ארכיון יומי: 4 בנובמבר 2016


בס"ד מוסר בלערבי פרשת נח בערבית יהודית תוניסאית

בס"ד          מוסר בלערבי פרשת נח

רבני תוניסיה

רבני תוניסיה

פלפרשה מתאע הזמעה האדי פרשת נח. אלפסוק קאללנה. אלי פי הייאם נח. הנאס כאנו יעמלו דנוב יאסר. ורבבי תגשש עליהם יאסר. ואלי עבאלהם לכאס. ורבבי קרר באש יזיב למבול. הווא עון לגזל. ונח וקתלי כאן עמרו 500 סנה. תאולדולו 3 ולאד. יפת ובאעדו חם ובאעדו שם. ולחז"ל קאלו. עלאש רבבי כלה מה יזיב זגאר כאנשי וקתלי עמרו 500 סנה. וזאוובו. אלי וקתהה רבבי מה כאן יעאקב לעבד כאנשי וקתלי יוצל עמרו 100 סנה. כיף תווה ב20 סנה. עלא כאטר אקבל מנהה יסתממה זגיר ומה ענדושי עקל. וזגאר נח ממכן מה יווליושי צדיקים. הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים. ווקתלי רבבי חיזיב למבול מומכן יתחייבו באש ימותו מעה נאס למבול. ונח חיתחייר. ובהאדה כלאהם מאזאלו מה וצלושי ללעקובה. אלי למבול זא וקתלי נח עמרו 600 סנה. ויפת לכביר אלי פיהם מאזאל כיף וצל ללמיה. ווקתהה הזכות מתאע בוהם ידאפע עליהם. ורבבי קאל לנח. אלי לעבאד עמלו הדנוב יאסר. ובהאדה רבבי קרר באש יהבט עליהם למבול וחיקתלהם לכל.  ווצאהו באש יעמל תיבה באש יקעד פיהה הווא ומרתו וזגארו ונסאהם. והתיבה אלי עמלהה נח. כאן טולהה 150 מתרו. וערצ'הה 25 מתרו. ולעלו מתאעהה 15 מתרו. ותמשי ותנקץ פלערץ' חתה אלי לפוק מתאעהה יוולי 50 ס"מ. ועמלהה עלא 3 טיקאן. הטאק לאוול פיה לעבאד ולמאכלה. והטאק התאני ללחייואנאת. והטאק התאלת לזבלה. ונח קעד יכדם פתיבה 120 עאם. אלי רבבי חב באש הנאס תשוף אלי נח קאעד יעמל פתיבה. וינשדו. ויקולום אלי רבבי חיזיב למבול. תמאש מה ירזעו בתשובה. ובאעד מה כמל התיבה. נפטר מתושלח . זד נח. אלי כאן צדיק. ורבבי מה חבשי יזיב למבול וקתלי הווא עאייש. באש מה יתחיירשי עלא זגארו. ובאעד 7 הייאם לאבלות מתאעהו. קאל רבבי לנח באש ידכל לתיבה הווא ומרתו וזגארו ונסאהם. ומן כל חיאואן וטיר טהור. יאכד 7 זכרים ו7 נקבות. ואלי מוש טהור. יאכד זוז זכר ונקבה. ועמל איכאך נח. ותמה חאיאון אסמו ראם. וכאן כביר יאסר. ומה יחמלשי פתיבה. ויחכיו לחז"ל. אלי מרה דוד המלך עליו השלום. כאן ירעה בלגנם. וטלע פי זבל כביר יאסר. והאדאך מה כאנשי זבל כאנשי ראם קאעד בלקעדה. ווקף הראם. ומה גדשי דוד יהבט. וצלה לרבבי. ותעדה ציד אלי הווא מלך החיות. ושזדלו הראם. והבט דוד. וראם האדה מה יגדשי ידכל לתיבה. עלא כאטר התיבה מה תחמלושי. נח רבטלו גראניה מעה התיבה באש יתבעהם. וחתה עוג אלי כאן טויל יאסר. כאן יתבעהם. והומאן מה כאנושי יסתחקו לתיבה. אלי אלמה מה עדאהמשי. כאנשי יסצחקו ללמאכלה באש נח יעטיהם באש יעישו. אלי למאכלה אלי פלארץ' לכל ופאת. וקאלו לחז"ל. אלי דור המבול עמלו ספאיין וקעדו פיהם. ורבבי כאן יסתנאהם תמאשי מה ירזעו בתשובה. וקעדו 40 יום מטר עאדייה. ושיי מה רזעושי בתשובה. ונהאר לארבעין למטר ולא מבול.

