ארכיון יומי: 4 בספטמבר 2017


הספרייה הפרטית של אלי פילו-אעירה שחר -הרב חיים רפאל שושנה זצוק"ל-שלושה כרכים

בס"ד

אעירה שחר

ח  נָכוֹן לִבִּי אֱלֹהִים, נָכוֹן לִבִּי;    אָשִׁירָה, וַאֲזַמֵּרָה.
ט  עוּרָה כְבוֹדִי–עוּרָה, הַנֵּבֶל וְכִנּוֹר;    אָעִירָה שָּׁחַר.

קובץ שירים, בקשות ופיוטים שנהגו קדמונינו ז"ל לעורר בהם את השחר בפרט בלילי שבת החורפיים החל מן שבת בראשית עד שבת זכור.

יצא לאור בפעם הראשונה מוגה, מסודר, מנוקד ומבואר בידי הרב חיים רפאל שושנה זצק"ל.

יצירת מופת מקורית וראשונה שלח קובץ שירים, פיוטים ובקשות. פרי עמלו רב השנים של מופת הדור והדרו אשר סידר, הגיה, ניקד ובאר בדקדקנות האופינית לו. מורינו הגדול דפקיע שמיה בכל אתר  ומבית מדרשו שח נפוצו גאונים.

 

חשוב לציין ולבאר דבר נעלה…

כאשר פניתי לדוד שושני, בנו של המחבר, בעזרתו של אבי עילם אמזלג שמסר לי את הנייד של דוד, ביקשתי לרכוש את שלושת הכרכים…
שתי הפתעות המתינו לי בפתח, זה הסט האחרון שיש ברשותו, יען כי בבוקר שלח שני סטים לצרפת לפי בקשת תושב מדינה זו…
הפתעה השנייה הממה אותי…כאשר ביקשתי מדוד לנקוב במחיר שעלי לשלוח לו בתמורה לשלושת הכרכים…נדהמתי לשמוע ממנו סירוב מוחלט לקבל תמורה עבור הספרים האלה, מיד לקח ממני את הכתובת, וכמובטח שלח את הספרים , שגם הוצאות המשלוח על חשבונו…

דוד יקירי…אים מספיק מילים ןתקצר היריעה מלהכיל את מילות התודה אליך…
ה' ישלם פועלך, תבורך מפי עליון אתה וכל בני ביתך וכל אשר לך…
שנה טובה ומבורכת..
מבטיח אני לך , לעילוי נשמתו של אביך המחבר זצק"ל, לתת במה ומקום ראוי ליצירה הענקית הזו למען הדורות הבאים ולמען אוהבי ומוקירי זכרו של אביך המנוח… באתר שלי…
ע"ה אלי פילו

י"ג באלול תשע"ז – 04/09/2017

 

אמבולנס מהבהב בעיר חרבה / דן אלבו

אמבולנס מהבהב בחוצות עיר חרבה

בגליון הנוכחי (שישי-10.06.2016) של עיתון הארץ, התפרסם שירי "אמבולנס מהבהב בעיר חרבה" במסגרת היצירה המשותפת: "אנתולוגיה ישראלית על המלחמה בסוריה", בעריכת המשורר והמסאי אילן ברקוביץ'. את השיר כתבתי כמחאה נגד פשעי המלחמה והזוועות הבלתי נתפסות המתחוללות בסוריה, מזה כחמש שנים, מדי יום ביומו. חודשים אחדים לפני כתיבת השיר, יצרתי סדרת עבודות באותו נושא, לה קראתי: "קדושים חרמנים ובתולות שמימיות". לצד השיר אני מפרסם שלוש עבודות מתוך הסדרה: העבודה הראשונה "חרמנים עולים בפיצוץ השמיימה", השניה "הצינוק ע"ש אייכמן במעלה הרקיע" והשלישית  "רקיעים ובתולות שמימות".

