ארכיון יומי: 28 בספטמבר 2017


לחואייז דסלטאן אזדאד.דוד עייש-בגדי המלך החדשים

לחואייז דסלטאן אזדאד.

הלחן לקוח באדיבותו של פים פם פום ממרוקו הענק שהואיל בטובו לספר לנו על בגדי המלך החדשים.

 

קסיט דאק אסלטאן, די איחב ג'יר אל קסואה.

   סיפורו של מלך שמאוד אהב בגד מיוחד.

 

די מא ספהא אואחד, פלארד אואלא פלהואה.

         שלא ראה אדם , לא על האדמה ולא באוויר.

 

אלכייאט אלמכלוע, יקייסלו בלא פסאלא.

            החייט המפוחד מודד לו ללא גזירה.

 

הואה אידור פלבלאד, אללי מה סאפו כסארא.

           מסתובב לו בעיר חבל על מי שלא ראה אותו.

 

ג'יר אואלד אסג'יר ,איתחק בלא חשומא.

            רק ילד אחד, צחק  בלי בושה.

 

איסייח מלורא סלטאן , אלערייאן אתרמא.

        יצעק מאחורי המלך ,שישבנו ערום.            

(במקהלה)

 

אסלטאן אלעריאן, תאי דור בלא חואייזו.

   המלך ערום מסתובב בלי בגדים.

 

סלטאן בלא סראואל, איכתי באיידו בידו.

המלך בלי מכנס, בידויו מכסה המערומים

( לא להיפגע מדברי הילד הוא התבגר מאז בטח מלא נינים ובני נינים)

עייש דוד

תושבי המעברות לפי ארצות מוצא : 1 בינואר 1953, מפקד של האגף לסטטיסטיקה של מחלקת הקליטה – הסוכנות היהודית.

 

טבלה מספר 10 : תושבי המעברות לפי ארצות מוצא : 1 בינואר 1953, מפקד של האגף לסטטיסטיקה של מחלקת הקליטה – הסוכנות היהודית.

ארץ המוצא                   משפחות                 אחוזים            נפשות            אחוזים

פולין                             3033                     5.0                 8205              3.9

רומניה                          14656                    24.3               34424            16.3

ארצות אירופה האחרות     1695                    2.8                 4337                2.1

עיראק                           18071                   30.0               79175             37.5

פרס                              3887                     6.5                 16455             7.8

תימן                             3323                      5.5                12214              5.8

ארצות אחרות באסיה        2172                     3.6                7421               30.5

מרוקו, תוניסיה ואלג'יריה   3778                    6.3                 7421               6.0

לוב, טריפולי, טנג'יר         4319                     7.2                 17463            8.3

מצרים                           1788                     3.0                  6878              30.

צפון / דרום אמריקה        24                                                 54

לא מוגדרים                    3508                     5.8                   11673           5.5

סך הכל                         60254                    100.00             211044         100.00

מעברות לא מעטות הפכו לעיירות פיתוח : ירוחם, קריית מלאכי, שדירות, נתיבות, בית שאן, מגדל העמק, קריית שמונה ויבנה. אחרות הפכו לשכונות בפרברי הערים : גבעת אולגה בחדרה, עמישב בפתח תקווה, הקטמונים בירושלים, רמת אליהו בראשון לציון ועוד.

על ירושת המעברות אמר אריה שחר :

" ירושת המעברות הייתה חברתית בהנצחת הפער התרבותי עדתי. תושבי המעברות תפסו לא רק את הרובד התחתון בדיור, אלא גם הרובד התחתון בתעסוקה ובחינוך. עתידם בתחומי העבודה, השכלה, החינוך והשיכון היו מוגבלות ביותר " .

הממשלה והסוכנות נתנו עדיפות ליוצאי אירופה לא רק לשיכון, אלא אף במיקומו באזורי הארץ המרכזיים, שניתן להגדירם כ " רצועת המוביליות החברתית " – מגדרה עד נהריה ; בעוד יוצאי צפון אפריקה נשלחו להתיישבות בנגב, בגליל ובפרוזדור ירושלים, שבהם היו התנאים הסוציו אקונומיים גרועים.

הנתונים על מגורי העולים לפי ארצות המוצא שלהם בשנים 1948 – 1953 מורים :

ב " רצועה המוביליות החברתית " גרו 96.700 עולים מיוצאי פולין, כלומר 83.2% מכלל עליית יהודי פולין בשנים 1948 – 1953, לעומת 23.000 יוצאי צפון אפריקה, כלומר 44.5% בלבד.

בתל אביב התגוררו 46.400 יוצאי פולין, המהווים כ-40% מכלל עליית יהודי פולין בשנים 1948 – 1953, לעומת 3.700 יוצאי צפון אפריקה, המהווים כ-7% בלבד

והמסקנה ברורה…………..

מחזור סיפורים על הרמב"ם ממצרים – סיפורים עלהרמב"ם בערבית יהודית

מחזור סיפורים על הרמב"ם ממצרים

 סיפורים עלהרמב"ם בערבית יהודית

  1. 6. הרמב״ם הדיין ובריחתו מקנאי דת האסלאם

באחד הימים בא אליו יהודי אחד ושאלו שאלה: אם נפל עכבר בכד השמן, מה הדין? אמר לו: הוצא את העכבר ואכול את השמן. שמעו הגויים והתפלאו. אחרי זה בא אליו יהודי אחר ואמר לו: אדוני, גוי אחד נגע בחבית היין, מה הדין? אמר לו: ישבור את החבית ליד הים ולא ישתמש ביין. שמעו הגויים שכניו על הדין השני, ואמרו ביניהם: לפי דברי היהודי אנחנו טמאים יותר מהעכברים. בהתחלה אמר על העכברים שייקח את העכבר ויאכל את השמן: ועתה, בעניין חבית היין שנגע בה הגוי אומר הוא שלא ישתמשו ביין כלל, אלא ישבור את החבית ליד הים.