ופי 17 מרחשון בדא למבול. ותחלו עיון מה מתאע לוטה וכרזו מה סכון. ולמטר מן לפוק. וקעד למבול 40 יום. ומאתו לעבאד ואלחיואנאת וזמיע אלי מוזוד פלארץ' כארז התיבה. ופי 28 כסליו. וקפת למטר. ועיון למה תסכרו. ולמה וצל אעלה מן הזבולאת לעאליין לכל ב7.5 מתרו. וטלעת התיבה תעום פוק למה. וכאנת גאטצה פלמה 5.5 מתרו. וקעדו למה איכאך 150 יום. ונהאר ראש חדש סיון. בדאו ינקצו. ונהאר 17 סיון. למה נקץ 2 מתרו. והבטת התיבה עלא זבאל לכראד. ונהאר ר"ח אב. זאדו נקצו 5.5 מתרו. ותביינו ריוס הזבולאת לעאליין. ובאעד 40 יום. נהאר 10 אלול. חל נח השביך מתאע התיבה. ובעת לגראב ישוף למה נקץ האו לא. ולגראב כאף נח יאכדלו מרתו. קעד ידור עלא התיבה. ומה חבשי ימשי חתה אלי שאחת הדניה. אלי לגראב מה יעייאשי. ובעת נח חמאמה. ומה לקאתשי וין תרתאח ורזעתלו. ובאעד 7 הייאם עאווד בעתהה. ורזעתלו פלעשייה ופי פמהה ערף זיתון. ובאעד 7 הייאם. עאוד בעתהה ומה רזעתלושי זמלה. וערף נח אלי למה שאח. ונהאר ראש השנה נחה נח

 לכטא מתאע התיבה. ופי 27 מרחשון ופא הזבט ושאחת לוטה זמלה. ורבבי קאל לנח אכרז מן התיבה אנתין ואלי מעאך. ונח עמל קרבן לרבבי ישכרו אלי חפצ'ו פתיבה. ורבבי קאל מה עאדשי נזיב מבול פלעולם כאמלה. ובארך נח וזגארו באש יכתרו ויעמרו לעולם. וחללום באש יאכלו לחם הזואייל. אלי מן וקת אדם הראשון וחתה לנח. רבבי מה חללום כאנשי לכצ'אר ולגלה. וקאל רבבי לנח. אלי מה עדשי חיזיב למבול ללעולם. ואידה כאן לעבאד עמלו הדנוב ויסתחקו באש יזיהם למבול. רבבי יכרזלום קוש קוזאח פסמה. באש יערפו אלי יאלוכאן מוש אלי רבבי קאל מה עדשי חיזיב למבול. ראו הבט למבול וירזעו בתשובה.

ונח גרש זנאן מתאע ענב. ועמל שראב ושרב ושכר ונעש. וחם ולדו לקא בו שכראן נאעש. כמם קאל. אלי אדם הראשון כאן ענדו זוז זגאר האכהוו. ותכאצמו עלא לעולם. ואחנאן תלאתה וכאן בו יזיד יולד ראבע תכלה בינאתהם. קאם עקם בו. ושם ויפת וקתלי שאפו בוהם איכאך משאו כטאוו. ווקתלי פאק נח. ערף האש עמל חם. ודעאלו אלי ולדו הראבע כנען. יוולי כדים ענד שם ויפת. כיף מה הווא מה כלאהושי יזיב ולד ראבע. וולדו זגאר וכתרו לעבאד פדניה. וכממו באש יעמלו ברז יטלעו ביה לסמה. ואחדין קאלו נחארבו חס ושלום רבבי. וואחדין קאלו נשדו ביה הסמה באש מה עאדשי יתחל ויהבט למה אלי פי וצטו. ויעאוד יזי למבול. ווקתלי עלאו יאסר. אלי ואחד ולה באש יטלע יחבלו הייאמאת. רבבי כלוצ'להום לוגתהם. אלי כאנו יתכלמו לכל בלשון הקדש. וואחד יקול לצאחבו זיב יאזור. באעד קדאש מנהאר יזיבלו שטל בגלי. וכלאת בעצ'הה. וולא צ'ארב ומצ'רוב. וסלמו פלבניי. ואלברז האדה. רבבי טייח התלת מתאעהו. ותלת אתבלע פלוטה. ותלת קעד מבניה. וכאן יתחשב מן עזאייב הדנייה ה7. והווא ברז בבל .האדה התלת ברך.

