ארכיון יומי: 18 בנובמבר 2016


בס"ד מוסר בלערבי פרשת וירא – בערבית יהודית תוניסאי.

בס"ד     מוסר בלערבי פרשת וירא 

רבני תוניסיה

רבני תוניסיה


פלפרשה מתאע הזמעה האדי פרשת וירא. יחכילנה לפסוק. אלי אברהם אבינו כאן יתבת מצות הכנסת אורחים במחבה כבירה יאסר. וכאן כל יום יזיוו הצ'יאף לדארו. וכאן יפרח ביהם ויחאוול באש יכליהם יעבדו רבבי. ופלפרשה מתאע הזמעה אלי פאתת. שפנה אלי רבבי וצא אברהם אבינו באש יעמל למילה. ונהאר התאלת מתאע למילה. ואחד יוולי תאעב אכתר מן נהאראת לכל. ורבבי כאן יחב אברהם אבינו יאסר. ואברהם אבינו כאן הווא אלי יוקף מעה הצ'יאף ויפרח ביהם. חתה ואלו אלי ענדו ברשה כדאמה. ובהאדה רבבי. נהארתהה הבט שכאנה כבירה יאסר. באש הנאס מה תספרשי. ומה הצ'יאף מה יתעבושי אברהם אבינו. ולאכן אברהם אבינו וקתלי לקא אלי מה זאוושי הצ'יאף. כרז קדאם פם לכבה. ישוף יתעדאשי חתה צ'יף וידכלו. עלא כאטר מה ינזמשי יקעד מן גיר מה יתבת מצוות הכנסת אורחים. ורבבי תזללה עליה באש יעמלו בקור חולים. אלי הייא מצוה כבירה יאסר. ורבבי יחבהה יאסר. ובהאדה עמלהה הווא מעה אברהם אבינו. באש נתעלמו אחנאן. ורבבי מה חבשי יחייר אברהם אבינו. ובהאדה בעתלו 3 מלאכים בציפת עבאד. וזראלום אברהם וקאלום דכלו צ'אייפו ענדי. וחטהם תחת השזרה. ומשה זרה לשרה. וקאללהה באש תעזנלום לכבז. והווא משה באש ידבחלום 3 גנאדז. באש יעמלום כל ואחד לשאן בלכרדל. אלי וקתהה כאנת מאכלה מליחה יאסר. וואחד מן לגנאדז הרבלו. וזרה וראהו חתה אלי דכל למערת המכפלה. ושאף גאדי אברהם אבינו. אלי אדם וחוה מדפונין גאדי. ומן גאדי תמה לבאב מתאע גן עדן התחתון. ועטאהם אברהם יאכלו. והומאן עמלו רוחהם יאכלו. חתה ואלו אלי למלאכים מה יאכלושי. וקתלו הבטו לעולם הזה ילזמהם יאכלו לכבוד אברהם. וה3 מלאכים. הומאן זאו. ואחד באש ידאוי אברהם וימנע לוט. וואחד באש יבשר שרה אלי חתזיב ולד. וואחד באש יכלי סדום. וקאל למלאך לאברהם אלי שרה חתזיב ולד. ושרה כאנת תשמע פיהם ומה אמנתשי וצ'חכת. וקאלת כיפאש נולד ואברהם אבינו כבר. ורבבי קאל לאברהם כיפאש שרה מה תאמנשי וקאלת אלי הייא כברת. ובדל פי כלאם שרה מן סירת השלום. ומשאו למלאכים. וסייעהם אברהם. 
ורבבי קאל לאברהם אבינו. אלי הווא חיכלי סדום. ואברהם אבינו חב ידאפע עליהם. וקאלו כאן יווליו 50 צדיק. מאענאהה פי כל בלאד 10 צדיקים. אלי הומאן כאנו 5 בלדאן. קאלו נסאמחהם. קאלו אידה כאן פי כל בלאד 9. תתשארך מעאהם השכינה באש ימנעו האו לא. קאלו תתשארך ונסאמחהם. קאלו אידה כאן 4 בלדאן פיהם וואחדה מה פיהאשי. קאלו ימנעו לארבעה. קאלו 3. קאלו ימנעו התלאתה. 2 ימנעו הזוז. 1 קאלו תמנע לבלאד האדיך. וקתהה ערף אברהם אבינו. אלי מה פיהאש תנייה באש ימנעו. אלי אקל מן 9. מה ימנעושי. כיף מה שפנה וקת למבול. כאן נוח ו3 זגארו ונסאהם 8 ומה מנעושי לעולם מן למבול. 
ולמלאכים זאו לסדום. וקאבלהם לוט. וקאלום איזאו דכלו צ'אייפו ענדי. ומה חבושי. וגר ביהם יאסר. ומשאו מעאהו. ופיה סדום כאן ממנוע יקבלו הצ'יאף. ושאפו באעד נאס. וכברו עליה. והומאן קעדו באש יאכלו. ותלממו הנאס באש יכסרו לבאב. וכרזלום לוט וטלב מנהם באש מה יעמלו שיי לצ'יאף מתאעהו. והומאן האייזין. ודכלו למלאכים לדאכל. ולעבאד אלי דאיירין בדאר כלאהום מה עאדשי יתבתו מליח. וקאעדו יצ'ורו עלא לבאב ומה לקאוושי. וקאלו למלאכים ללוט. אלי רבבי חיכלי סדום. ובהאדה בארה קול לנסאבך יכרזו מן הוני. ומשאלום לוט. וקאעדו יתפיסכו עליה. ובדה ילם רוחו ומרתו וזוז בנאתו אלי מוש