יצאו הגויים וסיפרו על כך למלך, וציווה המלך לשרפו. לקחוהו ואסרו אותו ואמרו לשרפו, לאחר תפילת יום השישי.

כשישב בבית האסורים עשה מנייר צורת ספינה והיה בבית האסורים חלון הנשקף אל הים. לקח את ספינת הנייר וזרקה לים מן החלון. אמר לאסירים: אחיי, האם מישהו מכם רוצה לבוא עמי? צחקו עליו ואמרו ביניהם: האיש הזה מסכן, השתגע ודעתו נתמעטה: הוא אומר שייסע בספינת נייר זו משום(?) שרוצים עתה לשרפו. הושיט את רגלו מן החלון ואת השנייה לאחריה, ויצא מן החלון בעזרת השם, ישתבח שמו, מפתח שאין זרוע אדם יכולה לצאת ממנו, והתפלאו האסירים. שם את רגליו בספינה, ואמר לאסירים: ברשותכם, ישמיענו האל עליכם שמועות טובות. דחף את הספינה, ופנתה לדרכה בעזרת אלוהים, ישתבח שמו. קרא את השם(המפורש), והגיע למצרים באותה העת והשעה. באותה שעה עלה ועשה קניין וקנה בית כנסת וסמטה, וישב במצרים.

הדברים חוזרים אל הגויים. הללו יצאו מתפילתם, והכינו מדורת אש. נכנסו לבית האסורים להביא את הרב משה לשרפו, ולא מצאוהו. אמרו כל האסירים שהוא עשה ספינת נייר והלך בה. שלחו הגויים אחריו בולשת לראות לאן שם את פניו. והיה בארץ מצרים שנתיים ויותר.

מקץ שנתיים ויותר נתקלו הגויים ברב משה במצרים, תפסוהו והביאוהו לשופט. אמרו לשופט: האיש הזה עשה בעירנו כך וכך. אמר הרב משה לשופט: אדוני, שאל אותם מתי היה העניין. שאל השופט. אמרו לו: אדוני, ביום פלוני, בחודש פלוני ובשנה פלונית. אמר הרב משה לשופט: אדוני, בתאריך זה גרתי במצרים, ויש לי עדים וראיות משפטיות. הוציא את קבלות הקנייה והשטרות של בית הכנסת והסמטה וקרא את תאריכיהם. אמר השופט: אנשים, אין הוא האיש, אלא נדמה לכם שזה הוא. ולא אירע לו דבר בעניין זה.

6

ליום מן דאת אלאייאם גאלו ואחד יאודי סאלו סואל אן פאר וקע פי זלעית זית כיף אלדין. פי קאל להו שיל אלפאר וכול אלזית. סמעו אל גויים אתעגבו. מן בעדו גאלו ואחד יאודי תאני וקאל להו יא סיידי ואחד גוי מסך ברמיל אלנביד כיף אלדין. פי קאל להו יכסר אלברמיל עלא אל בחר ולם יסתנפע פי אלנביד. פי סמעו אלגויים גיראנו באלדין אלתאני וקאלו לבעצהום האדא אליאודי עלא קדר כלאמו צרנא ענדו אנגס מן אלפאר. לאן אוול קאל עלא אלפאר ישיל אלפאר ויאכול אלזית ודל חין עלא ברמיל אלנביד אלדי מסכו אלגוי קאל לם יסתנפע בו אבדן אלא יכסרו עלא אלבחר. פי טלעו אלגוים חכו ללמלך בדאלך. אמר אלמלך בחרקו ואכדוה חבסוה. לבעד צלאת אלגמעא יחרקוה. והוא קאעד פי אלחבס עמל צורת מרכב מן ורק וכאן אלחבס להו שובאך עלא אלבחר פי אכד אלמרכב אלדי מן ורק וחדפהא פאלבחר מן אל שובאך וקאל ללמחאביס יא אכוואני הל פיכום אחד יתווגה מעי. פי דחכו עליה וקאלו לבעצהום האדא אלרוגול מסכין אתגנין ועקלו נוקוץ אלדי ביקול ראייח יסאפר פי מרכב מן ורק מן וגרו אלדי נאוויין יחרקוה דל חין. פי מד רגלו מן אלשובאך פאתת ואל תאנייה בעדהא ונפד מן אלשובאך בקודרית אללה ס״ו בחיס לם יסאע דראע בני אדם יעדי מנו. פאתעגבו אלמחביס. ואל מר׳ חט רגלו פאלמרכב וקאל ללמחביס כאטרכום יסמענא עליכום אכבאר אלכיר ודפע אלמרכב ואתווגהית בקוצרית אללה ס״ו וקרי שם וצל למצר פאלוקת ואלסאעה. ופי וקתהא טלע מצר וקטע וצולו גוואלי ואשתרא אלכניס ואל עטפה וקעד פי מצר. ירגע אלכלאם לל גוים טלעו מן אלצלאה ועמלו ראכיית נאר ודכלו אלחכם יגיבו אלרב משה יחרקוה ולם וגדוה פי קאלו גמיע אלמסגונין באלדי עמל מרכב מן ורק ואתווגה פיהא. פי ארסלו אלגוים וראה גסאת ישופו פין אתווגה וכאן מן דאלך אלבלד למצר סנתין וכסור. פי בעד מצי סנתין וכסור עותרו אלגוים פאלרב משה פי מצר מסכוה וטלעו בו ללחאכם. וקאלו לל חאכם האדא פעל בלדנא הכדא והכדא. פי קאל אלרב משה ללחאכם יא׳ סיירי אסאלהום אימתה כאן האדא אלכלאם. פי סאלהום אלחאכם. קאלו להו יא יסייד אליום אלפלאני פי אלשהר אלפלאני פאלסנה אלפלאנייה. פי קאל אלרב משה ללחאכם יא סיידי פי האדא אלתאריך אנא כונת מוקים פי מצר וענדי שהוד וביינה שרעייה. פי טלע וצולאת אל גוואלי ואלחגג בתוע אלכניס ואלעטפה וקריו תאריכהום. וקאל אלחאכם יא נאס לם הוא דה בל אתשבה לכום ולם אנסבת ענו שי פי האדי אלדעווה.