והנאס כאנו יעבדו לעבודה זרה. וכאנו יעמלו הדוני. ובאעד 10 זיאל מן נח. תואלד אברהם אבינו. ווקתלי כאן עמרו 3 סנין. קעד יכמם האשכון אלי עמל לעולם. כמם פסמס. לקאהה פליל גאבת. כמם פלקמרה ונזום. לקאהם פצבאח ופאו ושרקת הסמס. קאל המאלה האשכון אלי כלק הדניה. תזללה עליה רבבי וקאלו האנה אלי כלקת הדניה. ומן וקתהה אברהם אבינו ולא יעבד רבבי וירזע הנאס בתשובה. ותרח בו אברהם כאן ביבאץ כביר. וכאן יביע לעבודות זרות. נהאר משאלו אברהם וקאלו האשכון אלי כלק הדניה. דכלו לבית לעבודות זרות. קאלו האדון. משה לאמו קאללהה טייבילי מעזה נקרבהה לעבודה זרה. עמלתלו. דכל לבית לעבודה זרה. וכדה פאס וכצרהם לכל. זא בו קאלו האש עמלת. קאלו מה עמלת שיי. חטיתלהם למאכלה. וואחד מד ידו באש יאכל. ולכביר מתאעהם תגשש עליה אלי מד ידו קבלו. ותכאצמו. והאו שוף האש צאר. קאלו תתפיסך עלייה. הומאן ינזמו יתחרכו זמלה. קאלו אידה כאן מה ינזמושי יתחארכו כיפאש גדו כלקו הדנייה. מה לקא האש יזאוובו. רפעו לנמרוד. אלי כאן הסלטאן מתאעהם. והזואבאת האדוך עאוודומלו. קאלו האנה אלי כלקת הדניה. קאלו המאלה תעמל מזיה. וצצי עלא הסמס תשרק מלגרב ותגיב משרק. קאל נמרוד האדה כטר עלינה. ווצה באש יחרקו פי כושה נאר. וחמאו כושה קדאש מנהאר. ודכלו פיהה אברהם אבינו. והאשכון אלי ישמע ומה יזישי יתפרז. ודכלו אברהם ללכושה. ורבבי מנעו. אלי מה חששי חתה בסכאנה. ותרח בו אברהם. כאן ענדו 3 ולאד. אברהם ונחור והרן. והרן כאן ענדו זוז בנאת וולד. מלכה אלי כדאהה נחור. ויסכה אלי הייא שרה אלי כדאהה אברהם. ולוט. והרן כמם. אידה כאן אברהם ימנע האנה מעה. וכאן מה ימנעשי האנה מעה נמרוד. ווקתלי שאפו אלי אברהם מנע. לוזרה מתאע נמרוד קאלולו באלכשי זגאר תרח מה יחוכשי פיהם הנאר. קאלו זיבו הרן כו. קאלולו מעה האשכון אנתין. קאלום מעה אברהם. קאלו רמיוו ללכושה. ותחרק. וקתהה הנאס לכל ערפת אלי רבבי הווא אלי מנע אברהם. עלא כאטר יחבו אלי כאן יסמע כלאמו. וכרזו תרח ואברהם ושרה

 ולוט מן אור כשדים ומשאו לחרן. ותרח מאת פי חרן עמרו 205 עאם. ונפטר באעד מה משה אברהם אבינו לישראל ב60 סנה.

פלפרשה מתאע הזמעה האדי. לחז"ל פסרו וזאבום הרש"י ז'ל עלא כלמת בדורותיו. תממה חכמים יפשרוהה לשבח ותממה חכמים יפסרוהה לגנאי. ואחד הוני ינשד. עלאש לחז"ל פסרו התפסיר האדה. ובלאכץ לחכמים אלי פסרוהה לגנאי. כאן עלא כלמת בדורותיו. ינזמו יפסרוהה כיף לחכמים אלי פסרוהה פזיל אלי קבלו ופזיל אלי בעדו.

לאכן לחז"ל פסרו התפסיר האדה. עלא כאטר תממה קשיות אוכרין פלפסוק. לחאזה לאוולה מה כאנשי יסתחק לפסוק באש יקול אלי נח כאן צדיק. כאן מן סירת אלי מנעו רבבי פלמבול. וכאן מה זאשי צדיק עלאש כאן הווא ימנע. וכאן מן סירת אלי לפסוק כתב פלפרשה מתאע הזמעה אלי פאתת אלי נח מצא חן בעיני ד'. ועלאש כתב הוני אלי הווא כאן צדיק. מאענאהה לפסוק יחב ירמזלי חאזה. אלי נח חתתה ואלו אלי כאן צדיק כביר לאכן מה כאנשי כיף אברהם אבינו. אלי חתתה לחכם אלי יפסר לשבח. קאל כאן זא וקת אברהם כאן יוולי כיר. מאענאהה כאן נאקץ.