אמבולנס מהבהב בעיר חרבה / דן אלבו

בְּכָל מָקוֹם,
שֶׁבּוֹ בְּנֵי אָדָם — חַיִּים כְּדֵי לָמוּת
וּגְבַרְבַרִים חַרְמָנִים, צַרְכָנֵי פּוֹרְנוֹ כְּבֵדִים,
מִתְפּוֹצְצִים, כְּדֵי לְזַיֵּן בְּתוּלוֹת שׁוֹפְעוֹת שָׁדַיִם בַּשָּׁמַיִם רוֹאִים מֵתִים עַל פְּנֵי הַשָּׂדֶה
מֵתִים רַבִּים, זֶה עַל גַּב זֶה, זֶה בְּצַד זֶה, הֲרוּגִים רַבִּים
בְּכָל מָקוֹם אֵבָרִים וָדָם, כְּרֶסֶק
תַּפּוּחִים,
בְּכָל מָקוֹם, בְּחוֹמְס, אַ־רַקָּה, חַלַבּ, דַּמֶּשֶׂק,
אַמְבּוּלַנְס מְהַבְהֵב בִּרְחוֹבָהּ שֶׁל עִיר חֲרֵבָה,
חוֹבֵשׁ, עוֹטֶה כְּפָפוֹת גּוּמִי חַד־פַּעֲמִיּוֹת,
אוֹרֶה שְׁאֵרִיּוֹת מֵתִים,
אֵיבַר אַחַר אֵיבַר, כָּבֵד, טְחוֹל, גֻּלְגֹּלֶת, קִרְעֵי אֹזֶן יָמִין,
תְּנוּךְ אֹזֶן שְׂמֹאל
יַד יָמִין, יַד שְׂמֹאל, מֵעַיִם שְׁפוּכִים,
וּכְשֶׁמּוֹצֵא גּוּפוֹ שֶׁל מֵת בְּמָקוֹם אֶחָד, וְרֹאשׁוֹ בְּמָקוֹם אַחֵר
לֹא מַקְפִּיד לְהוֹלִיךְ הַגּוּף אֵצֶל הָרֹאשׁ,
מְלַקֵּט מַה שֶׁפֹּה פֹּה וּמַה שֶׁשָּׁם שָׁם
כְּעוֹבֵד בְּמַחְלֶקֶת נִקָּיוֹן מַכְנִיס אֶת שְׁאֵרִיּוֹת הַמֵּת
לְתוֹךְ שַׂקִּית פְּלַסְטִיק שְׁחוֹרָה,
מְהַדֵּק וְקוֹשֵׁר
בְּלִי לְקַבֵּל אֶת הַסְכָּמַת הַמֵּת,
גַּם אִם בְּחַיָּיו סָבַל מִקְּלַסְטְרוֹפוֹבְּיָה קָשָׁה
וּפָחַד לְהִמָּצֵא בִּמְקוֹמוֹת סְגוּרִים.

*דן אלבו, יליד 1956, מתגורר בירושלים, שירת כחובש בחיל הרפואה, בתחילת שנות התשעים ערך את כתב העת לשירה "שֶלֶם" יחד עם גבריאלה אלישע. בעל דוקטורט להיסטוריה מאוניברסיטת בר אילן. פרסם עד כה שישה ספרי שירה, שהראשון שבהם, "הערות אחדות על השקט", ראה אור ב-1991 בהוצאת ספרית פועלים, והאחרון עד כה, "הקצה שאין מאחוריו דבר", ראה אור ב-2013 בהוצאת כרמל. כמו כן ערך אלבו את האנתולוגיה הביוגרפית "שירת מרים", על המשוררת מירי בן שמחון ושירתה (2010, הוצאת כרמל). במקביל לשיר המופיע כאן הכין אלבו סדרת עבודות אמנות בשם "קדושים חרמנים ובתולות שמימיות", על תופעת השאהידים המוגדרת על ידו כ"תופעה חולנית". כמו בשיר של זהבה כלפה לעיל, גם כאן נפרשת מפה רחבה של המלחמה האזורית, אולם המוקד הפעם הוא לא העולם הילדי אלא העולם האנושי החרב בכללותו, שהציור המטפורי המרכזי בשיר, "אמבולנס מהבהב ברחובה של עיר חרבה", מסמל אותו: חיוניוּת רפואית שמוחלת על זוועה אנושית.