אשריך ישראל מי כמוך עם נושע בשם מגן עזרך …יצחק  פריאנטה

 ראש השנה : לאחר ההכנות של אלול בתשובה ומעשים טובים מגיע ראש השנה, שכשמו, מסמל את ראש ומרכז העצבים והמח של גוף השנה כולה, שבה 365 ימים כנגד 365 גידי הגוף, הפועלים על ידי עצבי הגוף, ראש השנה, בזמן, מרוכזת השכינה וקדושה ממנה יונקים כל ימי השנה בדומה לבית המקדש, במקום, בירושלים שבארץ ישראל, ממנו יונקים כל אומות העולם, הדבר מתגלה מהערך המספרי של בית המקדש השווה לערך המספרי של ראש השנה 861, כל ביטוי ראש השנה 861=360+501 בית המקדש 861=449+412 חשיבות המספר 861, כפי שראינו לעיל נעוץ בעובדת היות 860, כפילות שם א-להים 86 בעשר, 860, כפי שראינו לעיל נעוץ בעובדת היות 860, כפילות שם א-להים 86 בעשר, 860 בתוספת, א , המרמז לאלופו של עולם, מקור הדין והרחמים.[המסתורין במועדים].

יום כפור: כוח יום כפורים, כיום של חבור שמים וארץ, מתגלה מהערך המספרי של המילים, יום כפרים [בספר תורה, מופיע יום כפרים עם ניקוד קובוץ, במקום  אות [ו] יום כפרים, בצרוף שתי התיבות [צרוף, המרמז על היות הדבר אמצעי] שווה 408 40+200+80+20+40+6+10 כערך המלה, זאת 408=400+1+7 , כפי שראינו, לעיל מביעה את חבור [ז] 7 מלכות, ארץ עם מקורה העליון אותו מסמלות אותיות א-ת, אותיות, האלף-בית, מקורו העליון הרוחני של העולם, זאת, מדרגה מיוחדת ליום כפורים, כפי שנרמז בתורה על עת כניסת הכהן הגדול לקודש הקודשים [ויקרא טז\ג] בזאת יבוא אהרן אל הקודש, דרגתו הרוחנית העליונה של יום כפרים 408 היא מביאה לזאת 408. ההכנה לכך החלה בראש השנה, בקול 136 וממון 136 ומסתיימת, בצום 136 יום הכפורים, המשלים ל 408 136כפול 3 .דרגתו הקדושה של יום כפור מתגלה גם ממיקום האותיות השווה 100 כערך האות ק, אות הקדושה 100=13+10+20+17+11+13+6+10 יום הכפורים, שווה במיקום אותיות, 111 כערך האות אלף, א 111=80+30+1 הדבר המלמד על שורשו העליון של יום הכפורים, הקשור לכתר עליון, פלא 111 עליון , המספר, 111, מסמל את מקור שלשת העולמות העליונים שמקורם קודש 100 קודשים 10+1.[המסתורין במועדים].

סוכה : לאותיות לפני ואחרי המלה, סוכה יש גם משמעות שיש בה ללמד על חשיבות, הסוכה, האותיות לפני המלה סוכה בונות את המלה [הדין] ומלמדות על היות הסוכה, קשורה למידת הדין האותיות לאחר המלה סוכה, בונות את המלה [עלוז], מקור העליזות והשמחה, אליה מתעלים ישראל בסוכות, ברוב שמחה קשר הדין, לעליזות, ושמחה, המתפתחת ממנו, כפי שבא לידי ביטוי בסוכות מתגלה לפי חכמי הסוד [קהלת יעקב, ערך שמחה] מהיות השמחה, קשורה למידת הגבורה והדין, הדבר נרמז בהיות המלה, שמח, בנויה מאותיות [חמש] , שפרושו חמוש וגבורה, כמו כן, האות ה, משם ה", רומזת לגבורה ודין, על פי הסוד, בהיותה דין וגבורה מתפתחים ממידת הקשורה לאות ה. [המסתורין במועדים]

 

סוכה : לאותיות לפני ואחרי המלה, סוכה יש גם משמעות שיש בה ללמד על חשיבות, הסוכה, האותיות לפני המלה סוכה בונות את המלה [הדין] ומלמדות על היות הסוכה, קשורה למידת הדין האותיות לאחר המלה סוכה, בונות את המלה [עלוז], מקור העליזות והשמחה, אליה מתעלים ישראל בסוכות, ברוב שמחה קשר הדין, לעליזות, ושמחה, המתפתחת ממנו, כפי שבא לידי ביטוי בסוכות מתגלה לפי חכמי הסוד [קהלת יעקב, ערך שמחה] מהיות השמחה, קשורה למידת הגבורה והדין, הדבר נרמז בהיות המלה, שמח, בנויה מאותיות [חמש] , שפרושו חמוש וגבורה, כמו כן, האות ה, משם ה", רומזת לגבורה ודין, על פי הסוד, בהיותה דין וגבורה מתפתחים ממידת הקשורה לאות ה. [המסתורין במועדים].