הוני תזי הנשדה. עלאש לפסוק חב ירמזלי הרמז האדה. לאכן מערוף. אלי רבבי יחאשב לעבד עלא קד אמכאנייאתו. מתלן לעבד אלי דימה יקום מוכר. מה יעאקבושי רבבי עלא אלי יצללי מוכר [ ובטבע אקבל מה תופה קראיית שמע ] לאכן לעבד אלי וקתלי ענדו קצ'יה יקום בכרי ופצלה יקום מוכר. וקתהה יחאשבו רבבי עלא הצלה מוכר. האו לעבד יחב מה נאקץ שיי פי דארו. ולאכן ללעניים יעטיהם לפאצ'ל. רבבי יחאשבו עליהם. לאכן אידה כאן הווא יעטיהם כיף מה יאכל הווא. וקתהה רבבי מה יחאשבושי אלי עטה נאקץ.

הוני נח רבבי סמאהו צדיק תמים. חתתה ואלו אלי כאן נאקץ. עלאש. עלא כאטר בדורותיו. עאש פי זייאל נאקצין יאסר פלכוף רבבי. ומה ענדושי מן האשכון יתעללם לכוף רבבי מליח.

אכוואני לעזאז. לחאזה האדי הייא מעאנה פי כל יום. ויצר הרע קויי פיהה. אלי יקוללנה. מאו עמלת למצוה תסתממה צדיק. ומראת תלקאנה נעמלו למצוה האדיך וחנתעאקבו אלי מה עמלנהאשי עלא קד אמכאנייאתנה. ותקריב הנאס לכל תחצל פיהה. כאנשי הרביין לכבאר הומאן אלי יערפו קימת למצוות וימנעו מנהה. והאדה הווא אלי קאל לפסוק תחת אשר לא עבדת את ד' אלקיך בשמחה וכו'. מה חנטוולשי יאסר לאכן חנכתב מעשה אלי יביינלנה לחאזה האדי. ואחד עשיר כביר וענדו מאשאגל יאסר וקדאש מן כדמה. מאענאהה מה כאנשי ענדו וקת פארג בלכאמל. ולאכן ענדו טבע אידה כאן יזיהו חד מסתחק האו ראשי ישיבות באש יטלבו מנהו מעאוונה כאן ישלם פי כל שיי ויתלתהה ביהום ויצ'חך מעאהם ויכרזהם פרחאנין מן ענדו. כאן בנדבה למליחה אלי עטאהלהם כאן בלקבול למליח אלי קבלהם. וקתלי כבר ולדו נשדו עלא למועאמלה האדי. קאלו יאכי אנתין ענדך וקת באש תרתאח באש צ'ייעו מעה הנאס האדון. קאלו אסמע יא ולדי. נחכילך כיפאש קררת לקאראר האדה. פי בידאיית חייאתי לעאמאלייה. מס הכנסה שכה בייה ווקפת בחדה לחאכם. וקתלי לחאכם בדה ינשד פייה והאנה נזאווב. כל זוואב אלי נזאוובו יקולי זאווב עלא קד הנשדה וקצר פי זוואבך ענדי יאסר קאצ'אייה. חתתה אלי טארתלי. קלתלו מאענאהה תחב תרזאעני צ'אלם בסיף. קאלי עלאש. קלתלו מאדאמך מה תסמענישי כיפאש חנזם נדאפע עלא רוחי. לחאכם מה חשבנישי וחכם עלייה וכדאוולי אלי למיתו לכל פלכדמה אלי כדמתהה. ולאכן רבבי אקווה מנהם. עאווד עטאני כירו. האנה פהמת. כיף מה האנה חבית האשכון יסמעני ילזמני נסמע כל ואחד מסתחקלי. והאך תשוף האנה נסמע לעבאד. ונעטיהם מן וקתי. ורבבי יעטיני לברכה עד בלי די. עד שתאמרו די. יהי רצון. אלי רבבי יעטינה לכיר ולהנה וצחה. ויבעתלנה משיח צדקינו. במהרה בימינו. אמן סלה. 

סידי מחמד בן יוסוף (1961-1910)- מרוקו -בעריכת חיים סעדון

סידי מחמד בן יוסוף(1961-1910)מרוקו - חיים סעדון

מוכר כמחמד החמישי, מלך מרוקו בשנים 1961-1927. למרות ניסיונו המדיני הדל גילה חוש מדיני מפותח שסייע לו לקדם את ארצו לעצמאות מלאה בשנת 1956. מחמד החמישי הניח את היסודות למרוקו המודרנית. היהודים ראו בו מנהיג קשוב לבעיותיהם ומגעם.