 מערסין. ועטל. ושדוהם למלאכים וכרזוהם פיסע. וקאלולו אמשי אזרי לזבל אקבל מה נכליוו סדום. קאלום מה נזמשי נכלט. ולאכן האו צוער תבנאת עאם באעד לבלדאן לוכרין. מאענאהה מאזאל ענדהה חק פי עאם. נמשילהה. קאלו באהי בארה אמשילהה. ונזידלהה עאם אוכר עלא כאטרך. ובאעד עאם תכלאת חתה צוער. וקאלו מה תתלפתשי לוראך. עלא כאטר חתה הווא כאן ינזם ימות מעאהם. ולאכן זכות אברהם אבינו וקפלו. ובהאדה מה ילזמושי ישוף כיפאש הומאן חימותו. ומשה לצוער. ולאכן מרתו תלפתת וקתלי רבבי כאן יכלי פי סדום. וולאת גדש מלח. ולחז"ל קאלו. עלאש כאן מלח. עלא כאטר וקלתלי למלאכים קאעדו באש יאכלו מעה לוט. קאללהה לוט זיבלנה שוייה מלח באש נגטצו פיה לכבז באעד למוציא. קאלתלו האשביך מאזלת מווכר יאסר. חתה השטות האדה תחב תעמלו קדאם הצ'ייאף תכליהם יתפיסכו עלינה. ובהאדה ולאת מלח. וזוז בנאת לוט זאבו זוז ולאד. אלי כרזו מנהם מן באעד מואב ועמון. 
וספר אברהם וסכן פי גרר. וקאל עלא שרה אלי הייא אכתו. וכדאהה אבימלך למלך מתאעהם. ורבבי זאבלום צ'רבה כבירה יאסר. אלי מה עדשי יבולו האו יזיבו זגאר. וחתה הדזאזה מה ולדתשי עצ'מתהה. ורבבי זא לאבימלך פלמנאם. וקאלו. השנווה לעמלה אלי עמלתהה אלי כדית מרת הראזל. קאלו מה נערפשי אלי הייא מרתו. קאלו צחיח מה תערפשי. ולאכן חתה ואלו כנת תערף. כנת חתאכדהה. ובהאדה תווה רזעאלו. והווא יצללי עליך באש תבראו. ובעתלו אבימלך. וקאלו האש עמתלך. קאלו כפת. אלי נערף אלי הוני מה יכאפושי מן רבבי. כפת יקתלוני. ואבימלך כדה ברשה הדאייה ועטאהם לאברהם אבינו. ואברהם צלה עליה ובראו. 
ומן באעד יחכילנה לפסוק. אלי רבבי עמל לשרה כיף אלי קאל. וחבלת וזאבת ולד וקתלי הייא עמרהה 90 שנה. ואברהם 100 שנה. וסמאהו אברהם. יצחק. ואברהם אבינו טאהר יצחק. עמרו 8 הייאם. והווא אוול ואחד. אלי יטאהר עמרו 8 הייאם. ולעבאד דימה מה ישופו כאן לכאייב. ודימה יחבו יתכלמו כאן לכאייב עלא לעבאד. וכאנו יקולו. אלי שרה מה ולדתשי. האדה לקאוו מלווח פתנייה. וזאבו. ורבבי עמל נס. אלי זאווהה הנסה מתאע לכבארת מתאע לבלאד. וחבו יזרבוהה. וחתה ואחדה מה זאבת למרצ'עה מתאע ולדהה מעאהה. וזאבו זגארהם. וטלבו מן שרה באש תרצ'עום. וחתה ואלו. אלי למרה כאן רצ'עת זוז זגאר. יופאלהה לחליב. ומה עאדשי תנזם תרצ'ע התאלת. שרה רצ'עתהום לכל. ולכל ערפו אלי שרה ולדת. ולאכן כאנו יקולו. אלי האדה ולד אבימלך. ורבבי עמל נס. אלי יצחק. כאן מנצ'ר ואחד הווא ואברהם אבינו. והנאס לכל סכתו. 
ושרה שאפת אלי כו יצחק. כאן יעלם פי ולדהה. התלאת לעבירות לכבאר. אלי הומאן שפיכות דמים וגלוי עריות ועבודה זרה. ותמה חכמים קאלו. אלי כאן יחב יקתל יצחק. יעמל רוחו קאעד ילעב בלקוץ

 נשאב. ויחב יזיבו עליה. ורבבי סתרו. ובהאדה שרה קאלת לאברהם. מה יקעדשי ולד לכאדמה מעאנה. ואברהם אבינו כאדו. לאכן רבבי קאל לאברהם. אלי תקולך שרה עמלו. עלא כאטר. מה ינזמושי יעישו מעה בעצ'הם. אלי לקדושה וסטרא אחרה מה יעישושי מעה בעצ'הם. ואברהם סמע כלאם רבבי. ועמל אלי קאלתלו שרה. וקאם פצבאח בכרי. וכדה כבז וגרבה מה. ועטאהם לאמו. וטרדהם. ומשאו ותלפו פתנייה. וופאלום למה. ולולד כאן חימות. ואמו בעדת עליה. באש מה תשופשי כיפאש חימות. וזאהה מלאך וקאללהה. קומי כודי ולדך. אלי רבבי סכף עליה. וחללהה עיניהה. ולקאת עין מה. ושקאת ולדהה. וכבר לולד. ורבבי עאוונו.

