטר עמרו 205. מאענאהה באעד מה ספר אברהם אבינו זאד עאש תרח 60 סנה. מאענאהה אברהם אבינו סלם פי בו ומשה לארץ ישראל כיף מה כתבנה מבכרי אלי חתתה ואלו ואלדיה יקולולו מה תמשישי לארץ ישראל מה יסמעשי כלאמום. [עיין רש"י ז"ל ]

המאלה הנשדה תוולי עלא התפסיר מתאע הרש"י ז"ל. אלי כתב עלאש כתב לפסוק מיתת תרח אקבל מה משה אברהם אבינו לארץ ישראל. והאדה תרח מאת באעד 60 סנה מלי משה אברהם אבינו. וזאווב באש מה יקולושי כיפאש כלא בו זקן וספר. מאדאם הדין יעטיה אלי ינזם. עלאש ילומו עלא אברהם אבינו.

בסיף עלינה נפסרו אלי יקצד עלא לאומות העולם. אלי מה יערפושי התורה ויחבו ילומו עלא אברהם אבינו. לאכן אומות העולם מה חייקראוושי התורה. אלי גוי שלמד תורה חייב מיתה. ומה ענדו חק יקרא כאן פי שבעה מצוות בני נח. המאלה לואש כתבת התורה מיתת תרח אקבל ספר אברהם. כאן עלינה אחנאן נערפו אלי ענדו חק. האדה דין.

לאכן לפסוק חב יזאוובלי עלאש כתב וילך מוש ויצא. אלי ויצא מאענאהה כרז והנאס לכל פאקת ביה. כיף מה פסר הרש"י ז"ל פי פרשת ויצא יעקב. וקתלי צדיק יכרז מן לבלאד תעמל רושם. אלי הצדיק בעיר הוא הודה הוא זוה הוא הדרה וקתלי יכרז פנה הודה פנה זוה פנה הדרה. מאענאהה ויצא תחס בלכרוז מתאע לעבד מן לבלאד. ובהאדה לפסוק כתב וילך. מאענאהה אברהם אבינו כרז מן גיר מה יחסו ביה לעבאד. ועלאש. רמזהאלנה פי מיתת תרח אלי תכתבת אקבל כרוז אברהם חתתה ואלו אלי תרח עאייש. באש אומות העולם מה ילומושי. ובהאדה אברהם אבינו כרז וילך מוש ויצא. באש אומות העולם אלי מה יערפושי הדין מתאענה מה ילומושי.

אכוואני לעזאז. מצוה מן למצוות לכבאר הייא מצות כבוד אב ואם. אלי לחז"ל נבאוו עלינה פיהה יאסר. ואלי התורה כתבתהה מעה עשרת הדברות. ואלי לכרה מתאעהה חתתה פי עולם הזה. אלי הייא אריכות ימים. ולחז"ל כתבולנה כבוד רבו אכתר מן כבוד אביו האו עלא לאקל כיף כבוד אביו. והאדה תאבעה לדרך ארץ. אלי קאלו לחז"ל. תלמיד חכם אלי מה ענדושי דרך