ב־11 בינואר 1944 הגישו לסולטאן חמישים חברי מפלגת אלאסתקלאל, אשר נוסדה זמן מה קודם לכן בידי עלאל אלפאסי ואחמד בלפראג׳, עצומה. לראשונה הם ביקשו את עצמאותה של מרוקו, ״בשלמותה הלאומית בחסות הוד מלכותו סידי מחמד בן יוסף״. בעצומה זו הכריזה המפלגה, אשר חרטה על דגלה את ה״זיקה לאסלאם, לשפה הערבית ונאמנות למלוכה״, גם על רצונה בכינון ״מלוכה דמוקרטית וחוקתית, אשר תבטיח לכל אחד את החרות הדמוקרטית והאישית ובין היתר את חופש האמונה״.

כך החל מאבקה של מרוקו לעצמאות. ל״יריית פתיחה״ זו של אלאסתקלאל הגיב הנציב העליון במעצר מנהיגי המפלגה במרוקו, ובהפעלת לחצים כבדים על הסולטאן שיסיר את תמיכתו מהתנועה הלאומית. צעדיו עוררו הפגנות אלימות במקומות רבים, שדוכאו ביד קשה בידי המשטרה והצבא הצרפתיים, וגרמו עשרות הרוגים בפאס ובקזבלנקה לבדן.

הסולטאן, שזועזע עמוקות מן ההתפרצויות הללו, אשר הצבא והמשטרה הצרפתיים נטלו בהן חלק, לא הסתיר את אהדתו ללאומנים. וכך השמיט בכוונה, בנאום שנשא בשנת 1947 בטנג׳יר, את השבח המסורתי למפעל הצרפתי במרוקו, הרחיב את הדיבור על זהותה הערבית המוסלמית של מרוקו ובירך על הקמת הליגה הערבית.

בעקבות עלבון צורב זה מינתה צרפת לנציב עליון את המרשל אלפונס ז׳ואן, שנודע במדיניותו התקיפה, אך גם הוא לא הביא לשיפור המצב. אדרבה, פעולותיו וחוסר תבונתו השפיעו על הידרדרות המצב, והמשבר בין הסולטאן לבין הממשל הצרפתי הפך לעימות גלוי.

ב־8 בדצמבר 1953 פיזרו השלטונות את אלאסתקלאל ואסרו את מנהיגיה. תשעה חודשים לאחר מכן, ב־20 באוגוסט 1954, הוגלה הסולטאן מחמד בן יוסוף למדגסקר, בהתאם לתכנית אשר הצרפתים הגו במשך חודשים, בשיתופו של הג־לאוי(ראש שבט, מעין מושל אזור) של מראכש, ושל מחמד בן עֻרפה, הסולטאן הממונה החדש.

הצהרת הסולטאן מחמד החמישי, 23 במאי 1948

לעמנו הנדיב!

מתוקף השליחות שהאל הבל יבול הפקיד בידען לשמור על האינטרסים שלכם,אנו מפנים אליכם את המסר הנוכחי בדי שתכבדו ותשמרו את תוכנו. זה כמה ימים שפרצה המלחמה בפלשתין, ארץ קדושה, לאחר שהערבים נואשו מלשכנע את הציונים לוותר על הרעיון להשתלט על הארץ הזו ולגרש ממנה את תושביה, המדינות ההברות בליגה הערבית מצאו עצמן מחויבות לפלוש לפלשתין הקדושה כדי להגן על תושביה ולמגר את התוקפנות הבלתי מוצדקת של הציונים. באשר לנו, בהצהירנו שאנו תומכים בלב ונפש בשליטי ערב ובראשי הממשלות שלהם, כפי שהודענו להם, אנו מאשרים את הצהרתם במלואה לאמור שאין בכוונת הערבים להרע ליהודים וכי אין הערבים רואים בהם אויבים. מטרתם היחידה היא להגן על ׳הקבלה הראשונה׳ של האםלאם [ירושלים] ולהשיב על כנו את השלום והצדק לארץ הקודש תוך שמירה על המועד שהוענק דרך קבע ליהודים מאז הכיבוש המוסלמי. מסיבה זו אנו מצווים לנתינינו המוסלמים שלא להיגרר להסתה בעקבות מעשיהם של היהודים כנגד אחיהם הערביים בפלשתין. ולא לבצע מעשה כל שהוא העלול לשבש את הסדר ובטחון הציבור. הם צריכים לדעת בי יהודי מרוקו, שהשתקעו לפני מאות שנים בארץ הזאת שהעניקה להם את חסותה, ונהגה בהם כמארחת מסבירת פנים, ושהעידו על תמיכתם ללא סייג בכס המלכות המרוקאי, שונים הם מהיהודים העקורים שפנו מכל קצות תבל לעבר פלשתין בכוונה להשתלט עליה שלא בצדק ובשרירות לב. אנו מצווים גם לנתיננו היהודים שלא לשכוח שהם מרוקאים אשר חיים תחת חסותנו וכי בהזדמנויות שונות זכו להגנה הטובה ביותר מצדנו על האינטרסים והזכויות שלהם. לפיכך הם צריכים להימנע מכל מעשה שיש בו כדי לתמוך בתוקפנות הציונית או להפגין סולידריות כלפיהם. משום שבכך הם יפגעו בזכויות המיוחדות המוענקות להם כשם שיפגעו באזרחותם המרוקאית. אנו סמוכים ובטוחים שאתם, המרוקאים כולכם, ללא יוצא מן הכלל, תיענו בחיוב לקריאתנו זו כך שהסדר הציבורי במולדת היקרה שלנו יכובד ויישמר. מ׳ ייתן שאלוהים ידאג לשמור על גורלנו וגורלם. הוא המורה הטוב ביותר ומה טוב הוא במגן.