 וולה צנאייעי פלקוץ נשאב. וכדאתלו אמו מרה מן מצר. אלי הייא מן מצר. וכסכסלו ירזע לאצלו. 
ואבימלך זא לאברהם אבינו. באש יעמל מעאהו שלום. ולאם אברהם אבינו אבימלך. אלי לכדאמה מתאעהו כדאוולו לביאר אלי כאן יחפרהם. וקאלו אבימלך אלי מה סמעשי. ולאם עלא וזיר הדיפאע מתאעהו אלי זא מעאהו. אלי מה קאלושי. וחתה וזיר הדיפאע קאלו מה סמאעתשי. ועמלו השלום בינאתהום. וחלפו באש חד מה יזי עלא חאל לוכר. ובהאדה לבלאצה האדיך תסמאת באר שבע. 
ומן באעד. יחכילנה לפסוק. אלי רבבי זרב אברהם אבינו התזריבה לאכתר קוייה. אלי וקתלי יצחק אבינו עמרו 37 שנה. כו קאלו אלי הווא כיר מנו. אלי עמל למילה עמרו 13 סנה. ומה קאלשי לא. ויצחק עמל למילה עמרו 8 הייאם. מה יערף שיי. זאוובו יצחק. אידה כאן אנתין קאעד תתנפך עלייה במפצל ואחד. האנה יאלוכאן יקולי רבבי קרב רוחך זמלה כנת נקרב רוחי. וזיד אלי מדת הדין קאעדה תלום עלא אברהם אבינו. אלי עמל סעודה כבירה נהאר אלי תפטם יצחק. ומה קרב חתה קרבן לרבבי. זאוובהה רבבי וקאללהה. הסעודה לדמת האשכון עמלהה. מאו לדמת יצחק. האנה וכאן נקולו באש יקרבולי הווא בידו תווה יקרבולי. ומן זוז טעמים האדון. רבבי קאל לאברהם אבינו קרבלי ולדך יצחק. וקאם אברהם אבינו פצבאח. וקאל לשרה אלי חיאכד יצחק יעלמו עבאדת רבבי. ומשה הווא ואליעזר וישמעאל. ובאעד 3 הייאם. שאף אברהם אבינו ענן עלא הר המוריה. וקאלום שפתושי חאזה פוק הזבל. קאלולו לא. קאלום המאלה אנתון מוש פלמוסתאווה באש תשופו לעקידה. וכלאהם גאדי ומשא הווא ויצחק באש יקרבו. ופתנייה. השטן מה חבשי באש אברהם אבינו יעמל לעקידה. אלי הזכות מתאעהה מאזלנה נזבדו מנו לתווה עליך. ובהאדה זא לאברהם אבינו וקאלו. יאכי אנתין מהבול. תקרב ולדך אלי שפתו באעד 100 שנה. קאלו האנה אלי יקוללי רבבי האכהוו. קאלו מהאו רבבי קאלך כי ביצחק יקרא לך זרע. ותווה יקולך קרבו האדה תכלויץ'. קאלו האנה מה נפהמשי פלאומור האדי. אלי קאל רבבי נעמלו. משה בדל רוחו כיף ולד עמר יצחק. וזא ליצחק וקאלו. מהבול אנתין תשמע כלאם בוך השיבאני האדה. אלי אנתין מאזלת זגיר. ומה שפת שיי מדנייה. יקום בוך ידבחך. קאלו בוייה רבבי הווא אלי קאלו. והאנה מה נסמע כאן כלאם רבבי. וכלאמך אנתין פריח. משה עמל רוחו ואד. ודכלו פיה ווצלום למה לכרומתהם. וקתהה צלה אברהם אבינו לרבבי. וקאלו. כיפאש חנעמל. והאנה נחב נתבת למצוה מתאעך. ולואד האדה מה כלאנישי נתעדה. וקתהה רבבי חמק עלא השטן. ושייבהם. וקאל לאברהם אבינו.אלי סמעת אלי ולדך מה חיתקרבשי. וחיתקרב פי בלאצתו כבש. עלא כאטר יחב יכפף מן למצוה. קאלו האנה מה נאמנכשי. אלי יכדב מרה מה יאמנוהושי בלכאמל. משה השטן לשרה. וקאללהה אלי אברהם משה יקרב יצחק. ושרה קעדת תבכי. אלי חתה ואלו אלי ולדהה מה שאפתו כאן באעד 90 שנה. מה תנזם תעמל שיי קבאלת לוצאייה מתאע רבבי. ומשאת ללענקים מתאע וקתהה. אלי הומאן אחימן ששי תלמי ובוהם. וקאלתלום שופולי מן בעיד השנווה קאעד יציר. ווקתהה אברהם וצל להר המורייה. וכתף יצחק מליח. ויצחק ישזע פיה באש יכתפו מליח. באש מה יצ'רושי בחרארת הרוח. בלוזאע יצ'רבושי ברזל. וחטו עלא לחטב. וזבד הסכינה וחב ידבחו. וקתהה זאהו למלאך קאלו מה דבחושי. ואברהם אבינו מן התבהדילה לואח הסכינה. ולאכן מן באעד קאל. המאלה זית הוני פלפארג. נעמלו באעד לחאזה. קאלו מה תעמלושי שיי. ואברהם אבינו מה

 כאנשי חיסמע  כלאם למלאך. אלי רבבי הווא אלי קאלו באש יקרבו. וכיפאש יזי מלאך יבטל כלאם רבבי. וכאן רבבי יחב יבטל כלאמו כאן יזיהו הווא בידו. לאכן למלאך פסרלו. וקאלו אלי רבבי קאלך העלהו לי לעולה. טלעולי. ומה קאלכשי דבחו. ואנתין פהמת דביחה. ורבבי מה וצאשי דביחה. וקתהה רכה אברהם. ותלפת ולקא כבש מעלק פשזרה מן גראניה. אלי רבבי מלי תכלקת הדניה. וצא עלא לכבש האדה באש יחצ'ר וקת לעקידה. באש יתקרב פי בלאצת יצחק. וקרב אברהם אבינו לכבש. ורבבי בארכו גאדי. והשטן משה לשרה. וקאללהה אלי תבדל יצחק בלכבש. ומלפרחה מתאעהה נפטרת. ווקתהה כאנת פי קרית ארבע קדאם לענקים. באש ישופולהה האש נצאר. והאדאך עלאש נשופו הזמעה הזאייה. אלי אברהם אבינו זא באש יעמל הספד לשרה פי קרית ארבע. ואחנאן נערפו אלי אברהם כאן יסכן פי באר שבע. ווקתלי מרווחין פתנייה. סמעו אלי בתואל נזאדתלו רבקה. אלי הייא מכתובת יצחק. 

פלפרשה מתאע הזמעה האדי. הרש"י ז"ל כתב אלי נהארתהה כאן נהאר התאלת מתאע למילה מתאעהו ותזללה עליה באש יעמללו בקור חולים. עלאש פסר הרש"י איכה. עלא כאטר לפסוק כתב וירא אליו ד' ומה כתבשי האש דווה מעאהו. הוני ואחד ינשד. והאדה נזמו נקולו אלי כתב לפסוק הוני וירא אליו ומה כתבשי האש דווה מעאהו. באש יעלמנה אלי הכנסת אורחים אקוה מן קבלת פני השכינה. כיף מה תעלמו לחז"ל עלא אלי קאל אברהם אבינו אדקי אל נא תעבור מעל עבדך.

לחז"ל נשדו. ואברהם אבינו האשכון קאלו אלי הכנסת אורחים אקוה מן קבלת פני שכינה. תווה אחנאן תעלמנאהה מן אברהם אבינו. ולאכן אברהם אבינו האשכון קאלו. וזאוובו. עלא כאטר לפסוק כתב כחום היום. אלי רבבי כרז חמה מנרתיקה באש לאורחים מה יזיוושי ומה יתאעבשי אברהם אבינו אלי נהארתהה נהאר התאלת מתאע למילה מתאעהו וכאן מתעוב.  וכאן זאת קבלת פני שכינה אקווה. רבבי יזי חדה אברהם אבינו ומה יסתחקשי באש יכרז חמה מנרתיקה. הוני ואחד ינשד. והאדה השכינה דימה מעה אברהם אבינו. כיף מה כתבו עלא הגר וקתלי שאפת למלאכים מה תבהדלשי. אלי מסתאנסה תשופום דימה ענד אברהם ושרה. מאענאהה השכינה דימה שרויה גאדי. כננה נזמו נתעלמו מן גאדי אלי חתתה ואלו השכינה דימה שרויה ענד אברהם אבינו אפילו הכי אברהם אבינו כאן יעמל הכנסת אורחים. יביין אלי הכנסת אורחים אקוה מן קבלת פני שכינה.

לאכן הוני נזמו נתעלמו מן אברהם אבינו ולאכן אברהם אבינו האשכון קאל אלי ענדו לחק. ווקתלי רבבי כרז חמה מנרתיקה פהמנה אלי אברהם אבינו פסק צחיח. מאענאהה אחנאן מה נזמו נתעלמו מן אברהם אבינו כאן מה שפנה אלי רבבי עטאהו לחק. וקתלי קאלו אדקי אל נא תעבור מעל עבדך. ורבבי מה קאלושי לא. חתתה אחנאן נתעלמו כיפו.