וזאת הברכה אשר ברך משה איש האלוקים את בני ישראל[לג/א]אומר אהבת חיים ידוע מה שאמרו רבותינו זיכרונם לברכה שאין העולם מתקיים אלא בזכות תורה וברכה , כמו שכתוב כי שם צווה השם את  הברכה חיים עד העולם והמברך מתברך, וכתוב הני כי כן יבורך גבר , והביא במסורה שלוש פעמים וזאת הברכה, וזאת  התרומה, וזאת התורה רוצה לומר החוט המשולש לא במהרה ינתק, כל פרקמטיא של משה הייתה בזאת ובוטח בזכות שלושה אבות זאת ראשי תיבות זכות אבות תמיד אם קימתה וזאת התרומה ונתת מעשר ותרומה וצדקה, השם יזכה אותך לזאת השני דהיינו וזאת התורה, וכל המקים את התורה מעוני סופו לקימה בעושר וזאת השלישי דהיינו וזאת הברכה זה השפע- וזאת הברכה

וזאת הברכה ממשיך אהבת חיים ואומר כתוב בספר שמנה לחמו שבשעה שברך משה את השבטים לא ברכם כסדר תולדותם ולא כסדר דגליהם אלא ברך אותם על סדר מה שעתיד להיות לימות המשיח ואיך ינחלו ישראל את הארץ והחיל מראובן לא מפני שהוא הראשון אלא מפני שהוא עתיד לבוא במלחמה בראשונה במלחמת גוג כדאיתא באדרא ובזוהר הקדוש פרשת ויחי שעתידים לעורר מלחמה בארץ ישראל בזמן שיתגלה המשיח אז יצאו שבט ראובן ויעשו מלחמות בעולם וינצחו ויתגברו על האומות, ולכן ברך אותם משה.

וזאת הברכה. אומר בעל התורים לעי"ל מיניה כתיב אשר אני נותן לבני ישראל וסמיך ליה וזאת הברכה לומר אני מסכים על ברכתם וזאת הברכה. בגי" [זו היא התורה] כי בזכות התורה ברכה: משה איש האלוהים. ראשי תיבות[מאה]  וסופי תיבות [משה] וזהו ה" אלוהי אבותיכם יוסף עליכם ככם אלף פעמים שאמר תנו לו [ק] ברכות בכל יום וכל ברכה וברכה [י] זהובים הרי אלף לכך אמר יוסף ה" עליכם ככם   אלף פעמים משלי ויברך אתכם משלו, הפסוק מתחיל ב [ו] ומסיים ב [ו] לומר שבירך 12 שבטים.

וזאת הברכה אומר רבנו סעדיה בן אור בספרו ערוגות הבושם והנה יש להתבונן מה טעם אמר הכתוב וזאת הברכה בלשון יחיד, היה לו לומר בלשון רבים "ואלו הברכות אשר ברך משה" , שהרי משה ברך את שנים עשר השבטים באופן פרטי, לכל שבט ברך ברכה אחרת המיוחדת לו. ונראה לי כי משה רצה להמשיך אור הברכה על ישראל מבחינת ארבעה שמות הקדושים הרמוזים בסוד ארבע העולמות הקדושים, האצילות הקדוש, הבריאה אשר הוא סוד עולם הכיסא, היצירה סוד עולם המלאכים והאופנים, ועולם העשייה אשר הוא סוד עולם חיות הקודש, וארבעה שמות אלו עולין בגימ" [רל"ב] כמניין תיבת הברכה. עוד נלמד כי משה רצה להמשיך עליהם אור מסוד האחדות העליון הפשוט והגמור בתכלית האחדות. ולפיכך אמר הכתוב וזאת הברכה בלשון יחיד.

אשריך ישראל מי כמוכה עם נושע בשם מגן עזרך ואשר חרב גאותך ויכחשו אויבך לך ואתה על במותימו תדרוך[לג/כט] אומר אהבת חיים איזה חרב זה? וכי יש חרב לקדוש ברוך הוא? כמו שאנחנו מזכירים בליל הסדר וחרבו שלופה בידו נטויה על ירושלים וגם בישעיה [כז/א] כתוב ביום ההוא יפקוד השם בחרבו הקשה הגדולה והחזקה על לוויתן נחש בריח ועל לוויתן נחש עקלתון והרג את התנין אשר בים . הזכיר כאן שלושה אופנים הקשה כנגד לוויתן נחש בריח זה ישמעאל שמתקשה על עם ישראל כול ימי גלותנו . הגדולה כנגד לוויתן נחש עקלתון וזה כנגד אדום אומה גדולה שנקמה בישראל, וחזקה אלו שאר אומות שהתחברו עמהם יחד וקרא אותם הנביא התנין אשר בים . עוד כתוב כי רוותה בשמים חרבי על אדום תרד ועל עם חרמי למשפט פה גם כן הזכיר חרב עבור שעשו חרם על ישראל שלא למכור להם שום דבר ועל זה יביא אותם למשפט. עוד כתוב חרב לשם מלאה דם הודשנה מחלב וכמו זה יש  הרבה חרבות בתורה בנביאים ובכתובים וכולם לשון נקמה שהטיח לנו הקדוש ברוך הוא שיושיענו. וזה שאמר משה עם נושע בשם . מכול זה למדנו מוסר גדול שאנחנו צריכים להתחזק באמונה ולחזור בתשובה וכשיבואו בני ראובן ויצאו למלחמה נזכור ברכתו של משה.

יחי  ראובן ואל ימות ויהי מתיו מספר [לג/ו]אומר רבינו בחיי  ועל דרך הקבלה הזכיר יחי על חיי העולם הבא, ואל ימת שלא ישוב משם עוד בגוף למות מיתה שניה , וזהו שתרגם אונקלוס  ומותא תנינא לא ימות , וגלה לנו בזה כי הנשמות  מתגלגלות לשוב בגוף אחר שקבלו שכרם ועונשם בגן עדן או בגיהינום ,וזה ידוע ומקובל כי כשם ששמיטות העולם חוזרות ומתגלגלות כן הנשמה אחר שקבלה שכרה בגן עדן או ענשה בגיהינום הנה היא חוזרת אחר זמן בגוף לקבל הראוי לה במידה כנגד מידה, והגלגול הזה נקרא אצל חז"ל תחיית המתים, הוא שאמרו בתחילת [מסכת תענית ב] בשלמא תחיית המתים כל יומא ויומא זמנא הוא אלא גשמים כל יומא ויומא זמניה הוא.