ח' סעדון,'"המרכיב הפלשתיני' בהתפרצויות אלימות בין יהודים לבין מוסלמים בארצות האסלאם",פעמים, 63 (תשנ"ה),עמי

119-118.

למאמר המלא, נא להקליק על הנושא כאן

 

סיפור תרבות-יהודי תוניסיה-ירון צור- הלשון

  1. הלשון%d7%a1%d7%99%d7%a4%d7%95%d7%a8-%d7%aa%d7%a8%d7%91%d7%95%d7%aa-%d7%99%d7%a8%d7%95%d7%9f-%d7%a6%d7%95%d7%a8

הלשון קובעת עולם של מושגים ודימויים, מאפשרת תקשורת ומשפיעה גל גבולות המחשבה. אנשים המשתמשים באופן חופשי וקבוע באותה לשון שותפים, בדרך כלל, לאותה תרבות. עד למאה ה־19 השתמשו רוב יהודי ארצות האסלאם וכל היהודים בארצות ערב בלשון ששימשה את שכניהם המוסלמים. ברוב ארצות ערב דיברו ערבית, באיראן דיברו פרסית, במרכז אסיה בוכרית ואוזבקית ועוד כיוצא באלה, והיו מקומות שבהם דיברו יהודים בשפות אחרות – כמו כורדית וברברית. רוב היהודים שחיו בארצות האסלאם היו אפוא שותפים, באופן הבסיסי ביותר, לתרבות של שכניהם. בדורות הקודמים דיברו רק יהודים מעטים, בעיקר יהודי תורכיה, בשפת הלדינו (ספרדית־יהודית), שהייתה שונה לחלוטין מזו ששימשה את הסביבה המוסלמית. דרך אגב, דווקא מעטים אלה דמו לרוב היהודים האשכנזים שלפני תקופת התמורות: יהודי מזרח אירופה

השתמשו ביידיש בשעה שסביבתם דיברה בדרך כלל בלשונות סלביות. המושגים והדימויים שקבעה הלשון היו אפוא משותפים לרוב יהודי ארצות האסלאם ולבני סביבתם. מאליו ברור שלא היו קשיי תקשורת שהפרידו ביו היהודים לאוכלוסייה העיקרית בארצות אלה.

יהודי תוניס דיברו ערבית, אך החיים במרחב הנפרד של אלחארה עודדו גיוון לשוני. היה זה אך טבעי שלתוך הלשון הערבית המדוברת בפי היהודים יחדרו מילים וביטויים מלשונות אחרות ששימשו אותם, כמו העברית והאיטלקית. כך נולד להג יהודי מיוחד, ערבית־יהודית. הערבית־היהודית שימשה את יהודי תוניס לא רק לדיבור, אלא גם הייתה בסיס לתרבות יהודית מקומית שלמה. רבנים דרשו בה בפני הציבור בבתי הכנסת, מספרים עממיים השמיעו בה את עלילותיהם, זמרים שרו בה, ועוד. כאשר כתבו בערבית־יהודית, השתמשו באותיות עבריות.