הנשדה האדי פיהה זוז זוואבאת. הזוואב לאוול נזמו נקולו אלי הרש"י ז"ל תעלמהה מן סמיכות הפרשה. אלי באעד מה כתב לפסוק פי אכר פרשת לך לך אלי אברהם אבינו עמל למילה. כתב וירא וכו'. וזוואב אוכר. אלי לפסוק כתב כחום היום. לדמת השנווה כחום היום. כאן באש יקוללנה אלי גדולה הכנסת אורחים יותר מקבלת פני שכינה. כננה נזמו נתעלמו מלי קאל אדוקי אל נא תעבור מעל עבדיך. כלמה ואצ'חה. ולאכן מלי כתב כחום היום. יביין אלי רבבי עמל נהארתהה כחום היום. באש יקוללנה אלי רבבי זא יעמלו בקור חולים. ועלאש כאן נהארתהה. עלא כאטר נהארתהה אכתר נהאר כאן אברהם אבינו מריץ'. ומא דאם קבל מה כאנושי ימרצ'ו. כיף מה פסרו לחז"ל עלא יעקב אבינו אלי קאלו ליוסף הצדיק הנה אביך חולה. אלי למרץ'

 בדה מן יעקב אבינו. המאלה מתאע השנווה בקור חולים. ודאי מן סירת למילה. ואכתר נהאר יוולי ואחד מוזוע באעד למילה. הווא נהאר התאלת.

אכוואני לעזאז. מצות בקור חולים הייא מן מצות גמילות חסדים. אלי יבקר לחולה יסתממה קאעד יעמל מעאהו גמילות חסדים. חתתה ואלו אלי לחז"ל עטאו הטעם מתאע בקור חולים וקאלו מה יזורושי פצבאח אלי וקתהה יכפאף עליה למרץ' ומה יצלישי עליה. ומה יזורושי פלעשייה אלי למרץ' יקוה עליה ויתייאש ומה יצלישי עליה. יזורו פלקאלייה וקתהה יערף למרץ' מתאעהו בלחק ויצללי עליה. לאכן קאלו אלי זארו פצבאח האו פלעשייה יסתממה תבת מצות בקור חולים. מאענאהה אלי הצלה הייא אכתר כיר. מאענאהה חתתה ואלו זארו ומה צלאשי תבת מצות בקור חולים. אלי הייא מן מצות גמילות חסדים. ולכרה מתאעהה יעמל פירות חתתה פי עולם הזה. מצות גמילות חסדים פי בלאדנה ברוך ד' ופרחאנין יאסר אלי מוזודה בינאתנה. אלי כל ואחד ינזם יעאוון ואחד מה יווכרשי. ומצות גמילות חסדים הייא מה פיהאשי כסארת פלוס האו כסארת וקת. מתלן אלי יעמל בקור חולים ישוף וקת פאצ'י וימשילו. האו אלי מתשווק וילקא ואחד יסתננה יטלעו מעאהו. קאעד יעמל מצות גמילות חסדים. ויאסר חאזאת אלי קאעדין יתעמלו פי בלאדנה והומאן כלהם גמילות חסדים. ווקתלי תשוף לגמילות חסדים אלי בלאדנה תסתעזב כיפאש פי בלאדנה יוולי פיהה לשון הרע. לעבד מאזאל כיף עמלת מעאהו גמילות חסדים באעד נפץ שעה תדוי עליה לשון הרע. הזואבאת יאסר. ואחד יקולך ישתאהל. וואחד יקולך האדה מוש לשון הרע. וואחד יקולך באש הנאס תסתחפץ' מנו. ושבאייל פארגה לכל. ילזמנה נערפו אלי הלשון הרע הווא לשון הרע. מה פיהושי פרק. צחיח לחז"ל קאלו לכלמה אלי תוקאלת בין תלאת מנאס מה עדשי פיהה לשון הרע. ולאכן למענה מתאעהה מוש אלי ואחד יקולהה קדאם תלאת מנאס. בלמקלוב האדאך עמל תלאת מראת לשון הרע. יקצדו אלי סמעוהה באעדה תלאת מנאס. ומעה זמיע האדה לחז"ל קאלו מה ידוישי ואחד חאזה דונייה עלא צאחבו. לחאזה האדי מה יחשהה כאן אלי דואוו עליה. ולאכן הווא וקתלי ידוי עלא לעבאד יתביינלו מוש לשון הרע. ובהאדה האנה נסתעזב כיפאש בלאד כיף מתאענה. אלי נעמלו לכיר מעה בעצ'נה. כאן תסמע ואחד יצטחק לדם תווה תשוף כיפאש הנאס לכל תזי באש תעטיהו הדם. תשמע האשכון מריץ' פספיטאר. הנאס לכל תלקאהה גאדי. חתתה אלי וצלו לגויים יקולו תקול עליהם מה מרץ' כאן הווא. לחאזה האדי מליחה יאסר. תממה הלוייה תלקה הנאס לכל גאדי. תממה פרח הנאס לכל גאדי. ואחד יסתחק מעאוונה אלי ינזם יעאוון מה יווכרשי. חאזאת מלאח יאסר כיף האדון נסתעזב כיפאש מוזוד לשון הרע פי בלאדנה. חקו הלשון הרע פי בלאדנה מה תמאשי בלכל. בלעכס אלי נסמעו יתכללם נווקפו ענד חדו. ונזיבו הוני מעשה אלי בדאת לחכאייה מתאעהו פי אכר התשעינאת. אברך ישיבה תחלתלו שוייה עיניה כרז שוייה לשארע שאף השארע עזבו בדה כל מררה פליל יכרז וירזע ללישיבה ידכל מן השביך. ואחד מן צחאבו פאק ביה קאל לצאחבו וצאחבו לצאחבו חתתה אלי סמעת לישיבה לכל. ולמשגיח מתאע לישיבה נאדאהו וקאלו כיפאש לחכאייה האדי. קאלו צחיח יצר הרע תקווה עלייה. קאל צחיח לפסוק קאל ומודה ועוזב ירוחם. ולאכן אידה כאן מה סמעושי התלמידים כנת נסאמחך ונכליך תכמל. ולאכן תווה אידה כאן חנכליך חייתעלמולי התלאמדה לכל ואנתין ולית כטר עלא צחאבך. לם באגאזך ושוף ישיבה אוכרה. ולאכן נחב נטלב מנך חאזה תוועדני ביהה. קאלו נוועדך. קאלו נערף אלי חתתה ישיבה מה חתקבלך. וחתתה אידה כאן