וזאת ליהודה ויאמר שמע השם קול יהודה ואל עמו תביאנו ידיו רב לו ועזר מצריו תהיה [לג/ז]אומר רבינו בחיי וזאת ליהודה היא מדת המלכות שממנה המלכות לזרע יהודה, והיא הנותנת לו כוח הניצוח במלחמותיו, וכן דוד שהוא מזרעו אמר [תהילים כז] אם תקום עלי מלחמה בזאת אני בוטח כי היא מדתו של דוד, וכן הוא אומר ועוז מלך משפט אהב, וכתיב משפטיך למלך תן, ולכך התגבר דוד בכול המלחמות והיה מנצח כל אויביו, ועל כן הזכיר תמיד בשירותיו למנציח מזמור לדוד , יודה לקדוש ברוך הוא כי הוא המנציח האמתי, כי מה שהוא מנצח אין ניצוחו אלא מצד המידה ההיא, ולפי שהיה דוד מחזיק במידה ההיא ושפך דמים רבים על כן לו הוכשר לבנות בית הרחמים עד שבא שלומו בנו שהיה איש השלום מחזיק במידת הצדקה, כעניין שאמר וצדקתך לבן מלך.

וללוי אמר תומך ואוריך לאיש חסידך אשר נסיתו במסה תריבהו על מי מריבה [לג/ה] אומר רבינו בחיי ודע כי ארבע מדרגות הן בנבואה [בת קול] [אורים] [ותומים] ורוח הקודש] נבואה, וכולן מדרגות חלוקות זו למעלה מזו וכולם נמשכות מן המידה נקראת צר, וזהו [איוב כט] צדק לבשתי וילבישני והנני מבאר לך מכאן ארבע מדרגות הללו הראשונה בת קול ויש סוד במה שאמרו בת קול ולא בן קול, וכן במה שאמרו זה בנה אב, בנין אב משני כתובים ולא אמרו זה בנה אם או בנין אם , וכן במה שאמרו עוד יש אם למקרא ולמסורת ולא אמרו יש אב, כי הכול נאמר בהשגחה מכוונת וחוכמה יתרה, וחכמי האמת שכול דבריהם מיוסדים על אדני חוכמה וספיר גזרתם קיבלו כן מהנביאים עד משה מסיני וכן  בכאן בבת קול שהזכירו בת ולא בן מוכרח היה לפי שהקול הזה המגיע לאוזני השומע הוא נמשך מאותו הקול שכתוב בו [שמות טו] והיה אם שמוע תשמע לקול השם אלוקיך, וכן עוד [במדבר ז] וישמע את הקול מדבר אליו והקול הזה הנשמע יקרא בת לפי שהוא נמשך מאותו קול, וזהו לשון בת קול. ועוד לטעם אחר נמרץ הוצרכו לומר בת קול כי היה הקול יורד לאוזני השומע כמידת הכיסא שהוא רחב מלמעלה וקצר מלמטה כי כן דמות כיסא הכבוד וכן צורת האש של מעלה רחבה למעלה וקצרה מלמטה, וזהו לשון בת קול שהיה הקול יוצא כמידת הכיסא, ובת קול זה היה נשמע תמיד לחכמי התלמוד ולחסידי הדורות בזמן בית שני שהיו משתמשים בבת קול אחר שפסקה הנבואה ופסקו אורים ותומים.

ולדן אמר דן גור אריה יזנק מן הבשן [לג/כב] אומר שמנה לחמו שהשם אמר לו דן את ישראל, וזהו שמשון שהיה משבט דן וכן ברכו גם כן יעקב [בראשית מט/טז] דן ידין עמו כאחד שבטי ישראל גור אריה אותיות [הורג ארי] , הוא שמשון שהרג את הארי. [גור אריה] בגמ" בנזיר מן הבטן יזנק מהבשן שזינק לו מים מן שן הלחי. [יזנק מהבשן] בגמ" הוא הנס במים מהשן יזנק אותיות [נזיק] והוא מלשון נזיר.

עמים הר יקראו יזבחו זבחי צדק כי שפע ימים יינקו ושפוני טמוני חול [לג/יט] אומר אור החמה יתכן שנרמז כאן ענין שאנו רואים אותו בימינו אלה, ואומר עמים הר יקראו היינו עמי ערב יקראו ויטענו שהר הבית שייך להם. שם יזבחו זבחי צדק יאמרו כי שייך להם בצדק. כי שפע ימים יינקו התוקפנות והחוצפה שלהם נובעת מכוח שפע, רמז לנפט הרב שיונקים אותו מבטן האדמה הרבה מאוד כמו ימים. ומסיים ושפוני מלשון סוף טמוני חול רוצה לומר יפסידו במערכה ויקברו ויטמנו בחול. עיין במדרש רבה בראשית [עט/ז] ששלושה מקומות אין אומות העולם יכולים לטעון ששייכים להם/ בית המקדש/מערת המכפלה/קבורת יוסף.

ברוך מרחיב גד וכו… וירא ראשית לו [לג/כ/כא] אומר אור החמה  דרכו של עולם מי שמתעשר ומשתנה מצבו לטובה ולהצלחה הוא מתחיל לסטות מדרך היהדות המקורית שהייתה לו בהיותו כאחד העם לפני שהתעשר, ולכן יוצא שכרו בהפסדו. ויש לו לאדם גם אחרי השינוי לטובה שיראה את המצב הקודם שהיה נתון בו ולא יסטה מדרכו הראשונה, וזהו שאמר ברוך מרחיב גד היינו מי שזכה והתברך שהקב"ה הרחיב לו ושיפר מצבו, יש לו לדעת ולראות ראשית לו שיסתכל ויביט לראשית לו, מה שהיה קודם לכן ולא ישנה את דרכו ואורך חייו ואז תהיה לו ההרחבה לברכה ויש עוד להוסיף ברכה במה שידוע שתיבת גד בארמית פירושה מזל והיינו גם מי שהתברך שהרחיבו לו המזל לטובה לא יסור מדרכו .