 ארץ קאעד יעמל פי חלול השם. ולחאזה האדה יתעלמהה הזגיר מן הדאר ומן למעלם וין יקרא. לחאזה האדי הייא אסאסייה פי רבאיית הזגאר. ופלעישה אלי יעישהה לעבד פי דארו. אידה כאן הזגייראת יקצ'רו ואלדיהם. נחסו בלסעדה ולאטמינאן עלא מסתקבל הזגאר. ואידה כאן בלמקלוב. הדאר תוולי זחים ומה נערפושי הזגאר כיפאש חייטלעו. ולאכן ילזמנה אחנאן נמאהדולהם הטריק באש הומאן יווליו יקצ'רו ואלדיהם. לחאזה לאסאסייה הייא הזגיר יחס כיפאש ואלדיה יחבו. וחתתה וקתלי נתגששו עליה ונעאקבו. ילזמו יחס אלי לעקובה האדיך מן מחבתנה פיה מוש אנתיקאם מנו. איכה יוולי הזגיר יחתרם ואלדיה ויקצ'רהם. לאכן אידה כאן אחנאן מה נווריוולושי למחבה מתאענה. ויחסנה דימה מתגששין. ווקתלי נעאקבו בלגש מתעאנה נברדו פיה סמנה. וקתהה כיפאש תחב הזגיר יקצ'ר ואלדיה. וחתה ואלו יתצ'אהר באחתיראם ואלדיה. ראו פי קלבו מגשש עלינה. ואוול פרצה ילווחנה. והאדאך אלי קאעד יקצ'רנה. יהאמה חשמה מן לעבאד. האו מאזאל חסתו בינה. ולכלאם האדה חתתה לרביין ולמורים ולמורות. כליוו הזגאר יחסו לעקובה באש מה עאדשי יעאווד צנעתו. מוש מתגששין עליה נחבו נברדו סמנה פיה. איכה נלקאוו לקצ'ר לחקיקי מוש תמתיל ענד זגארנה והתלמידים מתאענה. ונזיבו הוני מעשה ואחד יכדם פי וזארת התרבייה. נהאר זא חייתפקד בית ספר לקא זא ואחד מעאהו כארוצה פיהה ראזל כביר חטו פתחנה מתאע לכאר ומשה. דכל לבית ספר ורזאע לקא הראזל מאזאל פי כארוצתו מה תחרך מנו שיי. קעד יראקב פי. באעד שוייה וקת זא הראזל אלי זאבו עטאהו מאכלה ודבוזה מה ורזאע. סתננה גאדי. באעד תלאת שואייע זא כדאהו מעאהו ומשה. קאל ילזמני נתבעהה. מן גדוה זא לקא הזקן פי כארוצתו ולאכן מוש פתחנה. לברה פסמס. זמעה כאמלה יתבע פלחכאייה. ילקא הראזל יזיב הזקן כל מררה יחטו פי בקעה ירזאעלו באעד שעתין יעטיהו יאכל וישרב וירזעלו מן באעד ירווח ביה. כלם למשרד אלי לאהי בזקנות קאלום הזקן האדה אלי חטיתוהולו מוש לאהי ביה מליח. באעד זמעה זאוובו אלי הזקן האדה  מוש תחת משהולייתהום. תבת לקא אלי הסייד אלי יזיב פי מורה. קאל השנווה יכדם כדמתין עלא חשאב הזקן האדה. עמל פי ראבור וטיירו מן לכדמה. נשא לחכאייה האדי. באעד כמסה שנין כמם באש יצאווב דארו. צחאבו נצחו קאלולו תממה שאריכה חלת זדידה תלתהאלך בתצליח לכל ותתכלפלך ארכס. משה בעתו ואחד מעאהו שאף וקאלולו ארזע באעד נהארין באש נקולולך קדאש תתכלף. הסום עזבו ולאכן פלוס חאצ'רה מה ענדושי. ובהאדה טלב באש יקצמוהמלו. קאלולו בארה סלף פלוס מן לבאנכה. קאלום לבאנכה תחב ריבית. קאלולו מה ענדנה מה נעמלולך. הומאן מאזאלו יחכיו דכל ואחד קאלולו האו האדאך למעלם כלמו. כלמו. קאלו האש תכדם אנתין. קאלו פי וזארת התרבייה. קאלו האנה נחב יאסר התעלים. מואפק. ותערף אלי האנה כנת מורה. וקתהה תפכר אלי האדה הווא למורה אלי טיירו מן כדמתו. קאלו מה נערפשי עלאש כרזוני מן לכדמה. ובהאדה קלת שנוי מקום שנוי מזל. בעת דארי הוני ומשית לצפון. כדית זוז דייאר טאייבין שוייה וצאובתום כליתום זדד. אלי באעלי וקתלי שאפהום טלב מני באש נצאוובלו הדיאר מתאעהו. ענדו קראבאת ל20 דאר ילזמהם תצליח. ומן גאדי בדית חתתה אלי כברת השאריכה מתאעי וברוך ד' עמלת ברשה פורוע. וענדנה חתתה תבדיל למובילייה. אלי תחב חאצ'רין. קאלו נחב נשדך עלאש כנת תכלליה האך הראזל קדאם לבית ספר. קאלו תקצד בוייה. עלא כאטר האנה ולמרה נכדמו. והווא יקלק ואחדו. נכרזו מעאייה. כל מררה נחטו פי בקעה יבדל זוו. ונטל עליה נעטיהו מאכלה ושראב. וקתהה ערף גלטתו. קאלו סאמחני האנה אלי טיירתך מן לכדמה וגלט. פי באלי תכדם זוז כדמת פי עוץ' אלי תתלתהה בזקן. ורבבי הווא אלי יערף לחקיקה עטאך עלא קד קלבך. יהי רצון. אלי רבבי יעטינה לכיר ולהנה וצחה. ויבעתלנה משיח צדקינו. במהרה בימינו.  