הערבית־היהודית לא הייתה מיוחדת לתוניס; בכל הקהילות היהודיות שבארצות ערב נוצרו להגים ערביים המיוחדים ליהודים המקומיים. היהודים שוחחו בערבית המקומית עם שכניהם המוסלמים, אך דיברו בלהג היהודי השונה בינם לבין עצמם. נוסע יהודי בתימן התרשם מאוד מתופעה זו, וכתב: ״מעולם לא ראיתי מחזה כה עליז כמו מפגשיהם של יהודי הג׳אוף (אזור מדברי בתימן); כאשר הם מבקשים ללעוג לערבים, הם מקפידים לדבר בעגה מיוחדת, מהולה בביטויים עבריים, זרים לאוזנם של המוסלמים״. בנוסף לכך, הערבית־היהודית לא הייתה נגישה למוסלמים משום שהייתה כתובה, כאמור, באותיות עבריות. שום מוסלמי לא ידע, כמובן, לקרוא אותיות אלה, ומנגד בודדים היו היהודים שידעו קרוא וכתוב בערבית.

הגישה לתרבות הגבוהה, תרבות הכתב והספר, היתה פחות או יותר חסומה בפני מי שלא היו מאמיני הדת. אך תופעה זו לא הייתה שרירה וקיימת מאז ומתמיד. בעבר הרחוק נטלה הצמרת היהודית בתוניסיה חלק פעיל בתרבות הערבית הגבוהה. העיר החשובה באזור בשלהי האלף הראשון לספירה הייתה קירואן דווקא, ולא תוניס, ובה שגשגה עילית אינטלקטואלית יהודית שיצירתה הייתה רובה בערבית. בין הבולטים באנשיה היו הרופא והפילוסוף יצחק ישראלי ותלמידו דונש בן תמים (המאות ה־9-ה־10 לספירה), ששלח ידו גם בדקדוק ערבי ובאסטרולוגיה. קירואן נהרסה במאה ה־ 11, וכך בא הקץ על פריחה זו באזורה של תוניסיה. ואולם במקומות אחרים בארצות האסלאם היא נמשכה שנים רבות לאחר מכן, והגיעה לשיאה בספרד המוסלמית. הרמב״ם, גדול  היוצרים היהודים בימי הביניים (נולד בספרד, 1135, נפטר במצרים, 1204, חיבר חלקים חשובים מכתביו בערבית, אם כי באותיות עבריות. רק למן במאה ה־ 14 הלכה והשתלטה ההסתגרות ברמת התרבות הגבוהה, אך השותפות בלשון נמשכה בחיי היומיום.

שערי ספרו סיפורים- שלום פוני כלפון

מפיך לאל עליון! רכונו של עולם! אמן כן יהי רצון, אמרה סבתי בהתרגשות%d7%a9%d7%a2%d7%a8%d7%99-%d7%a1%d7%a4%d7%a8%d7%95

איני שואל אותך יותר, אמר ופנה אלי, ראשית יש לך מורה מעולה ושנית ושנית שנאמר בסנהדרין ירושלמי: בשעה שדברי תורה יוצאין מפי בעליהן כתיקונן הן עריבין לשומעיה ומתשובותיך נראה שמשנתך שגורה בפיך. ירבו כמותך בישראל.

לימים נהייתי מעורה בארגון הנוער הציוני של העיר והתכוננו להיות הראשונים במאבק עלייה ב׳ מצפון אפריקה כדי להפגין את אחדותנו עם שארית הפליטה מאירופה ולהראות לאנגליה ולעולם שארץ־ישראל היא הארץ היחידה שאליה שואפים כל היהודים, ושרק שם אנו מוכנים להקים את ביתנו הלאומי. הורי התנגדו לפעילות, כיוון שראו במאבק נגד הבריטים ונגד הערבים סכנה לחיי והזעיקו את חביבי אליהו לבוא לעזרתם. הוא חיכה עד שיום אחד באתי לבקר בביתו. הוא קיבל אותי בחמימות ובזרועות פתוחות כדרכו בקודש. מתוך שיחתנו על דברי תורה, היטה אותי לכיוון גאולתם של ישראל וביאת המשיח. הוא הקשה על מעשי ואני תירצתי וכך הלכנו ושוחחנו שעה ארוכה.

  • אם ה׳ לא יבנה בית שווא עמלוּ בוניו בו, אמר.
  • אני מסכים איתך, עניתי, לא בבניית בית עסקינן. אנחנו עולים לירושלים של העולם הזה ולא של העולם הבא. אנו עולים ליישב את הארץ כמו שנאמר: וישבתם בה. והלא ישיבת ארץ־ישראל שקולה כנגד כל המצוות שבתורה. ובכן די לנו מצידוק הגלות. הסימנים מעידים שעת לעשות לה, משום שירדנו למדרגה התחתונה, הצרות תוכפות עלינו, שליש מעמנו נחרב ונשרף, זהו דור שכולו חייב, מלכויות מתגרות אלו באלו, האמת נעדרת ונתייאשנו מן הגאולה…
  • חס ושלום, הפסיקני ואמר, נכונים הסימנים שהזכרת ושהובאו במסכתות סוטה וסנהדרין, אבל נאמר גם כן שהגאולה אינה באה בבת אחת אלא קמעא, קמעא, והמשיח יבוא בהיסח הדעת ואפילו אם יתמהמה, חכה לו כי בוא יבוא לא יאחר.
  • רבי יהושע בן לוי במסכת סנהדרין הקשה על הפסוק בישעיה ״בעתה אחישנה״ וענה: אם בני ישראל זכו, אחיש את הגאולה, אם לא זכו, בעתה, כלומר יחכו עד בוא עת הגאולה. עדיין לא זכינו ומי יודע מתי זה ״בעתה״ ועמנו הולך וכלה­
  • היום אם בקולו תשמעו! אמר.