 תממה ישיבה חתקבלך חיווצלולהה לכבר וחטרדך. נחבך תוועדני חתתה ואלו כרזת תכדם תפצ'י רוחך שעה פנהאר ומה תנעש כאן מה תעמל השעה תורה. ואעדו ומשה. כמם מאדאם לישיבות חנדכל נכרז מה תמאשי עלאש. פי דארום שאפו לעאמאלייה האדי חאזה קוייה יאסר וולא מוש מחבוב. כרז מן דאר בו זמלה. כדם שוייה לם שוייה פלוס ומשה לאמריקה יכדם גאדי. פלאוול תעב. וקדאש מן מררה כמם באש ירווח. ולאכן בשוייה בשוייה בדה יתצאווב. פלאוול כדם צאנע ומן באעד חל משרוע ונזח. ולאכן תממה חאזה מה כאנשי יפלתהה עלא לאקל שעה קראייה. ולכתרה יקרא בתלאתה ארבעה שואייע. ולאכן שעה מה כאנשי ינקצהה. חתתה ואלו ענדו כדמה חייצוור פיהה קדאש. ערס זאב זוז זגאר. בטבע מאדאמו ולד לישיבה דכלהם לישיבה. ולאכן לקראייה פלישיבה מה כאנשי פרחאן ביהה יאסר. אלי מוסתאווה לקראייה צ'עיף. וכאן דימה יכמם באש ירזע לישראל וידכלהם לישיבה מליחה. ולאכן מאשאגל לכדמה כאנת תשגלו עלא לפכרה האדי. וקתלי ולדו לכביר וצל וקת לבר מצוה מתאעהו. וקתהה קרר באש ירזע לישראל. פעלן רזע. משא ללישיבה אלי כאן יקרא פיהה הווא. לקא הנאס לכל תבדלת. פוק מן 20 סנה גאייב עלא לישיבה ומה עמרו מה חאוול באש יתצל ביהה. מה חבשי ידכלהום גאדי. משה לישיבה אוכרה. נהאר לקא ולדו לכביר מחייר. קאלו האשביך. קאלו נחב נשדך נשדה זאוובני בצאראחה. קאלו עמרי גדבת עליך? קאלו צחיח פי זגרך טרדוך מן לישיבה. וקתהה לוזע אלי חששו לוקת האדאך רזאעלו לכל. קאלו צחיח. ולאכן האשכון קאלך. קאלו תלמיד מן התלאמדה אלי יקראו מעאייה. קאלו זיבלי הדריסה מתאעהו וין יסכן. קאלו עלא הדריסה מתאעהו. פליל משאלו לדארו. דק עלא לבאב כרזלו מול הדאר. וקתלי שאפו עקלו. קאלו מוש אנתין פלאן. קאלו האנה הווא. קאלו נזם נדכל. קאלו תפצ'ל. קאלו האנה פלאן. עמל רוחו נסה לחכאייה מתאעהו ופרח ביה. קאלו נערף אלי רבבי יכלץ מדה כנגד מדה. ולאכן מה נערפשי בטריקה לקוייה האדי. צחיח אנתין הווא אלי דוית עלייה לשון הרע פי זגרי. ורבבי סתנקם מנך אלי זגארך טלעו חתתה הומאן ידויוו לשון הרע. קאלו חל לגמרה. חלו גמרה ודכל יקרא מעאהו כל תפסיר אלי יפסרו יטייחולו. קאלו אנתין כמלת פלישיבה ותווה מורה. לאכן מה וצלתשי לרבוע לקראייה מתאעי. נקולו לגמרה נאקץ נחכיו פלפסק. מה כלאלושי. קאלו תערף עלאש מה תקויתשי פלקראייה. עלא כאטר הטבע למשום מתאע לשון הרע אלי ורתתו לזגארך. ומה עמרך מה חתוולי מעיין מליח. האוולה פוסק. כאן מה תרזע בתשובה. האנה מוסתעד נסאמחך עלא סרט תקולי למשגיח מתאענה וין. קאלו עלא הדריסה מתאעו. כרז וכלאהו ומשא לדאר למשגיח. לקאהו מה תמאשי תממה מרתו. דכל לקאהו סאכן פי חאלה. חל לפריזידר לקאהה פארגה. פי וקתהה כלם זאבולו עשה באהי וקעד יסתננה פי. וקתלי זא קאלו וין כנת. קאלו פצלה נקרא. קאלו כיפאש חאלתך איכה. קאלו דואוו עלייה לשון הרע וכרזוני מן לישיבה. וולית נכדם. ולאכן מאדאם מה נערפשי חתתה כדמה. נכדם נהאר ועשרה לא. קאלו האנה עשיר כביר יאסר. ומוסתעד נחלו ישיבה מעה בעצ'נה. וולאדי הומאן התלמידים לאוולין. מן וקתהה תחלת ישיבה זדידה. אלי תווה קאעדה פי כטוואתהה לאוולה. ובדאת תלם פי תלמידים. ואכתר חאזה מקפידים עליהה הייא הלשון הרע. אלי יתכלם לשון הרע. למשגיח ינאדי ויקעד מעאהו שעה האוו אכתר ידווי מעאהו דברי מוסר עלא לשון הרע. יהי רצון. אלי רבבי יעטינה לכיר ולהנה וצחה. ויבעתלנה משיח צדקינו. במהרה בימינו. אמן סלה.    

ארץ ישראל בשירת יהודי מרוקו של המאה העשרים – יוסף שטרית

ב. גרסת מוגאדור%d7%9e%d7%a7%d7%93%d7%9d-%d7%95%d7%9e%d7%99%d7%9d-%d7%9b%d7%a8%d7%9a-%d7%96

השיר שונה מגרסת תארודאנת בסטרופת הסיום שלו, שצומצמה כאן לחמישה טורים במקום תשעה בגרסה המקורית. האירועים המשמשים מסגרת התייחסות לשיר כרוכים כאן ביציאת התורכים מארץ ישראל לאחר כיבושה בידי הבריטים ולא במפעלו הציוני של הרצל, שאינו מוזכר כלל. גם שנת הגאולה השלמה הוסבה כאן מתרפ״ח לתרפ״ה (1924/1925). כאן נוסף גם טור (ס׳ 17) המתייחס למצבה של ירושלים, שנמצאת עדיין תחת כיבוש של זרים אף שהתורכים עזבו אותה. גרסה משופצת זו נכתבה במוגאדור כנראה בסוף העשור השני של המאה.

אשר לתבנית השיר, אין הבדל בין שתי הגרסאות פרט לשינויי נוסח שנבעו מצורכי השיפוץ ומטעויות בהעתקה. כתובת השיר גם היא שונתה בהתאם לשיפוץ: ״שירה ליום הבשורה ולכבוד עיר תהלה ירושת״ו בב״א. [=ירושלים, תיבנה ותיכונן במהרה בימינו, אמן]. סי[מן]: אני ע״ה [=עבד ה׳] דויד חזק חזק; נו[נעם]: דברי שיר שבח״. המקור: כ״י משה כהן בידוך, ללא עימוד.