בית הכנסת שלי – מואיז בן הראש – בארץ המהגרים

%d7%91%d7%99%d7%aa-%d7%94%d7%9b%d7%a0%d7%a1%d7%aa-%d7%a9%d7%9c%d7%99-%d7%9e%d7%95%d7%90%d7%99%d7%96                                                                                                                                %d7%91%d7%90%d7%a8%d7%a5-%d7%94%d7%9e%d7%94%d7%92%d7%a8%d7%99%d7%9d

מונטיפיורי ויהודי מרוקו.א.בשן

10 באוקטובר 1863 – פנייה של הקונסול ריד לשר החוץ ראסל שיפעל למנוע את הריגת הנאשמים עד שתיערך חקירה%d7%9e%d7%95%d7%a0%d7%98%d7%99%d7%a4%d7%99%d7%95%d7%a8%d7%99

להלן תוכן המכתב: ריד מאשר שקיבל את מכתבו מ־6 באוקטובר ואת המברק מ־7 באוקטובר בנוגע להוצאה להורג של שני יהודים, שהואשמו בהריגת אזרח של ספרד בסאפי, ובנוגע למאסרם הממושך שם של שני יהודים אחרים, שהואשמו בביצוע אותו פשע. ריד עוד כותב שהתקשר לוזיר סיד מחמד ברגאש, ועל פי הוראותיו של שר החוץ של בריטניה הציג לפניו את הנושא. הוא ביקש ממנו לכתוב לממשל בסאפי בקשה לדחות את ביצוע גזר הדין עד שתיערך חקירה יסודית, אם יגיע הממשל למסקנה שעל האסורים יש לגזור דין מוות, כמו שגזרו על שני האחרים. כמו שכבר דיווח ריד במברק, בעקבות הפנייה הזאת שב השר ברגאש והבטיח לו שאין חשש, שתהיה העמדה כלפי האסירים כמו שתיארו מר ריד. ובאשר ליהודים שכבר נידונו למוות, הם הוצאו להורג על פי הוראה של הסלטאן ולפי פסק דין של העלמא בהרכב של בית הדין הגבוה של המוסלמים. מר ריד פנה לשר גם בכתב וצירף את התכתבותו עם הוד מעלתו. שלא כהצהרת הוזיר בקשר לתהליך המשפטי, יש סבירות להניח שפסק הדין נפסק קודם שנשפטו בעקבות הלחץ של הספרדים. כדי להשביע את רצונם החליט הסלטאן למנוע כל ויכוח בקשר לנושא. [בעלמא היו חילוקי דעות אם לפסוק דין מוות].

ריד מצרף למכתבו מכתב שכתב סגן הקונסול של בריטניה בסאפי, מר קארסטנסן, שבו דיווח על חיסולו של עכן, הנאשם ברצח, והוא רק נער בן 14 או 15, ועל יהודי אחר, ושמו אליאס, שהוצא להורג בטנג׳יר, ועל עוד שניים ששוהים במאסר לפני הוצאתם להורג. התליין הובא לכאן [סאפי] בספינה של ספרד ב־13 בספטמבר, וההוצאה להורג הייתה ב־14 בספטמבר בשוק של העיר. מר קארסטנסן עוד כותב שנכח שהובא אליאס לטנג׳יר, ולדבריו, משפטו היה מעוות, כי, לדעתו, נסחטה ממנו הודאה לאחר ייסורים ומלקות. מר קארסטנסן מצא לנכון להעלות את הנושא לפני הוזיר המאורי בפגישה עמו בביתו יום קודם שהוצא אליאס להורג, בתקווה שלא יוצא אליאס להורג עד שינהגו כלפיו בצדק. מר קארסטנסן עוד מסר במכתבו שברגאש הצהיר לפניו שאליאס הוצא להורג בצדק, שכן לפני כן עמד למשפט, והעלמא מצאו אותו אשם, ולכן פסק הסלטאן שעליו למות.