אשריך ישראל מי כמוך עם נושע בשם מגן עזרך ואשר חרב גאותך ויכחשו אויבך לך ואתה על במותיך תדרוך [לג/כט] אומר אור החמה  יש לפרש על פי שכתב הגאון החתם סופר כי כל מלאך יש בסופו [אל] כמו מיכאל/ גבריאל/ רפאל ועוד והכוונה בזה שהם מקבלים כוח ועזר אלוהים. גם עם ישראל סופם [אל] אלא שאצל ישראל זה בהיפך שהם נותנים כוח ועזר לאל על ידי מצוותיהם ולימוד התורה כמו שנאמר תנו עוז לאלוהים על ישראל גאותו [תהילים סח/לה] ובזה פירש הפסוק אין כאל ישורון הכוונה תיבת [אל] הכתובה בתיבת ישראל אינה כמו של המלאכים שמקבלים כוח מאלוהים , אלא בהפך רוכב שמים בעזרך השם רוכב שמים מחכה לעזרך שתעזור לו בקיום התורה והמצוות. וזהו שאמר אשריך ישראל, תיבת [אל] הכתובה בישראל, מי כמוך שאינה כמו של המלאכים אלא עם נושע בשם, מגן עזרך שאתה נותן מגן ועזר לשם על יד הפעולות הטובות שיש לך.

ויאמר השם אליו זאת הארץ וכו…לזרעך אתננה הראיתיך בעיניך ושמה לא  תעבר[לד\ד]  בארץ ישראל קמים בתחיית המתים קודם מתי חו"ל בכמה שנים[מדרש בראשית רבה צו/ז] ואם הנקבר בחו"ל יש לו אחד ממשפחתו שחייב באבלותו נקבר בארץ ישראל גם הוא יקום בתחיית במתים עם מתי א"י הגם שהוא בחו"ל ,ואפשר לומר שמשה התאווה לארץ ישראל כדי שיקום בתחיית המתים קודם מתי חו"ל, ולזה אמר לו השם זאת הארץ לזרעך אתננה, ומאחר שזרעך ומשפחתך נכנסים לארץ גם אתה תקום בתחיית המתים עמהם קודם מתי חו"ל.

לבנימין אמר ידיד ה" ישכון לבטח עליו חופף עליו כל היום ובין כתפיו שכן [לג\יב] אומר ילקוט שמעוני לבנימין אמר ידיד ה". חביב בנימין שנקרא ידיד למקום שהרבה אוהבים למלך וחביב מכולם זה אוהבו. ששה נקראו ידידים. הקב"ה נקרא ידיד שנאמר [ ישעיה ה] אשירה נא לידידי. אברהם נקרא ידיד שנאמר [ירמיה יא] מה לידידי בביתי. בנימין נקרא ידיד שנאמר ידיד ה" ישכן לבטח. שלמה נקרא ידיד שנאמר [ שמואל ב\יב]וישלח ביד נתן הנביא ויקרא שמו ידידיה. ואומר וה" אהבו. ישראל נקראו ידידים שנאמר [ירמיה יב] נתתי את ידידות נפשי בכף. בית מקדש נקרא ידיד שנאמר [תהילים פד] מה ידידות משכנותיך. יבוא ידיד בן ידיד ויבנה ידיד לידידים בחלק של ידיד. יבואו ישראל שנקראו ידידים בני אברהם שנקרא ידיד ויבנה בית המקדש ידיד בחלק בנימין שנקרא ידיד להקב"ה .לכך נאמר ידיד ה". ישכון לבטח עליו אין בטח אלא [רוחצן] [ישוב] שנאמר [שם כו] וישבו במדבר לבטח וישבו ביערים.

ולאשר אמר ברוך מבנים אשר יהי רצוי אחיו וטבל בשמן רגלו [לג\כד] אומר רבינו מימון בן-עטר בספרו טעמי המקרא קשה לי על מה שאמר " יהי רצוי אחיו " וכי רק אשר צריך להיות רצוי לאחיו ושאר השבטים אונם צריכים להיות רצויים זה לזה. אמנם הטעם נראה לי מחז"ל האומרים : ששמו של אדם גורם על מזלו. והנה משה ראה וידע ששם [אשר] הוא שם אושר ושמו גורם לאושר והצלחה כמו שפירש רש"י שאין בכל השבטים שנתברך בבנים כאשר: והיה מתרצה לאחיו בשמן אנפיקונן והיו בנותיו  נאות והיו נשואות לכוהנים גדולים והנמשחים בשמן זית שהייתה ארצו מושכת שמן כמעין. ואולי דבר זה יגרום קנאה ושנאה בין האחים כלפיו. לזה נתחכם משה בברכתו לאשר שיהיה רצוי לאחיו לאמר שאף על פי עם רוב ההצלחה שתהיה לו יהי רצוי לאחיו ושלא יתקנאו בו ובזה תהא ברכתו שלמה.