ו אוחילה לאל אראה / יום הבשורה; / אז נשיר בשיר נאה / עוז ותפארה.

נכספה נפשי לראות / בית הבחירה, / ורחובות עיר מלאות / רנה וזמרה.

ישמע גם קול לוי. / שיר על דוכנו / ישיר ישראל בנוה, / יושב על בנו.

תגטיא עיר תהלה, לה קורא,

שינויי נוסח בגרסת תארודאנת בהשוואה לגרסת מוגאדור

3 ישמע: ישמח [!] // 4 יה קורא: הקורא "

 

יאמר לה: התנערי,

חומת אש סביב אורי;

לא יבוא בך עוד נכרי.

ההרים יפצחו בשיר / רנה ותודה; / כל עץ היער ישיר / לצור תעודה.

דביר ואולם לבנ[ו] / בארץ חמדה; / כיהן יקריב קרבנו / וזבחי תוז־ה. 10

ובכול יום אני אוחיל / קץ הפלאות, / בנה נא חומות וחיל / מתי להראות.

 תגטיא ימי קץ איש חמודות

בא חשבון אנשי מרות.

 פקדו מצפוני סודות,

עלה מספר החידות.

15 דברו יחד, קרוב / בא עת חננה; / בשנת תרפ״ה מכאוב / יבוא ברנה.

חזק לבות כי צמחו / אותות גאולה, / כי קדר עזבו ברחו / מעיר תהלה.

 חיש מהיר מלא שמחת / עיר הבנויה, / כי זה היום הוא תחת / אומה נכריה.

 זמן יבוא בימיו / נושע יאוז־ה; / יה, טל יערפו שמיו, / תהיה לעיז־ה

קץ כל גלות רע ומר; / אין עוד צריכה. / אברך על המוגמר, / זאת הברכה.

מקורות וביאורים של הטורים השונים

15 בשנת תרפ״ה מכאוב: על פי חישובי הקץ שהילכו בקהילתו של המשורר, אמורה הייתה הגאולה להתרחש בשנת תרפ״ה (1924/1925;

תרפ׳׳ה מכאוב: כפל לשון של הצירוף, הן על פי מובנו הראשון של תיקון צרות עם ישראל והן כסימן לשנת הגאולה.

16 כי קדר עזבו ברחו מעיר תהלה: הכוונה כנראה ליציאת התורכים מירושלים לאחר שנכבשה בידי הבריטים.

מלא שמחת עיר הבנויה: השלם את שמחת אנשי ירושלים והעם היהודי;

כי זה היום הוא תחת אומה נכריה: עם ישראל עדיין בגלות.

זמן יבוא בימיו נושע יאודה: על פי ירמיה כג, ו; לג, טז:

יאודה: במקום ״יהודה״, כמקובל בכתביהם של תלמידי חכמים;

טל יערפו שמיו: על פי דברים לג, כח.

קץ כל גלות רע ומר; אין עוד צריכה: עם ישראל אינו צריך להמשיך ולסבול בגלות הנוראה;

 רע ומר: על פי ירמיה ב, יט.

נדחי ישראל – יצחק בן צבי

        %d7%a0%d7%93%d7%97%d7%99-%d7%99%d7%a9%d7%a8%d7%90%d7%9c  

  יהדות פרס ומדי, זו אשר ענפיה הגיעו לבוכארה ולאפגניסתאן ולים הכספי משני עבריו, ובהשפעתם דבקו בשעתם מלכי כוזריה בעם ישראל ובדתו! יהדות פרס, אשר מסרה נפשה על קידוש השם בימי גזירות עבאס השני באיצפאהאן ובשיראז וכו', השאירה לברכה דברי שירה וספרות יהודית־פרסית! ואנוסיה, אנוסי משהאד, שמרו במחתרת את הגחלת לא פחות מאנוסי ספרד ופורטוגל שבמערב! ובניה, שהיו מהראשונים לעלות לארץ עם העליה הראשונה, בתחילת שנות השמונים, כבר אז יסדו שכונות עמלים בירושלים, ומהם חדרו גם למושבות. נוסיף עליהם את העדות  המיוחדות מכורדיסתאן, ״האובדים בארץ אשור״, הנושאים מסורת עתיקה מימי גלות שומרון והמנותקים בהרי כורדו מכל שאר הגולה, שעדיין הם מדברים בשפה בה דיברו ובה כתבו אביי ורב אשי ותלמידיהם, דורשי תלמוד בבלי, בשפה שהם קוראים לה שפת ״התרגום״. הם אנשים כפריים, חקלאים, עובדי אדמה! רבים מהם היו משועבדים לביכּים הכורדים — עד שקמה מדינת ישראל והתקיימה הנבואה: ״לאמר לאסירים צאו ולאשר בחושך הגלו״. אף לפני כן באו כמה אלפים מכורדיסתאן, וכבר בסגירה ראינו מהם בין ראשוני הפועלים והמתישבים. רבים מהם השתכנו בשכונות העוני בירושלים ועסקו בסבלות, בסתתות, בבנאות ובכל עבודת פרך, ונשיהם עבדו בעבודות בית! והם יחד עם עולים מעדות מזרחיות אחרות הוו מעמד עובד בקרב הישוב הישן בירושלים, הישוב שנתמך במידה רבה על ידי צדקה. ואם כסף ועושר תרבותי לא הביאו אתם, הלא הביאו ידיים חרוצות וכשרון לעבודה. חלוציהם השתתפו בצבא־הגנה לישראל, ועכשיו — בישובי המסדרון ובמקומות אחרים.

יהודי צפון אפריקה: מארוקו, אלג'יר, תוניס ולוב, המונים אף הם את ימי גלותם מתקופת הבית השני, התפשטו עד קצות המדבר, ועד הרי אטלאס ועד סהארה הגיעו. בשעתם התיצבו אבותיהם בראש שבטים בארבאריים, ובהנהגת המלכה דאהיה אל כאהינה היהודיה, נלחמו עם המוסלמים. בתקופה יותר מאוחרה הקימו רפובליקה אבטונומית בוודי־ דרעה, ועדיין זכורה בדברי הימים מלחמתם הגבורית עם זרם הפולשים ממדבר ערב. יותר מזה זכורות הישיבות בפאס ושמותיהם של הרמב"ם והאלפסי.