מר ריד מוסיף במכתבו שבשל הצהרה עם הבטחה דומה שקיבל משגריר ספרד, שחזר רק לפני כמה ימים מסאפי וחקר את פרטי הנושא, ובשל חוות דעתו של סגן קונסול בריטניה, עולה המסקנה שבלא ספק האיש אשם. מסקנה זו מנעה ממנו לנקוט עוד צעדים מעשיים או רשמיים בנושא. מר ריד עוד מספר במכתבו כששב בערב מרכיבה ביום ההוצאה להורג, באה אליו משלחת של היהודים כאן, [שהתקשרו לביתו בעת שנעדר כדי לבקש את שיתוף הפעולה שלו בנושא]. חבריו, הקונסולים של צרפת ואיטליה, נפגשו עם שגריר ספרד בטנג׳יר, מר מרי קולון(Merry Colon),  וניסו לשכנעו שידחה את ביצוע גזר דין המוות בימים מספר, כי הסמכות הזאת נתונה רק לו, כדי שבינתיים יהיה אפשר לערוך לו משפט חוזר. אבל הם נכשלו בשליחותם ההומניטרית. הוא אמר להם שלפי ההוראות החמורות שקיבל מממשלתו, אינו יכול להתערב בנושא.

עוד כתב מר ריד שבעת כתיבת שורות אלה, באה משלחת של יהודים, ומסרה בידיו תזכיר שקיבלו מסאפי על כל מה שאירע במקום ההוא בקשר למאסר, למשפט ולפסק דין המוות, ועל הפרטים שנודעו לציבור. בתזכיר עוד נכתב שבאשר לאישים המעורבים, יש צורך לבסס את העובדות טרם ייעשה בהם שימוש כל שהוא. מר ריד כותב שהוא מצפה מסגן הקונסול של בריטניה בסאפי דיווח רשמי יותר על ההליך. כתוב במכתב גם שבינתיים הוא אינו יכול להימנע מלהביע את דעתו, שכן הוא משוכנע שהמאורע הנורא נחקר באכזריות ובלא צדק. הוא הופתע שהליך כה אכזר ובלתי צודק נעשה בפיקוחם הישיר של השלטונות הספרדיים, ומכל מקום באישורם. לסיכום הוסיף מר ריד שאף על פי שהיו נוכחים בעת החקירה כמה רופאים ספרדיים מהשירות הימי, לא נעשה לפקיד הספרדי ניתוח שלאחר המוות כדי לגלות את סיבת פטירתו. המסקנה היא שהעדויות, שעל פיהם נידונו הנאשמים, היו בלתי אמינות. הספרדי יכול למות מכולרה או ממחלה אחרת ולא מרעל, כמו שנטען.

סיכום הנקודות במכתבו של מר ריד לשר החוץ ראסל:

1 – ספרד – האשמתה בעשיית עוול

2 – הבעת חוסר אמון שנעשה משפט צדק

3 – פסק הדין הוצא לפני החקירה והמשפט

4 – עוד מקרה של הוצאתו להורג של יהודי בלא משפט הוגן

5 – ניסיונותיו של מר ריד לדחות את ביצוע פסק הדין

6 – אף על פי שנכחו רופאים, לא נותחה הגופה לאחר המוות, כדי לגלות את סיבת המוות. זו מגמה זדונית של ספרד.