ויעל משה מערבות מואב אל-הר נבו ראש הפסגה אשר על-פני ירחו ויראהו ה" את-כל-הארץ את הגלעד עד-דן [לד\א] אומר שמנה לחמו נבו ראש הפסגה אשר ראשי תיבות [אהרן] למפרע, שהלך למות באותה מיתה שמת אהרן אחיו, וגם משה נתאווה לה. " ראש הפסגה", האותיות שאחר ראש הוא [שבת] והאותיות שקודם הפסגה [דבעדן], שעלה לשבת במקום ראש הפסגה שבעדן, להתענג שם ביום שכולו שבת, ועתה אל תתמה לא עלה משה לשמים כמו שעלה אליהו, כי מדרגת משה היה גדול הרבה יתר מאוד ממדרגת אליהו הנביא, כי אליהו עלה בסערה השמים על ידי רכב וסוסי אש [מלכים ב ב\יא], אבל משה היה לו כבוד ויקר יתר מזה, שהקב"ה כביכול והשמים והגן עדן ירדו אליו על הר נבו, ומשה עלה לגן עדן בחייו, וכבוד ה" בעצמו ואספהו שם, ומה שכתוב וימת משה, לפי ששם נגנז ונעלם מאתנו, קורא להגניזה והעלמה מיתה אבל באמת לא נדע האיך מת והאיך נקבר, כי באמת לא מת ולא נקבר, רק נגנז ונעלם מאתנו, לכן כתיב ולא ידע איש את קבורתו עד היום הזה, רוצה לומר שלא ידע איש את אופן מיתתו ואופן קבורתו, לכן כתיב את " קבורתו" ולא כתיב "קברו "לבד, היה צריך לכתוב ולא ידע איש את קברו, אבל נאמר קבורתו, רוצה לומר אופן ודרך קבורתו, מאחר שלא מת רק עלה עם גופו לראש הפסגה שבגן עדן של מעלה, כי גם בחייו ירד הקב"ה והשמים על הר סיני, ומשה עלה אל האלהים [שמות יט\ג] בגופו בחייו, מכל שכן בעת מותו שעלה ונתעלה יותר ועלה לראש הפסגה שבגן עדן להתענג שם בנועם ה" ובעונג שכולו שבת.

ולא קם נביא עוד בישראל כמשה אשר ידעו ה" פנים אל-פנים [לד\י] אומר הזוהר הנגלה שנינו: באותה שעה שהגיע זמנו של משה נביא האמת לרדת לעולם, הוציא הקב"ה רוח קדושה מגזרת ספיר של האבן הטובה שהייתה גנוזה ברמ"ח עטרות, והעמידו לפניו, והפקידו על כל אשר לו [בכל האוצרות העליונים]. ונתן לו מאה ושבעים ושלושה מפתחות [ב פעמים אלהים עם הכולל], ועטרו בחמש עטרות [של חסד], וכל עטרה ועטרה עולה ומאירה באלף עולמות המאירים, ומאורות [ מצד הגבורה] הגנוזות בגנזי המלך-הקדוש העליון. אז העבירו בכל המאורות [ ספירת הבינה] שבגן עדן, והכניסו בהיכלו, והוליכו בין כל חילותיו וצבאותיו. אז הזדעזעו כולם, פתחו ואמרו: העלו מסביבו, שהרי הקב"ה עורר רוח לשלוט ולהרגיז עולמות [מפחדו]. יצא קול ואמר : מי הוא זה שכל המפתחות האלה בידיו? פתח קול אחר ואמר: קבלו אותו בניכם, הוא עתיד לרדת בין בני האדם, ועתידה התורה, אוצר האוצרות, להימסר בידו, ולהרעיש העולמות שלמעלה ושלמטה על ידי התורה. באותה שעה רגשו כולם לכבודו והלכו אחריו. פתחו ואמרו הרכבת אנוש לראשנו באנו באש ובמים.

ולכל היד החזקה ולכל המורא הגדול אשר עשה משה לעיני כל ישראל [לד\יב] אומר הרב אליהו אדלר שמות הפרשיות של חומש דברים הם רמז לכמה דברי מוסר. אומר משה: [אלה הדברים] אשר אני מדבר אליכם [ואתחנן] אליכם שתשמרו לעשותם, [עקב וראה] למען תראו כי יש [ שופטים] בשמים, "עין רואה ואוזן שומעת וכל מעשיך בספר נכתבים" , והרי סופך [ כי תצא] מן העולם הזה [ ותבוא] לעולם הבא, מקום [ שאתם נצבים] ליתן דין וחשבון לאחר [ וילך] שהולך האדם לבית עולמו. לכן [האזינו] לדברי ותקוים בכם [ וזאת הברכה].

משה לעיני כל ישראל אומר שמנה לחמו ראשי תיבות של משה לעיני כל ישראל [מלכי] וסופי תיבות [הילל],שמשה היה מלך ראשון לישראל, כמו שכתוב ויהי בישורון מלך, ועל ידי תורת משה הקב"ה הוא מלכי וגואלי, והוא יתברך מלכנו וגואלנו, וכמה שהיה משה עניו מאוד מכל האדם אשר על פני האדמה, כן היה גם כן הילל עניו בדורו, ושיצא עליו בת קול שהוא ראוי לנבואה כמו משה כדאיתא [סנהדרין יא\א] והיה חי גם כן מאה לעשרים שנה כמו משה וארבעים שנה למד תורה וארבעים שנה פרנס את ישראל והיה נשיא בישראל כמו משה. [ דברי המחבר ראיתי בעוד ספר  ליקוטי אליהו של הרב  אליהו אדלר שבנוסף להילל היה גם רבי יוחנן בן זכאי ורבי עקיבא כך היו 4 במספר שחיו 120 שנה פרנסו את ישראל 40 שנה ולמדו תורה 40 שנה ] והתורה מסיימת באות [ל] ומתחילה באות [ב], כי זה תכלית כל התורה רק ללמוד וללמד, וליישב תמיד בבית המדרש וללמוד ולהגות בה יומם ולילה, וכן צווה גם כן הקב"ה ליהושע אחר מיתת משת רבינו [יהושע א\ח] לא ימוש ספר התורה הזה מפיך והגית בו יומם ולילה למען לעשות ככל הכתוב בו כי אז תצליח את דרכיך ואז תשכיל.

לעיני כל ישראל  [לד\יב] אומר הרב אליהו אדלר בספרו ליקוטי אליהו האות האחרונה של התורה [ל], והאות הראשונה [ב] אותיות [לב] ללמדך, עיקר הכלי לקבל ולקלוט אור תורה, הוא הלב וטהרתו,ראשי תיבות לעיני כל ישראל [כלי].