ליהודי צפון אפריקה חלק גדול בעליה לארץ־ישראל. ההתחלה היתה בימי השליטים מבית איוב והממלוכים! ואחרי גירוש ספרד גבר הרבה הזרם. במאה הי״ט השתתפו יהודי צפוךאפריקה במדה ניכרת בבנין ירושלים, יפו, חיפה, טבריה. הם הקדימו לחובבי־ציון בשיבה אל הקרקע. קצתם התישבו בשפרעם ובכפר יסיף וחיזקו בהם את הישוב היהודי. יש מהם כיום בארץ סוחרים ועסקנים צבוריים, אנשים בעלי השכלה גבוהה, חלוצים, חברי הכנסת, שר בממשלה. העליה מצפון אפריקה נמשכה על אף מאמצי צוררי ישראל להפסיקה. במארוקו כלואים היהודים כמו במחנה הסגר ! הממשלה משגיחה בשבע עינים ששום יהודי לא יצא מן הארץ — פן יסע לארץ־ישראל. כוחות גדולים טמונים ביהדות צפון אפריקה, כוחות שאנו זקוקים להם לבנין ארצנו. והם יבואו — גם יהודי אלג׳יר, שהיגרו לצרפת, גם יהודי תוניס, וגם שארית יהודי לוב. ולא לעולם יוכלו שליטי מארוקו החשוכים לקיים את ההסגר על יהודי ארצם.

יהדות מצרים ידועה לנו מקרוב, ואין מן הצורך לעמוד עליה. ידוע לכולנו מה רב היה חלקם של יהודי קאהיר ואלכסנדריה בקידומה של מצרים, ביחוד במסחר, בבנקאות, בתעשיה ובחרושת־המעשה, וודאי לא ייגרע מערכם בשעה שייצטרפו יהודים אלה לבוני המולדת ויקדישו את מרצם ואת כוחותיהם להקמת התעשיה והחקלאות בישראל. משבעים אלף היהודים, שהיו במצרים לפני משטרו הצורר של נאצר, נותרו רק אלפים מעטים! רוב יהודי מצרים כבר במדינת ישראל, וגם הנשארים יגיעו.

יסוד חשוב בבנין הארץ הם יהודי תורכיה, עולי בולגריה ויוון, ושאר ארצות הבלקן המסונפים ליהדות העותמנית, צאצאי גולי ספרד, שהקימו גם בדורות שלאחר הגירוש גאוני רוח, מחוקקים ופוסקים כרבי יוסף קארו והר״י בירב, מורים גדולים בנגלה ובנסתר, משוררים ימליצים וגם אנשי מעשה, אשד הראו את כוחם בבנין ערים, בתעשיה ובמלאכה בים וביבשה, כמו בסאלוניקי וכו'; ומדינאים גדולים כיוסף נשיא ודונה גראציה, מהם שהקדישו כוחם גם ליישובה של ארץ־ישראל, לבנינה של טבריה ולביצורה של צפת ולהחייאתן של גדות הכנרת.

ואחרון אחרון יהודי תימן, שבט מופלא זה, אשר שמר את תמימותו ושלימותו כחטיבה מוצקת, שבט השומר מסורת מימי הבית השני, זכרונות מימי מלכות ישראל בחמיר, מסורת של גבורה בתוך המרה שבגלויות ישמעאל. בזמננו זכינו לראות בעליתו השלימה של שבט זה, ובקיום ברכתו של משה רבנו לשבט יהודה: ״שמע ה׳ קול יהודה ואל עמו תביאנו״.

לצערנו נידלדלה גולת ישמעאל זו במשך הדורות הרבים וירדה מהשיא התרבותי הכללי שהגיעה אליו באנדלוסיה ובבבל. קצתה נתרחקה מהתרבות היהודית המקורית! נידלדלו מקורות מים חיים שהוחלפו בבורות ופירורי תרבות לבנטינית שיטחית שהושטה להם מארצות המערב, בעיקר מצרפת. לצערנו, לא זכו יהודי מזרח אלה לתשומת לב ראויה מצדנו, כאשר זכו :שעתם יהודי פולין — להכשרה חלוצית ולתרבות העבודה היוצרת.

מצב זה מחייב אותנו להקדיש את כל תשומת לבנו להכשרתם: מקום שאפשר, יש להכשירם בארץ מוצאם, ומקום שאי־אפשר — מתחילת ביאם למחנות בארץ המולדת? אולם הכשרה זו וטיפול זה צריכים להיות במקל נועם ולא במקל חובלים. יש לעמוד דווקא על הגורמים המאחדים, המשותפים, ולא על המפרידים. לא על ידי יצירת זרמים מפלגים במקום שאינם, אלא, על ידי חינוך אחיד, חינוכה של מדינת ישראל. עלינו להרגילם ולחנכם בשפה אחת, לקרבם לעבודה יוצרת וליצירה משקית, להדריכם בחיי אזרחים חפשים במדינת ישראל. ולא זו בלבד, אלא לחנכם ולהכשירם למנהיגות. עלינו להציל ניצוצות שנשתכחו ונשתקעו בתהום נשיה, להוציא לאורה, את שרידי יצירתם ותרבותם, להעלות את הנכסים החשובים ולעשותם קנין הישוב כולו. ואם כן נעשה, יש לנו סיכויים טובים, שאף יהדות זו, גולת ישמעאל, תמלא את תפקידה ההיסטורי האחראי בבנינה של מדינת ישראל. לשם כך יש לאמץ את המוסדות המיוחדים למחקר יהדות המזרח, אך בראש וראשונה — לדאוג לחינוכם ולטיפול ביישובם, בקליטתם ובשילובם בישוב. כי בוא יבוא היום, בו ישאו באחריות ממלכתית יחד עם שאר שבטי ישראל, כי אין הבדל בין שבט לשבט, באשר אב אחד לכולנו ומצור אחד חוצבנו. כל הזנחה בנידון זה הפסד הוא לנו, וכל עמל והשקעה שנשקיע היום באחינו הנידחים ״האובדים בארץ אשור והנידחים בארץ מצרים״ — בבניננו אנו משקיעים, בדור הבא, כי ״ממקבת בור אחד נוּקרנו.״

קורא הדורות ממראכש – תעודה חדשה לתולדות מגורשי ספרד במרוקו. יוסף אביבי.

מראכש 000000

אחריהם, הרב הגדול ואב בית דין ומשנה וגזבר ונגיד ורופא ומוהל כמוהר"ר יהודה אבן שאול ישראל זלה"ה, והרב הגדול כמוהר"ר יהודה בנבנישתי הנקרא אדיין בפי כל מפני שהיה בדורו הרב הגדול כמוהר"ש והרב הגדול כמוהר"ר שלמה בנשנישתי זלה"ה, וכי דלא מחלפי וכו…..

והרב הגדול  כמוהרר"י בנבנישתי הנקרא אבן ישראל והיו קורים אותו אליהו, וכמה עניינים ונסים ספרו עליו מגיד אמת, שני פעמים בשבוע היה נגלה אליו אליהו ז"ל זי"ע אמן כן יהי רצון. והרב הקדוש כמוהר"ר יצחק דילויה ז|"ל, הרב הקדוש כמוההר"ר מאיר אביו זלה"ה, והרב הגדול כמוהר"רמשה אחיו זלה"ה.