איך זה לא שמענו בקולו? דורות על דורות התענינו, נתייסרנו, ואבותינו מתו על קידוש השם, שמרו על התורה ונתנו את נפשם עליה. איך נאמר בפסחים ? יודע הקדוש ברוך הוא בישראל שאין יכולים לקבל גזרות של עשו ושל ישמעאל, עמד והגלה אותם לבבל, והרי אנו גלינו לגלות ישמעאל ועמדנו בגזרות ובכן עד מתי? אמרתי בהתרגשות.

  • אשרי כל חוכי לו! ענה.
  • אם אין אני לי מי לי? עמדתי בשלי.
  • אם ישראל עושים תשובה נגאלים, אמר.
  • אנחנו ככבשה בין זאבים! נטחנים ונדרסים וסובלים ייסורים בגלל דבקותנו בדת ה׳.

לא רק אנחנו בגלות! גם השכינה בגלות. גאולתנו תבוא כשנגאל בצדקותינו את ניצוצות השכינה השבויים בידי כוחות הסטרא אחרא י ידעתי שעכשיו עבר לקבלה ועניתי:

  • אני מדבר על גאולתנו אנו.

אין הגאולה שלמה בלי גאולת האלוהות עצמה, אמר. אתחלתא דגאולה היא גאולה ארצית ונשאיר הגאולה השמימית של ההוויה כולה לעתיד לבוא.

  • ותשאיר ניצוצות האלוהות בגלות? שאל.

אין מקום וזמן בגאולה. גאולתנו הנצחית תתחיל עם ישיבתנו בארץ־ ישראל וקיום המצוות שעל ידם אנו מקדשים את הטוב והישר שבאדם עלי אדמות! עניתי.

אתה חוזר לדחיקת הקץ! אמר.

אנחנו עוסקים בגאולה ולא בגואל. איני אץ בגואל, אבל אני רוצה להתדיין עם הקב״ה. אני טוען כמשה בשעתו בפרשת שלח־לך, ״מבלתי יכולת ה׳ להביא את העם הזה אל הארץ אשר נשבע להם וישחטם במדבר״, אנחנו לא במדבר סיני אלא במדבר ישמעאל. אבותינו עמדו בניסיון ולמרות ייסוריהם הגדולים בידי ישמעאל במשך דורות, דבקו בדת אלוהיהם בזמן שהיו יכולים לגאול את עצמם על ידי הצטרפותם לדת מעניהם. מה ההבדל, שנתענה פה או שם? אבל לפחות על ידי צעדנו זה נפגין בפני בורא עולם והאנושות כולה שלא שכחנו את ארץ אבותינו. ולא יזיק אם על ידי צעדנו זה נזכיר לה׳, שהוא אל רחום וחנון, שהגיעו מים עד נפש. באשר לניצוצות האלוהות שבגלות, אין בכוחנו להתרומם ולהתעלות למידת השלמות כאן כדי לשמש דוגמה ומופת לעמים סביבנו. הם רואים בסבלנו סימן של חולשה ושל לית־ברירה. אבל אם נקים את מדינתנו ונהיה עצמאיים, יהיה בכוחנו לשמש אור לגויים כעם נקי כפיים ובר לבב. וזו תהיה התחלת תיקון עולם במלכות שדי, מציון תצא תורה ודבר ה׳ מירושלים ויקוים: ״והלכו גויים לאורך ומלכים לנוגה זרחך״ ואז נהיה לגאון עולם משוש דור ודור. והיה ה׳ לאור עולם ואלוהינו לתפארת… המשכנו בשיחה זו עד שאמר לי:

— נתת שמחה בלבי, בני, וגברת עלי ברצונך זה. לך בכוחך זה ויהי אלוהים עמך!

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 155 מנויים נוספים

נובמבר 2016
א ב ג ד ה ו ש
 12345
6789101112
13141516171819
20212223242526
27282930  

רשימת הנושאים באתר