חסלת פרשת וזאת הברכה. נשלמו חמשה הספרים האלה אשר קצרה בהם חכמת אגור ואיתיאל. ואלפי ברכות והודאות לאל. אשר גומלני ברחמיו וברוב חסדיו ויבא אשר לבבי שואל. והוא למען שמו יואל, ובא לציון גואל. במהרה בימינו יעמוד מיכאל, לבנות הבית והאריאל. ויקיים מקרא שכתוב על ידי יחזקאל  [לז\כח] וידעו הגויים כי אני השם מקדש את ישראל בהיות

מקדשי בתוכם לעולם. וברוך ה" אלהי ישראל מן העולם ועד העולם [מקראות גדולות]

      י  צ  ח  ק       פ  ר  י  א  נ  ט  ה

Epreuves et liberation. Jo. Tol-Les incidents de Meknes

Les larges échos de ces incidents, parvenus jusqu'en France par l'intermédiaire de la LICA, convainquirent le Résident Général Noguès de se rendre sur les lieux pour affirmer son autorité et démentir les rumeurs d'inaction des forces de l'ordre. Mais au lieu de présenter ses condoléances à la communauté, il mit en garde, sur un ton réprobateur, ses dirigeants contre tout manquement au devoir traditionnel de réserve. Il leur rappela tout ce qu'ils devaient à la France, leur recommandant la sagesse et la soumission. Ce ton comminatoire provoqua un incident mémorable et sans précédent : un des jeunes membres du Comité, Abraham Tolédano, arabisant idéologiquement proche des nationalistes, répondit à Noguès en termes jugés insolents. Ses collègues médusés s’empressèrent de le désavouer.

Trois jours plus tard, le Contrôleur Civil recevait la visite du Président de l'Association des Anciens Élèves de l'École de l'Alliance, Mimoun Mréjen, qui l'assurait de la fidélité de tous ses membres à la France « à laquelle ils doivent tout ce qu'ils savent et tout ce qu'ils sont. Il précisait " qu'ils n 'ont nullement l'intention d'afficher vis-à-vis d'elle, comme vis-à-vis du Makhzen, des sentiments de rébellion ou d'indépendance et qu'ils regrettent profondément les paroles inconscientes prononcées par Monsieur Abraham Tolédano ". Il ajoutait que les membres de son association feraient tout ce qui était en leur pouvoir " pour éviter le retour des incidents regrettables qui se sont produits l'autrejour sur la place El Hdim… »

Cet incident sans précédent fut, on s'en doute, abondamment commenté aussi bien au mellah qu'en médina, comme en fait foi le rapport des Renseignements Généraux :

« La population musulmane de Meknès, et en particulier les classes aisées, n'ont pas été sans remarquer que depuis l'entrevue qu'a eue le Résident Général avec les représentants de la communauté israélite, les éléments sains de cette communauté semblent vouloir adopter une attitude plus modeste, faire montre de moins d'arrogance, de moins de bravade. Les Musulmans attribuent ce revirement au langage énergique du Résident et ne manquent pas de critiquer la conduite récente de ceux qui, hier encore, étaient des dhimmis sous la tutelle d'un sultan qui n'a cessé d'être le Souverain du pays…

Des renseignements sûrs, il ressort que la population musulmane, et en particulier le peuple, reste montée contre les Juifs. De petits incidents sans importance aucune, dénotent l'esprit belliqueux à leur égard. On accuse notamment le Président de leur Comité, Joseph Berdugo d'avoir battu de sa main sept indigènes musulmans et de détenir des armes de guerre. Le bruit court qu'il a été emprisonné, ce dont les Musulmans se sont réjouis… »

C'étaient naturellement de fausses rumeurs mais révélatrices de la tension qui prévalait dans les relations intercommunautaires comme devaient le confirmer des incidents de même nature survenus à d'autres endroits du pays.

Ainsi à Mogador, schéma désormais classique, un banal incident entre deux individus provoqua de sérieux désordres, le 29 juillet 1939. Suite à un bagarre au mellah entre un Juif et un Musulman, un agent de police indigène fut appelé à intervenir. Quand il arriva sur les lieux de la querelle, des passants de bonne volonté avaient déjà réussi à séparer les antagonistes et son intervention n'avait plus d'objet. Le policier ordonna alors au Juif, qui avait été sérieusement malmené dans l'altercation, de le suivre au commissariat mais ce dernier " osa " lui désobéir en demandant un répit, le temps de se remettre des coups reçus. Outré de ne pas être immédiatement obéi, l'agent de police l'insulta et le frappa à la grande et bruyante indignation des Juifs témoins de la scène. L'agent entreprit alors d'ameuter les Musulmans en sollicitant leur aide contre les Juifs arrogants du mellah. Les choses en restèrent là , mais les esprits s'étaient échauffés… Trois jours plus tard, le 1er août, de graves désordres éclatèrent.

 Des centaines de Musulmans envahirent le mellah, se livrant à des violences contre les femmes et les enfants. L'émeute se prolongea plus de quatre heures avant que la police n'intervienne, ne rétablisse l'ordre et ne positionne des gardiens à la porte du mellah. Le soir même, au nouveau marché de la ville, à la suite d'un différend, le fils d'un commerçant juif frappa un jeune Musulman qui tomba évanoui. La rumeur de l'incident s'enfla et des bagarres éclatèrent de tous côtés, auxquelles se joignirent des militaires indigènes, sous l'influence de leurs officiers français antisémites. «Il s'agit, ajoute le rapport des Services de Renseignements, du résultat de l'action des militants du PSF qui, lors de la commémoration du 15Oème anniversaire de la Révolution Française, avaient déjà troublé impunément cette manifestation cependant placée sous le patronage des autorités locales. »

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 136 מנויים נוספים

ספטמבר 2017
א ב ג ד ה ו ש
« אוג   אוק »
 12
3456789
10111213141516
17181920212223
24252627282930

רשימת הנושאים באתר