כפתח האסופה – פרופ' דב נוי – מסימטאות המללאח יעקב אלפסי

כפתח האסופה – פרופ' דב נוי%d7%9e%d7%a1%d7%9e%d7%98%d7%90%d7%95%d7%aa-%d7%94%d7%9e%d7%9c%d7%9c%d7%90%d7%97

אז השואה שבה הושמד חלק ניכר מן הקהילות של יהודי אשכנז באירופה, והכורח עלה על החיים היהודיים בהן, בספרות עם ישראל נתעצם הז׳אנר המיוחד של ספרי הנצחה לזכר קהילות ישראל שאינן עוד. במרכז כל ספר ״יזכור״ מסוג זה עומדת לרוב קהילה יהודית מסוימת, ובמדוריו משתקפים עברה של הקהילה (מראשיתה עד חורבנה), החיים הרבגוניים בה ותרומתה לעם ישראל, לתרבותה ולנצח ישראל.

במכוון השתמשנו בסעיף הקודם בביטוי ״נתעצם״, כי הז׳אנר כשלעצמו היה קיים גם לפני השואה, הן כספרות אוטוביוגראפית של זכרונות הכתובים ע״י אישים הקשורים כל חייהם למקום מסוים שמילא תפקיד מרכזי בחייהם, והן בצורת מונוגרפיות המוקדשות למקום מסוים אשר יחס המחבר אליו הוא אמנם כשל חוקר העומד ומסתכל מן הצד, אך יחסו לחכמיו ולבניו הוא יחס של הערצה ומסירות.

בדרך כלל אין במונוגרפיות מסוג זה (מה שאין כן באוטוביוגרפיות) התייחסות ומעורבות אישית, אך היחס העמוק של החוקר, הניצב ״מן הצד״, ניכר בדברי הקדשתו, בשם הניתן לספר (כגון ״קרייה נאמנה״ וכיו״ב).

לספרות ממואריסטית ולספרות ה״יזכור״ שנכתבה אחרי השואה יש קווי אופי משותפים רבים, וזאת על אף העובדה שכל ספר ״יזכור״ נערך בפני עצמו ואין הידברות ושיתוף פעולה ממוסד בין העורכים. אם כי מעולם לא נקבעו סדרי עריכה משותפים ומתכונת מחייבת, נוצר במרוצת השנים מודל של ספר – ״יזכור״: קובץ רב משתתפים (אלה הם לרוב יוצאי העיירה המסוימת שאיננה עוד), הנערך ע״י מערכת (אם כי בדרך כלל יש עורך ראשי העושה את עיקר העבודה, בתשלום), ובו שלושה חלקים:

  1. חלק היסטורי על ראשית היישוב המסוים מבחינה יהודית וכללית כאחת, ועל תולדות היהודים בו מתקופת הגיעם אליו ועד השואה.
  2. חלק שקשה להגדירו, אך מכיווץ שהוא כולל זכרונות ומאמרים מונוגרפיים על הווי, אישים שפעלו בתחומים שונים, אורחות חיים במחזור החיים ובמחזור השנה, מוסדות הקהילה, חיי החברה, הכלכלה והפוליטיקה, אפשר לקרוא לו: חלק סוציולוגי־אתנוגרפי. רוב החומר בו יונק מזכרונות המשתתפים בו, אשר התקופה שקדמה לשואה, כלומר שנות המאה ה־20, בעיקר אלו בין שתי מלחמות העולם, שמורה יפה בזכרונם. אם ״החלק ההיסטורי״ (לפי סיווגנו: חלק 1) ב״ספר יזכור״ הוא לרוב בגדר קומפילציה ממקורות היסטוריים קודמים, אשר הסקירות (לרוב היסטוריונים מוסמכים שאינם מאנשי המקום וקיבלו תשלום תמורת עבודת מחקרים) אספו וערכו אותם, הרי החלק הסוציולוגי־אתנוגרפי הוא חלק תיעודי המכיל נתונים חדשים רבים והוא אוצר חשוב בשביל סוציולוגים אתנולוגים ופולקלוריסטים. השוואת הנתונים הכלולים במדורים אלה עם נתונים מקבילים הידועים לנו ממקורות אחרים, הן מבחינה דיאכרונית (השוואה עם נתונים הידועים לנו מן העבר) והן מבחינה סינכרונית (השוואה עם קבילות הקיימות בו זמנית במרחבים אחרים), עשויה לתרום תרומה חשובה ביותר להכרת האמת ההיסטורית והחברתית על חיי היהודים ועל תרבותם, בעיקר בשליש הראשון של המאה העשרים.
  3. החלק השלישי משקף את תקופת השואה, ורובו ככולו נרשם ע״י (או אפילו מפי) עדי ראייה, ניצולים המוסרים ידיעות על חורבן עירם וחוויות הכרוכות בו.