עלייתם של שלושה ילדים דן מנור

עלייתם של שלושה ילדים דן מנור

המועדון "פרחי עלומים" עסק בפעילות ציונית במסווה של תנועת הצופים. המייסדים-מארי אביצרור ורוברט חזן ניהלו קשר מתמיד עם התנועה הציונית שמרכזה בקזבלנקה. לאחר שנה של פעילות ציונית בחרה מארי שלושה נערים כמועמדים ראשונים לעליה בהסכמת הוריהם.

לאחר נסיעה מהירה בת 100 קמ"ש הם הגיעו לפאס בשעה אחת עשרה. אנטואן חנה באחת הסמטאות, "אנו יוצאים לאכול ושבים מיד", הוא הודיע להם. הוא הוביל אותם למסעדה כשרה כשהוא מצווה עליהם להימנע מכל קשר עם בעלי המסעדה. הוא כמובן לא ידע שבעלי המסעדה עצמם פעילים בתנועה הציונית. בשעה שתים עשרה בערך הם היו כבר בדרך צפונה. אנטואן סטה מן הכביש הראשי, ופנה  מערבה כשהוא נוסע לפעמים בכבישי עפר, או בשדות על מנת להתרחק ככל האפשר  ממחסום תאזה. בשעה ארבע הוא עצר בשדה פתוח. הנערים שהספיקו להחליף את לבושם בלבוש ערבי ירדו מן הרכב כשהם מתבדחים על חזותם. "תחסכו את הצחוק למחר, ותקשיבו לצעד הבא", העיר להם אלי. "ובכן" , הוא פתח, "אני אשמור כאן על הרכב בשעה שאנטואן ילווה אתכם ברגל למקום מסתור עד שהרכב יבוא לקחת אתכם, אם תרגישו צורך לדבר, אנטואן מדבר ערבית יותר טוב מצרפתית המגומגמת שבפיו", הוא הסביר. "יאללה, לדרך", הורה להם אנטואן בערבית. לבושים כנערי ישמעאל למקרה שייתקלו באיזה כפרי מן הסביבה, הם צעדו בחושך מצרים  בדרך חתחתים זרועה אבני נגף וחרולים למיניהם במשך ארבע שעות עד שהגיעו למחילה בטבורו של הר. שממנה רואים את הכביש הראשי במרחק שלושה קמ"ר בקו אווירי. חבולים ורצוצים נכנסו לתוך המחילה, שבה ימתינו לרכב.

אנטואן נפרד מהם וירד לשולי הכביש הראשי כדי לקצר את הדרך. תוך שעתיים הוא הגיע לרכב. "הכול כשורה?", שאל אותו אלי, שהופתע מהגעתו כה מוקדם. "אתם היהודים מגדלים נערים מפונקים" הוא ענה בחיוך, והתניע את האוטו. הוא פנה מזרחה לכביש הראשי כשפניו מועדות למחסום תאזה לשם קבלת אישור על בדיקת המטען. "וואה, הבגדים של הנערים עלולים לעורר חשד", קרא אלי בחרדה. "אל תדאג, נמסור אותם לאחד השומרים כמתנה מן החברה", הרגיע אותו אנטואן. הם עברו את המחסום ללא תקלה. ושניהם נשפו לרווחה. בשעה שש הגיעו למקום המפגש.  אנטואן עצר, והראה לאלי את מקום המסתור שבו שוהים הנערים. "תביא אותם בהליכה מהירה, אנו באיחור של שעה". הוא הורה לאלי. תוך רבע שעה הגיע אלי למחילה. הוא מצא את הנערים רדומים לגמרי. "קומו הוא האיץ בהם תוך טפיחות גסות על שכמם; ולאחר שהתאוששו, הוא הושיט להם בקבוק מים שנשא עמו. הם שתו מלוא צימאונם, והחלו ללכת, לפי הקצב שאלי קבע להם חרף כפות רגליהם המיובלות כשהוא מעיר להם כל הזמן על כושרם הגופני הירוד. כשהגיעו הם זכו לקבלת פנים חייכנית מצד אנטואן, שהורה להם לעלות לרכב.