והרב הגדול כמוהר"ר יוסף בן מאמאן ז"ל הניח כמה חיבורים לכ"ד ספרים . הרב הגדול המופלא סובר הרזים כמוהר"ר שמואל פילייאג'י ז"ל, והרב יצחק אחיו, וסופר שנסתלק לבית מנוחתו ביו כ"ה שנים. אחריהם הר הגדול האלודי כמוההר"ר אברהם אזולאי זלה"ה, והתנא הפסקן הגאון הגדול כמוהרר"ש אחיו זלה"ה.

ובניהם הלא המה ב' בני היצהר בני מהר"ש אזולאי זלה"ה, כמוהר"ר אברהם נפטר בין י"ח שנה מופלא יותר מאביו סמוך לחופה לא עליכם, וכמוההר" משה וכמוה"ר משה אזולאי בנו של הרבה הנזכר ז"ל. כמהה"ר יעקב בן חיין הדיין ז"ל, כמוהר"ר אברהם אבן מאמאן אביו של הרב הגדול אב בית דין כמוהה"ר דוד בן מאמאן ובמכנאז יע"א נפטר לבית עולמו ושם נקבר.

הרב הדיין הבקי בדיני ממונות בספר המצוות ואחרים בעל פה כמוההר"ש אבן ננס, סדורו התייר הגדול מים עמוקים וכו.. עמוק עמוק מי וכו… מופלא שבסנהדרין כמוההר"ר שלמה בנבנישתי זלה"ה.

המחבר מציין שחכם בשם משפחת ננס לא נמצא בכתובים, ולא ידוע שם זה בקרב יהודי מרוקו.

והמעמיק הגדול טורא תקיפא וספרא רבא הרב המובהק כמהה"ר חיים בנבנישתי ז"ל, וזקנו הרב הדיין כמוהה"ר דוד בנשבנישתי ז"ל בן ישראל אחיו של כמוהה"ר יהודה בן ישראל ז"ל, והררי אל ההרים התלויים בשערה הרב המובהק כמוהה"ר אברהם בנבנישתי, ועמו מופלא בחכמה יותר ממנו כמוהר"ר יצחק בנו ז"ל ואביו של רבי אברהם אב בחכמה נעים זמירות ישראל ראש המשוררים של עולם כמוה"ר יצחק בן ישראל אח להה"ר יהודה וכמוהר"ר דוד ז"ל.

והרב הגדול והקדוש תורה וכהונה וגדולה במקום אחד החסיד העניו איש אלדים קדוש הוא כמוה"ר ישעיה הכהן ז"ל, ונגלה אליו אליהו ז"ל כמה פעמים, ואריה דבי עלאי אתו עמו מחבר הרב הקדוש המובהק בפשט רמז דרש וסוד חסידא קדישא ופרישא התנא האלדי מרנא ורבנא נזר ישראל והדרו כמוה"ר יעקב פינטו זלה"ה.

והרב הגדול ה"ה המעיין הגדול חסיד ועניו מאד מאד בקי בכל מיני חכמות והוא מוריה=נו שלמדנו אתו אצלו בישיבתו כמוהה"ר אברהם פינטו ז"ל אחיו של הרב ז"ל. אמרו עליו שהיה בא לישיבה ולומד עם החכמים אחר שנסתלק לישיבה של מעלה, ובשנה אחת היה נדמה להם בחוש הראות.

והרב המופלא כמוהה"ר יצחק בנו נפטר בחור במכת המגיפה רימנא ליצלן, והה' חסיד ועניו אמרכלא מהימנא שנהנה  מיגיע כפיו והא כמוהה"ר מרדכי בן אלבחאר ז"ל, והדרשן  הגדול המקובל האלדי החסיד העניו כמוה"ר יעקב חיונה זלה"ה.

עד כאן מצאתי, על כן ההעתקה על ידי שמואל קונקי ס"ט ( ספיה טובה )

אוצר הפתגמים של יהודי מרוקו – חנניה דהן

347 אשחאל מן עתקייא כא תפק מן אל־הג׳לייא.חנניה דהן

בתולה זקנה, ולא אלמנה. (פתגם צרפתי)

כמה רווקות ניצלו מאלמנות.

 

348 שרט אל־עזרי על הג׳אלא:

מא נזווג׳ך חתא תכוני עאתק יא לאלא.

התנה תנאי הרווק לאלמנה:

 לא אקח אותך עד שתהיי בתולה.

 

349 סידי עלא סבא, טללק מראתו עלא כדבא.

אדוני חיכה להזדמנות, גירש אשתו על שקרנות.

בעוון שינאת חינם, מריבה רבה בביתו של אדם. (שבת לבי)

נישואין ללא גירושין, קטר ללא שסתום בטחון. (פתגם צרפתי)

 

350 רבי ינז׳יךּ מן א-ז׳יעאן אילא פאק

ול-מרא אל־קביחא אידא טלבת צדאק.

ישמורך אלהים מרעב בי יתעורר,

 ומאשה רעה בי תדרוש גט.

 

351 זוואז׳ אל־קוק, וטלאק אל־ברקוק.

חתונה בעונת הארטישוק, והגירושין בעונת השזיפים.

חתונה בימי העוני, וגירושין במי העושר.

 

352 כּאנת מראתי, רז'עת נעשקהא.

אהבה ישנה אינה בטלה לעולם.

 

אהבה ישנה אינה בטלה לעולם

האדם חוזר תמיד לאהבתו הראשונה.(Guillaume etienne)

אהבה ראשונה אינה משתבחת. (זה לעומת זה ע׳ 120)

בלתי אפשרי לאהוב פעם שניה מה שבאמת הפסקנו לאהוב (de la.rochefoucauld)

אין אדם מוצא-רוח אלא מאשתו הראשונה. (יבמות 0גי)

בל המגרש אשתו הראשונה, אפילו מזבח מוריד עליו דמעות. (גיטין צי)

אדם נושא אשה על אשתו הראשונה, זוכר מעשה הראשונה. ;ברבות לגי׳

 

353 כ׳יאלו פ־סוק, אחסן מן אל־מאל פ־סנדוק.

דמותו ברחוב, ולא כספו בארגז.

 

354 שיפתו פל-בית, ולא קנדיל ד-זית

פניו בבית, ולא מנורת שמן-זית.

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 134 מנויים נוספים

נובמבר 2016
א ב ג ד ה ו ש
« אוק   דצמ »
 12345
6789101112
13141516171819
20212223242526
27282930  

רשימת הנושאים באתר