לעיתים קרובות, אולי כדי לסיים בכי טוב וכדי לתת ביטוי למילוי המשאלה הכמוסה, כפי שנהוג הן בדרשות המסתיימות בגאולה ובתקוות ציון, והן בסיפורי עם המסתיימים ב״סוף טוב״, נוסף בקבצים רבים מדור על בני העיר או העיירה בישראל ומחוצה לה בהווה, על תרומתם לתקומת ישראל, לחיי ההמשך היהודיים ולמערכות התרבות והמדע בכלל, במדינת ישראל ובתפוצות הגולה כאחת.

חלק נוסף זה, הכולל לעיתים נתונים על יוצאי העיר שהלכו לעולמם, על ארגוניהם של ״בני העיר״ (״לאנדסמאנשאפט״) ועל דרך ההוצאה לאור של ספר ה״יזכור״ (לעתים גם רשימות על בניהם ונכדיהם של יוצאי העיר שמסרו את חייהם למען בטחון ישראל ושלומה), רצונו כאילו להכריז: ״עוד יישובנו חי!״ ״לא נכחד זכרו של מקומנו!״ ״עוד חיי הקהילה נמשכים!״ גם אם ההישגים הבאים לביטוי בחלק הנוסף, נתממשו הרחק ממקום המוצא של בני הקהילה, הרי הם יונקים מכל מה שהיה כרוך בה, במסורותיה ובאורחות חייה, מי שרצה להכחיד את העיירה לא הצליח בכך, כי רוחה ממשיכה להתקיים במעשי צאצאיה. גם אם אין מדור נוסף כזה בספר ה״יזכור״, הרי עצם הספר הופך את המקום שלו הוא מוקדש, ל״עיר ואם בישראל״, אשר יוצאיה חיים ופועלים בעולם כולו, בעיקר בישראל, והם אינם שוכחים את ״אמם״ – מקום הורתם ולידתם, חייהם ויצירתם שלהם, של אבותיהם ושל אבות אבותיהם.

את המודל הרעיוני להתייחסות זו יש לחפש בהתייחסות האופיינית לחשיבת ישראל מקדמת תא והכרוכה באידיאה של ״ירושלים שלמעלה״. אין כאן המקום להרחיב את הדיבור על מונח מושג זה שבעקבותיו באו הכינויים ״ירושלים ד…״ לערים רבות בישראל, על מוצאו והתפתחותו. מן הראוי לציון הוא, כי הביטוי ״בזכרנו את ציוך׳ ״על נהרות בבל״ – במזמור קל״ז של ספר תהילים (״על נהרות בבל״) והמלה ״ירושלים״ הנזכרת בו שלוש פעמים, רומזים עדיין למרחב גיאוגרפי ממשי … ברור, על כל פנים, כי לגבי העיירות שנכחדו אפשר לפרש את ה״שלמעלה״ כאלגוריה או מטאפורה המתייחסת גם לזכרון וללב, שבהם מוסיף היישוב החרב לחיות. והרי גם כאשר מחבר הספר שלפנינו מזכיר בספרו (עמי 34) את הכינוי ״ירושלים קטנה״, שבו נתכנתה אז־ימור ״שלו״ במרוקו, הכוונה היא לירושלים שבלב, לירושלים כאידיאה שהיא מעל ומעבר לחורבן.

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 135 מנויים נוספים

נובמבר 2016
א ב ג ד ה ו ש
« אוק   דצמ »
 12345
6789101112
13141516171819
20212223242526
27282930  

רשימת הנושאים באתר