 קרוב לשעה אחת עשרה בלילה החנה אנטואן את הרכב בשדה במרחק שני ק"מ מן המחסום של מלילה. הנערים הורשו להיכנס לתא הנהג, והוא ואלי צעדו למחסום. הוא הורשה להיכנס למחנה, ואלי נתבקש להמתין בצד. בדרכו ללשכת המפקד הוא שומע קול הנוקב בשמו. הוא הסיט את מבטו אנה ואנה עד שראה את קרלוס עומד ליד ערוגת פרחים, ומנופף לו ביד. הוא רץ לעברו, ושניהם התחבקו כמו ידידים ותיקים כשהם פולטים מפיהם הלצות גסות על נשים: "אני מתכוון להתארח כמה ימים אצל המשפחה במלילה", הודיע אנטואן. "הה הה, במלילה יש בשר שחום בשפע במקום הבשר הלבן שיש לך בבית", התבדח קרלוס. "אני מסתפק במה שיש לי בבית", הצטנע אנטואן תוך שליפת  קופסת סיגריות  קאמל מכיסו. הוא כיבד את חברו, ושניהם הציתו את הסיגריות. "אוך, איזו סיגריה מעודנת!", התפעל קרלוס מריחה של הסיגריה, וקבל על כך שספרד אינה מייבאת סחורה אמריקאית. "אני זקוק לאישור ממך כדי להכניס את האוטו למחנה", ביקש אנטואן לאחר שפלט מפיו קיטור עשן. "מה אתה מסתיר באוטו שמצריך אישור", חקר אותו קרלוס. "מתנות לך ולאחותי", חייך אנטואן. קרלוס המהם, זקף את גבות עיניו, כיווץ את שפתיו עד שמראה פניו נראה כמו ציור של ילד מפגר. לבסוף  הסכים להיענות לבקשת ידידו. מרוצה מהצלחתו, רץ אנטואן ישר למחסום. "תביא את הרכב מהר", הוא צעק  לאלי שהמתין ליד המחסום.

אלי גמע את שני הק"מ שבין המחסום לרכב בשתי דקות. "היכנסו לחביות הריקות שעל גג האוטו" הוא הורה לשלושת הנערים מיד בהגיעו לרכב.  הם צייתו, אולם כשהתברר שהוא עומד לנעול את החביות במכסים, הם מיאנו להיכנס. "אנחנו ניחנק בלי אוויר", הם מחו. "אתם יכולים לנשום דרך החורים שאנטואן נקב בדפנות, ויש דלי לצרכים בכל חבית", הוא הרגיע אותם. הם החליפו מבטי היסוס ביניהם. "היכנסו מיד, תרנגולות רטובות שכמוכם", הוא האיץ בהם. "תפסיק לתת לנו פקודות", קרא צ'רלי לעברו. "הה הה, ידעתי שאתה תתפרץ" הטיח אלי כלפיו, והוסיף: "טוב נערי, הכנס בבקשה לחבית". לאחר  שנכנסו, התניע אלי את האוטו, וכשהגיע למחסום הוא עבר ללא בדיקה בזכות אנטואן שהמתין לו שם. "פנה שמאלה", הורה לו אנטואן שהצטרף אליו. אחרי נסיעה קצרה הם חנו בפינה חשוכה המרוחקת מן המשרד. "דממה מוחלטת" הורה אנטואן לנערים. וביקש מאלי להעמיס על שכמו את שתי התיבות שבתא הנהג:  "אתה צריך  לשחק תפקיד של עוזר", התבדח אנטואן, ושניהם צעדו למשרד. קרלוס הופתע מהופעתו של אלי: "מיהו הבחור הזה", הוא שאל מיד בהיכנסם למשרד. "שמי בוג'מיע, אני הנהג המשנה", הזדרז אלי לענות, והוריד מעל שכמו את התיבות. "המתנות שלך", הודיע לו, ושניהם לחצו ידיים.

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 136 מנויים נוספים

ספטמבר 2017
א ב ג ד ה ו ש
« אוג   אוק »
 12
3456789
10111213141516
17181920212223
24252627282930

רשימת הנושאים באתר